אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים כבר שנה שנייה על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, ומייחלים לשובם של החטופות והחטופים

מכון היצוא: סוף עידן היין – No Mor Daniel

אלון גונן: ד"ר מור דניאל שלקח על עצמו את תפקיד מנהל ענף היין במכון היצוא, סיים את תפקידו אחרי תקופה קצרה. מכון היצוא אפילו לא טרח לעדכן את היקבים או להוציא הודעה לעיתונות, כפי שעשו זאת עם הרבה חצוצרות כאשר הכריזו על הבאת אדם מקצועי שיציל את ענף היין. כרגיל התנהלות מבישה וחסרת מקצועיות לחלוטין.

מצער מאוד, אבל הבחירה במור דניאל לתפקיד נועדה מראש לכישלון. הוא איש מקצוע בתחום המסעדות והיין כבר שנים, הוא כתב יין וכותב רבות על יקבים. הוא לא איש מערכת, ואין לו מושג מה זה להתמודד בגוף עם גוף ציבורי בירוקרטי, שקצב ההחלטות בו שונה לחלוטין והתקציבים לא תמיד מופנים למקומות הנכונים. בירוקרטיה, פוליטיקה, אינטריגות – הכול יש במקום עבודה ציבורי או ממשלתי. לאדם מבחוץ, שלא חונך בתוך המערכת, אין הרבה סיכוי.

נושא נוסף הינו ניגוד האינטרסים שהביא איתו מור דניאל. עיתונאי או כתב ין לא יכול לייעץ ליקבים, או לייעץ למקום ציבורי בעניין יקבים כאלה ואחרים. החלטות שלו משפיעות כלכלית, ומבחינה אתית זה לא מקובל ואסור שייקרה.

הבחירה נועדה לכישלון ומור הבין זאת וביקש לסיים את תפקידו, אבל מבחינת תעשיית היין לצערי כנראה שוב הוליכו אותה שולל. עם כל הרצון הטוב וההבטחות של אבי בלשניקוב יו"ר מכון היצוא, להביא תקציבים, להביא לשינוי וועד מילים וכוונות טובות, התעשייה קיבלה שוב סטירה והסכימה לאכול פעם נוספת את מה שנראה כבלבול מוח מכיוון מנכ"לית המכון נילי שלו.

אני סבור שאי אפשר להגדיר אחרת את מה שנילי שלו עשתה ועושה לענף היין הישראלי בשנים האחרונות, מלבד ניטרול הענף. היא פשוט בועטת בעשרות יקבים שמייצאים יין כבר שנים רבות, ותורמים למדינת ישראל בין היתר יחסי ציבור חיוביים ומרשימים בכול תערוכה ומקום בו הם מוצגים. איך אפשר לשקר במצח נחושה בכתבות תדמית ובכול מיני ישיבות מתוקשרות, בהן היא מהללת ומשבחת את היין הישראלי, כאשר למעשה אני סבור שהיא תקעה מקלות גם בגלגלי הניסיונות של היו"ר החדש אבי בלשניקוב, שקיבל שיעור מאלף ומעלף מעובדת מגזר ציבורי שכנראה חושבת רק על שמירת על התפקיד שלה.

גם אם היה איזשהו זיק של חזון בשנה האחרונה, אחרי כל המחדלים שהתחוללו בשנים האחרונות בענף היין של המכון הזה, נראה שההנהלה לא רצתה להוציא לפועל את החלטות יושב הראש, ובוודאי לא את אלה של מור דניאל. נראה לי ששלו וגם עדי טייכר, מנהלת תחום מזון ופודטק מכון היצוא, שרבות נכתב עליה אצלנו על מחדליה וחוסר המעש שלה, סירסו כל רעיון או יוזמה שהניחו להן על השולחן.

דווקא בשנה האחרונה, כשהכול קרס מסביב והעולם סוגר דלתות בפני מוצרים מישראל, לא הצליחה המנכ"לית להבין ולהפנים כי זה הזמן כן להיאבק בגורמים שנלחמים בנו באירופה, כן לנסות לחדור לשווקים דרך היין, ולהיות על המדפים בכל מחיר. כמה חוסר הבנה יש לדעתי בשתי מנהלות אלה.

השוק הישראלי ממותג הכי חזק בעולם כשוק כשר. צריך להפסיק עם הפנטזיה שאנחנו יכולים לשווק "יין ישראלי";  המותג "כשר" זה מה שיש לטוב ולרע. צריך להפסיק להשתתף בתערוכות שלא מביאות דבר וחצי דבר ועולות כסף רב. כולם שונאים את ישראל וזה לא דבר חדש, ואי אפשר לעשות הרבה נגד זה גם לא עם תקציבי עתק.  צריך משרדי יחסי ציבור מקומיים שידחפו במקומות הנכונים, לא מייצאים כל כך הרבה יין מישראל כי אין הרבה יין בישראל. צריך לשנות תפיסה וגישה ולא להיאבק בתחנות רוח – יש מותג כשר שמוכר מצוין ועושה יופי של יחסי ציבור למדינה.

במסיבת עיתונאים בתערוכת סומלייה בתחילת אפריל השנה, יצאו  צחי דותן – מנכ"ל המועצה לגפן היין בישראל, ויושב הראש אבי בלשניקוב והמנכ"לית של מכון היצוא, יצאו בהצהרה משותפת, לפיה "מכון הייצוא פותח מחדש את ענף הגפן והיין: אימפקט חיובי לישראל, והתוכנית לחזק את מעמד היין הישראלי בשוק הגלובלי".

באותה פגישה השלושה דנו בדרכים ליצירת שיתוף פעולה רחב וממושך בין שני הגופים, במטרה לקדם את ההכרה ביינות ישראליים, ולחזק את מעמדם בתעשייה העולמית. בין היתר דנו באסטרטגיות לקידום תעשיית הגפן והיין הישראלית בשווקים בינלאומיים, ולשילוב יצרני היין הישראלים בתערוכות בכירות ברחבי העולם.

לאחר הפגישה יצאה המנכ"לית נילי שלו בהצהרה, לפיה "היין הישראלי זוכה להערכה והוקרה בעולם בזכות השימוש בטכנולוגיות חקלאיות חדשניות, צורות הגידול המגוונות ואיכות הבציר. בעשורים האחרונים בולטת גם ההשקעה הרבה במחקר ופיתוח של זנים מקומיים. ליין הישראלי יתרונות רבים מעבר להיותו ענף ייצוא", הוסיפה המנכ"לית, "יתרונות אלו מחזקים את התדמית הישראלית בעולמות היין והקולינריה ומייצרים אימפקט חיובי על ישראל, במיוחד בימים אלו".

ברור לי כי היה מדובר בדברים שנלעסו כבר שנים רבות – אותן הבטחות בעטיפה אחרת. מנכ"ל המועצה לגפן היין בישראל והיקבים שחשבו לעבוד עם מכון היצוא, צריכים להתאגד ולעבוד יחד, ללא מכון היצוא שכנראה מסורס ולא מבין את הענף, אולי גם לא רוצה להבין את הענף. בשיחה עם נילי שלו המנכ"לית, היא אמרה לי כי "בונים תוכנית עבודה 2025, ויש מחויבות של המכון לענף היין". באותה נשימה אמרה גם: "זה מחייב מערך בין-משרדי, ואנחנו לא נסוגים מהפעילות ומתייעצים עם גורמי מקצוע והיקבים".

אחד הדברים שאבי בלשניקוב הביא איתו למכון היצוא בתפקידו ההתנדבותי כיושב ראש, אלו הקשרים והמעמד שהוא צבר בכל משרדי הממשלה. יפה, אז השאלה היא איפה הוא היה בשנה האחרונה? כן, צריך לעשות הרבה דברים, אז תעשו אותם נכון פעם אחת ולתמיד.

תגובת מכון היצוא

"מכון היצוא בניהולה של נילי שלו פועל בשיתוף פעולה עם השחקנים בענף היין, בהם יקבים ישראליים ומשרדי ממשלה שונים, לטובת קידום הענף דרך אירועים מקצועיים ומסחריים ברחבי העולם, תוך שיתוף פעולה עם מערך הנספחים המסחריים ועם השגרירויות של מדינת ישראל ברחבי העולם.  במיוחד בתקופה מורכבת ולא פשוטה בזירה הבינלאומית גם עבור ענף היין, מכון היצוא מחויב לקדם תוכניות מותאמות לקידום היצוא הישראלי".

תגובת ד"ר מור דניאל

"הגעתי למכון היצוא עם ניסיון של 20 שנים בתחום היין והמסעדות. יושב הראש אבי בלשניקוב הגיע עם חזון ועם רצון לעשות שינוי, אבל לצערי היה פער גדול ביני לבין ההנהלה, והמפגש שלהן עם איש מקצוע לא צלח. הרגשתי את הפערים מהשלבים הראשונים, והחלטתי לעזוב כי עדיף לא להיכשל במקום שרואים שאין בו סיכוי להצליח. מוצר כמו יין דורש טיפול אחר, ואין לצערי במכון היצוא משאבים ואנשים להתמודד עם האתגרים של המוצר. זה לא ענף הייטק. בסופו של דבר אצל המנכ"לית הכול זה עלות מול תועלת. וראוי לציין שוב כי היושב ראש היה איתי לאורך התקופה הקצרה שלי שם. והוא התאכזב מאוד מהעזיבה. ההנהלה נשמה לרווחה. אני מקווה שהתעשייה תתאגד ותעשה לעצמה.

התייחסות אלון גונן לתגובות

כאמור, לאחר שיחה ארוכה עם נילי שלו מנכ"לית מכון היצוא, הבנתי שהיא רוצה להגיש תוכנית לשנת 2025, והיא מחפשת איך ועם מי לעשות זאת. לצערי, היא כנראה הולכת לעשות שוב את אותה טעות נצחית של המכון. אחרוג ממנהגי ואתן לה שתי עצות:

יעל גיא מיקב רמת הגולן, אתי אדרי מיקב כרמל יתיר, ודורית בן סימון מיקב רקנאטי – שלושתן חולשות על היצוא לשוק האמריקאי והאירופאי, הן לא חברות של הענף ולא של מכון היצוא. לשלושתן יש אינטרס אחד, וזה כל אחת היקב שלה. נקודה. הן לא צריכות להיות בלופ של קבלת החלטות.

צחי דותן – מנכ"ל המועצה לגפן יין, חיים גן איש הענבים, יעקב ברג יקב פסגות, ואילן חסון יקב 5 אבנים – אלו האנשים המומלצים, שצריכים לשבת יחד ולהציף ברעיונות ולבחור פרויקטור למיזמים שיחליטו עליהם במהלך השנה. חשוב שאת תהיי זבוב על הקיר, רק תשמעי ותחתמי על התקציב. לא תוכניות ארוכות טווח, לא שווקים הזויים בטאיוואן ובסינגפור, לא תערוכות בינלאומיות שלא מועילות לשום יקב. יש שוק ייעודי (הכשר), דרכו לפרוץ את הדרך ליין ישראלי. לקחת משרדי יחסי ציבור מקומיים, ודרכם לעבוד ולשווק את היין. בהצלחה נילי.

יונתן לבני בטעימות ראש השנה בגן העיר תל אביב

לפני ראש השנה התקיים זו הפעם השביעית פסטיבל היין בקניון גן עופר (גן העיר) תל אביב, בארגון הנהלת הקניון בשיתוף MyYain. היקבים לא שילמו כדי להשתתף בפסטיבל, מה שאיפשר ליקבי בוטיק ויקבים משפחתיים קטנים להציג יינות המיוצרים בהם שבדרך כלל קשה למצוא בחנויות יין, וצריך לפנות אליהם כדי לקנות אותם. לשמחתי, יקבים קטנים רבים מייצרים יינות טובים, אפילו מצוינים.

יקב מבצר עתלית

יקב בוטיק קטן שהוקם בשנת 2006 בחצרות האיכרים בעתלית על ידי שלושה חובבי יין, רמי גולדשטיין, אשד גל ואסף אפק, המייצרים כ-1500 בקבוקים בשנה. 054-4323727.

רוזה פלמינגו 2023 – עשוי מענבי סירה ומרסלן, שלא תססו בחביות אלא רק במיכלי נירוסטה. רוזה עדין וקליל. 70 ₪.

ריקוד האבירים 2018 – בלנד לא נפוץ בארץ מענבי ברברה, הנפוצים דווקא באזורים קרים כמו אזור פיימונטה באיטליה, וענבי שיראז, ששהו יחד 25 חודשים בחביות עץ אלון. יין טעים עם ארומות של דובדבנים ופטל. 120 ₪.

ריקוד מושחת 2018 – יין נוסף מאותם ענבים. שהה רק שנה בחבית וטעמיו דומים. 80 ₪.

יקב כרמי מבורך

הוקם בישוב מיתר שבנגב בשנת 2014 על ידי ניסים סרוסי וזוגתו, במקור מגוש קטיף. לאחר כמה שנים בהן סרוסי התגורר ליד נחל שורק הוא שב לנגב, גר ויוצר שם 6000 בקבוקים בשנה, שבעה יינות בכל שנה. 050-5272540.

קרן זהב 2021 – בלנד של ענבי שרדונה ומרסלן. לא שהה בחבית וטעמיו מאוד מיוחדים. 110 ₪ – קצת יקר.

שיראז 2022 – עשוי מענבים שגדלו בצפון הנגב המזרחי ולא שהו בחבית. שיראז פרחוני, נעים לשתייה לאוהבי שיראז קליל ורך. 145 ₪ – יקר.

יקב בנימינה

לא יקב קטן, אבל כזה שעבר בשנה האחרונה טלטלות סביב בעלות היקב – שלא השתנתה. שוכן בבנימינה כמובן, במבנה שהוקם בשנת  1925. בפסטיבל הוצגו מספר יינות קלילים שמיוצרים ביקב. 04-6107530.

רוזה 2023 – יין מסדרת WINE &. עשוי מ-90% ענבי גרנאש ו-10% סירה, ששהו חודשיים בחביות עץ אלון. יין קליל ונחמד, עם חמיצות עדינה ליום קיץ. 65 ₪.

פטי ורדו וקברנה סוביניון  2023 – יין אדום בסיסי מאותה סדרה, מורכב מ-55% ענבי פטי ורדו ו-45% קברנה סוביניון. יושן מעט מאוד זמן בחבית, קליל ונעים לשתייה. היקב מציע ליישנו. 65 ₪.

יין אובלס

צליל אובלס הוא יינן שלמד באיטליה והשתלם שם בבולגרי, ובמרלבורו שבניו זילנד. שב ארצה ב-2017 ועבד זמן מה עם היינן אבי פלדשטיין. עם חזרתו התחיל לייצר יינות מזנים לא שגרתיים ביקבים ברחבי העולם, משם הוא מביא אותם ארצה. 050-4217390.

סוסו 2023 – יין אדום עשוי מענבי סוסומניילו, זן ענבים נדיר ממחוז פוליה שבדרום איטליה. יוצר ללא חבית ולמרות זאת יש לו גוף שופע, טעם מאוד פירותי עם ריח קפה וגוף בינוני. יין נעים לשתייה. 80 ₪.

אלפיניה 2023 – בלנד של סוביניון בלאן וריזלינג מכרם באזור פריולי בצפון איטליה, בו יש רוח חמה מהים האדריאטי ושלג בחורף. ריח מאוד חזק ואופייני לסוביניון בלאן, לי מזכיר בושם נשי. בפה טעמים טרופיים עם חמיצות מאוד נעימה. 80 ₪.

יקב דני

יקב משפחתי הממוקם בביתם הפרטי של דני ג'יבלי ובת זוגו יפה בראשון לציון. מייצר כ-1500 בקבוקים בשנה. ב-2004 הכיר את ניר שחם מיקב שורק, ושם למד ייננות. הענבים מגיעים בעיקר מכרמי יוסף ומהרי ירושלים. 054-7912672.

נבו 2018 – יין על שם נכדם, עשוי בעיקר מענבי קברנה סוביניון מכרמי יוסף עם תוספות של פטי ורדו מגדרה, שיראז מכרמי יוסף, ומרלו ממושב מטע בהרי יהודה סמוך לירושלים. בלנד שמעיד כמה נכון לצרף אזורי גידול שונים, שכל אחד מהם תורם לטעם היין. שהה 18 חודשים בחביות עץ אלון ישנות. טעים ביותר. 150 ₪ – יקר.

דביר 2019 – על שם הנכד הגדול של בני הזוג, שעלה השנה לכיתה א'. עשוי מ-43% ענבי מרלו, 36% פטי ורדו 14% שיראז ו-7% קברנה סוביניון. יין מדהים. מהטובים ששתיתי באירוע. 150 ₪ – יקר אבל שווה.

יקב גסקון

יקב של היינן קובי קקון בפרדסיה שבשרון. מוצאו בגסקוניה על גבול צרפת וספרד, כאשר משפחתו ברחה למרוקו עם גירוש ספרד. הוא עלה ארצה ב-1964, ולמד בעצמו לעשות יין. הענבים מהם הוא מייצר כ-5000 בקבוקים בשנה, מגיעים ליקב מפרדסיה ומכרם בן זמרה. 050-3000300.

סירה 2022 – עשוי מענבי סירה מכרם בן זמרה, ששהו 14 חודשים בחבית עץ אלון צרפתי. יין מרשים בטעמו, מאוד אופייני לזן הסירה. בעל גוף בינוני ומרקם טעים. אני מציע לתת לו זמן עד פתיחתו, או לפתוח את הבקבוק מספר שעות לפני השתייה. 120 ₪ – מחיר טוב בהתחשב באיכות.

פטי ורדו 2022 –  עשוי מענבים מכרם דישון, שהתיישנו כ-15 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. כמעט סגול בצבעו, עם טעמים ברורים של פטל ודובדבן שחור. יין יבש מאוד עם גוף בינוני, שבסופו יש גם תחושה של ליקוריץ וטאנינים מורכבים – סיומת ארוכה. וואו של יין. 170 ₪ – יקר אבל טעים.

יקב בן ארצי

יקב בן שנתיים השוכן בפתח תקוה, בו מייצרים משפחה וחברים 1500 בקבוקי יין, שעל פי הגדרתם הינו "יין ללא פשרות", מכרמים בגולן ובגליל. היינן הראשי הוא שי בן ארצי, מהנדס כימי בעבר, שהחליט ללמוד ייננות וסיים בהצטיינות באוניברסיטת אריאל. 077-4905040.

מלבק 2022 – עשוי מענבי מלבק מכרם בגליל. זן מלבק אוהב שמש וגובה, ולכן היין מהגליל נעים לשתייה. התיישן כשנה בחבית עץ אלון צרפתי חדשה, שלא השתלטה על הטעמים. יין בעל גוף בינוני, עם בוקה של פירות אדומים אופייניים לזן. הסיומת נעימה וארוכה עם מעט מתיקות. 150 ₪ – יקר.

סירה 2022 – ענבי הסירה מרמת הגולן. היין שהה במשך שנה בחבית חדשה מעץ אלון צרפתי, ואחר כך עוד שנה בבקבוק. בשתייה, יין בעל גוף בינוני, עם ריחות שמאפיינים את הזן, כמו פרחי סיגליות ופלפל. הנאה צרופה לאוהבי זן הסירה. 170 ₪ – יקר אבל טעים.

יקב בין הפרחים

יקב בישוב קדומים, המייצר 2000 בקבוקי יין בשנה, בתוך 'משתלת מאירה' במקום. היינן דודו עמר עושה יין מזה שלוש שנים, לאחר שעבד מספר שנים ביקבים באזור, וב'גבעות עולם', חווה לגידול אורגני בישוב איתמר בה מייצרים גם יינות. 050-2330009.

פטי ורדו 2022 – הענבים מכרם בן זמרה. היין שהה 14 חודשים בחבית עץ צרפתי. זה יין צעיר שצריך עוד זמן להתיישן, אבל כבר עכשיו נהניתי ממנו. 115 ₪.

ויונייה 2023 – יין לבן מענבי ויונייה מגוש עציון, ששהו 8 חודשים בחבית שהוסיפה ליין קריספיות נעימה וחדה. הטעם כל כך אופייני ליין ויונייה מצוין. לא לפספס. 115 ₪.

יקב הלביאים

יקב ביתי קטן בחדרה שמייצר 2500 בקבוקים בשנה. היינן הוא שובל לביא, בעל תואר שני מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות. הענבים ליקב הביתי, מגיעים מרחבי הארץ.  יינות היקב צעירים וקלילים ביותר. 054-6620634.

גוורצטרמינר וריזלינג 2023 – יין מעניין, כי בדרך כלל לא נהוג לערבב את הריזלינג עם ענב אחר.  כאן השתמשו בעיקר בקליפות ענבי גוורצטרמינר שהגיעו מרמת הגולן.  בגלל שירות מילואים של שובל, שהה הגוורצטרמינר זמן רב מדי לפני ביקבוקו, והוא החליט להוסיף ריזלינג כדי לתת לו איזון. החלטה נבונה. יין מקסים וטעים, ושונה כל כך מיינות לבנים להם אנו מורגלים. 80 ₪.

קריניאן 2023 – הענבים מכרמים בני 17 שנים בזכרון יעקב, שכנראה עומדים לפני עקירה.  היין יושן בלי חביות עץ ובלי תוספות שבבים כלשהם, אלא רק במיכלי נירוסטה. התוצאה מלהיבה – לאוהבי הזן זהו קריניאן במיטבו. 90 ₪.

יקב רמות מנשה

הייננים עמי מלינוף, נועם להב וליאור למשטיין, הקימו את היקב בשנת 2022 ומייצרים 6000 בקבוקי יין בשנה. זאת לאחר שמלינוף עבד שנים עם אביו מוריס, שעלה מאיטליה בשנות החמישים והקים בזמנו יקב בקיבוץ רמות מנשה. הכרמים ממנו מגיעים הענבים ליקב הם בגבעת ניל"י, רמת הגולן, פקיעין ועמק יזרעאל. 054-9912020.

שנין בלאן 2023 – אני חסיד של יינות לבנים מזן שנין בלאן שמקורו בעמק הלואר שבצרפת, אבל בישראל יש לא מעט ייננים העושים ממנו יינות טעימים. הענבים ליין זה הגיעו מכרם ליד בית לחם, והיין נעשה ללא שימוש בחבית. יין יבש מאוד עם טעמים שאינם אופייניים לזן שנין בלאן, ובכל זאת היין היה נעים לשתייה. 80 ₪.

קריניאן 2023 – ענבי הקריניאן הגיעו מגבעת ניל"י, והיין שהה שמונה חודשים בחביות עץ אלון לפני הביקבוק. יין מעולה – אחד הקריניאנים הטובים ששתיתי לאחרונה. 80 ₪ – מחיר מצוין ליין איכותי.

בשולי הטעימה: יקב גיזו

יקב זה לא השתתף בפסטיבל היין בקניון גן עופר (גן העיר) תל אביב, אבל טעמתי שלושה יינות שלו בסמיכות תאריכים יחד עם לינדה גרדשטיין, מבקרת יין ומסעדות של עיתון הג'רוזלם פוסט.

גיזו הוא יקב משפחתי קטן בכפר גיזו שבהרי יהודה, הפועל משנת 2006 ומייצר 2000 בקבוקים בשנה. מנהלו והיינן הוא יואב אלון, מנהל תחום תשתיות מים ופיתוח עסקי בקבוצת 'חוליות' העוסקת בייצור ושיווק של צינורות פלסטיק להזרמת מים.  אלון אחראי לכל שלבי יצירת היינות, החל מהטיפול בגפנים דרך הבציר, סחיטה, תסיסה ויישון היין, שבין היתר מתבצע במיכלי פלסטיק כמתחייב מעיסוקו היומיומי. 052-5342228.

חתונה לבנה 2023 – הפתעת הטעימה. בלנד יבש מ-60% ענבי שרדונה ו-40% קולומבר. שילוב של ארבעה בצירים מוקדמים ומאוחרים, שלאחר תסיסה מלולאקטית יושנו שמונה חודשים בחביות 300 ליטר חדשות, ואז בחביות מחזור שני. "הרעיון המוביל ביצירת היין היה לאפשר לשרדונה שלא לאבד את הצד החומצי-פרחוני של היין, למרות ההתבגרות הארוכה יחסית בחביות", אומר יואב אלון. השרדונה נותן ליין טעמים של תפוח, אגס וחמאתיות, ואילו הקולומבר תורם חומציות עם טעמי לימון, מאוזן ומרענן. הבלנד חיבר היטב בין הטעמים החמצמצים והקלילים, לבין הטעמים העשירים יותר של השרדונה. 85 ₪ – אסור להחמיץ.

פטיט סירה 2021 – עשוי מענבי פטיט סירה. התיישן 18 חודשים בחביות צרפתיות חדשות ומשומשות עד מחזור שלישי. כמו יינות פטיט סירה רבים, צבעו כמעט סגול עמוק. בטעם פירות יער כמו גם דובדבנים, ופלפל שחור בולט. חומציות בינונית, עם טאנינים בולטים וגוף מלא. כדאי ליישן אותו כי אז יבלטו טעמיו המיוחדים עוד יותר. מומלץ לקרר מעט לפני השתייה. יין נהדר. 95 ₪ – מציאה.

Outsider 2022 – כשמו כן הוא: יין זר; שלא כמו האחרים. מורכב מענבי מרסלן אדומים כשלד מרכזי, בתוספת מרלו וענבי מוסקט אלכסנדרוני לבנים. בדרך כלל מרסלן הוא יין עם גוף מלא וטעמי פירות כבדים, כמו שזיפים ודובדבנים. כך גם המרלו, שהגוף שלו רך יותר ופעמים רבות יש לו קצת טעמי שוקולד ודובדבנים. מוסקט אלכסנדרוני הוא זן לבן בעל מתיקות גבוהה ופרחוניות חזקה מאוד. איני מכיר יין אחר בשילוב זה.

יואב אלון מספר כי באירוע  ביקב הוא מזג בטעות יין מרסלן לכוס של אחת האורחות, שהיה בה עדיין מוסקט אלכסנדרוני לבן. בדרכו לרוקן את הכוס הוא הריח ריח מיוחד ממנה, מזג לעצמו את הבלנד ונדלק עליו. וכך, לאחר השילוב בין הזנים האדומים הוא הוסיף ענבי מוסקט על שזרותיהם בראש המיכל עד לתסיסה הספונטנית של הענבים. "זהו יין שמח, שנעשה כמעט ללא התערבותי", הוא אומר. בטעימה זה אכן יין עשיר ופרחוני, אך מאוד מאוד מתוק – לטעמי יותר מדי. אוהבי יינות אדומים מתוקים יאהבו את האאוטסיידר. 85 ₪.

מדריך יו ג'ונסון 2025, אדם מונטיפיורי, גל זהר – כבר אין פרות קדושות

אלון גונן: בימים בהם אף אחד אינו רוצה לדרג יין ישראלי, או מאפשר ליקבים ישראלים להשתתף בתערוכות בעולם, יוצא לאור המדריך המאוד מכובד של מבקר היין הבריטי יו ג'ונסון  – Hugh Johnson's Pocket Wine Book 2025, שמדרג יינות ישראלים כבר שנים רבות.

מי שאמונים על טעימת ודירוג היינות והיקבים הישראלים במדריך הם העיתונאי אדם מונטיפיורי, וגל זהר – מייסד בית הספר WSET בישראל, סומלייה, שופט ויועץ ליקבים. אדם מונטיפיורי אינו רק כתב ומבקר יין, אלא אדם שנטוע עמוק בתעשיית היין הישראלית כבר מעל 30 שנים. מונטיפיורי אוהב ומעריץ יין ישראלי, אוהב את מדינת ישראל אהבת אמת, ומייצג אותה נאמנה בכל מקום ובכל הזדמנות. אם היה במשרד החוץ תואר אמיתי של שגריר יין ישראלי, הוא ללא ספק היה מקבל אותו.

המדריך של יו ג'ונסון מדרג יינות באופן שונה מכל מדריך אחר. הקונספט שלו הוא ניקוד כללי של יקב, על פי איכות כל יינות היקב ועל פי העקביות שלהם. למשל, הוא העניק ליין קצרין של יקב רמת הגולן את הציון המקסימלי של 4 כוכבים, ולעומתו לחרמון נתן רק 2 כוכבים (הגיוני  לחלוטין). בסופו של דבר, הציון ליקב עצמו הוא שקלול של כל הציונים ליינות, בתוספת פרמטרים שונים, ביניהם העקביות, שכאמור מאוד חשובה.

לא פשוט להיות מבקר יין כש-300 יקבים מצפים להיכלל במדריך. לא פשוט להתעלם מחברויות ומלחצים של בעלי יקבים, משרדי יחסי ציבור וגם של דעת קהל. אדם מונטיפיורי הוא מהמבקרים שלא כותבים על יינות גרועים, הוא פשוט מתעלם מהם, וזו גם דרך להביע את דעתו. אולי שיטת הציונים של מדריך יו ג'ונסון מקלה על הנציגים הישראלים לדרג יקבים מוכרים שנמצאים בקונצנזוס. הרי אף אחד לא רוצה לקבל בשש בבוקר טלפון מאלי בן זקן, שיצעק עליו כי הוריד לו כוכב, או להיפגש בעוד חודש עם ויקטור שונפלד אחרי מתן ציון לא טוב.

הקונצנזוס והנוסטלגיה הם האויבים האמיתיים של מבקר יין, לטוב ולרע. כאן בדיוק נכנס האיזון שמביא גל זהר, שמכיר את כל הנפשות הפועלות ואת כל השטיקים של היקבים. אי אפשר לספר לו סיפורים על יין, מבלי שהוא יידע מהלגימה הראשונה מה עשו עם היין. שני הקצוות האלה משלימים אחד את השני, ובמדריך היין של יו ג'ונסון זה בא לידי ביטוי באופן פנומנלי.

המדריך אינו חף מבעיות כאלה ואחרות, אבל הוא בהחלט מנפץ כמה אשליות של יקבים שחושבים שהם מייצרים את נקטר האלים או שמגיע להם הכול. אני לא בטוח שזה קורה בגלל אומץ לב, אלא זו פשוט המציאות שהוטחה בפני שני המבקרים כשטעמו את היינות, והיו עדים לשינויים שחלו ביקבים.

אתחיל בשני יקבים מאוד עקביים, שכבר שנים מקבלים במדריך 4 כוכבים. הראשון והבלתי מנוצח הוא יקב קסטל של אלי בן זקן, שמזוהה עם שני מותגים – קסטל ו-LA VIE. אבל בהחלטה של המבקרים יש בעייתיות מסוימת שמתנגשת עם ההחלטה על יקב רמת הגולן. אין ספק שמותג קסטל ראוי ל-4 כוכבים. יחד עם זאת ועם כל הרצון הטוב, יינות מותג LA VIE – שלא נבחנו על ידי מונטיפיורי-זהר, אינם יינות של 4 כוכבים ואולי נושקים ל-2 כוכבים. אלא שהדירוג של קסטל כיקב לא לקח בחשבון את המותג הזה, מפני שאז היו אמורים לדרג את היקב בדיוק כפי שעשו עם יקב רמת הגולן שקיבל 2-4 כוכבים כי מול קצרין עמד הר חרמון. לכן לא ברור לי למה רמת הגולן מדורג שונה מיקב קסטל. באותה נשימה ושאפו על ההחלטה לא לתת ליקב רזיאל כוכב רביעי, ולהסתפק ב-3, כי הוא באמת עדיין לא שם אף על פי שהוא שייך לבן זקן.

היקב השני שמתמיד בהובלה במדריך זה, הוא יקב צרעה בראשות היינן-מנכ"ל ערן פיק. כאן אין ספק ששני יינות הרי יהודה, הלבן והאדום, הם אלה שמעניקים ציון 4 כוכבים ראוי ליקב.

לפני שאמשיך ואגע בפרות הקדושות, אני לא יכול להתעלם מהעמוד שמגדיר יקבים וייננים בשתי שורות בלבד. זו אחת הבעיות של המדריך, שלפעמים הסופרלטיביות משתלטת בו. בנוסף קשה לי להבין מדריך שעוסק ביין ישראלי, ומגדיר למשל את היינן איתי להט כ"מתמחה ביינות רואן מצרפת". אני חושב שזה הדבר האחרון שלהט רוצה שיגידו עליו.

על יקב מרגלית נכתב שיש בו אב ובן שמתמחים ב-BX Varieties, כלומר בזנים בורדולזים וביינות בורדו. עשרות כתבות נכתבו על מרגלית בלאן הישראלי שנולד בחצר היקב, ואני לא בטוח שבטעימה עיוורת מול יין בורדו יהיה מי שיחשוב שמרגלית מיוצר בבורדו. אני גם לא בטוח שכך יאיר מרגלית רוצה שיזכרו אותו.

בפסקה על יקב פלטר מרמת הגולן, מצוין שזהו "מותג פופולרי" – הגדרה שאינה אומרת דבר, כי הרי גם מותג העל קוקה קולה הוא מאוד פופולרי. על יקב פינטו הצעיר יחסית נכתב כי הוא Desert start-up – אז מהם יקב רמת נגב שקיים משנת 1997, יקב כרמי עבדת שקם ב-1998, יקב מדבר של איציק וולף שנפתח ב-2012, ויקב כרם שיזף שקיים מ-2017? אין לי מושג על איזה סטארט-אפ מדובר, מלבד יעקב אוריה שמביא המון יחסי ציבור, והיקב הפרטי שלו שמקבל פסקה במדריך בה נכתב שהוא ארטיזן יצירתי – אני לא יודע מהו יין יצירתי מבחינת ביקורת יין.

יקב מיקה – יקב צעיר מרמת הגולן, נכנס לפנתיאון ולא ברור על שום מה. היקב הוקם לפני שלוש שנים וכבר נכנס למדריך, גם עם אזכור של הפטי ורדו שלו, שמתואר כאלגנטי – זהו מושג מעולם האופנה, ואני לא יודע מהו יין אלגנטי.  כאמור יקב צעיר ובלי פורטפוליו שיכול להעיד על התמדה וקו יינני מובהק, אבל למונטיפיורי וזהר זה מספיק כדי להתייחס אליו. היקב מקבל בסופו של דבר 2 כוכבים, אז על מה האזכור בדף זה? לא ברור ולא מובן.

הייתי מצפה לראות שם את לינה סלוצקין מיקב קדמא או את לורי לנדר מיקב צפרירים, שתי יינניות מעל 20 שנים, שהתפתחות היקבים שלהן מתמידה ועקבית, ויש להן פורטפוליו מרתק. שתיהן מחזיקות בכרמים ומטפחות זנים שונים. לינה מתמחה בייצור יין בכדי חרס והייתה הראשונה בתחום בישראל. היינניות אורנה לב מיקב אדם ושרון כהן מיקב רוגלית, עושות חייל מעל עשור והיינות שלהן נמצאים כל הזמן במגמת עלייה מרשימה. ארבעת יינניות אלה עובדות ונושמות יין ואירוח חובבי יין ביקבים שלהן. אלה יינניות שאינסטגרם ותפריט יין במסעדה תל אביבית לא עושים להן את זה. הן עושות יין טוב מאוד, וארבעתן נושקות ל 3-4 כוכבים.

עכשיו הגענו לפרות הקדושות. כן, מונטיפיורי וזהר סוף סוף נוגעים גם בפרות הקדושות. ואם רוב תעשיית היין הישראלית חושבת שאין כבר ביקורת הוגנת, באים שני אלה – שאי אפשר להתווכח עם הכישורים שלהם, ומתריעים בפני הייננים שיחסי ציבור כבר לא מספיקים, שתיקונים גסים וסיפורי אלף לילה ולילה כבר לא מחזיקים יין, ושעל מנת להגיע לכוכב הרביעי יש להתעשת, לעשות בדק בית ולהבין מה השתבש או איך אפשר להשתפר.

היקב ראשון שהפתיע את כל מי שכבר קרא את המדריך, היה הקדוש מרגלית. אם הציפייה שלו ושל רבים הייתה שיקבל דירוג 4 כוכבים, הרי שהמדרגים הסתפקו בציון של 2-3 כוכבים בלבד, בעוד יקב אמפורה מקבל רק 1-2 כוכבים. בניתוח של הדירוג, כנראה שהמקור לציונים אלה נובע מהעובדה שהקו המובהק שאפיין שני יקבים אלה ב-180 מעלות בשנים האחרונות. במרגלית כי אולי יינות תואמי בורדו כבר לא עושים את זה לחך הישראלי. ביקב אמפורה המצב מורכב יותר, ואולי לא רק היין קשור לדירוג אלא גם העובדה שהיקב שינה פניו, הפך לאולם אירועים גדול ואיבד מיוקרתו.

יקב פלם שנמצא תחת המעטפת של הקוורטט מקבל 3-4 כוכבים, וצריך לראות האם עובדת היותו חלק ממותג הרי יהודה שמחויב להשתמש בענבים רק מאזור מסוים בארץ, לא פגעה באיכות היין (עד לפני שנתיים היקב בצר גם במקומות אחרים), נושא ששווה מעקב. יקב גבעות המוערך, עם שיבי דרורי שגם הוא פרה קדושה בתעשייה, מקבל רק 2 כוכבים (אומנם מצוין כי הוא מייצר את הפינו נואר הטוב ביותר בארץ, אבל לא בטוח שמי שחובב פינו נואר רוצה פינו ישראלי).

יקב עגור שגם הוא פרה קדושה בזעיר אנפין, עם אלעד כץ (לשעבר קסטל) והיינן המבטיח והמוכשר אייל דרורי, מקבל 2-3 כוכבים. רבות כתבתי על אייל דרורי, והוא אף הוגדר כיינן הצעיר המבטיח. המעבר שלו ליקב עגור היה חלק משינוי משמעותי שעבר היקב בשנים האחרונות, אבל זה עדיין אינו  מאפשר לו לפרוץ את תקרת הזכוכית. גם במקרה זה, המבקרים עשו חסד עם היקב כשנתנו לו כוכב שלישי. אני לא בטוח שהבעיה ביקב היא אייל דרורי, ויכול להיות שאלעד כץ המנכ"ל, צריך לשבת עם עצמו ואולי לשחרר קצת את המושכות, ולחשוב יותר על ייננות מאשר על מרכז מבקרים שוקק.

יקב אחת של ניצן סברסקי מקבל להפתעתי רק 2 כוכבים, וכמוהו גם יקב תל של ליטל עובדיה. גם יקב ננה, ובחסד, מקבל 2 כוכבים, עבור  היינות של דנה בני שיינות 2024 כבר אינם שלה לאחר שעברה ליקב טוליפ, שגם כן מקבל רק 2 כוכבים. הינן הקודם של טוליפ היה דוד בר אילן המוערך שעבר ליקב הרי גליל שדורג רק עם 1-2 כוכבים, דירוג שמנפץ לחלוטין את האשליה לגבי היינות של מיכה ועדיה שניסו להתמקד יותר בקיימות, ובכל מיני שטיקים תקשורתיים שהמדריך מנפץ. מה יעשה שם דוד בר אילן כאשר הוא ממותג כיינן של 2 כוכבים (טוליפ)? לא ברור.

יקב להט ויקב לוינסון ששייכים לשני ייננים מוערכים ומתוקשרים, מקבלים 3 כוכבים, גם פה בחסד ובנוסטלגיה מסוימת. כנראה שכתום אינו הצבע החזק של היינן יעקב אוריה, והוא מקבל רק 2 כוכבים, ושוב לדעתי עם הרבה חסד, כשהניקוד של יקב פינטו שקיבל 1-2 כוכבים בלבד ואוריה הוא היינן שלו, מאשרר את הדברים. יקב ספרה קיבל 3-4 כוכבים, ועוד פרה קדושה נשחטה, גם פה עם חסד גדול.

ההפתעות הגדולות מגיעות מהדירוגים של היקבים הגדולים. יקב טפרברג מקבל 1-2 כוכבים, ומישהו פה צריך לדאוג. טפרברג שחררו את היינן אוליביה פרתי ליקב ברקן-סגל, ויכול להיות שמי שנכנס לנעליו עדיין לא שם.

יקב יתיר עם 2-3 כוכבים זו שחיטה של פרה קדושה ושמנה. זו החלטה מעניינת. אני משער שהרבה גבות יורמו כפי ששלי התרוממו כשראיתי את הדירוג, מפני שזהו יקב של 4 כוכבים.

יקב תבור קיבל 1-2 כוכבים לא ייאמן, אבל אני נאלץ להסכים עם הדירוג, וליבי ליבי עליהם, יחד עם יקב ברקן-סגל שקיבל גם הוא רק 1-2 כוכבים על היינות של עידו לוינסון, אשר היה אמור להוביל מהפכה, שינוי תדמית, ושינוי תפיסה שיוכיח שיקב גדול יכול להיות בוטיקי ונכשל. אוליביה פרתי נמצא שם עכשיו, כפי שהזכרתי, והוא צריך להתבונן טוב טוב בכוכבים ולשים לב לאן מועדות פניו.

גם יקב כרמל קיבל 1-2 כוכבים. היינן יפתח פרץ נחבא אל הכלים, לא עוסק ביחסי ציבור, וכנראה אמור להשקיע יותר ביין.

יקב דלתון דורג עם 2-3 כוכבים, וזה הזמן של גיא אשל להבין שהוא צריך להתמקד בקו מוביל ולא להתפרש לכל עבר. הגיע הזמן שיתבגר, ויעזור לנו להבין סוף סוף מי הוא.

יקב שאטו גולן עם היינן אורי חץ מקבל 2-3 כוכבים, וגם פה הייתה נדיבות יתרה. אורי חץ יותר פילוסוף בהגדרות היינות שלו מאשר המשקה בבקבוק היפה.

יקב יזרעאל מקבל 1-2 כוכבים, וזו מכה מתחת לחגורה. מעניין יהיה לראות את התגובה של משפחת שקד שנכנסו ליקב כשותפים ב-51% וכנראה שיהיו חייבים לשנות שם משהו, כי אי אפשר להתבסס רק על מותג ארגמן.

יקב פסגות, יקב גבעות, יקב שילה ויקב יתיר (האם יש הדרה סמויה ואלגנטית של יקבים ביהודה ושומרון?), מטופלים על ידי גל זהר שלא בכפפות של משי. לדעתי ארבעתם ראויים לעוד כוכב. יקב פלדשטיין של אבי פלדשטיין (היום בשותפות עם טמפו-ברקן) דורג עם 2-3 כוכבים, כמו יקב ויתקין ואסף פז מיקב ויתקין – צריך לעקוב ולראות למה הם לא פורצים קדימה, אולי שניהם צריכים לצידם יועץ יין שיחזיר אותם ליינות הישנים והטובים שלהם.

אחרון ברשימה, יקב סוסון ים של היינן זאב דוניה – מאחר והמדריך עוסק בעיקר בעקביות ובפוטנציאל, חטא המדריך עם 2 הכוכבים שניתנו ליקב סוסון ים. לצערי צורם לי שאדם מונטיפיורי וגל זהר לא הצליחו להבין את הפילוסופיה שמלווה את זאב מהיום הראשון שלו כיינן. חוסר העקביות זו העקביות שלו, וזה יקב שנושק ל-4 כוכבים. נקודה.

לסיכום: ממוצע הציונים של יינות ויקבי ישראל במדריכים ותחרויות עולה משנה לשנה. בשורה התחתונה, חוסר הזהות של אזורי היין בישראל מביא לפרשנויות סגנוניות כמעט אקראיות. אם היו צרכים לשקלל גם את התמורה למחיר (VFM) לכוכבים, אני מניח שכל יקב היה מאבד כוכב אחד.  המדריך של יו ג'ונסון מתפרסם כבר עשרות שנים, והוא אכן חשוב, מוערך, שונה מרוב המדריכים ולא נשען על ניקוד, לטוב ולרע. המדריך נותן הערות ותיאורים קצרים, הכוכבים ניתנים על סמך עקביות ואיכות, והוא גם צופה את העתיד של היקב,

מדריך יו ג'ונסון השנה חשוב מאין כמוהו. אדם מונטיפיורי וגל זהר כתבו בכובד ראש, ועם הרבה אומץ הפעם. כאמור, לא פשוט לשחוט פרות קדושות, אבל היושרה, האמינות והמקצועיות של אדם מונטיפיורי וגל זהר ראויות להערכה רבה. מתחת לפני השטח, באנגליה יש מי שקורא עליהם תיגר ועושה הכול כדי לקבל את התפקיד של מבקר היין של מדריך יו ג'ונסון. שוב מדובר כמי שמתהדר בנוצות לא לו כ"שגריר היין הישראלי", וחותר תחת אחרים בדרכים ששמורות רק לו, וכול קשר ביניהן לבין אתיקה עיתונאית ואהבת יין ישראלי, אינו קיים כלל. רבות נכתב אצלנו עליו בשנים האחרונות. מדריך יו ג'ונסון שמר על עצמו שנים רבות כמדריך מכובד, חשוב לא לפגוע לא רק בתדמית אלא גם באינטגריטי של מדריך זה. נקודה.    

מנכ"ל חדש ליקב בנימינה – קלוד מרירס

אלון גונן: לאחר 12 שנים בתפקיד, מנכ"ל יקב בנימינה אושיק אפרים כבר לא ביקב. מחליף אותו קלוד מרירס, שבין היתר כיהן בתפקידי ניהול בחברות כמו אסם-נסטלה, עוף טוב ופילטונה, ובתפקידו האחרון ניהל את הפעילות של אסם ברשת הקו-אופ.

בשנת 2008 רכש זכי שלום, הבעלים של רשת המזון חצי חינם, את הבעלות על יקב בנימינה תמורת 13.5 מיליון דולר, והיקב ממוצב כיקב בינוני מבחינת איכות היין. אופי הניהול של אושיק אפרים כמנכ"ל, היה ניהול שהתייחס לבנימינה כמפעל ולא כיקב עם נשמה. לא פעם השיחות איתו לאחר כתבות וביקורות יין, היו אלימות מילולית, והתדמית שהודבקה לו הייתה של "סוחר בשוק" ולא של מנכ"ל.

בחצי השנה האחרונה חשפנו כאן באכול ושאטו את המחדל הגדול שהתרחש במשמרת שלו כמנכ"ל, כאשר רשת חצי חינם והוא כנציגה ביקב, ניהלו משא ומתן עם הסוחר הרב גנון שרצה להיכנס כשותף ביקב, ובעצם עוד לפני חתימה על חוזה או הסכם כלשהו, פשוט שלט בנעשה ביקב מתחת לאפו של אושיק אפרים. העסקה התפוצצה לאחר שבעלי רשת חצי חינם גילו על מה שנעשה ביקב שלהם דרך כתבה פה באתר. התנהלות  חובבנית ופיקוח כושל לכאורה של מנהלי רשת חצי חינם בכל הקשור ל"שותפם החדש", גרם כנראה לרשת להחליף את אפרים מיידית.

המינוי של קלוד מרירס, אדם שאינו מגיע מתחום היין, היא עוד החלטה תמוהה של רשת חצי חינם, וחבל שהם לא רואים מה קורה ביקבים אחרים כשמביאים מנכ"לים "מבחוץ", שזקוקים לכמה שנים כדי ללמוד את הענף הזה. מספיק להסתכל צפונה ליקב רמת הגולן, ולראות מה קרה שם עם שני המנכ"לים האחרונים שלא הגיעו מהתחום (לא קרה כלום, הכוונה).

התמונה הראשונה של מרירס ביקב בנימינה היא עם בקבוק של יין ממותג "המערה" של היקב. הוא לא צולם עם היינות שרוב הציבור קונה ושותה, לא עם המותגים שנמצאים על מדפי רשתות השיווק, לא עם הבסיס עליו היקב בנוי, אלא עם המותג היוקרתי כביכול, חלומו של היקב, שגם גנון "הרוכש המיועד" התווה בפני עיתונאים את חזונו ליקב שיינות סדרת "המערה" יהיו היחידים שלו.

בחירה זו של מרירס מעידה על חוסר הבנה בסיסי של ענף היין הישראלי, ואולי גם על חוסר הבנה ביין בכלל. יקב בנימינה הוא יקב של רשתות שיווק, ולא צריך להתבייש בזה. היקב מייצר פורטפוליו גדול מאוד של יינות בסגנונות שונים, יינות טובים לצד יינות בינוניים. יקב בנימינה הוא לא "המערה", למרות שיחסי הציבור החזקים בזמנו והמנכ"ל האגדי אילן חסון, הצליחו להשריש את המערה כסוג של יקב בוטיק של בנימינה. אבל חדר ליד זכרון יעקב במערה שיש בה חביות יין, לא הופך את המקום ליקב. קלוד מרירס היה יוצא גדול אם היה מצטלם עם הצוות שלו ועם פורטפוליו בקבוקי היין "שהעם קונה".

בכל מקרה אנחנו מאחלים למרירס הרבה הצלחה בתפקידו החדש, ואם אפשר משפט אישי ממני אליו: תפקידה של עיתונות היין הוא קודם כל לשמור על ענף היין הישראלי. מלבד ביקורות יין שכולם רגילים לקרוא, חלק מהתפקיד הוא לדווח על תוכניות עבודה, רעיונות חדשים, שינויים מתוכננים, וכמובן גם להתריע על מחדלים וכישלונות. אין כאן שום דבר אישי, ויורשה לי לצטט את מרירס עצמו באחת הכתבות שקראתי: "יש אנשים עם רעיונות טובים חשוב לשמוע אותם ולהפנים".

באמת מאחלים לך וליקב הצלחה.

נתי פאוסט – המטרה להנגיש יינות מתיישנים

יונתן לבני: לדעתי נתי פאוסט יוצא דופן בנוף היין הישראלי, אליו הגיע לגמרי במקרה. הוא יהלומן במקצועו, שהרבה בטיסות לחו"ל לצרכי עבודתו. תמיד אהב לשתות יין, ובהיותו דתי שתה כמובן הרבה יינות ישראלים כשרים. מגפת הקורונה קרקעה אותו, והוא לא יכול היה להמשיך בנסיעותיו לחו"ל כיהלומן.

בשנת 2019  הוא "גילה" כי יש מסחר ענף ביינות מתיישנים, שיש להם ערך רב. לדבריו, בארץ עדיין לא היה הנושא של יינות ישראלים מתיישנים מפותח כל כך, והוא החליט להיכנס לנושא ולבדוק מה אפשר לעשות בתחום זה.  "התחלתי לקנות אותם", הוא הסביר לי במפגש שהתקיים  ברחובות, "עד אז רק שתיתי אותם". בהיותו סוחר מומחה, הוא החל לקנות אוספי יין מאנשים ויקבים שמכרו את יינותיהם הישנים – כל היינות אצלו כשרים.

"הקורונה נתנה לי פסק זמן ממושך ואפשרה לי לקנות ולמכור. היה לי המון זמן פנוי", הוא נזכר. תוך זמן קצר התמלאה דירתו בכל כך הרבה בקבוקים שכבר לא ניתן היה לאכסנם בבית. "לקחתי חדר שלם  אצל הורי, ותוך זמן קצר גם הוא התמלא בבקבוקים ולא יכולתי יותר להמשיך כך".

נתי פאוסט הגיע למסקנה שהוא חייב מקום אכסון גדול עבור כל האוספים ובקבוקי היין אותם רכש. כך הגיע לבית גדול ברחובות, אותו שכר לתקופה ממושכת והפך בסיוע מזגני אויר הפועלים כל הזמן, למבנה המכיל למעלה מ-30,000 בקבוקי יין – מתיישנים, חדשים, ובגדלים שונים. הוא גם קונה ללא הפסקה ממיטב היינות הישראלים מיקבים רבים.

האוסף שלו כולל בקבוקי יינות מתיישנים בכל הגדלים. לדבריו הוא האספן החזק בארץ של בקבוקי יין מליטר וחצי עד 18 ליטר לבקבוק. כשאתה מסתובב בכול חדרי הבית שמלאים בארגזים ובבקבוקי יין, אתה נדהם. "אני לא הגדול בין סוחרי היין", הוא אומר, "אבל אני החזק ביינות ישראלים מתיישנים מסוימים".

לא אחת הוא מארח אנשים רבים בחדר גדול בבית זה, בו הוא מגיש יינות ישראלים שונים. "יין תלוי במצב רוח", הוא סבור. "חשוב לשתות יינות שונים, כי לכל יין טעם משלו וזמן התיישנות משלו, כשגם לגבי יינות מתיישנים הטעם אישי לחלוטין. אני אוהב יינות מתיישנים, אבל רבים מלקוחותיי לא מצליחים להתחבר אליהם כי טעמם שונה מהמקור".

איך הוא מחליט אם יין טוב במיוחד? תשובתו לא מפתיעה:  כשאתה שותה יין עם חברים או ביקב עצמו, חווית השתיה שונה לחלוטין. אנשים מסתכלים על התווית של הבקבוק ומביאים אותו הביתה כי התאהבו בו. אבל כשאתה פותח בקבוק לבדך וללא אנשים אחרים, הטעם שונה.

אם תגיעו לבית, תראו יינות מתיישנים של ברקן-סגל, עמק האלה, פסגות ויקבים אחרים. הוא בין האספנים-סוחרים שיש להם למכירה את האוסף הגדול ביותר של יינות מרמת הגולן, למשל יקב בוסתן המצוין שכבר לא קיים, אשר את כל בקבוקי יינותיו הוא רכש ורק אצלו תוכלו לשתות-לקנות אותם.

פאוסט מציין שוב, שהוא היחיד בארץ שאוסף היינות שלו מיועד להנגשת יינות מתיישנים. כך, עדיין ישנם יינות מתיישנים מיקב סגל, והוא מוכר אותם במחירים מיוחדים "למשל מרום הגליל של יקב סגל משנת 2000, שאני מוכר תמורת 150 שקלים לבקבוק. המטרה שלי היא הנגשת היין המתיישן ולא ענין של רווח", הוא מסביר.

נתי פאוסט הוא ספק היין של מסעדת 'ספרה' ברחובות, הנחשבת לאחת המסעדות הכשרות האיכותיות ביותר בעיר. עכשיו הוא עסוק גם בהכנת למעלה מ-300 סוגי יין למסעדה החדשה של שף מושיק רוט, שעומדת להיפתח להרצה בימים הקרובים במבנה טמפלרי בשרונה בתל אביב; מסעדה האמורה להיות דומה למסעדת שני כוכבי מישלן שהייתה לו באמסטרדם, הולנד, והאמורה להיקרא '& מושיק'.

אגב כשביקרתי אותו, יחד עם רני רוגל עורך האתר ודדי זהר ('רזי הכרם') שהביא אותנו, נתי מזג לטעימה עיוורת ארבעה בקבוקי יין שכוסו בשקיות. אודה, לא זיהיתי את היינות שטעמנו. הסתבר כי אנו שותים קברנה סוביניון של יקב סגל  – מרום הגליל שנת 2000, עוד יין של יקב סגל – ארגמן רכסים דובב משנת 2006, השנה הראשונה בה היינן אבי פלדשטיין יצר יין מענבי זן ארגמן, וכן יין סירה ופטיט סירה 2011 של יקב עמק האלה, כשדורון רב הון (היום יקב 'ספרה' – לא המסעדה ברחובות) היה יינן היקב. לא זיהיתי את היינות, אבל טעמתי יינות משובחים ביותר שהצטערתי שאין לי יותר מהם.

ביקורת יינות 2012 – לא שנה פנומנלית ובכל זאת

אלון גונן: בחודש שעבר פרסמנו כתבה על יין Bien-être 2012 של יקב אמפורה, שבוקבק על ידי היינן מאירם הראל.  מדובר בחומר גלם שבצר ויישן קודמו בתפקיד, ארקדי פפיקיאן. הכתבה עסקה, בין היתר, בשאלה היכן היה חומר הגלם במשך 12 שנים עד לביקבוקו, כאשר הגרסאות השונות של פפיקיאן ושל היקב הובאו בכתבה.

במועד פרסום הכתבה עדיין לא טעמתי את היין, ולכן לא העליתי ציון או חוות דעת לגבי איכותו, התיישנותו, והאם אפשר להבין איזה אופי יש ליין, בהתחשב בכך שפפיקיאן ידוע כיינן ששייך לאסכולה מסוימת שהובילה את היקב, ואחריו יקב אמפורה שינה סגנון. השבוע טעמתי את היין, חזרתי למחברת שלי ולטעימות שנעשו ליינות 2012 בשנה האחרונה, והנה חוות דעתי מובאת לפניכם. פרט ליין של אמפורה, שאר היינות לא נמכרים על מדפי חנויות יין, אלא רק ביקבים כבקבוקים בודדים לאספנים. לכן לא התייחסתי לגביהם לתמורה למחיר.

קצת על בציר 2012

נתחיל בכך שלא מדובר בשנה פנומנלית ליין הישראלי.  הבציר הגיע אחרי חורף קר וגשום יחסית, שהסתיים עם הנצה מאוחרת אך חזקה. חודש אפריל חם יחסית זירז את תחילת העונה, כך שבסופו של דבר הבציר החל בשבוע הראשון של אוגוסט, כבשנה נורמלית. חודשי הקיץ אופיינו במזג אוויר חם מהממוצע בכמעט 2 מעלות צלזיוס, ובציר 2012 הסתכם ביבול נמוך מהממוצע.

יקב אמפורה – Bien-être 2012

התרגום מצרפתית לשמו של היין הוא "מצב אידיאלי" או "להיות בטוב", או "סבבה", לבחירתכם. היין הוא בלנד של ענבי סירה, קברנה סוביניון ומרלו שהתיישנו בנפרד כ-24 חודשים, ולאחר מכן עוד 12 חודשים יחד.

צבע היין אדום בוהק, ולמרבה הפליאה אין בו סימנים של התיישנות, כמו שוליים חומים. באף ארומות של שזיף מיובש, עשבי תיבול יבשים ומעט ציפורן בקצוות. הפה מורכב ועוצמתי, דובדבן מסוכר, ריבת אוכמניות, וגם בפה פירות יבשים כמו שזיפים, דבלים ולדר משמשים.

חרף כל זאת יש חמיצות לא רעה בכלל, שמנטרלת את הכבדות. אם אני צריך להחליט אם מדובר ביין בסגנון של ארקדי פפיקיאן או בסגנון של מאירם הראל, אז יש פה שילוב של השניים – בשלות, כובד ועוצמה, לצד עדינות וחמיצות שנותנת ליין רעננות. האם זה יין שבטעימה עיוורת יכולתי לומר שהוא בן 12 שנים? התשובה היא שלא הייתי מנחש לעולם.  מחירו 162 ₪. ציון 89. תמורה למחיר – לחלוטין.

יקב פלם – נובל 2012

(נטעם ב-24.2.24) – בלנד של קברנה סוביניון, מרלו, סירה ופטי ורדו. צבע אדום בוהק, שוליים עם הילה חומה ודמעות שומניות. אף עשיר מאוד של פירות בשלים וריבת תות איכותית. הפה שומני, עשיר ומאוד חמאתי, עם אפטר טייסט של ציפורן ומעט קינמון. מחירו 1,150 ₪. ציון 90.

יקב קסטל – גרנד וין 2012

(נטעם ב-24.2.24) – בלנד של קברנה סוביניון, מרלו, פטיט ורדו וקברנה פרנק. יינות גרנד וין של קסטל מגיעים לשיאם בדרך כלל בין 6-8 שנים לאחר הבציר, ואז אפשר להתחיל ללהנות מהמורכבות שלהם. לאחר עשור היינות מקבלים גוונים יותר חומים, וריחות וטעמים מורכבים יותר. גרנד 2012 אכן בשל מאוד, ריבתי, ובתוך כל זה עדיין מאוד רענן, עם חומציות מפתיעה ונפלאה, סיומת טאנינית חמאתית ורכה מאוד. מחירו 750 ₪. ציון 90.

יקב ברקן – אלטיטיוד 720+ בציר 2012

(נטעם ב-11.11.23)  – עשוי כמו חבריו בסדרה מענבי קברנה סוביניון מכרמים בגבהים שונים, 14 חודשים בחביות. צבע אדום כהה, ארומות שנעלמות מהר ומשאירות רק ריחות עץ. הפה עם טעמים טובים של פרי בשל, שגם הם נעלמים מהר מאוד ונשאר העץ התוקפני. נראה כי עבר זמנו. מחירו 160 ₪. ציון 88.

יקב רמת הגולן – ירדן קברנה סוביניון 2012 

(נטעם ב-11.11.23) – צבע אדום מעט סגלגל, עם שוליים חומים. אף בשל מאוד. פה עשיר בטעמי קונפיטורת אוכמניות, כשבקצוות יש עשבי תיבול יבשים, מחטי אורן וקפה. היין נמצא בשיאו. מחירו 310 ₪. ציון 91.

יקב צ'ילאג – פרימו מרלו 2012

(נטעם ב-24.2.24) – צבעו אדום עז נוטה לשחור. ריחות עוצמתיים של דובדבנים שחורים בשלים, זיתים כתושים ומחטי אורן. הפה מאוד עשיר, מורכב ובשל, עם חמיצות נפלאה. יין מאוד מאוד סמיך וחמאתי. טעמי עץ נקיים שמשתלבים נפלא עם חמיצות מרשימה מאוד.  היין נקנה לפני 5 שנים ב- 135 ₪, ומאז היקב נסגר. ציון 92.

כדאי לקרוא גם את זה

כרם בר יין – קליל וגם טעים

מתחת לפטיסרי הרים בקיבוץ קריית ענבים שבהרי יהודה נפתח לאחרונה בר יין מתוק במיוחד, 'כרם בר יין' שמו – מקום קליל ושמח עם אוכל טוב יין טוב ואנשים מקסימים. איריס לוי ביקרה שתתה אכלה ונהנתה. קראו כאן

עולֵלות בציר

איתי להט מסכם את בציר 2024: "שבציר שכזה לא יהיה שוב לעולם"

איתי להט – יקב להט, פרסם ב-11.10.24 פוסט פייסבוק לסיכום הבציר (הפוסט המלא כאן): "הנה תם בציר 2024, סחיטה אחרונה מורבדר המיועד לבלנד לייבו.

תודה רבה ליואל בן עיון הכורם העשוי ללא חת, ולוויט התאילנדי, עובד הכרם המסור בעולם. תודה רבה לעדן בוז'ו האמיץ, שעיבד גם במקומות שאישית אני הייתי מפקיר. תודות לישי בן יעקב, האגרונום שפיקח וחילק הוראות, גם תחת מטחים כבדים, ולצוות הדוגמים הנפלא שהנהיג. מיליון תודות, ליובל מצליח ומנחם רויטבלאט, שניהלו את משטחי העבודה גם בין אזעקות לנפילות. ולאלעזר ואריאל שלא החמיצו אף יום עבודה.

כ-50,000 ליטר – לבנים, אדומים וורודים כבר בחביות ובאמפורות. מיעוטם עדיין תוססים בשמחה, רובם כבר די שקטים, מסתגלים.  אחרי הכול ולמרות הכול, נראה שלפחות מבחינת איכות היינות זהו בציר די מוצלח, והלוואי שכזה לא יהיה שוב לעולם".

זאב דוניה מסכם את בציר 2024 – "כנגד כל הסיכויים"

זאב דוניה – יקב סוסון ים, פרסם ב-11.10.24 פוסט פייסבוק לסיכום הבציר, ממנו אנחנו מביאים קטעים (הפוסט המלא כאן): "הבציר אכן הסתיים. בציר 25 של סוסון ים.  אתמול בלילה, שרוע במיטה, מותש, כתבתי בראש את הטקסט הבא: תודה לאנשים שמאחורי הקלעים. לאלה שטרחו שנה שלמה, ובלי הזיעה הזאת לא היה מתאפשר  בציר 2024.

גדי, עיירא, איתן, וינטר, מוזס וברקאי – כורמים מאזורים שונים בארץ. אבינועם, שארגן צוות בוצרים לכרם בר גיורא, ובלעדיו השנה הזאת הייתה יורדת לטמיון. למתנדבים שבאו לעזור. ואחרון, האיש משכמו ומעלה, חבר וכורם בכל רמ"ח אבריו: אייל מילס. אייל, איש כרם בן זמרה בגליל העליון, בצר פשוטו כמשמעו תחת אש. ואני שדאגתי בראש ובראשונה לו, הכנתי  את עצמי, מנטאלית, שהשנה לא יהיו ענבים מהצפון. 

ואייל תמיד אמר: זאב, אנחנו נבצור, ויהי מה. אז הבציר הזה הוא הניצחון של אייל. "ניצחון קטן", שהוא הרבה יותר גדול מהניצחון המוחלט… ככה ייזכר בציר 2024; בציר שקרה נגד כל הסיכויים".

ניר שחם מסכם את בציר 2024: "לא להאמין, אבל הבציר מאחורינו!"

ניר שחם, היינן הראשי והבעלים של יקב שורק ובית הספר לעשיית יין, פרסם ב-9.10.24 פוסט פייסבוק לסיכום הבציר, (הפוסט המלא כאן): "האמת? קשה לי שלא לשלב את הצד האישי העונה הזו. הגעתי אליה די מרוקן רגשית. עונה שצפויים להגיע כ-150 טון ענבים למעיכה, למאות מיכלי תסיסה שונים, ובמקביל תלמידים שנרשמו לעשות יין השנה, ללמוד ולהתנסות, להבין את התהליך, לשמוח ולהתרגש – זה שילוב מרגש, אבל גם מאתגר ונדרשת המון אנרגיה לכל זה.

בתחילת יולי לא ידעתי איך לגייס לכך אנרגיה ויכולת, אבל העונה הקדימה והענבים הגיעו ליקב, בהתחלה בהדרגה ואחר כך כמו מפל ענק. אני זוכר את המבט שחלקתי עם רועי, מנהל התפעול, אחרי המעיכה הראשונה. היה בו משהו שאמר: 'אשכרה, כיף שהענבים כאן! אולי יש סיכוי שנתרומם, בוא נראה…'. אני מרשה לעצמי לומר שגם רועי חווה את אותם קשיים באותה העת. מעבר לכך שהענבים ניתקו אותנו מהחדשות, ולמרות שכול החודשים האלה בעוד העונה רצה, החטופים לא משוחררים לביתם, העשייה עשתה לנו טוב, אפילו טוב מאוד.

2024 תיזכר אצלי כאחת העונות הטובות מבחינת תפעול, ניהול, ארגון, ביצוע של המון משימות בו-זמנית, ובצורה מאוד טובה מקצועית ואפילו חייכנית. יש לנו ביקב צוות לא נורמלי, של אנשים שבאו לעבוד ולעשות את העבודה במחויבות עם חיוך ולב גדול. מקצועית, יחד עם הקדמת העונה, הייתה דאגה וחשש שהחום יפגע בתהליך הבשלת הענבים ובאיכויות. אולם, הופתענו לגלות כי גם בענבים הלבנים ובעיקר באדומים האיכויות גבוהות מהרגיל.

העונה התאפיינה בחום גבוה אבל ללא גלי חום קיצוניים וללא לילות חמים. באמצע אוגוסט החלה התקררות מבורכת שהביאה גם בקרים קרירים, כך שנתוני הסוכר והחומצה היו מאוזנים. היבולים נמוכים וזה כואב, אבל הפרי טוב! מצפה לנו שנת בציר מעולה. צבע, עומק, חמיצות טובה, עוצמות טעמים, טאנינים ואיזון.

קצת למספרים: 137,782 ק"ג ענבים נקלטו – 45% מהענבים ליין אדום (61,661 ק"ג), 30% מהענבים ליין רוזה (42,367 ק"ג), 25% מהענבים ליין לבן (33,754 ק"ג). ארבע שנים ברצף שבהן רוב העשייה בשורק הינה של יינות לבנים ורוזה. ישנה מגמה נוספת, של שינוי בסגנון היינני, עם העדפה של תלמידינו לייצר יותר יינות בסגנון ים תיכוני: 46% מכלל הענבים ליין אדום הינם זנים המאפיינים את דרום אירופה – גרנאש, סירה, קריניאן, פטיט סירה, מורבדר ומרסלאן. 41% מכלל הענבים ליין אדום הינם זני בורדו – קברנה סוביניון, מרלו, פטי ורדו, מלבק, קברנה פרנק.

28 זני ענבים שונים, שהגיעו מ-30 כרמים מכל רחבי הארץ – מרמת הגולן והגליל, דרך העמקים והשפלה, גוש עציון ומצפה רמון, ובעיקר מאזור היין יהודה. היינות השונים תססו ב-202 מיכלי תסיסה של יין אדום ו-95 מיכלי תסיסה של יין לבן, במיכלים בגדלים של מ-30 ליטר עד 4,800 ליטר. אני לא יודע אם קיים יקב כזה בעולם שמייצר מגוון כה גדול וברזולוציה כזו!

צוות יקב שורק היקר: הצוות המקצועי – מורן, עידן, הילה, שלומית ועינב, עם ליווי מקצועי בעשיית היינות, מעבדה וליווי התלמידים. על התפעול – רועי יגל. על הרבה עבודת כפיים ולב – אופיר, יערי, שחר, נדב, אוריאל, עידו, יוני, ישראל, נעם, אייל ויואב. על מילוי קיבותינו – יובי. במשרד, לפני ומאחורי הקלעים, מושכים בחוטים – מיטל בלגזל, שי ועדן. כל זה קורה בזכותכם!

שהחטופים יחזרו הביתה, שהחיילים ישובו בריאים ובשלום, החלמה מהירה לכל הפצועים בגוף ובנפש. שתהיה שנה ט-ו-ב-ה-! כולנו כל כך ראויים לכך… לחייכם ולחיי כולם!"

עולֵלות בקצרה

יקב מקווה ישראל בסדרת הנצחה מיוחדת ואישית לבוגרים ובוגרות

במלאת שנה למתקפת 7 באוקטובר ולמלחמת 'חרבות ברזל', הקדיש בית הספר החקלאי מקווה ישראל את בציר 2023 לזכר בוגריו ובוגרותיו שנרצחו או נפלו בלחימה, עם יין סדרת הנצחה שנקרא "לשתות לזכרם" – בלנד של ענבי מרלו ומלבק מכרם היקב. היין כשר בד״צ בהשגחת רבנות חולון. הכרם, הבציר וייצור היין טופלו ובוצעו על ידי התלמידים יחד עם צוות מקצועי של מורים ליין, אשר מלמדים את התלמידים במגמה.

בקבוקי הסדרה מציגים איור של הבוגר או הבוגרת, ומספרים מי היו בחייהם. הבוגרים להם הוקדשו הבקבוקים:

סמל ראשון נריה בלטה ז"ל, נפל בקרב בדרום רצועת עזה. בן 21 בנופלו. התנדב וביצע שנת שירות בפנימיית מקווה ישראל במדור הדתי במחזור קכ"ה.

סמל ראשון עמית צדיקוב ז"ל, נפל בקרב בדרום רצועת עזה. בן 20 בנופלו. בוגר מחזור ק"ג במדור הכללי במקווה ישראל.

רב סמל (מיל') אנדועלם קבדה ז"ל, נפל בקרב בדרום רצועת עזה. בן 21 בנופלו. בוגר מחזור קכ"ד במדור הדתי במקווה ישראל.

תת ניצב (גמלאי) יזהר פלד ז"ל, נרצח יחד עם אישתו ובנו הקטן בביתו שבקיבוץ בכפר עזה. בן 62 בנופלו. בוגר מחזור פ"ג במדור הדתי במקווה ישראל.

הודיה ותאיר דוד ז"ל, נרצחו יחד במסיבת הנובה ברעים. בנות 26 ו-23 בנופלן. למדו במדור הכללי במקווה ישראל.

יאיר יעקב ז"ל, נחטף יחד עם אשתו ושני בניו מביתו שבקיבוץ ניר עוז, ונרצח מאוחר יותר בשבי. בן 59 בנופלו. בוגר מחזור ס"א במדור הכללי במקווה ישראל.

שרית גולדשטיין, מנכ"לית בית הספר החקלאי מקווה ישראל, אומרת: "אנחנו מחנכים את תלמידינו – בני נוער מהארץ והעולם, לאהבת האדם, האדמה, הטבע והמולדת. את החינוך הזה קיבלו הבוגרים והבוגרות שלנו שנפלו במלחמה, וסימלו את הרוח והערכים של מקווה ישראל. היין המיוחד, שנבצר ויוצר  ביקב ההיסטורי שלנו ושהשקנו במלאת שנה למלחמה, הוא הדרך שלנו להנציח את זכרם וסיפורם".

יקב מקווה ישראל הינו חידוש היקב ההיסטורי של מקווה ישראל שהוקם בשנת 1883, כאשר הענבים הם מהכרם הלימודי במקווה. שטחו 5 דונם, וגדלים בו שלושה זנים: מלבק, מרלו ופטי ורדו.

⁠את היין ⁠ניתן להשיג  במקווה ישראל. המהדורה מוגבלת והעדיפות למכירה למשפחות הנופלים – מחיר בקבוק 80 ₪. טל. 03-5020600, [email protected].

יקב כרמל ושות' – פעילויות בחול המועד סוכות 2024 תשפ"ה

תחת הסכך של תשלובת יקב כרמל מזמינים יקב כרמל, יקב יתיר ומבשלת אלכסנדר (שכרמל שותפים בה), לטעימות יין או בירה בהתאמה, סיורים מודרכים ומפגש עם עולם האלכוהול הישראלי. כל אלה בחול המועד סוכות.

חול המועד סוכות – סיורי משפחות במרכז תרבות היין של כרמל בזכרון יעקב

כאן ניתן לבקר במרתפי היין העתיקים מתקופת הברון רוטשילד, לסייר בין החביות (לא לגעת) ובריכות הבטון, לשמוע על תולדות היקב ועל תהליך הייצור, וגם לטעום: המבוגרים שלושה יינות והילדים כוסיות תירוש.

מרכז תרבות היין של יקב כרמל – רח' דרך היקב זכרון יעקב. חול המועד סוכות 20-22.9, סיור ב-12:00. המחיר 45 ₪ לילד, 65 ₪ למבוגר. פרטים נוספים באתר או בווטסאפ 050-4000287.

חול המועד סוכות ביקב יתיר

יקב יתיר מזמין לאירוח מדברי מול הנוף בסוכת היקב. באירוח כאן מציעים טעימות מיינות היקב לצד פלטת גבינות אישית, ומפגש וסיפורי יין עם אנשי היקב – שווה במיוחד.

מרכז המבקרים של יקב יתיר, תל ערד. מעל גיל 18 בתיאום מראש. ערב חג סוכות, 16.10: 9:00-12:00. שישי, 18.10: 9:00-13:00. חוה"מ סוכות, ראשון-שלישי, 20-22.10: 10:00-16:30. ערב חג שני, 23.10: 09:00-13:00. המחיר 120 ₪ לאדם לסיור מודרך, טעימות יין ופלטת גבינות. פרטים נוספים  באתר או בווטסאפ 054-5831840, 054-3526140.

חול המועד סוכות במבשלת אלכסנדר

בכל יום שישי מתקיימים במבשלה שני סיורים, הכוללים הסבר על תהליך הייצור של הבירה ועל חומרי הגלם של המבשלה, לצד סיור במפעל וטעימות מודרכות של בירה מהחבית עם אפשרות גם לפלטת גבינות.

מרכז המבקרים של בירה אלכסנדר, רח' צבי הנחל 13 פארק תעשיות עמק חפר. א'-ה' 9:00-17:00. סיורים בשישי בלבד בשעות 10:00 ו-12:00 בתיאום מראש. המחיר  65 ₪ לאדם לסיור, 89 ₪ פלטת גבינות איכותית. במהלך חול המועד – פיצה ושליש בירה מהחבית ב-49 ₪. פרטים נוספים באתר או ב-074-7034094.

 24-25.10.24: אזור היין יהודה יתארח בבית פתוח באיש הענבים

בסוף השבוע האחרון של אוקטובר (24-25.10) יתארחו יקבי אזור היין יהודה בבית פתוח בבית איש הענבים ביפו. ישתתפו היקבים הבאים שיציגו ויטעימו מיינות האפלסיון הראשון והיחיד בישראל: קסטל, רזיאל, צרעה, שטרנבך, כרם ברק, שריגים, יפו, קדמא, מוני, נבו, רוגלית, הדר, סוסון ים, טפרברג, יהודה, ברבדו, צובה ושורק.

באזור היין יהודה נטועים מעל 15,000 דונם של גפני יין – כרבע מכרמי היין בישראל, ובאזור פועלים כ-40 יקבים בגדלים שונים ושמייצרים כ-26 מיליון בקבוקים, מחצית מייצור היין של ישראל.

חמישי 24.10 – 17:00-23:00, שישי 25.10 – 10:00-16:00 – בית איש הענבים, דרך שלמה (סלמה) 4 – מתחם חצרות יפו.  המחיר לאדם ברכישה מוקדמת 125 ₪ במקום 150 ₪. זיכוי 35 ₪ ברכישת יין מעל 150 ₪.

כל הפרטים ורכישת כרטיסים כאן

31.10-1.11.24: פסטיבל היין הראשון של מצפה רמון עם יינות מועדון יקבי הנגב

פסטיבל היין הראשון של מצפה רמון יתקיים בימים חמישי-שישי 31.10-1.11.24, הפסטיבל שיתקיים ב"מדבר יין" – בר היין המקומי של מצפה רמון, ישלב טעימות ממגוון יינות יקבי הנגב עם הסברים על היקבים והסיפורים מאחורי הבקבוקים, לצד אומנות ותרבות מקומית, הופעות חיות, דוכני אוכל, מוזיקה ואווירה טובה.

בפסטיבל ישתתפו יקבים חברי מועדון יקבי הנגב, אותו הקימה קרן מיראז' ישראל: כרם ננה, משכית, כרם שיזף, צוף, מדבר, מואה, נאות סמדר, הים האדום, רמת נגב, ליבנה, יתיר, כרמי מבורך, פינטו, נצר, שומריה, תושיה, פורת, מישור, שדה בוקר וכרם רמון.

למי שמתעניינים ביינות הנגב, ביום שישי 1.11 ב-12:00 יועברו טעימות יין מקצועיות מודרכות (מספר המקומות מוגבל) על ידי גבריאל טנא – מקים ויזם "מדבר יין" ובוגר WSET, שבמהלך המפגש ידבר על תעשיית היין בנגב בעבר ובהווה, ויטעים יינות מיוחדים מהיקבים באזור.

מידע על תוכנית הפסטיבל מחירים וקניית כרטיסים כאן

לעמוד הפייסבוק של תיירות הר הנגב