רגולטור 1: נדחתה עסקת המיזוג בין יקב כרמל ליקב ארזה
אלון גונן: לפני מספר חודשים ביקש יקב כרמל מהממונה על התחרות, לאשר עסקת הפצה ומיזוג עם יקב ארזה. זאת בהמשך לשאר מיזוגים שעשו בכרמל במהלך השנתיים האחרונות. אין זה סוד שהכוונה של יקב כרמל היא להוביל באופן מוחץ את שוק היין הישראלי, ולא רק אותו.
לאחר בקשת המיזוג התברר שהיקבים הגדולים שיש להם עניין בתירוש, הביעו התנגדות מוחצת למהלך. אלה אף כתבו תצהירים לממונה על התחרות, והגיעו להביע את התנגדותם בפני ועדה שזומנה טרם קבלת ההחלטה. בפני הוועדה הופיעו גם גורמים נוספים מתחום היין, לרבות יבואנים בכירים, משווקים ועיתונאי יין. ההחלטה התקבלה לאחר בדיקה מקיפה ויסודית, אחריה הודיעה הממונה על התחרות מיכל כהן, לאגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשל"צ וזיכרון יעקב (יקבי כרמל) וליקבי ארזה, כי היא מתנגדת למיזוג ביניהן.
בין השאר נכתב בהחלטת הממונה כך: "יקבי כרמל היא חברה פרטית המתעסקת בייצור, שיווק והפצה של מוצרי יין ואלכוהול, בעיקר תחת המותג 'כרמל מזרחי'. בנוסף עוסקת כרמל בייצור מותג פרטי בתחום התירוש עבור רשתות שיווק. יקבי ארזה היא חברה פרטית המתעסקת בייצור, שיווק והפצה של מוצרי יין, תחת המותגים 'ארזה', 'היוצר' ועוד. בנוסף עוסקת ארזה בייצור מותג פרטי בתחום התירוש עבור רשתות שיווק.
במסגרת עסקת המיזוג ביקשה כרמל להפיץ תחילה את מוצרי יקבי ארזה, ולאחר מכן לרכוש את פעילותה. בדיקת רשות התחרות העלתה, בין היתר, כי בתחום התירוש נתח השוק הכספי של הפירמה הממוזגת עולה על 50%, כך שלאחר ביצוע המיזוג הפירמה הממוזגת תהיה החברה הגדולה והמשמעותית ביותר בתחום, וכי קיימות אינדיקציות המעידות על כך שיקבי כרמל היא בעלת כוח שוק משמעותי בתחום זה.
בתחום יין-הקידוש נמצא כי נתח השוק הכספי של יקבי כרמל עולה על 50%, וכי נתח השוק הכספי של הפירמה הממוזגת עולה על 60%. עוד נמצא בבדיקת המיזוג כי קיימים חסמי כניסה משמעותיים בתחומי התירוש ויין הקידוש. נוכח החשש שעלה בתחומי יין הקידוש והתירוש כי המיזוג בין יקבי כרמל ליקבי ארזה עלול להוביל לפגיעה בתחרות ובצרכן, החליטה הממונה על התחרות להתנגד למיזוג".
מבחינת יקב כרמל מדובר אולי במכה קלה בכנף, כי הוא ימצא דרך להשתלט על תחום התירוש, למרות שזה מעניין אותו כקליפת השום. כרמל חותרים דווקא ליינות פרמיום ולכרמים שהיקבים מחזיקים. אבל מבחינת יקב ארזה הסיפור שונה, ויכול להיות שההחלטה של הממונה על התחרות תנחית מכת מוות על היקב. הרצון של ארזה להתחבר עם כרמל יכול להוביל למחשבות על מצבו הכלכלי של היקב, ורוכשים פוטנציאליים נוספים ייקחו זאת בחשבון.
ראוי לציין שזו הפעם הראשונה שהרגולטור מתערב בצורה כל כך משמעותית ומהירה, ומקבל החלטה מנומקת שלא משאירה אפילו מקום לערעור עליה. זו גם הנפת דגל אדום לכרמל לגבי תוכניות העתיד שלו, ושם יצטרכו לחשב את מהלכיהם מחדש על מנת לא להיקלע למצב דומה בעתיד.
כמו כן, יקבים גדולים אחרים שמתעסקים עם יינות קידוש, תירוש ושאר מי סוכר – והתנגדו למהלך, מבינים כי חוקי המשחק בתחום משתנים, ושעצם העובדה שהצליחו לבלום את המיזוג, אינה מעידה על כך שכרמל מוותרים כל כך מהר על השוק הזה, וכבר יש מספר תוכניות בקנה. בשנים האחרונות ייבאו יקבים רבים מיליוני ליטרים של תירוש מיוון, איטליה וספרד, ועדיין מתברר שיש מחסור במיץ ענבים. אז כאמור, הכול פתוח.
רגולטור 2: רשות מקרקעי ישראל, יקבים וכרמים
אלון גונן: ה"אויבת" מספר 1 של היקבים בישראל, היא לא אחרת מאשר רשות מקרקעי ישראל (רמ"י). כל יקב שרוצה להתפתח, להתרחב או לקבל רישיון, נתקל בשומרי סף אטומים. כמה בעלי יקבים ששוחחו איתי הגדירו אותם כ"אנשים רעים", ולא הצלחתי למצוא אפילו צדיק אחד שיאמר מילה טובה על הגוף הזה.
אז מי הם אותם "רעים"? מדובר בחטיבת השמירה על הקרקע ברמ"י, שתפקידה לשמור על קרקעות ישראל כמשאב לטובת הציבור, הסביבה והדורות הבאים. מטרתה העיקרית היא שמירה על קרקעות המדינה, כדי שאלה יהיו פנויות מפולשים העושים בקרקע שימוש שלא כדין, וזאת על מנת שיהיו זמינות לשימוש בהתאם ליעדיהן, כפי שקבעו מדינת ישראל ומועצת מקרקעי ישראל.
עד כאן הכול ברור, אבל איך זה בא לידי ביטוי בשטח, בעיקר כשמדובר ביקבים ובעלי קרקעות חקלאיות שמגדלים גפנים? אין זה סוד שהמדינה אינה מאפשרת ליקבים להקים על אדמות חקלאיות יקב שמייצר יין, מרכזי מבקרים, צימרים, מסעדות וכולי. בכל מקום אליו תגיעו באירופה, תוכלו למצוא סביב היקב והכרמים מסעדה, בית מלון קטן ועוד – עסק תיירותי לכל דבר. אבל כאמור, בישראל זה לא כך. על פי חוק, יקב צריך להיות באזור תעשייה, והכרמים שלו יהיו באזורים חקלאיים. הפחד הגדול ביותר של הרגולטור הוא שאם יינתנו אישורים לשימוש חורג על אדמה חקלאית (למסעדה, מרכז מבקרים, בית מלון וכולי), ינצלו זאת בעלי אינטרסים עשירים כדי לבנות מבנים בלתי חוקיים שיפלשו מעבר להיתרים, כאשר פינוי על פי חוק יכול לקחת שנים, והשינויים בקרקעות יכולים להיות בלתי הפיכים.
מתוך הבנה שבתוך עמי אני חי, ההסבר המאוד פשוט, אף על פי שהוא חופן בבסיסו סוג של פרנויה, הוא לצערי הגיוני ונכון. נראה כי אין ולו פינה אחת בארץ (פארקים, חופי ים, נחלים ועוד) עליה לא משתלטת אינטרסנטיות או עבריינות. נכון שרוב בעלי היקבים מגיעים ממקום נכון, עם רצון להתפרנס בכבוד ולקדם את ענף היין הישראלי, אבל גם אצלנו בענף יש מדי שנה עשרות תביעות משפטיות כנגד חלק מהם, בגין שימוש חורג והשתלטות על קרקעות ונחלות.
פסק דין תקדימי של בית המשפט העליון שניתן לפני כשנה, קובע: לרשות מקרקעי ישראל יש זכות לבטל זכויות בנחלה למי שעשה בה הפרה בוטה ובלתי חוקית. יואב ששון, מנהל מרחב השמירה ירושלים ברשות מקרקעי ישראל, אמר אז: "אנו נתקלים לא אחת בעבירות שימוש חורג בקרקעות חקלאיות. מדובר בפשיעה כלכלית נגד הקופה הציבורית".
האטה במכירות חנויות יין – עד 30% ברחבי הארץ
אלון גונן: גם קצת מחוץ לבועה התל אביבית יש חיים. לאחרונה הגיעו אלינו נתונים המצביעים על האטה מאוד משמעותית במכירות יין בחנויות יין ברחבי הארץ. בסקר שערכתי במספר ערים (רמת גן, אשדוד, אשקלון, מודיעין, ירושלים, רעננה, נתניה, עפולה וטבריה), התברר כי יש ירידה של עד 30% במכירת יינות, ופחות אנשים נכנסים לחנויות.
חלק מבעלי החנויות מבינים, כי תקופת הקורונה שהייתה עבורם מכרה זהב עברה לה, ואנשים חוזרים לברים ומסעדות. משווקי יין אליהם פניתי אכן הסכימו שיש האטה בחנויות, אבל לצד זאת הם מדווחים כי אין בר אחד שלא מזמין מהם יין, כולל ברים שהיו על טהרת הבירה והאלכוהול הכבד. היין הפך למאוד פופולרי בברים, וזה בא כמובן על חשבון החנויות.
איך אומרים בערבית? יום עאסל יום באסל. אם בתקופת הקורונה בעלי הברים והמסעדות בכו וסבלו, עכשיו הגיע תורם של בעלי החנויות. זה הזמן להתחיל להמציא את עצמכם מחדש, לנסות לעשות בחנות טעימות יין, להזמין יקבים אורחים, לקיים ערבי יינן וטעימות יינות מודרכות לצד גבינות או שוקולד. יש הרבה מה לעשות, ויפה שעה אחת קודם. המצב לא יהיה יותר טוב. המיתון והבחירות בדרך, מבצעי רשתות השיווק בדרך.
סיפורי יין – יקב ברקן ויקב כרמל
אלון גונן: כנראה שהייננים שוב צריכים סיפורים על מנת למכור את היין שלהם, והם אינם מסתפקים רק ביין טוב שעשוי נכון. הפעם מדובר דווקא בשניים – עידו לוינסון מיקב ברקן ויפתח פרץ מיקב כרמל, שהוציאו כל אחד סדרה חדשה, ושניהם יכולים להשתתף בלי בעיה בפסטיבל מספרי הסיפורים.
יקב ברקן BETA באר לבן 2021 – עידו לוינסון
אז הסיפור מאחורי 'באר לבן' הוא, שתוך כדי מסעות ברחבי ישראל בחיפוש אחרי גפנים עתיקות, נתקל צוות חוקרים בשרידי גפן עתיקה שגדלה ליד באר מים נטושה בקיבוץ פלמחים (אז כבר יש לנו חוקרים, משהו עתיק וקיבוץ); ממש אינדיאנה ג'ונס ברחבי ישראל וגם ציונות, כי קיבוץ נחשב עדיין לציונות.
הממצאים של הגפן נשלחו לבדיקה גנטית בחו"ל, ושם נדהמו החוקרים לגלות כי מדובר בגפן שאינה דומה לשום גפן אחרת עלי אדמות, וגם לא בחלל (החלל זו תוספת שלי). החוקרים טענו כי מקור הגפן הוא בזן נפוץ מימי הרומאים, או מימי דוד המלך. אז בדקתי, והתקופה הרומית הייתה מ-63 לפני הספירה עד 324 לספירה, ותקופת דוד הייתה מ-1040 לפני הספירה ועד 970 לפני הספירה. הייתי אומר שהחוקרים קצת עפים על עצמם מבחינת תאריכים, או שמתמטיקה אינה המקצוע החשוב שם. אבל יאללה בסיידר, יש רומאים, והמוח מריץ בראש את הסרט בן חור, ויש את תקופת דוד היהודי הג'ינג'י, שחיבב נשים וגם קצת את יונתן, אז אני זורם.
טוב, אז איך היין ששמו בישראל 'באר לבן'? ראשית הוא מיועד למסעדות בלבד, בעצם למסעדה תל אביבית אחת – a של שף יובל בן נריה, ועידו רקח ממנו רק 5 חביות. אף פרחוני, פה מינרלי וחומציות טובה. האם לרוץ לספר לחברה שטעמתי את נקטר האלים? לא ממש. יין בסדר, עוד אחד מיני רבים שיש על המדפים ועושים נעים בפה. הסיפור, דרך אגב, מעורר יותר.
יקב כרמל – MOONLIGHT 2021 – יפתח פרץ
טוב, פה הסיפור יותר קצר כי יפתח תמיד היה יינן מעט ביישן, כזה שנחבא אל הכלים, עם חוש הומור ייחודי. כנראה שלבצור לאור ירח, הוציא ממנו את הזאב הרשע שחייב איזה סיפור לכיפה אדומה. אז הסיפור הוא מאוד פשוט, מדובר בבלנד חדש מסדרה חדשה של כרמל, ובשום פנים ואופן לא מדובר במוג'ו 2 (שאלתי, והאמירה הייתה נחרצת). בבקבוק יש ענבי סוביניון בלאן, פרנץ' קולומבר וגוורצטרמינר, שכאמור נבצרו לאור ירח כשהם בשיא בשלותם ועסיסיותם, "מתוך רצון להעניק לרגעי השתייה המשותפים נופך רגשי ומיוחד".
תכלס מדובר בסוג של בלו נאן – וכשחושבים על זה אז "מון לייט" ו"בלו נאן" קצת מצלצלים דומה. יין קצת מתוק, קצת חמוץ, קצת אקזוטי, קצת חד ומינרלי, 11% אלכוהול, עם רמת סוכר שמחלחלת במהירות לדם. ואכן, כל לגימה זרקה אותי למראה הפסטורלי של הטבע, העצים, הגבעות, ובעיקר הקרירות, של גרמניה – מקום הולדתו של הבלו נאן.
יונתן לבני מבקר ביקב צובה
לאחרונה התבשרנו כי יקבי יהודה הפכו לאפלסיון ייחודי – הראשון. באזור הרי יהודה נמצאים יקבים רבים ששמם הולך לפניהם מזה שנים רבות. יקב אחד שעושה יינות מוצלחים מענבים שמגיעים מהאזור, הוא יקב צובה שממוקם בקיבוץ שיתופי לא מופרט. האחראי עליו גם בניהול וגם בייננות, הוא פול דאב – היינן מאז 2007. דאב, יליד דרום אפריקה, הוא אוטודידקט שעושה יין מאז שהיה בן 16, ולפני יקב צובה היה הכורם של יקב קסטל.
נראה לי שרבים מסכימים לכך שיקב צובה נמצא מתחת לרדאר. לא מספיק חובבי יין שמעו עליו, דבר העומד להשתנות, כך מספר לי דאב. "במשך שנים היינו קשורים במשווק אחד בעל רשת חנויות, ופרט לחנויותיו לא הגענו מספיק לחנויות יין. עכשיו נגיע לכל מקום ולהרבה יותר מסעדות, אם כי נמשיך למכור יין בעיקר ביקב עצמו".
בכרמי יקב צובה נטועים 400 דונם של גפנים ליין, שמרביתם נמכרים בחוזים ארוכי טווח ליקב קסטל ולעידו לוינסון עבור יינות גראז' דה פאפא שלו. יקב צובא עצמו מייצר 60,000 בקבוקים בשנה. "החלפנו את כל הגפנים של היקב, שכולם היו נגועות בוירוס העלים. עכשיו נטענו גם קריניאן, בנוסף לזנים שהיו לנו תמיד, ביניהם קברנה סוביניון, מרלו, שרדונה, וזנים אחרים". לפי פול דאב, "הקורונה עשתה לנו טוב. הגיעו הרבה יותר אנשים מאשר בכל זמן למרכז המבקרים של היקב". טעמנו את כל יינות יקב צובא:
רוזה 2020 – הרוזה הראשון שהיקב ייצר. תוך ארבעה חודשים מאז עלה למדף, היין נמכר כולו, ולא בכדי. רוזה שעשוי מ- 50% ענבי קברנה פרנק ו- 50% מלבק, מאותו כרם. היין נעשה מ- Free Run וללא חבית. "חיכינו הרבה שנים לפני שהתחלנו לייצר רוזה, כי לא היינו מוכנים לעשות רוזה מבלידינג של מרלו כמו בהרבה יקבים", מסביר דאב. " יש בו 12% אלכוהול מבציר מוקדם, ולא הוספנו לו דבר. עשינו 3,500 בקבוקים, ואחד לא נשאר". בטעימה זה אחד יינות רוזה הטובים ששתיתי לאחרונה. אפטר טייסט של קברנה פרנק, ומעט ירקרקות של יין אדום לכאורה. בעל קלילות נעימה, עשבוני, עם טעמים נהדרים של תות ודובדבני גודגדן. המחיר 103 ₪ – VFM (תמורה לכסף)
שרדונה 2020 – גם השרדונה עשוי מ- Free Run. הענבים שהו חלקם בחביות עץ במשך 8 חודשים, וחלקם בנירוסטה. יין מעט חמאתי, רענן וחומצי כאחד. שרדונה שמתאים לאקלים חם, ולשמחתי אינו מזכיר את השרדונה-ים החמאתיים של קליפורניה. מאוזן ונעים לשתייה. שאפו. המחיר 103 ₪ – VFM.
מרלו 2020 – 100% מרלו, בלי שום תוספות. "בכלל, כל היינות הזניים שלנו עשויים מזן אחד בלבד ללא תוספות", אומר דאב. גם כאן Free Run וללא Press, שלדעת דאב היה עושה את היין פחות נגיש. יישון היין נעשה בחביות חדשות ובחביות בשימוש שני. 14 חודשי חבית נותנים ליין עומק ללא מתיקות. הגוף מלא, ואף על פי כן יין קל לשתייה. יין ללא כל מתיקות בסופו, שאופיינית במקרים רבים למרלו. חומציות נעימה לאורך כל השתייה. לדעתי רצוי להשאיר אותו עוד מספר שנים בבקבוק לפני השתייה, יישון יעשה לו עוד יותר טוב. המחיר 79 ₪ – ממש VFM.
קברנה סוביניון 2020 – עשוי מ- 100% ענבי קברנה סוביניון, גם כאן Free Run בלבד. שהה 14 חודשים בחביות – 40% מהן חדשות ו- 60% בשימוש שני. אלה חביות עץ אמריקאיות, והאלון נותן ליין טעם שונה מאשר בחביות צרפתיות. בוקה וטעם מאד אופייניים לזן ללא כל מרירות, עם סיומת ארוכה. יין מאוזן, ולאוהבי הזן הוא חגיגה לחך. המחיר 83 ₪ – מציאה, ממשVFM.
סירה 2017 – "סירה ולא שיראז", מדגיש דאב. יין קליל, אופייני לסירה של הרי יהודה. פחות ריבתי מהרבה יינות סירה שנעשים בארץ. צבע בהיר. רענן עם בוקה משכר, וסיומת שאינה נגמרת. עגול בפה עם הרבה פרי. לאוהבי זן סירה זהו כוכב שביט. אחד היינות הטובים בטעימה מבחינתי. המחיר 103 ₪ – מציאה. כמובן VFM.
מצודה 2018 – בלנד בורדו קלאסי, מיינות הדגל של היקב. 80% קברנה סוביניון, 15% מרלו ו- 5% סירה, מטרסה הממוקמת מתחת למצודה בקיבוץ. 18 חודשי חבית נותנים לו עומק, ללא הרגשה של עץ שמשתלט על היין. אף נהדר. יין נגיש מאוד, בטעמי טבק ופולי קפה. הקברנה בולט, אבל הנעימות של המרלו מורגשת היטב. הסירה מוסיף פרי אדום לאף. לא להחמיץ. המחיר 135 ₪ – בהתחשב באיכות ממש מציאה וממש VFM.
טרסה 2018 – מהדורה מוגבלת שאינה מיוצרת בכל שנה. 80% קברנה סוביניון ו- 20% סירה. היין שהה 18 חודש בחביות חדשות ומיוחדות שקשה להשיגן בארץ, מענבים שהגיעו מחלקות בהן נבצרו רק כ-400 ק"ג ענבים לדונם, לעומת 600-800 ק"ג בדרך כלל. יין מאוד טאני המלטף את הפה. אם אחוזי זני הענבים ודרך הייצור של שאר היינות נקבעים בבטעימה קבוצתית, הטרסה היא יציר בלעדי של דאב. יין מיוחד שהיה אכן חוויה ממשית בשתייה. עם זאת, במחיר של 239 ₪ הוא אינו VFM. טעמנו גם את הטרסה 2021 מהחבית. וואוו – איזו חגיגה, והיין טרם בוקבק. פוטנציאל אדיר לטעמי.
קינוח לבן – Dessert Wine בשמו הלועזי – יין קינוח מתוק עשוי מענבי שרדונה בבציר מאוחר. לא אחת כתבתי כי יינות קינוח מתוקים נבחנים בהעדר כל מרירות בקצה. השרדונה המתוק הזה ייחודי וללא שמץ מרירות. יין קינוח מצוין שנמכר ביקב תמורת 83 ₪ ל- 500 מ"ל -אף על פי כן .VFMחוויה.
סופרנובה – השפעת הקורונה על קניית כוסות יין
רני רוגל: זה שהקורונה שינתה את הסדר בתחומים רבים, ידוע וברור. מסתבר שזה קרה גם בתחום כוסות היין. חברת סופרנובה, אותה הקים אבי כלאכודא ב- 1991, עוסקת ביבוא של כל מה שעל השולחן – כלי אוכל וכלי הגשה ממותגים עולמיים כמו joy -ו Stölzle. עד פרוץ מגפת הקורונה פעלה מול השוק המוסדי: בתי מלון, קייטרינג, אולמות אירועים, יקבים, חנויות יין ומסעדות. כאשר בתחילת 2020 נכנס השוק המוסדי לקיפאון עמוק והחלו פניות מאנשים פרטיים לכוסות יין, הבינו אבי ובתו שלי כלאכודה שורץ, שיש כאן הזדמנות עסקית ונכנסו לפעילות מכירת כוסות יין לשוק הפרטי – כוסות קריסטל מתוצרת חברת Stölzle המיובאות מגרמניה.
הקשר של שלי עם יין החל אחרי השירות הצבאי, כשלאביה נשלל את רישיון הנהיגה והיא הסיעה אותו כל יום ללקוחות. הם הגיעו למסעדות וליקבים, ושלי התחילה לראות ולהבין מה עושים, והתחילה לטעום יינות. "כללית אנחנו בית של יין, במיוחד יינות ישראלים". שלי היא מטפלת באמנות, בעלת תואר שני מאוניברסיטת חיפה. בתחילת הקורונה ילדה את בנה השני, היה לה הרבה זמן לשוטט ברשת, וראתה כמה עולם תרבות היין מתפתח יחד עם הקורונה. גם בבית טעמו שלי ובן זוגה יינות חדשים, אותם הזמינו מיקבים שבחלקם הייננים עצמם היו השליחים, ואז הם זיהו את העניין הגובר בקניית כוסות יין הביתה.
שלי שמה לב להיקף הדיונים על כוסות ברשת, עם בקשות להמלצות ושאלות מה לקנות. היא נכנסה לקבוצת הפייסבוק 'יין למבינים', הציגה תמונות של ארבעה דגמים, שאלה איזה דגם מתוכם אוהבים ביותר, והציעה 40% הנחה בקניית כוסות מהדגם שנבחר. ההיענות הרבה הביאה רבים להכיר את הדגמים שמוכרים בסופרנובה וההבדלים ביניהם, ושלי הבינה עד כמה הקהל הפרטי רוצה ידע ומעוניין לדייק את הקנייה הביתית שלו. "אהבתי את הדיון והתחלתי התכתבויות ושיחות טלפון בהן עניתי לשאלות על כוסות", היא אומרת. "כמי שאינה אשת מכירות נהניתי מהכיף במכירה שבאה בעקבות עזרה בבחירה. האני מאמין של אבא שלי הוא שאין רק כוס אחת נכונה, אלא צריך להבין מה החוויה שמחפשים. למשל, הרבה צעירים רצו כוסות בורגון עם רגל דקיקה, אבל עם הילדים בבידוד בבית היה חשש שהילדים ישברו אותן ולכן צריך כוסות בלי רגל".
לשלי חשוב שיהיה טווח מחירים נגיש. את הכוסות מוכרים במארזים של שש, ורבים רוצים שתי כוסות מסוימות. לכן היא חושבת על מארזים מעורבבים. האם היא מתאימה כוסות לאנשים או ליינות? "גם וגם – תלוי מי רוצה". למי שאומרים כי הם שותים יינות "בורדולזים", בעיקר קברנה סוביניון ישראלי, היא תציע כוס בורדו בתכולה דומה בסדרות השונות – 12 סדרות בסך הכול, כשהסדרה משפיעה על החוויה. כך היא מציגה שתי כוסות בורדו דומות בתכולה, אבל אחת קלה ודקה מאוד – "כוס גמישה", היא מכנה אותה. "היתרון החוויה של שתיית יין בכוס דקה, זה שלא יהיה גורם מתווך בין החך ליין, וניתן לשלוט בכמות הלגימה והכיוון בחך. הכוס השנייה דומה בתכולה ובגובה, אך יותר עבה וכבדה. כאן נכנס לתמונה גם המחיר: 399 ₪ לשישיית כוסות סטארלייט דקות וקלות, לעומת 228 ₪ לשישיית כוסות רבולושן. "רבים מתחברים לחוויית הכוס הדקה", אומרת שלי. "אני לא מתערבת בבחירה, אוהבת להסביר – ושכול אחד יחליט".
שלי גם קיימה סדנאות לייננים שהביאו איתם יינות, העבירו מכוס לכוס והופתעו ממה שכוס בורגון עשתה ליין שלהם. כך גם לסומליירים עם מגוון יינות לחוויית כוסות שונות. חלק מהסדרות בסופרנובה מאוד מסיביות – יקבים אוהבים אותן, ובשוק המוסדי מחפשים כוסות שיתאימו לכמה שיותר יינות – המשקיעים ביניהם יקנו גם כוסות בורגון. "הסיבה ל- 12 הסדרות היא עיצוב שונה. לכל מסעדה יש הסדרה שהיא אוהבת ולא רוצה לשנות".
לאחרונה מוצעים באתר מארזי כוסות משולבים עם יין, תוך התאמת הכוס שמטיבה עם היין. בכל מארז שתי אפשרויות מחיר בהתאם לכוסות. היינות במארזים הם מיקבים ששלי מכירה ואוהבת: כישור, ננה, וורטמן ובר-מאור. היא אומרת שבעיקר קונים אותם כמתנות, אז הנה רעיון למתנה.
סופרנובה (Supernova) – גלגלי הפלדה 11 הרצליה. 077-5406242, 054-5969017 (שלי)
"נחמת הכרמים, גבעת ישעיהו", כתב זאב דוניה מיקב סוסון ים בבר גיורא שצילם כרם קברנה סוביניון זה אצל השכנים במושב גבעת ישעיהו הסמוך לעמק האלה. אליעזר בר שדה הגיב: "כמו חיילים הצועדים לתוך בקבוק בגאווה לתנומת יופי"
פסטיבל יין קהילתי – עשור לפסטיבל גני תקווה
רני רוגל: אתמול בערב, חמישי 30.6.22, התקיים בפעם העשירית פסטיבל יין שונה – אולי לא משופע ביקבים רבים ביותר, אבל בינינו מספיק לבילוי ערב ליד הבית עם יקבים, טעימות וייננים מיקבי בוטיק ישראלים וגם בינלאומיים. הפסטיבל התקיים במרכז התרבות והתיאטרון 'מרכז הבמה' שבגני תקווה – מועצה מקומית בבקעת אונו. איפה זה? מצפון לסביון, מדרום לפתח תקווה וכפר מעש, וממזרח לקריית אונו, כפי שכתוב בויקיפדיה.
הגיעו לכאן מאות אישה ואיש שרובם גרים ביישוב, ותמורת תשלום נמוך משמעותית לעומת פסטיבלים אחרים – 40 ₪ לתושב, 50 ₪ לאורחים, נהנו ממפגש חברתי וקהילתי של א.נשים שבאו לשמוע יין, להבין יין, להריח יין ולטעום יין.
היקבים שהגיעו נפגשו עם הקהל, סיפרו והטעימו – ולא שילמו עבור השתתפותם: פיוז'ן, בראון, ויטמן, גסקון, הארבעה, אור הגנוז, גראפה רפאל, אמאוס, מוניץ, MAR-SOL ומדבר. מהעולם יקבים מאיטליה, ספרד וגאורגיה באמצעות היבואנים. כך, חברת היבוא צילינסקי הטעימה יינות מצטיינים מאזורי יין ממרכז ודרום איטליה כמו אלה של יקב Fantini, או יין ארומטי במיוחד של יקב NATIV מקמפניה שנקרא Coda di volpe – "זנב השועל".
מי שעומדת מאחורי פסטיבל מקומי-קהילתי זה היא הדס שמואלי – מנהלת המחלקה לתרבות ואירועים במועצה מקומית גני תקווה (שבדרך להיות עיר): "במקצועי אני יזמית ומפיקת אירועים. כל חיי עסקתי בעבודה קהילתית. ובעבר ניהלתי מרכזים קהילתיים בעיריית אילת. התחביב הגדול שלי זה יין ועולם תרבות היין, ואחריו זו מוזיקת ג'אז. במהלך שנות עבודתי חשבתי כיצד לפתח אירועים חדשים ולבנות קהילות סביב עניין. אחד מהחלומות שיישמתי, זה להפיק פסטיבל יין בכוחות עצמאיים דרך היכרות אישית עם ייננים ובעלי יקבים, ולהעביר הלאה לכמה שיותר את האהבה לתרבות היין".
בהפקת הפסטיבל הדס משלבת את הניסיון המקצועי שלה בהפקת אירועים ובעבודה קהילתית עם אהבה שלה ליין וג'אז (בערב זה מופע ג'אז של הזמרת דפנה לווי ולהקתה, ומופע קאברים של גדי אלטמן), ומפרגנת לקהילת יקבי הבוטיק הישראליים. "זה מוכיח את עצמו בהצלחת האירוע ששומר על איכותו לאורך השנים. יש יקבים שחוזרים כל שנה, אך אני מנסה לשמור על גיוון ולשלב יקבים חדשים שלא היו בעבר, ובכך לגוון לקהל שמגיע", היא אומרת, ולא שוכחת להודות לראש הרשות שלה, ליזי דלריצ'ה, המחויבת לפסטיבל לא פחות מהדס שמואלי, ומאפשרת לקיים אותו שנה אחרי שנה.
ליקטתי מהדס מספר נקודות על מה שמייחד את האירוע בגני תקווה מול פסטיבלים אחרים: "זהו פסטיבל מקצועי וקהילתי שאינו למטרות רווח; כרטיס כניסה במחיר נוח, חנייה חינם ואין צורך בנהג תורן קרוב לבית; יקבים שמשתתפים מקבלים בית פתוח ואירוח ללא תשלום אך מחויבים להגיע עם הרבה חיוך; ההיכרות עם יקבים חדשים שלא פוגשים בפסטיבלים אחרים מהווה אתגר לה ולבאי הפסטיבל; זה הפסטיבל היחיד לתרבות היין באזור בקעת אונו ובסביבה; והעובדה שמדובר בפסטיבל בוטיק שנמצא על מפת הפסטיבלים הגדולים בארץ". אמירה אחרונה זו ניתן לייחס לכך שחלק מהתושבים שמגיעים לאירוע זה הם חובבי יין מושבעים ומוכרים.
אמנון פלד, חובב יין ומארגן סיורי יקבים בארץ ובחו"ל, תושב גני תקווה שמלווה את הפסטיבל כל שנותיו, אמר: "הפסטיבל מאפשר למבקרים להכיר ולטעום יינות מיקבים קטנים בתחילת דרכם, לצד יקבי בעלי מוניטין שזכו במדליות על יינותיהם. כמו כל שנה, גם הפעם ראינו פנים חדשות כמו יקב אמאוס של הייננית יהודית (ג'ודי) אופיר, שחלקה איתנו קברנה סוביניון חביב מבציר 2020. הייננית אביטל ויטמן מיקב ויטמן, הציגה והטעימה פטי ורדו צעיר מאוזן ומעודן. יקב גסטון מפרדסיה הגיש לטעימה יינות כבדים יותר מזני סירה, קריניאן ופטי ורדו, עם יכולת התיישנות של 6-8 שנים לפחות. בסיכום ניתן לומר שהיה אירוע מוצלח, ואנו כבר מחכים לאירוע בתחילת הקיץ הבא".
גם חובב היין צחי ספיר שהגיע לפסטיבל, התרשם ואמר: "ארגון למופת. זכיתי להכיר יקבים קטנים חדשים. בארץ עושים אחלה יין, ומי שלא בא הפסיד".
מסתבר שיש כאן גם חדשה: בעקבות הצלחת הפסטיבלים נפתחה החודש קבוצת תרבות יין לתושבי גני תקווה. במהלך השנה ישתתפו חבריה בערבי טעימות של יקבים מהארץ והעולם, הרצאות, סדנאות וטיולי יין. זאת בשילוב מסעדות גורמה של רותי ברודו ואהרוני שאמורות להיפתח בקרוב מאוד בגני תקווה. "בדרך זו נמשיך ונעודד צעירים להכיר את עולם תרבות היין", מסכמת הדס שמואלי. בהחלט יש תקווה לתרבות היין בגני תקווה.
