עמק האלה. איזו שאלה?

חנות WINE &MORE ג'ורג' חינאווי ברחוב נחום גולדמן 8 בכיכר השעון שביפו, ערכה ערב אירוע מיוחד להשקת יינות יקב עמק האלה בציר 2005 – 2006. אולי זה ימי סיום הבציר. אולי זה החג שמתקרב, אולי זה הכבוד שרוכשת הרשת ליקב אותו היא משווקת, ואולי זה קצת מכל דבר – אבל כשאצל חינאווי עושים אירוע, לא חוסכים בדבר.

האמת, לא ציפיתי לזיקוקין די-נור של יום שלישי, אבל היין, האנשים, האווירה, האירוע והכיבוד, עשו את הערב למוצלח כמו תמיד.

דני ולרו מנכ"ל היקב, אודי קפלן מנהל היקב, דורון רב הון יינן היקב, בני משפחת חינאווי הענפה, ועשרות רבות של שוחרי יין גדשו את החנות של חינאווי, אך ללא צפיפות מיותרת, מה שאפשר תחושה של מרחב לא חונק ולא משתלט, כשמזגני האוויר דואגים לאפס את טמפרטורות הגוף לרמת הנאה מושלמת.

את המטעימים שמאחורי עמדות ההטעמה הלבישו בחולצת טריקו חדשה ובוהקת בלובנה עם לוגו יקב עמק האלה.

בשעה 19:00 בדיוק נפתח בקבוק היין הראשון של יקב עמק האלה, ומה יותר טוב להתחיל ערב טעימה בליל קיץ מאשר יין לבן מקורר וצונן.
סוביניון בלאן 2007 – צבעו כמעט שקוף, ובתנאי התאורה כמעט ולא הפגין צבע כלל. חמיצות ופרי לפנים. לימון ומינרליות טובה עם רמז לתיבול קל, ברקע נגיעות עץ חבית. הסיומת מרירה משהו, אבל אחלה כיין פתיחה לאדומים שיבואו אחריו.

פניתי בתוככי החנות אל עמדת ההטעמה של הקברנה פרנק 2006. המטעים הצעיר שעמד מאחורי החבית, נראה נבוך משהו. אך עתה סיימו להציג לו את המנטרה שעומדת מאחורי היין, אותה יידרש לדקלם מאוחר יותר לאורך הערב לעשרות טועמים.

קברנה פרנק 2006 – אהבתי את היין. ניכר בו שמדובר ביין צעיר הנמצא בתחילת הדרך, אבל המוטיבים הזניים שבו היו מוחשיים, ולטובה. היין מורכב, עשיר בפרי, מעניין, ואולי ניתן לומר אפילו במעט שונה. יש בו עוצמות ומורכבות כשל קברנה סוביניון, אבל שומר על מאפייני הזן המלמדים על ירקרקות.
מצאתי בו בשלות, פרי יער שחור, מתיקות קלה ומדומה, נגיעות של וניל ועץ, אולי אפילו פראיות מסוימת המגיעה מאזור הגידול. הפוטנציאל מסמן התפתחות לטובה במהלך השנתיים שלוש הקרובות.

מרלו VC 2003 – לא שוכנעתי שהבחור הצעיר שהוצב מאחורי עמדת הטעימ של היין הכי גבוה במקצה הטעימה של הערב, יודע בכלל איזו זכות נפלה בחלקו.
כשהגעתי אליו, והייתי בין הראשונים, מזג לי אל הכוס טעימה מנת מדודה, קמצנית משהו, הססנית למדי. ביקשתי כי יוסיף לכוסי כמות מספקת לכדי טעימה ראויה, והוא זרם איתי בנדיבות.
היין שלגמתי מביא עמו מצג ראוי של נוכחות צבע ופרי עוצמתי, גוף מלא שלוקח את האף למאבק בין ארומות של פלפל ירוק, מנטה, תבליני צמחים כמו תימין, אולי רוזמרין, וסירופ ריבתי של פרי אדום ובשל. זהו יין רזרב במיטבו ,שעדיין לא אמר אפילו את מחצית דברו.

חלפתי על פני עמדת ההטעמה של יין הקינוח, שאחזור אליה בסיום. עכשיו זה זמן התקרובת, וכשמדובר בכיבוד ממטבחה של הגברת רוז'ט חינאווי, קמצנות היא מילה גסה כאן, ונדיבות היא מילת מפתח.
שפע של חטיפי בצק ממולאים, ירקות טריים, ריבועי גבינה צהובה, גליליות בצק דמוי טורטיה ממולאי בשר ועלי בייבי ירוקים, לצדם עמדת הטעמה של טחינה משגעת, הנקראת טחינה אל-ארז, לניגוב עם פיסות פיתה שנבצעה בגסות, ומכאן אל עמדת ההטעמה הבאה.

Ever Red 2005 – גם כאן, מאחורי עמדת ההטעמה הוצבה צעירה נאת מראה, מעט חסרת ניסיון, מעט חסרת היכרות עם היין המוטעם, אבל עם הרבה רצון ללמוד והרבה רצון לתת שירות וחוויית טעימה.
הנערה שהטעימה את ה- Ever Red הייתה יפהפיה דקת גזרה, שבן זוגה שהיה אחראי על עמדת ההטעמה שבחוץ, הגיע מדי פעם לפקוד את חברתו ולוודא האם שלום לה, והאם טרם נטרפה על ידי הגברים הרעבים.
מספר לי דורון רב הון יינן היקב: "2005 הייתה שנה טובה ביקב. את ה- Ever Red עשיתי מבלנד שונה מהבלנד של 2004. הפעם היין מורכב מ- 45% קברנה סוביניון, 45% מרלו, 10% פטיט וורדו. יצא לי יין מורכב ואלגנטי מדויק, מוצלח ובדיוק כפי שהתכוונתי שכך יצא. הוא מתאים להתיישנות של כ- 3-4 שנים, ואז יהיה במיטבו".
במחיר של 2 בקבוקים ב- 130 ₪ לערב האירוע, ה- Ever Red הביא עמו תמורה מצוינת למחירו – אולי התמורה הכי טובה שבערב האירוע, אבל גם גוף בינוני עד מלא, פרי מרוכז, נגיעות וניל ושזיף שחור ובשל, עוצמה מתובלנת בפלפל שחור, נגיעות של עץ, וטאנינים מעט תקיפים. הסיומת בינונית.

מתחת לשולחן שבין עמדת הקופה לבין עמדת הטעמת גבינות יוקרה חריפות של באשר משוק מחנה יהודה, הוסתר בקבוק קברנה סוביניון 2003 VC.
מי שלא ידע על קיומו לא נחשף אליו' ומי שמקורב לבכירי הטועמים שמע בחצי אוזן מרומזת על קיומו שם מתחת לשולחן. הרהבתי עוז לבקש טעימה מהיין.
 הצעירה החביבה שמאחורי עמדת הקופה חייכה אליי ואמרה, אתה בטח מהמקורבים….מסתבר שהיין הספציפי לא הוטעם באופן מסודר.
מוכח, כך הבנתי, ששחקן מנצח לא צריך דחיפה, חשיפה או חיזוק. הוא נמצא אי שם למעלה, מלטף את נוצותיו.

קברנה סוביניון VC2003 – גוף היין מלא, עגול וחלק. נוכחות ומיצוי של פרי שופע נגיעות ירקרקות, דובדבן ושזיף בשל. מורכבות, איזון טוב, אלגנטיות ורצינות מתבקשת ליין דגל. הסיומת ארוכ,ה מפתה ומושכת. אני מבין למה החביאו את היין. לבטח שמרו אותו לאחר כך…תענוג.

קברנה סוביניון 2004 – זהו יין שעשוי היטב. נוכחות הפרי, מיצוי הצבע, גרגרי היער, הפרי הבשל, נגיעות הטבק, הווניל ועץ החבית, האלגנטיות המאופקת משהו, מתחברים באופן מושלם לרמזים של קלייה מעודנת. גוף מוצק ועוצמתי, טאנין מעודן וסיומת ארוכה ומלטפת. יופי.

הגעתי לקינוח. הבקבוק הראשון שדגמתי לא היה מקורר דיו. המתיקות הייתה תוקפנית מדי, ועץ החבית לא עשה ליין טוב. ביקשתי מהעלמה הצעירה מאחורי עמדת ההטעמה להגיש לטעימה יין מקורר וצונן, כיאות ליין קינוח. אחרי שהנערה הבינה את "הפטנט", חזרתי אליה יותר מאשר פעם אחת.
אתם יודעים, ככה זה עם מתוק – אתה חוזר אליו עוד ועוד כמו ילד.

מוסקט קינוח 2006 – אומר היינן דורון רב הון: "המשולש הנצחי והמדויק של אלכוהול, חמיצות וסוכר הנמצאים באיזון מושלם, הוא המוטיב המלווה את יינות המוסקט של היקב, וה- 2006 שומר על מסורת זו".
צבעו זהב כתמתם, באף דף של משמש מיובש אותו אני זוכר מהילדות, אפרסק לבן ובשל, מלון צהוב ומתוק מבפנים, דבש, פריחת הדרים ואננס צהוב, חמיצות עדינה, מרירות מלווה לסיום – אולי מפתיעה, אבל נבלעת במתיקות נפלאה,
אין ספק שהחבית מוחשית ונוכחת, כזו ששכבה לה בשמש ובישלה את תכולת המיץ ועץ יחדיו. ככל שהמוסקט קר יותר, כך האיזון מושלם יותר, וככל שהיין אינו קר דיו נפגמת ההנאה ממנו.

בתמונה: דורון רב הון, יינן עמק האלה. צילום: דני רובין






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה