ערב חורף עם הנביולו של פיימונטה והדוש

בערב סוער וגשום במיוחד, בו כל מי ששפוי נשאר בבית כדי להתחמם ליד האח הבוערת או כל אמצעי חימום אחר, הגעתי אל "פיקולה פסטה" – בר יינות איטלקי ואנטיפסטי – קטן, חמוד וסימפטי ברחוב בן יהודה בתל אביב, כדי לטעום את יינות פיימונטה אותם מייבא עודד כהן – הדוש.
המכנה המשותף למרבית היינות אותם טעמתי בערב זה לצד הפסטות המשובחות של פיקולו פסטה, היה העובדה שהם עשויים מענב הנביולו, במסגרת הניסיון של עודד להעביר את חווית פיימונטה לישראל.

מה מביא עלם חמודות ישראלי לזיקה כה עזה לפיימונטה שבצפון איטליה?
כאנליסט בכיר בחברת אמדוקס, נשלחו עודד ומשפחתו לטורינו אשר בפיימונטה, המייצרת כמחצית מסוגי יינות האיכות של איטליה.
כפי שעודד אומר, שש שנים בקרב אנשי המקום הולידו חיבור עמוק שהתפתח לאהבה לאזור, לתושביו ולתרבותו העשירה. המגע היומיומי עם המטבח הפיימונטזי הייחודי, טיולי היין וטעימות בסופי השבוע, הפכו את התחביב למקצוע, ועם שובה של המשפחה לארץ, עזב עודד את עבודתו בענף ההיי-טק והתמקד בהקמת חברת היבוא שלו – הדוש.

עודד בוחר את היקבים ואת היינות בעצמו, תוך היכרות עם כל יין, האנשים והסיפורים שמאחוריו – והוא ישמח להעביר ידע וחיבה אלה גם אליכם במפגשים רבים שהוא מקיים כדרך מרכזית לקידום מכירות יינותיו.

על ענבי הנביולו
בוויקיפדיה תוכלו לקרוא כי הסברה הנה שהענב קיבל את שמו מהמלה 'ערפל' (Nebbia בשפת המקום) בגלל הערםל הכבד השורר באזור הלאנגה בזמן הבציר, בדרך כלל בסוף אוקטובר.
מהנביולו עושים יינות בארולו, ברברסקו, גאטינרה וגאמה.
צבע היינות נוטה לאדום בהיר, עם טאנינים גבוהים ותמהיל ריחות וטעמים עזים הנעים בדרך כלל מזפת עד ורדים – דרך סיגליות, עשבי בר, דובדבנים, פטריות כמהין, טבק, שזיפים.
בגלל הטאניניות הגבוהה נדרשות ליינות הנביולו שנים כדי להפוך לנגישים. לכן, כחלק ממגמה גלובלית שהחלה בשנות ה- 90, יש מעבר לשיטות ייצור ההופכות את היינות לנגישים יותר בגיל צעיר.

על יקבי פיימונטה
מחוז פיימונטה מתאפיין ביקבים קטנים, משפחתיים, איכותיים, המייצרים יין בנגיעה אישית מוקפדת.
אנשי המחוז שומרים בקנאות ובגאווה על קיומם של מגוון זנים אשר במשך דורות גדלים במחוז פיימונטה – וכך הגענו אל הנביולו, גיבור ערב גשום וקר זה.
ודרך אגב, או יותר נכון, דרך הגב: על מנת לספר את סיפורו של כל יין ישירות לצרכן הסופי, פועל עודד בשיתוף עם המעצב אבירם מאיר (ראש החוג לתקשורת חזותית ב"גורן" – מכללת עמק יזרעאל), ויחד הם הפכו את התווית האחורית על גב הבקבוק לאלמנט תקשורת ישירה עם סיפורים קצרים על כל יין והיקב בו הוא מיוצר.

אחרי פתיחה עם רוזה חביב עשוי מענבי נביולו, ובדרך אל טעימת האדומים כוכבי הערב, עברנו דרך שני יינות לבנים:
Roero Arneis 2006, Cascina Chicco
קשינה קיקו הוא יקב משפחתי בלב גבעות גידול ענבי הרוארו (Roero). הכרמים בבעלות היקב מאוזכרים בכתובים מ- 1700.
ענב הרוארו הלבן הנו זן היסטורי בפיימונטה, שנעלם אך חוזר בשנים האחרונות.
בטעימה, היין יבש עם חמיצות גבוהה, קצת לא מוכר לטעם הישראלי הנוטה יותר אל המתוק.
85 ₪.

Chardonnay Piemonte 2006, Cascina Orsolina
הכרמים של קשינה אורסולינה ממוקמים בכפר Moncalvo אשר ברמת Monferato, דווקא בית גידול אופטימלי לגידול ענבי ברברה בפיימונטה.
היקב, בבעלות ובניהול משפחת ד'נאגרי הידועה בפיימונטה בזכות עסקיה הענפים, מייצר יינות מסורתיים בשימוש ובשילוב טכנולוגיה וטכניקות חדשניות. התוצאה: יינות בעלי שורשים חזקים בעולם הישן, עם קריצה לעולם חדש.
שרדונה הנו זן אותנטי בפיימונטה כבר מ- 1600, תחילת מלוכת סבוי הצרפתית.
היין אוחסן בחביות שחציין חדשות וחציין בשנה שנייה לחייהן, והבלנד נעשה בסוף.
בטעימה: מתיקות גבוהה יותר מזו של הסוביניון בלאן, עם מגוון טעמים טרופיים. העץ מורגש. מתאים לטעם הישראלי.
השאלה איך במחיר של 98 ₪ יתמודד עם השרדונה הישראלים.

ומכאן ליינות הנביולו
Nebbiolo d'Alba 2005, Francesco Rinaldi & Figli

היקב הוקם בשנת 1870 בידי פרנצ'סקו רינאלדי בלב אזור הלאנגה, בכפר הציורי בארולו שנתן את שמו לגדול יינות פיימונטה.
יקב זה הינו אחד מראשוני היקבים המשפחתיים ובין הוותיקים ביותר בבארולו וסביבותיה, והמשפחה מחזיקה בגרנד קרו של בארולו.
עודד אומר שהבעלים והיקב משקפים את מסורת פיימונטה.
יין Nebbiolo d'Alba 2005 לא מיושן בחביות, אלא מאוחסן שלושה חודשים בחביות קונטיינר גדולות ישנות מאוד.
בטעימה מורגשים עלומיו של היין, ואי תחושת החבית אפילו קצת משונה לשותה הישראלי הרגיל להישען על החבית. מקבלים פרי, אבל התחושה הכללית היא של יין דליל.
90 ₪.
ואם מדברים על הטעם הישראלי, הנה מה שעודד אומר על מה שאנחנו אוהבים: "יין עוצמתי, כמה שיותר צבע, אלכוהות ריבתיות. לישראלים יש בעיה עם הצבע של בארולו ברברסקו".

Gattinara 'Valferana' 1999, Giuseppe Bianchi
יקב ביאנקי נוסד ב- 1785 על ידי ג'וזפה ביאנקי הראשון בגאטינרה, שהנו אזור מובחן של גידולי נביולו. כיום מנוהל היקב בידי בן הדור השישי.
אהבת הטבע ורוח היזמות של בני משפחת ביאנקי הובילו אותם לשימוש והטמעה של חקלאות אורגנית בגידול הגפנים ויצור יינותיהם כבר בשנת 1990.
היקב קיבל את תו התקן של איגוד החקלאות הביולוגית המחמיר, אשר מפקח על התוצרת האיטלקית בפרט והאירופאית בכלל.
בטעימה: היין יחסית יותר קל ופחות עוצמתי מקודמו, עדין וחד.
עודד אומר שהקרקע של ביאנקי עשירה בברזל. אני דוקא מריח ביין ריחות אחרים, אפילו של אלכוהות רפוארי ברקע.
בשתייה חוזרת שעה מאוחר יותר נשארת הפרובלמטיות של היין, עם מרירות ברקע. לא אהבתי.
130 ₪.

Roero ‘Valmaggiore’ 2003, Cascina Chicco
מהיקב ממנו טעמנו את ה- Roero Arneis 2006 הלבן, מגיע ה- Roero ‘Valmaggiore’ 2003.
זהו הנביולו הגדול של אזור הרוארו. כאן מתחיל היין לתפוס נפח, צבע, טעם וסיומת. 14.5% אלכוהול וטאנינים מורגשים. היין שהה 16 חודש בחביות צרפתיות ובהמשך שנה בבקבוקים.
עד עכשיו היין הטוב בטעימה.
135 ₪.

Barbaresco 'San Stefanetto' 2004, Piero Busso
פיירו בוסו הנו יקב משפחתי קטן-גדול שנוסד ב- 1953 ומייצר כיום 35,000 בקבוקים בשנה. היקב דוגל ביצירת יינות נגישים תוך הקפדה על המסורת במונחי סגנון וטעם.
בין יינות היקב ניתן למצוא לצד הדולצ'טו והברברה ד'אלבה, ארבעה סוגי ברברסקו מכרמים נבחרים ב- Neive וב- Treiso.
הדוש מביא שניים מהם, ה- Barberasco 'Gallina' 2003 אותו לא טעמנו, וה- Barbaresco 'San Stefanetto' 2004, שהיה 18 חודש בחביות.
בטעימה מורגשים ה- 14.5% אלכוהול של היין האיכותי, יחד עם שפע טעמים עשירים. באף שוקולד.
320 ₪.
השאלה אם ה- Barbaresco 'San Stefanetto' 2004 שווה יותר מכפליים מקודמו נשארת פתוחה. אני אהבתי יותר את ה- Roero ‘Valmaggiore’ 2003.

Barolo Riserva Speciale 1982, Dosio Vigneti
היקב של ג'וזפה דוזיו ממוקם בעיירה לה מורא, פנינת הלאנגה.
ג'וזפה בן 76. הבן שלו רואה חשבון ולא רוצה להמשיך ביקב, אבל האבא פעיל וממשיך לרכוש ולנטוע כרמים באזור בארולו בלאנגה.
לגבי יין זה, הרצון ב- 1982 היה לעשות יין איכותי, אבל גם לקבל כמות. לכן חיכה דוזיו לסוף אוקטובר כדי לקבל פרי נטו. 1982 הייתה שנה קרה עם דילול נמוך, מה שהביא לאלכוהול נמוך, חמיצות גבוהה וטאנינים חדים מהעץ – היין שהה 5 שנים בחביות גדולות. כל אלה נותנים ליין אריכות חיים על אף החמיצות הגבוהה.
במחיר של 680 ₪, השאלה היא פחות על היין ויותר על המחיר.

Birbet 2006, Cascina Chicco
לקינוח חזרנו אל יקב קאשינה קיקו, עם ספומנטה טבעי, בלי הזרקת CO2 פנימה. ביקב עוצרים את התסיסה ב- 6% אלכוהול.
הבירבט 2006 עשוי מענבי בראקטו, טעים ונעים בהחלט ללוות מנות אחרונות (לא נשארתי לקינוחים של פיקולה פסטה – ההפסד כולו שלי) וגם בפני עצמו.
במחיר של 82 ₪ – שווה בהחלט. יין מתאים מאוד, למה לא לומר זאת בגלוי, לנשים.



עודד כהן
הדוש
טל. 054-7538377
www.thedoosh.com

פיקולה פסטה
רח' בן יהודה 53 תל אביב
טל. 03-5290643
















היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה