צילום Château de Brégançon
כשהכותרת מגוחכת כל הכתבה מגוחכת: "כרם ניסיוני בשדה בוקר יכול להציל את ענבי היין בפרובנס"
לדברי שני אשכנזי, כתבת קיימות, אקלים וסביבה של עיתון 'גלובס': "משבר האקלים הגובר לא פוסח על ענף היין – ואזורי גידול ענבים רבים הופכים לחמים ויבשים מכדי להמשיך לייצר זנים איכותיים. האם הפתרון יבוא מכרם בשדה בוקר?". לי ככתב יין, עדיין לא ידוע עדיין מהו זן איכותי, אבל יאללה בואו נמשיך עם הכתבה. בכתבה שהתפרסמה ב-5.6.22, ראיינה שני אשכנזי את פרופ' אהרון פייט מאוניברסיטת בן גוריון, אשר מוביל מחקר במסגרתו פיתח לטענתו יחד עם צוות ישראלי ירדני, "ממשק השקיה שלדבריהם עשוי להביא בשורה שתגלוש הלאה לאזורי גידול יין פופולריים בעולם".
אשכנזי עוטפת את כל הסיפור עם הכותרת של התחממות גלובלית, והנה פרופסור בנגב מתכונן להציל את ענף היין העולמי עם ממשק מים חדש. עוד כותבת אשכנזי כי לפי פאנל מדעני האו"ם, "כבר היום בהתחממות ממוצעת של 1.1 מעלות מאז העידן הטרום תעשייתי, אובדן יבולים הקשורים לבצורות התרחשו בכ-75% משטח הקטיף העולמי. אלא שהתחזיות הריאליות צופות עלייה של כ-3 מעלות צלזיוס עד סוף המאה, והבשורה לענף היין קשה".
לצערי, אי אפשר שלא לגחך על חוסר ההבנה שלה בניתוח המתמטיקה. למשל, "לפי פאנל מדעני האו"ם… התחממות ממוצעת של 1.1 מעלות מאז העידן הטרום תעשייתי". זה מדויק, אבל מה זה אומר? שב- 120 השנים האחרונות עלתה הטמפרטורה בממוצע בפחות ממאית מעלה לשנה. לכן לא ברור מה הצורך שלה להפחיד ככה את כל תעשיית היין, כאילו כל תעשיית היין קורסת. כתבה ברוח דומה התפרסמה לפני כמה חודשים, לפיה אוטוטו זני הענבים קברנה סוביניון ושרדונה ייעלמו מישראל בדיוק מאותה סיבה.
אז בואו ניקח פרופסור שטוען שהמציא ממשק מים שיציל את בורדו, קליפורניה, ועל הדרך גם את ישראל. דרך אגב, מדובר באותו פרופסור שב- 15.5.16 התפרסמה ב'דה מרקר' כתבה בה נכתב עליו שהוא חוקר "שילובים של זנים ושורשים שיאפשרו ניצול יעיל יותר של מים; סוגים אוסטרלים מסוימים הם עמידים במיוחד". עוד נכתב: "כמו כן, גיזום או שימוש בסככות כדי לגרום לגפנים לצמוח בדרכים שונות, יכולים לעזור בניהול היעילות של ההשקיה. ד"ר פייט כבר מייעץ לייננים בבורדו כיצד להתמודד עם החום". פייט צוטט כאומר: "האסטרטגיות החדשות להשקיה והצללה ימשיכו להניע קדימה את תעשיית היין". כלומר, פרופסור פייט התחיל את המחקר כבר לפני שש שנים, ובשנת 2022 הוא עדיין מדבר על הצלת העולם, עם אותן מילים ממוחזרות שעולות עכשיו בכתבה בגלובס.
מי הם אותם ייננים בבורדו שנעזרים במחקרים של הפרופסור הנכבד? מה קרה עם המחקר בשש השנים האחרונות, ואיך הוא בא לידי ביטוי בשטח (בבורדו)? האם הוא יושם בישראל, במדבר, באיזשהו יקב? אם כך, התשובה היא לא, כי אחרי שש שנים עדיין מחפשים יקב שיהיה מוכן לשלב את המחקר אצלו בכרמים. זה מעניין, משום שיש עשרות יקבים שעוזרים למו"פ של משרד החקלאות, עם עשרות מחקרים על שיטות השקיה, זני ענבים, ומה לא? מועצת גפן יין משלמת מאות אלפי שקלים לטובת המחקרים האלה, בנוסף לתקציבי מדינה וכמובן תקציבי היקבים.
בקיצור, מהומה רבה על לא דבר. בין השורות מזהים את רצון העיתונאית לקדם את האג'נדה של התחממות גלובלית, והצורך שלה בכותרות קטסטרופליות שינחתו על ענף היין הישראלי. אבל לצערי אין שום עובדות ושום מחקר, מלבד אותן שורות שבחישוב מתמטי פשוט הראו כמה הכתבה לא רצינית ולא מבוססת על עובדות, אלא מוטה בגלל העניין שמסתתר בעצם מאחורי כל כתבה על כל חוקר מכל אוניברסיטה – כנראה שהגיע זמן חלוקת הכספים למחקרים השונים. כל דוקטור וחוקר מו"פ מנסים ככל יכולתם לקבל פיסה מהעוגה, ומחקרים בנושא הקיימות מאוד פופולריים בשנים האחרונות.
תגובת אוניברסיטת בן גוריון
"פולמוסים אקדמיים/עיתונאים הם לגיטימיים, וזה בסדר ומקובל מבחינתנו שתפרסם את דעתך".
נורבגיה תסמן את היין מהשטחים ומה אומר על כך יעקב ברג
הכותרות זעקו שממשלת נורבגיה החליטה לסמן את כל מוצרי המזון מעזה, יהודה ושומרון, מזרח ירושלים ורמת הגולן. סימון נוסף יקבלו מוצרים שיוצרו בהתנחלויות. משרד החוץ יצא בהצהרה לפיה גורמים במשרד החוץ מכנים את ההחלטה "פוליטית", וסבורים כי לא תשפיע על מדינות נוספות.
אחד מאלה ש"אוהבים" הכרזות ופעולות כאלה, ואף מרוויח מתגובותיו לפרסומים כאלה, הוא יעקב ברג מיקב פסגות, הדון קישוט של מותג היין מהגדה המערבית, ומי שמנצל כל במה אפשרית לזעוק חמס נגד כל מי שמעז לחלוק על משנתו (תגובתו בהמשך). שוב בעלי עניין יטחנו את העניין ולא ברור על מה המהומה.
הגדילה לעשות יו"ר מכון הייצוא איילת נחמיאס-ורבין, שלא שמענו על מהלכיה לטובת תעשיית היין הישראלית אבל ננסה להקיש מציטוט זה שלה: "במפעלים המייצרים ביהודה ושומרון ומייצאים מישראל, עובדים פלסטינים רבים לצד ישראלים. כך נשמר מרקם היחסים העדין וכך בונים יחדיו פעילות כלכלית משותפת שתורמת לשני הצדדים. הבעיה אינה רק החלטת ממשלת נורבגיה, אלא חשש מזליגת ההחלטה גם למדינות נוספות. אנחנו נפעל יחד עם משרד הכלכלה כדי לסייע ליצואנים שימצאו עצמם מתמודדים עם השלכות ההחלטה". מה בדיוק תעשי הגברת נחמיאס-ורבין? תני לנו דוגמה אחת של מה שאת מתכוונת לעשות. אין לך אפשרות לעשות דבר וחצי דבר. התפקיד שלך הוא לשמור על יחסים תקינים עם מקבילייך בעולם הגדול, ולא להיות פוליטיקאית ולוחמנית בלי שום שיניים.
ענף היין הישראלי לא מעניין בגרוש או כקליפת השום את הציבור הנורבגי. דרך אגב גברת ורבין-נחמיאס, יקב רמת הגולן כבר מזמן מסמן בנורבגיה שהיין מגיע מרמת הגולן, זאת על פי דרישה של המונופול המייבא את היין מישראל (סליחה, רמת הגולן).
יעקב ברגע מנכ"ל יקב פסגות הגיב
"בסוגיית סימון המוצרים מדינת ישראל ויקבי יהודה ושומרון זכו להצלחה נדירה. לא רק שארצות הברית הכריזה בקול רם וברור שאין לסמן מוצרים, אלא אף אין מדינה באיחוד האירופאי המעיזה לאכוף דרישה אנטישמית זו. העובדה שמדינה אזוטרית כנורבגיה, הידועה זה שנים כעוינת את ישראל, בחרה בסימון מוצרים – עובדה זו מדגישה את ההצלחה בקרב. היקבים מיהודה ושומרון הינם מהיצואנים הגדולים והמוצלחים בארץ, ומאז שהחלה הפעילות כנגדנו הצלחנו להפוך את הקערה על פיה, להכפיל ולשלש את הייצוא ובמיוחד לקהל הכללי הלא יהודי. הצער והקושי היחיד שקיים בהחלטה זו הוא צלילי השמחה שעיתונאי יהודי ישראלי משמיע. אני בוחר תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה (ובמקרה שלנו, הטעימה), שנמשיך ונספר את סיפורו של היין הישראלי בכל פינה בגלובוס".
אשכול הזהב – יש זוכים ויש לא משתתפים
זו הפעם ה-20 ברציפות בה התקיימה התחרות השנתית ליינות ישראל של סטודיו בן עמי. השנה נשלחו לתחרות 271 יינות שנבחנו במשך שלושה ימים על ידי צוות של 29 שופטים ושופטות, כשהשיפוט נעשה לפי קטגוריות של מחיר וסוגי היינות.
מעבר לתוצאות שפורסמו ביום שלישי השבוע לאחר הכנס שנערך בהיכל התרבות, התוצאות האמיתיות שמבחינתי היו עושות עניין, הן אלה של היינות שלא קיבלו ציון כלשהו או נפסלו על ידי חבר השופטים והשופטות. תקנון התחרות לא חושף את היינות הללו או את היקבים שלא שלחו יין לתחרות.
לפי הספירה האחרונה יש בארץ בערך 300 יקבים (תלוי את מי מחשיבים יקב ואת מי שואלים). ליקבים יכולות להיות כמה סיבות לא לשלוח יין לתחרויות בארץ ובעולם, ולכל אחד שמורה הזכות לבחור באיזו תחרות הוא רוצה להשתתף. אבל כבר כתבתי לא פעם שאני מעדיף לראות יקבים ישראלים שגאים לשלוח יינות לתחרויות בארץ, ולא כאלה שמחפשים כל מיני תחרויות ברחבי העולם, על מנת להתפאר באיזו מדליה קנויה או ציון הזוי (כל היינות הישראלים מקבלים 93 ומעלה משום מה).
אני לא יכול להתעלם מיקבי "הקוורטט" – קסטל, צרעה, פלם וספרה. ההיעדרות שלהם מתחרויות בישראל, מצביעה כנראה על פחד מלהבין שהם לא תמיד מייצרים את נקטר האלים כפי שהם חושבים. הם ישלחו את היינות שלהם רק לתחרות בה ברור להם שיקבלו את הציון שהם מצפים לקבל, וזה מביך ומעליב את הקהל שלהם. זה צריך להעליב גם את אלי בן זקן – קסטל-רזיאל, שאוהב להתהדר בכך שהוא מייצר את היין הישראלי הטוב ביותר, אבל לשלוח אותו לתחרויות בארץ? מה פתאום, זה לא מכובד מספיק, אלא אצל מי שיוכל להכניס אותו לתפריט היין של אל על.
ערן פיק מצרעה אולי מודע לכך שהיינות שלו יוצאים למכירה כשעדיין אינם מוכנים לשתייה, ואין לו במחסן יינות משנים קודמות, אז גם הוא לא שולח יין לתחרויות בארץ. אבל, רגע, בשביל תחרות אחת יש יין, כי היקב צריך ציון גבוה. יקב פלם נגרר, ויקב ספרה היה פעם יקב צנוע עם חזון וראה את התעשייה לנגד עיניו, אבל נכון להיום פחות. לא רחוק ממנו שוכן יקב עגור, שהמנכ"ל והבעלים שלו הוא בוגר קסטל, אז ה- DNA נקלט כנראה וחבל, כי ליינן הצעיר שלו מגיעה תחרות ישראלית אמיתית. מה עם יקב ויתקין? מי שמע, מי ראה, ומה נסגר עם המסע ישראלי?
אם אעלה צפונה, אז יקב אסף איכזב בגדול ולא שלח מהיינות שלו, וחבל. יקב פלטר אף לא היה ממש מחובר לתעשייה, וימשיך לתת ללקוחות השבויים שלו יין בסגנון מים מינרלים או יינות בינוניים. יקב שאטו גולן לא מבין, פשוט לא מבין שהאליטיזם פס מישראל. והגדול מכולם, יקב רמת הגולן, נמנע השנה, זו הפעם הראשונה, מהשתתפות באשכול הזהב. כנראה שמנכ"ל הקפה לא ראה לנכון להשתתף בתחרות, וסמנכ"ל השיווק שלו לא היה מחובר.
בינתיים שניהם כבר לא שם, וימים יגידו האם היקב יחזור להיות מי שהיה ויתפוס את המושכות בהובלת הענף, כי יקב כרמל שקוטף מדליות, ובצדק, הופך למפלצת שיווקית.
יקב ברקן-סגל של טמפו ויקב תבור של קוקה קולה, עדיין שומעים כנראה לצוות המקצועי שלהם. הם שולחים יינות לתחרות בה הם זוכים בציונים טובים, כי היינות באמת טובים. מבחינת מחיר יש תמורה לכסף, ומזל שהם קיימים.
יקב בנימינה עושה שמות בתעשייה, ומפגיז עם יינות שמקבלים ציונים מעולים. היינן הראשי של בנימינה הוא יונתן שוטס, אותו בחור צעיר שהחליף ב- 2018 את יפתח פרץ. וזה מה שכתבתי עליו ערב ההחלפה שבאה לו בהפתעה: "יונתן עזב אותי אחרי שעה וחצי של טעימות תוך כדי הבציר, ורץ להמשיך את יום העבודה. כשהסתכלתי עליו צועד בבטחה חזרה ליקב, עברו במוחי שני דברים: האחד שאני כבר רוצה ומחכה לטעום את בציר 2018 שלו, השני זה שהיקב בידיים טובות כשיונתן הוא היינן הראשי של היקב". מדובר ביינן צנוע, מקצוען ועובד, פשוט עובד, ובהתאם הציונים והפורטפוליו שהוא מציג כל שנה ראויים להערכה ולהערצה.
אני כבר לא מופתע מיקב גבעות. שיבי דרורי רוקח יינות איכות, מטפל נפלא בחומרי הגלם. היינות שלו כל הזמן במגמת דהירה קדימה, ושאפו על כך. יקב ירושלים, בשקט בשקט עם היינן האגדי ליאור לקסר, חושבים עשר שנים קדימה, והולכים להוביל את איכות היינות בכמה דרגות מעל כולם, בעיקר עם הלבנים בשלב זה.
הציונים של יקב דלתון והיינן גיא אשל, גם הם במגמה שמשתרשת היטב – יינות מיוחדים ושונים בנוף. יכול להיות שהקטגוריות לא היו נכונות להם מבחינת המחיר ולכן הם לא קטפו את המקומות הראשונים, כי הם היו כן צריכים.
איך לסכם? 20 שנים והתחרות הזו מראה כמה היקבים הישראלים משתפרים כל הזמן. יקבים קטנים בהיקף הייצור שהיו בצל, מקבלים ציונים טובים ומתברגים לתעשייה באופן נפלא. לדוגמא, יקב שירן – אלי שירן צריך להתחיל לייצר יין בכמויות הרבה יותר גדולות, הגיע הזמן. הייננית לינה סלוצקין מיקב קדמא מחזיקה אצלה ביקב כמה פנינים. יקב גלאי והיינן אסף גלאי עם מתיישן מ- 2014 שמראה את היכולות החבויות בו; ויקב 70 שצריך לשים עליו עין כי הוא מפתיע.
בטפרברג מבינים שכשהם מתעסקים עם הפטי ורדו והפטיט סירה הם במיטבם, כי אלו זנים ששיקי ואוליביה מכירים מהשורשים. יקב שילה של עמיחי לוריא, שהתשוקה שלו ליין מצוין מגיעה כבר לפסים של צורך בטיפול, והיינות שלו קוטפים מדליות וציונים בעולם וגם בישראל – מצוייות, הכרת הטרואר והצניעות. זה עמיחי.
אחרון אחרון חביב, אבי בן עמי. בנחישות, בהתמדה ובהרבה יזע, הוא מצליח לקבץ את הדברים היפים של תעשיית היין הישראלית. ועוד משהו: בציר אחרון של קאיומי ריזלינג 2017, אותו בצר וביקבק ליאור לקסר (היום יקב ירושלים). ביקב כרמל אומרים שהיין על המדפים – רוצו לקנות.
לפני 20 שנה…
"אחרי עשרים שנה את עוד מנגנת, גיטרה ישנה את עוד מתכוונת, מבין המיתרים לטוב שבשירים עוד לא נכתב. אחרי עשרים שנה שוב אינני ילד, תמו נעורי שיבה זרקה במלך, רק את עודך עימי איתך, שוב אל עצמי אני חוזר. עוד אותו הצליל עוד אותו הטעם, שמור כמו יין, יין טוב. מתנגנת בי מנגינה, בוקעת מבין אצבעותי, לכי לך אל הרחוב"… (מילים יענקל'ה רוטבליט, לחן שמוליק קראוס שגם שר)
לני רקנאטי (משמאל) והיינן הראשי אז לואיס פסקו. לתחרות קראו לה סומלייה. אוסף אבי בן עמי
וגם קצת אחר כך
יונתן לבני מבקר באירוע אשכול הזהב 2022
אחרי שנתיים של הגבלות קורונה. שוב חגגו את אירוע הכרזת הזוכים בתחרות היין אשכול הזהב בהיכל התרבות. להערכתי רק כ-200 איש נכחו הפעם. האירוע נפתח בטעימה של יינות מדבר לבנים ואדומים, וכך יכולנו שוב לטעום ולחוש שלישראל יש מה לתרום לעולם היינות העולמי בשטח שאינו מפותח בעולם, והוא יינות שמקורם במדבר החם. לפני הענקת הפרסים ניתן פרס לכורם מצליח מאזור הנגב, בו זכה הכורם ערן רז – ננה מהכרם והיקב, כשהיין מיוצר בצפון הרחק משם, על ידי הייננית דנה בני במתקני יקב קמיסה (עד הימים האחרונים נקרא יקב דלתא).
במהלך האירוע התקיימו שני פאנלים מיקצועיים. הראשון היה פאנל סומלייריות.ים בהנחית טל טאובר ובהשתתפות שירה צידון ממלון נורמן, לי הופמן אגיב מ- Wine Fairy Experience, ג'סי בודק סומלייה קבוצת נואר, מסעדת מנארה ומייזון קייזר, וצור לסטר מנהל תחום יין קבוצת טאיזו. הנושא שנדון היה מקומו של היין הישראלי בתפריט המסעדות. מענין היה לשמוע את שיקולי אנשי היין, שלא תמיד רואים עין בעין את השיקולים הקשורים ביינות ישראלים יחד עם הנהלת המסעדות. נושא הכפלת ושילוש מחירי היין עלה אף הוא בדיון, כמו גם היוקר של דמי החליצה. לא יצאנו בהרגשה שיש פתרון למצוקות של הסומליירים.יות מחד, ושל קהל הסועדים מאידך.
בפאנל השני, שנוהל על ידי איש היין יוסי בוזנח, השתתפו הייננים גיא אשל מיקב דלתון, גבי סדן – יקב כרם שבו, אוליביה פרתי – יקב טפרברג, יוסי יודפת – יקב עבייה, ואסף מרגלית – יקב מרגלית. הנושא היה הטרנד של יינות טבעיים, התערבות היינן בעשיית היין, והשאלה מהו יין אותנטי. המסקנה בסופו של דבר הייתה כי כל יינן תורם מכישוריו וטעמו לייצור היין, וכי הטרנדים האופנתיים אינם דווקא מה שתורם לעשיית יינות טובים או מעניינים יותר.
הנה מספר יינות שטעמנו בתחילת האירוע
יקב ננה שנין בלאן – ענבים ממצפה רמון שנבצרו באוגוסט 2021 באדמת לס בבריקס 22.8. שנין בלאן יבש עם טעמים המאפיינים את הזן. חומציות מצוינת וגמר ארוך. שנין בלאן במיטבו.
יקב מטר שנין בלאן הר הנגב – היקב הכשר של פלטר. ענבים מכרם ננה בציר 2021. יין שהתיישן 3 חודשים בחבית עץ אלון גדולה. דומה ביותר ליין של יקב ננה, אם כי יש בו יותר עומק, וחומציות גבוהה יותר. יין עדין ופרחוני.
יקב רמת נגב פינו גרי – ענבים מהר הנגב במצפה רמון, מכרם הרוחות. נטיעות מ- 2016. מפתיע לטעום פינו גרי כל כך אופייני מאזור מדברי. נותן תחושה ששותים פינו גריגי'ו איטלקי. טעם לימוני נעים ליין מזן שלא הרבה יקבים בארץ עושים ממנו יין.
יקב תבור שנין בלאן – גם תבור מייצר שנין בלאן מכרם רמון במצפה רמון. לא אהבתי.
יקב מדבר פינו נואר – היקב מערד עושה פינו נואר מענבים ממצפה רמון, נטיעות 2013. היין שיוצר ב- 2021 מנסה לעשות את הבלתי אפשרי – פינו נואר מדברי. אני חסיד של פינו נואר, והופתעתי לגלות שגם במדבר ניתן לייצר פינו שאומנם אינו דומה לאירופאי או אפילו לזה הנהדר של יקב גבעות, אבל בכל זאת יש בו משהו ייחודי בהיותו פינו נואר מדברי.
כרם שיזף מלבק – יין טבעי של צור שיזף מכרם במצפה רמון, בציר אוגוסט 2021 ששהה 8 חודשים בחביות משומשות. מלבק מצוין שלא דומה לארגנטינאי, אבל הרבה יותר מענין מכל מלבק אחר ששתיתי בארץ. יין בעל עומק וחומציות מאוזנת וטעימה. מהנה ביותר ביום חם.
יקב פינטו מלבק – מלבק מענבי כרם מבורך, כרם פורת וכרם שיזף במצפה רמון. שהה 6 חודשים במיכל. שונה מהמלבק של שיזף למרות שהענבים של כרם שיזף נמצאים בו. יין קל יותר, עם אף אופייני לזן. פחות התחברתי אליו, בעיקר בהשוואה למלבק של שיזף, אם כי הוא בהחלט מעניין.
יקב צוף מרלו – גם יקב צוף ממוקם בערד. ענבי המרלו מגיעים מבקעת ערד בנגב, קרקע לס עם סיד. נטיעת 1997 מחלקה שנעקרה בימים אלה. תסיסה ספונטנית ללא סולפיט. יין מעניין כמרלו מאזור מדברי. באשר לטעם, החלקה נעקרה כך שהתשובה לא חשובה.
יונתן לבני מבקר יינות חדשים של יקב קסטל ורזיאל
קסטל הוא אחד היקבים המובילים בישראל, ומייצר בהיקף שנתי כבר קרוב לחצי מיליון בקבוקים איכותיים של יינות בסגנון בורדו, עמק הרון, שמפיין ועוד. אלי בן זקן, האב, היינן והרוח החיה של היקב גם קרוב לגיל שמונים, הוא ההוכחה ששמונים זה שישים של פעם. כשהמושכות של יקב קסטל עברו לילדיו, בעיקר לבן איתן, החייה אלי את מתקני היקב הישן ברמת רזיאל, שם היה יקב קסטל מלכתחילה.
יינות רזיאל המיוצרים שם, תורמים משמעותית למגוון היינות ולרמה הגבוהה של יקב קסטל, שמייצר יינות משובחים וברמה בינלאומית מיום הקמתו. אגב, בימים הקרובים יושק רוזה חדש של רזיאל, שלצערי לא זכיתי לשתותו עדיין.
רזיאל 2019 – זו הפעם השלישית שבן זקן מייצר את הרזיאל, שהוא בלנד אופייני לעמק הרון בצרפת. אם יקב קסטל מייצר בעיקר יינות בורדולזים, הרי היקב ברמת רזיאל מתרכז באזורים צרפתיים אחרים. הזנים המשמשים את הרזיאל משתנים מדי שנה. רזיאל 2019 מורכב מ-60% סירה ו-40% קריניאן. היין מבציר 2020 עדיין בחביות, ומורכב מסירה, קריניאן, גרנאש ומורבדר. אבינועם ענבר, הכורם והאגרונום של היקב, סיפר לי שבשנת 2020 ניטעו בנוסף לסירה גם גרנאש ומורבדר, כך שהיקב לא יהיה תלוי בכרמים חיצוניים ליצור היין. ליין בוקה מצוין וטעמי תבלינים. יין מאוזן שנותן לטעמי "פייט" רציני לכל יינות עמק הרון המצטיינים ביותר. אלי בן זקן מוכיח שכל יין שהוא עושה אינו פחות טוב מאשר היין הצרפתי הדומה לו. התאהבתי ביין. המחיר 159 ₪ – VFM (תמורה למחיר).
רזיאל Non Vintage – יין שמפנאוז מבעבע ששמו אינו מעיד על תוכנו. זהו השמפנאוז הראשון שאלי בן זקן מפיק מענבי שרדונה ופינו נואר מבצירים שונים, החל מבציר 2016. היין תסס וגדל בחביות עץ אלון צרפתי בנפח 600 ליטר, ולאחר מכן התיישן על משקעיו במשך 6 חודשים. משם הועבר היין לבקבוקים, ויושן בשיטה המסורתית בבקבוק במשך 3 שנים. בוקבקו ממנו כ-1,000 בקבוקים. יין יבש בעל גוף בינוני וחומציות מאוד גבוהה, המשאירה טעם רענן בפה. סיומת שלא מסתיימת. ללא ספק, לטעמי השמפנאוז הטוב ביותר וגם היקר שיוצר אי פעם בארץ. יש להגישו קר כדי למצות את הטוב שבו. המחיר 269 ₪ – לא VFM אבל מרתק.
'M' du Castel – יין קינוח המופק מענבי מוסקט שנבצרו בבציר מאוחר. לאחר התסיסה היין התיישן כשנה וחצי בחביות עץ אלון צרפתי ישנות. בוקה נהדר של פרחים, ליצ'י ופרי הדר. חומציות נעימה בפה. יין קינוח מהטובים ששתיתי בארץ. מבחן הסיום של יין קינוח הוא העדר מרירות בסיומת; יין קינוח זה מדלג על המרירות בקלילות. תענוג בחך לסיומה של ארוחה או כיין אפריטיף. שאפו. המחיר 109 ₪ לבקבוק 375 מ"ל – VFM? תלוי בכם.
Castel Grand Vin 2020 – טעמתי את היין שטרם בוקבק. גילוי נאות: רכשתי ממנו לפני כשנתיים בקבוקים ברכישה עתידית. שיווק היין אמור להתחיל באוגוסט. הגרנד וין הוא יין הדגל של יקב קסטל, ולא בכדי. בכל שנה הוא מהיינות הבורדולזים הטובים בארץ. עצום עיניך ואתה בבורדו, או לחילופין ההוכחה הברורה ביותר שניתן לייצר בארץ איכות שאינה נופלת מיין בורדו. 2020 הייתה שנה מצוינת מבחינת מזג אויר, והדבר ניכר בגרנד וין שיוצר בשנה זאת מ- 60% ענבי קברנה סוביניון, 25% מרלו ו- 15% פטי ורדו. היין שהה כ- 18 חודשים בחביות רובן חדשות, ו- 4 חודשים במיכלי בטון בטרם ביקבוק. יין מתובלן, טעמי פירות שחורים וסיומת שלא מסתיימת. לטעמי אחד הגרנד וינים הטובים שיוצרו ביקב, ויכול להשתמר שנים רבות. חגיגת טעמים ומורכבות. ברכות ליקב ולבקבוקים שיגיעו אלי הביתה בקרוב.
22-23.6.22: פסטיבל יין לבן על הים של איש הענבים במרינה הרצליה
איש הענבים – המוסד של חיים גן, ממשיך במסורת של יין לבן על הים במרינה בהרצליה, וזו הזדמנות לבוא ולטעום את היינות שכל כך מתאימים לאקלים הארץ ישראלי. נכון, רוב היקבים עדיין תקועים להם עם ה- 80% יינות אדומים כבדים ומעיקים, אבל המגמה משתנה והיבוא הבין זאת מזמן. נכון לשנת 2021 יבוא היין הלבן לישראל עמד על 65% מכלל היבוא, כדי למלא את החסר.
מעניין יהיה לטעום את היינות הלבנים שזכו בציונים גבוהים בתחרות אשכול הזהב של סטודיו אבי בן עמי, ולראות האם אכן חך המבקרים מתאים לשלכם. ההצעה שלי: לא להתעכב על יינות גרועים, ויש די הרבה כאלה בשוק. מספיק להריח ולהבין שמשהו לא תקין. אל תתעכבו, לא צריך לטעום, ובטח לא להתבייש להשתמש במרקקה.
נסו לחפש יקבים שמאחורי הדוכן עומד נציג של יקב שבאמת יכול לענות לכם על שאלות. לצערי, כמעט בכל פסטיבל יש מטעימים ומטעימות שהקשר שלהם ליין רחוק מאוד, והם שם רק למלא את הכוסות. אז חפשו את הדוכנים הנכונים, כי שם גם יהיה מן הסתם יין יותר טוב כי היינן שם.
נסו לעשות רשימה של מה חובה לטעום מבחינתכם, ואל תתפתו לעוד מזיגה בדוכן, כי מהר מאוד כל היינות יהיו באותו טעם. נסו למצוא זנים שאתם לא רגילים לטעום, ופחות המסורתיים כמו שרדונה או סוביניון בלאן.
נסו להשוות בין יינות ישראלים ליינות יבוא. תשאלו גם לגבי המחיר ותופתעו כמה שהיינות הישראלים יקרים פחד. יינות הרוזה מתעתעים, ויש נטייה של יקבים בשנתיים האחרונות לא להקפיד על עשיית רוזה בצורה מסורתית, אלא לערבב קצת אדום עם שאריות לבנים. כן כן, התותי פרוטי מנסה לחזור ובגדול; אל תעזו אפילו. לרשימה המלאה אפשר להיכנס ללינק הזה. ימים רביעי חמישי, 22-23.6.22, מרינה הרצליה.
מה כן ומה לא מבחינתי
יקב בנימינה: יטעים את פרפום רוזה 2021. מוזר קצת שמכל הפורטפוליו של היקב בחרו את הרוזה. או שהוא ממש מצוין או שהם חייבים להתפטר ממנו. ענבי גרנאש וקצת ברברה, דרך אגב.
יקב הר ברכה: רוזה 2021 מענבי קברנה סוביניון. בוקבק בבקבוק מאוד לא שגרתי. תריחו קודם ואז תחליטו.
יקב טפרברג: אימפרשן רוזה 2021 – גרנאש נואר, מורבדר וברברה. אימפרשן ריזלינג 2021 – מאוד מפתיע, מאוד.
יקב יתיר: דרום רוזה 2021 – חצי כוח. דרום לבן 2021 – חצי כוח.
יקב כרם ברק: יפגיז את הדוכן שלו עם לא פחות מ- 18 סוגי יינות, מרביתם בסגנון פט-נט (עשייה שהיא חלק ממגמת היינות הטבעיים, מורדת בחוקים הנוקשים של תעשיית היין המסורתית). עושה הרבה רעש, אבל גם פה רק אם היינן יודע מה הוא עושה, האם היין באמת ראוי לשתייה ולא כל זן מתאים. היקב גם יטעים יינות כתומים, בהצלחה לכל מי שחשקה נפשו בריחות ובטעמי ביוב קליל.
חברת היבוא אקרמן עם שתי פנינים שאסור לוותר: לינדמנס פינו גריג'יו, ודומיין יוג'ין קאריון שאבלי פרמייה קרו מונטמה.
חברת הכרם שבאמתחתה יש גם שני יקבים ישראלים – דלתון וויתקין, החליטה להביא רק את היבוא שלה, בכל זאת להתעכב על שניים של Wine Art Estate: Assyrtiko Plano ו- Techni Alipias Rosé.
המגש שקד שמשווקים את רמת הגולן, החליט על 4 יינות יבוא בלבד. גם פה אתעכב על שניים בלבד: פורטה 6 רוזה, פורטה 6 וינו ורדה.
יורוסטנדרט עם 13 סוגי יינות יבוא, מתוכם דגתי שלוש פנינים: מרסל מרטן פואי פומה, מרסל מרטן סנסר, ארג'נטו פינו גריג'יו.
צור סוכנויות שתרים ברחבי העולם ומייצרים יינות כשרים שלא מפסיקים להפתיע. יביאו 19 יינות, בתוכם תמצאו את הישראלים שהם משווקים: יקב שילה המצוין – סוביניון בלאן, יקב פסגות ויונייה, ויקב יזרעאל גוורצטרמינר.
אצל צילינסקי אי אפשר ליפול. פשוט יבוא מדהים מאיטליה, מדויק, וכל כך שאפו על כך.
בעקבות אירוע: פסטיבל היין בקיסריה
ביום שישי של חג השבועות, התקיים פסטיבל יין אחר ומיוחד בקיסריה, שריכז 45 יקבים ויבואנים תחת גג אחד. זה היה פסטיבל היין השני בקיסריה, והחמישי במספר בהפקת חברת MyYain בניהולו של נתי נעים. גם בפסטיבל זה חבר נתי לדדי זוהר מאולם טרה קיסריה וחובב יין בעצמו, וביחד עם פארק העסקים של קיסריה הרימו פסטיבל קיצי חדשני בגישתו.
כמו שאר הפסטיבלים של נתי, היקבים לא משלמים כלל עבור השתתפותם. מדובר בפלטפורמה בה כל יקב או יבואן יכול להציג את היינות, ולמכור ללא עלות או עמלות. כך נוצר מצב של מגוון גדול של יקבים משתתפים – מכאלה של 2,000 בקבוקים בשנה עד יקב ברקן הגדול בארץ. מעניין התופעה שמבחינת הקהל מדובר בקבוצה של חובבי יין, שגדלה במהירות ומושכת אליה חובבי יין מכלל הרמות והגילאים.
נתי נעים אומר כי "השילוב בין יבואנים קטנים שמתמחים באזורים כמו מולדובה, גאורגיה או איטליה עם יבואנים גדולים כמו IBBLS, יוצר תמהיל מעולה של היבוא. להוסיף להם יקבים משלל גדלים: דני, מוניץ, מיטב, סולומון, סנה, בית אל, יזרעאל, טפרברג, ברקן ועוד עשרות יקבים, ונוצרת חוויה כוללת". והוא מסכם: "שמחתי לראות כאלף א.נשים אוהבי יין שבאים ונהנים, טועמים, קונים, רוקדים ומדברים יין. יש לי עוד הרבה רעיונות ואירועים בקנה, שמח על השותפים, על היקבים, ועל האנשים שמאמינים במוצר ובדרך".
ומה אומרים היקבים? בני טפירו מיקב טפירו: "פסטיבל היין בקיסריה היה מפגן של כבוד לחוויית היין הישראלית. מאות אנשים אוהבי וחובבי יין, צמאים לטעימות אבל יותר מכך סקרנים לאינטראקציה עם היינן או נציג היקב. היה חשוב להם לשמוע את הסיפור על היין, להבין איפה הכרמים, את מאפייניו ואת ייחודו של היין הזני. ההזדמנות הזאת לשיח, עשתה את כל ההבדל בין ״למזוג וללכת״ לעומת לטעום, להתעמק ולקבל פידבקים מקסימים, ובסוף גם לקחת בחיוך רחב את הבקבוק שאהבת. בפסטיבל הצגנו חמישה סוגי יינות: פטי ורדו, מלבק, פטיט סירה, מרלו וקברנה פרנק. יינות נקנו בהתפלגות מעניינת של קהל המבקרים, שאמרה הרבה על היין: המרלו 18 זכה ל- 45% מהמכירות, הקברנה פרנק – 30% מהמכירות, והשאר לזנים הנוספים. שמחנו לקחת חלק באירוע מרשים ומכבד. דדי זוהר ושותפו יודעים לעבוד בצורה מקצועית. תודה רבה על הכבוד להיות פה".
אליאב מילר מיקב גבעות: "אירועי יין מתחילים אותם כבר בחניה. גן האירועים "טרה" הוא מקום מושלם לחוויה הטעימה. המתחם הגדול נעים מאוד לטעום בו יין, ולשלב גבינות ואוכל במהלך הטעימה. פינות ישיבה פזורות באזור מתחם האוכל. כיף לראות חברים מתאספים ומתחילים את חגיגת שבועות בטעימה איכותית של למעלה מארבעים יקבים. רואים שהמארגנים השקיעו מחשבה רבה באירוע היוקרתי והנעים. יקבים גדולים, בוטיקים וקטנטנים הצטרפו לאירוע, מתוך הבנה שאירוע שיווקי זה משמעותי בבניית המותג".
הטיפ של שיבי דרורי לעלי גפן ממולאים מושלמים
שיבי דרורי יינן יקב גבעות צילם וכתב: לרוב אני עוסק בענבי היין, אבל בעונה זו אי אפשר שלא לעסוק במתנה טובה לא פחות שהגפן מעניקה לנו – עלי הגפן. המרקם המושלם, החמצמצות, הגמישות – פשוט מושלמים למילוי. כשביקרתי בחלקת זני הגפן הארצישראליים כחלק מהמחקר באוניברסיטת אריאל שמתי לב לזן שנקרא 'חומרה', לא מעניין מבחינת הענבים אבל העלים מדהימים – עלים רכים, כמעט ללא אונות, מושלמים למילוי.
לא עמדתי בפיתוי והאצבעות הירוקות נחטפו בטיל. אגב, חלק מהסוד הוא לבחור בשטח עלים מאוד נקיים כשמסתכלים בשמש; כאלה הפרושים באופן מלא, אבל הכי צעירים שניתן – לפני שהם מתכהים. בתיאבון!
כדאי לקרוא גם את זה
יינות בורדו ומועדון יולו: טעימה וביקור ביקבים
יגאל ברנע מספר כי בסיור פגשו המשתתפים תהליך מעניין של חדשנות טכנולוגית ברוב היקבים – ובתקופה פחות או יותר מקבילה, יחד עם העמקה בתהליכים של מתן תשומת לב לסביבה המיידית ולטבע, ההשתלבות בו והשמירה עליו, לתהליכים המוגדרים ביו-דינאמיים. חלקם לוקחים את זה כפילוסופיה ואחרים לוקחים רק אלמנטים שמתאימים להם. קראו כאן
