שאטו גולן – ראש לשועלים וזנב לאריות

אני מודה שמזה שבועות ארוכים אני מחכה לחנוכת יינות ה- 2005 של יקב שאטו גולן. אם להיות מדויק, זה מאז שיינות היקב התחבבו עלי במיוחד, בשילוב רשמיי מהטעימה האחרונה שלי של יינות היקב במסעדת מסה, הביקור הפרטי שלי עם משפחתי, האירוח החם לו זכיתי ממשפחות הבעלים והשותפים שוקי שי ואיציק ריבק ונשותיהם שוש וגילת, והיד החמה המחבקת והאוהבת שהניח על כתפי שוקי בתערוכת סומלייה האחרונה עת לחש על אוזני: "רשום לעצמך ביומן את תאריך ההשקה, אתה אורח שלי".

במסעדת ננה בר ברחוב אחד העם בתל-אביב, מקום אינטימי עם אווירה טובה ומלאת השראה עם שירות מקצועי ואוכל טוב, חנכו אנשי יקב שאטו גולן את יינות בציר 2005.
פתח ואמר שוקי שי: "זהו חגו של היין. הזמן שבין השקה להשקה הולך ומתקצר, עובדה המלמדת שהשנים חולפות לןם מהר (ספר לי על כך…). היקב התפתח מהשנה שעברה, ואנחנו משקיעים הרבה באיכות וגם בניהול. אני אישית מאמין שדברים קמים ונופלים על ניהול. יש לנו ביקב צוות נהדר, ועמו הגענו לרמה הכי גבוהה של ניהול נכון. מהתכנון בציוד ובמיכון של 2007 אנו חסרים יין, ובמקום כ- 85,000 בקבוקים אותם חזינו, אנחנו רק עם 65,000 בקבוקים. אבל אל תטעו, זו פונקציה של איכות שאיננו מוכנים להתפשר עליה. ביינות הארכיון (יינות מתיישנים) מסתבר שלא שמרנו מספיק יין בעבר, ולצערי גם היום איננו שומרים מספיק יינות ארכיון, אבל זה בגלל הביקוש הגדול.
בהיבט השיווק לחו"ל אנו מזהים תופעה של סוחרים ואנשי תיווך המבקשים שנוזיל עבורם את מחירי היינות לרמות שפוגעות לדעתנו בתדמית של יינות היקב, ובכלל בכוונות העסקיות שלנו. לפיכך נמשיך יותר ויותר לפתח את השוק הפרטי של ציבור הולך ומתרחב המזמין ורוכש את יינות היקב ישירות וללא פערי רווח של מתווכים וחנויות.
2005 הייתה שנה טובה מאוד. אתם בטח תשאלו הכיצד יקב כמו שאטו גולן אינו נמצא עם יינותיו בתוך הביקורות האחרונות שנעשו ע"י רוברט פרקר ועוזרו על יינות ישראלים. ובכן, התשובה שלי פשוטה: אני רואה זאת כהחמצה. אנו מקבלים במייל הזמנות רבות של יינות לטעימות כאלו ואחרות, גם ההזמנה של רוברט פרקר הגיעה, ואני מודה שחטאתי ולא שמתי לב שההזמנה הגיעה ממנו, והיא נדחקה הצידה. אני מצר על כך, וחבל".

דברי אורי חץ היינן: "אתם מכירים אותי, אני מעדיף לדבר כמה שפחות, ומבקש להגיע לטעימת היינות. אני לא רוצה להיכנס לפילוסופיות למה אני בוחר את הבחירות שלי לעשות יין כזה או אחר, אבל אני רוצה להעלות ציטטה מתוך אימרה של מרסל דושאן המתנוססת במוזיאון בהולנד, בזו הלשון פחות או יותר: "מי שלא מסוגל לדבר על מה שהוא עשה, לא מבין את מה שעשה". יין זו לא אומנות כמו שרבים חושבים או טוענים, יין זה עיצוב. בכדי לקבוע מה טעים, ולמה זה טעים. וקשה לעשות מזה רציונליזציה של שיפוט"… הבנתם?

ולטעימה:
סוביניון בלאן 2006 – 100% ענבי סוביניון בלאן המגיעים משני כרמים בצפון רמת הגולן. כ- 60% מהענבים שהו במיכלי נירוסטה, כ- 40% בחביות ישנות. בטעימה חשים במתקתקות קלה, באף אין זה סוביניון אופייני. בפה, שמנוניות קלה. לא בדיוק סוביניון בעל מאפייני זן ברורים וחדים, ואולי מכאן גם הייחוד שבו. ביחס ליינות סוביניון משנים קודמות של היקב, ה- 2006, פחות רחב, יותר בעל מבנה, אבל איך לומר: "קטן" מקודמיו.
היין ייצא לשוק באזור פברואר 2008. אמנם בהרחה וטעימה ראשונית לא תקבלו עקצוץ בפה או פרחוניות שבאים עם הגיל הצעיר, אבל אלו לטעמי יגיעו יותר מאוחר. זהו סוביניון שמבקש ממך לטעום אותו אחרת, וזה הדיסוננס שבו.
אני סבור שהזמן ייטיב עם הסוביניון, וזאת בשל אופיו המתפתח לאט. ליין גוף קל עד בינוני, חמיצות מתונה, ומבנה שיעניק לו אורך חיים. הריח בעיקרו מבושם ופירותי, קליפות הדר ואגוזים. הטעם מורכב, והסיומת ארוכה.

סירה 2005 – היין עשוי 97% סירה, 3% קברנה סוביניון. היין יושן במשך 12 חודש בטרם עורבב ובוקבק. כבר כשאתה מקרב את הכוס אל האף, היין מריח כמו סירה. פרחוני, פירותי, נעים, עם רבדים שעושים את היין מעודן, מעניין, הרמוני, וגם מורכב. אורי חץ היינן מספר ש- 2005 הייתה טובה, ומאוד דומה ליינות המאוד מוצלחים של 2000 ו- 2001. בסירה שטעמתי בשלות טובה ואלכוהול לא גבוה. גם בפה ובמשקל היין בחך, אתם מזהה שמדובר בסירה ולא בשיראז. חמצמצות ומינרליות מאוזנת. הטעמים יחסית בשלים, אין ריבתיות בולטת, והפרי בא לידי ביטוי באופן מוצלח ביותר. באף ניתן לחוש בסיגליות ושזיף ובפרי יער, עשן ושרף עם נימת אקליפטוס. המגע על החך עשיר, והסיומת מעט מחוספסת, אם כי נמשכת ועסיסית.

גשם 2005 – "אם אתה רוצה לראות את הקשת בענן, אתה חייב לאהוב את הגשם". עם האימרה הזו אני מבקש לפתוח את שאני מתכוון לכתוב על הגשם .2005 זה לא שנותרו ממנו עוד הרבה בקבוקים ביקב (עוד כ- 642 בלבד) ואני אישית מכיר כמה מחבריי שממתינים לרכישת ארגז או שלושה ממנו.
אורי חץ מכנה אותו "ראש לשועלים" מבחינת משקל. זהו בלנד המבוסס על ענבי גרנאש – 70% וענבי סירה – 30%, היינות יושנו 12 חודש בנפרד, ולאחר מכן עורבבו ובוקבקו. בטעימה ניתן לחוש במיצוי פרי מוצלח ביותר, במתיקות מדומה, תבלינים מתוקים וליקר תפוזים. האף מאופק, מעט סגור, עדיין מהוסס וצנוע, אותו ניתן להגדיר ארומטי קפריזי, ומאידך בפה היין צפוי ועקבי, ואציין זאת רק לחיוב.
בטעימה היין נעים ועגול עם אופי ליקר, וזהות ברורה של גרנאש שמבדילה אותו משאר יינות יקב. הסיומת רכה וקלה.
במרכיבי הזן, גשם 2005 שונה לחלוטין מה- 2004. אהבתי מאוד את הגשם, ובטעימה בהחלט ניתן לחוש בקשת של הטעמים והארומות.
ב- 2007 תוכלו לטעום ולראשונה את הגשם הלבן הראשון, שבאופיו ידמה לגשם האדום, אבל במרכיבי הזן תמצאו ענבים לבנים כמו רוסאן, ויונייה, וגאנאש בלאן.

כל שלוש הטעימות הראשונות, נעשו לצד פרוסות לחם טרי מאפה הבית וחמאה. כל הבקבוקים עד כה היו בקבוקים בעלי מבנה של יינות בסגנון בורגון.
אל השולחן הגיעו פטריות פורטבלו עם ריזוטו פוצ'יני ברוטב שמנת אספרגוס, ומכאן פנינו אל סבב המשך הטעימה, והפעם כל היינות בבקבוקים בעלי מבנה של יינות בסגנון בורדו.

מרלו 2005 – אורי חץ מכנה את המרלו "זנב לאריות". היין עשוי 87% ענבי מרלו, 9% ענבי קברנה סוביניון, ו- 4% ענבי סירה. כל הענבים הותססו ויושנו בנפרד 13 חודש, ולבסוף עורבבו ובוקבקו.
זהו יין עוצמתי, עם אף שהולך ומתגלה כמרלו המגיע מהצפון. באף ארומות של ירק, טבק, פטל, ורמזים מתוקים. אלגנטיות ועפיצות קלה ביותר. הפה מרוכז, לא אגרסיבי, לא אלכוהולי מדי. הפרי טוב, הריכוז והצבע טובים. אהבתי את המרלו. הוא מבטיח, הוא מסקרן, והוא מביא עמו עניין של טעם.

קברנה סוביניון 2005 – הקברנה שטעמתי שונה במעט מקודמיו. הוא פחות אלכוהולי, פחות שמן, פחות מתחנף עם מתיקות מדומה. הוא יותר בעל מבנה ומורכבות, יותר משהו מהכל. הפרי נוכח ולא ריבתי, טיפה מזכיר יינות עולם ישן. אף מעניין מביא עמו ארומות קסיס, ירוקת עלווה, מעט וניל, ארז וקוקוס. נטייתו לכיוון חמיצות ומינרליות יותר מיינות בצירים קודמים.
יין כזה שמפגין את הצד המפתה והרך שהקברנה יודע לתת. היין עשוי ממזיגה של חמש חלקות שונות של קברנה סוביניון בתוספת 11% קברנה פרנק. היינות הותססו ויושנו בנפרד במשך כ- 12 חודש, ולבסוף עורבבו ובוקבקו.

לשולחן הוגשה המנה העיקרית: ראמסטייק עסיסי עם פירה ערמונים וארטישוק ירושלמי ברוטב יין אדום ודובדבנים.

אליעד 2005 – לטעמי, ולדעתי גם לטעם רבים מהיושבים לצידי בטעימה, אליעד 2005 הוא גולת הכותרת. אילו שוקי שי לא היה מחמיץ את הזמנת היינות לביקורת הטעימה של רוברט פרקר, לדעתי אליעד 2005 היה ממוצב גבוה באזור ה- 93+.
היין הינו מזיגה של ענבי קברנה סוביניון משלוש חלקות שונות, בתוספת 6% ענבי סירה . הליבה של היין היא פרי מרוכז ועוצמתי. היא מביאה עמה מורכבות ואיזון טוב בין פרי מתקתק וטאנין מוצק, ומכאן להרמוניה מושלמת.
היינות הותססו ויושנו בנפרד 13 חודש, ועורבבו יחד בטרם בוקבקו. היין עשיר ומרוכז, ועם זאת נעים, קטיפתי, מלטף ורך, עם תחושה מתקתקה. ארומות וטעמים עזים של פרי וסירופ פטל וקסיס ומעט עלווה, גרגרי יער, שזיף, אדמה ופלפל ברקע. גוף היין מלא, המרקם סמיך ורך, והסיומת חלקה ארוכה מפתה ומושכת.
אם תשאלו את אורי חץ למה הבלנד של ה- 2005 באליעד הוא כזה ולא אחר, הוא ישיב בצניעותו האופיינית והמתפלמסת: "למה זה יצא לי ככה השנה? כי ככה זה יצא לי הכי טעים"… ואם תשאלו אותי, יש פעמים שכשאורי חץ עושה יין, אלוהים נוגע לו בקצות האצבעות.

לסיום: יין ארכיון מתיישן אליעד 2001 – היין עשוי 84% ענבי קברנה סוביניון, 10% ענבי מרלו, ו- 6% ענבי סירה. היינות יושנו בנפרד 10 חודשים בחביות אלון, ועוד ארבעה חודשים יחד. הגוף בינוני ועשיר, הגוון סגול ועמוק. חמיצות קיימת, וניכר שהגיל רק עושה לו טוב. ניחוחותיו עשירים ועזים כבצעירותו: שוקולד, קסיס, וניל, שזיף, ורמז לעור.הטעמים מורכבים ונעימים, ובחך הוא מעניק חמימות וקטיפתיות.






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה