לאחרונה קראתי פוסט בדף הפייסבוק של אביטל ענבר, בו הוא שיבח והילל מסעדה אותה לא הכרתי קודם: מאייר (MAIAR) השוכנת במלון הבוטיק עלמה ברחוב יבנה פינת אחד העם 23 בתל אביב, ואת המטבח שלה מוביל השף הצעיר עוסאמה דלאל, שקודם הייתה לו מסעדה בשם דלאל בעכו. אביטל ענבר הוא סופר, מתרגם, עיתונאי ומבקר מסעדות. בין ספריו: מדריכי המסעדות גומיו ישראל, התענוגות של צרפת, התענוגות של פרובאנס, תענוגות פאריס, התענוגות של דרום מערב צרפת, והתענוגות של יינות בורדו.
ברור שכשאדם כזה משבח מסעדה בפוסט בפייסבוק, צריך לקרוא, להפנים, ולהוסיף למפת תכנון המסעדות לטווח הקרוב. זה בדיוק מה שעשיתי יחד עם חבר טוב שהזמין אותי, והגענו בעקבות אביטל ענבר למסעדת מאייר לארוחת צהרים עסקית, שאת מחירה קובעת המנה העיקרית, ומקבלים גם לחם ומנה ראשונה. מחיר כוס יין 36 ₪, ובתפריט הצהרים יש שני קינוחים – בתשלום נוסף.
בין הדברים שענבר כתב בפוסט שהדליק אותי כל כך: "כבר מהנגיסות הראשונות בשתי המנות הראשונות, סלט קישואים צנון ונענע, ודג נא של הדייגים, הבנו שבמטבח פועל טבח שגם אם עד לאותו רגע לא ידענו עליו כלום, הרי הוא מחולל פלאות בשילובים ובתיבול. העיקריות, שווארמה טלה משובח (86 ₪) וצלעות טלה עסיסיות (92 ₪), והעיקר הרוטב הנפלא על בסיס יוגורט ואבקת נענע, אוששו את ההרגשה כי מאייאר (שמה של ארוסת השף ועוד כמה מובנים בערבית) היא אחת המסעדות הטובות בתל אביב, שמציעה עסקית יוצאת דופן שמתחילה ב-55 ₪". עוד מספר אביטל ענבר כי בסיום הארוחה הוא ביקש לפגוש את השף והביע את התפעלותו.
אז בעקבות ענבר הזמנו סלט קישואים צנון ונענע – סלט קיצי מרענן, ואת הדג נא של הדייגים – שמליחותו השתלטה על טעמיו הרעננים. תגברנו את הראשונות עם סלט ג'רג'יר – סלט מוצלח וגדול ממדים, שכלל נענע, כוסברה, ריג'לה, בזיליקום, צנובר ופיסטוק בוינגרט רימון. בהחלט סלט מומלץ.
ועכשיו לעיקריות. חברי אימץ את ההמלצה על צלעות הטלה, ואילו אני בחרתי בטארטור – פילה דג ברוטב טחינה וקונפי בצל מטוגן בויניגרט סומק (110 ₪). מהר מאוד הגיע הדג לשולחן. היכן צלעות הטלה של חברי? שאלה טובה; הן לא הגיעו. קראתי למלצרית שנראתה לי הבכירה בצוות ההגשה, והיא נענעה בכתף ולא ידעה להסביר לי את אופן ההגשה הלא מתוזמן. לא ויתרתי, וקראתי למלצר ששירת אותנו לאורך הארוחה. תשובתו הייתה מרשימה לא פחות מנענוע הכתפיים של המלצרית: ככה הוציא לו המטבח את המנה שלי, והוא לא יכול לשאול או להעיר להם.
מאוכזב מבעיית התזמון התחלתי לאכול באטיות את הדג שלי כדי שלא יתקרר – בכל זאת באתי לכאן כדי לאכול. בנסיבות אחרת הייתי קובע שזו מנה טובה מאוד. ואז הגיעו צלעות הטלה שהזמין חברי, יחד עם בבא גאנוש (סלט חצילים בטחינה), יוגורט ואבקת נענע (92 ₪). איך היו הצלעות? בסדר, ענה החבר, שציין כי הוא אוהב צלעות טלה עשויות יותר . קצת מאכזב. אני שמתי לב שסביב אחת מהן היה הרבה שומן. מה שברור שחברי נהנה מאוד מ"לילות ביירות" שהזמין – עוגת סולת עם קציפת שמנת (35 ₪). טעמתי ממנה כפית אחת, באמת טעימה ולא מתוקה מדי.
אם היו פותרים כאן את בעיית תזמון הגשת המנות ואם המלצרים לא היו פוחדים מהטבח המחונן, גם אני הייתי מצטרף להמלצתו של אביטל ענבר, אבל מה לעשות – מסעדה זו חוויה שלמה ולא רק אוכל. עוד שני דברים: אי אפשר שלא להתפעל מהכניסה למסעדה דרך חצר תל אביבית-פריזאית מקסימה, אותה לא ניתן לראות מהרחוב, ולגבי חניה באזור מוטרף זה: אני חניתי בחניון של מגדל חברת הביטוח ציון ברוטשילד ממש לפני פינת יבנה – יקר אבל נוח.
מאייר (MAIAR), מלון עלמה, יבנה פינת אחד העם 23 תל אביב, 03-9017652, עסקית צהרים 12.00-15.00
אביטל ענבר הגיב
רני רוגל העביר לידיעתי ביקורת על מסעדת מאייאר שהתפרסמה באכול ושאטו. הם הלכו לאכול בעקבות המלצתי החמה, והתאכזבו. בעיקר מהשירות. העסקית שאכלתי שם עם חבר מוטה גסטרונומיה, שנוסע ברחבי תבל לצורך עבודתו ואוכל במיטב המסעדות, הייתה מצוינת בכל שלביה. עם זאת, אחרי הארוחה המלצנו לשף להדק את השירות, שלא היה ברמת האוכל, אבל לא קרה דבר ממה שמתואר באכול ושאטו.
מרוב התלהבות חזרנו לשם לארוחת ערב עם הגברות, השף לא נמצא, ואכן הדג הנא היה מלוח בהגזמה. הוא הוחזר, ותחתיו הוגשה המנה ללא מלח כלל. ניכרה בהחלט בעיה באיזון התיבול במנה. כל השאר היה טוב מאוד, כולל צוואר הטלה שלא טעמנו בעסקית.
הביקורת באכול ושאטו מלמדת אותי שמאייאר היא מה שכינינו בגומיו מסעדה מזגזגת. מסעדה שאין ביטחון שבפעם הבאה תהיה טובה לא פחות מהפעם הקודמת. בכל אופן, שלושה מאיתנו נהנו, ויחזרו. אחת לא, ולא תחזור. אני אחזור למאייאר כי העסקית היא תמורה מצוינת לכסף, בתקווה שהזגזוג יתמתן.
