אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים כבר כמעט 650 ימים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, שמחים על שובן הביתה בחיים של אמילי, דורון, רומי, לירי, קרינה, דניאלה, נעמה, ארבל, אגם. שמחים על שובם של גדי, עופר, קית', ירדן, חמשת התאילנדים, אוהד, אור, אלי, יאיר, סשה, שגיא, הישאם, אברה, אליה, טל, עומר ונקרט, עומר שם טוב, עידן. אבלים מכל הלב על החללים שהוחזרו: שירי ביבס, כפיר ואריאל, עודד ליפשיץ, שלמה מנצור, צחי עידן, איציק אלגרט, אוהד יהלומי, ג'ודי ויינשטיין-חגי וגדי חגי, נטפונג התאילנדי, יאיר (יאיא) יעקב, אביב אצילי, עפרה קידר, יונתן סמרנו, שי לוינסון – יהי זכרם ברוך. מייחלים לשובם של כל 50 החטופים שנשארו בשבי – עכשיו! שמישהו יתעורר כבר!

פרק חדש ביקב רמת הגולן: מבחן ההנהגה של יורם אביגד

אלון גונן: יקב רמת הגולן, שהיה בעבר שם נרדף לחדשנות, איכות ופריצה לשווקים בינלאומיים, עומד כעת בפני צומת דרכים. שנים של דשדוש תדמיתי, שינויים תכופים, החלטות מסחריות שנויות במחלוקת ותחושת עייפות כללית, הובילו לכך שהיקב שאמור היה להכתיב את הקצב בענף, הפך לשחקן אפור, כזה שמביט מהצד על הצלחות של אחרים.

לתוך סיטואציה זאת נכנס כעת מנכ"ל חדש שנבחר על ידי דירקטוריון היקב: יורם אביגד. תושב מושב עולש שבעמק חפר, אדם בעל ניסיון עשיר בניהול, שיווק וייצוא, עם רקורד שמדבר בעד עצמו: מנכ"ל 'תוצרת הנגב', מנכ"ל גלידות שטראוס, מנכ"ל בייגל בייגל, ומי שמילא תפקידים בכירים בקונצרן יוניליוור. לא רק תעשיית המזון מוכרת לו,  אלא גם המרחב החקלאי והמסחרי ממנו נולד היין.

מי שמכירים את אביגד מספרים על איש מקצוע צנוע, ישיר, חד ונעים הליכות. כזה שאוהב לעבוד קשה, ומבין באנשים ולא רק במספרים. מינוי כזה יכול, אם יתממש בפועל, לסמן נקודת מפנה אמיתית עבור היקב. לא עוד תזוזות קוסמטיות, אלא עבודה עמוקה שתתחיל בבחינה נוקבת של מהות היקב כיום: המותג, היינות, ההפצה והשותפויות.

אחת הסוגיות המרכזיות שצפויות לעלות על שולחנו של אביגד, היא סיום שיתוף הפעולה עם משפחת שקד ב'היכל היין שקד גולן' – חברת הפצת יינות היקב, שהוא מקבל בירושה. זו שותפות שהפכה בעשור האחרון לסמל של שיתוק יצירתי, ותלות בעייתית מבחינה שיווקית, מסחרית וציבורית. רבים בענף רואים בהתנתקות משותפות זאת תנאי הכרחי לפתיחה של עידן חדש ביקב.

כמובן שמדובר במשימה לא פשוטה, שכן יקב רמת הגולן אינו עוד יקב. הוא מוסד, וככזה, כל תנועה בו מהדהדת. אולי דווקא בשל כך נדרש אדם כמו אביגד; לא בהכרח מהעולם הישן של היין, אלא כזה שמביא ראייה מערכתית רחבה, הבנה צרכנית עמוקה, ואומץ ללחוץ על כפתורים שהוזנחו זמן רב. אם יורם אביגד יבחר לנער את האבק, לקרוא תיגר על השיתוק, ולקחת את היקב למקום שבו ראוי שיהיה, זה יהיה הישג לא רק לו אלא לענף כולו.

בתוך כל זה יש משימה לא פחות חשובה: להחזיר את יקב רמת הגולן הביתה – לישראל. לא עוד מיתוג שפונה רק החוצה, לא רק תוויות באנגלית, לא רק ביתן שכולו אנגלית בתערוכת יין ישראלית כמן 'סומלייה', ולא רק קהל חרדי או קהלים של יצוא. הגיע הזמן להתמקד בקהל המקומי – הפתוח, הסקרן, הצעיר, זה שמחפש תרבות יין ישראלית אותנטית, נגישה וגאה. השקעה בשיווק בעברית, קידום תרבות היין בישראל, שינוי אסטרטגי בהפצה ובמיקוד השוק, חיזוק השקיפות והרגולציה הפנימית, והשקעה אמיתית במחקר ופיתוח – כל אלה הם צעדים הכרחיים להחזרת העטרה ליושנה. ובאמת כדאי לראות – גם מי שאינו מכיר את תולדות יקב רמת הגולן, כמה פעילויות נעשו עם ומול הקהל הישראלי והשיגו אפקט WOW.

לא מדובר רק בשינוי של שפה או סגנון, מדובר בהבנה עמוקה של העובדה שהשוק הישראלי התבגר, ושהקהל המקומי מוכן ורוצה יינות איכות עם זהות מקומית ברורה. הצרכן הישראלי כבר לא מתרגש מבלנדים חסרי הקשר עם שמות ייבוא – הוא מחפש אמת. ואם יקב רמת הגולן יידע לדבר אליו בגובה העיניים, לחנך, לרגש ולחזור לְחַדֵּשׁ, הוא יגלה שהבית חזק יותר מכל שוק חוץ.

העתיד של יקב רמת הגולן מתחיל עכשיו. הדירקטוריון צריך להבין שהזדמנות זאת לא תחזור במהרה. זה הזמן להמר על חזון חדש, להחזיר את האמון של הצרכן המקומי, ולחבר מחדש בין יקב רמת הגולן לתרבות היין הישראלית. או כמו שאמר פעם אחד מוותיקי היקב: "יין טוב יודע לספר סיפור – הגיע הזמן שהיקב הזה יחזור לספר את הסיפור שלנו."

יורם אביגד, תצטרך לנעול את הנעליים של השטח, לא של המשרד, כי להיות מנכ"ל יקב רמת הגולן זה לא עוד ג'וב, זה שדה קרב

היקב  מתמודד בימים אלה עם אתגר ענק של הקמת מערך הפצה עצמאי לאחר פרידה ממשפחת שקד, מהלוגיסטיקות הקריטיות ביותר שיקב יכול לבצע. על פניו, מדובר במהלך טכני – מחסן, רכבים, עובדים, מערכת ניהול. אבל מי שחושב שכך פותרים שיווק והפצה של יין, חי בסרט.

שני המנכ"לים האחרונים של יקב רמת הגולן הגיעו מחוץ לתעשיית היין. שניהם לא החזיקו מעמד מעבר לתקופת כהונה אחת בתפקיד – שלוש שנים, ואין זה מקרה. תעשיית היין אינה עוד תעשייה; היא לא ניתנת להנדסה, לא ניתנת לחיקוי, ולא סובלת קיצורי דרך. כאן זה לא שוקולד, לא משקאות קלים ולא קפה או מכבי חיפה, אלא תרבות שלמה שדורשת שנים של הטמעה, ידע, ורגש.

ראשית לכול יש ללמוד את השוק, דבר שלוקח שנתיים לפחות, לפני שפוגשים קמעונאי אחד, לפני שפוסעים למסעדה, מלון או חנות יין. זו דרך ארוכה ורצופת מוקשים: ללמוד כמה זמן לוקח לייצר יין – מהכרם לבקבוק; להבין את תמהיל הזנים – איזה זן מתאים לאיזה סגנון ולאיזה קהל; לדעת מה מוכר – באיזו עונה, באיזה ערוץ, באיזו סדרת מחיר; להפנים את העונתיות של השוק – מתי קונים יין אדום, מתי רוזה ומתי לבן; להכיר לקוחות ברמת תת-ז'אנר – מכולות בצפון לא דומה לרשתות במרכז, מסעדות יוקרה שונות מאולמות וגני אירועים. כדי לצבור את הידע הזה שרק אנשי יין חיים ונושמים אותו, יש צורך בשנתיים לפחות.

עכשיו להקמת מערך הפצה עצמאי – זה מבצע צבאי

השנה הראשונה מוקדשת לתשתית של הקמת מרלו"ג – מחסן, עמדות ליקוט, מערכות מידע, רכישת צי משאיות, רכבים, נהגים, ביטוחים ורישיונות. תיאום מול גורמים רגולטוריים וייעול שרשרת אספקה. שנה שלמה רק כדי להעמיד את הבסיס. השלב הבא הוא גיוס עובדים; אנשי מכירות אמיתיים, עם הבנה בשוק היין. זה קשה, מאוד קשה. יש צורך בחיבור לצוות שיווק, ניהול טריטוריות, קביעת יעדים ויעילות שטח. הקמה של חטיבת מכירות תימשך עוד חצי שנה, לפחות.

רק אחרי שנה וחצי, כשהיקב מפסיד את פסח או את ראש השנה, המנכ"ל מתחיל להזיע ולדבר עם קמעונאים, ללמוד מה זה להיכנס למדף, מהו מבצע, מהן החזרות, מה המשמעות של לשבור מחיר בשוק תחרותי, להכיר את המסעדות, המלונות, החנויות, גני האירועים, ואינסוף הנקודות שאי אפשר להגיע אליהן בלי רשת קשרים עמוקה. יין לא נמכר כמו שוקו, הוא לא מתוכנן רק על גיליון אקסל; הוא תוצר של זמן, סבלנות, תחזית מדויקת לשנים קדימה, ובעיקר אינטימיות עם הענף. הרי יקב מתכנן סדרת יין במשך שלוש עד חמש שנים. צריך לדעת איזה זן לשתול ובאיזו חלקה, לדעת מתי לבצור, ולהבין כמה יין לייצר בכל סדרה –  ירדן, גמלא או הר חרמון, מתי תהיה הבשלה שיווקית, באיזה ערוץ למכור, וכמה מהיין בכלל לשחרר לשוק. למי שלא חי את כל אלה אין סיכוי לנהל מערך כזה, בוודאי לא ביקב מהותי כל כך כמו רמת הגולן.

מסקנה: לא כל מנכ"ל מתאים למשימה, והכישלונות הקודמים לא היו מקריים. יקב זה לא סופרמרקט או חנות מכולת, וגם לא סטארט-אפ. יקב הוא גוף חקלאי-תעשייתי-שיווקי עם מחזורי עומק של שנים, וכול החלטה שגויה שנלקחת היום, תעלה ביוקר בעוד שלוש שנים. מי שחושב שאפשר להיכנס לתפקיד וללמוד תוך כדי תנועה, ימצא עצמו קורס מול המורכבות האינסופית של הענף. מי שבאמת רוצה להצליח, צריך להתחיל בלהבין שלפני הכול, בשנתיים הראשונות עליו רק ללמוד. אחר כך – נתחיל לדבר.

יונתן לבני טעם יינות פרמיום ושמע: "יינות הדגל של ישראל הם בלנדים של זנים"

בבית פתוח שהתקיים ב"איש הענבים" ביפו בימים חמישי ושישי 3-4.7.25, הוצגו והוטעמו 24 יינות המוגדרים על ידי חיים גן מאיש הענבים כיינות פרמיום ישראליים. יינות כאלה נחשבים לאיכותיים במיוחד, ומשקפים תהליכי ייצור מוקפדים, שימוש בחומרי גלם מעולים, כמו הענבים וחביות היישון, קשב מעמיק, והקפדה על אופן היישון של היין.

חיים גן אמר באירוע: "עברנו תהפוכות רבות בשוק היין הישראלי. היינות האהובים והנמכרים בארץ הם יינות זניים: קברנה סוביניון, שיראז מרלו וכולי". לדבריו, זו הסיבה לכך שרוב יינות ישראל הם זניים, ואילו יינות בלנד הם יינות הדגל של ישראל. "רוב יינות הדגל שלנו הם בלנדים הדומים ליינות בורדו, בעיקר אדומים, אם כי יש גם מעט לבנים. אלה גם היינות היקרים בארץ". לא יכולתי לטעום את 24 היינות שהובאו לאירוע, והתרכזתי ביינות שנראו לי. חלקם אכן יינות ייחודיים וחלקם לא. נזכרתי גם שיין אינו משהו אובייקטיבי, אלא תלוי במי השותה, איזה סוג יין הוא שותה, והטעם השונה שיש לכל אחת ואחד. אלה הן ההתרשמויות שלי בלבד:

יקב להט – לייכטר לבן 2023: איתי להט הוא יינן ויועץ ליקבים, שיקב ברקן הפך לשותפו העסקי. איתי מלא ידע ומלא חשיבה ייננית, אך בניגוד לשמו הוא איש שקט ולא "מתלהט". היין עשוי מ-42% ענבי רוסאן, 38% גרנאש בלאן ו-20% מרסאן. ענבי הרוסאן מכרם בן עיון באלקוש, והמרסאן והגרנאש בלאן מכרם פקיעין, שנבצרו בימים עוקבים באוגוסט 23. הענבים הופרדו משזרותיהם, ולאחר שהייה קצרה נסחטו בעדינות. ההתיישנות בחביות 400 ליטר ללא תסיסה מלולאקטית. 13% אלכוהול. יין לבן קליל ונעים מאוד אלגנטי וטעים. נהניתי משתייתו. 140 ₪ – אני ממליץ עליו כאחד הלבנים הטובים ששתיתי לאחרונה.

יקב הר אודם – אלפסי לבן 2022: מורכב  מ-50% ענבי שרדונה, 25% ריזלינג ו-25% ויונייה. הענבים נבצרו ידנית, מוינו באופן קפדני עם הגיעם ליקב, שם יושנו בנפרד 10 חודשים על השמרים בחביות עץ צרפתיות בנפח 400 ליטר. הבלנד נעשה לאחר חמישה חודשים בחביות הנפרדות. לפני כמה זמן טעמתי את האלפסי הלבן מ-2018, שכנראה הכיל ענבי ריזלינג עם פטריות בוטריטיס – "הריקבון האציל" שמוסיף טעם מיוחד ליין. 185 ₪ – אהבתי יותר את היין מ-2018, שהיה עדין מזה של 2022.

יקב פלם – קמיליה 2024 מגנום: יין לבן מבוסס על ענבי שרדונה וסוביניון בלאן מכרמי גבעת ישעיהו, אזור המשמש מספר יקבים ליינות לבנים. מוקדש לאם המשפחה, קמיליה, ומבטא את הקשר העמוק של היקב למשפחה. בציר 2024 היה בציר של שנה מאתגרת גם ממזג האויר בארץ וגם עקב המלחמה. היין  תסס והתבגר 8 חודשים בחביות צרפתיות, שהוסיפו ליין רובד מאוד ארומטי ומעט נגיעות עץ המורגשות בטעימה. יש לו ארומות נהדרות של פרחים לבנים עדינים, תבלינים ותיבול מאוד איכותי ונעים בפה. 400 ₪ – אין ספק כי גם העובדה שהיין בוקבק  בבקבוק מגנום, מוסיפה עוד איכות ליין הנעים הזה.

יקב מטלר – גפן 2018: יקב משפחתי במושב עגור, המנוהל על ידי היינץ ולאה מטלר ומוקף נוף פסטורלי. לאה שלמדה ייננות אצל ניר שחם ביקב שורק, היא ייננית היקב. בני הזוג עברו למושב עגור לפני מספר שנים, בין היתר כי רצו להגשים חלום ולייצר יין. יין גפן 2018 עשוי מ-40% ענבי קברנה סוביניון, 20% קברנה פרנק, 10% פטי ורדו ו-30% סירה, ושהה 14 חודשים בחביות עץ צרפתי. יין איכותי מאוזן באופן יוצא דופן. 110 ₪ – מומלץ.

יקב רזיאל – אדום 2022: רזיאל הוא היקב של אלי בן זקן ליד ביתו במושב רמת רזיאל, לאחר שיקב קסטל עבר ליד השמונה ומנוהל כיום על ידי ילדיו. היין הופק מענבי סירה וקריניאן, ובוקבק ביוני 2024. מפתיע בטעמו הרך והעדין, כשהקריניאן תרם לטעם מעט אדמתי. 160 ₪ – ממליץ לקנות.

יקב רמות נפתלי – קדש 2016: יין שנוצר על ידי היינן איציק כהן מתוך היכרות ארוכת שנים עם כרמי היקב ושנות בציר אופטימליות. עשוי מענבי מרלו, סירה וקברנה סוביניון, התיישן 24 חודשים בחביות עץ אלון ישנות. טעמים אופייניים של יינות בורדו לא כבדים, עם וניל ושוקולד, ופירות יער כמו באירופה. 600 ₪ – יין יוצא דופן.

יקב מרגלית – פרדיגמה 2022: מורכב מ-32% ענבי גרנאש, 59% סירה ו-9% מורבדר. יין פירותי עם טעמי פירות קלים של תות שדה ודובדבנים, גם מעט טעמי תבלינים כגון פלפל ומרווה. יין GSM נהדר, הטוב ביותר ששתיתי בארץ. 140 ₪ – לאוהבי GSM אסור להחמיץ אותו.

יקב בן-חיים – מיתוס 2018: היינן איתי בן-חיים יצר יין המורכב מ-60% פטיט סירה, מעט מרלו ומעט קברנה סוביניון מענבים בהר מירון שבגליל העליון. התיישן 24 חודשים בחביות צרפתיות חדשות בנפח 500 ליטר. יין מאוד כהה, בעל גוף מרוכז וסיומת מאוד ארוכה. למרות שעברו שנים מאז שיוצר, מדובר ביין מאוד איכותי. 350 ₪.

POWER OF ONE 2022: יין אדום שלא שמעתי עליו קודם. מחווה של חברת 'אלקטרה' ליקבים בקווי העימות. בלנד חריג, לא של זנים אלא של יינות מיקב כמיסה של היינן יהודה כמיסה, יקב בן זמרה של הייננית הילה בוז'ו, רמות נפתלי של היינן יצחק כהן, רמת נגב של היינן יוגב צדוק, לוריא של היינן גידי סיידא, ואביבים של מאיר ביטון. כולם תרמו את שלהם לייצור יין מיוחד זה. התקשיתי לזהות את כל היינות שהרכיבו אותו, אבל ללא ספק הייתה חגיגת טעמים בפה. 320 ₪.

יקב אמפורה – וולור 2022: היינן מאירם הראל יצר יין שמורכב ברובו מענבי קברנה סוביניון (יתר הזנים לא מפורטים על התווית או באתר היקב). לפי היקב, המרקם הקטיפתי נתן ליין את שמו "וולור" (קטיפה). יין מורכב בטעמיו, ובאמת יש בו טעמים שונים מאלה של רוב היינות שטעמתי באותו ערב. 400 ₪. (קראו כאן בהמשך כתבה מורחבת על יקב אמפורה).

יקב רמת הגולן – קצרין 2018: היין של היינן הראשי ויקטור שונפלד, עשוי מ-81% ענבי קברנה סוביניון, 9% מרלו, 5% מלבק, 5% פטי ורדו.  התיישן בחביות עץ צרפתיות חדשות. יין הדגל של היקב – ולא בכדי. עשיר מאוד בטעמיו, עם ארומות מתמשכות של שוקולד, תפוזים בשלים, אדמה כהה ותבלינים רבים. 900 ₪ – למי שיכולים להרשות לעצמם.

יקב מטר – CB 2020: יין הדגל של היינן טל פלטר ביקב הכשר של יקב פלטר בצפון רמת הגולן. בלנד של 44% ענבי קברנה סוביניון, 44% שיראז, 6% קברנה פרנק ו-6% פטי ורדו, בעיקר מכרמים ברמת הגולן שתורמים איכות ליין, אך גם מהגליל. היין התיישן 30 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. יש לו טעמי פירות כמו פטל שחור, דובדבן כהה ושוקולד, עם סיומת ארוכה ומתמשכת. לדעתי היין יהיה טוב עוד יותר אם תתנו לו להתיישן, או תפתחו ותשאירו אותו בדיקנטר לכמה שעות לפני השתייה. 275 ₪ – יין ממש מצוין.

לסיכום: 24 יינות פרמיום ישראליים שהוטעמו בבית איש הענבים ואני כתבתי על חלקם, מייצגים איכות גבוהה, חומרי גלם מובחרים ותהליכי ייצור מוקפדים. טווח המחירים רחב מאוד – מ-110 ₪ עד 900 ₪, אך לא תמיד המחיר משקף בהכרח את איכות היין או את ההתאמה להעדפה האישית. הטעימה הזכירה שוב שיין הוא חוויה סובייקטיבית – ומה שיקר, לא תמיד טוב יותר.

ניר גל מנכ"ל יקב ברקן-סגל עוזב את תפקידו

ניר גל, מנכ"ל יקב ברקן-סגל משנת 2022, הודיע השבוע על עזיבת התפקיד. קודם לכן הוא עבד 12 שנים במערך השיווק של קבוצת טמפו ובהנהלת יקב ברקן.

גל הוביל את היקב במספר מהלכים משמעותיים, ביניהם חידוש תהליכי הייצור והרחבת קו היינות היוקרתיים של החברה. בתקופתו חיזק גל את צוות הייננים ואת מיצוב המותג בישראל ובעולם. עדיין לא פורסם מי יחליף את גל בתפקיד המנכ"ל, והיקב צפוי לעדכן בקרוב על זהות המנכ"ל החדש.

תחת הנהגתו של ניר גל היקב התחזק, התרחב והעמיק את הקשר שלו עם צרכנים בארץ ובעולם. ניר הביא עמו ראייה אסטרטגית ומקצועיות, שהשפיעו לטובה על המותג והצוות, ותרמו לכך שברקן ממשיך להיות בין היקבים התעשייתיים המובילים בישראל.

ביקורות: כמה יינות שאינם בכותרות

אלון גונן: במסגרת טעימה זאת יש כמה יינות שאינם נמצאים בכותרות; כאלה שמשרדי יחסי ציבור לא דוחפים אותם לעיתונאי היין,  אך העבודה וההשקעה בהם בשטח בהחלט מרשימות. מדובר ביינות של יקבים שעמלים ללא הפסקה כדי להביא לידי ביטוי את הטעם הייחודי שלהם, ולהוכיח שאיכות אינה חייבת להימדד רק על פי כותרות ויחסי ציבור נוצצים. עם זאת, יקב אחד נטעם עם ציפיות שהסתמכו בעיקר על השם שלו, בעוד שבפועל הייננות והטעם לא עמדו בציפיות. התוצאה הייתה פחות מדויקת ואחידה, ונותרה תחושה ברורה של מקום לשיפור משמעותי.

יקב אדיר – בן זמרה גרנאש בלאן 2024: גרנאש בלאן הינו יין נדיר בארץ, והיינן אבי רוזנברג מביא פרשנות רעננה, מינרלית ומדויקת לזן. חומציות טבעית גבוהה, גוף בינוני וניקיון טכני מרשים. הסגנון אלגנטי ונאמן לאופי הים-תיכוני. תסיסה קרה שומרת על חדות ארומטית ופרופיל רענן. ביצוע מצוין שמבליט את טוהר הפרי. מחירו 99 ₪, ציון 90. תמורה למחיר: 80 ₪.

יקב אדיר – וויין מייקר מלבק 2023: פרשנות עשירה ועגולה לזן המלבק, עם עומק צבע, פרי מרוכז וטאנינים רכים. טכניקת עשייה מוקפדת ויישון מדויק מעניקים ליין מורכבות ואיזון. יין שמצליח להביא אופי דרום-אמריקאי עם נגיעה ישראלית מהוקצעת. מרשים בעומק ובאיפוק, יין ישראלי בוגר שמכבד את הזן. מחירו 119 ₪, ציון 91. תמורה למחיר: 99 ₪.

יקב עגור-קסם 2023: בלנד שקולע למטרה, עשוי משישה זנים: מרלו, קברנה סוביניון, קברנה פרנק, סירה, קריניאן וגרנאצ'ה (גרנאש) טינטוררה. כל אחד מהם עבר טיפול אישי, תסס בנפרד, ונח לו בחביות ישנות. בין כל הזנים שהיינן אייל דרורי רקח, קופץ מיד לעין ענב הגרנאצ'ה טינטוררה, הוא הוא הכוכב השקט. זן פחות מוכר, אבל כזה שצובע את היין בצבע שחור-אדמדם עמוק, והוא זה שמחזיק ומאזן את החמצמצות והעשבוניות של הבלנד. הארומות הן של תבלינים יבשים כתושים ועשבי תיבול. יין מאוד רענן, גמיש ומהנה, שממלא את הפה בחוויה ייחודית. שיחוק אמיתי. מחירו 95 ₪. ציון 91. תמורה למחיר: מצוינת.

יקב פלם – קלאסיקו 2023: יין שהינו בחזקת סוס העבודה של היקב. מייצג את קו הבסיס של יקב פלם, וככזה הוא מתאפיין בגישה מאופקת ומאוזנת, ללא רעשי רקע מיותרים או ניסיונות להרשים בכוח. עם זאת, מה שמייחד אותו הוא היכולת של היינן גולן פלם לפרוץ את גבולות הקטגוריה של "יין בסיס", ולהציע חוויית שתייה נעימה ומשכנעת, שמתעלה מעבר לציפיות הראשוניות. ההרכב, המבוסס בעיקר על ענבי קברנה סוביניון בשילוב מרלו וסירה, לא סוחף את היין לאגרסיביות יתרה. היין מציג גוף בינוני עם טאנינים רכים ומסודרים, מרקם חלק ומאוד מהנה, וזו תכונה לא מובנת מאליה ביינות בקטגוריה זו. התסיסה והיישון בחביות אלון אמריקאיות וצרפתיות, מצליחים להוסיף ליין עומק ושכבות עדינות של תבלין ועץ, מבלי להאפיל על הפרי. הארומה מאופיינת בפירות יער בשלים, לצד נגיעות של עשבי תיבול. יין שמצליח להציע איכות, איזון ותחכום, בלי לחרוג מהמסגרת של יין יומיומי ונגיש. מחירו 125 ₪, ציון 91. תמורה למחיר: 100 ₪.

יקב ברבדו – שרדונה 2023: שרדונה עשוי בקפידה. נקי, מאוזן ומורכב טכנית. החיבור בין הפרי ליישון בחבית יוצר טעמים קלאסיים. יחד עם זאת התחושה הכללית מעט מהונדסת, והיין חסר מעוף או זהות סגנונית ברורה. יש כאן ביטוי לכוונה טובה, אך היין נותר בגדר שרדונה "נכון" ולא מעבר. מחירו 90 ₪, ציון 88. תמורה למחיר: 60 ₪.

יקב ברבדו – רוזה (מרלו) 2023: היין מציג פרי עדין ומרקם רך, אך ניכר כי אינו מבוסס על ענבים שיועדו מראש לרוזה. התחושה היא של יין שנעשה כהפקת משנה, עם התאמות שנועדו לאזן תוצר קיים, ולא כתוצאה מתכנון יינני מלא. הארומות נקיות אך מאופקות, והסיומת קצרה יחסית. יין קל ונעים לשתייה, אך חסר עומק ורושם. מחירו: 80 ₪, ציון 87. תמורה למחיר: 55 ₪.

יקב טרה נובה – שחף 2023: סוביניון בלאן יבש, עשוי מענבי כרם קאיומי בגליל העליון, מביא ביטוי רענן, חד ומוקפד של הזן. תחת ידיה של הייננית רוני כהן ארזי שומר היין על פרופיל זני ברור: ארומות של ליים, עשב ירוק מרומז, פרחים לבנים ומינרליות מרשימה. סגנון עשייה ממוקד ונקי מהתערבויות, עם תסיסה קרה ללא עץ, מדגיש את החומציות הגבוהה והאורך בפה. כהן ארזי בוחרת להניח לזן "לדבר" מבלי להעמיס, והתוצאה היא יין מדויק, צלול ונטול גינונים, שמספק חוויית סוביניון בלאן ישראלית מודרנית ולא מתייפייפת, אלא כנה ואזורית. במחירו מציב רף גבוה בקטגוריה. מחירו 75 ₪, ציון 91 – שאפו. תמורה למחיר: מצוינת.

לסיכום: בטעימה בלטו כמה יינות באיכותם וייחודם. יינות עם איזון מדויק בין זנים, כאלה שמצליחים לייצר גוף עשיר וטעמים מורכבים מבלי לוותר על נגישות. יינות שהצליחו להביא לידי ביטוי את אופיים הייחודי של כל כרם וזן, בענווה ובמקצועיות. אלה יינות שנעשו על ידי ייננים וייננית עם מסירות, ניסיון והבנה עמוקה של חומר הגלם, ונותנים תחושה של חוויית שתייה מתוחכמת אך לא מתיימרת. לצערי יקב אחד החזיר אותי למציאות – כשהיין לא מוצלח, שום שם מפואר לא יגרום לאנשים לחזור אליו. יין חלש נשאר יין חלש, בלי קשר למוניטין היקב או לתקציבי שיווק. היום, השוק לא סובל חוסר יצירתיות או פחד לנסות דברים חדשים, ובלי אומץ אמיתי לשבור מוסכמות ולחדש, כל המוניטין שבעולם לא ממש יחזיק מים.

יקב אמפורה – בקרוב גם מותג כשר לאור ביקוש מהלקוחות

רני רוגל: יקב אמפורה מייצר מדי שנה כ-200,000 בקבוקים של יינות ממבחר רחב של סדרות וזנים. יינות היקב אינם כשרים, אך נראה כי הבשורה ששמענו כאן מהמנכ"לית שני זיתוני ומהיינן הראשי מאירם הראל, תשמח רבים: בקרוב יגיעו למרכז המבקרים התוסס של היקב ולנקודות המכירה שלו, יינות המותג הכשר של אמפורה שמיוצרים ביקב כשר על ידי מאירם הראל והצוות שלו. 

הגעתי יחד עם שני חברים ליקב שבכרם מהר"ל, בתוך הירוק שלמרגלות הכרמל, אחרי כמעט ארבע שנים בהן לא ביקרתי בו (אתם יודעים: קורונה, מלחמה, ושלל תירוצים – קראו את הכתבה מהביקור הקודם), ופגשנו את מאירם הראל ואת שני זיתוני – מנכ"לית היקבים אמפורה ולטם אורגני (אותו רכשו בעלי אמפורה בדצמבר 2022). שני, שעסקה בייעוץ עסקי וניהול פרויקטים, הגיעה מתחום האירוח – דגש מרכזי בפעילויות שני היקבים שהיא מנהלת מחודש מרץ 2024.

שני מציינת את הסיבות לרכישת יקב לטם אורגני: "הכרמים והאירוח. לשני היקבים יש מרכזי מבקרים שוקקים ותרבות אירוח". יש גם ייעול בכך שלשני היקבים יש מינהלת משותפת – "יתרונות עסקיים". לגבי היינות: "יש ליקבים פרופילים שונים ואין דרישת דמיון – כל יקב והסגנון שלו. עולם היין דינמי ומשתנה, ובתוך העשייה הייננית והעסקית יש העמקה בתחום. הפריה הדדית מביאה אותנו להיות יותר טובים".

על מרכזי המבקרים והמשמעות שלהם, אומרת שני זיתוני: "נוצר קשר בלתי אמצעי עם האורחים – הקהל שלנו. לשבת לשתות יין במקום הייצור, בנוף שונה, טרואר שונה, סגנון יינני שונה, וגם האירוח שונה". אהבתי את זה שמרכזי המבקרים בהם עוברים רבות ורבים מדי שנה משמשים גם כאתרי מבחן ליינות השונים, כשהם מתאימים את עצמם לדרישה מהקהל. יתרון לעומת יקבים שאין להם סוג זה של אינטראקציה. לכל מרכז מבקרים שלנו מגיעים בסוף שבוע 500-600 אורחים". מאחר שהיקבים אינם כשרים, מרכזי המבקרים שלהם פתוחים גם בשבתות.

אין ספק שבאמפורה ולטם רואים את מרכזי המבקרים כנקודות מכירה מרכזיות (שניהם כמקשה אחת), ואחריהן חנויות יין ומסעדות. מעט יצוא מדורג בסוף. ובכלל, יש משהו ייחודי בגישה של בעלי ומנהלת יקב אמפורה. הכירו גם את טל שינדלהיים – מנהלת קהילת היין ואירועים של היקב. מסתבר שבמושג "קהילת היקב" מדובר בכ-12,000 אישה ואיש, שהיקב בקשר קבוע איתם – תוכן באמצעות ניוזלטר, עדכונים על אירועים מיוחדים וכמובן על יינות חדשים של היקב. "תמיד הייתה לי אהבה גדולה לעולם היין", אומרת טל, וזה נראה כך.

יינות כשרים בדרך

העובדה שיקב אמפורה עומד לייצר יין כשר במותג תחת אמפורה, נובעת מכך ש"יש ביקוש ואנחנו קשובים לרצון של השוק ליינות אמפורה כשרים", אומרים כאן. בחודשים הקרובים ייצאו לשוק כיריית פתיחה כ-8,000 בקבוקים של  שני יינות אדומים כשרים ברוח יינות אמפורה מבציר 2023, תחת מיתוג "יקב סמואל by אמפורה"- אחד מהם בלנד של קברנה פרנק, גרנאש נואר וסירה, והשני יין כניסה: סנסו וקונואז.

הביקור ביקב

הגענו ליקב אמפורה לקראת הבציר, לאחר שבקבקו כאן את כל היין שהיה מוכן לכך. כל המיכלים עברו חיטוי, ולקראת המילוי יזכו לניקיונות סופיים. ליקב יש שלושה מקבצי כרמים מהם מגיעים הענבים ליינות: בקעת הנדיב – פרנץ' קולומבר וקריניאן; בגליל העליון – מעט בכרם בן זמרה, ובעיקר על הגבול עם הגליל המערבי בכרם קפסוטו – הרבה סירה, מורבדר, סנסו, קונואז, גרנאש נואר, גרנאש בלאן, רוסאן, מרסאן, מעט פטי ורדו; בצפון רמת הגולן – בעיקר בשעל וגם בכרם של קיבוץ מרום גולן הממוקם באזור צומת השריון: סוביניון בלאן, סמיון, שרדונה, קברנה פרנק, קברנה סוביניון, מרלו, מעט סירה.

כל הענבים נבצרים ידנית לדולבים, ומגיעים למסחטה שממוקמת מחוץ לאולם המיכלים. אלה בנפחים שונים לפי כרמים, ונשמרים לפי חלקות – "זה מקנה לנו חופש יצירתי ויינני בייצור, ולא הכרחי להשתמש שוב באותו מיכל בבציר המדובר. כל מיכל מיועד לחלקה ספציפית של זן ספציפי", אומר מאירם הראל. "אנחנו משקיעים בכרמים ומגדילים שטחים כדי לייצר לנו קלפי משחק נוחים, ואת השאר למכור ליקבים אחרים".

במהלך ביקורנו הגיע נדב היישר מהמילואים כדי לומר שלום. נדב וגיא שנסע להביא חביות, וגם הוא חזר ממילואים שבוע לפני שהגענו, הם עוזרי יינן ועובדי ייצור במחלקה של מאירם הראל. "אנחנו עושים הכל יחד", הוא אומר.

גם החביות משמעותיות למאירם: חביות עץ אלון צרפתי במספר נפחים ממבחר יצרנים, כשאת החביות של Ermitage הם מייבאים בעצמם. "החביות הן כלי עבודה עבורי. אני מתעקש עליהן למרות שנדרשת הרבה עבודה פרטנית עם החביות". כאלה יש ליקב אמפורה נפחים של 225 ליטר, 228 ליטר (שרדונה – בריק בורגון), 265 ליטר – חבית "סיגר" מוארכת המשמשת לייצור יין ריטון בלאן, 320 ליטר, 400 ליטר, 500 ליטר, מיכל ביצה אובאלי בנפח 1000 ליטר, ושתי אמפורות חרס – השם מחייב.

ליקב אמפורה יש שלוש סדרות עיקריות של יינות: סדרת מד (Med) – כוללת יינות ים תיכוניים מזני סירה, סנסו, קונואז, מורבדר וגרנאש נואר. אלה מיוצרים בעיקר בחביות בנפח גדול יחסית – 300 ו-500 ליטר. סדרת ריטון (Rhyton) – מחווה ליינות בורדו עם זני בורדו. היין האדום (Rhyton Rouge) – קלאסי, בעיקר קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק, וקברנה פרנק זני. מתיישן בחביות 225 ליטר. היין הלבן (Rhyton Blanc) – סוביניון בלאן וסמיון, מתבגר בחבית ה"סיגר". הסדרה כבר הייתה קיימת כשמאירם והיועץ מעיין קושיצקי הגיעו ליקב, שניהם נוטים ליינות "גדה שמאלית". סדרת מקורה – "באה לעשות כבוד לאלה שהיו כאן לפניי", אומר מאירם הראל, "מעין מחווה לארקדי פפיקיאן". היום זמינים באדום מקורה בלנד 2019 (סירה וקברנה סוביניון), ומגנום ודאבל מגנום של מקורה 2020, ובלבן שרדונה מקורה 2023.

במסגרת גישת ההתחדשות המבוקרת של היקב, יש יין ברברה שעובר עכשיו ניסוי התיישנות במספר מיכלים שונים. "אנחנו בשנה של הבנה ומסקנות", אומר היינן. יש קו מקשר בין הסגנונות השונים של יינות היקב, אבל נעשים שינויים לפי כלי הקיבול. "אני מרגיש שהברברה שבתהליך צריך גם חבית עץ אלון, לא בהכרח עץ חדש, ולא מספיק לו רק להתבגר באמפורה כפי שהתחלנו". ייתכן שהברברה ישתייך לתת סדרה קטנה – חייליס (Kylix), ומיועד לשילוב במגוון יינות – לפחות עוד שנה ייצא יין ראשון עם ברברה, וברברה זני יבוקבק ביוני 26.

ליקב אמפורה יש כ-400 דונם כרמים. בשנים האחרונות הידק היקב את הקשר עם כרם קפסוטו בפקיעין. היום מייצרים מכרם זה בין השאר רוזה מסדרת הטרואר – כ-50% סירה, והשאר קונואז, סנסו ומורבדר."זה כרם מיוחד", אומר מאירם הראל, "כרם פרא שאנחנו מגדלים שם 13 זנים בחלקות לא סימטריות". ליקב יש גם רוזה מרגלות הכרמל – 100% קריניאן. מאירם בוחן יחסים גם עם כורמים חדשים דרך קשרי עבודה והתוצר של הכרמים. ה"פרס" לכורם: היין יהיה רק מהאזור שלו – ברוזה זה בא לביטוי. ושני מסכמת פרק זה במפגש: "אנחנו לא רק יצרני יין, אנחנו חלק מתרבות היין הצעירה בישראל".

רשמים מיינות יקב אמפורה – לא ביקורת

גרנאש בלאן 2023 מסדרת טרואר – 100% ענבי גרנאש בלאן מכרם יחידני – כרם קפסוטו בפקיעין. זן שיודע לתת הרבה יבול, וצריך לרסן אותו. היין מתיישן בעץ ומקבל טעמים מאוד עשירים. הכרם יושב על טרסה של גיר וקירטון, כאשר רואים את ההבדלים בין השורות. מאירם רוצה לעשות יין רק מהשורה האחרונה למטה – זו שכל הסחף מגיע אליה.

שרדונה מקורה 2023 – תוסס ומתיישן שנה וחצי בחביות, ללא תסיסה מלולאקטית. "יודע לתת טעמים של בריוש, אגוזים ולחם קלוי. לא היה שרדונה בסדרת מקורה – זו המתנה לבן שלי שנולד ב-2018, ורציתי לייצר יין לכבודו. כשעבדתי ביקב בצרפת, ראיתי ושמעתי שם מערכת יחסים של אבא ובן, וניסיתי להעביר את זה ליין שעשיתי. אין ספק שעשיית יין מלווה בהמון עבודה טכנית, אבל אני חייב את הפואטיקה  הזאת מסביב, אחרת זה רובוטי", אומר מאירם.

וולור 2022 – הסדרה הגבוהה ביותר של היקב – לא מייצרים את היין בכל שנה. יין שמאירם יוצר עם מעיין קושיצקי – יועץ היקב שמתגורר בארה"ב. היין הקודם היה מבציר 2013, אבל במאי השנה בוקבק וולור 2022 – רובו קברנה סוביניון בתוספת מרסלאן.

מד רד 2022 – יין הבית של מאירם הראל. "היין הזה מכיל אותי ומאשר לי שבחרתי במלאכה הנכונה". ענבי סירה הם הזן הדומיננטי ביין, עם קריניאן ולפעמים מורבדר – "זן שנחבא מאחורי הקלעים, מניע מאחור את העלילה. מד רד הינו היין שעזר כל השנים ליקב להתפתח, לבחון טרואר, לקבל עוד חלקות ועוד זני ענבים, כשהסירה מאוד תומך".

עברנו לשלושה יינות מענבי כרם קפסוטו בפקיעין, שהזנים בו הם סירה, מורבדר, סנסו, קונואז וגרנאש נואר:

Field Blend 2023 – יין לשתייה כשהוא מקורר מעט. חלק מלמידת הכרם. "הבנו שהבדלים בטעם יכולים לנבוע ממיקום הזן בכרם. באזורים גבוהים יותר ההבשלה שונה מאשר בנמוכים – בסגנון מסוים של הכרם, בדומה ליינות אלזסיים שבוחנים את החלקה. לא תמיד אבצור לפי זן אלא לפי התנהגות פיזיולוגית של הגפן – לטעמי זה הביטוי הנכון לטרואר". שני זיתוני מנכ"לית היקב מציינת: "יין אדום מותאם לקיץ הישראלי ולחוויית שתיית יין שאנחנו מפתחים. כאן אנשים רגילים לאדום בורדולזי, ונהנים לקבל יין זה". מורבדר זני גליל כרם קפסוטו 2022 – מאירם: "זן קשה לגידול, לא בהכרח מגיע לבשלות ואוהב להירקב". גרנאש נואר 2023 – זן נוסף שגדל בכרם קפסוטו.  היין עבר תסיסה מלולאקטית בחביות משומשות והתיישן בהן 16 חודשים. לי היה "קשוח" יותר.

איזבל Isabelle Kylix – "יין NV (Non Vintage) אזוטרי" קורא לו מאירם הראל, "מעיד על תעודת זהות של יקב שעושה גם יינות בכמויות קטנות – מיקרו ויניפקציה". זהו בלנד עשוי מענבי שלוש שנות בציר, 2020, 2021, 2022, כשהזן הדומיננטי הוא איזבלה – גפן אמריקאית מאוד עמידה למחלות. יין שהיקב עשה בעבר בתקופה בה ארקדי פפיקיאן היה היינן – בלנד שרובו ענבי איזבלה ומעט גרנאש נואר וקריניאן. "כל גרגר מבשיל בנפרד, וצריך ללקט את הענבים – לא לבצור אותם. כשענבים מבשילים הם נוטים לנשור ואז צריך ללקט. 700 בקבוקים כשמחיר בקבוק 180 ₪, "אבל אין כאן פרמטר מסחרי אלא הרבה יותר אתגר מקצועי", כך מאירם.

הזמנת מקום ביקב אמפורה כאן. הזמנת מקום ביקב לטם כאן

היין הפוליטיקה והכוח שמכתיב מגמות

אלון גונן: אנחנו אוהבים לדבר על יין במונחים של טעם, סגנון, אקלים, זנים וטרואר. אבל האמת היא שלא פעם העולם הזה מנוהל כמו שוק של בדים באיטליה. אם יש עודף ייצור של בד בצבע טורקיז,  אפשר להמר על כך שכל מגזין אופנה, כל פוסט של משפיענית וכל שבוע אופנה, ידחפו לנו טורקיז בגרון. זה לא עניין של טעם, זה עניין של מלאי. לא טרנד  אלא תמרון.

כך גם ביין. העלייה של היין היווני בחצי השנה האחרונה, אינה כי העולם פתאום גילה את האסירטיקו (Assyrtiko) , אלא כי יוון בקריסה כלכלית, והמדינות שמחזיקות אותה בביצים (גרמניה, צרפת) צריכות לייצר לה ערוץ הכנסה. פתאום כל סומלייה בעולם ממליץ על רֶצִינָה, ומסעדות טבעוניות שמות על הבר בקבוקי מוּסְקוֹ (Musco) מאיזו טרסה סלעית באיים הקיקלידיים. גם הבום של היין האוסטרלי בבריטניה, לא קורה לא בגלל שהיין האוֹזִי (Aussie – כינוי של אוסטרלים) השתפר, אלא כי הסינים חנקו אותם עם מכסים, והם החליטו לשפוך יין בזיל הזול לבריטניה, כדי לשמור על התעשיה הזאת. התקשורת עטפה את זה בסיפור על "קאמבק", ומיד כולם שתו שיראז כאילו אין מחר.

מה שנשתה ב־2025 יוכתב לא רק על פי האקלים, אלא על פי האקלים הפוליטי. מכסים, חובות לאומיים, מיסי אלכוהול; כל אלה משפיעים על מה יוזל, מה יידחף, ומה יזכה לקמפיין. בריטניה, למשל, שינתה את מס האלכוהול כך שעל יינות עם 11.5-14.5 אחוזי אלכוהול הוטל מס משתנה, וכל חצי אחוז מעלה את המס. התוצאה: פתאום כולם רוצים יינות קלים, ולא מפני שהקהל השתנה, אלא כי זה משתלם למי שמוכר.

אז כשאתם רואים פתאום "מגמה חדשה", אל תמהרו להתרגש. זה לא שהכרמים בארץ פתאום מפוצצים בחדשנות, פשוט מישהו במשרד הכלכלה או באגף התעשייה זרק תקציב על זן ים-תיכוני; או שיקב מסוים החליט שפט-נט זו המילה החמה, וכולם רצים לשכפל.

ראו למשל את העלייה המטורפת של הגרנאש ביינות הישראליים. זה לא קורה כי הזן גורם לנו להתרגש במיוחד, אלא כי יחסי ציבור חכמים הצמיד לו תווית של "מזרח תיכוני אותנטי". הפוליטיקה והכסף משפיעים פה בדיוק כמו בכל מקום אחר – תקציבי שיווק, קשרים ולחצים. יקבים יודעים שהקהל, למרות הכול, ייפול בפח פעם אחר פעם. הלחץ של יח"צ, הידוענים שמרימים "לנקטר האלים", תוויות נוצצות ושמות נוצצים באנגלית או צרפתית – זה עובד. אבל טעם אינו יחסי ציבור, ויין חלש נשאר יין חלש, גם כשעוטפים אותו בסיפורים מפוארים.

בסוף, מה שנמזג לכוס שלכם זה הדבר היחיד שקובע באמת. והאמת היא שעד שהקהל יפסיק לאכול לוקשים, היקבים ימשיכו לנצל את זה במלוא העוצמה.

עוֹלְלוֹת בִּקְצָרָה

חמישי 17.7.25: השקת יינות 'פרויקט לנדר' ביקב צפרירים

ביום חמישי 17.7.25, בשעה 18:30, יתקיים ביקב צפרירים של משפחת לנדר במושב צפרירים, אירוע ההשקה של יינות סדרת 'פרויקט לנדר' מבציר 2024: שנין בלאן, רוזה קברנה פרנק, וסירה פראי. 'פרויקט לנדר' הינו סדרת יינות מכרמי משפחת לנדר, בעלי יקב צפרירים. הכרמים נטועים סמוך ליקב, באפיק נחל חכליל שבמורדות הרי יהודה, ומשלימים מכלול של גידול גפנים וייצור יין.

שנין בלאן 2024 – 100% ענבי שנין בלאן. לפי היקב: הותסס בחביות עץ אלון חדשה וישנה ובמיכלי נירוסטה. שהה על משקעיו 7 חודשים. יין מבושם וארומטי, עם חומציות טובה ומרעננת ואף של פרחי יסמין, תפוח ירוק וחבושים.

רוזה קברנה פרנק 2024 – 100% ענבי קברנה פרנק. לפי היקב: רוזה אלגנטי בעל גוון סלמון בהיר, יבש ורענן וחומציות טובה. ללא התערבות חבית. ליין ארומות פרחוניות וטעמים מאופקים של פרות גלעין – שזיף ואפרסק וניחוח קל של פלפל ירוק.

סירה פראי 2024 – 100% ענבי סירה מכרם הסמוך ליובל של נחל האלה. לפי היקב: הותסס על שמרים פראיים, והתיישן בעיקר בחביות נירוסטה וחביות עץ אלון צרפתי בנות שנתיים. צבעו סגלגל מהפנט ואופיו צעיר ובועט.

דיג'יי שימי יטפל בצד המוזיקלי של הערב, והפיציולי המקצועי באטא מקיבוץ צרעה יפיק מהטאבון פיצות ופוקאצ'ות.

הכניסה חופשית – מומלץ להירשם. שלחו הודעה ל-052-4493042