אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, ומייחלים לשובם של החטופות והחטופים

סמל עומר גינזבורג ז"ל – עבד ביקב טוליפ לפני הגיוס

יקב טוליפ פרסם בדף הפייסבוק: "משפחת טוליפ מרכינה ראש עם היוודע על נפילתו של לוחם הצנחנים עומר גינזבורג ז"ל בקרבות בדרום רצועת עזה ביום א' 11.8. לפני הגיוס עומר עבד איתנו ביקב, ורבים מעובדינו הינם חברים שלמדו עמו בבית הספר ועבדו עמו ביקב. שולחים תנחומים וחיבוק גדול למשפחה ולחברים, יהי זכרו ברוך".

באצילותם הרבה ביקשו הוריו של עומר לתרום את קרניות עיניו וגם מסתמי לב, עור לטיפול בכוויות ושתלי עצם לתיקון פגיעות אורטופדיות הנפוצות כל כך אצל פצועי צה"ל במלחמה מתמשכת זאת. מחווה עוזרת ומרגשת.

אסכולה ייננית: ייננים עם מותג פרטי או שהיקב מזוהה איתם

אלון גונן: כפי שהבטחנו בשבוע שעבר, כתבת המשך על אסכולות יינניות. הפעם הייננים שיש להם מותג פרטי או יקב שמזוהה רק איתם – ניתוח שלי על אסכולה ייננית של בכירי הייננים הישראלים.

הקשר בין אסכולה בייצור יין לבין שוק היין האמיתי, הוא דינמי ומורכב. זה כרוך בשילוב של דבקות בעקרונות פילוסופיים, התאמה למציאות מעשית, והיענות לדרישות השוק. יחסי גומלין אלה מעצבים את הגיוון וההתפתחות של היינות הזמינים בשוק, ומשקפים מסורת וחדשנות כאחד. 

שוק היין מונע על ידי העדפות צרכנים, מגמות וגורמים כלכליים. מה שנמכר היטב בשוק לא תמיד מתיישב עם העקרונות של אסכולה מסוימת. לדוגמה, מגמת שוק עשויה להעדיף יינות עם פרופיל טעם מסוים, ללא קשר האם פרופיל זה מתיישב עם פילוסופיות ייצור יין מסורתיות. חייבים לקחת בחשבון שעולם היין הוא דינמי, אף על פי שנחשב למסורתי. יצרני יין הפועלים בשוק האמיתי, מתמודדים עם לחצים מסחריים כגון הצורך ברווחיות, עקביות מותג ועמידה בדרישות הרגולטוריות. לחצים אלה יכולים לפעמים לאלץ את הייננים להסתגל או להתפשר על עקרונות פילוסופיים מסוימים, כדי לעמוד בדרישות השוק.

המרחב בין אסכולה לשוק האמיתי כרוך בפעולת איזון מתמדת. יצרני יין צריכים לעתים קרובות להתאים את האמונות הפילוסופיות שלהם למציאות המעשית והמסחרית של השוק. זה יכול לכלול פשרות שעדיין מכבדות את עקרונות הליבה של אסכולת החשיבה שלהם, אך מותאמות לענות להעדפות צרכנים או צרכים כלכליים.

ערן פיק – יינן יקב צרעה

ערן פיק רכש את ניסיונו המקצועי בהתלמדות במספר יקבים בנאפה ואלי, סונומה, אוסטרליה ובורדו. החיבור שלו כבר 15 שנים ליינן המפורסם ז'אן קלוד ברואה (יקב פטרוס, יקב דומינוס), הוא זה שמוביל את פיק לאסכולה שהוא מנסה להעביר ללקוח. כאן בדיוק נשאלת השאלה, האם כשאנחנו טועמים את היין שיוצא לשוק יש באפשרותנו לטעום את אותה פילוסופיה? האם כשאנחנו עוצמים עיניים ולוגמים את היין, אנחנו מגיעים לפומרול בבורדו (בפנטזיה כמובן)? אז מבחינת הפנטזיה שלי, ביינות האדומים של ערן פיק אני נפעם בכול פעם מחדש. פיק ידוע ביכולתו המתישה לדבר על טרואר, ועל כל פיסת חלוק נחל שמשפיעה על גפן ספציפית אצלו בחלקות. אני חושב שבשנים האחרונות יש אצלו פחות דיבורים, כי כבר אין בהם צורך – היין מדבר בעצמו. הוא אומר באגט טרי עם חמאה משובחת,  ומי צריך יותר מזה?

גיא אשל – יינן יקב דלתון

מבחינה ייננית אשל מושפע מסגנון קוט דה רון הצרפתי, ובעיקר מהאזור הקטן של Côte-Rôtie שכנראה גרם לו להתרגשות, ושערות ידיו סמרו כשהוא לגם את היינות של האזור הקשה הזה, בו מייצרים יינות אלגנטיים בעלי גוף מלא. את היינות בדלתון הוא מייצר עם התערבות מינימלית, ונותן לתהליכים את הזמן שלהם. אחרי כמה שנים טובות בדלתון, הסגנון של גיא אשל גורם לניצוצות שמבטאים גאונות.

איתי בן-חיים – יינן יקב בן-חיים

אסכולת עולם חדש על כל מה שמשתמע מכך: בשלות, אלכוהול, עץ, נוכחות. אצלו יין נולד כתירוש ומת כחומץ, והתפקיד שלו כיינן הוא להגיש יין שכבר עבר את גיל ההתבגרות (אמירה של איתי שמלווה אותי שנים). בשנים האחרונות הוא התמתן, הבין את השינויים שחלים בעולם, והסגנון הקשוח נרגע מעט, איתי בן חיים הוא אחד הייננים הבודדים עם טביעת אצבע ייננית מובהקת. עשרות מדליות בינלאומיות, שמעניקות גושפנקה לעשייה ללא פשרות של יינות שמשחקים בין מסורתיות לעולם עכשווי. 

אבי פלדשטיין – יינן יקב פלדשטיין

אסכולה ייננית אוטודידקטית. הרבה סופרלטיבים נכתבו על אבי פלדשטיין, הוא איש צבעוני וכך גם היינות שלו. הם בועטים במוסכמות, הם חצופים, הם מתחכמים לא פעם, ולפעמים לא מובנים – מתברר שגם זה סוג של אסכולה ייננית. כשפלדשטיין עבד ביקב ברקן-סגל, הוא התסיס מיליוני ליטרים של יינות אדומים ועבד לפי ספר מתכונים משעמם ולקוני. אבל ביקב הפרטי שלו, היום בשותפות עם טמפו-ברקן, הוא בועט בכול מה שעשה לפני עשור. שם בברקן- סגל הוא הפך מאוטודידקט ליינן מוביל בישראל, כשהאינטליגנציה שלו מזהה את מה שקרה, והגאונות שבו זיהתה את מה שיקרה.

יותם שרון – יינן מותג פרטי ויינן-יועץ ליקבים

אסכולה ייננית בעלת מסורת צרפתית, לא אופיינית לסטודנט צעיר שעשה זאת דווקא באוניברסיטת מונפלייה (אזור אוקסיטני – Occitanie), שהיא גם אכסניה איכותית ללימודי אגרונומיה. אחרי שנים רבות בברקן, ואין ספור יקבים להם יעץ, שרון הוא אחד מהיועצים שנותן לחיות, ומקשיב גם לצעירים ביותר בתחום. לראות את יותם שרון בכרם, זה כמו לראות רופא שבודק את הפציינט שלו מכף רגל ועד ראש, ולא מפספס דבר. פעם שמעתי אותו אומר ליינן במהלך סיור בכרם, שמהכרם הזה לא יהיה אף פעם יין טוב, אבל יין מהשורות השישית והתשיעית יקבל מדליה. הוא לא טעה.

במותג הפרטי שלו, 'יותם' (Yotam), חשים את העוצמות של הפרי לצד הבצירים המוקדמים והבועטים יותר. לדעתי האסכולה שלו עוד לא באה לידי ביטוי רחב יותר, ולו בגלל שהוא עדיין מלקט ענבים, בלי יכולת שליטה אבסולוטית כפי שחייב יינן בסדר הגודל שלו (כלומר כרם משלו).

יעקב אוריה – יינן מותג פרטי ויינן-יועץ ליקבים

אסכולה ים תיכונית מובהקת, כאשר היין בבקבוק מבטא אסכולה שאינה קשורה ליינות ים תיכון משום אזור. מדובר ביינן פרגמטי לטוב ולרע – אפשר לאהוב את היינות שלו עד לרמת ההתעלפות, ואפשר לא להבין מה רוצה מאיתנו היינן. אוריה מעניק לנו בשנים האחרונות יינות פאנקיים, שמחייבים אותי למצוא עוד הגדרות מעבר לריחות דשא קצוץ וטרופיות. לפעמים קשה לי שלא לפחד לפגוע באוריה, כשאני משתמש במילים כמו ביוב או סירחון של ערמת תחמיץ בקיבוץ, אבל מי אמר שאי אפשר ליהנות מפֵטִּישׁ כשמדובר על ריחות מגרים בצורה שונה? לא בטוח שהם מעוררי תגובה פיזית, אבל הם ללא ספק גורמים לאיזו הנאה אובססיבית שבגללה קשה להפסיק לשתות מהיינות שלו.

אורי חץ – יינן ובעל מותג פרטי ראש חץ

אסכולת נאפה ואלי מובהקת של יינן יקב שאטו גולן ביומיום, עם שימת דגש על כורמות וטיפול בגפן כאילו הייתה תינוק. היינות של אורי חץ מתעתעים לא פעם – מחד הם יכולים להיות מלאי פרי, עמוסים וכבדים, ומאידך יש בשתייה שלהם סוג של רוגע ונינוחות. אין קו אחיד ביינות של חץ. הוא סוחט ענבים לתוך הבקבוק, ברוב המקרים התוצאה נפלאה, ולעתים פחות. אורי חץ הוא סוג של כור היתוך; לפעמים נקטרי אלים חלקים ומהנים, ולפעמים גורמים לכוויה.

דוד בר אילן – יינן ובעל מותג יהושוע

דוד בר אילן התחיל מאסכולה ייננית של עולם חדש אוסטרלית, אבל בדרך התאהב באסכולת פפיקיאן, ואז עבר ליקב טוליפ (לשנים רבות) והתאהב שוב, הפעם באסכולה ים תיכונית מתובלת. היום בר אילן ביקב הרי גליל, ואולי יצליח למתג את היקב עם בלנד האסכולות הייחודי שרכש ב-15 השנים האחרונות. אם לצטט אותו: "זיקית יכולה להיות מאוד צבעונית, וגם להשתלב בתוך הנוף. היא עושה אדפטציה שהיא חלק מהחיים, אבל גם שומרת על הייחודיות שלה".

רמי בר-מאור – יינן יקב בר-מאור

אסכולה אוטודידקטית. היינות של בר-מאור שונים בנוף, ואפשר באמת ליהנות משתיית בקבוק שלם שלו, בלי להבין איך זה קרה. היינות שלו מלאי תשוקה ועומק, אבל הקו השולט הוא עוצמה מתונה. חינוך קצר אצל יאיר מרגלית בתחילת דרכו, הביא את רמי בר-מאור לעשות את ההפך. שאפו על כך.

עידו לוינסון – יינן יקב לוינסון גראז' דה פאפא

אסכולה רבת גוונים שכוללת את איטליה, עמק הרון בצרפת, וכמובן עולם חדש אוסטרלי. במותג גראז' דה פאפא, היכולת הייננית של לוינסון משלבת את כל חוויות הטעמים שחווה במסעותיו השונים. ככול שמנתחים את היינות שלו, קשה למצוא ביניהם מכנה משותף. נראה דווקא שההבנה שלו בטרואר ישראלי והיכולת שלו לנתח את מה שהקהל דורש ממנו, הן אלה שמנצחות.

אוליביה פרתי – יינן ובעל מותג ל'אנקלו

היינן הכי עסוק בארץ. קודם יינן ביקב טפרברג, ועכשיו יינן ראשי ביקב ברקן-סגל. שתי מפלצות שהניבו לאוליביה פרתי מותג יין משלו – ל'אנקלו (l'Enclos), ובו הוא בא לידי ביטוי. אסכולה צרפתית הכי נקייה שיש, בלי התחכמות מיותרת, בלי להתערב כמעט בכלל, לתת לטבע לעשות  את שלו – אסכולת העשייה הפשוטה והטהורה.

דורון רב הון – יינן יקב ספרה

אסכולה ייננית צרפתית, בעיקר מאזור בורגון. דורון רב הון התמחה ביין לבן, כי הבין כבר לפני יותר מ-20 שנים שאלה היינות שמתאימים לאקלים הישראלי, ויתאימו גם לחך הישראלי. בעבודה סיזיפית, קשה ובלתי מתפשרת, עם כל הלחץ שיש עליו להפיק גם יינות אדומים, הוא לא מתפשר (בשלב זה). ביינות של ספרה יש איזון בין היכולת הייננית של רב הון, לבין חומרי הגלם הישראלים שלא תמיד באים לידי ביטוי כפי שהיה רוצה. הבעיה הגדולה ביותר לדעתי, היא הוצאת היינות לשוק כשהם רק מתחילים להיפתח. נכון שיש דרישה, וכולם צובאים על הדלתות, ונכון צריך להתפרנס. אבל אם רב הון היה נאמן לאסכולה שרכש לפני יותר מ-20 שנים, שומר על  המסורת של הייננים הגדולים של בורגון, ומוציא יין רק כשהוא ראוי להגשה, כבר מזמן הוא היה הופך לאליל.

פיליפ ליכטנשטיין – יינן יקב היוצר

אסכולה צרפתית מאוד מסורתית. אחד הייננים שבעט בכול המסורות היינניות, עם תאווה גדולה ליינות שמבטאים טעמים ים תיכוניים מתובלים מאוד, ועשירים מאוד מבחינה קולינרית. היין של ליכטנשטיין נוסק לגבהים מדהימים, אבל המיתוג של היקב בו הוא עובד, אינו מאפשר למאות אלפי חובבי יין להבין כמה גאון היינן הזה.

אדם אלפסי – יינן יקב הר אודם

אסכולה ייננית של עולם ישן ושל יינות עמוסי פרי, נוכחות ובשלות. אלפסי הוא תלמיד מצטיין של ארקדי פפיקיאן, אבל בעשור האחרון היינות שלו בבקבוקים ברחו לחלוטין מאסכולה זאת. כיום היינות מתונים, עשירים בניחוחות, וטעמי הבציר המוקדם נפלאים להם. בשנים האחרונות מתקרב אלפסי לאסכולה הגרמנית, עם היינות הלבנים שלו שהם יותר בסגנון בווארי מפרנקוניה, ולכן יש באמתחתו כמה לבנים מדהימים.

קובי ארביב – יינן יקב מיה לוצ'ה

אסכולה אוטודידקטית, נוטה לאוסטרלית עם נגיעות צרפתיות. נבדיל בין קובי ארביב היינן הראשי ביקב רקנאטי, לקובי ארביב עם המותג הפרטי שלו, מיה לוצ'ה -Mia Luce. היינות של קובי ארביב באור שלו (מיה לוצ'ה), מאופיינים באסכולה של ייצור יין שמתאים לאוכל ים תיכוני. היינות זועקים לאוכל, הם לא סוליסטים ולא מתיימרים, וצריכים להיות חלק ממעגל ההנאה הגדול ביותר שיש למין האנושי – אוכל טוב ויין משובח. כאן בדיוק ארביב זיהה את הנקודות הכי מעניינות ביין ישראלי – חומציות, מינרליות, עוצמה שמעקצצת ומשאירה משהו שונה. יין צברי, נקודה.

ששון בן אהרון – יינן יקב מוני

אני בבעיה עם האסכולה הייננית של ששון בן אהרון, כי שתי רוחות מהעבר עיצבו אותה. הראשון שרל לואינגר, והשני שלמה כהן. שניהם היו מנכ"לים במכון היין, ולמרות שבן אהרון לא עבד עם שרל לואינגר, לדעתי רוחו שורה עליו עד היום. שלמה כהן הוא אסכולה בפני עצמה, וכנראה שממנו בן אהרון רכש את היכולת להיות יינן שמייצר מיליוני בקבוקי יין, ליקבים רבים אחרים, ובכל זאת להשאיר לכול יקב את החותם שלו. יכולת וירטואוזית של גאון.

אסף פז – יינן יקב ויתקין

אסכולה ייננית  בורדו, קליפורניה ואוסטרליה. בארץ עבד אסף פז ביקבים תשבי, כרמל ובנימינה, שהם בתי ספר של ייננות תעשייתית. עם כל הקושי שיש במערכות כאלה גדולות, הוא פרץ לתודעה כיינן מהליגה של הגדולים, עם יינות כמו כרם שעל בציר מאוחר, ריזלינג קאיומי וקריניאן גפנים בוגרות – כולם של יקב כרמל. כמי שלמד קונדיטוריה, אני מניח שלא התאים לו להישאר ביקב תעשייתי גדול, שיש בו הרבה קיצורי דרך ועיגולי פינות, ועבר ליקב ויתקין שהקימה משפחתו. אסף פז מיתג את יקב ויתקין, והשם שלו מזוהה עם ויתקין, לא בגלל כמה יצירות מופת שהפיק שם, ולא בגלל שהחזיר את הקריניאן הישראלי למפה העולמית, אלא בגלל האסכולה של יין ישראלי נטו. היין שלו לא דומה לבורדו, לא ליין קליפורני ולא ליין אוסטרלי, ואינו מרגיש כמו עולם ישן או עולם חדש – הוא פשוט יין ישראלי.

גולן פלם – יינן יקב פלם

אסכולה ייננית של עולם חדש עם נגיעות איטלקיות. גולן פלם למד ועבד באיטליה, אבל בית הספר האמיתי שלו היה בבית, עם אביו ישראל פלם, שהיה היינן הראשי של יקב כרמל. המיזוג הזה בין השניים מוליד עד היום יינות מדויקים, נקיים ומאוד עכשוויים. בלנדים מרתקים ויינות זניים שמתיישנים בצורה מדהימה. הם אומנם מוצהרים כטרואר הרי יהודה, אבל טביעת האצבע ביקב פלם היא ייננית לחלוטין כבר שנים, ולא משנה מהיכן הגיעו הענבים. זו גדולתו של גולן.

איתי להט – בעל מותג פרטי ויינן-יועץ ליקבים

אסכולה ייננית אוסטרלית, עולם חדש. היינות של להט במותג הפרטי שלו (כמו אצל פלדשטיין, טמפו-ברקן שותפים גם שלו) מתעתעים לא פעם, בדיוק כפי שלהט עצמו מתעתע – מצד אחד איש אקדמיה ברמ"ח אבריו, ומצד שני הוא נמצא בשטח, מלווה עשרות יקבים ביעוץ מהכרם עד הבקבוק. יש לו טביעת אצבע מאוד ייחודית שאפשר לזהות כשהוא מייעץ ליקבים, ובאותה עת הוא מאפשר לייננים שמקבלים יעוץ לבוא לידי ביטוי, כשהוא קשוח מספיק כדי לא לתת להם לטעות. אני חושב שהמשפט שסלבדור דאלי כתב, מתאים לפילוסופיה שלו: "אל תפחד להיות מושלם, אתה לעולם לא תשיג זאת". היינות של להט מאוד קרובים לשלמות, ותודה לאל שהם לא, כי יש תמיד למה לצפות ולחכות.

הרשימה אינה מלאה ולא מושלמת בלי השמות ליאור לקסר, אלי בן זקן,  יאיר מרגלית, ארקדי פפיקיאן, ויקטור שונפלד, שיקי ראוכברגר וזאב דוניה – קראו עליהם בכתבה נפרדת כאן בהמשך

יונתן לבני בטעימת יינות יקב האחים מוניץ

יש בארץ עשרות קבוצות יין בהן נפגשים לאירועי יין, נסיעות ליקבים ולחו"ל. לחלקן קשה להיכנס, שכן אתה נדרש להיות, למשל, עובד או עובדת לשעבר במוסד או בשב"כ, דובר רוסית ועוד ועוד כללים. אחת הקבוצות החדשות היא 'שיר היין – מדברים על יין' של שיר שמולביץ ממודיעין. לאחרונה הוזמנתי לביתה עם חברי קבוצת היין שהיא מנהלת, כדי לפגוש ולטעום את היינות של יקב מוניץ, יקב בוטיק משפחתי כשר.

היקב מנוהל על ידי שני אחים, אחד מהם (שראל) דתי והשני (איתי) חזר בשאלה. מי שאחראי לניהול ולשיווק היקב הוא איתי מוניץ, בעל זקן ארוך ובולט. אחיו ד"ר שראל מוניץ, דוקטור למדעי הצמח, מתמחה בגידול גפנים ליין, ואחראי על איתור כרמים מובחרים ברחבי הארץ ועל העבודה הייננית של היקב. הם ייצרו יין משנת 2015, אך לא ביקב משלהם.

בשנת 2020 עברו ליקב שלהם באזור התעשייה של נְגוֹהוֹת – התנחלות ויישוב קהילתי-דתי במערב הר חברון, ויקב מוניץ הפך למסחרי. תחילה הם ייצרו 4,500 בקבוקי יין בשנה, היום היקב מייצר כ-18,000 בקבוקים בשנה, והאחים מוניץ מקווים כי בשנת 2027 יגיעו לייצור של 32,000 בקבוקי יין. אופיינית ליקב העובדה שכמעט כל היינות נושאים את שמות ילדיהם של האחים, ויש להם לא מעט. וליינות:

אלה גרנאש בלאן 2023 – יין מהבציר הראשון של ענבי גרנאש בלאן של היקב. 12.5% אלכוהול – סביר ליין לבן. עם זאת, החומצה התנדפה מעט לטעמי. גרנאש בלאן אינו זן דומיננטי בלבנים, אבל יש לו טעם נעים של יין איכותי, טעמי אגסים בשלים וריחות פרחוניים. צריך לצננו היטב כדי לקבל את טעמי הקיץ הנעימים שהוא אמור לתת. 100 ₪.

טליה רוזה 2023 – בלנד של גרנאש וסירה בחלקים שווים, עשוי מענבים המגיעים מהגליל התחתון ומהגליל העליון. יין פירותי, עם חמיצות דומה לזו של ויונייה דווקא. עם זאת לא אהבתי אותו. יבש מדי לטעמי, אומנם עם ריח טוב שלא דמה כלל לטעמו. לאחר זמן בכוס שיפור מה, אבל עדיין לי לא טעים. 90 ₪.

שקד 2022 – בלנד אופייני ליינות ים תיכון. מורכב מ-66% ענבי מרסלן מכרם בן זמרה בגליל העליון, 23% סירה מכפר שמאי ו-11% ענבי הזן הישראלי ארגמן מגבעת נילי. הענבים תססו בנפרד כ-14 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. הארגמן נותן ליין את החמיצות. יש לו טעמי פרי אדום ותבלינים. יין לא קל, שרצוי אולי להגישו קר מעט. לא אהבתי את הריח וגם לא את הטעם. פלדשטיין עושה יין כמעט זהה מאותם זנים, והוא מצוין. 130 ₪.

אביהו 2022 – יין שיוצר לכבוד אביהם של שראל ואיתי, אביהו ז"ל שנפטר לפני כחמש שנים. מורכב מ-91% ענבי קברנה פרנק מהר חברון, ו-9% ענבי מרלו שמעגלים את טעמי היין הנעים לשתייה. יין בהיר בצבע ובטעם. 14 חודשי חבית נותנים לו למרות הבהירות תחושה של עומק וטעמי פירות יער ושוקולד. יין מצוין. 130 ₪.

שקמה 2022 – מורכב מ-55% ענבי מרלו מגוש עציון, ו-45% קברנה פרנק מכרם בן זמרה בגליל העליון. אלכוהול 14%. המרלו מורגש, הקברנה פרנק קצת פחות, והיין אינו מושפע ממנו מספיק לטעמי. הסיומת שלו אינה נעימה ואינו מאוזן. חבל. 120 ₪.

ערבה 2022 – 52% ענבי קברנה סוביניון, 27% פטי ורדו, 14% מרלו ו-7% קברנה פרנק. שהה 14 חודש בחביות עץ אלון. כאן עולים ברמת האלכוהול ל-14.5%. לענבים הוסיפו שמרים אשר תרמו לאיכות. יין מצוין שתענוג לשתות. מאוזן, נעים וטעים. 120 ₪.

ערבה 2020 – אותו שם ליין כמו קודמו ששתינו, אבל בוגר ממנו בשנתיים – בציר 2020. מורכב מ-67% ענבי קברנה סוביניון מאזור שילה, 27% פטי ורדו ממבוא ביתר, 3% קברנה פרנק ו-3% מרלו. כאן הגיעו לאלכוהול גבוה של 15.5%. מעניינת ביין זה היא העקומה החיובית שנוצרת עם יישון היין. הוא טעים בהרבה מקודמו משנת 2022 אותו טעמנו לפניו. נראה ששנתיים נוספות בגיל השביחו את טעמו.

הפרלמנט 2020 – יין זה מייצרים ביקב מוניץ רק בשנים בהן ענבי הקברנה סוביניון מאוד איכותיים. איתי סיפר כי 2020 אכן הייתה שנה מעולה לזן, ולכן החליט אחיו שראל ליצור ממנו יין המורכב כולו מענבי הזן שנבצרו בשילה. היין שהה 24 חודשים בחביות עץ. יין מצוין ומאוזן בטעמי הפרי הבוגר, שכנראה נותן את טעמו המצוין ליין שלצערי לא ניתן לרכוש אותו.

קריניאן 2023 – יין אדום מענבים שמקורם באזור אראגון בספרד, והם משמשים שם לייצור יינות ריוחה המפורסמים. גם בלנגדוק בצרפת הוא זן נפוץ. הענבים ליין זה הגיעו ממזכרת בתיה, ועברו בלידינג (דימום בעברית) – הוצאת המיץ מהם במשך זמן קצר והפרדת הקליפות. נעשה ללא שימוש בחבית, וקורר לפני הגשתו. יין אדום טעים, קליל וכיפי ליום חם במיוחד. 100 ₪.

אסכולה ייננית: האליטה ההיסטורית

אלון גונן: בהמשך לכתבה למעלה, אי אפשר בלי שבעת הייננים הבאים, שכל אחד מהם בדרכו עיצב את תעשיית היין הישראלית. זו קבוצה מצומצמת של ייננים שעשו, כל אחד בזמנו, מהפך, והם "האליטה היסטורית" או "החלוצים" – האנשים שבזכות מעשיהם, החלטותיהם או חידושיהם, הייתה להם השפעה משמעותית ומתמשכת על כל תעשיית היין הישראלית.

שיקי ראוכברגר – יינן ראשי יקב טפרברג

אסכולה קליפורנית. שיקי ראוכברגר עשה מהפכה ביקב טפרברג, והפך אותו מיקב של יינות שולחניים לאחד היקבים המובילים בתעשיית היין הישראלית, עם יינות איכות בעלי אופי מאוד ייחודי, וטביעת אצבע פנומנלית של ראוכברגר. היינות שלו עוצמתיים כמו הקול של פברוטי, רכים כמו עור של תינוק, ועמוקים כמו באר מים.

ויקטור שונפלד – יינן ראשי יקב רמת הגולן

אסכולה קליפורנית-מדעית, מוקפדת ומודרנית, עם עשייה יציבה ועקבית. כמוביל המהפכה ביקב רמת הגולן, שונפלד נשאר תקוע על קהל מסוים, קבוע ונאמן. והוא אינו רואה את הדור הצעיר ואת הסומליירים שמתחננים לדברים מרגשים ושונים. אם מנתחים את יינות היקב, מהפשוטים ביותר עד הקצרינים, לא מוצאים שום ביטוי של טרואר, ונראה שב-20 השנים האחרונות האסכולה היא לדאוג קודם כל לבעלי המניות, ולא לקחת סיכונים מיותרים.

אלי בן זקן – יינן יקב קסטל ויקב רזיאל

אסכולה קלאסית של עולם ישן ויציב, כשהשאיפה למצוינות בלתי מתפשרת נמצאת תמיד לנגד עיניו כבעלים וכיינן, החל מכרמים וגידולם ועד המילוי של הבקבוק. אלי בן זקן היה הראשון שפתח את העולם ליקבי הבוטיק הישראלים, בלי קשר לכשרות. אותו טעמו באופן שווה מול יינות אחרים מכול העולם. ההכרה ביינות קסטל עשתה את המהפכה שיקבי הבוטיק היו כל כך צריכים על מנת להיכנס גם לתודעה של הישראלים. להיות ראשון, זו הפילוסופיה שיש ביינות של בן זקן.

ליאור לקסר – יינן ראשי יקבי ירושלים

אסכולת בורגון ובורדו עם נגיעות אוסטרליות. כשהיה יינן ראשי ביקב כרמל, ליאור לקסר טבע את המונח "יינות טכניים", מבלי להתבייש ובלי להסתיר. זאת תוך ידיעה שבעיני רבים המונח "טכני" נחשב למילת גנאי. אבל ביקב שמייצר 15 מיליון בקבוקים אין כל כך ברירה, ולקסר ידע להוציא מתוך המערכת המסואבת הזו, פנינים ייחודיות כמו יינות הסינגל ויניארד, השיראז והריזלינג מכרם קאיומי, והבלנדים מסדרות הפרמיום – מדיטרניאן ולימיטד אדישן. אלה היינות שמיתגו את כרמל כאחד היקבים שעבר מהפכה בזכות היינן שלו. בשנים האחרונות לקסר הוא יינן ראשי ומנכ"ל יקבי ירושלים, וגם שם הוא מטביע את חותמו ביקב של מיליוני בקבוקים בשנה.

יאיר מרגלית – יינן ובעלים יקב מרגלית

אסכולת עולם חדש קלאסית, עם הרבה פירותיות ובשלות, הכנסת ירקרקות (שימוש נרחב בקברנה פרנק), ומעל הכול, גידול במינימום התערבות. בקליפורניה למד יאיר מרגלית את המסורתיות של היינות, ופה בישראל הוא לוקח את זה לכיוון האירופאי. מדען , חוקר, טועם ושואל שאלות. גם אם נראה שהוא משאיר את הכול לטבע, הוא אומר לעצמו שהוא השולט בטבע. המשחקים שלו בתוך הבלנדים מדהימים עם התוספות הקטנות והלא ברורות לפעמים, שבתחילת הדרך בבקבוק נטעמים כמוזרים ולא תמיד ראויים, מתפתחים ליהלומים. עשרות ייננים מעולים יש בישראל. בכול אחד מהם יש קצת מיאיר מרגלית. היום שרביט היקב עובר לידי הבן אסף שמוסיף נופך משלו עם הרבה כבוד לאביו.

זאב דוניה – יינן ובעלים יקב סוסון ים

אסכולת הייננים החדשים הבועטים במוסכמות. כשכולם מחפשים שרדונה, קברנה , מרלו ושאר זנים מוכרים, הוא בעט במוסכמות: שינפנדל, זינפנדל, גרנאש אדום, מורבדר. כשכולם שתלו במרחקים את הגפנים, הוא שוב בעט במוסכמות ושתל צפוף. הוא חיפש את החרצן הקטן והעיקש. הוא חיפש גפנים שיתחננו אליו לקצת מים או אוויר לנשימה, אבל יוק – כמו יקה הראה להן שהן מסוגלות לשרוד ולהוציא את המקסימום בארומטיות ובחמאתיות. במיכלים או בחביות הנוזל המתוק רצה שמרים – גם כאן הוא לא עשה מה שהשאר עושים; הוא לא הוסיף שמרים, לא נתן לנוזל להשתנות בגלל שמרים חיצוניים, רק שמרי בר. תתמודדו, הוא אמר בעקשנות אובססיבית של אדם שרואה הכול דרך עדשת מצלמה. או כדברי במאי הקולנוע ג'ון ווטרס ("אפיפיור הטראש"): "החיים זה כלום אם אתה לא אובססיבי. אם אתה אאוטסיידר, ברגע שתפסיק להיות לחוץ לגבי זה, ותאמין שזה יתרון, אתה תנצח. על זה הסרטים שלי. תגזים את הדברים שמציקים לך עליהם ותהיה גאה בהם, ואז אנשים יכבדו אותך. התחבר עם הנוירוזות שלך, זוהי בגרות מודרנית".

ארקדי פפיקיאן – יועץ ליקבים

כולם היו בניו, בעיקר כשמדברים על עשרות יקבי הבוטיק שצצו כאן ב-20 השנים האחרונות. אסכולת פפיקיאן, אי אפשר לקרוא לזה אחרת. חיפוש מתמיד ובלתי מתפשר אחר עוצמה, ריכוז, כוח ועושר, עם דגש מתמיד על יינות אדומים, בצירים מאוחרים, ויישון ארוך בחביות עץ צרפתיות חנפניות.  איש העולם הגדול שחינך למושלמות, ללא פשרות, ללא הנחות או קיצורי דרך. קודם תלמדו תאוריה, אחר כך תלמדו לנהוג ברכב קטן, ואם אתם טובים תעברו לליגה של הגדולים. הוא מחבק את תלמידיו עד חניקה. הוא אוהב אותם, אבל גם בועט בהם כשהם עושים שטויות או ממרים את פיו. הוא יוציא מכל תלמיד את הטירוף שבו, וזה מה שתמצאו בבקבוקים של בניו ובנותיו. האיש גאון, וירטואוז שעשה מהפכה מדהימה בענף היין הישראלי. אם מגיע פרס ישראל למישהו בענף היין, זה האיש שתרם הכי הרבה לתעשיית היין.

כדאי לקרוא גם את זה

טעימות הרמיטאז' לבן מעמק הרון הצפוני

המפגש עם היינות הלבנים של עמק הרון הצפוני סיפק למשתתפים בטעימה חוויה איכותית שהובילה למסקנה שבראייה של עלויות בהחלט לגיטימי להעדיף לעיתים את היינות הללו על יינות מבורגון. כתב וצילם יגאל ברנע. קראו כאן

עולֵלות בקצרה

עולֵלות בציר

יקב אדיר – לאט לאט מתקדם לו בציר 2024

יקב אדיר פרסם בדף הפייסבוק: "עדכון עד כה (יום ג' 13.8): בדישון ובכרם בן זמרה בצרנו את הענבים של הרוזה, סוביניון בלאן, גרנאש בלאן, קולומברד, ובאדומים: מרסלן וחלק מהפטיט סירה. מכאן ממשיכים עם שאר האדומים המוקדמים והשרדונה. נאחל המשך בציר טוב לנו ולכל יקבי ישראל".

יקב רמת הגולן – סיימו לבצור ליינות המבעבעים

יקב רמת הגולן פרסם (יום ב' 12.8) פוסט שנכתב במקור באנגלית על ידי ויקטור שונפלד היינן הראשי: "סיימנו לבצור ענבים ליינות המבעבעים השבוע, שזה מוקדם בצורה יוצאת דופן. בדרך כלל, הכרמים שלנו מבשילים בהדרגה – מדרום הגולן החמים לצפון הגולן הקריר, ומזנים לבנים לאדומים. עם זאת, בהתבסס על מועדי הבוחל של השנה, נראה שרבים מהענבים שלנו מבשילים בו-זמנית.

אנו עוקבים מקרוב אחר כל אחת מ-524 חלקות הכרמים שלנו (עלייה מ-471 ב-2023) כדי להבטיח שנבצור כל אחת מהן בשיא הבשלתה. עם כל כך הרבה חלקות שמבשילות יחד, זה יהיה אתגר, אך לצוות שלנו יש יכולת מוכחת להסתגל ולתעדף את מה שנכון על פני מה שקל. הבציר יתעצם השבוע, ואנחנו להוטים להתמודד עם האתגרים שלפנינו".

יקב גבעות – בציר 2024 מבטיח פינו נואר מעולה

יקב גבעות פרסם (יום ג' 13.8) פוסט: "בציר 24 בשיאו. תודה למשפחות שלנו, ולשכנים והחברים שהתגייסו לעזור בעבודה. יצאנו יחד לבצור את הענבים בכרם הפינו נואר בגבעת הראל. מרגש וכיף לראות את כולם בוצרים בכרמים, האחדות והעבודה המשותפת, הן חלק בלתי נפרד מהמהות של היקב שלנו. כיף גדול לשלב את כולם בעשייה.

וכמה מילים על זן הענבים הנפלא הזה – מקורו של הפינו נואר הוא בחבל בורגון שבצרפת, ואנחנו מגדלים אותו בכרמי היקב, בטרואר הייחודי של הרי השומרון. בתהליך נכון אפשר להפיק מענבי הפינו נואר יין אדום משובח, מעודן, מתוחכם ואלגנטי מאוד, עם המאפיינים הייחודיים לזן המרתק הזה. בציר 2024 מבטיח שיהיה לנו פינו נואר מעולה. יש למה לצפות".

עולֵלות ירידי יין

שישי 6.9.24: יריד היין 'מחבקים את יקבי הצפון 2' בעכו

בפעם השנייה מאז תחילת הלחימה הארוכה ולקראת חגי תשרי, החליטו ביקב עכו שמנוהל על ידי מט״י גליל מערבי, לקיים בשיתוף היכל התרבות בעכו ורשת המתנ"סים, יריד תמיכה ביקבי הצפון, שההכנסות ממנו יהיו של היקבים שימכרו במקום..

היריד יתקיים ביום שישי 6.9.24 בין השעות 10:00 עד 13:00 – הכניסה חינם. היכל התרבות עכו – גיבורי סיני 24

אור יום טוב, מנכ״לית מט״י גליל מערבי ויקב עכו, אומרת: ״כיקב חברתי שרואה כרגע את טובי הקולגות מפונים או לא יכולים לבצור או לפתוח את מרכזי המבקרים שלהם, החלטנו לחבק ולקיים יריד שיווקי ומכירתי גדול לכבודם, ולאפשר להם למכור את יינותיהם לפני החג״.

בין היקבים שיציגו: אור הגנוז, אכזיב, אשור, בן זמרה, ג'וליה, גלילאו, לקולקטיב, מילס, נטופה, יקב עכו החברתי, רמות נפתלי, שגב, שטרן, תדהר, Ya, אולגר ליקרים, מזקקת באסל קסיסיס ונוספים.