שמענו בין הגפנים 18.7.25: סקר הייננים השנתי – איך יהיה הבציר? היינן שמגדל יינות, כך התבגרה והתפכחה תעשיית היין הישראלית 2005-2025

איתי להט. צילום סיגל בראל
ב"סקר הייננים השנתי: איך יהיה הבציר השנה?" משכה את תשומת הלב תשובתו של איתי להט – יינן יקב להט ויועץ ליקבים. מוזמנים.ות לקרוא את תשובתו ותשובות ייננים רבים אחרים השבוע ובשבוע הבא. צילום סיגל בראל
השבוע: אלון גונן על בציר 2025 – האם באמת יש שנה "לא טובה" בישראל? סקר הייננים השנתי: איך יהיה הבציר השנה? יונתן לבני ביקב צובה שמגדל יין ולא רק מייצר יינות, 20 שנה בתסיסה – כך התבגרה והתפכחה תעשיית היין הישראלית בשנים 2005-2025, יוסי נאור על קיץ אדום עם קוביית קרח – יינות אדומים קלילים קרים, עוֹלְלוֹת בִּקְצָרָה: מרכז המבקרים של יקב בנימינה שוב פתוח לקהל

אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים כבר יותר מ-650 ימים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, שמחים על שובן הביתה בחיים של אמילי, דורון, רומי, לירי, קרינה, דניאלה, נעמה, ארבל, אגם. שמחים על שובם של גדי, עופר, קית', ירדן, חמשת התאילנדים, אוהד, אור, אלי, יאיר, סשה, שגיא, הישאם, אברה, אליה, טל, עומר ונקרט, עומר שם טוב, עידן. אבלים מכל הלב על החללים שהוחזרו: שירי ביבס, כפיר ואריאל, עודד ליפשיץ, שלמה מנצור, צחי עידן, איציק אלגרט, אוהד יהלומי, ג'ודי ויינשטיין-חגי וגדי חגי, נטפונג התאילנדי, יאיר (יאיא) יעקב, אביב אצילי, עפרה קידר, יונתן סמרנו, שי לוינסון – יהי זכרם ברוך. מייחלים לשובם של כל 50 החטופים שנשארו בשבי – עכשיו! שמישהו יתעורר כבר!

תנובה תומכת בקריאה להחזרת החטופים וחלק מהמשאיות שלה נוסעות ברחבי הארץ עם המסר ״אני בדרך הביתה, מה איתם?״. המהלך נעשה בשיתוף פעולה עם מטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים. הצילום מתנובה

בציר 2025 – האם באמת יש שנה "לא טובה" בישראל?

בציר בכרמי ראשון לציון (1910-1930). העלה ישראל פרקר לאתר PikiWiki

אלון גונן: הקיץ הישראלי מגיע לשיאו, ואיתו הולכת ומתקרבת עונת הבציר בכרמים מצפון ועד דרום. כמדי שנה עולה בקרב חובבי יין, כתבים ואנשי מקצוע השאלה הקבועה: "איך יהיה יבול הענבים השנה?". אבל ככל שחולפות השנים, והשיח בענף הופך מעמיק ומקצועי יותר, שאלה זאת הופכת למעט פחות רלוונטית, לפחות בישראל.

ישראל: יציבות אקלימית יוצאת דופן

בשונה מאזורים רבים בעולם היין, כמו צרפת, קליפורניה, איטליה או ספרד, בהם עונות גידול שלמות עלולות להיהרס בשל כפור אביבי, סופות ברד או בצורות חמורות, ישראל נהנית מיציבות יוצאת דופן. האקלים החם והיבש של הקיץ הישראלי, יחד עם שליטה כמעט מוחלטת במתן מים באמצעות השקיה, מונעים את רוב האיומים שמדינות אחרות חוות מדי שנה. אין כפור פתאומי, אין סערות ברד שמחריבות כרמים, ובאופן יחסי – גם כשיש מלחמות או חוסר בידיים עובדות – איכשהו תמיד הבוצרות עולות לשטח בזמן, והבציר יוצא לפועל כמעט ללא דופי.

בציר לילי בכרם יקב מוני. צילום שכיב ערטול

אז איך בעצם קובעים אם שנה "מעולה"?

הקריטריון הברור ביותר לקביעה הזו נמצא דווקא בבחירות שעושים הייננים. קחו לדוגמה את ויקטור שונפלד, היינן הראשי של יקב רמת הגולן. בשנים בהן היקב מוציא יין "קצרין", יין הדגל של היקב, מדובר בהצהרה ברורה שזו שנה מעולה. אך מבט אחורה מגלה דבר מעניין: כמעט בכל שנה יש קצרין. כלומר, כמעט כל שנה בישראל היא "שנה מעולה", לפחות על פי הסטנדרטים של היינן הבכיר ביותר בתעשייה המקומית. גם כשמסתכלים על רמות הפרמיום של יקבים נוספים, כמו טוליפ, צרעה, יתיר, רקנאטי ועוד, הכמויות נשמרות, האיכויות לא צונחות, ולפעמים אפילו עולות.

האם בכלל קיימת שנה "לא טובה" בישראל?

שאלה זו מובילה אותנו לתובנה המרכזית שלי: יתכן שאין דבר כזה "שנה לא טובה" בישראל, אלא רק ניהול פחות מוצלח של הכרם, או החלטות יינניות שאינן מיטביות. כשהאקלים צפוי, משאבי המים מבוקרים, ואיום מזג אוויר קיצוני כמעט ואינו קיים, ההבדלים בין שנות בציר מצטמצמים מאוד. אז נכון, יש משתנים קטנים – חמסינים חריגים, גלי חום באביב, או עיכוב בבציר שגורם לאובדן חומצה – אבל אלה לרוב משפיעים ברמת המיקרו, ולא משנים את התמונה הכללית. גם אם ענבי אזור מסוים הבשילו מעט מהר מדי, או הציגו רמות סוכר גבוהות מהמצופה, מדובר באתגרים שבישראל יודעים לנהל היטב.

האם השאלה עצמה מיותרת?

לא בהכרח. לשאול על שנת בציר זה חלק בלתי נפרד מהשיח היינני, גם אם אינו נובע מכורח. זה מייצר עניין, מחדד את ההבדלים, ומאפשר למומחים להתעמק בניואנסים – טמפרטורות לילה, ימי גשמים נדירים, ונתוני פרי מדויקים. אבל בישראל, להבדיל מבורגונדי או נאפה, לא תמצאו שנה שתיחשב ל"קטסטרופלית". לכל היותר שנה עם אתגרים נקודתיים.

בוצרת של יקב כרמל בבציר 2024. צילום שמוליק ונחוצקר

אז איך יהיה בציר 2025?

כנראה כמו זה של 2024. ושל 2023, ושל כמעט כל שנה בעשור האחרון: עקבי, איכותי, וללא הפתעות שליליות. השאלה האמיתית אינה מה יקרה בכרם,  אלא מה יעשו הייננים עם מה שהטבע שוב סיפק להם, כמעט על מגש של כסף. בישראל היינן הופך לאומן, לא רק טכנאי. בעידן שבו האקלים הישראלי לא באמת מפתיע, ואיכויות בסיסיות של ענבים הן כמעט תמיד טובות, תפקיד היינן עובר טרנספורמציה, הוא כבר לא מגיב למצב הטבעי אלא יוצר את המציאות עצמה. בדיוק כמו ששף במסעדת מישלן יודע להפוך חומרי גלם בסיסיים למנות יצירתיות ומרגשות, כך גם היינן הישראלי בונה את הייחוד של השנה מתוך בחירה, לא מתוך אילוץ. הקהל כבר מזמן מחפש אמירה, והצרכן הישראלי כבר לא מחפש רק "יין טוב". הוא מחפש יין מעניין, עם סיפור, זהות, ואולי אפילו השקפת עולם. הבציר הפך לבמה עליה היינן מספר סיפור, לא רק יוצר מוצר.

לסיכום: בישראל אין שנים גרועות, יש רק יין שנעשה בלי אמירה, או יין שנעשה באומץ ובכוונה. ככל שהאקלים יציב יותר, כך הציפייה מהיינן גבוהה יותר. אין יותר תירוצים, יש רק סיפור, ואם תספר אותו טוב, גם יין מבציר "רגיל" יהפוך ליין בלתי רגיל.

בכל זאת סקר הייננים השנתי: איך יהיה הבציר השנה?

ארקדי פפיקיאן – יועץ ליקבים. תנופת היד והבעת הפנים משדרות את אופיו המיוחד. צילום איל גוטמן

ד"ר ארקדי פפיקיאן – יועץ יין ליקבים: "בציר 2025 נראה עד עכשיו כבציר מאתגר עם סימנים מתחזקים של שינוי אקלים, במיוחד בכרמים של זנים אדומים. חורף יבש, ⁠בעיות של פריחה וחנטה בגלל החמסינים, אשכולות דלילים ויבולים צפויים נמוכים, ⁠חום קיצוני בבוחל ובתחילת תהליך הבשלה, ⁠הגדלה משמעותית של מנות מים בהשקיה. ישנם לא מעט כרמים שמתקשים להתמודד עם חום וקרינה, אפילו בתנאי השקיה תקינה. ⁠זנים לבנים מתמודדים עם התנאים הקשים האלה הרבה יותר טוב מאשר זנים אדומים. אני יודע ומאמין שייננים יצליחו לייצר בבציר 2025 יינות איכותיים ואפילו יינות פרמיום, אך סימנים אקלימיים מדאיגים מאוד במחשבה לעתיד ועתיד לא רחוק. כולי תקווה שהחודשים אוגוסט וספטמבר יהיו מתונים. אני חייב לציין שחשיבות טכנולוגיית ייצור יין, ידע וניסיון של ייננים, תתפוס מקום יותר מרכזי וקובע. בהצלחה!"

ויקטור שונפלד היינן הראשי של יקב רמת הגולן. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב רמת הגולן – ויקטור שונפלד יינן ראשי: "אנחנו אופטימיים ביחס לאיכות, למרות שהחורף היבש (בממוצע קיבלנו 40% מכמות המשקעים העונתית ו-25% מהממוצע מאז 1 בינואר) יוביל ככל הנראה ליבולים נמוכים מהממוצע. אם זה יהיה כך, זו תהיה השנה השלישית ברציפות עם יבולים נמוכים – מה שעשוי להפוך לנורמלי החדש".

קובי ארביב היינן הראשי של רקנאטי ביקב החדש באזור תעסוקה דלתון בגליל העליון. צילום ליאור פוזניאק

יקב רקנאטי – קובי ארביב: "השנה נראית מבטיחה מבחינת איכות פרי. מרבית החלקות עם אשכולות מאווררים וגרגרים קטנים, מה שיוביל למשקל אשכול נמוך מהממוצע, לנוזל עשיר ומרוכז, אך מנגד גם למבנה טאני גס ומחוספס בפוטנציאל, מה שידרוש יתר תשומת לב לנושא מבחינתי. יהיה מעניין ולא משעמם, זה בטוח."

יקב אלכסנדר. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב אלכסנדר – יורם כהן: "לפי התחזית הולך להיות די קשוח, אבל אצלנו יש חומר גלם יפה ובטח נעשה דילול. בקשר לאיכות זה עדיין רחוק. הלבנים מראים שחסר חומר גלם ברמה של 35% פחות, אבל הענבים מציגים נתונים כימיים טובים עד מאוד".

דוד בר אילן יינן יקב הרי גליל מ-2024. צילום נועם פריסמן

יקב הרי גליל – דוד בר אילן: "כמו שזה נראה כרגע, היבולים ממוצעים והפירות מאוד נקיים. ההבשלה אולי מעט מוקדמת, אני מצפה  לאיכות גבוהה יחסית, אבל זה כרמים וענבים אז ימים יגידו".

אור נדבך היינן הראשי של יקב תבור. צילום רן בירון

אור נדבך – יקב תבור: "עד עכשיו עונת הגידול נראית טוב מאוד. היה חורף קר וכמות יפה של מנות קור, התעוררות אחידה למדי ויבול גבוה מהממוצע. הטמפרטורות במאי ויוני היו נוחות ועברו ללא אירועי חום משמעותיים. אמנם החורף היה יבש למדי והתחלנו להשקות מוקדם מהרגיל, אך זה מעניק לנו מידת שליטה מוגברת על הצימוח. בגולן נתקלנו בבעיות חנטה מסוימות, בעיקר בקברנה סוביניון וקברנה פרנק, אך מכיוון שמדובר בכרמי איכות שגם כך מדוללים, אנחנו לא צופים בעיות באיכות".

דורון רב הון יינן יקב ספרה. צילום יונתן לבני

יקב ספרה – דורון רב הון: "חורף טוב מאוד מבחינת טמפרטורות אך רע מאוד מבחינת משקעים, הביא לפיזור יבול טוב וכמותי, אך כנראה מחסור המים הראשוני הביא לצימוח עלווה חלש עד בינוני, וגודל אשכול שהולך להיות קטן מהרגיל. אביב טוב ללא אירועים קיצוניים, הוביל אף הוא לכיוון של עונת גידול טובה. כרגע הכל נראה מאוזן, ולדעתי אני מקדים בשבוע בגזרת ההבשלה  של הזנים המקדימים. נקווה לימים שקטים". 

אהרון גלח בחדר החביות 2024. צילום פאפא רצי

יקב AG – אהרון גלח: "השנה בכרמים המשקעים היו נמוכים. לעומת זאת היו מנות קור די טובות. אם לא יהיה מזג אוויר קיצון של שרב קשה, תהיה לנו שנה מצוינת עם איכויות מעולות בכרמים".

איתי להט. צילום סיגל בראל
היינן איתי להט בכרם. צילום סיגל בראל

יקב להט – איתי להט: "הציפייה שלי לפני הבציר היא לסיום המלחמה, החזרת החטופים, החזרת השפיות, מיגור השחיתות, השבת האמון במוסדות המדינה. אחרת אין ממש טעם לבציר".

עמיחי לוריא יינן יקב שילה נטע את הכרם הזה ב-2021. צילום איל קרן

יקב שילה – עמיחי לוריא: "בינתיים הכול נראה מושלם בכרמים. חולם שהצוות שלי יהיה ביקב ולא במילואים… אבל כנראה שזה יישאר בגדר חלום. לצערי עדיין לא סיימנו לבקבק את היינות של 2023, הכול מתעכב בגלל מחסור בצוות שעדיין בחזית".

כרם מלבק של יקב וילה וילהלמה. צילום מוטי גולדמן

יקב וילה וילהלמה – מוטי גולדמן: "איכות טובה מאוד. כמות היבול סטנדרטי בגודלה. שנה מאתגרת בגלל מחסור במשקעים, מצד שני בהגנת הצומח כמעט ולא קיימים מזיקים. בכרמים הקרובים ליישובים יש מכת ציפורים המעדיפות לנקר בעיקר זנים אדומים. כמנע אנו משאירים את האשכולות פחות חשופים לשמש ולציפורים".

כרם יקב מדבר. צילום איציק וולף
כרם יקב מדבר ב-2018. צילום איציק וולף

איציק וולף – יקב מדבר: "ביקרתי בשבוע שעבר בכרם. ראיתי כמות פרי רגילה, טעמתי חלק בוסר וחלק כבר אפשר לדעת משהו. עד היום מזג האויר השנה יציב – חם כמו תמיד, רוח קרירה כמו תמיד, מסמן רק טוב".

אבי רוזנברג יינן יקב אדיר. צילום מהיקב

יקב אדיר – אבי רוזנברג: "מוקדם עדיין לקבוע, אבל כידוע החורף היה חסר במנות קור וכמעט ללא משקעים. הגפנים התעוררו לאדמה יבשה, מה שהצריך מאיתנו להתחיל להשקות מוקדם מהרגיל. חוסר אחידות בהתעוררות הביאה אותנו להאצת הדילולים בכרמים כבר בשלב המוקדם. הפוך מהרגיל, הורדנו את השריגים החזקים, משם הכול התקדם כרגיל. באזורים הנמוכים (בקעת יחמור) ההבשלה הפנולית רצה מהר מהרגיל (התחלנו בחמישי השבוע בציר בלבנים), מה שיאפשר לנו השנה לסיים הבשלה פנולית עם סוכרים נמוכים וחומצות מעולות. בסך הכול היבולים  טובים, ואנחנו כרגיל אופטימיים וממתינים בסבלנות לתוצאות".

גיא אשל יינן יקב דלתון. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב דלתון – גיא אשל: "איכות נפלאה. כמו בכל שנה, בישראל אין הפתעות. יש שמש, מותר להשקות, ויש אנשים טובים שעושים יין טוב. מקווה שיהיה שקט, ואז בכלל צפוי לנו בציר מוצלח".

דנה בני ייננית יקב טוליפ ומאיה. צילום רן בירון

יקב טוליפ – דנה בני: "השנה רואים גורף בכול החלקות התעוררות מאוד ארוכה של הגפנים, מה שמביא לחוסר אחידות בסיום הבוחל ולכן פער בהבשלה. יהיה בציר מאתגר, ומקווה שגם בסוף יהיה טוב".

שיבי דרורי יינן יקב גבעות בקליטת גוורצטרמינר בבציר 2021

יקב גבעות – שיבי דרורי: "ובכן… שנת בצורת, מורגש מאוד בכרם השנה. על אף שעד כה הטמפרטורות היו יחסית מתונות, קיים גרעון מים בתת הקרקע, שהביא לצורך בהשקיה רבה מהרגיל בכדי לאזן את הכרם ולמנוע עקה עמוקה מדי. היבול אצלנו נמוך מהרגיל. כמו כן לא נתקלנו השנה כמעט במחלות, ועל כן במצטבר אני צופה איכות ענבים טובה".

גבי סדן כרם שבו. צילום עמרי יצחק
גבי סדן יינן כרם שבו . צילום עמרי יצחק

יקב שבו – גבי סדן: "כמו כל שנה, גם השנה היא שנה יוצאת דופן. הצימוחים מרוסנים יותר בגלל שהתחלנו את העונה עם מעט מאוד מים בקרקע. הפוריות סבירה בסך הכול (כמות אשכולות לשריג או לגפן) אבל, בהרבה חלקות, האשכולות נראים קטנים ודלילים מהרגיל. איזון טבעי בין הפרי והנוף? יכול מאוד להיות. אז יבולים כנראה מתחת לממוצע ואולי איכות טובה או מצוינת או לא… בכל מקרה – יוצא דופן".

רמי בר-מאור יינן יקב בר-מאור. צילום יונתן לבני

יקב בר-מאור – רמי בר-מאור:  "יבולים ממוצעים, אולי קצת נמוכים, גרגרים קטנים מהממוצע, הקדמה קלה בהבשלות. על פניו נראית ברגע זה כשנת בציר נטולת בעיות ומזיקים. אבל…טפוטפוטפו".

ערן פיק מיקב צרעה בחלקת המאובנים בכרם שורש. הכי טובה של היקב. צילום פאפא רצי
ערן פיק יינן ומנכ"ל יקב צרעה בחלקת המאובנים בכרם שורש. צילום פאפא רצי

יקב צרעה – ערן פיק: "באופן כללי אנחנו צועדים לקראת בציר טוב. היבולים בכמות ממוצעת ברוב הזנים, פרט לסוביניון בלאן עם יבולים נמוכים מהממוצע. גודל האשכולות קטן יחסית, והבשלה אחידה ברוב החלקות. נראה שנתחיל בציר עם חלקת שרדונה בסוף יולי ונסיים עם פטי ורדו בתחילת ספטמבר".

שמעון זוהר בכרם הצמוד לביתו במושב אמונים. צילום אסף צדיק

יקב 70 – שמעון זוהר: "השנה נראה שהיבול ממש יפה, ללא שינויי מזג אוויר קיצוניים וללא מזיקים משמעותיים. אנחנו מתכוננים לבציר של הסוביניון בלאן בעוד כשבועיים… נראה מבטיח".

הכרמים שמשתרעים למרגלות יקב מוני. צילום איריס לוי

יקב מוני – ששון בן אהרון: "אופטימיות  זה שם המשחק. נראה כי יש קצת ירידת יבול. נמתין לסיום בוחל ונהיה חכמים יותר".

עם הגב במיון ענבי בציר 2023 האחים ישי (מימין) ואדם אלפסי. צילום נימרוד כהן-נימי

יקב הר אודם – אדם אלפסי: "אנחנו ממש רגע לפני הבוחל. כרגע אני מעריך יבול ממוצע נמוך, ככל הנראה בעקבות כניסה מאוחרת לתרדמה בחורף (הקור הגיע רק בינואר) ומיעוט משקעים. הנוף – גובה הצימוח, גם הוא נמוך יחסית והאשכולות ברוב הזנים די מאווררים. בעקבות הנתונים האלה אני צופה בציר מוקדם יחסית, עם יבול נמוך ואיכות גבוהה. נשאר לקוות שלא יהיו גלי חום קיצוניים שיגרמו נזק לפרי. ושכל השבויים והנעדרים יחזרו הרבה לפני שנבצור את הענב הראשון".

היינן גולן פלם בבציר 2022. צילום גלעד פלם

יקב פלם – גולן פלם: "עונת הגידול 2025 החלה עם חורף שחון, אך מנגד קיבלנו מנות קור מבורכות אשר גרמו לתרדמת טובה והתעוררות אחידה וטובה. מאי יוני היו מתונים יחסית, ללא דרמות מבחינת עומסי חום. לילות ובקרים קרירים מביאים אותנו לעונה עם אשכולות מאווררים וגרגרים קטנים (עקב כמויות משקעים נמוכות). נוף הגפנים בחלק מהאזורים יחסית נמוך, אך מזג אוויר יציב וכמויות יבול מעט מתחת לממוצע, ובהנחה שלא יהיו דרמות מבחינת מזג האוויר, מביאים לציפייה ליבולים לא גבוהים אך איכותיים. נחזיק אצבעות להמשך יולי ממוצע ואוגוסט מתון".

יינני יקב טפרברג: שיקי ראוכברגר (יושב) ודניאל פרידנברג. צילום יונתן לבני

יקב טפרברג – שיקי ראוכברגר: "חורף עונת הגידול של 2025 היה שחון מגשמים, אבל עם מנות קור גבוהות מהשנים האחרונות (ונמוכות מהממוצע הרב שנתי). תנאי אקלים אלו הביאו לשונות גדולה בעוצמת הצימוח ובפוריות הכרמים בין אזורי הגידול השונים. הכרמים במרכז ודרום הארץ נראים בעלי יבולים ממוצעים, בעוד שהכרמים בצפון הארץ מפגינים חנטה פחות טובה ולא פעם קשיים ביצירת קיר נוף מלא. לשמחתנו, המשך עונת הגידול והאביב היו ללא אירועי אקלים קיצוניים וארוכים וללא בעיות בולטות בהגנת הצומח. כעת, כאשר כל החלקות בשלבים שונים של בוחל, נשאר רק לקוות שההבשלה תמשיך ליהנות ממזג אויר מתון וללא הפתעות. באדומים ניתן לראות כבר צבעים מלאים ועמוקים התומכים באיכות טובה, כך שאנו תקווה לעונה טובה ואיכותית".

ואם נסכם: שנת הבציר 2025 נפתחה באתגרי אקלים, אך מביאה איתה הרבה תקווה ואופטימיות. למרות החורף השחון, מנות הקור היו מספקות ותרמו להתעוררות אחידה ברבים מהכרמים. האביב עבר ללא אירועי קיצון – מה שסייע להתפתחות יציבה ובריאה של הגפנים. יבולים נמוכים בממוצע באזורים רבים, אך דווקא זה מבטיח ריכוז ואיכות גבוהה. האשכולות קטנים ומאווררים – תנאים אידיאליים לענבים לבנים איכותיים. ייננים רבים מציינים לשבח את רמת הענבים הלבנים – הבשלה מוקדמת, חומצות טובות ואיזון נהדר. הצפון והגולן הציגו תמונה מעודדת במיוחד, למרות בעיות חנטה נקודתיות. הבשלה פנולית מדויקת תאפשר יינות רעננים ומורכבים – במיוחד בזנים כמו סוביניון בלאן ושרדונה. כרמים נראים בריאים, עם מעט מאוד מזיקים ובעיות צומח – יתרון ברור לעונת הבציר. אם לא יגיעו גלי חום קיצוניים – צפויה שנת איכות מצוינת, במיוחד ליינות הלבנים.

24 ייננים השתתפו השבוע. ייננים וכורמים שלא הגענו אליהם ורוצים לספר מה קורה אצלם בכרמים כדי שנפרסם בשישי הבא 25.7, מוזמנים לשלוח עד יום שני 21.7 לאלון גונן בווטסאפ בלבד 054-3200033. אם יש תמונות שלכם מהכרם (גם משנה שעברה) נשמח לקבל ולפרסם   

 

יונתן לבני ביקב צובה שמגדל יין ולא רק מייצר יינות

פול דאב כורם ויינן יקב צובה. צילום יונתן לבני

אזור יהודה הוא אזור היין הראשון בישראל שהוכר רשמית כ־Appellation (אזור יין מוכר). אחד מהיקבים הבולטים באזור זה הוא יקב צובה, הממוקם בקיבוץ צובה הסמוך לירושלים – קיבוץ שיתופי לא מופרט, שבבעלותו נמצא היקב, אותו מוביל מאז 2007 פול דאב, יליד דרום אפריקה, כורם ויינן אוטודידקט שעושה יין כבר מגיל 16. דאב הוא דמות מרכזית ביקב – מגדל את הענבים, בוצר אותם, ומכין את היינות בעצמו. קודם לכן שימש ככורם ביקב קסטל. רעייתו יפית היא מנהלת המכירות של היקב.

כרמי יקב צובה. צילום מהיקב

ליקב צובה יש כ־450 דונם של כרמים, הנטועים על אדמת טרה רוסה בין סלעים וטרסות עתיקות. תנאי הקרקע מאפשרים לגפנים להעמיק שורשים ולהפיק ענבים איכותיים במיוחד. מרבית הענבים נמכרים גם ליקבים נוספים במסגרת חוזים ארוכי טווח – ביניהם יקב קסטל, עידו לוינסון עבור יינות "גראז' דה פאפא", ונוספים; זני הענבים של היקב: לבנים – שרדונה, סמיון, סוביניון בלאן, אדומים – קברנה סוביניון, מרלו, סירה, קברנה פרנק, מלבק; זנים נוספים הגדלים בכרמים אך אינם משמשים ליינות היקב: ויונייה, פטי ורדו. היקב מייצר כ־60,000 בקבוקים בשנה, כאשר חלקם הגדול נמכר ישירות מהיקב, לצד הפצה בחנויות נבחרות.

בטעימה מיוחדת שהתקיימה לאחרונה, סיפר דאב כי הוא מקפיד במיוחד על תהליך הסחיטה – תוך שימוש בעיקר ב־free run (מיץ הניגר באופן חופשי מהענבים, ללא סחיטה מוגברת), מה שמבטיח מיצוי טעמים נקי וללא מרירות מיותרת. לדבריו: "אני מגדל יין – לא רק מייצר יין".

מיינות יקב צובה בטעימה. צילום יונתן לבני

רוזה 2024 – 50% ענבי קברנה פרנק ו־50% מלבק, בתהליך free run ללא סחיטה. התוצאה: יין פירותי, רענן בטעמיו, עם חמיצות נעימה ועדינה במיוחד. מחיר: 110 ₪. לדברי היינן, הוא מייצר כמות קטנה מאוד של רוזה, ומכאן המחיר.

 סמיון וסוביניון בלאן 2023 – יין לבן, עשוי מחציתו מענבי סמיון ומחציתו סוביניון בלאן – כולם מאותו כרם. הענבים תססו יחד, והיין התיישן במשך 8 חודשים; חלקו בחביות עץ ישנות וחלקו בחבית בשימוש שני, כולו על השמרים (sur lie), התוצאה: יין לבן קיצי, רענן ונעים מאוד לשתייה – מושלם ליום חם כשהוא מצונן היטב. מחיר: 98 ₪.

פול דאב יינן יקב צובה בכרם. צילום מהיקב

שרדונה 2023 – יין לבן, 100% ענבי שרדונה. היין התבגר במשך 8 חודשים על השמרים (sur lie), כאשר 80% מהיין התיישן בחביות עץ חדשות ו־20% בחביות בשימוש שני. התוצאה: שרדונה קלאסי – גם בניחוחותיו וגם בטעמיו, עם נטייה ברורה לגוונים טרופיים. מחיר: 110 ₪.

שרדונה טרסה 2024 – "טרסה" הוא השם שמעניק היקב ליינות הדגל שלו. שרדונה טרסה 2024 – יין צעיר שבוקבק לפני כחודש, ועדיין אינו מוצע למכירה. הופק מענבי שרדונה הגדלים בחלקה שמניבה כ־600 ק"ג ענבים לדונם, והתבגר במשך 8 חודשים על השמרים (sur lie) בחביות עץ חדשות. זהו שרדונה בסגנון קליפורני מובהק – החבית מורגשת היטב, עם ניחוחות חמאה וטעמי וניל ברורים. בהחלט אחד מיינות השרדונה הטובים ששתיתי לאחרונה. מחירו כשייצא למכירה: 150 ₪ – לא זול.

שקיעה ביקב צובה. צילום מהיקב

מצודה 2022 – יין אדום יבש, עשוי מ־80% ענבי קברנה סוביניון, 15% מרלו ו־5% סירה – כולם משורות בודדות בכרם. היין יושן במשך 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. היין קטיפתי, בעל סיומת ארוכה, עם שפע טעמים של פירות אדומים בשלים – דובדבנים כהים, שזיפים שחורים ועוד. מחיר: 140 ₪. היין עדיין צעיר – מומלץ להמתין.

מצודה 2019 -אותו בלנד כמו גרסת 2022, אך עם צבע כהה יותר ונוכחות שונה בכוס. ככל הנראה, תנאי מזג האוויר בקיץ 2019 השפיעו על האופי של היין, לצד הזמן שחלף מאז שבוקבק. לפי דאב, באותה שנה נדרש להשקות את הגפנים – דבר לא שגרתי. היין עצמו טעים, עם סיומת מתמשכת של פירות אדומים בשלים. עם זאת, בהשוואה לגרסת 2022  הסיומת הייתה לי מעט מתוקה מדי. מעניין לטעום כיצד אותם זנים, מאותו אזור ואותן חביות, יוצרים יין שונה בכל שנת בציר. העדפתי את גרסת 2022, אך כמובן שזה עניין של טעם. מחיר: 200 ₪.

טרסה 2017 -בלנד של 80% ענבי קברנה סוביניון ו־20% סירה, שיוצר בייננות קפדנית ובמהדורה מוגבלת. כל יינות סדרת "טרסה" – שזכו לשמם מהטרסות בכרמי היקב, עשויים מאותו הרכב זנים ומתיישנים 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי חדשות. ליין טעמים מורכבים של פירות כהים. עם זאת, הסיומת מעט מתוקה – לטעמי האישי לא מוצלחת. מחיר: 370 ₪ – יקר.

מרכז המבקרים של יקב צובה. ממול משמאל כבר רואים טרסות בכרם. צילום מהיקב

טרסה 2018 (בקבוק מגנום) – אותו הרכב כמו טרסה 2017 – 80% קברנה סוביניון ו־20% סירה, התיישן 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי חדשות. ההבדל המשמעותי כאן הוא סוג הבקבוק: מגנום (1.5 ליטר) – בקבוק גדול יותר, שמאפשר ליין להתפתח באיטיות ובאופן מאוזן יותר עם הזמן. היין בבקבוק המגנום עשיר יותר, עם עומק טעמים בולט ומורכבות ברורה. התחושה בפה מאוזנת, וכל מרכיב בטעם מקבל את מקומו. מחיר: 600 ₪.

טרסה 2018 (בקבוק 750 מ"ל) -אותו הרכב כמו המגנום מאותה שנה– 80% קברנה סוביניון ו־20% סירה. היין עשיר בטעמים של פרי כהה, בעיקר דובדבנים, עם נגיעות תיבול עדינות של פלפל שחור וסיומת עם רמזים לשוקולד מריר. לעומת בקבוק המגנום, כאן הטעמים והריחות קצת יותר ישירים וחדים, ופחות מעוגנים בעומק ובמורכבות. מחיר: 330 ₪ – מחיר גבוה.

טרסה 2019 – אותו הרכב זנים ואותו משך התיישנות בחבית כמו בשנים הקודמות. לטעמי, זה היין הטוב ביותר מבין יינות הטרסה שטעמתי – מאוזן מאוד, נעים לשתייה, עם חומציות גבוהה אך מהנה. נראה כי רוב שנות הייצור נותנות יינות טרסה דומים בטעמם, כאשר גרסת 2017 הייתה יוצאת דופן מבחינת הטעם והאופי. מחיר: 300 ₪.

חביות של יקב צובה. צילום מהאתר

לסיכום: את יקב צובה, הממוקם באזור היין הראשון בישראל שהוכר רשמית, מוביל פול דאב – כורם ויינן אוטודידקט שמגדל יין ולא רק מייצר אותו. היקב מתמקד בייצור יינות איכותיים, תוך דגש על מיצוי נקי ועדין של הטעמים, בעיקר בתהליך free run. בטעימה נחשפנו למגוון יינות לבנים ואדומים, שכולם מאופיינים באיזון, רעננות ותחכום. סדרת "טרסה" מהווה שיא איכותי עם התיישנות בחביות אלון צרפתיות ובלנד מוקפד של זנים. עם זאת, מחירי חלק ניכר מהיינות שטעמנו הינם גבוהים, ולא תמיד המחיר משקף במלואו את הערך ביין.

יקב צובה – קיבוץ צובה, הרי ירושלים. 02-5347678. הזמנת מקום במרכז המבקרים כאן

20 שנה בתסיסה – כך התבגרה והתפכחה תעשיית היין הישראלית בשנים 2005-2025

כרמים בחורף: כרם קברנה סוביניון מנטיעת 2005 בבעלות שלום שמחון וברוך לגזיאל. הכרם נטוע בחלק המזרחי של שמורת נחל שרך בין מושב שומרה למושב זרעית

אלון גונן: בשנת 2005 עמדה תעשיית היין הישראלית על סף פריחה. יקבים חדשים הוקמו בכל גבעה, ייננים חזרו מלימודים בצרפת, איטליה, קליפורניה ואיפה לא. היה נדמה שהיין המקומי עומד סוף-סוף להתנער מתדמיתו הגלותית־כשרה, ולהפוך למוצר תרבותי־קולינרי לגיטימי. בשנת 2025, אחרי שני עשורים של בצירים, יינות, מאמרים ואידיאולוגיות, התמונה מורכבת בהרבה.

בין אידיאליזם לשיווק, בין פרסים בתחרויות עולמיות למחירים מקוממים, בין טרואר לפוליטיקה; תעשיית היין שלנו מצאה את עצמה, אבל גם גילתה את מגבלותיה.

העשור שבין 2005 ל־2015 היה תקופת ה"התעוררות": עשרות יקבים חדשים צצו ברמת הגולן, הרי יהודה, השומרון, הגליל והנגב. ייננים צעירים שייבאו ידע חדש, החלו לדבר על טרואר, זנים ים־תיכוניים, מינרליות, וכמובן חביות צרפתיות. במקביל, היקבים הגדולים לא נשארו מאחור: כרמל, ברקן, רמת הגולן, טפרברג ובנימינה –  כולם עברו מתיחת פנים עם סדרות חדשות, ציוד חדיש, וייננים כריזמטיים שדיברו יין במונחים של אומנות. התקשורת בארץ הריעה, תחרויות הכתירו, ונדמה היה שמדובר בפריחה מתמשכת. אבל מהר מאוד צצו סימני שאלה.

מהו הסגנון ישראלי? האם יין בישראל צריך להתיישן? האם הקהל המקומי בכלל בנוי לתרבות של יין בוגר, מורכב ומתפתח, או שאולי אנחנו מדינה של בירה קרה ב-8 חודשי חמסין? המציאות הובילה את היקבים להבין שרוב היינות נמכרים תוך שנה, והציבור ביקש "יין נעים", "לא חמוץ" ו"בלי עץ". נולדה תרבות של שתייה מיידית, לא יין אספנים.  כאמור, אפילו היקבים הבינו שבקבוק שלא זז מהמדף לא מעניין אף אחד, גם אם זכה במדליה בלונדון. וכך, בשקט, השתנה הסגנון: פחות עץ, פחות תיאוריות, ויותר שתייה קלילה, פרי ואלכוהול נגיש.

לקראת בציר לילי 2020 ביקב צרעה. צילום דוד סילברמן dpsimages

השנים 2020–2025 היו שנים של רעש חיצוני ודיוק פנימי. אם התקופה הקודמת בערה בהתלהבות – חמש השנים האחרונות היו הרבה יותר מציאותיות; עם מגפה עולמית, מלחמות, מחסור בידיים עובדות וקשיים כלכליים. יקבים קטנים נעלמו, אחרים התמקצעו, והצרכן הישראלי הפך חשדן וביקורתי יותר, אבל גם מתורגל יותר. כבר לא מדובר ב"יין לאירועים", אלא במוצר צריכה קבוע, יין שכיף לשתות, ולא בהכרח לנתח.

בתוך כל זה, התפתח זרם ייחודי של יין כשליחות לאומית. כמה יקבים, שפועלים בגבעות יהודה ושומרון, החלו למתג עצמם לא רק כייננים, אלא כמחדשי החזון היהודי־תנ"כי. טענה היסטורית תרבותית מגבה את הפעולה – זנים מקומיים, חרצנים מחפירות, אזכורים מקראיים, כולם מגויסים להוכחת "זכות השיבה של היין היהודי". היין הפך לדגל, ובמדינה שסועה, קשה לנהל ביקורת ייננית כשמאחורי הפקק עומדת אידיאולוגיה.

צילום pixabay

אחת התופעות המדאיגות בתעשייה, היא העלייה הדרמטית במחירי היין הישראלי. יינות ב־100–150 שקלים לבקבוק הפכו לנורמה, גם כשהרבה פעמים האיכות לא מצדיקה זאת. מה שהיה פעם חגיגה, הפך לפריבילגיה. שוק היין המקומי הפך לאליטיסטי מדי עבור הציבור הרחב, ומחירי היינות גורמים לאנשים לחזור ליינות מיובאים, ולעיתים – לבירה.

יקבים לא מבינים שאם יין ישראלי הוא תרבות, הוא חייב להיות נגיש, ושאם יין יהיה רק סמל סטטוס, הוא יישאר רק על שולחנות מסוימים.

במקביל התעצמה בשנים האחרונות שליטת גופי הכשרות בתעשייה. מה שהחל כעניין דתי טכני, הפך למערכת של שליטה כלכלית כמעט מוחלטת. עשרות גופים, לעיתים חסרי כל הבנה מקצועית, קובעים הלכות ייצור, דורשים השגחות כפולות, וגובים תשלומים שמכבידים מאוד על היקבים, ובעיקר על הקטנים שבהם. הכשרות הפכה לשער כניסה (או סגירה) בפועל אל השוק הרחב, ומי שלא משחק לפי הכללים, פשוט לא קיים על המדף.

במשך שנים, שיח היין בישראל הובל כמעט בלעדית על ידי מדור אחד בעיתון "הארץ" ומבקר יחיד. אחר כך הופיעו בלוגים, קבוצות פייסבוק וקהילות חובבים, והיה נדמה שהנה, קמה תרבות שיח חיה ורעננה. אבל כמו היקבים הקטנים – גם חלק מהכותבים נעלמו. היום, בעידן שבו חנויות יין כותבות לעצמן ביקורות, ומגזינים הפכו לחלון ראווה למפרסמים, קשה למצוא עיתונות יין אמיצה, עצמאית, ובעיקר – אמינה.

ב־2025 תעשיית היין בישראל כבר לא מחפשת מהפכות. היא מחפשת שקט, דיוק, וקהל נאמן, כזה שרוצה לחייך עכשיו, זו תעשיה שברובה יודעת שהיא לא תנצח את בורדו — אבל גם לא צריכה. האם זו בגרות? אולי. ואולי – זו פשוט ישראל.

יין ישראלי הוא לא "יין שמחקה עמים אחרים", הוא תוצר של מציאות ישראלית,  פוליטית, כלכלית ותרבותית, שמבקשת לשתות כאן ועכשיו. לא לשמור. לא להוכיח. פשוט ליהנות. אם נשכיל לאמץ את זה – אולי נגלה שבדיוק בזה טמון העתיד שלו – היין הישראלי.

קיץ אדום עם קוביית קרח – יינות אדומים קלילים קרים

עיצוב Chat GPT

יוסי נאור, חובב יין וג'אז ומי שהוביל תוכנית רדיו בשם 'ג'אז אדום לבן' בתחנת הרדיו של מכללת עמק יזרעאל, מביא הקשרים בין יינות ישראליים למוזיקה שהוא אוהב. כי יש מספר רגעים קסומים בחיים כמו לשתות יין ולהקשיב למוזיקה

בימים החמים של הקיץ, אפשר ורצוי לשתות גם יינות אדומים מקוררים עם קוביית קרח שמתאימים למזג האויר, וליהנות מהם מאוד. בדרך כלל אלה יהיו יינות קלים, בהירים, רעננים, בעלי חומציות גבוהה יותר, טעמי פרי טרי, טאנינים רכים או עדינים, ואלכוהול נמוך. למעשה, ביינות אדומים יש את כל האיכויות שבגינן ניתן לצנן מעט את היין ולהגישו גם בערבי קיץ חמים. צננו את היין בשמפניירה מלאה בקרח וקצת מים כ-10-15 דקות, או להכניס למקרר למשך 25-30 דקות. לפני רשימת היינות, כדאי להיכנס לאווירת הקיץ עם משהו קליל וקופצני: אסתר רדא שרה SinnerMan – "איש חוטא".

ברשימה שלפניכם בחרתי כמה יינות אדומים אהובים עליי, שמתאימים מאוד לקיץ. היינות האלה מחליקים בגרון, יש בהם אפס כבדות, והם בכל זאת יודעים לייצר עניין, רעננות ומורכבות. וזכרו – זה שהיינות האלה "קלים" לא אומר שהם "פשוטים". 

יקב פלדשטיין – שמש 2021: קלילות, רעננות ואנרגטיות יש בבלנד זה של היינן אבי פלדשטיין העשוי מענבי גרנאש, סירה וארגמן. היין חטוב ודק, עדין וארומטי. יש לו מרקם נעים ועגול, קל ומעודן, מורכב ואלגנטי. איזון והרמוניות בניחוחות ובטעמים. יין מקורי בעל אופי. יצירה. חוויה ממש. 130 ₪ -"לעולם בעקבות השמש" – כאן בביצוע עומר אדם ואדר גולד, בתה של שרי הזמרת המקורית. תענוג להקשיב עד הסוף.

יקב עבייה – פרולטאר 2023: יין טבעי של היינן יוסי יודפת, עשוי מענבי קריניאן בתוספת פטיט סירה. לא מסונן, עם 9.5% אלכוהול. חמיצות טובה, טעמי פרי בולטים וארומות נהדרות. יין כיפי עם אופי. חווית שתיה עדינה, פרחונית, עסיסית ומרעננת. הנאה מכל לגימה. 85 ₪ – משאיר חיוך על הפנים, גם עם האזנה ל"ג'אז פרולטאר" של Jay Danu Prasetyo – מוזיקאי ג'אז קליל מאינדונזיה.   

יקב טפרברג – אסנס דולצ'טו 2023: 100% ענבי דולצ'טו. יין בהיר וקליל, רך ורענן, פרי אדום ומאוזן,עם חמיצות חדה. כשצפון איטליה וצפון רמת הגולן נפגשו, יצא לצוות יינני טפרברג ברגישות ובצניעות יין אלגנטי, עדין, צעיר, הרמוני ומשמח. יין דולצ'טו מעניין, נגיש ומהנה. 98 ₪. זורם כמו הרכב הג'אז la Dolce Vita Jazz Quartet.

יקב אליגוטה – ברברה 2021: היקב המשפחתי של צביקה ודור פנטי  במושב גן יאשיה בעמק חפר, מייצר יין עדין וכיפי לשתייה, עם ארומות וטעמי פרי אדום וחמיצות נפלאה. זהו יין קליל, רענן, וגוף בינוני. נעים ואלגנטי, עגול ומעניין. 120 ₪. "משהו קטן וטוב" שהולך עם "מתבודדי הרמן" ו-Something tells me I'm into something good.

יקב אמפורה – טרואר גליל כרם קפסוטו 2023: היינן מאירם הראל רקח בלנד של ענבי סנסו, קונואז, סירה ומורבדר, שיצרו יין קליל ועגול. טעמי פרי רעננים ומורכבות ארומטית מהנה. חוויה מרעננת של יין אנרגטי וצעיר. יין פנקי, סקסי, ומשמח. עשייה ייננית מחוץ לקופסה. 112 ₪, והנה ג'אז פנקי "אל תדאגו משום דבר" עם להקת אינקוגניטו.  

יקב מיה לוצ'ה – Whole Cluster Marselan 2023: היינן קובי ארביב יצר יין לא מסונן רענן, אלגנטי, פרחוני, עסיסי, והרבה פרי. עושר, מורכבות, נוכחות, דיוק, ואיכות. הכול מגיע מהתשוקה והיצירה של קובי ארביב ביקב הגראז' שלו באור עקיבא. 175 ₪. קחו אותי לירח, ותנו לי ליהנות בין הכוכבים עם פרנק סינטרה.

יקב Five Stones – 2022 D vs G: ששון בן אהרון, יינן יקב 'חמש אבנים', הכניס לבקבוק חמישה זנים: שיראז, מרסלאן, פטיט סירה, קריניאן ואליקנט בושה. יחד הם יוצרים יין עסיסי, עשיר ומורכב, עם עוצמה של פרי, ניחוחות, ותבלינים. חמיצות מאוזנת. ייחודי ויצירתי, עדין ומעניין. נפלא וטעים. רמה גבוהה. "יין אדום, הישאר קרוב אליי. אל תיתן לי להיות לבד". 109 ₪. כפי שאנני לנוקס (חצי ישראלית בעבר) שרה:

יקב שדות – TPS 2022: בכרמים מסביב ליקב המשפחתי שבמושב שדה יעקב, נבצרו ענבי טמפרניו, פטי ורדו ושיראז, שראשי התיבות של שמותיהם באנגלית נתנו ליין זה את שמו. בלנד ייחודי עם גוף בינוני, חמיצות עדינה ותיבול מרשים. טעמים עשירים, משולבים היטב עם ניחוחות מפולפלים ועמוקים. עדין וקליל, מעניין ואיכותי. עסיסי ומקסים. 99 ₪ – תעוזה וטוהר של פרי על הצד הכי כיפי שלו.

יקב גבעות – גופנה פינו נואר רזרב 2023: יין רך ועדין, מורכב ומרשים. פירותי, אלגנטי ומאוזן. אציל, מרתק, ומלא אופי. מיוחד ומוצלח. נאמן למקור. 169 ₪ – יין טיל קרקע לקוח.

יקב אנדרדוג – גרנאש נואר 2023: ליין שיצר היינן דרור אנגלשטיין יש צבע בהיר. בפה רעננות עם פרי אדום טרי. עדין, קליל, פרחוני, נעים, עגול וחד. יין מדויק ואיכותי, מרגש, כיפי ומשובח. מלא אופי, טביעת אצבע של היינן. 120 ₪  – שלא יגמר לי הלילה, עם "הנשמות הטהורות".  

למרות הדעה הרווחת שיינות רוזה או לבנים הם המתאימים ביותר, היינות האדומים שכתבתי עליהם, ויינות אדומים נוספים רבים, הם ההוכחה שיין אדום – שותים גם בקיץ. אדומים הם מזמן לא רק כבדים וסמיכים, וחלקם מתאימים לשתייה כשהם צוננים.  תנו צ'אנס לאדום צונן. אדום בשיא החום, תנסו, תתאהבו. אני מקווה שיש קהל צמא, שיחפש אלטרנטיבה רעננה וקלילה בקיץ, ולא את היינות הכבדים המהווים עדיין את הסגנון הרווח בארץ. בנוסף, אני גם מקווה ומאמין שיותר ייננים.ות יעבדו עם עוד זני ענבים אדומים קלים וכיפיים, אשר יתנו תשובה לתנאי האקלים הקשים השוררים בקיץ בארץ.  ולסיום, מתחבר לי טוב עם האחים אביטל בהופעה חיה בירושלים:

בתקווה שכולם יחזרו הביתה.

   עוֹלְלוֹת בִּקְצָרָה

מרכז המבקרים של יקב בנימינה שוב פתוח לקהל הרחב

צילום ראיסה ורביטסקיה

לאחר תקופה בה פעל בעיקר מול קבוצות ואירועים סגורים – מרכז המבקרים של יקב בנימינה חוזר לפעילות שוטפת, ומזמין את חובבי היין לחוויית יין סמוך לכרמים של היקב. מוצע שילוב של טעימות יין, תפריט נשנושים, סיורים מודרכים וחוויות תוכן עשירות לכל חובב יין – מתחילים וותיקים כאחד. ימים ראשון עד חמישי: 09:00-17:00 שישי: 09:00-15:00 (הזמנה אחרונה ב-13:45).

מחירים: כוס יין מסדרות המושבה, יוגב, גרין בין או Blue Binyamina ב-25 ₪, כוס יין מסדרות הפרמיום שבא או &wine ב-35 ₪, פלטות גבינות או דגים מעושנים בהרכבים זוגיים החל מ-85 ₪.

צילום ראיסה ורביטסקיה

שלושה מסלולי טעימות מקצועיים מוצעים למבקרים: טעימה לבנה: 4 יינות לבנים – 85 ₪, טעימה אדומה: 4 יינות אדומים – 85 ₪, טעימת פרמיום – 5 יינות מתיישנים מסדרות שבא, אבני החושן וצוקים – 150 ₪. כמו כן מתקיימים סיורים מודרכים של 45 דקות, העוקבים אחרי ייצור היין ומסתיימים בטעימת 3 יינות – הסיורים מיועדים לקבוצות של מינימום 10 משתתפים ומחייבים תיאום מראש – 55 ₪ לאדם.

מרכז המבקרים של יקב בנימינה – היקב 2 בנימינה גבעת עדה, 04-6107535. הזמנת מקום כאן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הרשמה לניוזלטר