פסטיבל הבירה הישראלית בעין שמר – כחול לבן ומעורר גאווה

פסטיבל הבירה הישראלית השלישי בעין שמר התקיים בימים רביעי-חמישי 3-4.7.19 במתחם אלון עין שמר צומת כרכור. כפיר גליקו צלח את פקקי מחאת יוצאי אתיופיה המוצדקת, הגיע ומדווח

דווקא בפסטיבל כזה שבאמת מצדיע ליצירה הישראלית ניתן להרים – וגבוה. באמת שמגיע להם על הכריזמה, האחריות, הלמידה, והאמונה חסרת הפשרות בחלומות. צילום כפיר גליקו

חמישי בערב, קצת פקוק. ברקע מחאות רבות. על המפה מתחם הקניות והבילוי עין שמר. פסטיבל הבירה הישראלית  השלישי יוצא לדרך. נוסע עם תיסלם שמנגנים לי ברקע כחול לבן.

צילום כפיר גליקו
צילום כפיר גליקו

כמו שרובנו מכירים, פסטיבל הבירה הגדול בעולם הוא האוקטוברפסט המפורסם, שנחגג מדי שנה בגרמניה – פסטיבל בממדי ענק, שהשפיע רבות על העולם ותרבות שתיית הבירה. ברחבי העולם, גם בישראל. בדרך כלל ישראל מקבלת, ברמה הקולינרית לפחות, את השפעותיה מהעולם; במילים אחרונות – מבחוץ לפנים. עם זאת, בשנים האחרונות קורה כאן משהו מיוחד -מתחילה לצאת בשורה גם מתוכנו החוצה: מבשלות בירה בוטיק בממדים קטנים, שמתרחבות מיום ליום ואף מלמדות את השכנים דבר אחד או  שניים במשחקי הלתת.

צילום כפיר גליקו
צילום כפיר גליקו

הגענו למתחם אלון עין שמר. השעה שבע בערב. שדרה ענקית של אנרגיה מדהימה והמון המון שמח, ובחזית ניצבת במה ענקית, שעליה הרכב paz band נותן קצב שרק מגביר את הצימאון. האונייה מפליגה עם קברניט אחד וכוס ביד, תחילה לפגוש את מבשלת הברזל – שני חבר'ה צעירים סופר חמודים ושלושה סוגי בירה מסקרנים להפליא: אדמונית,  IPAוחיטה בהירה; בירה מרווה ומדויקת מאזור עמק חפר, ולחישות מקומיות מספרות שבקרוב ייפתח שם בר ברזל.

צילום כפיר גליקו
צילום כפיר גליקו

בדוכן JEM'S  פוגש את מיסטר ג'רמי הבעלים, שייצר שבעה סוגי בירה טרייה, וסוג אחד שמשתנה תמיד בהתאם לחיים. בירה לא מפוסטרת ולא מסוננת. 10 שנים של עשייה שמיצבו אותם לאחת הבירות הנמכרות בארץ .

צילום כפיר גליקו
צילום כפיר גליקו

שבט – מבשלת בירה ומזקקה מפרדס חנה, שבקרוב (דצמבר) תוציא את הפרי וויסקי הראשון שלה. שני סוגי בירה כרגע:  WEEו- ICE, שתי בירות אקסטרה-אורדינריות לאנשים שאוהבים את השונה והמיוחד.

צילום מתוך פורטל משאיות האוכל של ישראל
צילום מתוך פורטל משאיות האוכל של ישראל

הכוסות מתרוקנות ומתמלאות, והריחות, מה עם הריחות? יצאתי לבדוק מה יש במזווה – הפוד טראק הסופר-מגניב של דור, אומן מוכשר שהקים את העסק בעקבות למידה מקיפה של עולם השארקוטרי, ומייצר נקניקים בעלי אופי ומירקם עולמי. אני טעמתי את הפרנה של הבריסקט והאסדו, שני נתחי בישול ארוך שהיו רכים ומדויקים להפליא, בפרנה מרוחה בשומן טלה – חוויה לעיניים, לאוזניים ולשפתיים.

צילום כפיר גליקו
צילום כפיר גליקו

ניחוחות מוכרים באוויר, וכך ככול שאני מתקרב גם השם בורקס בכר מנצנץ מרחוק, מי לא מכיר את בכר? אבל בפוד טראק? שני סוגי בורקסים אפויים וכול כך טעימים גם למי שלא אוכל בצקים -נישבע! צביקה איש מקסים שבנה את עתידו בשתי ידיו כשהחל כנהג מלגזה, וכרגע הזכיין הראשון של בורקס בכר המפורסם, ועל זה דרושה כאן לימונדה וערק שצביקה הזמין – לחייך צביקה !

צילום כפיר גליקו
צילום כפיר גליקו

משם נדדתי לחומוס הנודד – חמוד אמיתי, איש מוזיקה שהחל את דרכו בפראג בעולם האופנה – עולם אחר לגמרי או שלא. חומוס עבודת יד, שהזן שלו נבחן בקפידה על ידי מגדלים בעין חרוד, על גבול המונבט, מה שגרם למרקמו להיות מתקתק יותר ולבן. עם זה קיבלתי כדורי פלאפל מחומרים טבעיים בלבד, אפויים – פשוט טבעי ובריא.

צילום מדף הפייסבוק
צילום מדף הפייסבוק

על הבמה עולים האומנים בזה אחר זה והמוזיקה בוערת, רק חסר כאן איזה גיבור על. למה חסר? גם זה מסתבר שיש. בירת גיבורי על – שני גיבורים וחלום אחד גדול מילדות, שמשלב שתי אהבות והמון אמונה: SMASH   ו- ULTIMUS, לא מפוסטרות וטריות לחלוטין. שאפו!

צילום כפיר גליקו
צילום כפיר גליקו

ליד, בשקט ונימוס, התמקם לו הפוד טראק הטבעוני המפורסם  MAMU MAMU – אטריות בטטה, גיוזה אלוהית בתרד וירקות, לחמניות הבאן המפורסמות – באן סלק. השראה שהתחילה עם טיול בקוריאה, והסתיימה ברעיון טבעוני אחד.

צילום כפיר גליקו
צילום כפיר גליקו

ואם כבר עולם, כול הקולות מובילים לשם. "אתה חייב לטעום את קולומביה", כך אומרים לי. מוכרח לומר שיש לי הבנה די טובה באוכל, אבל את הפולקלור הקולומביאני אני פחות מכיר. הסיפור הוא על זוג בנות, אחת מישראל ואחת מקולומביה, שהתאהבו ופתחו את הפוד טראק LA COLOMBIANA – מותג ייחודי. כאן טעמתי אמפנדס שעוד לא טעמתי, עשוי בעבודת יד מקמח תירס, ולראשונה ארפה – לחמנייה מקומית בקולומביה, מלאה בתוספות טריות והמון המון חריףףף, גם כן עשויה קמח תירס באופן שלא הכרתי, ושווה כול טיול.

צילום מדף הפייסבוק
צילום מדף הפייסבוק

בין כול אלו עצרתי לטעימה, ואפילו כבר עיוורת, במבשלות הבירה המיתולוגיות נגב ומלכה – כחול לבן אמיתי. לקראת סיום הכרתי את PAPA PINO  – פסטות טריות, בצקי מחמצת של פיצות, פוקצ'ות עשויות דק דק ומדויק בתנור אבן, והמון ניסיון במטבח שממשיך לנצח – המטבח האיטלקי.

צילום כפיר גליקו
צילום כפיר גליקו

מוכרח לומר שלצעוד במתחם האוכל, נראה ונשמע כמו לצעוד בעולם מארץ לארץ, ממטבח למטבח; מאיטליה לתימן שמתחברת לישראל, ואת זה NIROS מכיר – ניר, ילד ישראלי שלקח את אחד המאכלים הלאומיים של תימן והחל לגלגל אותו. ובפנים? עולם שלם של טריות; עלים וממרחים וירוקים, שכול כך היו טעימים, למרות שכבר הייתי לקראת הסוף. במהלך כול הפסטיבל הזה ליווה אותי איש צנוע ומיוחד: משה -אחראי הפקה, אדם פעלתן שחי את תפקידו בנחישות ויזע, מה שהנעים עוד יותר את אווירת הכחול-לבן הזאת.

צילום מדף הפייסבוק
צילום מדף הפייסבוק

רגע לפני סיום חולפים על פני הגריל הקובני KING GRILL של ברוך  – תערובת אסאדו ורצועות רוסטביף, ברוטב ברביקיו סודי ומתקתק – מומלץ לאכול בלי מפית, מה שחייב אותנו ללקק את האצבעות.

צילום מדף הפייסבוק
צילום מדף הפייסבוק

ואחרון חביב עומד ויציב הפוד טראק של BAYERN MARKET – אוכל בווארי אוסטרי מקומי, עם נקניקיות, המבורגר מעושן, שניצל אוסטרי,  וכמובן הכרוב המבושל המסורתי, שרק העצים עוד יותר את החוויה ואת הטיול האגדי.

רבות ניתן לכתוב על פסטיבלים שבעצם מקרבים ללבות ותרבויות מכול העולם, אך אני חושב שדווקא בפסטיבל כזה, שבאמת מצדיע ליצירה הישראלית, ניתן להרים – וגבוה. באמת שמגיע להם על הכריזמה, האחריות, הלמידה, והאמונה חסרת הפשרות בחלומות.  ישראל הייתה תמיד על המפה, פשוט היה צריך לגלות אותה מחדש.

צילום כפיר גליקו
צילום כפיר גליקו






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה