fbpx

שמענו בין הגפנים ערב פסח 2022: יקב כרמל הופך לבורסאי ושלוש זוויות התייחסות להגדה של חג היין פסח

צור שיזף, בעל כרם ויינן יקב קרבת מצפה רמון, צילם וכתב: "בתמונה לבלוב שרדונה בכרם שניטע בין 2011 ל-2016 ובו בסך הכול כ-50 דונם של ענבי יין. אדומים: סירה, מלבק קברנה פרנק, לבנים: שרדונה, שנין בלאן, מוסקט. ההחלטה הייתה לא לרסס – הגפנים קיבלו קומפוסט בנטיעה, ולפני כשלוש שנים עוד מנה של קומפוסט. אין צורך לרסס אצלנו נגד קימחון והחרקים – פרת 7 הנקודות אוכלות את הכנימות. על פני השטח אנחנו מרסקים את הגזם וביחד איתו את העשבייה שמתייבשת, וכך יש לנו עוד חומר אורגני וחיפוי קרקע. הענבים נחשבים מהטובים שיוצאים מהנגב, ורובם המכריע מועברים ליקב 'רמת נגב' חוץ מ- 5,000 בקבוקים שאנחנו עושים בעצמנו – יין טבעי, בציר בסוכר נמוך וחומציות גבוה, תסיסה פראית של שמרי הבר, שימוש מינימלי אם בכלל בביסולפיט, הימנעות מחומצה טרטרית, ויישון בחביות עץ ישנות"
אלון גונן על כניסת יקב כרמל לבורסה, עשר המכות של ענף היין ורשמים מפסטיבל יין אזורי בציר הזמן באריאל, גלית בר-און אומרת ש'מה נשתנה' אינה השאלה הנכונה, יונתן לבני בעד ארבע כוסות ו-13 יינות מי יודע, 19 שנים לנפילת ליאור זיו ז"ל והקשר הכואב לענף היין, יקב היוצר בשת"פ אומנותי, ופרס בינלאומי למזקקת הוויסקי M&H
Share on facebook
Share on twitter
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email

הלב ממאן להאמין

תנחומים לחברנו שיקי ראוכברגר

היינן הראשי של יקב טפרברג

עם פטירת הבת הודיה מעודד ז"ל

בעקבות תאונת הדרכים הקטלנית הנוראה

קראו את הידיעה

מנחמים חבריך במערכת אכול ושאטו

מפעל יקב כרמל באלון תבור. צילום מהיקב

אלון גונן: יקב כרמל – ברוך בואך לבורסה

המהלך האחרון של יקב כרמל משמח אותי. סוף סוף אפשר יהיה לקבל נתונים מדויקים על כמות היין שהיקב מייצר ומוכר, היות שכניסתו לבורסה מחייבת אותו לפרסם את הנתונים הללו. נכון להיום, רק יקב ברקן-סגל נסחר בבורסה כחלק מטמפו, ולכן מחויב לפרסם את הנתונים.

המהלך של כרמל לא הפתיע אותנו, וכבר כתבנו על זרועות התמנון ש'קרן קדמה', בעלת השליטה בכרמל, שולחת בשנים האחרונות, ועל השאיפה שלהם להעמיס על המשאית שנוסעת עם יין כל מוצר שיכול להכניס עוד כסף לבעלי המניות. המהלך האחרון של כרמל הוא מיזוג עם 'כלל משקאות', שעיקר פעילותה היא אחזקתה (30%) ב'יפאורה' בעלת המותגים ספרינג, מיץ פז, , RC מי עדן, עין גדי ונוספים. עוד לוקחים חלק בעסקה כבעלי מניות: אלטשולר שחם (19%), הראל ביטוח (17%), כלל ביטוח (15%), הפניקס (8%), וילין לפידות (6%) .

ביקור הברון בנימין בן יעקב רוטשילד בזיכרון יעקב 1925. צילום מהארכיון ההיסטורי של זיכרון יעקב
ביקור הברון בנימין בן יעקב רוטשילד בזיכרון יעקב 1925. צילום מהארכיון ההיסטורי של זיכרון יעקב

ציוני דרך בהיסטוריה של יקבי כרמל

1882 – ניטעים הכרמים הראשונים; 1887 – הברון רוטשילד מבקר בארץ ישראל ויוזם נטיעה של קברנה סוביניון, קברנה פרנק ומלבק;  – 1889 – הנחת אבן הפינה ליקב בראשון לציון; 1892 – השלמת בניית היקב בזיכרון יעקב; 1896  – נוסדת בוורשה חברת כרמל שמשווקת את יינות היקב ברחבי אירופה; 1902 – נוסדת כרמל מזרחי למטרת יצוא יינות ברחבי האימפריה העותומנית; 1957      – משפחת רוטשילד מוכרת סופית את אחזקתה ביקב לאגודת הכורמים; 2013  – נמכרת השליטה ביקב כרמל (50.01%) לקבוצת משקיעים לפי שווי של 130 מיליון ₪; 2018 – מינוי נדב ארנס-ארד, בן למשפחת כורמים, למנכ"ל היקב.

נדב ארנס – בן למשפחת כורמים ומכיר היטב את היקב. צילום שוקה כהן
נדב ארנס – מנכ"ל יקב כרמל ובן למשפחת כורמים. צילום שוקה כהן

חתום על המהלך האחרון

ארנס הוא מי שבעצם חתום מצד היקב על המהלך האחרון, בו היקב בעצם הופך לחלק מעוד קונצרן, ותו לא. המציאות היא שהחל מהחתימה על המיזוג, היקב מאבד את תפקידו ההיסטורי. העבר הושלך לפח או יימחק בשנים הקרובות, ויקב כרמל כמותג שזוהה מאות שנים כחלק מה-DNA הישראלי, כבר לא יתקיים, כשתחת השם 'יקבי כרמל' יימכרו גם שוופס, מיץ פז ושאר משקאות. לצערי תקף כאן המשפט "עם ללא עבר, אין לו עתיד" שאמר נפוליאון בונפרטה, אותו שאל ממנו יגאל אלון כשאמר כי "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל".

נס בראשון לציון: באוגוסט 2016 הוגדלו זכויות הבנייה באורח פלא. צילום מאתר יקב כרמל
כאן בראשון לציון הכל התחיל. צילום מאתר היקב

לא מעודף ציונות

צריך לזכור כי אנשי השיווק הבכירים של היקב באים מקונצרנים גדולים. הם יודעים איך לפעול, ואיך לעשות כסף בעיקר לבעלים ולבעלי המניות. קרן קדמה לא קנתה את היקב בגלל עודף ציונות – זה בטוח. מדובר באנשי עסקים ממולחים, שפירקו את ההיסטוריה של יקב כרמל מזרחי בלי שום סנטימנטים. נזכיר כאן את ישראל פרקר – בעל אתר WineIsrael, שחרט על דגלו את שמירת מורשת עירו ראשון לציון, שהגיע לרחבת היקב ההיסטורי בעיר, ונדהם מכל מה שיצא מהמרתפים וכמעט הלך לפח האשפה.

יפתח פרץ היינן הראשי של יקב כרמל. צילום פאפא רצי
יפתח פרץ היינן הראשי של יקב כרמל. צילום פאפא רצי

הולך להשתנות

יקב כרמל הולך להשתנות, היינות שלו ישתנו, ואנחנו נראה את יפתח פרץ היינן הראשי מציית ומייצר יינות בדיוק כפי שהשיווק רוצה להנגיש לקהל היעד שלו; קהל היעד של המשקאות הקלים. המהלכים האחרונים של כרמל, בהם אומצו יקב ויתקין ויקב דלתא, לא קרו במקרה. מהלך המיזוג עם יפאורה התבשל יותר משנה ונשמר בסוד. יתיר, ויתקין ודלתא יהיו יקבי הבוטיק של כרמל, ויקב כרמל יהיה מפעל היין של רשתות השיווק. אני לא בטוח שהם לא חושבים כבר על אותם מים בטעמי יין שיקב רמת הגולן ניסה לעשות (אין על זה פטנט, אז זה פתוח).

טמפו – בית יוצר למנהלים בענף היין. צילום מאתר החברה
בניין ומפעל טמפו בנתניה. צילום מאתר החברה

את מי הם רואים לנגד עיניהם

יקב כרמל רואה לנגד עיניו את חברת טמפו שיקב ברקן-סגל הוא חלק ממנה, ועל פי נתוני סטורנקסט לכל שנת 2021 על מכירת יינות שולחניים ברשתות השיווק (השוק המבורקד), נתח השוק שלו הוא 21.10%. יקב כרמל מקדים אותו בגדול עם 25.90%, ואחריהם יקב רמת הגולן – 18.10% ויקב טפרברג – 11.50%. השוק הזה של רשתות השיווק הוא הכסף הגדול, ויחד עם המשקאות הקלים שיפאורה תעמיס למשאיות, השוק כנראה הולך להשתנות לטובת המיזוג החדש.

יקב ברקן-סגל בקיבוץ חולדה. צילום מהיקב

כמובן שגם קוקה קולה הפרטית – החברה המרכזית, היא מודל נוכח עיני הבעלים החדשים של יקב כרמל. קוקה קולה מחזיקה ביקב תבור, ואת הכוח השיווקי רואים גם בנקודות מכירה של משקאות החברה בהם מוצעים גם יינות תבור, יותר ויותר גם בבקבוקי 375 מ"ל. לקוקה קולה יש גם מחלבה – טרה, אז אולי זה יהיה הצעד הבא של יקבי כרמל הבורסאית.

מודל קוקה קולה – להעמיס על המשאיות. צילום החברה המרכזית

מבחינת יפאורה, לנגד עיניהם עומד "מס הסוכר" החדש על המשקאות הקלים, שצפוי לגרום להפחתת הרווחיות בשוק המיצים,  אז החיבור לענף היין המתפתח והרווחי על פי נתוני סטורנקסט, הוא זה שגרם להם להתמזג עם יקב כרמל. יש לציין כי המיזוג מותנה בהתקיימות תנאים מתלים, ובהם אישור רשות ניירות ערך ואישור רשות התחרות. להמר? המיזוג יאושר.

לבלוב הגרנאש בכרם סוסון ים בבר גיורא. צילום זאב דוניה

זהו, עונת בציר 2022 החלהגרנאש מלבלב

זאב דוניה מיקב סוסון ים צילם וכתב: "הדבר היחידי שאני יכול לומר על הצילום הזה, שהמצלמה קלטה, וזאת לא הייתה כוונת המשורר, את קורי העכביש. אלה מייצגים את כל עולם החי, הנראה לעין והלא נראה לעין (מיקרואורגניזמים), הקיימים בכרם אורגני. כרם שבו נוצר איזון של כל היצורים החיים שם, מגיע ל"שווי משקל טבעי". זאת בנוסף לעובדה, שמערכת החיסון הטבעית של הגפן, במצב טוב – מה שלא קורה בהכרח כאשר הכרם מרוסס נגד כל דבר, ואז הגפן לא חשופה ל"סכנות"  ומערכת החיסון הטבעית נחלשת. כלומר היא לא יודעת איך להתמודד עם מזיקים, מחלות וכו'. כל זה, כמובן oversimplifying  של נושא מורכב ומרתק.  ובסוף יש קורי עכבישים בצילום. הללויה".

מה נשתנה מתוך הגדת שיק בעיצובו של ארתור שיק, לודז' 1935. מקור ויקיפדיה

גלית בר-און: 'מה נשתנה' זו לא השאלה הנכונה

כמו פוליטיקאי משופשף, אני מקשיבה לשאלה המסורתית של פסח ואומרת ש 'מה נשתנה' זו לא השאלה הנכונה. מה השתנה? הכול, ועל הטלטלות שאנחנו והעולם עברנו כבר נאמר ועוד ייאמר כל כך הרבה. אני רוצה דווקא להסתכל קדימה ולא אחורה, ולשאול אם יש מקום לשינוי יזום (מילה אפשרית לשינוי כזה היא "שיפור"). הנקודות שבחרתי להתייחס אליהן הן לאו דווקא החשובות ביותר (חשובות למי?) ובטח שלא היחידות, אבל הן חלק מאלה שהייתי רוצה לשאול לגביהן את השאלה: "האם אפשר אחרת"? את השאלה שמגיעה בסמוך לה, "האם אנחנו בכלל רוצים שיהיה אחרת?", אותה לא אשאל הפעם. הקצבתי לעצמי רק שאלה אחת.

צילום אבי חיימוביץ

המטעימים – המטעימים הם הגיבורים האלמונים של המהפכה. הקהל הרחב של צרכני היין הוא רחב יותר מאי פעם. הם צורכים יין באותה קז'ואליות שהם צורכים אלמנטים אחרים של תרבות הפנאי שלהם, וחלק גדול מהאינטראקציה של יצרני היין עם אותו קהל רחב מתווכת באמצעות האנשים החייכנים והאנרגטיים שמוזגים להם יין ונדרשים להתמצא בו. כפי שכולנו יודעים, לפעמים הם אכן מתמצאים, לפעמים פחות, ולפעמים בכלל לא.

האם אפשר אחרת? אפשר. לא מעט יקבים יודעים להתייחס למטעימים כאל אנשים שמייצגים את היקב, יודעים שרמת המקצועיות של הנציגים שלהם משליכה על התדמית של היקב, ומבינים שרמת הבקיאות של המטעימים מעידה על רצינות ביחסו של היקב לקהל הצרכנים שלו. אותם יקבים משקיעים בהכשרה של נציגים שיוכלו גם לגלות בקיאות בשאלות טכניות לגבי היין הספציפי שהם מגישים (השאלה הנפוצה ביותר היא, כנראה, "כמה זמן היין היה בחבית"?), וגם ירגישו בנוח לנהל שיחה בנושא, עם מי שמעוניין.

נעים להגיע למרכזי המבקרים בתקופה זו של השנה. אלעד ברמי צילם במרכז המבקרים של יקב קסטל
מרכזי המבקרים הפכו ליעדי בילוי פופולריים בשנים האחרונות. אלעד ברמי צילם במרכז המבקרים של יקב קסטל

הקהל הרחב – בעוד שמי שמזמין ביקור ביקב בפיימונטה נהנה מהילת סופיסטיקיישן ונחשב איש העולם הגדול, מי שרוצה את אותו בילוי ממש כאן בארץ – לשבת מול נוף שלא נופל ביופיו מהגבעות העגלגלות של לנגה, לשתות קצת יין, לנשנש משהו טעים, אולי להחליף כמה מילים עם היינן, ואם אפשר שכל זה יקרה ביום שנוח לו ושישתלב לו בטיול בסביבה, זוכה לתדמית – ובכן, פחות סופיסטיקייטד. זה נובע מההנחה – שהיא לא בהכרח לא נכונה, שהקהל הרחב שמבקר ביקב לא מגיע לשם עבור היין, אלא עבור חווית בילוי שהיין הוא חלק ממנה. כך יוצא שאנשים שיין הוא מרכז החיים שלהם נפגשים עם אנשים שיין עבורם הוא חלק מיום כיף. התוצאה בחלק מהמקרים היא שאנשים בתעשיית היין, ששנים רבות ייחלו ופיללו לתיירות יין בארץ, מוצאים את עצמם עכשיו מייחלים ומפללים שהיא תיראה אחרת. האם המפגש הזה יכול להראות שונה?

האם אפשר אחרת? אפשר. יש לא מעט יקבים שמקבלים ללא שיפוטיות את שלל הצורות שלובשת תרבות היין המתהווה שלנו, ונערכים למפגש עם השינוי. מרכזי מבקרים חדשים מוקמים, מרכזים קיימים עוברים הרחבה, ובחלק מהמקרים אף נעשים שיתופי פעולה עם עסקים מתחום האירוח והקולינריה בסביבה הקרובה של היקב, מה שמרחיב את אפשרויות הבילוי של המבקרים, ובכך גם מגבירים את האטרקטיביות של הביקור ביקב, וגם לוקחים חלק בפיתוח העשייה המקומית.

איור pixabay

היין לקהל הרחב – היינות המוגשים ומונגשים לקהל שאינו יודע לשאול הם בעיקר הקלילים והנגישים, כאלה שלא יאפילו על היין שבא לפניהם או אחריהם בסדר הטעימה, ושיתאימו לכיבוד קל ופוטוגני. היינות המורכבים (והיקרים) יותר, לבנים ואדומים כאחד, אלה שלא נותנים את מה שיש להם לתת מהרגע הראשון, אלה שצריכים זמן להיפתח, להשתנות עם כל לגימה ולספר את הסיפור שלהם – היינות האלה פחות מתאימים לפורמט הקליל הזה, ולכן לא נוטלים בו חלק. כך יוצא ששכבה רחבה של אנשים חווים את החוויה של היין היותר בסיסי, בעוד היינות המרתקים והמרובדים ממשיכים להימכר לקהל שכבר מכיר ואוהב אותם ויודע לבקש אותם.

האם אפשר אחרת? האם יש מקום לפורמט אחר, בנוסף, שיהיה לא רק חווייתי אלא גם לימודי ומעשיר? לא יודעת. הפעם לא הכנתי מראש תשובה חיובית. שינוי כאן מצריך הבנה שהקהל שמגיע ליקב הוא לא מקשה אחת; שיש בו לא רק אנשים שלא צורכים יין באופן שוטף, אלא גם אחרים, אנשים שהיו שמחים ללמוד ולהעמיק מעבר לחוויה הרגעית, ולא מוצאים – או לא יודעים לחפש, מסגרת מתאימה. זה מצריך הנחת-עבודה שיש פה תועלת לשני הצדדים, גם לטווח המיידי וגם לטווח הארוך; וזה מצריך הקצאה של משאבים-חשיבה, תכנון, זמן, מקום, בנייה של פורמט מתאים. האם יש מי שירצה להשקיע את המשאבים האלה? זו כבר השאלה השנייה. גם עליה אני לא יודעת לענות, וממילא הקצבתי לעצמי רק שאלה אחת.

מכרמים כאלה בהרי יהודה מופקים יינות פרימיום. צילום מדף הפייסבוק של יקב קסטל

פרימיום ישראלי – ההגדרה של מהו יין פרימיום עשויה להיות חמקמקה. מדובר ביין שאינו מיועד לשתייה יומיומית, וגם לא לארוחה משפחתית שבועית, אלא לאירוע קצת יותר חגיגי. אני עצמי לא אעצור ליד מדף היין בחנות ואשלוף משם יין ישראלי שעולה 400 שקל, וזה בסדר, כי אני לא בהכרח קהל היעד של יין כזה. היין הישראלי ברמת המחיר הנזכרת ומעליה, יהיה – חוץ מיוצאים מהכלל שלא מעידים על הכלל – יין כשר, והאנשים שמשלמים סכומים כאלה הם אלה שרוצים "משהו מיוחד", אבל בשונה ממני, שלא שומרת כשרות, לא פתוחה בפניהם האפשרות לקנות באותו סכום ממש בקבוק של ברולו או מרסו, או שני ריוחה, או כל יין לא-כשר אחר.

האם אפשר אחרת? אפשר. יש יקבים ישראלים שיין הדגל הכשר שלהם נפלא – מוקפד, אלגנטי, קלאסיקה מקומית (יש במקרר היין הפרטי שלי אחד כזה בן 23 שנה, שייפתח ביום ההולדת הקרוב שלי. פתחתי אחד זהה לפני כמה חודשים, והוא מעולה), והם יוצאים מהיקב כשהם עולים פחות מ- 300 שקל. תמחור היין תלוי בהרבה מאוד גורמים. האם אחד הגורמים הוא פנייה לקהל יעד שהבחירה שלו מצומצמת? זו כבר שאלה נוספת, ואני חורגת מהמסגרת שהקצבתי לי.

מאחלת שיהיה לכולנו חג שמח, ושנשכיל יום יום להודות על מה שיש לנו.

הגדת רוטשילד נכתבה ואוירה (כנראה על ידי יואל בן שמעון) בצפון איטליה בשנת 1450 בערך. מקור הספרייה הלאומית

 יונתן לבני: בעד ארבע כוסות דיברה ההגדה

ההגדה של פסח מלאה בספרה ארבע – כנגד ארבעה בנים דברה תורה, ארבע קושיות בתחילה, ארבע אמהות, וכמובן ארבע כוסות יין שחובה לשתותן בליל הסדר. הפסח הוא גם המועד בו מוכרים היקבים והמפיצים יותר יין מאשר בכל זמן אחר בשנה. התבקשתי לבחור ארבעה יינות שיהיו על שולחני השנה. זו בוודאי משימה לא קלה, שכן הרבה יינות שתיתי השנה, בשנת הקורונה שחייבה הרבה שתיות מונחות בזום ופחות בביקור ביקבים. אז בדחילו ורחימו בחרתי ארבע כוסות יין שיעטרו השנה את שולחן הסדר בביתי:

היין מיוצר על פי הידע הרב והניסיון אותו צברו פרופסור ברבדו (מימין) ופרופסור שוסיוב
פרופסור בן עמי ברבדו (מימין) ופרופסור עודד שוסיוב שותפו ליקב. צילום איל גוטמן

יקב ברבדו – מלבק 2020: יקב ברבדו הסמוך לכרמי יוסף, הוא מיקבי הבוטיק המצליחים בארץ – 'יין הפרופסורים' מכנים אותו, על שם פרופסור בן עמי ברבדו והפרופסור עודד שוסייב, בעלי היקב ושני מורים מצליחים בפקולטה לחקלאות ברחובות, הטוענים כי גידלו באזור היקב ענבי יין עוד בימי מלכות שלמה. מקור זן המלבק  בבורדו, אך הוא הפך לפופולרי בעולם לאחר שהפך לזן המאפיין את ארגנטינה. היין הנוכחי הופק מחלקה ניסיונית שניטעה ב- 2016 והפיקה לראשונה את המלבק. לאוהבי הזן הוא ממש מזכיר את המלבקים הארגנטינאים. גוף מלא, טעמי דובדבן, רימון ופטל. יין הממלא את הפה בטעמיו. המחיר 120 ₪ – VFM (תמורה לכסף).

אי אפשר להישאר אדיש אל זאב ואל יינותיו. או שאוהבים או שלא. צילום דוד סילברמן dpsimages
זאב דוניה בכרם סוסון ים בבר גיורא. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב סוסון ים – בלזק 2020: זאב דוניה הוא אשף הבלנדים המיוחדים. "תבלינים" הוא קורא לחלק מהזנים הזוכים להשתתף בחגיגה הייננית שלו. השנה בחרתי לליל הסדר את הבלזק, בלנד לבן המורכב משלושה זנים: רוסאן מאזור גוש עציון שמהווה 50% מהיין, רבע נוסף סוביניון בלאן, ושנין בלאן שסוגר את הרשימה, שניהם מכרם בן זמרה האגדי שבגליל. היין יושן במשך 9 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי לא חדשות. זאב מספר כי זהו "טריו מוזיקלי" – כל זן מוסיף ומאזן, וכך נוצרת מורכבות עשירה בטעמים. היין "רזה" בהשוואה לג'יימס או לווילד שנין שהוא מייצר – אף הם לבנים מיוחדים מבית מדרשו שבבר גיורא. יין קריספי ומרענן מאוד כשהוא צונן. המחיר 96 ₪ – מאוד VFM.

אורי חץ, היינן של יקב שאטו גולן. האצילות מחייבת להגיע לאירוע ביקב ב- 1 ביוני
אורי חץ שאטו גולן. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב שאטו גולן – גשם אדום 2019: יקב שאטו גולן שומר שנים רבות על איכות בלתי מתפשרת של יינותיו. הכל ביקב מציין רמה מיוחדת: היין, היקב, הבקבוק, הפקק – בקיצור הכל. היינן אורי חץ, הקשור ליקב כמעט מראשיתו, הוא איש דידקטי, מדוייק ומוכשר. יינן מבריק. הגשם האדום עשוי מ- 37% גרנאש, 36% מורבדר ו-27% סירה. GSM נהדר של דרום הגולן, שונה מאוד בטעמיו מה- GSM שעושים לא מעט יקבים מענבי הרי יהודה. בציר ידני מכרמים של היקב שעברו תסיסה ספונטנית. היין התיישן במשך כשנה בחביות עץ אלון צרפתי גדולות וישנות בטרם בוקבק. שאלתי את אורי לפשר השם – גשם. "מזג אויר" הוא אומר, "וכמו היין השני שאני עושה וקורא לו "רוח" – זה גם רעיון פילוסופי ומשהו נוסף למזג האויר". לאוהבי ה-GSM כמוני, וגילוי נאות: אני עושה דמיג'אן GSM ביקב שורק, זהו יין מבוסס גרנאש מהטובים ששתיתי בארץ. המחיר 220 ₪ – במחיר כזה אינו VFM, אבל הוא נהדר.

מתחת למראה של איש חייכן וחביב, מסתתר מקצוען חסר פשרות
אסף פז יקב ויתקין. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב ויתקין – תובנה מקבאו 2018: אין הרבה יקבים שהם כל כך  ישראלים וחדשנים כמו יקב ויתקין, ואסף פז היינן של היקב. המקבאו אינו זן מוכר בארץ, אך הוא מככב בהרבה יינות בצרפת ובספרד. ענבי המקבאו ניטעו על ידי היקב בצפון הארץ, והשנה יצא לשוק היין של 2018. הענבים תססו והתבגרו במשך 9 חודשים בחבית עץ גדולה יחידה. יין עשיר בטעמי פרי והדרים. בוקה משכר של פרחי יסמין עדינים. סיומת שלא מסתיימת ומינרליות כובשת. דורש צינון והתפתחות בכוס או בדקנטור. חגיגת טעמים של יין לבן מצוין. המחיר 170 ₪ – VFM בהתחשב באיכות, בנדירות ובחדשנות.

 

קיום מצוות סיפור יציאת מצרים על ידי הרבנים בבני ברק מתוך הגדה שנדפסה בברלין בשנת 1740. מקור ויקיפדיה

אלון גונן: עשר מכות כואבות או מהנות – תלוי את מי שואלים

כאשר ביקש ממני העורך לכתוב את המלצותיי ליינות לחג הפסח, אמרתי לו שהאמת כי אין שום דבר מרגש או חדש על המדפים. רוב ההמלצות של הקולגות שלי הן ליינות שהם מקבלים חינם, ואז הם כותבים וממליצים עליהם (גילוי נאות: יינות מגיעים למערכת אכול ושאטו. אין המלצות, ומצוין כי הטקסטים הם דברי היקבים). היקבים הקטנים בלי משרדי יחסי ציבור משומנים לא מגיעים אל הכתבים, ואיפשהו הם נשכחים. גם הכשרות משחקת תפקיד, ובמדיית המיינסטרים ההמלצות הן תמיד על יינות כשרים – יקב כרמל, ברקן, יתיר, רמת הגולן, דלתון, טפרברג – הם אלה שמככבים בהמלצות. אני פטור למזלי, לא מקבל יינות מאף אחד. אז ברוב חוכמתו כעורך, הוא ביקש ממני לכתוב ברוח ההגדה על עשר המכות שענף היין עבר השנה. שנינו סיכמנו שהמכות לא חייבות להיות כואבות, ויש כאלה שאפילו נהנים ממכות. ב -dungen  התל אביבי, דרך אגב, גם מגישים יין על הבר. אז מכות ויין כן הולך.

אלה הן עשר המכות שנפלו על ענף היין הישראלי השנה – אתם תחליטו אם הן נעימות או לא

יקב רמת הגולן – אחרי קדנציה אחת פורש יאיר שפירא איש הקפה, ומוחלף על ידי מנכ"ל מכבי חיפה אסף בן דב.

יקב כרמל – מתמזג עם יפאורה והופך לחברה בורסאית. במהלך השנה סיפח לעצמו את השיווק וההפצה של יקב ויתקין ויקב דלתא. כרמל שולח זרועות לעוד יקבים קטנים ומשובחים, ולא רק יקבים. נחכה ונראה.

יקב צרעה – גייס יינן חדש שיעזור לערן פיק, מדובר ב-  mini me   של ערן פיק. אותה בלורית שיער, אותו חיתוך דיבור מה יש לומר, אפילו יש גנים של חיל האוויר.

יקב עגור – התחדש בצמרת חדשה, האחד בעלים ומנכ"ל – אלעד כץ, השני יינן – אייל דרורי. הדור הבא של ענף היין.

היינות הכתומים  – כיכבו השנה, וכמעט כל יקב ניסה להגיש לנו את הנוזל הזה. לשמחתי הציבור מבין שזה זמני.

חברת הכרם – בעטה ביקב ויתקין, וכל זה בגלל cat fight בין נורית (אפשטיין) שמיר ושרונה פז. את המשבצת החסרה תפס יקב ברבדו.

טעימת יינות ישראל 2022 של מגזין יין וגורמה תחת שרביטו של יאיר היידו – בושה לענף היין וליקבים שלקחו חלק במופע הזה. בלי גילוי נאות על עיסוקו של יאיר היידו כסוחר יין, ועל פרסום התוצאות במדור פרסומי של מוסף הארץ תמורת אלפי שקלים ששילם כל יקב שרצה להופיע. יקבים כמו צרעה, פלם, קסטל או עגור נמנעים לקחת חלק בתערוכות ובתחרויות בארץ, אבל כשמדובר כנראה בהגנה מהמילייה של היידו, הם שולחים יין. לא נאה ולא יאה.

אתר חדש למועצת גפן יין – בקרוב יושק אלה אתר נגיש, עכשווי, בתקווה שהמידע בו יהיה רלוונטי.

מחירי היין הישראלי במסעדות ובברים – תמחור שערורייתי, לא פרופורציונלי וגובל בשערורייה. אין שום סיבה לשתות יין במסעדות – נקודה הייתי מציע להביא יין ולשלם דמי חליצה, אבל גם כאן המחירים מזנקים, וההתניות הולכות וגדלות.

יבוא היין – היבוא נוגס אט אט ביין הישראלי. לא ירחק היום והיבוא יעבור את נקודת הציון של 50%. כי לא נאה כי לא יאה, אבל זה המצב.

 

מקור: בית הכנסת ע"ש היכל רבי חיים חביב בחיפה לזכר קהילת סלוניקי הי"ד

יונתן לבני: 13 יינות לפסח מהמבחר שטעמתי השנה

'אחד מי יודע?' הוא ראשיתו של פיוט המושר בסוף ליל הסדר, המסתיים בשלוש עשרה מידות הרחמים של אלוהים. אני בחרתי 13 יינות לכבוד החג, שאומנם לא יפארו את שולחני, אבל אלה יינות מיוחדים שטעמתי השנה. לא יינות של רחמים, אלא יינות טובים לטעמי, ואני בטוח גם שלרבים מכם תהיה בהם עדנה.

יינות גרוס. צילום איתי חשאי מדף הפייסבוק

יקב גרוס – אוניקס בלנד 2019: יהודה גרוס, מגדל האתרוגים הגדול במדינה הוא גם יינן אוטודידקט שלמד ייננות ממשפחת מרגלית. יקב מרגלית שכן בזמנו בפרדס אתרוגים השייך לגרוס. הוא מייצר יין מענבים הגדלים בסמוך לכרם של מרגלית בקדיתא שבגליל. האוניקס הוא יין שעשוי מ-80% קברנה סוביניון, 15% פטי ורדו ו- 5%  קברנה פרנק. יין מאוזן, עמוק בטעמים, גוף מלא של פירות שחורים. לא נופל באיכותו ממרגלית. המחיר 120 ₪ – ממשVFM  .

אלעד מובשוביץ מיקב דרימיה:
אלעד מובשוביץ מיקב דרימיה. צילום נאוה מובשוביץ

יקב דרימיה SFAR 2019 – : ביקב דרימיה מסוסיה, עושים אלעד ונאווה מובשוביץ יינות מצוינים מענבים הגדלים בכרמים שבשולי המדבר. הספר עשוי מ-80% קברנה סוביניון ו-20% פטי ורדו. היין שהה 18 חודשים בחביות חדשות. יין עשיר טעמים הרמוניים. עצמו עיניים ואתם בבורדו. שאפו! המחיר 189 ₪ – VFM שווה כל שקל.

עידו לוינסון וצוות יינני ברקן-סגל. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב סגל – פינו נואר 2018: בזמן שאבי פלדשטיין היה היינן, יקב סגל של ברקן היי העידית שביינות ברקן. היום, בעידן עידו לוינסון כיינן ראשי, שוב מייצרים בסגל יינות נהדרים, והפינו נואר מאשכולות שלמים הוא פינו עמוק טעמים מענב שאני אוהב במיוחד. עשייה מרשימה. המחיר 100 ₪ – VFM אמיתי.

קובי ארביב יינן רקנאטי. צילום ישראל פרקר

יקב רקנאטי  – ספיישל רזרב לבן 2019: יין הדגל הלבן של היקב עשוי מענבי רוסאן ומרסן שמזוהים עם עמק הרון בדרום צרפת. תסיסה בחביות צרפתיות של כל זן בנפרד במשך 10 חודשים. חגיגת טעמים  מינרליים וחדים מאוד בחך. יין רענן ומעניין. אין רבים הדומים לו בארץ. המחיר 149 ₪. יקר, אך בהתחשב בחדשנותו VFM .

ערן פיק בסביבה הטבעית שלו. צילום פאפא רצי
ערן פיק יינן ומנכ"ל יקב צרעה. צילום פאפא רצי

יקב צרעה – שורש לבן 2020: יין לבן טעים במיוחד, עשוי בעיקר מסוביניון בלאן בתוספת 20% שרדונה. היינן ערן פיק ייצר יין טעים וחד, המתאים לימי החום הישראלי כמו כפפה ליד. טעמים מורכבים וחדים שמאפיינים את טעמי כרם שורש שכבר מוכרים כאזור יין ייחודי. המחיר 160 ₪ – בסוגו VFM.

ריצ'רד דייויס יינן יקב כישור בבציר 2021

יקב כישור – GSM 2019: יקב כישור שוכן בכישורית שבגליל, כפר למבוגרים בעלי צרכים מיוחדים. יינות היקב מוצלחים גם ללא הצד הרגשי. יין זה עשוי מענבי גרנאש, סירה ומורבדר הגדלים בגליל העליון, שתססו במיכלי נירוסטה  ואחר כך בחביות נפרדות במשך 14 חודשים. בוקה עוצמתי, פירות יער חזקים ממלאים את הפה ולא נגמרים. המחיר  95 ₪. ממשVFM .

ניצן סברסקי יקב אחת. צילום ליאורה קוריס
ניצן סברסקי יקב אחת. צילום ליאורה קוריס

יקב אחת – רוסאן ויונייה 2020: הייננית ניצן סברסקי זוכה לאחרונה להרבה פירגון. יש לה ניסיון עבודה ביקבים בעולם, ואלה השפיעו על דרכה בייצור יינות חדים ומיוחדים. יין טעים וחד שעשוי חלקו בחביות וחלקו בנירוסטה. טעמי אגסים ופרי הדר. חמיצות נעימה ועדינה בפה. המחיר 120 ₪ – VFM.

אלי בן זקן. צילום רן בירון
אלי בן זקן. צילום רן בירון

יקב רזיאל – אדום 2019: לא צריך להציג את אלי בן זקן מיקב קסטל המהולל. הוא חזר לכור מחצבתו היינני, ומייצר שוב יין במושב רמת רזיאל שבהרי יהודה ליד ירושלים. רזיאל אדום הוא יין מלהיב, העשוי מענבי סירה וקריניאן מהאזור. 18 חודשי חבית נותנים לו גוף מלא. יין הרמוני, מאוזן ועמוק. לא להחמיץ. המחיר 165 ₪ .לאיכות כל כך נהדרת ליין זה ממש VFM .

סימה ודורון רב הון יקב ספרה. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב ספרה White concepts first page 2020  – : איך עושים הון קטן מיין? משקיעים הון גדול, ואחרי שנים הוא נהיה קטן. אבל דורון רב הון עושה מיקב קטן משהו גדול. בלנד מענבי סמיון, רוסאן ושנין בלאן מגבעת ישעיהו. השנין הוא הזן העיקרי בבלנד. אני מחסידי השנין ובמקביל של היינן. דף ראשון ודף אחרון, וטעמים משכרים של ענבים הממלאים את הפה ואינם נגמרים. חוויה. המחיר 115 ₪ – VFM כמובן.

הכורם והיינן צור שיזף ויינותיו עם תויות מאוירות על ידי חנוך פיבן. צילום יונתן לבני

יקב שיזף – כנעני לבן 2020: אני סבור שיינות מדבר ישראלים יהיו בעתיד ייחודיים לאיכון יינות ישראל. צור שיזף הוא הכורם והיינן של היקב באזור מצפה רמון. יין מענבי מוסקט יבש, שרדונה ושנין בלאן. חומצי ללא תוספת חומצה, תסיסה ספונטנית במיכלי  נירוסטה. יין בעל טעמים חדים מיוחדים ויבשים. עוד חוויה מדברית. המחיר 130 ₪ – כמובן VFM.

ויקטור שונפלד היינן הראשי של יקב רמת הגולן. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב רמת הגולן –  ירדן קצרין שרדונה 2020: יקב רמת הגולן קצת מתחת לרדאר בשנים האחרונות. חבל, אבל השרדונה של סדרת קצרין בולט. שרדונה קלאסי עם טעמי לימון בשל, אגסים ופירות קיץ. יין עשיר, אלגנטי ונעים בפה. מי שאוהב שרדונה ימצא כאן את הקלאסיקה של יינות שרדונה מהגולן. יש לצננו היטב לפני השתייה, ולהשאירו קר בשמפניירה עם קרח. המחיר 115 ₪ – VFM. איכותי.

עידו לוינסון (משמאל) וסטס פלדביין מגראז' דה פאפא. מאחור חבית שקופה. צילום פאפא רצי

יקב לוינסון – גראז' דה פאפא אדום 2020: עידו לוינסון, היינן הראשי של יקב ברקן-סגל, הוא מהייננים המוכשרים בארץ. הוא מוביל את יקב ברקן הענק למקומות מצוינים, וכמו אחדים מיינני היקבים הגדולים עושה גם לביתו. הוא מייצר בין היתר יין לבן טעים, ואדום מ- 90% סירה ו- 10% פטיט סירה . טעמי פלפל שחור ועשבי תיבול מקומיים. יין עמוק, חומצי, מאוזן ונעים לשתייה. אוהבי סירה יחגגו.  המחיר 170 ₪, יקר לסירה. ב-150 ₪ הייתי אומר VFM .

אורנה לב ייננית יקב אדם עם רגש מיוחד לבקבוק קותי על שם אביה ז"ל. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב אדם – פרא אדם 2020: אני חייב לסיים אחרי 13 יינות – למרות שהייתי יכול להמשיך. כפי שנכתב בהגדה של פסח: "וכל המרבה הרי זה משובח". אורנה לב היא לא רק לב, אלא גם כישרון יינני בולט. היין עשוי מ-95% קריניאן ו-5% מלבק. כחסיד של קריניאן התאהבתי ביין האחרון ברשימה זו. שנה בחבית וטעם ברור של ענבי קריניאן שהייתה להם עדנה בישראל בשנים האחרונות. סיומת שלא נגמרת ליין מצטיין. המחיר 120 ₪ – VFM בגדול.

צילום מקסים דינשטיין

אלון גונן: יהודה שומרון ובנימין – פסטיבל יין אזורי בציר הזמן

פסטיבל היין של יהודה, שומרון ובנימין התקיים בשבוע שעבר באוניברסיטת אריאל, בשיתוף מו"פ אזורי מזרח ובהפקת חיים גן איש הענבים. 15 יקבים השתתפו באירוע: יקב אבנר, יקב בית אל, יקב בן עמי, יקב גבעות, יקב גוש עציון, יקב גת שומרון, יקב מחקרי אוניברסיטת אריאל, יקב הר ברכה, יקב כביר, יקב סנה, יקב פסגות, יקב שילה, יקב תום. לאחר שביליתי מספר שעות בין הדוכנים, יש לי שתי מסקנות עיקריות: אין ממש ייננים באף אחד מהיקבים; ומחירי היינות מופקעים ומגוחכים.

צילום מקסים דינשטיין

נתחיל במסקנה הראשונה: רוב היקבים ביו"ש משתמשים בשירותיהם של שני יועצי יין. האחד הוא איתי להט, שטביעת אצבעו מורגשת ביקבים שהוא מייעץ להם, והדוגמא הטובה היא יקב גוש עציון. להט לא מאפשר ליקב לעשות "שטויות", ועל פיו יישק דבר. היועץ השני הוא יותם שרון, שנראה כי מבחינתו כל גחמה של יקב אפשרית; הוא יעשה להם את היין שהם מבקשים לטוב ולרע. המזל הגדול ביותר שיש ל"ייננים" האחרים הוא שיש להם חומר גלם מעולה, ושלא צריך הרבה אלא רק להקפיד לא להרוס אותו. לצערי יש כאלה שלא מבינים את זה, חושבים עצמם לאנשי מקצוע, ובהתאם לכך חלק מהיינות שטעמתי היו ברמה חובבנית ואף פחות מכך.

צילום מקסים דינשטיין

המסקנה השנייה מתייחסת לתעוזה ולחוצפה שבדרישת מחירים כאלה עבור יינות שלא הייתי מבשל איתם. יינות שיש בהם כל כך הרבה פגמים מקבלים תג מחיר של יינות פרמיום. יין רוזה של "ייננית" שהיה מלא טעמי תותי פרוטי מתוקים עד בחילה, רק על מנת לתת לקהל את מנת הסוכר שלו, נמכר במחיר מופקע בעוד הוא אמור להימכר בלא יותר מ-25 ₪ (אם בכלל). הקהל שבוי כחלק מהפילוסופיה שלו, כי ככה הם מחזקים את ההתיישבות בגדה המערבית. ואתם יודעים מה? מזל שיש קהל כזה. לפחות הם שותים את מרבית היינות שמייצרים שם, וככה פחות יינות כאלה מגיעים לתחומי מדינת ישראל. הנה ביקורות יין:

צילום מקסים דינשטיין

יקב כביר – סוביניון בלאן 2020: 11.4% אלכוהול. מדובר בבקבוק מים מינרליים עם תג מחיר של 90 ₪. ציון 83. תמורה למחיר (VFM) מביך.

יקב כביר – מרלו 2018: דיסוננס בין אף חלש לפה מורכב וטוב. ציון 88. מחירו 120 ₪. תמורה למחיר – מחיר דו ספרתי.

יקב כביר – סנג'ובזה 2017: יין מפתיע. רימון, דובדבן. פירותי ומאוזן נפלא, מרירות מקסימה באפטר טייסט. עושה בית ספר לשאר הסנג'ובזה. ציון 90. מחירו 120 ₪. תמורה למחיר – מחיר דו ספרתי.

צילום מקסים דינשטיין

יקב שילה – סוביניון בלאן 2020: 13% אלכוהול. שומני, מורכב, עשוי נפלא. ציון 90. מחירו 85 ₪. תמורה למחיר – 75 ₪.

צילום מקסים דינשטיין

יקב פסגותויונייה 2020: 13% אלכוהול. גם פה מדובר ביין שאין לו את הריחות והטעמים שמצפים למצוא בזן הזה, ושוב אני נאלץ להגדירו כמים מינרליים. ציון 83. מחירו 69 ₪. תמורה למחיר – לא. 35 ₪ גג.

צילום מקסים דינשטיין

יקב גבעותמחולות בלבן 2021: גוורצטרמינר, שרדונה, סוביניון בלאן. הגוורצטרמינר שולט בריחות ובטעמים, והשרדונה והסוביניון בלאן מעט מרככים ומתבלים את היין. סיומת מרירה מעניינת מאוד. ציון 89. מחיר 79 ₪. תמורה למחיר – כן.

צילום מקסים דינשטיין

יקב גוש עציון – סוביניון בלאן 2021: אלכוהול 13%. אף מורכב ומרתק, פה מעט פטרולי, עפיצות שמעט דוחקת את הטעמים הפוטנציאליים של הטרופיות. אולי עוד שנה יפתח ואז יתגלה הפוטנציאל. ציון 88. מחיר 74 ₪. תמורה למחיר – לא.

יקב גוש עציון – פינו גרי 2021: פינו גרי טוב הוא מסיבה של ריחות וטעמים בפה – תפוח, אגס, שקדים, פרחוניות ומינרליות. לצערי הפינו של גוש עציון קצת עייף. ציון 88. מחירו 74 ₪. תמורה למחיר – לא.

יקב גוש עציון – שרדונה 2020: הענבים מעמק ברכה, 8 חודשי חבית. יין מאוד מורכב, עשיר, חמאתי. יין מהליגה של הגדולים. ציון 91. מחירו 145 ₪. תמורה למחיר – לחלוטין.

צילום מקסים דינשטיין

יקב גת שומרון – שאנין בלאן 2019: השם הוא שאנין בלאן, אבל לצערי מה שיש בבקבוק אינו שאנין אלא רק בלאן. אם חיפשתי קצת הדרים, תה ירוק, תפוח, קוקוס או מינרליות, אז ביקב גת שומרון לא שמעו על אלה. ציון 83. מחירו 89 ₪. תמורה למחיר – מגוחכת.

יקב גת שומרון – בלאן דה נואר 2019: עשוי מענבי קברנה סוביניון ופטי ורדו. עשייה חובבנית, ארומות שטוחות, פה דלוח. ציון 83. מחירו 99 ₪. תמורה למחיר – לחלוטין לא.

צילום מקסים דינשטיין

יקב הר ברכה – רוזה 2020: עשוי מענבי קברנה סוביניון, 10% אלכוהול. היינן ניר לביא מוציא מתחת ידו יינות אדומים טובים. זו פעם ראשונה שהוא עושה רוזה, ובאופן תמוה בחר לעשות אותו מענבי קברנה סוביניון. לצערי היין מפגין פגמים מרובים, שקצרה היריעה מלמנות אותם. מזל של מתחילים לא היה ללביא הפעם. ציון 80. מחירו 100 ₪. תמורה למחיר – לחלוטין לא .

יקב הר ברכה – גוורצטרמינר 2019: 13.5% אלכוהול. היין לא מפגין חיות, וטעמי הגוורץ האופייניים לא ממש קיימים. ציון 80. מחירו 70 ₪. תמורה למחיר – לא .

צילום מקסים דינשטיין

יקב בן עמיחוואר 2021: שרדונה וגוורצטרמינר, מוגדר כיין כתום. עבר תסיסה של חודש בחבית על הקליפות. יין שהפתיע אותי. אף הדרי, מורכב, חמאתי משהו, כתום שאהבתי. ציון 90. מחירו 89 ₪. תמורה למחיר – לחלוטין.

יקב בן עמי – רוזה 2021: עשוי מענבי מרלו, פינו נואר וסירה . רוזה שונה בנוף. גוף חסון, ארומות טובות ונקיות, פה שמנוני עם נטייה לטעמי פינו נואר. חסר חמיצות ורעננות לטעמי. ציון 89. מחירו 89 ₪. תמורה למחיר 65 ₪.

צילום מקסים דינשטיין

יקב תום – קברנה פרנק 2019: יין בומבסטי, עפיץ ואלכוהולי שמחירו 150 ₪. מישהו שם ירד מהפסים. ציון 88. תמורה למחיר – מביכה, יין ברמה של 70 ₪.

יקב תום – קברנה סוביניון 2019: גם פה יין מרוכז עד כדי טעמי תרופה. במחיר של 120 ₪ זו תרופה יקרה. ציון 85. תמורה למחיר – לא.

צילום מקסים דינשטיין

יקב סנה – עמק מכמתת שיראז 2019: מעט ריחות פורט, 16% אלכוהול שמפתיעים במינוריות שלהם באף ובפה. פה טוב, עשיר. יין טוב. ציון 89. מחירו 120 ₪. תמורה למחיר – לא, מחיר דו ספרתי.

יקב סנה – עמק מכמתת קברנה סוביניון 2019: 15% אלכוהול. גם פה האלכוהול מינורי ומשתלב יפה עם פרי טוב, חמאתי. ציון 89. מחירו 110 ₪. תמורה למחיר – דו ספרתי.

לסיכום: דוגמא למשהו עליו מתבססות שתי המסקנות שלי

צילום מקסים דינשטיין

יקב בית אל – קריניאן 2020 : תעשיית יחסי הציבור של הקריניאן בארץ עמלה בשנים האחרונות שעות נוספות כדי להנגיש לנו קריניאנים חסונים, מורכבים ובשלים. והנה בא היקב הקטן הזה ומגיש קריניאן שונה בנוף. דיברנו תמיד על זן ארץ ישראלי שמתאים לאקלים ולאוכל. הקריניאנים של ויתקין, סומק, כרמל, נווה ירק ועוד, מנסים להפוך אותו למורכב ומתנשא, נקטר האלים ממש. בא יקב בית אל, ובהתאם למסקנה הראשונה שלי, לפיה אין ייננים ביו"ש, אבל יש חומר גלם טוב, מי שעשה את הקריניאן של בית אל, פשוט לא הרס אותו, ושאפו על כך. היין אגוזי, ונילי, מתיקות טובה, עפיצות טובה. יין קלאסי לאוכל ישראלי. ציון 91. מחירו 98 ₪. תמורה למחיר – בהחלט.

ליאור זיו. צילום מהמשפחה

19 שנים לנפילת ליאור זיו – בנם של מימי ודוד זיו שהיה מנכ"ל יקב כרמל

רני רוגל מדווח: השבוע התקיימה בבית העלמין הצבאי בחולון האזכרה ל- 19 שנים של נפילתו של ליאור זיו ז"ל – צלם צבאי, בנם של מימי ודוד זיו, מי שהיה מנכ"ל יקב כרמל בין השנים 2002 עד 2005. אמנם ההחלטה להקים את יקב יתיר התקבלה עוד בכהונתו של אברהם בן משה כמנכ"ל יקב כרמל, אך כפי שאומר יעקב בן דור  – מנכ"ל יקב יתיר מאז ועד היום, "הפעילות בשטח והשותפות הייתה עם דוד זיו בהקמה".  בתקופת כהונתו של זיו הושקה לראשונה בארץ סדרה אזורית ארץ ישראלית 'הסדרה האזורית', שייצגה את האזור בו גודלו הענבים. מעל סדרה זו הושקה סדרת 'כרם' של כרמים יחידניים, כמו 'כרם קיומי', 'זרעית', 'רמות נפתלי'.

ליאור זיו בטירונות עם ההורים מימי ודוד. צילום מהמשפחה

ליאור זיו נולד ב- 12.7.1983 בחולון, אח צעיר לגילי ואח בוגר לדניאל. הוא למד בבית הספר היסודי ‘גאולים’ בחולון ובחטיבת הביניים ובתיכון ‘אילון’ בחולון, שם למד גם צילום. המצלמה ליוותה אותו כל הזמן והוא בילה שעות רבות במעבדת הצילום בבית הספר. המצלמה ליוותה אותו בכל מקום. באירועים משפחתיים, בבית הספר או סתם עם החברים. לפני הגיוס הכין ליאור אלבום תמונות למזכרת וצילם בו את כל חבריו. נטייתו לאמנות מצאה ביטוי גם במוזיקה. הוא ניגן בפסנתר ובגיטרה, אך את רוב זמנו השקיע בלימוד תופים.

צילום של ליאור זיו – חייל גבעתי והאלונקה. התקבל מהמשפחה

הצילום הפך לאהבה הגדולה שלו והוא נלחם להגיע ליחידת דובר צה"ל, שם כצלם צבאי הפך מנער מתבגר לגבר רציני, מלא אחריות, סוחב על כתפיו הרחבות את תיק הצילום הגדול וגם את כל המשא הכבד של המראות אותם תיעד. הוא ראה הכול דרך עדשת המצלמה, מתכנן את הפריים, את האור, את המרחק והזווית, אבל את הכול ראה גם דרך העיניים שלו שהפכו להיות כבדות ורציניות יותר.

לאחר שנהרג הוציאה המשפחה ממצלמתו של ליאור מספר תמונות ביניהן זאת מהבית ברפיח

הוא אהב את הצילום, אבל הכי רצה לצאת לשטח. השטח הנורא ההוא שממנו לא חזר. ליאור נהרג בחול המועד פסח 20.4.2003  במהלך פעילות מבצעית לאיתור נשק ברפיח, בה הוא תיעד את פעולת גבעתי. כפי שאומרת אימו מימי: "ליאור צילם בעיקר תמונות של מסע אלונקה, טרקטורונים במדבר יהודה, וכל מה שקשור לקרביים. ככל שיצא לשטח עם הקרביים הפך להיות יותר ויותר "מורעל", עד שהתחנן לצאת לפעולה של גבעתי, פעולת "פרשי הלילה" לחשיפת מנהרות ברפיח, ממנה לא חזר". יהי זכרו ברוך.

צילום מיקב היוצר

היוצר זה לא רק יקב אלא גם שת"פים עם אומנים

לקראת חג הפסח השנה, נוצר שת"פ מקורי בין יקב היוצר לאמן הפופ ארט נמרוד רון, שאייר דיוקנאות של 10 אומנים בתחומי הציור, משחק ומוזיקה על תוויות יין של היקב. הבקבוקים במהדורה אישית מוגבלת, הוענקו למצוירים, ביניהם אביב גפן, קרן פלס, שולי רנד, עמוס תמם, אסף אמדורסקי, נועם חורב וטליה צורף.

אביב גפן של נמרוד רון. צילום מהיקב

אראל ברקאי, מנכ"ל היקב, מסביר כי "חלק בלתי נפרד מהווייתו של יקב היוצר הינו החיבור לאומנים, והפעם ניתנה לנו הזדמנות כפולה, גם לעבוד בצמוד לאומן המוכשר נמרוד, שהשקיע בתוויות מלאכת מחשבת של שרטוטים בקווים עדינים והצליח לייצר דיוקנאות מרגשים של האומנים אותם בחרנו, וגם הבחירה עצמה באומנים מתחומי תוכן שונים אותם הטבענו על התוויות שלנו".

האומן והייטקיסט נמרוד רון. צילום מאיר כהן

נמרוד רון, בן 31, החל את דרכו באומנות לפני כחמש שנים כתחביב. זוג חברים שלו, אספני אומנות אמריקאים, נתקלו בציורים שלו והחליטו לקדם את התערוכה הראשונה שלו שהתקיימה ב- 2019 בגלריה בדאלאס, טקסס, ובערב הפתיחה הוא מכר תשעה ציורים אנשי עסקים וידוענים. תכלס הוא עוף זר בסצנת האומנות הישראלית –  שירת כלוחם בשלדג, בוגר תואר ראשון במשפטים ותואר שני במנהל עסקים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ובמקביל לעשייתו האומנותית הוא המייסד והמנכ״ל של הסטארט-אפ Amy, שמשתמש בבינה מלאכותית לאיסוף וניתוח מידע מרחבי הרשת, ומספק תובנות לפיהן ניתן לפעול מול לקוחות פוטנציאליים ושותפים עסקיים. נראה כי בינה מלאכותית  הולכת טוב עם אומנות ויין, כפי שמציין  אראל ברקאי מנכ"ל היקב: "תהליך יצירת יין הוא כמו ציור עדין על בד המשלב גוונים רבים".

קרן פלס של נמרוד רון. צילום מהיקב

בראש השנה הציע היקב סדרת היוצרים של יינות ליריקה במהדורה מוגבלת המיועדת לאספנים, עם תוויות שנוצרו בשיתוף אומנים צעירים, 500 יחידות בלבד מכל תווית, והבקבוקים נמכרים באתר היקב ב- 500 ₪ לבקבוק. בפרויקט השתתפו ארבעה אומנים: אנטון אברמוב  – רישום ברזל, טכניקה מעורבת; נירית טקלה – אקריליק על בד; רונה פרלמן – החלום ושברו, טכניקה מעורבת על עץ; גידי גילעם – אקריליק על נייר.


מימין לשמאל: קאם צ'אנה – ספונסר של התחרות, תומר גורן – מזקק ראשי, גל קלקשטיין – מייסד בעלים ומנכ"ל, דנה ברן – סמנכ"לית שיווק, טל חוטינר – סמנכ"ל מכירות, ג'ניפר שום – ספונסרית של התחרות. צילום Martha Crass WWA

פרס המותג החדשני ביותר למזקקת  הוויסקי הישראלית M&H בתחרות World Whiskies Awards 2022

M&H   – מזקקת הוויסקי הראשונה והגדולה בישראל, זכתה בתואר  Brand Innovator of the Year  לשנת 2022 בתחרות  World Whiskies Awards , הנחשבת לתחרות הוויסקי הנחשבת ביותר בתעשייה. M&H זכתה בפרס עבור החדשנות הרבה בעשייה שלה, תוך דגש על סדרת Apex המבוססת על מהדורת ממוספרות ומוגבלות של וויסקי סינגל מאלט. לפי המזקקה, סדרה זו היא ביטוי לתעוזה ולחדשנות שלה, כאשר היא מצליחה לפרוץ גבולות ולהביא חדשות לתעשייה המסורתית, לצד אימוץ הסטנדרטיים הסקוטיים המחמירים ביותר לייצור וויסקי. סיבה נוספת לזכייה בפרס החדשנות, היא יישון הוויסקי בחביות ששימשו קודם ליישון יין רימונים, המעניקות לוויסקי ארומות של פרי הרימון לצד מתיקות עדינה.

צילום פאפא רצי

"ישראל היא מגרש משחקים ליישון וויסקי. באזור גאוגרפי כל כך קטן יש לנו חמישה אזורי אקלים שונים, שכל אחד מהם משפיע על תהליך היישון של הוויסקי בחביות. התחלנו עם ניסוי של יישון וויסקי במקום הכי נמוך בעולם, ים המלח. תנאי האקלים, החום והיובש והלחץ האטמוספרי בים המלח, מאיצים את תהליך היישון של הוויסקי ומעניקים לו טעם עוצמתי, בדומה לאקלים העוצמתי המאפיין את האזור. היום המזקקה בודקת אזורים נוספים ברחבי הארץ, מאזור הכנרת עד אזור הרי ירושלים, ועתידה להשיק מהדורות וויסקי נוספות מאזורי אקלים שונים", אומר גל קלקשטיין, מייסד ומנכ"ל המזקקה.

קראו רשמי ביקור במזקקת M&H בדרום תל אביב ליד אצטדיון בלומפילד – בסוף כתבת 'שמענו בין הגפנים'

Share on facebook
Share on twitter
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email

כתבו תגובה

חדש באתר