צריכת יין בישראל – עוד כמה זמן רק 6?

מה יהיה עם צריכת היין בישראל? האם ניתן להעלות אותה – לתפארת הכורמים, בעלי היקבים והייננים, ואנשי שרשרת השיווק וההפצה? האם ניתן לצאת מסטיגמת ה- 6 ליטרים לנפש המרומזת בכותרת השאולה מעולם הלוטו של פעם (היום אפילו שם 6 ניחושים לא מספיקים)?
משימה לא פשוטה זאת מוטלת היום על כתפיו של צחי דותן, מנכ"ל המועצה לגפן היין בישראל

דותן, דור שלישי במושב גבעת חן הצמוד לרעננה,, הגיע לתפקיד אחרי תשע שנים במשרד להגנת הסביבה, שם מילא מגוון תפקידים כמו מנהל אגף בעלי חיים ועוזר השר, ובארבע השנים האחרונות לעבודתו במשרד היה עוזר מקצועי למנכ"ל. לפני יותר משנה פרש צחי דותן, ונכנס לתפקיד מנכ"ל המועצה לגפן היין בישראל.

"הגעתי לגוף שהוקם ב- 1962, ואחד הדברים המדהימים בכלל בענף זה שהוא הקדים את הרגולציה", אומר דותן. "משנות ה- 60 עד שנות ה- 80 היו בישראל מעט מאוד יקבים. כרמל מזרחי היו היצרן העיקרי של יין בישראל. בשנות ה- 80 החלה המהפכה עם יקבי רמת הגולן, ובעקבותיהם הלכו כל היקבים לכיוון העלאת רמת הכרמים וייצור יין איכותי, ונפתחו עשרות יקבי בוטיק.
מצד שני, משרדי הממשלה ומועצת גפן היין לא התפתחו בקצב הענף שפיתח את עצמו ולא חיכה לדחיפה של המדינה. זה מצב שונה לעומת אוסטרליה, שם המדינה הניעה וקידמה את ענף היין. בישראל הקרדיט כולו מגיע לבעלי ומנהלי היקבים והכורמים, על שינויים מהותיים אותם הובילו בעשור האחרון: שיפור שיטות גידול, שיפור איכות ענבי יין, שימוש במיכון ובציר מכני, הקמת יקבי בוטיק איכותיים, וייצור יינות איכותיים".

האם בציר מכני מהווה באמת יתרון?
תלוי את מי שואלים. נכון להיום יקבי בוטיק יכולים לעשות בציר ידני, אבל עם גודל והיקף השטחים ובעיות כוח אדם קשה להתמודד ביקבים הגדולים, למרות שגם אצלם עדיין יש גם בציר ידני.
היקף שטחי הכרמים מגיע ל- 45,000 דונם, עם גידול כל שנה על אף עקירות שטחים מבוגרים. השנה ניטעו מעל 5,000 דונם נוספים.

בוא נחזור לתמונת הענף כפי שאתה רואה אותה
כ- 82 אחוז מהשוק נמצא בידי חמישה היצרנים הגדולים – כרמל, ברקן, טמפו, רמת הגולן, טפרברג ובנימינה. 12 אחוז בידי יקבים בינוניים – דלתון, תשבי, רקנאטי, ציון, ונוספים. יקבי הבוטיק מהווים 6 אחוזים מהשוק, אך מבחינת המודעות חלקם הרבה יותר גדול.
יש תופעה של חברות גדולות שקונות יקבים, כמו טמפו שהשלימו רכישת 100 אחוז מהבעלות על יקבי ברקן וסגל בשנה האחרונה, חצי חינם שקנו את יקבי בנימינה, וקוקה קולה את יקב תבור.

מהם יתרונות גידול ענבי יין בארץ?
היתרונות הם שמירה על קרקע חקלאית, צריכת מים נמוכה מאוד, מיכון משוכלל שחוסך כוח אדם, אמנם מקל אך לא יפתור את הבעיה, וחוזי התקשרות ארוכי טווח בין הכרמים ליקבים – זה מראה על יציבות. עוד יתרון הוא שיפור תדמית ישראל בחו"ל דרך היין.

ומה עם שינויי מחיר? איך ייהנו הכורמים מכך אם יש להם התקשרויות ארוכות טווח?
רואים זאת בדומה לכך בענפים חקלאיים אחרים. אין גרף מחיר עולה ויורד, אלא הבטחת מחיר. נכון שאם יש תנודות כלפי מעלה, התשלום לכורמים לא גדל, אך הוא נשמר יש ירידות מחיר.

כמה ענבים בוצרים אצלנו?
בבציר הענבים הייתה ירידה מ- 2004 עד 2007, וב- 2008 התחילה עלייה וצופים השנה עוד 2,000 טון.
לירידה יש שלוש סיבות: ככל שיותר יקבים עושים יין יותר איכותי, כך מדללים יותר ובוצרים פחות; שטחים ותיקים שנעקרו, ופגיעה מינורית בהיקף של הוירוס שפגע בשטחים.

מהי מפת הכרמים נכון להיום?
בעבר היו מרבית הכרמים באזורים של חדרה-זיכרון ומזכרת בתיה-גזר-רחובות. היום יש שינויים משמעותיים במפה: רמת הגולן והגליל מהווים כ- 40 אחוז וממשיכים לגדול, זיכרון-חדרה – 15.3 אחוז, מזכרת בתיה וירושלים – 23 אחוז.
"האזור החם" עכשיו הוא הגליל ורמת הגולן, למרות שטוענים גם מאזורי המרכז אפשר להוציא יין מצוין, וכך גם מהנגב – אך הכמויות קטנות.
מבחינת צורות התיישבות: מדומיננטיות של גידול ענבים במושבות, היום מושבים וקיבוצים מובילים הודות לרמת הגולן והגליל.
ב- 2009 רשמנו יותר מ- 5,000 דונם חדשים של נטיעות, וב- 2010 צופים אותו סדר גודל נטיעות בגלל לחץ היקבים שרוצים להגדיל יצור.

מהי התפלגות הזנים?
בארץ מגדלים 30 זנים עיקריים של ענבים יין. קריניאן נשאר הגדול ביותר – 20% מהגידול, ויש נטיעות חדשות, קברנה סוביניון – 17%, מרלו – 16%, פרנץ' קולומבר – 6%, אמרלד ריזלינג – יותר מ- 5% , מוסקט – 4.4%, סוביניון בלאן – 3.8%, ארגמן – 3.5%, שיראז – 3%, שרדונה – 2.9%, ויותר מ- 14% מתחלקים בין מגוון זנים אחרים.

מה הבעיות של הענף מנקודת מבטך?
יש שורה של בעיות בענף היין היום. אין לנו היום רישוי ליקבים, בעיקר ליקבי בוטיק, ונושא מרכזי בעייתי מבחינת היקבים הגדולים הוא אי יכולתם להקים מרכזי מבקרים בשטח הכרמים.
בעיות מעבר לכך הן אכיפת תקנים, אכיפת תוויות, עדכון התקנים, עדכון אזורי היין, ייצוג רשמי ליין הישראלי, קד"מ ליין הישראלי בארץ ובחו"ל.

יש לנו יותר מ- 150 יקבים – מה זה יקב? אין פרמטר והגדרה. 2000 בקבוק זה יקב? מי יכול לפתוח יקב? אין הגדרות.
הענף פרוץ וללא פיקוח, ואין גורם בקרה על איכות תהליך הייצור, למרות שיש תקנים מחייבים. כל גוף זורק את הנושא על השני. לי אין סמכויות לנושא, אלא למשרד הבריאות – שלא עוסק בכך.
המכס והמע"מ צריכים לתת רישיון להקמת עסק יצור אלכוהול, ואומרים: קחו את זה מאיתנו – אנחנו לא מבינים בזה.
בעולם, לעומת זאת, ברוב המדינות יש גורם מרכזי אחראי אחד, ויש שת"פ בין גורמים לאומיים ואזוריים. חוקי יין הם חלק מתקנות המזון, ויש טיפול מאורגן בכל ההיבטים.

מה צריך לעשות כדי לתקן מצב זה?
צריך לבחון ולשנות את מבנה הגורמים המעורבים בענף היין, ולשנות את התקנות.
בראשית דבריך דיברת על כך שהענף הקדים את הרגולציה. מי בעצם עוסק ברגולציה?
ברגולציית היין עוסקים היום מועצת גפן היין תחת משרד החקלאות, מכון היין תחת משרד התמ"ת, המכס ומע"מ, כלומר משרד האוצר, שאחראים לרישיונות לייצור משקאות משכרים. ומכון היין עושה בדיקות יין.

מהם תפקידי המועצה לגפן היין בישראל?
אנחנו גורם מייצג מול הרשויות – משרד חקלאות, משרד התמ"ת ומשרד התיירות. יש לנו תפקיד בתחום המחקר והפיתוח, בעיקר למה שנוגע לגידול הגפנים. היום יש בעיית וירוס ליפרול 3 שתוקף את הכרמים. לא יודעים מאין הגיע, כנראה קיים אצלנו לא מעט שנים, ונמצא בעוד מדינות.
הוירוס תוקף ביתר חומרה בגליל ובצפון, אך זולג גם למרכז. זה בא לביטוי בניוון שתילים ובאיכות פחות טובה של ענבים.
כדי להילחם בוירוס, השנה הבאנו חומר ריבוי מצרפת שנמצא נקי, כדי שלפחות הנטיעות החדשות יהיו נקיות מהוירוס.
אנו מקדמים שתילת חומרי אם חדשים מחומר יבוא תוך בדיקת ניקיונם, לשימוש בשנים הבאות.

גייסנו את המדען הראשי של משרד החקלאות לבדיקת הקטנת נזקי הוירוסים, ולדאוג לכך ששטחים חדשים לא ידבקו מוותיקים, כי אנחנו ארץ קטנה ללא הפרדה. אנחנו מנסים לאתר את מקור הוירוס ולא לעשות אותן טעויות. מדובר בתהליך של שלוש שנים בתמיכה כספית של החקלאות, המועצה לגפן יין, מכון וולקני, היקבים והמגדלים.

תחום פעילות נוסף של המועצה הוא איסוף מאגרי מידע ונתונים. והפצתם. חסרים נתונים בענף, וזה מפריע למקבלי החלטות, הצריכים לפעול על סמך נתונים שחסרים. אנחנו מנסים לאסוף נתוני ייצור יקבים, נתוני יצוא, ונעשה מיפוי מסודר של שטחי הגידול בארץ לפי זנים וגילים.

אנחנו עוסקים בקידום תרבות צריכת היין בישראל ותמיכה בפעילות יצוא יין. תפקיד חשוב הוא חיזוק הקשר של המועצה עם הכורמים והיקבים. הקמתי אתר אינטרנט ובו מחקרים ומידע על הענף – בינתיים לצד החקלאי בעיקר, ובהמשך גם לצד היינני. אני מדוור מידע פעם בחודש ל- 400 כורמים בניוזלטר.

עם כל פעילויות אלה ניתן להניח שצריכת היין אצלנו גדלה. האם זה כך?
אמנם המודעות ליין גדלה, אבל כל המספרים מראים שאנחנו לא עוברים את נקודת ה- 6 ליטר לאדם לשנה, כולל יין קידוש ותירוש. אלה מספרים מאוד נמוכים מול צריכת 20 ליטר לאדם בעולם היין החדש, ובעולם הישן מדובר על כ- 40 ליטר לאדם לשנה.

מה צריך לעשות כדי להגדיל את הצריכה?
בעצם יש המון נישות שיקבים לא נכנסים אליהן, מתוך מחשבה שפעילות כזאת "עלולה" לשרת עוד יקבים ולא רק אותם. למשל: הנושא הבריאותי של יין אדום. אם יקב אחד יקדם, זה ישרת את כולם, ואז אף יקב לא עושה זאת.
גם כל נושא התיירות הנכנסת לא מטופל. בבתי מלון אין חומר ומידע על סיורי יין או על מרכזי מבקרים של יקבים – כלום. קבוצות מאורגנות שמגיעות ארצה לא מקבלות חומרים.

דבר נוסף שיש לעשות הוא בידול אלכוהול מיין. חייבים לעשות זאת נוכח גל השכרות והאלימות. חייבים לראות איך להגיע לקהל צעיר אחרי צבא, כדי שיעברו מאלכוהול ליין. צריך לעשות זאת דרך משפיעים, ולציין גם את נושא הפטריוטיות – יין ישראלי.

צריך לחשוף ליין עוד אוכלוסיות, כמו הגיל השלישי. על פי המחקרים יש היום אוכלוסיה גדולה של גיל שלישי במצב כלכלי שיכול להרשות לעצמו צריכת יין.
אני עומד לקיים שת"פ עם עמותה של דיאטנים, עם הרצאה בכנס שנתי שלהם על יין ובריאות.

כל אלה יכולים לאט לאט לקדם את הענף, וכולם בו יכולים לעשות זאת ביחד, כי מאמץ זה לא פוגע בשיווק של היקבים. רק פעילות משותפת תוכל להעלות את הצריכה, כי היקבים נלחמים היום על אותה מסגרת של שוק קטן.
קניית יקבים על ידי חברות גדולות אמורה להביא לגידול מוצהר בייצור וגם בשטחי גידול, ונהיה חייבים לפעול במשותף כדי להעלות את הצריכה.

צריך לחבר בין יקבים לכרמים – זה חלק בלתי נפרד בסיורי יין. יש להקים שווקי יין נודדים ברחבי הארץ, יחד עם שמן זית וגבינות.
חשוב לחבר בין משרדי הממשלה: תיירות, תמ"ת וחקלאות לקידום יין ישראלי בארץ ובחו"ל.

בוא נדבר על יצוא יין
לפי נתוני מכון היצוא, גדל יצוא יין ישראלי ב- 25 אחוז בשנת 2008, והגיע ל- 26.7 מיליון דולר.
אני מוכרח לציין את פעילות מכון היצוא ואת שת"פ המועצה איתו.
מכון היצוא עושה עבודה מצוינת במסגרת משאביו, אך כמדינה צריך להקצות יותר משאבים ולא להפיל את הנושא על היקבים, כי מעבר למכירת היין, הערך המוסף למדינה גבוה. אולי היין יהיה המוצר הבא שיחליף את מותג JAFFA וייצג את ישראל בעולם.

מה פוטנציאל היצוא?
הפוטנציאל גדול למרות ששוק היין בעולם ברוויה. כמובן שצריך לקחת בחשבון פרמטרים אחרים, כמו הדולר שלא מתמרץ בעלי יקבים לייצא לארה"ב – יעד עיקרי ליצוא יין ישראלי. יש דברים עקיפים שגם להם יש השפעה.

להרגשתי יבוא יין לישראל יורד, זה נכון?
הייבוא דווקא עולה. ב- 2008 הגענו ליותר מ- 4 מיליון ליטר יין מיובא, לעומת 3.7 מיליון ליטר ב- 2005, 3.6 מיליון ב- 2006, ו- 3.1 מיליון ליטר יין מיובא ב- 2005.

למה יש גידול ביבוא?
בגלל כדאיות כלכלית. באים ליצרנים הישראלים בטענות על מחיר בקבוק יין ישראלי לעומת יבוא. ברוב המדינות מהן מגיעים היינות, החקלאות והתעשייה מסובסדות. הארצות העיקריות מהן מייבאים יין הן צ'ילה, איטליה, ארגנטינה, צרפת וספרד, ארה"ב, ואוסטרליה.
דבר נוסף: חלק גדול מהיין המיובא לא כשר, וגם לכשרות יש עלויות משלה, מה שמשפיע על יין זול יותר מחו"ל.

מה עם תיירות יין?
צריך לנצל את מסורת היין מהתנ"ך. בעולם, יין ותיירות יין מחוברים, ובהחלט נעשים מקומית ולא ארצית.
יש כמה עשרות יקבים בארץ בהם אפשר לבקר, מה שמאפשר פיתוח תיירות יין מקומית. הבעיה היא שלעומת אזור יואב יהודה עם 23 יקבים וראש מועצה דינמי; אם רוצים לעשות דרך יין שתאחד תיירותית את יקב אמפורה בכרם מהר"ל, יקבי בנימינה ויקב כרמל בזיכרון – צריך לדבר עם שלושה ראשי מועצות.
יש לפעול מול התאחדות בתי המלון, התאחדות סוכני נסיעות ועמותות התיירות – והרשויות עצמן. כל הפעילויות האקראיות והמקריות צריכות להיות מאורגנות.

צחי, אפשר להזיז בארץ דברים?
בעלי ומנהלי היקבים מתחילים להבין שביחד, ובשת"פ עם משרדי הממשלה, הם יוכלו לשנות דברים. יין הוא נושא סקסי, וכולם רוצים לעזור. שר החקלאות ושר התיירות רוצים באמת לעזור לענף, אך במסגרת המגבלות. שת"פ ואיגום משאבים יוכלו להביא לשינויים בצריכה, כי יש לנו מה להציע.

אם הכול יילך כמתוכנן וכרצוי, מה תהיה צריכת היין בארץ בעוד 5 שנים?
אני רוצה להאמין שעלייה ב- 2 ליטר לאדם תהיה נהדרת.

יהיה יקב גדול חדש?
לא נראה לי שיקום יקב בסדר גודל של חמישה הגדולים בעתיד נראה לעין.
קוקה קולה ותבור רוצים להגיע למקום גבוה באיכות ובכמות. רואים את זה בהשקעות ובאופן העבודה שלהם, והם גם מצהירים שזאת תוכנית העבודה שלהם. כך גם יקבי בנימינה. וטפרברג בנה יקב חדש ומגדיל את הייצור.

אז שנהיה אופטימיים?
חייבים להיות אופטימיים, ולקוות שעכשיו יהיה השינוי הגדול השני, אחרי הראשון בו רמת היין עלתה לגבהים עם הבדל כמו יום ולילה לעומת העבר.
אחת התכונות לביצוע דברים כאלה היא אופטימיות ואמונה.

צילומי ענבים בכרם: דני רובין






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה