אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים כבר 800 יום על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, ומאחלים החלמה לפצועים. שמחנו על שובם של 20 החטופים החיים, והִתְעַצַבְנוּ על החללים זכרם לברכה שהוחזרו: סרן דניאל פרץ, יוסי שרעבי, גיא אילוז, ביפין ג'ושי הנפאלי, סמ"ר תמיר נמרודי, אריאל ברוך, איתן לוי, ענבר הימן, רס"ם מחמד אלאטרש, אליהו ("צ'רצ'יל") מרגלית, רונן אנגל, סאנטיה אוקארסרי התאילנדי, רס"ב מיל. טל חיימי, אריה זלמנוביץ, רס"ר מיל. תמיר אדר, סהר ברוך, עמירם קופר, אל"ם אסף חממי, סרן עומר נאוטרה, סמ"ר עוז דניאל, סמ"ר איתי חן, ג’ושוע לואיטו מולל מטנזניה, רס"ב מיל. ליאור רודאיף, סגן הדר גולדין, מני גודארד, דרור אור, סודתיסאק רינתלאק.

בעזה נשאר חלל חטוף אחד שחובה להחזירו ארצה: ‏‏רן (רני) גואילי. נמשיך לעקוב ולהתייחס עד שרני יוחזר ויובא לקבורה.

קול קורא לציבור לקראת קביעת הטרואר הישראלי

אלון גונן: לקראת אישור מפת אזורי היין הרשמית של מדינת ישראל, יצא השבוע קול קורא לציבור להעביר הערות. ענף היין בישראל עומד בפתחו של שינוי משמעותי, שעשוי להגדיר מחדש את זהותו, מיתוגו ואת מעמדו בעולם. את המהלך הוביל צחי דותן מנכ"ל מועצת גפן היין יחד עם משרד הבריאות, ובהתייעצות עם עמותת הייננים הישראלית. לאחר דיונים הושגה  הסכמה בין כל הגורמים המקצועיים לגבי האזורים שנבחרו במפת הטרואר הישראלי.

מטרת המהלך היא להגדיר גבולות גיאוגרפיים על בסיס אקלים, קרקע, טופוגרפיה ומאפיינים אקולוגיים, ולהעניק ליקבים וכורמים כלי לייחד את מוצריהם, ולהציג ליינות ישראליים מיתוג ברור ואמינות בעיני הצרכן והשווקים הבינלאומיים. הקביעה של הטרואר הישראלי תורמת גם לשקיפות לצרכן, כאשר המידע על מקור הענבים יאפשר לו להבין את האופי והאיכות של היין שהוא רוכש, ויתמוך בבחירה מושכלת של יינות איכותיים.

בין היתרונות המרכזיים של המהלך ניתן למנות הגנה על שמות האזורים המוכרים בישראל כמו הגולן העליון, יהודה, שומרון והנגב, עידוד השקעות בכרמים ופיתוח זנים מקומיים, וכן אפשרות ליצירת מיתוג ברור ומובחן של היקבים והיינות. מבחינת הצרכן תספק המפה שקיפות, עקביות ואמינות, ותאפשר גילוי אזורים חדשים ומרתקים, כשבמקביל תגן מפני הטעיה או שימוש לא הולם בשמות גיאוגרפיים. בנוסף, המהלך מחזק את המוניטין הבינלאומי של היין הישראלי, ומאפשר מיצובו לצד מדינות יין מובילות בעולם.

עם זאת, יש גם שאלות ואתגרים שדורשים התייחסות זהירה. תחום אכיפת הכללים, כמו הדרישה ש-85% מהענבים חייבים להיות מאותו אזור, מעורר ספקות לגבי אפשרות הפיקוח המעשי. היקבים יצטרכו לנהל תיעוד קפדני של מקורות הענבים, ובפועל אכיפה מלאה על כל בקבוק או משלוח תהיה קשה. כמו כן, יש שיקולים שיווקיים ובינלאומיים, במיוחד עבור יקבים הפועלים בשטחים שנויים במחלוקת, כגון השומרון. כאן הסימון לפי אזור הגידול עלול להיתקל בקשיים בשווקים מסוימים בשל רגישויות פוליטיות. לכן יקבים עשויים לבחור באופציה הבטוחה של סימון "ישראל" בלבד, או להשתמש בתתי-אזורים ניטרליים.

גם השוק המקומי עלול להתמודד עם חוסר אחידות מאחר שהסימון הוא רשות בלבד, והיקבים אינם מחויבים לציין את האזור. מצב זה עלול ליצור בלבול בקרב הצרכנים, כאשר חלק מהיינות יסומנו לפי אזור גידול ואחרים רק תחת השם הכללי "ישראל". יקבים המייצרים בלנדים שמערבים ענבים מאזורים שונים, עשויים למצוא את עצמם מוגבלים בסימון ובמיתוג, מה שעלול להשפיע על אסטרטגיות שיווק ותמחור.

למרות האתגרים הללו, קביעת הטרואר הישראלי היא הזדמנות יוצאת דופן למיצוב היין הישראלי, להבלטת ייחודיות האזורים המקומיים, ולחיזוק השקיפות והאמינות מול הצרכן. הציבור, היקבים, הכורמים ואנשי המקצוע מוזמנים לקחת חלק בתהליך, להעלות שאלות, הצעות והסתייגויות, ולסייע לכך שההחלטות הסופיות ישקפו את טובת הענף כולו ואת הצרכים של הצרכן המודרני והגלובלי.

לסיכום: מפת הטרואר בישראל היא צעד חכם, שמחזק את הזהות והאיכות של היין המקומי, מאפשר ליקבים ולכורמים למתג את מוצריהם בצורה ברורה, ומגן על אזורי יין ייחודיים תוך עידוד השקעות ופיתוח זנים מקומיים. יחד עם זאת, המהלך אינו נטול אתגרים. קיימים סיכונים פוליטיים, במיוחד לגבי אזורים שנויים במחלוקת, ואי-ודאות לגבי אכיפת הדרישות בשוק המקומי והבינלאומי. ההתנגדות למהלך יכולה להתבטא בשני מישורים: אחד הנובע מסיבות פוליטיות, רעיוניות או תרבותיות, ושני הנובע משיקולים לוגיסטיים, עסקיים או רגולטוריים. כך, חלק מהיקבים והכורמים עשויים לראות במפה מגבלה על יצירה ושיווק, חלק מהשווקים הבינלאומיים יתנגדו מסיבות פוליטיות, וחלק מהרגולטורים או הציבור רואים בכך סיבוך מנהלי או יתרונות שאינם שווים. לאור זאת, קביעת הטרואר הישראלי מחייבת תכנון זהיר, אסטרטגיות סימון גמישות, ואולי פתרונות יצירתיים כמו שימוש בסימון "ישראל" או תתי-אזורים ניטרליים, כדי לאזן בין היתרונות החקלאיים והשיווקיים לבין המורכבויות הפוליטיות והמעשיות.

את הקול קורא המלא תמצאו כאן. מוזמנים להעביר הערות באימייל לכאן. מועד אחרון להגשה 25.12.25

ממשלת ישראל ביטלה את המכסים על יין מיובא מארה"ב –  מה זה יעשה לענף היין הישראלי?

אלון גונן: הצעד של ביטול המכסים על מגוון רחב של מוצרים המיובאים מארצות הברית נכנס לתוקף השבוע, ועשוי לשנות באופן משמעותי את שוק היין המקומי והבינלאומי. בעוד היין האמריקאי יוכל להיכנס לישראל ללא מכס, היין הישראלי המיוצא לארצות הברית כן מחויב כעת במכס בשיעור 15%, מה שיעלה את המחיר לצרכן ויפגע בתחרותיות של היקבים הישראלים בשוק האמריקאי.

הסרת המכסים על יינות אמריקאיים יוצרת פתח לגל ייבוא חדש. עד כה נחשבו יינות מארה"ב נחשבו לשחקן שולי יחסית בשוק הישראלי, בעיקר בשל עלויות גבוהות של ההובלה והמכסים שהיו.  מעתה יינות מקליפורניה, אורגון ו-וושינגטון, לדוגמה, עשויים להפוך לתחרותיים יותר, ורשתות השיווק יכולות לשלב מותגים אמריקאיים במחירים אטרקטיביים יותר. הצרכן הישראלי עשוי להיחשף למגוון רחב בהרבה של יינות אמריקאיים, מה שעלול להגביר לחץ על יקבים מקומיים, המתחרים ממילא בשוק שמוצף ביינות ספרדיים, איטלקיים ופורטוגלים במחירי רצפה.

המשמעות המעשית היא עלייה חדה בעלות היין הישראלי בארצות הברית. בנוסף למכס של 15% על כל בקבוק יין ישראלי המגיע לשוק האמריקאי, ייצור יין בישראל יקר, עלויות השינוע גבוהות, והתחרות מול גופי ענק שם משמעותית. מחירי המדף בארה"ב צפויים לעלות, והיין הישראלי יתקשה להישאר תחרותי.

המכס עלול להוביל לכך שיבואנים אמריקאים יצמצמו הזמנות, מסעדות וחנויות יין יקטינו את הנוכחות של מותגי יין ישראליים, וצרכנים יעדיפו מעבר למוצרים מקומיים או ליינות אירופאיים זולים יותר. את הפגיעה הגדולה ביותר יחוו היקבים הקטנים והבינוניים. לצד זאת יש איום כפול: השוק המקומי נפתח ליבוא זול יותר, בעוד השוק המרכזי לייצוא מתייקר. זוהי סיטואציה לא סימטרית, שמחלישה את הענף הישראלי משני הצדדים ומעמידה את היקבים הישראלים במצב מורכב מאוד.

השלכות רחבות על השוק הישראלי

אירופה עשויה להיכנס למשוואה בעקבות ביטול המכסים לייבוא מארצות הברית, שכן ישראל העניקה לארה"ב הטבה משמעותית שקורצת למדינות האיחוד האירופי לדרוש יחס דומה. אם ישראל תחליט להוריד גם את המכסים על יין אירופאי, צפויה הצפה של יינות זולים מאוד מאיטליה, ספרד וצרפת, מה שעלול להוריד את מחירי היין בישראל ולתת יתרון לצרכנים. זאת כאשר תעשיית היין המקומית עלולה לספוג פגיעה קשה, והיקבים הקטנים והבינוניים במיוחד עלולים להתקשות לשרוד מול היבוא הזול – אירופה היא יצרנית היין הגדולה בעולם, והפחתת המכסים תיצור תחרות אגרסיבית במיוחד.

לעומת זאת, אם ישראל תסרב להעניק הטבות סימטריות, האיחוד האירופי עלול לפעול באופן רשמי ולדרוש שימוע, לפתוח בהליכים במסגרת הסכמי סחר, או להגיב בצעדים כלכליים משלו. כל זה יוצר השלכות רחבות על השוק הישראלי: מחירי היין האמריקאי צפויים לרדת, מה שיוצר תחרות חדשה על המדפים, בעוד היקבים הישראלים יתקשו לייצא לארה"ב בגלל המכס בשיעור של 15%. הצרכן הישראלי ייהנה ממגוון רחב יותר של יינות, אך היצרנים המקומיים ייפגעו.

אם אירופה תדרוש יחס דומה, ענף היין הישראלי עלול למצוא את עצמו בעיצומו של אחד האתגרים הגדולים בתולדותיו, עם תחרות בינלאומית חסרת פרופורציה מול יצרנים זולים וחזקים, לצד ירידה ביכולת לייצא. הצרכנים ירוויחו, אך תעשיית היין המקומית עלולה לשלם מחיר כבד.

לסיכום: ניתוח והמלצה

היקבים המקומיים, גם הכשרים והבוטיקים, צריכים למצוא דרכי פעולה יצירתיות אם רוצים לשמר את נתח השוק האמריקאי. זה הזמן בו היקבים הכשרים, בעיקר אלה מיהודה ושומרון, יכולים להפעיל את הלובי שלהם במלוא העוצמה. הפנייה חייבת להיות אסטרטגית ומבוססת על עקרונות תרבותיים ופולחניים: לטעון שהיין הישראלי הוא בעל משמעות דתית ותרבותית ליהדות ולעולם האורתודוקסי בארה״ב. להפעיל את הקשרים עם יהדות ארצות הברית – ובפרט עם הקהילות האורתודוקסיות והאוונגליסטיות, כדי לקדם הכרה במעמד המיוחד של היין. לנסות לקדם פטור או הקלה במכס על יינות אלו בשוק האמריקאי.

הלובי החזק ביותר נמצא בידיים של גורמים מרכזיים בתעשייה, כמו יעקב ברג (פסגות, עמק האלה והקשר של בעלי היקבים – משפחת פאליק, עם הנשיא טראמפ וסביבתו) ועמיחי לוריא (שילה), שיכולים לגייס את התמיכה הציבורית והפוליטית הנדרשת. מהלך כזה, אם יבוצע נכון, יכול לצמצם את הפגיעה, לשמר את הנוכחות של היין הישראלי בארה"ב, ואפילו לשפר את התחרות מול היינות האירופאים.

הצעד המתבקש כעת: לא לחכות למהלכים נוספים מצד וושינגטון או האיחוד האירופי. היקבים צריכים לאמץ אסטרטגיה משולבת — לובי פוליטי, פנייה לקהלי השפעה דתיים, ומיתוג היין כמוצר פולחני ותרבותי — כדי להגן על נתח השוק האמריקאי ואף להרחיב אותו.

פרשת היין הפיקטיבי: איך נתון שגוי אחד עבר את כל המחסומים והפך לעובדה בינלאומית

אלון גונן: ישראל התעוררה השבוע למציאות חדשה, לפחות על פי הAmerican Association of Wine Economists (AAWE)-  – האיגוד האמריקני של כלכלני יין, אחד הגופים המחקריים המשפיעים בעולם היין, שטוען שישראל מייצאת 65 מיליון ליטר יין בשנה בבַּאלְק (תפזורת או צובר – במיכלי ענק, לא בבקבוקים). רק פרט קטן אחד חסר בטענה זאת – הכמות הזו כלל לא קיימת.

זהו הסיפור על נתון אחד, בלתי אפשרי בעליל, שברגע אחד הפך את ישראל ל"מעצמת יצוא יין", וחשף בעיה רחבה בהרבה – משבר אמינות עמוק במאגרי היין הגלובליים.

דמיינו בוקר אחד בו ישראל מצטרפת לטבלת ענקיות היין העולמיות; לא בזכות מהפכה בכרמים, לא בגלל זנים חדשים,  אלא פשוט משום שמישהו, אי־שם, טעה, או לא בדק, או אולי בכלל לא הבין את הנתון. כך מצאה עצמה ישראל מדורגת בין יצואניות היין הגדולות בעולם, עם 65 מיליון ליטר יין בבאלק, שמיוחסים לה במערכת הנתונים. כל זה במדינה שבקושי מייצרת כמות שמספיקה לתעשייה המקומית, ושכלל הכרמים שלה מניבים כ־60 אלף טון ענבים בשנה.

זה אינו סיפור על יין. זה סיפור על נתונים, על טעויות, על היעדר בדיקה, ועל הדרך שבה מספר אחד שאינו תואם את המציאות, מסוגל להפוך לעובדה בינלאומית בתוך שעות.

מתוך סקרנות החלטתי לבדוק איך נולד מספר דמיוני כזה? מי אחראי לכך? ואיך נכנס נתון מופרך לתוך טבלה רשמית של גוף אקדמי בינלאומי ?

המציאות הישראלית מאוד פשוטה.  כאמור, אין בישראל מספיק ענבים לייצור של כמות כזו. לפי כל הנתונים הרשמיים של משרד החקלאות, המועצה לגפן היין בישראל ורשות המיסים, ייצור היין המקומי כולו קטן משמעותית מהמספר שפורסם, מה גם ששטחי הכרמים בארץ מוגבלים. יצוא יין ישראלי, ובפרט יצוא בתפזורת, עומד על היקפים צנועים בהרבה, אם בכלל.  לכן, מבחינת כרמים-ליטרים, אין בישראל שום תרחיש מציאותי, חקלאי או תעשייתי שיכול להפיק 65 מיליון ליטר יין ליצוא – גם אם היו שואבים את כל היין מהמדינה כולה.

אז מאין הגיע המספר?  זו הייתה השאלה, ובניתוח מעמיק יותר של מקורות אפשריים לנתון, עולות כמה השערות:

• שימוש מוטעה בקודי מכס (HS Codes).

• ישראל משמשת כנקודת מעבר למוצרים מסוימים, וייתכן שחלק מהם הוגדרו בטעות כיין.

• שימוש בנתוני מראה (partner data) אם מדינה כלשהי מדווחת על מוצרים שעברו דרכה כמיוצאים מישראל, Comtrade (המחלקה באו"מ שעוסקת בנתונים) עשויה לייחס זאת לישראל, גם אם בפועל לא יצא מהארץ ליטר אחד.

• שילוב לא מודע של שנים או של מקורות שונים.

• טעות בה מאחדים נתונים ממספר שנים, או מספר קטגוריות, ומציגים אותם כנתון שנתי בודד.

כל האפשרויות הללו סבירות יותר מהאפשרות שישראל באמת ייצאה 65 מיליון ליטר יין.

פה נשאלת שאלה נוספת, מה קורה עם אחריות הארגון שפרסם את הנתונים? איך גוף אקדמי מפרסם נתון שלא עבר בדיקה בסיסית?  AAWE הוא גוף אקדמי בין-לאומי, ותפקידו המרכזי הוא ניתוח והשוואת נתונים גלובליים בתחום היין. לכן, כאשר גוף כזה מפרסם נתון שברור שאינו אפשרי, עולה שאלה מטרידה: כיצד נתון כה מופרך עבר ללא בדיקה, ללא הצלבה וללא ביקורת פנימית, בפרט כאשר מדובר במדינה קטנה יחסית, שעוצמת הפער בין המציאות לבין הטבלה היא כמעט פָּרוֹדית. גוף אקדמי, בניגוד לחברת שיווק או בלוג חובבני, מחויב לסטנדרט גבוה בהרבה.

נשאלת עוד שאלה, והיא היכן מדינת ישראל, משרד החקלאות ורשות המיסים? האם אין זה תפקידם לדרוש הבהרה רשמית על נתון כל-כך שגוי, לכאורה

משרד החקלאות שאחראי על הפיקוח על הכרמים והייצור, ורשות המיסים שאחראית על הדיווח הסטטיסטי של יצוא, הם שני הגופים שהיו אמורים לומר: רגע, המספר הזה לא קיים במציאות, בבקשה לתקן. אבל עד כה, לא נרשמה דרישה ישראלית רשמית לתיקון או הבהרה.

האם ייתכן שיש אינטרס כלכלי מאחורי ניפוח נתונים?

העובדה שנתון כה מופרך נכנס לפרסום בינלאומי, בלי שעבר הצלבה בסיסית, מעלה שאלות קשות על ניהול נתוני היצוא של תעשיית היין המקומית, ועל היעדר מדיניות סטטיסטית שמגינה על המוניטין של הענף. זה גם המקום לשאול את השאלה הגדולה: האם ייתכן שיש אינטרס מאחורי ניפוח הנתונים?

האם מדובר בטעות תמימה, או בפער שנובע מהטיות אחרות? בעולם כלכלת היין, שבו תדמית של מדינה כיצואנית או כיבואנית משפיעה על השקעות, על מדיניות סחר ועל דיווחי תקשורת בינלאומית, בהחלט עשוי להיות אינטרס לייצר תמונה "עשירה" יותר של פעילות. ניפוח מספרי יצוא, עשוי לשרת גופים מסוימים, בין אם כדי להצדיק תקציבים, לשפר את פרופיל הענף, או להציג שוק גדול וצומח למחקר.

אין בידינו ראיות לכך שהנתון של AAWE שייך לקטגוריה זאת, אך עצם העובדה שמספר כזה עבר בלי בדיקה, מעלה שאלות על רמת הביקורתיות לאורך שרשרת איסוף עיבוד ופרסום הנתונים. אולם כדי להיות הוגנים, נגיד שרוב הסימנים מצביעים על טעות בנתונים, ולא על מנגנון מכוון. האם תיתכן יד זדונית? תיאורטית – כן. מעשית – קשה לראות מי היה מרוויח מזה. אם מישהו היה רוצה לפגוע בישראל, הוא לא היה מנפח נתון חיובי. אם מישהו היה רוצה לקדם אינטרס תעשייתי, ישראל אינה שחקן עולמי שמסוגל להזיז מחירי שוק או ליצור מצג שווא משמעותי. האינטרס היחיד שייתכן, אם בכלל, הוא אינטרס עקיף: להגדיל נפחי מסחר גלובליים, כדי לייצר מצג של שוק פעיל וצומח. אבל גם זה ספקולטיבי מאוד, ולא נשען על ראיות.

הבעיה האמיתית רחבה בהרבה מהטעות בנתונים על ישראל. עולם היין מבוסס על מאגרי מידע גלובליים, הסובלים מחוסר אחידות, טעויות קידוד, וקליטה אוטומטית של נתוני מראה שגויים ממדינות אחרות. כאשר נתון כוזב נכנס למאגר מרכזי, הוא מיד מצוטט, משוכפל, מופץ ונכנס למחקרים נוספים, בלי שעבר בדיקה אנושית. במדינות קטנות כמו ישראל, שגיאה כזו משפיעה באופן ישיר על התדמית הבינלאומית, ועל הבנת מצבו האמיתי של הענף. זו לא הפעם הראשונה שהנתונים שמגיעים מגוף האו"מ Comtrade, אינם אמינים. אותו דבר קרה לפני שלוש שנים, וגם אז לאף אחד לא הייתה תשובה הגיונית, ונעשה הכול כדי לתרץ את התופעה.

לסיכום: כנראה הגיע הזמן לרפורמה בנתוני היין העולמיים. הטעות במקרה הישראלי איננה אנקדוטה – היא סימפטום. תעשיית היין העולמית מתקדמת מבחינה מקצועית וטכנולוגית, אבל מערכת הנתונים שלה נמצאת בעידן אחר.

כדי לאפשר לעיתונאים, חוקרים, ייננים ומקבלי החלטות לקבל תמונה אמיתית, נדרש סטנדרט שקוף, אחיד ומבוקר בהרבה. עד אז, אנו נמשיך להיתקל ב“נתוני דמיונות” כמו 65 מיליון הליטר שמעולם לא היו קיימים. ואולי דווקא כאן יש לישראל הזדמנות להוביל דיון עולמי על אמינות נתוני היין.

תגובת AAWE – כתב לנו Karl Storchmann, עורך ובכיר באיגוד: "הטבלה תוקנה, והיא מצביעה עכשיו על נתון של יצוא 50 מיליון ליטר בבאלק". ביקשנו שוב הבהרות, ואנו מחכים לתשובה ברורה  ורלוונטית.

תגובת צחי דותן מנכ"ל מועצת גפן היין – "אין לישראל כמות כזו ליצוא. אנחנו בוצרים בשנה כ-60 אלף טון ענבי יין".

תגובת משרד החקלאות וביטחון המזון – "מבדיקה מול מועצת גפן היין עולה כי מדובר בטעות בנתונים של הארגון הבינלאומי. המועצה פועלת כעת לתקן את הנתון".

ראיון עם מי שנקרא לו "אחד שיודע"

אלון גונן: הוא בתעשייה שנים, ראה דברים שאסור לראות, טעם דברים שלא אמורים להיכנס לפה אנושי, ועכשיו אחרי כמה כוסות גינס אצל חגית ב'בר עמירם', הוא החליט לחשוף את הסודות האפלים של עולם היין. למען הסר ספק: אני אכחיש כל פגישה, כל שיחה וכל ראיון איתו. לא רק אכחיש – אטען שהאיש בכלל לא קיים.

אנחנו שומעים הרבה סיפורים יפים על כרמים, טרואר, רוח ים ומדרונות קסומים. כמה מזה אמיתי?

אחד שיודע: כמה אמיתי? תן לי לנסח בעדינות: בערך כמו ההבטחה ש'היין נוצר בתשוקה' — מה שנוצר שם בעיקר זה דו"ח סוף רבעון. אם יש סיפור רומנטי סביב בקבוק, זה בדרך כלל סימן שהיין עצמו לא יודע לדבר. .

אוקיי… נו, תן משהו באמת juicy. מה הסוד הכי אפל בתעשייה?

הסוד הכי גדול הוא שאנשים חושבים שייננים טועמים כל חבית. בפועל, כשיש לך מאתיים חביות, היינן טועם בערך שלוש. ביחס לשאר, מתפללים לאלוהי החומצה והפחמן הדו־חמצני שיהיה סביר. והרי הפלא – מה שיוצא בסוף תמיד "מאוזן להפליא". טעימות מקצועיות למשל, 40 יינות בשעתיים. בסוף הטעימה בשעה כזו אתה כבר לא יודע אם זה מרלו או סבון כלים, אבל הציונים תמיד מדויקים. בדיוק כמו הורוסקופ.

תסלח לי, אבל מה עם "עבודת יד"? זה הרי כתוב על כל בקבוק שני

כן, עבודת יד. אתה יודע איזה חלק נעשה ביד? הפתיחה של הדלת בבוקר. אחר כך הכול משאבות, צינורות, מכונות, טרקטורים. אבל היי, "עבודת יד" נשמע הרבה יותר טוב מ"מיוצר כמו כל מוצר תעשייתי אחר, רק עם שיווק טוב יותר". אם כבר בקטגוריית בוטיק – יקב בוטיק שקם "מתוך אהבה ליין",  לפעמים זה פשוט מישהו שפרש מהייטק, נשאר עם חשבון בנק קטן, ואמר לעצמו: טוב, אני מייצר קברנה ואחרים כבר ישלמו על זה.

ומה עם הסיפור הזה של "תסיסה טבעית"?

(הוא צוחק צחוק ארוך, ולוגם רבע כוס) תקשיב, "תסיסה טבעית" זה משהו שקורה כשמחכים שלושה ימים יותר מדי, כי המיכל הקודם עדיין מלא. זה לא קסם, זה לוח זמנים. הטבע לא ביקש. היינן לא תכנן. זה יצא במקרה, ואנחנו משווקים את זה כ"פילוסופיה". ואם ראית בקבוק שמתגאה ב"בלנד ייחודי", לפעמים בלנד זה פשוט שמנו הכול ביחד ונקווה לטוב.

אתה אומר בעצם שאפילו המילים המקצועיות הן סוג של… הצגה?

בוודאי. "גוף בינוני" אומר שאין גוף. "פירותיות נעימה" אומר שאין ארומה. "סיומת קצרה ואלגנטית" אומר שהטעם נעלם עוד לפני שקירבת את הכוס לפה, אנחנו מתרגמים בעיות לשירה. זה הכול. כשאומרים לך שהיין "עדין", זה לא עדין, זה חלש, בקושי קיים, כמו מישהו שנכנס לחדר ואף אחד לא הבחין. יינות שמתוארים כ"מפתיעים", ההפתעה היחידה היא איך הם קיבלו מקום במדף. חביות עץ אלון, לפעמים זה פשוט כדי לכסות על יין תפל. סיורי יקבים עם "טעימות ללא הגבלה" – נותנים לך לשתות הרבה, כדי שלא תשאל שאלות. שתוי קונה כל דבר, אפילו ריזלינג בינוני.

נו, ומה עם המחירים המוגזמים? איך הם נקבעים?

זה קל. מסתכלים מה המתחרה גובה. מוסיפים 20 שקלים, ומקווים שאף אחד לא ישים לב שהיין בפנים דומה מאוד לזה שמכרנו ב-39.90 לפני שנתיים. זה נקרא בנימוס "מיצוב שוק". בפועל זה נקרא "יאללה, נשים מחיר. נראה מי יקנה".

אז מה שאתה אומר… זה שתעשיית היין קצת עובדת עלינו?

תראה… אני לא אומר שכולם. אני רק אומר שכשאתה רואה בקבוק עם תווית של פסל יווני, נגיעות זהב ומילים גדולות, אז בפנים יש יין שתפור למסיבת רווקים – כנראה שלא במקרה.

ויש משהו שאתה באמת מעריך ביינות?

בוודאי. אני מעריך יינות טובים באמת. אלה שלא צריכים סיפורים. אלה שכשאתה פותח אותם, הם מדברים. לא משקרים, לא מתאמצים, לא מתחפשים. אבל אלה נדירים… ולא מגיעים למדף התחתון.

אחרי שעתיים: אנחנו יושבים אחד מול השני. הבירה הכהה והמרה מעלה חיוך על פנינו. מסתכלים אחד על השני, חגית מגישה דג מלוח ואיקרה לבנה. שתיקה קלה, ואז כמעט בו־זמנית  “יש לנו יין טוב בישראל, בסופו של דבר.” החיוך מופיע, והבירה נוגסת במציאות כאילו אומרת: גם אם רוב היינות משקרים, לפעמים – באמת לפעמים – הם מצליחים לדבר.

אלון גונן על "יין אפס": גונבים את מותג היין בשם הבריאות

בשנים האחרונות יש טרנד חדש, שנראה כאילו נולד ברשתות החברתיות, אבל מנסה לפלוש לתוך התודעה הקולינרית של כולנו: יין ללא אלכוהול. הבקבוקים נראים כמו יין, הוויתור על האלכוהול מוצג כיתרון, והשיווק מושקע, נוצץ ומפתה. אך האם באמת מדובר ביין? התשובה הברורה לאנשים שמכירים את המסורת היא: ממש לא.

הצד השיווקי טוען אחרת: יין אפס הוא פתרון לנשים בהריון, לנהגים, למי שמחפש "בריאות" בלי לוותר על החוויה, ומבטיח "אותו הטעם בדיוק", "אותו תהליך ייצור" ואפילו "חוויית טעימה זהה". מיליוני דולרים מושקעים בקמפיינים שמנסים לשכנע את הצרכן שהיין המסורתי ויין האפס זהים כמעט לחלוטין, ואפילו מסירים אחריות: עכשיו אפשר לשתות ולנהוג, ו"ליהנות מיין בלי חשש".

אבל כאן נכנס הסיפור האמיתי: יין הוא הרבה יותר מאשר נוזל בטעמים. הליבה של ביקורת היין נוגעת לאיזון בין פרי, עץ, אלכוהול, חומציות, גוף ומורכבות – כל המרכיבים שיחד יוצרים את חוויית היין. האלכוהול הוא לא רק מרכיב פיזי אלא חלק מהטעם, מהמרקם, מהארומה ומהאחיזה הכוללת של היין בחך.

להוציא את האלכוהול, ולנסות למכור את התוצאה תחת השם "יין", זו חטיפה של מושג. אנשי התעשייה המסורתית רואים בכך סכנה אמיתית: מדובר בניסיון לשנות את ההגדרות המקובלות, לטשטש גבולות, ולהחליף מסורת בתעשייה שמבוססת על קשר עם האדמה, עם הכרם ועם תהליך התסיסה המלא. מי שמכיר יין יודע שהחוויה אינה רק טעם – היא מסורת, היא סיפור של שנת בציר, קרקע, זן ענבים, חבית ומומחיות.

אך לצד ביקורת זאת, יש להבין שיש גם קהל שמחפש חלופות: נשים בהריון, אנשים שאינם צורכים אלכוהול מסיבות בריאותיות או דתיות, ונהגים שמעוניינים ליהנות ממשקה שטוענים שהוא "יין". עבורם מדובר במוצר נגיש ומותאם לצרכים שלהם. הבעיה היא בהצגת המוצר כ"יין": בפועל, מדובר בנוזל בטעמים שמחקה את הארומה והמרקם של יין, אך ללא האלכוהול – וזה לא אותו הדבר. להציג אותו תחת השם "יין", מטשטש את הגבולות ומטעה את הצרכן.

העניין הזה מזכיר טרנדים קולינריים קודמים, כמו המטבח המולקולרי שהציע פסטה ללא בצק, ניוקי ללא תפוחי אדמה, או בשר בטעם דג. אלה הגיעו עם הבטחות מופלאות, הוצגו כחדשנות פורצת דרך – ובסופו של דבר נעלמו כמעט לחלוטין מהשוק.

לסיכום, "יין אפס" הוא יותר מסתם טרנד; הוא ניסיון לייצר מוצר שאינו יין תחת שם שמסמל מסורת בת מאות שנים. הצד השיווקי מנסה לשכנע שהטעם זהה, שהחוויה זהה, ושאפשר "להתעלם" מהמרכיב המרכזי – האלכוהול. אך עבור אוהבי יין ומבקרי יין, זהו מרכיב יסודי, ותהליך יצירת היין לא ניתן להעתקה מלאה ל"לאו דווקא".

הצגת משקה כזה תחת השם "יין" מטעה את הצרכן. מי שאינו יכול או אינו רוצה לשתות אלכוהול – שיחפש חלופה, אך שלא ינסו למכור לנו יין תחת שם שמייצג מאות שנות מסורת. יין הוא יין – וללא האלכוהול הוא פשוט… לא יין.

רני רוגל על יין "אפס": אולי בכל זאת יש בו משהו?

כדי להתמודד עם הגישה השוללת באופן קטגורי של אלון גונן ביחס ליינות 0% אלכוהול, פניתי לידידי הטוב ChatGPT, שכדרכו עשה את העבודה עבורי ואני נותן לו את הקרדיט על כך. יוצאים לדרך: יש בהחלט נתונים על שוק יינות 0% (ללא אלכוהול או כמעט-ללא), כאשר המידע משתנה לפי הגדרה: יין ללא אלכוהול מול עם מעט אלכוהול ולפי סוג: יינות מבעבעים, יינות רגילים.

נתח שוק "קטן – אבל גדל"

לפי מחקרים, ההיקף הכספי של שוק היין הלא-אלכוהולי הגלובלי מוערך בכ-2.26 מיליארד דולר בשנת 2023, ובאותם מחקרים התחזית היא שהשוק יגדל עד כ-3.78 מיליארד בשנת 2030. זאת לעומת 330–390 מיליארד דולר לשוק היין הכללי, כשהתחזיות ל-2030 נעות בין 440 ל-530 מיליארד דולר. כפי שמציין דוח אחד: היינות הלא-אלכוהוליים מייצגים פחות מ- 1.5% מכלל צריכת היין הגלובלית – נתח זעיר.

למה שוק זה גדל

הגידול מונע בעיקר על ידי מגמות של בריאות/Wellness ("שְׁלוֹמוּת" בעברית של האקדמיה): צרכנים שמחפשים להפחית צריכת אלכוהול, דיאטה, מודעות לסיכונים בריאותיים, וכן צורך באפשרויות שמתאימות לאירועים חברתיים בלי סיכון של אלכוהול. גם חידושים טכנולוגיים כמו  תהליכי הסרת אלכוהול, שימור טעם והרחבת מגוון – יינות מבעבעים, יינות "פרמיום” ללא אלכוהול) מסייעים להגדלת קהל היעד.

בעולם רחב יותר של משקאות “no/low alcohol” (לא רק יין) — הקטגוריה גדלה מאוד: שוק המשקאות ללא או עם מעט אלכוהול רשום עלייה, והקטגוריה הלא-אלכוהולית ככלל צפויה להמשיך לגדול.  אם מגמת הבריאות, איכות חיים ופיתוח טכנולוגיות ששומרות על טעם ימשיכו – יין 0% עשוי להפוך לאלטרנטיבה רלוונטית הרבה יותר בעתיד., כאשר קטגוריה חזקה במיוחד הם יינות מבעבעים ללא אלכוהול, שצומחים מהר מכולם.

ומה איתנו? לפי ChatGPT, ישראל היא שוק קטן אך מתעורר. הגורמים המשפיעים הם נהיגה ובריאות/וול־נס. הצריכה בציבור הדתי נמצאת בצמיחה מתמדת, וייתכן שהשוק של יינות 0% אלכוהול אצלנו יוכפל תוך עשור. בחברת שקד (דרך היין) מאמינים ביין ללא אלכוהול. כך, בקטלוג השנתי שלהם ל-2027 שהחלו בהכנתו (הקטלוג מיועד לחנויות, מסעדות ודומיהן, ומהדורת 2026 שלו הושקה בחודש נובמבר), הם החליטו לשים דגש על no alcohol.

טעימת אפס אלכוהול מול יין אלכוהולי

כדי לבחון את הנושא בשטח הגעתי למפגש עם טל שקד – מנהל השיווק של 'חברת שקד', בחנות 'דרך היין' ברחוב החשמונאים תל אביב. מטרתו של טל: להוכיח שמדובר ביין לכל דבר, רק כזה שהפקיעו ממנו את האלכוהול.  האם הצליח מבחינתי? חכו קצת ותדעו.

טל שקד והצוות הכינו שלושה פלייטים לטעימה. הראשון של שניים מיקב JP. Chenet הצרפתי (מייצר 51 מיליון בקבוקים בשנה, שנמכרים ב-165 מדינות בעולם): רוזה גרנאש-סנסו אפס אלכוהול (52 ₪), ומבעבע אפס אלכוהול (52 ₪). היצרן ממליץ לשתות יינות אלה תוך שנתיים (מכס הם משלמים כמו עבור כל יין מיובא, אז נראה שהם יינות).

מה שמעניין, זה שלפי טל שקד רוב מכר יינות אפס אלכוהול שלהם הוא במסעדות – גם יוקרתיות, יותר מאשר בחנויות. בטעימה, הרוזה מאוד מתוק. טל מסביר שהעדר האלכוהול מגביר את המתיקות, ובתהליך יוצאת גם החמיצות מתוך המבעבע. התחושה בשלב זה? משקאות נחמדים, אפשר לשתות. תחושה של גזוז בעוצמת בועות חזקה – יין לא ממש, כשהבעבוע תורם לתחושת יין, אם כי יש להם יתרון קלורי מול יין "רגיל" – 21 קלוריות ב-100 מ"ל לעומת 70 ביין אלכוהולי.

הפלייט השני גם כן מתוצרת JP. Chenet – שרדונה אפס אלכוהול (52 ₪), מול שרדונה 2024 אלכוהולי של המותג (40 ₪). שמתם לב לפער המחירים לרעת האפס אלכוהול?  טל שקד מייחס את הדבר לתהליך הוצאת האלכוהול שמייקר, ולעובדה כי עקב כך שעל התווית מצוין כי מדובר ביין, הם משלמים מכס כמו עבור יין מיובא. השרדונה ללא אלכוהול – שוב תירוש חביב, פחות מתוק מקודמיו וזה טוב, ובשרדונה האלכוהולי מרירות רבה, שמודגשת אחרי המתוקים.

הגענו לפלייט השלישי של שני בקבוקים מיקב Martin Codax – קואופרטיב כורמים מספרד, ממנו הגיע Marieta Zero ללא אלכוהול (85 ₪), מול Albarino Marieta 2024 (79 ₪). שוב, לטעמי האפס אלכוהול הוא תירוש טעים. ללא הבקבוק, התווית והמיתוג לא הייתי מזהה אותו כיין. האלברינו  – עשוי 100% ענבי זן זה, מוגדר כיין חצי יבש, בהחלט חביב.

טל שקד מציין את המיתוג הצעיר בקמפיין הפרסום של יקב Martin Codax, כי זה קהל המטרה שלהם – כאלה שעדיין רוצים לשתות יין אך בלי אלכוהול. לדבריו זהו טרנד שפונה בעיקר לקהל מאוד צעיר שמחפש חדשנות, וגם לצעירים יש מודעות ל-Wellness ("שְׁלוֹמוּת") – איכות חיים כוללת, אורח חיים בריא ואיזון גוף-נפש. אם יין אפס אלכוהול עושה את זה, אז אולי כדאי לחשוב עליו שוב.

הכותב הוזמן לטעימה על ידי חברת שקד

גם בוויסקי העיצוב חשוב: זהות מיתוגית חדשה לסדרות Double Cask ו-Sherry Oak של מזקקת מקאלן               

אמנון פאר: מזקקת מקאלן (Macallan) שנוסדה ב-1824 בסקוטלנד, נחשבת לאחת ממזקקות סינגל מאלט היוקרתיות בעולם. המזקקה ידועה בתהליך ייצור קפדני, שימוש בדודי נחושת קטנים לייצור טעמים פירותיים, ויישון בחביות עץ אלון איכותיות ששימשו בעבר ליישון שרי, מה שמעניק לוויסקי צבע וטעם טבעיים ועשירים.

עתה מציגה המזקקה עיצוב חדש של סדרות הליבה של המותג: Double Cask ו-Sherry Oak, שנוצר בשיתוף פעולה עם המעצב הבינלאומי דייויד קארסון, שלאותו ויסקי מוכר ומבלי לשנות את המהות, העניק זהות שמכבדת את ההיסטוריה של מקאלן ומדגישה את המודרניות.

לפי קארסון, העיצוב שואב השראה מהחיבור בין חביות יין השרי וחביות עץ האלון האירופיות והאמריקאיות, והארכיטקטורה של מזקקת מקאלן בספייסיד, ומדגיש את האומנות, הדיוק והאופי המלווים את מקאלן. הבקבוק קיבל צורה חדשה בהשראת מבנה המזקקה, עם תוויות משולשות בכתף הבקבוק, שמסמלות את משולש השרי האנדלוסי בספרד – מקור חביות השרי של המותג. על גב הבקבוקים תוויות עם סמל חדש לחבית וטכנולוגיה נגד זיוף עם קוד QR.

כתבתי שתחת המיתוג החדש מבוקבק אותו ויסקי של מקאלן, אך מהיום שהוקמה המזקקה ועד לימינו, עברו שינויים רבים על הוויסקי. הצבע של ויסקי מקאלן הוא טבעי לחלוטין, ללא כל תוספות. מאמצע המאה ה-20  מתיישן הוויסקי של המזקקה בחביות עץ אלון שהתבגרו בהן יינות שרי מספרד, מסורת הממשיכה להתקיים עד היום. סדרת Sherry Oak מתיישנת בחביות מתובלות ביין שרי מחבל חרז בספרד, כשהחביות מעץ אלון אירופי מעניקות לוויסקי עומק ארומטי ועדינות, לצד טעמים של פירות מיובשים ותבלינים חמים.  

 ציטוט של המעצב דיוויד קארסון: "רציתי ליצור זהות ויזואלית המכבדת את ההיסטוריה של מזקקת מקאלן, שמגלמת את רוח החדשנות שלה. בדומה לזיקוק וויסקי, עיצוב הוא אומנות של איזון – מצורת הבקבוק ועד התוויות, מחווה לאומנות שמאחורי כל לגימה".

לצד השקת עיצובי המותג בארץ, מקאלן, שהוויסקי שלה מיובא לישראל  על ידי חברת האלכוהול 'אקרמן', מקיימת שיתופי פעולה קולינריים עם מסעדות עילית מוכרות. הראשונה בסדרה: מסעדת Pop&Pope  בתל אביב, בה התקיימה ההשקה. שם קיבלו אותנו  עם קוקטייל מבוסס Macallan 12 Double Cask. הקוקטייל כלל גם מקלות וניל, כוכב אניס, ורמוט יבש ואגוזי לוז, ואחריו מנות שנוצרו כמחווה למזקקה. חוויה שמבטאת את המפגש בין עולם הוויסקי לקולינריה יצירתית עכשווית. Sláinte ("לחיים" וגם "לבריאות" בגאלית).

עוֹלְלוֹת בקצרה

19.12.25 פארק תעשייה דלתון: 8 יקבים גליליים בפסטיבל יין אחד

ביום שישי 19.12.2025 (ה' חנוכה) בין השעות 10:00-14:00, יתקיים בפארק תעשייה דלתון שבגליל העליון, במסגרת אירועי 'מאירים את הגליל', פסטיבל יין של שמונה היקבים שפועלים במתחם אחד – ריכוז יקבים יחיד ומיוחד: אדיר, דלתון, כמיסה, כרם שבו, לוריא, פלדשטיין, רימון ורקנאטי.

זה יהיה באמת אירוע ייחודי מסוגו, והזדמנות להגיע עם המשפחה או חברים לפסטיבל – מוזיקה חיה, אוכל טוב, וכמובן יינות האיכות מיקבי האזור. הכניסה ליקבים חופשית – טעימות ואוכל בתשלום.

על כלל אירועי חנוכה 'מאירים את הגליל' תקראו כאן