אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים כבר שנה שנייה על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, ומייחלים לשובם של החטופות והחטופים – עכשיו!

תערוכות יין בינלאומיות – האם כדאי בכלל להציג?

אלון גונן: השתתפות בתערוכות יין בינלאומיות יכולה להוות אסטרטגיית קידום מכירות רבת ערך עבור יקבים, אך לא בטוח שההחזר בפועל על ההשקעה שווה את ההגעה והמאמץ, ובמרבית המקרים המשפט "אם אתה לא שם, אתה לא קיים" כבר לא רלוונטי כאשר מתייחסים לתערוכות יין, כי המדיה החברתית שולטת.

מכונות יחסי הציבור של תערוכות יין מפמפמות על כך שהתערוכה שלהם מושכת אנשי מקצוע בתחום היין, נציגי תקשורת, מפיצים ולקוחות חדשים פוטנציאליים, וכי התערוכה שלהם מציעה ליקבים גישה ישירה לשחקנים מרכזיים בתעשייה. יש אפילו התייחסות מיוחדת ליקבים קטנים או פחות מוכרים, שהתערוכות מבטיחות להם להגביר את הנראות שלהם ולבנות הכרה במותג.

אין ספק שבתערוכות יין נחשבות משתתפים יבואנים, מפיצים וקמעונאים שמחפשים מוצרים חדשים, ויכולים לפתוח דלתות ליקבים המבקשים הפצה בשווקים חדשים. ואכן, אינטראקציה פנים אל פנים מספקת הזדמנות לספר את סיפורו של היקב, לדון בשיטות הייצור וליצור רושם מתמשך, שלעתים קרובות קשה להשיג באמצעות מהלכי שיווק אחרים. עבור יקבים רבים תערוכות יין הן גם הזדמנות מצוינת ליצור קשר עם עמיתים לתעשייה, ללמוד על מגמות בשוק ולחקור רעיונות חדשים.

מפגש כזה עם יקבים ואנשי מקצוע אחרים, יכול להוביל לשותפויות, שיתופי פעולה ותובנות, ויקב גם יכול  לנצל את הסיקור התקשורתי שמציעה התערוכה כדי למנף את האירוע עבור ערוצי המדיה החברתית שלו עם תוכן מקוון, כגון טעימות חיות או המלצות צרכנים, ובכך להרחיב עוד יותר את הערך הפרסומי מעבר לאירוע עצמו.

אבל בסופו של דבר הכול עניין של כסף, והשתתפות בתערוכת יין עלולה להיות יקרה כאשר לוקחים בחשבון עלות דוכנים, נסיעות, שינוע יין, כוח אדם ועלויות לינה ומזון. עבור יקבים קטנים עם תקציב מוגבל, העלות הגבוהה עלולה להכביד מראש על המשאבים, ואינה מבטיחה החזר על ההשקעה.

לכן חשובה בחירת התערוכה הנכונה בה ישתתף הקהל הנכון ליקב, תוך התייחסות לנוכחות של מציגים מתחרים רבים, שעלולים להפוך את ההתבלטות של היקב למאתגרת ולמנוע תועלת ישירה. ההשפעה של השתתפות בתערוכה על מכירות ישירות, היא לרוב בלתי צפויה. חלק מהיקבים מגלים שבעוד הם יוצרים בתערוכה קשרים חזקים, לוקח זמן (או מאמצי מעקב) להפוך את הקשרים האלה להסכמי מכירה או הפצה בפועל.

נכון שבתערוכות יין יש המון אנשים, בין אם מוזמנים או רוכשי כרטיסי כניסה, אבל רובם באים ליהנות מטעימות יין ולא בהכרח כדי לעשות עסקים. בתערוכות יין גדולות יש מאות מציגים, ויקב בודד מתקשה לבלוט, מה עוד שייתכן כי המבקרים לא יזכרו אותו, במיוחד אם הם דוגמים יינות רבים בזמן קצר. לכן אירועים קטנים או נישתיים עשויים להציע סיכוי טוב יותר ליקבים ליצירת רושם משמעותי.

יקב צריך לבוא לתערוכת יין כזאת ובכלל כשהוא מוכן עם אסטרטגיה ואמצעים, על מנת להצליח להתבלט ולעשות עסקים ולהתמקד בתוכניות שמושכות את קהל היעד שלו, בין אם מדובר בצרכנים יוקרתיים, קונים מסחריים או סומליירים. אירועים קטנים יותר וממוקדים היטב, עשויים להניב תוצאות טובות יותר ממופעים כלליים גדולים יותר.

חלק מהעבודה בתערוכה היא איסוף מידע ואיתור המשתתפים שמעוניינים להמשיך את הקשר אחרי הטעימה, בין אם הם מפיצים, לקוחות בודדים, בלוגרים או מבקרי יין. השימוש במדיה חברתית ובפלטפורמות דיגיטליות אחרות, הינו קריטי כדי להגיע לקהל גדול ככול האפשר, על ידי שימוש בצילומים, תוכן מאחורי הקלעים או סרטונים קצרים, לטובת לקוחות פוטנציאליים שלא יכולים להשתתף באירוע.

בסופו של דבר תערוכה היא פלטפורמה ראשונה על מנת לקדם את המכירות, אבל רק אם ממנפים אותה אסטרטגית, ולוקחים בחשבון שהיא אינה מבטיחה ניצחון מובטח לכל יקב. גם עבור יקבים גדולים או בינוניים, חשיפת המותג והפניות פוטנציאליות להפצה יכולות לעתים להצדיק את העלות, אבל ברוב המקרים זה לא עובד ככה.

ההוצאות, כאמור, שונות בין יקב ליקב, וכך גם מחירי ההשתתפות בתערוכות היין שיש להוסיף לכל העלויות האחרות של לוגיסטיקה ושהייה. על מנת "לסבר את האוזן" אני מביא לעיון את המחירים עבור השתתפות בשתי תערוכות יין שיחסי הציבור שלהן עומלים כבר חודשים על גיוס יקבים שישלמו וישתתפו בהן (כאמור, קודם כל ישלמו).

התערוכה הגדולה והנחשבת היא ProWein בדיסלדורף גרמניה (16-18.3.25), שעלות ההשתתפות בה עשויה להשתנות במידה רבה בהתאם לסוג וגודל הדוכן, ולרכישת שירותים נוספים שיש בהם צורך. חללי דוכנים בסיסיים מתומחרים בסביבות 241 אירו למ"ר, בעוד אפשרויות הפרמיום כמו דוכני E, מגיעות לכ-308 אירו למ"ר. גודל הדוכן המינימלי הוא 9 מ"ר למציגים בודדים, ו-6 מ"ר למציגים משותפים או לחללים משותפים. עלויות נוספות כוללות עמלת מדיה של 349 אירו, וכן עמלת אנרגיה ועמלת פינוי פסולת (בסביבות 2.70 אירו למ"ר), שמוסיפות ביחד כמה מאות אירו להוצאה הסופית. למציגים יש גם אפשרות להשתמש בקונסטרוקציות של דוכנים מותאמים, שמחיריהם נעים בין כ-139 ל-204 אירו למ"ר, בהתאם לצורה ולשירותים, כגון תאורה, חשמל וריהוט. מעבר לזאת אפשר לרכוש גם חבילות שיווק, קייטרינג ותמיכה לוגיסטית, אשר עשויות להשתנות בהתאם לצרכים האישיים.

תערוכה נוספת ונחשבת מאוד, היא Wine Paris & Vinexpo Paris 2025 המתקיימת בפריז (10-12.2.25). עלויות ההשתתפות ליקבים כוללות השכרת דוכנים ושירותים נוספים להגברת הנראות, ועלות חללי דוכנים סטנדרטיים נעים בין 3,000 אירו ל-6,000 אירו, כאשר העלויות משתנות בהתאם לגודל הדוכן, מיקומו והתאמות אישיות נוספות של דוכן. העלויות עבור מיקומי פרמיום, חללים גדולים יותר או תוספות מיתוג, יהיו גבוהות יותר.

לסיכום: יקב צריך לשקול היטב את הצורך להשתתף בתערוכות יין בינלאומיות, ולהתייחס לשאלות רבות: האם יש ליקב מספיק יין? האם עלות ההשתתפות מצדיקה אותה? האם יש ליקב משאבים להמשיך את הפעילות הדרושה אחרי התערוכה (כמו מפיצים, יחסי ציבור, מחסנים ועוד)? מדינת ישראל מוקצית כיום בכול העולם, ולא נראה שמשהו ישתנה בעתיד הקרוב. לכן לא בטוח שצריך להידחף בכוח לתערוכות בינלאומיות, מה גם שצריך להוסיף לעלויות את האבטחה פיזית לצוות. לא פשוט להיות יקב ישראלי בעולם.

יונתן לבני עם עמיחי לוריא ביקב שילה – מקבלן שיפוצים ליינן ומנהל יקב

יקב שילה שוכן בהתנחלות ויישוב קהילתי דתי שילה, באזור הר אפרים שבדרום השומרון. אפרים היה בנו של יוסף המקראי, שהסמל שלו היה שור. לכן שור הוא סמל היקב, שחנך בימים אלה את מיקומו החדש לאחר שנים בהן היה באזור התעשייה של שילה.

היקב שייך ליהודי ציוני ממקסיקו, ד"ר מאיר שומר, שהקים אותו בשנת 2005. כל הענבים מגיעים מגפנים שנשתלו סמוך ליקב. היינן הוא עמיחי לוריא, בעבר קבלן שיפוצים שמתגורר בישוב הקהילתי מעלה לבונה. עמיחי שבר את ידו בעת בניית היקב במיקומו הקודם,  והוא שאהב תמיד לשתות יין, סבר שקל יותר לייצר יין מאשר לשפץ בתים עם יד שבורה. אחרי כשנה הוא הבין שייצור יין מורכב בהרבה. היום לוריא נחשב על ידי רבים לאחד הייננים הטובים בישראל.

ליקב שילה יש כ-1,500 חביות צרפתיות מהמעולות והיקרות ביותר, ומעט חביות מעץ אמריקאי. מייצרים בו כ-500,000 בקבוקי יין בשנה, כאשר כ-60% מהיינות מיוצאים לחו"ל, בעיקר לארה"ב אבל גם למדינות אחרות ברחבי העולם כמו קנדה, מקסיקו, צרפת, אנגליה, שוויץ ונוספות.

עמיחי לוריא הוא One Man Show שאחראי גם על ניהול היקב, ומסתייע בבנו אבינועם שהוא גם יינן ביקב. "את עיקר עבודתי כיינן למדתי ממורי ורבי ניר שחם מיקב שורק", אומר עמיחי. "למדתי ממנו אפילו דרך ארץ, דבר שהוא הכניס לאופי שלי".

את כל מיכלי היין, אפילו הגדולים ביניהם, לוריא בודק לא מהברז התחתון אלא עולה על סולם, מריח את היין במיכלים וטועם את היין לעתים קרובות ביותר. כשבאתי ליקב וטעמתי את יינותיו, ראיתי כיצד בנו מביא לו מחביות שונות יינות מזן מסוים, והוא טועם ומחליט מה להוסיף לחבית היין.

"זו שנה קשה", עמיחי מסביר לי, "כל העובדים ביקב, גם בבנייתו שטרם הסתיימה לגמרי וגם בייצור היין, הם יהודים. רובם במילואים". כל יין שהוא מייצר נטעם לפני הביקבוק לא רק על ידו, אלא על ידי מספר טועמים בטעימה עיוורת. "גיליתי שאכן היינות הטובים ביותר מגיעים מהחביות היקרות. זה כמו שידוך – יין ספציפי נכון רק לחבית ממנה הגיע והמתאימה לו ביותר. השידוך והבלנד המיוחד והספציפי מגיעים מהחביות הטובות והיקרות ביותר בשוק".

יקב שילה ידוע בעיקר בשל יינותיו האדומים. "אנחנו מייצרים הרבה יינות לבנים", אומר לוריא. "העניין הוא שאנחנו מוכרים אותם מיד. יש כאלה שקונים את כל היינות הלבנים לפני שסיימנו לייצר אותם".

ביקב החדש יש חדרי אירוח לשתיית יין, המיועדים לקבוצות שאינן מגיעות כבר יותר משנה עקב המלחמה. "יקב שילה אינו מקום לטעימה של פעם אחת, אלא יקב שהאירוח בו הוא כזה שחובבי יין ירצו לבוא אליו שוב", כך לוריא.

שנין בלאן 2023 – יינות שנין בלאן יבשים הופכים לנפוצים יותר בארץ, ומיוצרים בלא מעט יקבים. לשנין בלאן של שילה נשמר הבוקה האופייני לזן, וטעמו הוא של שנין בלאן קלסי. השנין של עמיחי שוהה במשך כ-5 חודשים בחבית, ולכן הוא שונה בנוף. ללא ספק יין טעים, שמדגים איך צריך להיות שנין בלאן. שונה בטעמו מיינות אחרים מסוגו שטעמתי בארץ בשנים האחרונות. 85 ₪.

Privilege 2023 – פירוש המילה פריבילגיה בעברית הוא זכות, ויין זה היה הפתעת הטעימה. שאלתי את לוריא מדוע זכות, ותשובתו "זו זכות שאנחנו חיים כאן בארץ". היין מורכב מ-65% ענבי קברנה סוביניון, 17% סירה, 11% קברנה פרנק ו-7% קריניאן. זנים אלה יוצרים בדרך כלל יחד יין מורכב ביותר, בעל ארומות וטעמים מורכבים של פירות שחורים ופלפל שחור, כשאת הכול עוטפת חומציות. יין זה של יקב שילה מפתיע, בלשון המעטה. יחודו בקלילות שהופך אותו למאוד מתאים לקיץ הישראלי, אם כי טעמיו אכן מאפיינים את הזנים מהם הוא מורכב. "זה יין אולטימטיבי לשתייה עם חברים ולא לאירוע מיוחד", כך עמיחי. "אני חסיד של סגנונות שונים ולא רק יינות יקרים. עבדתי עליו והשקעתי בו הרבה דמיון". 75 ₪ – ממש מציאה.

סדרת שור סירה 2022 – הענבים ליין זה הגיעו משורה בכרם של גפני סירה בלבד. "אנחנו מקפידים לדאוג שהגפנים ייחשפו רק למעט אור, ובוצרים את ענבי הסירה בבת אחת, כדי שהיין יהיה פחות בומבסטי ויותר פירותי". ליין טעמי אגוז, פלפל שחור, מוסקט וציפורן. הרבה שנים לא יצרו סירה ביקב, והניסיונות לייצרו לא עלו יפה בשנים הראשונות. היין הזה מאוד ארומטי עם ריח שאופייני לזן, מאוזן וטעים. טעמתי אותו בכוס קטנה ואחר כך בכוס יין בורדולזי. ההבדל היה גדול, ונוספו טעמי הטבק המתבקשים. מאוד מומלץ לאוהבי סירה. עצמתי עיניים – הייתי בעמק הרון, שם הסירה כל כך מעולה. שאפו. 85 ₪.

סדרת שור ברברה 2022 – מעט מאוד בקבוקים נשארו מיין הברברה של יקב שילה, שעשוי מענבים שנבצרו בעמק שילה והתבגר 14 חודשים בחביות עץ אלון. ליין גוף בינוני, טעמי תות שדה, דובדבנים, קפה ווניל, סיומת פירותית וחמיצות נעימה, מעט שוקולד מריר באפטר טייסט. מאוד מומלץ לטעום את היין שאינו מאפיין יינות ישראלים. 85 ₪.

סדרת סוד קברנה פרנק  2021  – יין שזכה בפרסים בינלאומיים. עוצמתי, מורכב, פירותי ומאוזן מאוד, 18 חודשי חבית צרפתית. 140 ₪ – יקר בהשוואה ליינות האחרים של היקב, אבל מאוד מיוחד.

סדרת סוד פטי ורדו 2021 – פטי ורדו משמש בדרך כלל בבלנדים של יינות אדומים. הוא מעניק להם צבע אדום כהה ותיבולים מעניינים, מאחר שלא פעם בכול חלקה היין המתקבל ממנו שונה בטעמיו. עמיחי אומר שזה אחד מיינותיו הטובים ביותר של היקב, "המראה לאנשים בעולם שישראל היא אכן  ארץ טובה ומבורכה". 140 ₪ – גם כן יקר אך שווה את מחירו.

טעימת חבית של פינו נואר 2023 – סיימתי את הטעימה עם פינו נואר, זן שמקורו מאזור בורגון ואחד הזנים העדינים והמעולים ביותר שאני אוהב לשתות. עד היום לא ייצרו ביקב שילה יינות פינו נואר למכירה. "כמה שנים ניסיתי ליצור יין מענבי פינו נואר ולא הצלחתי. תמיד שפכתי את היין שיצרנו ממנו", אומר עמיחי, "עד שמצאתי מקום בסוף הכרם, שם נטעתי פינו נואר בוואדי עמוק בו שורר קור ממושך שמטיב עם הזן". טעמתי את היין מהחבית, ולמרות שאינני מחסידי יין שנמצא עדיין בחבית וטרם בוקבק, הופתעתי בטעימת החבית מאיכות היין שישווק באפריל 2025 ולדעתי יהיה משובח – נמתין.

הזמנה למרכז המבקרים של יקב שילה כאן, לחנות היקב כאן

יין ישראלי בפולין – השיטה היא למצוא נישה ובידול

אלון גונן: בשלוש השנים האחרונות אני נמצא רוב הזמן בפולין, בשליחות מטעם גוף ציבורי. בתקופה זאת נוכחתי לדעת כי תעשיית היין בפולין נמצאת בחיתוליה. אם נשווה אותה לישראל, ניתן להגיד שבפולין מתחיל כעת עידן של יקבי הבוטיק שצצים ברחבי מדינה זאת (בדומה למה שקרה לפני עשרים שנים בישראל).

צריכת היין בפולין עלתה בהדרגה בשנים האחרונות, אם כי נותרה נמוכה יחסית למדינות במערב אירופה, והצריכה הממוצעת בה עומדת על 3-4 ליטר לנפש בשנה. לעומת זאת יש בפולין תרבות בירה חזקה, וצריכת הבירה הממוצעת גבוהה משמעותית מזו של היין, ועומדת על 97-100  ליטר בשנה, מה שמציב את פולין בין עשר המובילות בעולם בצריכת בירה.

מסורת בולטת נוספת בפולין היא שתיית וודקה, אם כי הכמות יורדת בהדרגה בשנים האחרונות עקב שינוי העדפות והגברת המודעות לבריאות. נכון לעכשיו צריכת הוודקה הממוצעת בפולין היא בערך 5-6 ליטר אלכוהול טהור לנפש בשנה, אשר מתורגמת לצריכה של 12-15 ליטר וודקה למבוגר בשנה (כולל שימוש בקוקטיילים). בעוד הוודקה נותרה פופולרית בפולין, דפוסי הצריכה נעים לכיוון בירה ויין, כפי שקורה במדינות אחרות באירופה.

פולין מייבאת יין בשנים האחרונות בהיקף של כ-154 מיליון ליטר לשנה. נתון זה משקף צמיחה מתמדת ביבוא היין לפולין, עם עלייה של 5.8% בממוצע בשנה בעקבות הפופולריות שצובר היין בקרב הצרכנים הפולנים. איטליה, ספרד וגרמניה הן ספקיות מפתח, העונות על רוב הביקוש בשוק היין המתרחב של פולין.

נכון לשנים האחרונות, יבוא היין של פולין מישראל צנוע, במיוחד בהשוואה ליבוא שלה מהמדינות האירופאיות.  כלל יבוא היין של פולין הסתכם ב-2023 בכ-444 מיליון דולר – כאשר היבוא מאיטליה עומד על 112 מיליון דולר, מגרמניה 85.1 מיליון דולר, ומצרפת 70.5 מיליון דולר. היבוא מישראל, למרות שהוא קיים, מייצג חלק קטן בהרבה, והוא בדרך כלל חלק מהיבוא של פולין ממדינות שאינן באיחוד האירופי, לרוב יינות נישה או יינות מיוחדים המבוקשים בחנויות יין או שווקי תרבות ספציפיים (כלומר מסעדות יוקרה והשוק הכשר).

פולין גם מארחת מספר תערוכות יין גדולות שמתקיימות בעיר הבירה ורשה, בקראקוב, בוורצלאב ובפוזנן, ויקבים רבים מאירופה שולחים אליהן נציגים עם היינות שלהם. אירועים אלה הפכו למסורת בחמש השנים האחרונות, ומבקרי יין רבים מגיעים לשפוט בתערוכות בפולין, ביניהם שופט היין הבינלאומי הישראלי יאיר קורן. 

נכון לשנים האחרונות ארבעה יקבים ישראלים נמצאים בשוק הפולני: יקב רמת הגולן, יקב טפרברג, יקב דלתון ויקב רקנאטי. השולט על השוק הכשר בפולין הוא יקב טפרברג, שהשוק שלו מאוד ממוקד וספציפי, וכולל בעיקר את הקהילה האורתודוקסית הקטנה בפולין, ויהודים שמגיעים כתיירים ואוכלים רק במקומות כשרים. יקב דלתון ניסה בשנים האחרונות להתברג לשוק הפולני, ופה ושם אפשר למצוא רק בחנויות מובחרות את היינות שלו, בעיקר על המדפים של היינות ה"אקזוטיים", לצד יינות גיאורגיה, קליפורניה, אוסטרליה וניו זילנד (כלומר יינות ממדינות מחוץ לאיחוד האירופאי).

השלישי הוא יקב רקנאטי, שבשנים האחרונות מוצאים את הסדרות הנמוכות שלו בעיקר על מדפי היין של רשת המזון קרפור תחת מיתוג "יין ישראלי", כאשר הכשרות מוצנעת. יקב ברקן משווק בעיקר יינות מסדרות מאוד מאוד פשוטות, ולא פעם אפילו מעליבות. אפשר למצוא אותם למצוא ברשת Marko, שמשווקת מזון ומשקאות למסעדות ובתי מלון.

יקב רמת הגולן משווק יינות ישראלים דרך חברת Dom Wina  – מפיצת ויבואנית יין בולטת וחזקה שבסיסה בקראקוב. הפורטפוליו שהחברה מציעה באתר האינטרנט שלה נרחב, והיא משווקת בעיקר יינות בינלאומיים.  Dom Wina פיתחה בפולין מוניטין חזק של מכירת יינות באיכות גבוהה מרחבי העולם, היא מחזיקה במלאי יינות פרמיום, לעתים קרובות עם מבחר המדגיש אזורי ייצור יין ייחודיים ושטחים מובהקים. החברה שמשתפת פעולה עם יקב רמת הגולן מעל עשור, מציגה לחובבי יין פולנים את הטעמים הייחודיים של הטרואר הישראלי, ומחזיקה מבחר גדול של יינות ירדן, גמלא וגולן, כמו גם יינות פרמיום זניים כגון ירדן קברנה סוביניון, רוזה מבעבע, שרדונה קצרין, אלוני הבשן ועוד.

שיתוף הפעולה עם Dom Wina אפשר ליקב רמת הגולן להגיע לצרכנים פולנים המעריכים יינות נישה מטרואר ייחודי, ובאופן מעניין, השיווק הוא ללא תלות בשוק הכשר. השאלה היא למה בעצם רק יקב רמת הגולן הצליח לחדור לשוק הפולני המתפתח, עם יינות שאינם מזוהים דווקא כיינות כשרים, ולכך יש כמה תשובות. ראשית, היקב השכיל לבנות קשרים אישיים עם המקומיים על-ידי עבודת רגליים (כמו שאומרים), והקפדה להיות במקומות נכונים במקום לברוח לנישת מדפי הסופרמרקטים שגורמת למיתוג נמוך במחירים מופקעים.

זה בדיוק מה שקרה ליקב רקנאטי, שמוכר את סדרת 'יונתן' שלו ברשת קרפור בפולין במחיר גבוה פי ארבעה ממחירי יינות ספרדים או צרפתים (באותה רמה). זו הסיבה שאין הרבה סיכוי להגיע למיתוג של יקב רציני שרוצה לבסס את מעמדו באזור חדש שמתפתח, והדבר נכון גם ליקב דלתון עם סדרת 'כנען'. נכון להיום, השיווק של דלתון, רקנאטי וברקן בפולין נעשה בשלט רחוק, כאשר מעמיסים כמה משטחי יין לספקים מקומיים ומצפים שהם יעשו את העבודה. זו תפישה שיווקית שלא קוראת את השטח, לא צופה את העתיד ומזלזלת ביין הישראלי.

לצערי, היקב שמככב ב"הריסת" מותג היין הישראלי כאן, הוא דווקא היקב שלפי הפרסומים שלו עצמו, מעוטר בהכי הרבה פרסים – יקב ברקן, שמשווק בפולין יינות  של מותג 'בראשית' או מותג 'תל אביב' לצערי יינות מזעזעים, וזה בלשון המעטה.

אחת הבעיות למכור כמויות גדולות של יין ישראלי בכל מקום בעולם היא מחיריהם, כאשר אי אפשר להתעלם מעלויות הלוגיסטיקה והמשלוח שתורמות למחירים הגבוהים. יין מישראל מתמודד לעתים קרובות עם מרחקי הובלה ארוכים, מכסים והיטלי יבוא גבוהים יותר לעומת יינות מאירופה. ולמרות שליינות ישראלים יכול להיות מקום בשוק היין הצומח של פולין, נשאלת השאלה האם הם יכולים להתחרות ביינות מאזורי יין מבוססים בצרפת, איטליה וספרד.

רק יקב רמת הגולן (עם יעל גיא, מנהלת השיווק הבינלאומי  ואחראית על שוקי היצוא של היקב), מבין בשנים האחרונות כי שוק היין של פולין הולך ומתרחב, וכי יש עניין גובר ביין ישראלי בקרב אנשי מקצוע צעירים ובני מעמד ביניים שהולך וגדל. צריכת היין לנפש צפויה להמשיך לעלות, כאשר יותר אנשים מתעניינים בזנים שונים מאזורים שונים, וכך נוצרת הזדמנות ליינות מאזורים פחות מסורתיים, ביניהם ישראל, למצוא לעצמם נישה.

יינות ישראלים הם ייחודיים, עשויים לרוב משילוב של זנים אירופיים קלאסיים (כגון קברנה סוביניון, מרלו ושרדונה), ונחשבים ליינות מאקלים שמציע השפעות ים תיכוניות ומדבריות, כאשר יינות רבים זוכים כעת להכרה בינלאומית. לכן היינות הישראלים מוצבים לרוב כמוצרי פרמיום, וזה עלול להיות אתגר בשוק הפולני, בו הרגישות למחירים משמעותית. הצרכנים הפולנים נוטים לכיוון יינות באיכות גבוהה יותר. הם  מתעניינים יותר ויותר באיכות ובמורשת, ומעדיפים יינות מאזורי יין ידועים. הם מסתמכים על היינות האיטלקים, הצרפתיים והספרדים ששולטים בשוק העולמי, כולל בפולין, בשל המוניטין רב השנים שלהם, כמו גם שרשראות אספקה מבוססות ואסוציאציות תרבותיות עם יין. תעשיית היין בישראל עדיין צעירה יחסית למעצמות אירופאיות אלו, כך שיש הרבה אתגרים בהשגת נתח שוק מול המתחרים המבוססים יותר. אבל כאמור, הבעיה הגדולה ביותר הם המחירים הגבוהים שאינם נותנים תמורה למחיר מול המקבילים שלהם. השיטה היא למצוא נישה, ובידול באמצעות איכות, חדשנות ושיווק יעיל, וזה כבר בכתבה הבאה.

בשבוע הבא: השוואת מחירי יינות ישראלים בחנויות יין בפולין לעומת מחיריהם בחנויות יין בישראל

יקב רמת נגב: יקב משפחתי בחוֹר בסוף העולם – בדרך לחצי מיליון בקבוקים

רני רוגל: ביום שלישי השבוע ביקרתי לראשונה ביקב רמת נגב במושב קדש ברנע סמוך לגבול מצרים, ליד ניצנה ומעבר הגבול. סיפורו של היקב שמייצר 350,000 בקבוקים בשנה ומתכנן הגיע ל- 500,000  (חצי מיליון) תוך שנתיים-שלוש, התחיל בשנת 1994 כאשר נירה צדוק נתנה לבעלה אלון מתנה מיוחדת, בוודאי אותם ימים, ליום הולדתו ה-40. היא רשמה אותו לקורס יין של יאיר היידו בתל אביב, שהיה כרוך בנסיעות ארוכות ממושב קדש ברנע בדרום הרחוק לתל אביב וחזרה הביתה. במהלך הנסיעות היה לו זמן לחשוב ולהחליט על נטיעת כרם והקמת יקב.

אלון ונירה היו חלוצי ההתיישבות בישוב קדש ברנע במיקומו המקורי בסיני (קסיימה), ולאחר החזרת סיני למצרים עברו ב-1979 עם עוד מספר חברים למיקום הנוכחי, מטרים ספורים מהגבול, והקימו מושב חקלאי בעל אותו שם  (שנקרא גם 'ניצני סיני' למען הבילבול) בו הם וחלק מבני משפחתם גרים עד היום.

שנים רבות היה אלון עסוק בהקמת מושבים חליפיים בנגב למפוני סיני, משימה לא קלה, כך שקורס היין הגיע בזמן הנכון ואלון התחיל להישאב לקסם עולם היין. השלב הבא היה הקורס להכנת יין אצל ניר שחם ביקב שורק, וההחלטה הלכה וקרמה עור וגידים.

"היה ברור לי שאנחנו חייבים להביא בשורה חדשה עם מוצר מעניין, לא ענבים מהגולן או הרי יהודה. יש אצלנו תנאי מזג אויר מדברי נדירים – יום חם ולילה קר, כמות משקעים דלילה יחסית ושיטפונות פתאומיים. האמת שלא גילינו משהו חדש, כי לפני אלפי שנים גילו הנַבָּטִים את סוד גידול הגפנים במדבר והקימו גתות לייצור יין. נטענו גפנים, בשנת 2000 היה לנו בציר ראשון, והרעיון להקמת יקב רמת נגב, שנקרא תחילה יקב קדש ברנע, התחיל להתבשל".

הכרם והיקב גדל בהדרגה ונדרשו עוד ידיים עובדות. "ההתלבטות הייתה אם להתייחס לכרם וליקב כתחביב, או להתייחס במקצועיות ולהקים יקב מסחרי", אומר אלון. נראה כי החלטות של שני הבנים של נירה ואלון, יוגב וגלעד שנמשכו לעסק המשפחתי הקטן אז, קבעו את המסלול קדימה, כשהיה חשוב להם להיות יקב כשר, ולכך יש בהחלט גם משמעות עסקית בארץ וליצוא. נירה צדוק ייסדה את היקב עם אלון, וכיום מנהלת את הטיפול השוטף בו.

אלון היה בשנים הראשונות גם יינן היקב. בשנת 2006 הוחלט להתמקצע בתחום ייצור היין, ויוגב טס לפירנצה שבאיטליה, בלב טוסקנה. הוא למד שם במשך שלוש שנים בפקולטה לחקלאות את מדעי היין והגפן. עם קבלת התואר ולאחר עבודה מעשית והתמחות ביקב אנטינורי, חזר ארצה עם תפישה ייננית באוריינטציה איטלקית של פחות אלכוהול, פרי פחות בשל עם יותר חמיצות ליין מיועד ללוות אוכל (ואכן מוכרים למסעדות), יותר אלגנטי ופחות השפעת וטעמי החביות. את הידע שלו מממש יוגב כיינן היקב, ויש לו שני עובדים צמודים אליו, שמגיעים כל בוקר מבאר שבע. יוגב עצמו גר במושב ליד ההורים, וקרוב ליקב ולכרם.

במקביל, עם ההחלטה להיות יקב מסחרי צריך גם שיווק. ולכך נרתם הבן גלעד שרעייתו מיכל מסייעת לו, והם מגיעים  בעבודה מסיבית לחנויות נבחרות, למסעדות ובתי מלון ברחבי הארץ, בסך הכול כ-250 נקודות כאלה. מתוך כלל הבקבוקים שהם מוציאים לשוק, כ-15% נמכרים דרך אתר האינטרנט, וביקב למי שמגיעים לכאן.

"מהיום הראשון הבנתי שהשיווק הוא חלק בלתי נפרד", כך אלון. "גם את היין הכי טוב, אם לא יודעים למכור לא קורה כלום. רצינו שהשיווק יהיה בידי מי שילך איתנו כל הדרך, ולכן המשווק הוא בן משפחה ולא חברות שרוצות לשווק אותנו. אם מחר תסתבך עם המשווק – לא יהיה לך כלום".

את היינות הם שולחים לחברת ההפצה 'בורדו' במודיעין, שמפיצה לרחבי הארץ (ככל האפשר, בשנה פלוס האחרונה). ליקב רמת נגב יש גם פעילות יצוא באמצעות מספר גופים איתם התקשרו. יעדי היצוא הם ארה"ב לשוק היהודי – "יש גם יין כשר אמריקאי, אבל אוהבים שם יין מישראל" אומר אלון,  שוויץ ופולין – לשוק הכללי.

יקב אזורי ממותג

משפחת צדוק שמה לה כמשימה להיות יקב אזורי ממותג עם יינות מכרמי היקב, אך לא רק. כך הם שינו את שם היקב מ'קדש ברנע' – שם מקומי נקודתי, ל'יקב רמת נגב' – שם בעל משמעות אזורית רחבה. מלבד הכרמים שלהם הם קונים ענבים מארבעה כורמים באזור – שדה בוקר ומצפה רמון, ומקווים להעלות את כורמי האזור על המפה, ובמקביל נוטעים כרמים שלהם כמי שיודעים לגדל ענבים איכותיים ולייצר יינות אזוריים איכותיים.

מתוך 160 דונם כרמים שלהם, 120 דונם מניבים ו-10 דונם נאלצו לעקור בגלל וירוס, ונטעו כרם חדש שיניב עוד שנתיים פרי לייצור יין. השנה הם בצרו 420 טון ענבים ל-350,000 בקבוקי יין במספר סדרות ורמות מחיר, ונמצאים בעיצומה של הגדלה משמעותית של כמות הענבים אותם יגדלו בכרמים שנוטעים, ומאלה שקונים וייקנו מכורמים באזור. זאת כדי לייצר ב-2026-2027 חצי מיליון בקבוקים בשנה. עם כמות בקבוקים כזאת נראה לי שהיקב המרוחק אי שם בדרום, יעניין גם חברות הפצה גדולות ואולי יקבלו הצעות עסקיות מעניינות.

סדרות ויינות

יקב רמת נגב מייצר יינות בארבע סדרות:

סדרת קדש ברנע – 4 יינות אדומים יבשים קלילים – 6-8 חודשי חבית, רוזה, גוורצטרמינר חצי יבש  – המחיר בחנויות יין עד 59 ₪, ביקב 50 ₪ לבקבוק, בארגז 45 ₪ לבקבוק. אלון צדוק מעביר כאן תובנה מעניינת: "כשבודקים את שוק היין מגלים ש-80% מהמכירות הן של יינות עד 60 ₪. אם רוצים להיות משמעותיים, צריכים להיות גם ברמת מחיר זאת. 200,000 מתוך 350,000 הבקבוקים שלנו הם בסדרה זאת.

סדרת נווה מדבר – שני יינות לבנים שכרגע חסרים בשוק ויחזרו  בחודשים פברואר-מרץ 2025:  100% שרדונה ו-100% סוביניון בלאן. בחנויות עד 79 ₪ לבקבוק, ביקב עד 65 ₪. יינות אדומים בסדרה – 12 חודשי חבית:  בלנד קברנה סוביניון ופטי ורדו- עד 89 ₪ בחנויות, עד 79 ₪ ביקב.

סדרת רמון – יינות זניים: פטי ורדו, מלבק, קברנה פרנק, 18 חודשי חבית, טווח התיישנות 7-8 שנים. בחנויות 140-170 ₪ לבקבוק.

סדרת אקסודוס (יציאת מצרים, מה שהצדוקים חוו בעצמם) – לבן: בלנד שנין בלאן וסמיון, 8 חודשי חבית. 140 ₪ בחנויות, 100 ₪ ביקב. רוזה – אזל. אדומים: אזל: בלנד פטי ורדו, מלבק וקברנה פרנק. שנתיים בחבית,  טווח התיישנות 10-12 שנים. כשזמין בחנויות 225 ₪, ביקב 170 ₪. גרנד רזרב – בלנד של פטי ורדו ומלבק. כשזמין, בחנויות 450-500 ₪ לבקבוק. הוכתר כיין הטוב ביותר בתחרות טרהוינו האחרונה, וקיבל 97 נקודות בתחרות Decanter האחרונה בלונדון, הציון הגבוה ביותר ליין ישראלי אי-פעם.  

יקב רמת נגב מייצר גם שני יינות קינוח בסגנון פורט: Southern Port (אדום) ו-Golden Port (לבן), יינות מתוקים עם אחוז אלכוהול גבוה. ה-Southern Port אזל, ה-Golden Port שעשוי מענבי גוורצטרמינר מכיל 18% אלכוהול, מתבגר במשך שנתיים בחוץ כדי ליהנות מהחום והשמש, ומקבל צבע וטעמים מיוחדים. חנויות 120 ₪, ביקב 100 ₪.

מידע על יינות כל הסדרות כאן

חושבים על ביקור וטעימות ביקב רמת נגב? ישמחו לקבל אתכם (תיאום מראש כאן, ממילא לא תעברו שם סתם על הדרך). מחיר הסיור ושש טעימות 60 ₪, אך אל תצפו לכיבוד. הביאו אתכם מה שתרצו לאכול, ואחרי הטעימות מצאו פינה מוצלת ותתרווחו. למה? אלון צדוק מסביר: "אנחנו יקב בלי הסחות דעת עם גבינות ואוכל. מי שבאים אלינו טורחים ומגיעים מרחוק, אחרי הטעימות, שיאכלו מה שרוצים".

רוצים להזמין מיינות יקב רמת נגב? עשו זאת כאן

ביקורות היין של אלון גונן: בצירי 2017 ו-2015

יקב צרעה: MISTY HILLS 2017 – אזור גידול כרם שורש הרי יהודה

זה מה שכתב ערן פיק באתר 'אכול ושאטו' עם סיום בציר 2017: "עונת 2017 הסתיימה ביקב לפני כשלושה שבועות. מבחינה איכותית (למרות שקצת מוקדם לקבוע איכות בשלב זה), נראה שאיכות היין הלבן טובה, ואיכות היין האדום טובה ביותר. מבחינת כמותית, בציר 2017 הינו הגדול ביותר של יקב צרעה עד כה. השנה בצרנו בפעם ראשונה שתי חלקות חדשות של מרלו וקברנה סוביניון שנטענו ב- 2014 (ביחד כ-25 דונם). עונת הגידול הייתה ללא אירועים מיוחדים עד חודש יולי (זמן ההבשלה של ענבי היינות הלבנים), שהיה החם ביותר בעשורים האחרונים. החום השפיע בעיקר על ההבשלה של הענבים הלבנים, ופחות על הענבים האדומים. מזג האוויר באוגוסט היה נוח ברובו, וההבשלה של הענבים האדומים התקדמה בצורה רציפה וטובה."

MISTY HILLS 2017 עשוי מענבי קברנה וסירה. 18 חודשי חבית, 14.5% אלכוהול. ניחוחות של פרי שחור בשל, שוקולד, עשן, אדמה וטבק, עם רמזים לפרחים יבשים כתושים. הפה בועט ורענן, חומציות נפלאה. מאוזן באופן מושלם. מחירו באתרים: בין 500 ₪ ל-800 ₪. ציון 93. תמורה למחיר – לפעמים חלומות מתגשמים.

יינות 2017 אחדים שנטעמו במהלך השנה

ואם בשנת 2017 עסקינן, אז עוד כמה יינות משנת בציר 2017 ששווה לשתות עכשיו, שלדעתי נמצאים כרגע בחלון השתייה המרשים שלהם.  היינות הללו משקפים את מסירותם של הייננים  ליצירת יינות עם תחושת מקום ואיכות מרשימה. כל יקב מביא את הסגנון הייחודי שלו, אבל כאמור עונת הגידול החמה והיבשה של השנה הניבה יינות עם איזון יפה של פירות בשלים וחומציות, לרוב עם מגע של תבלינים ואדמתיות האופיינית לאזור.

יקב פלם: נובל 2017 – אזור גידול הרי יהודה

בלנד של קברנה סוביניון, מרלו, פטי ורדו וקברנה פרנק. נובל 2017 זוכה לשבחים על האלגנטיות, המורכבות והטאנינים המשייים שלו. יקב פלם הינו בניהול משפחתי ובעל מוניטין של ייצור יינות מהשורה הראשונה, במיוחד הקו ה"אצילי" שלהם שהפך לטביעת אצבע מאוד מרשימה. מחירו 490 ₪. ציון 91. תמורה למחיר – 300 ₪.

 יקב רקנאטי: ספיישל רזרב אדום 2017 – אזור גידול גליל עליון

בלנד של קברנה סוביניון וסירה. שופע ארומות וטעמים עשירים ומרוכזים, עם תווים של פירות יער כהים, ליקריץ ותבלינים. יש לו מרקם קטיפתי ופוטנציאל התיישנות מעולה. מחירו 189 ₪. ציון 92. תמורה למחיר – לחלוטין.

יקב קסטל: Domaine du Castel Grand Vin 2017  – אזור גידול הרי יהודה

ה-Grand Vin של קסטל הוא בלנד קלאסי של קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק ופטי ורדו. היין בעל עומק, מורכבות ואלגנטיות, עם תווים של דומדמניות שחורות, טבק וארז, יחד עם מבנה מעודן מאוד מרשים. מחירו 300 ₪. ציון 91. תמורה למחיר – לחלוטין.

יקב רמת הגולן: ירדן קצרין 2017 – אזור גידול רמת הגולן

בלנד של קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פרנק, יין  מאוד עשיר, בעל הגוף, עם שכבות של פירות יער כהים, שוקולד וחטי אורן. אחד היינות הישראלים הבודדים שיש לו פוטנציאל התיישנות של שני עשורים ויותר. מחירו 690 ₪. ציון 91. תמורה למחיר – 300 ₪

נעבור למספר יינות מבציר 2015

בציר 2015 (שנת שמיטה) התאפיין בחורף קר וגשום, מלווה במספר אירועי שלג, ומנות קור מעל הממוצע ומשקעים סביב הממוצע הרב שנתי. האביב היה מאוחר וארוך, עם התעוררות מאוחרת בכרמים. טמפרטורות נוחות ביום וקרות בלילה. בתחילת הקיץ היה מזג אוויר קריר מהרגיל ונוח. בעשרת הימים האחרונים של יולי שרר חום גבוה מהרגיל לעונה, ללא התקררות עד אמצע ספטמבר, השפעה של טמפרטורות לילה גבוהות (מעל 20 מעלות). הקיץ הקיצוני וטמפרטורות הלילה הגבוהות האריכו מאוד את התקופה שבין בוחל לבציר (קצב צבירת סוכר נמוך). הבשלת הצבע והטעם הייתה מהירה, ואפשרה בציר ברמות סוכר מעט נמוכות מהרגיל.

יקב ברבדו: לנדמארק B2 2015  – אזור גידול כרמי יוסף ומרגלות הרי יהודה

בלנד של קברנה סוביניון ומרלו, עם תוספת של זגי ענבי קברנה פרנק. ניחוחות של פרי שחור כמו דובדבנים ומעט שזיף מיובש, קינמון בקצוות. בפה מתגלה יין מרוכז בטעמי פרי ושוקולד, עם רמזים לאספרסו מרוכז. הווניל יוצא באפטרטייסט. יין בן תשע שנים שיש לו עוד כמה שנים להתפתח ולהגיע לשיאו. מחירו 160-200 ₪. ציון 91. תמורה למחיר – אם תמצאו טובה מאוד.

המלצה על יינות בציר 2015 שנטעמו במהלך השנה ולדעתי הם המרשימים ביותר נכון לשנת טעימה 2024

יקב יתיר: יער יתיר 2015 – אזור גידול יער יתיר בדרום הר חברון

בלנד של קברנה סוביניון, פטי ורדו ומרלו. בציר 2015 זוכה לשבחים בזכות הפרופיל העוצמתי של היין, יחד עם חמאתיות מרשימה,  ארומות וטעמים של פרי כהה, גוונים אדמתיים ומרקם קטיפתי. היין מייצג את אחד הטרוארים הטובים ביותר של ישראל. מחירו 699 ₪. ציון 93. תמורה למחיר – 300 ₪.

יקב תבור: קברנה סוביניון מלכיה 2015 – אזור גידול גליל עליון

ליין זה יש ארומות של פירות אדומים ושחורים בשלים, ניחוחות של קליפת תפוז, שוקולד מריר ובשר מעושן. בעל גוף מלא וסיומת שלא נגמרת. זה יין שמתפתח באופן מרשים כל שנה, ויש לו פוטנציאל לעוד שנים רבות.  יופי של יין. שאפו. מחירו 210 ₪. ציון 93. תמורה למחיר – 180 ₪.

יקב נעמן: קברנה סוביניון 2015 – אזור גידול כרם הר יחמור גליל עליון

האף שופע דובדבנים בשלים, פטל ושזיפים, עם אזכורים שלישוניים של ליקריץ ותבלינים יבשים להשלמת התמונה המרשימה הזו. בטעם רבדים עמוקים נדיבים, טאניניות מרשימה. זה יין שגורם לדמוע (מאושר). מחירו  240 ₪. ציון 93. תמורה למחיר – 180 ₪. אם תמצאו את היין שווה כל לגימה. 

כדאי לקרוא גם את זה

טעימת ריוחה אלטה – יינות מתיישנים על הגובה

זן הענבים השולט בריוחה שבספרד הוא טמפרניו. היינות הם בלנד מבוסס טמפרניו מתוגבר עם גרנאצ'ה שמעניק לו תוספת גוף ולרוב עוד שני זנים באחוזים נמוכים. יגאל ברנע טעם ומדווח. קראו כאן

עולֵלות בקצרה

19-20.11.24: EXPO יין 2024 בתיאטרון החאן ירושלים

תיאטרון החאן הירושלמי וחנות היין הידועה בעיר 'אבי בן', יקיימו  בין כתלי התיאטרון ההיסטורי תערוכת יין,  אותה הם מגדירים כ"מפגש ייחודי של אמנות היין והבמה", בימים שלישי ורביעי 19-20 בנובמבר.

ב-' EXPO יין 2024'  ישתתפו יקבים מהצפון: רמת הגולן, הרי גליל, שאטו גולן, פלטר ומטר. אליהם יצטרפו היקבים טוליפ -מאיה, ברבדו, קסטל-רזיאל, מרגלית, יתיר, פסגות, עמק האלה, ויתקין, שאטו מירון, נוה ומוני. יהיו גם דוכני אוכל: גבינות ולחמים מהמשק החקלאי עין כמונים בגליל, ופיצות של 'פוד טראק פיצה הביתה' מעוטף עזה.

הנה מה שכותבת דוברת החאן על אירוע זה בשפתה הציורית: "האווירה הקסומה של חצר התיאטרון, על עצי התות והזיתים העתיקים והמערה החצובה בסלע, תתעשר במוזיקה חיה והצגת תיאטרון. מפגשים עם ייננים וסומלייה יעשירו את חווית הביקור, ביצירת דיאלוג ייחודי בין אומנות הבמה לאומנות היין הישראלית". השתכנענו.

19-20 בנובמבר 2024, 18:00-23:00, תיאטרון החאן ירושלים. מחיר כרטיס 120 ₪, מספר הכרטיסים מוגבל. רכישת כרטיסים כאן