"שבת בבוקר יום יפה, אימא שותה המון קפה…", ככה שר לו אריק איינשטיין, וככה שרתי לי בדרך חזרה מארוחת הבוקר בה שתינו את יין SOLO של יקב צ'ילאג. אבל בואו נחזור להתחלה:

אז החלטתי לצאת לאכול חומוס של שעות בוקר מאוחרות ביפו. מקום קטן ולא מוכר, בו מלבד החומס נערמים על השולחן חצילים מטוגנים עם שמן זית ופלפל, כדורי פלאפל ירוקים ומלאים עשבי תיבול, צ'יפסים זהובים וסלט ירקות שחתוך דקיקות דקיקות.
החומוס עמוס בשמן זית טרי וצלול, המון פטרוזיליה וטחינה משובחת.

חברי אריאל שמצטרף אלי לניגובי החומוס, אמר לי שיש לו קצת חמרמורת מהלילה, וחומוס בטח יעביר לו את זה. אותי חינכו שמה שמעביר hangover (חמרמורת, עאלק) זה עוד אלכוהול, ועדיף מאותו סוג. אז ככה יצאתי מהבית בשעה 11:00, חמוש בבקבוק יין של יקב צ'ילאג – סולו 2006.

המשפט הראשון שאריאל אמר היה "השתגעת? זה יין אדום. בטח לא מתאים לחומוס", ואני מחייך "מה זאת אומרת מתאים. היינות של יקב צ'ילאג ידועים באהבתם לתיבול ים תיכוני, יינות שנגישים לאוכל והם לא סוליסטים. אז מה הבעיה להגיש אותם עם חומוס".

היין אכן אדום, אכן פירותי, אכן מלא ועמוק, בעל טעמי שזיף ודובדבן, טעמי אספרסו מרוכז ומעט וניל, עם איזון מושלם כדוגמת עשבי תיבול צעירים של מרווה, טימין ורוזמרין. אז מה בעצם הבעיה להגיש אותו עם חציל ושמן זית, חומוס שמרפד את הבטן ומעלה ניחוחות של תבלינים וחומציות טובה של לימון סחוט טרי טרי, ופיתות טריות שרק יצאו מהתנור? ממש אין בעיה.

היין נמזג לכוסות של פועלים ללא גינוני טקס מיוחדים, ומזיגתו לכוס הפשוטה פתחה אותו באופן מיידי. ריחות טובים של פרי התמזגו עם ריחות האוכל, ואחרי שתיים שלוש לגימות וניגוב חומוס, החיוך לא ירד מפנינו.
מלבי עם המון קוקוס ובוטנים, וכמובן סירופ סוכר אדום, היווה מנה אחרונה מעולה ולא מתחכמת.

היין עשה את שלו. שני אנשים חוזרים הביתה מאושרים מצלחת חומוס, בקבוק יין משובח, והידיעה שאלוהים נמצא גם בדברים הקטנים, או לפחות במרכז החומוס ברחוב יפת 90, מול הבית הירוק – לכל מי שרוצה לדגום.

ואני מניח שאלוהים גם לא פוסח על אורנה צ'ילאג, שמפתיעה אותנו כל פעם עם יינות טובים וזמינים, ואולי גם אני הפתעתי אותה הפעם כששילבתי בארוחת הבוקר הבסיסית כל כך את אחד מינותייה המשובחים.

מרכז החומוס
רח' יפת 90 – מול הבית הירוק ביפו