אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים כבר יותר מ-700 ימים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, שמחים על שובן הביתה בחיים של אמילי, דורון, רומי, לירי, קרינה, דניאלה, נעמה, ארבל, אגם. שמחים על שובם של גדי, עופר, קית', ירדן, חמשת התאילנדים, אוהד, אור, אלי, יאיר, סשה, שגיא, הישאם, אברה, אליה, טל, עומר ונקרט, עומר שם טוב, עידן. אבלים מכל הלב על החללים שהוחזרו: שירי ביבס, כפיר ואריאל, עודד ליפשיץ, שלמה מנצור, צחי עידן, איציק אלגרט, אוהד יהלומי, ג'ודי ויינשטיין-חגי וגדי חגי, נטפונג התאילנדי, יאיר (יאיא) יעקב, אביב אצילי, עפרה קידר, יונתן סמרנו, שי לוינסון, אילן וייס, עידן שתיוי  – יהי זכרם ברוך. מייחלים לשובם של כל 48 החטופים והחטופה שנשארו בשבי – רק אז תהיה לכולנו שנה טובה!

אנחנו יוצאים לחופשת חגים

לרגל חגי תשרי לא יתפרסם "שמענו בין הגפנים"

ביום ו' 26.9 וביום ו' 3.10

הגיליון הבא אחרי החופשה יתפרסם ביום ו' 10.10

"הבקבוק המורעל" – סדרת הטלוויזיה לקידום היין הישראלי בעולם: מזימות, תככים, ריגול ו…

אלון גונן: אם באמת רוצים לקדם את תעשיית היין הישראלית בעולם, צריך לחשוב מחוץ לקופסה, ולמצוא דרך אחרת במקום תערוכות משעממות או אירועי טעימות. ובטח ובטח בעולם שלא רוצה אותנו יותר.

אז הנה הצעה קצת מטורפת, קצת דמיונית, קצת הזויה אבל….. דמיינו סדרת טלוויזיה איכותית שמספרת סיפור, יוצרת מותג ומושכת תשומת לב בינלאומית. סדרות כמו 'בית הקלפים', 'יורשים' או 'מיליארדים הראו כמה כוח יש לסיפור על משפחות, תככים ועולם עסקים יוקרתי – כשהצופה נכנס לעולם של אינטריגות, כסף והשפעה, הוא גם נחשף למותגים, למוצרים ולתרבות מאחוריהם. סדרה כזו יכולה לעבוד עבור תעשיית היין הישראלית, להציג יקבים ישראליים, משפחות יצרניות ואת תרבות היין הייחודית של הארץ, וכך ליצור עניין בינלאומי סביב מותגים יוקרתיים, חוויות קולינריות וסיורים ביקבים. סדרה כזו תשלב אלמנטים של מתח, תככים ודרמה, כך שהצופה "יישאב" אל תוך עולם היין הישראלי.

הרעיון הוא להפוך את היין הישראלי לשם דבר, גם בקרב קהל שאינו מתחום היין, בזכות סיפור מרתק ודמויות בלתי נשכחות. אז יכול להיות שהדרך המפתיעה באמת לקדם את היין הישראלי, היא לא בהכרח עוד תערוכה או טעימה מקצועית, אלא סדרת דרמה בינלאומית, בסגנון נטפליקס, שבה כל בקבוק יין הופך לחפץ מסתורי – נשק, סוד או מנגנון ריגול.

הרעיון פשוט, אך שאפתני: סדרה על ארבע משפחות ישראליות, השולטות בענף היין. כל משפחה מבוססת על מקבץ תכונות שקיימות במציאות – מסורת עתיקה מול חדשנות, בוטיקיות מול ייצור המוני, אידיאלים מול חשבון בנק. אל תוך העולם הזה נכנס האלמנט ממנו עשויה הדרמה האמיתית: בקבוקים מסומנים. מבחוץ, יין משובח בבקבוק אלגנטי. מבפנים, טכנולוגיות שמערבבות בין מדע למדע בדיוני: רעלים נדירים שבמינון מיקרוסקופי, יכולים לחסל דיפלומט, חיישנים מולקולריים שמנטרים את הנתונים הבריאותיים של כל מי שטועם מהיין, מיקרופונים זעירים שמקליטים כל מילה סביב השולחן, או חומרים ביולוגיים שיכולים לחדור למחזור הדם, ולהתעורר ברגע המתאים.

דמיינו ערב השקה בשגרירות בפריז. אולם מואר באלפי נורות, שמלות ערב נוצצות, שטיח אדום שנפרש בין הדוכנים בהם מוצגים בצירים ישראליים. בין המוזמנים: דיפלומטים, אנשי ממשל, נספחים צבאיים, עיתונאים ואספנים, שמתערבבים עם ייננים מחויכים. אך מאחורי כל חיוך, מסתתרת חרדה, שכן חמישה בקבוקים מסומנים נמסרו לידי אנשים מסוימים. בתוך ההמולה, דיפלומט גרמני מרים כוס, לגימה קטנה, ומסך מחשב בישראל מהבהב באדום. החיישנים המולקולריים שבבקבוק זיהו תגובה ביולוגית חריגה. האם זו הייתה טעות? או האם הרעל הופעל?

האירוע מתנהל כאילו דבר לא קרה. כוסות נלגמות, תמונות מצטלמות ונאומים נישאים, אבל מי שמביט היטב רואה את התפרים נפרמים. רגע אחד של המולה שבמהלכו כוס נשפכת על שמלתה של דיפלומטית מהמזרח התיכון, מאפשר החלפה שקטה של בקבוק מסומן. בשולחן צדדי, יועץ יין קשיש בוחן את התוויות בעין חשדנית, מודע לכך שכל פרט קטן עשוי לשנות את המשחק.

כשנברשות הקריסטל נכבות והקהל מתחיל להתפזר, חמשת הבקבוקים כבר לא נמצאים באולם. הם בדרכם ליעדים שונים, חלקם בידיים הנכונות, חלקם בידיים לא נכונות. הדיפלומטים מחייכים, לא מודעים לכך שהם מחזיקים בבקבוק שמכיל הרבה יותר מאשר יין. המשך יבוא…

זו אינה רק סדרת דרמה. זהו רעיון שיווקי שמתכתב עם התרבות הגלובלית: להפוך את היין הישראלי למותג שיש לו סיפור, עוצמה וסכנה. לא עוד מוצר שמתחנן לכניסה לרשימות של סומליירים יוקרתיים, אלא פריט שמסוגל להחזיק סדרה בינלאומית. כשהעולם יראה את הבקבוקים האלה על מסך, עטופים בסודות, בריגול ובדרמה – רבים ירצו לטעום מהם.

הקרב על היין הישראלי בעולם: לא נֶחְמָדוּת, רק אסטרטגיה

אלון גונן: בנאום שנשא השבוע ראש הממשלה, הוא הכריז כי ישראל עוברת למדיניות של "כלכלה ספרטנית" – גישה שתתאפיין במשמעת תקציבית, קיצוצים וצמצום משאבים. המשמעות היא פחות השקעות ותמיכה ממשלתית, והרבה יותר הסתמכות על יכולת הישרדות עצמאית של ענפים שונים. על הרקע הזה הופכת תעשיית היין הישראלית לדוגמה בולטת: תחום שנאבק בזירה בינלאומית קשוחה, ונאלץ לפעול באסטרטגיה קרה ומחושבת, ללא מקום ל"נחמדות".

היין הישראלי אינו רק איכותי ומוכר בזירה המקצועית, אלא גם מקור למאבק אסטרטגי בשווקים הבינלאומיים. למרות הפרסים וההכרה, המדפים בסופרמרקטים ובחנויות יין בניו יורק, פריז וברלין כמעט ריקים מיינות ישראליים. הבעיה אינה איכות, אלא פוליטיקה, תדמית וחשש כלכלי. עבור סוחרים רבים, יין ישראלי הפך לסמל מחלוקת, והחשש מחרמות או התנגדות ציבורית מרתיע אותם מהשקעה.

אך גם בתחום הזה, "הספרטניות" הכלכלית כבר מורגשת. היקבים המייצאים הגדולים – רמת הגולן, כרמל, ברקן, רקנאטי ודלתון – לא מנסים לפרוץ לשווקים רחבים מדי, אלא מתחפרים בתוך הקהלים הנאמנים שלהם, בעיקר בשוק הכשר. זו אסטרטגיה של יציבות: לא מרדפים אחרי הצלחות נוצצות, אלא שמירה על נוכחות מתמשכת מול סיכונים גוברים.

הנתונים מראים תמונה מורכבת: חלק מהיקבים, כמו דלתון, כבר חווים ירידה בנתח השוק. אחרים, כמו רמת הגולן וכרמל, מצליחים לשמור על יציבות יחסית, אך גם הם אינם חסינים. לפי נתוני מכון היצוא, הירידות מתרכזות במדינות מסוימות – ועדיין, מגמת ההאטה הכללית בכלכלה הישראלית אינה פוסחת גם עליהם.

בצד הצרכני, המורכבות נמשכת: חלק מהיהודים בארה"ב ממשיכים לצרוך יין כשר ישראלי, אך נאמנות זו אינה מובטחת בטווח הארוך. ההצלחה הנוכחית נשענת על קשרים אישיים ושוק נאמן, אך חשופה לסיכונים פוליטיים וכלכליים, כאשר היצע גדול של יינות כשרים מרחבי העולם, זמין ללקוחות הפוטנציאליים.

התמונה הרחבה מדגישה את הפער: בעוד הממשלה מבטיחה "כלכלה ספרטנית" – צמצום וקיצוצים, היין הישראלי שורד בזכות אסטרטגיה הפוכה כמעט: השקעה חכמה במיתוג, קשרים בינלאומיים ושיווק ממוקד. אבל גם כאן אי אפשר להתחמק מהמציאות: נתונים רשמיים מראים ירידה מתמשכת במכירות של יקב כרמל וברקן בשלוש השנים האחרונות. "הספרטניות" אינה בחירה – היא נכפית עליהם, דרך מגבלות השוק, הבידוד הפוליטי והירידה ביצוא הישראלי הכללי מאז 2023.

לסיכום, תעשיית היין משמשת כמעין מיקרוקוסמוס של הכלכלה הישראלית כולה: הישרדות בתוך עולם עוין, הישענות על יציבות פנימית ולא על פריצה חיצונית. כל עוד ישראל נמצאת במצב של מלחמה מתמשכת ובידוד בינלאומי, כלכלה ספרטנית תהפוך לעובדה מוגמרת – וענפים כמו היין יאלצו להמשיך להילחם לא רק על מדפים מעבר לים, אלא גם על עצם היכולת שלהם להחזיק מעמד.

ריכזנו יותר מ-50 יינות שמוצעים לחגי תשרי. ראו כאן

יונתן לבני בבית פתוח של יינות לקראת ראש השנה

ראש השנה הבעל"ט (הבא עלינו לטובה) כבר ממש מגיע. לכבודו התקיים בבית איש הענבים אירוע 'בית פתוח' אליו הוזמנתי, בו הוצגו והוטעמו 30 יינות ישראליים מבין אלה המוצעים למכירה. טעמתי באירוע 10 יינות מיקבים שונים, ולפניכם התרשמותי מהיינות:

יקב בנימינה – אבני החושן ברקת 2024: היין עשוי מ-100% ענבי סוביניון בלאן שהגיעו מכרם בן זמרה בגליל העליון. שהה בחביות צרפתיות מעץ אלון, וגם בחביות צרפתיות עץ אקציה (שיטה) המשמשות ליישון יינות לבנים. צבע היין זהוב ויש לו ארומות אלגנטיות ביותר, גוף קל, חומציות מאוד נעימה, ובפה תחושה של לימון ואשכולית. יין מאוד איכותי, שתו אותו מקורר היטב. המחיר 110 ₪ – מומלץ ביותר.

יקב אייל – שרדונה 2024: יקב גראז' ביתי של אייל אוחיון במושב גבעת ניל"י ליד זיכרון יעקב. היין יוצר מענבי שרדונה מהכרם במושב, והתיישן 7 חודשים בחביות צרפתיות. כשטעמתי את היין אמר לי המוזג שאני שותה יין של "יקב הנמצא מתחת לרדאר". ליין יש בוקה מאוד נעים בתחילת השתייה, גוף חמאתי. טעמי וניל נעימים בפה. המחיר 90 ₪ – יין מאוד מאוזן.

יקב אייל – בלנד לבן 2024: יין נוסף של אותו יקב. הבלנד מורכב מענבי סוביניון בלאן וקולומבר. ולפי טעמו נראה לי ששהה בנירוסטה בלבד. יש לו טעם נעים של פרי הדר בעיקר, עם מעט מתיקות נעימה בסיומת. המחיר 90 ₪.

יקב רמת נגב – אקסודוס לבן 2024: יוגב צדוק הוא יינן יקב רמת נגב המשפחתי, ששוכן במושב קדש ברנע בנגב המדברי. יין לבן זה הופק  מענבי שנין בלאן, שרדונה וסמיון, אשר שהו יחד 8 חודשים בחביות עץ צרפתי מבורגון, ובוקבק ללא סינון. יין מאוד ייחודי, בטעמים ארומטיים ורעננות נעימה בפה, לצד טעמי וניל ואפרסקים. המחיר 120 ₪ – מאוד מומלץ.  

יקב תבור ארטיזנל  – קריאיישן בלנד אדום 2018:  'ארטיזנל' הינו שם היינות האיכותיים של יקב תבור, בו היינן  הראשי הוא אור נדבך.  יין מצוין בטעמו, שנוצר מענבי קברנה סוביניון, סירה וקברנה פרנק מרמת הגולן והגליל. התיישן 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות. יין מאוד עוצמתי, עם ריחות מאוד נעימים ומתיקות נעימה לא פחות, של פירות יער, שזיפים בשלים ואפילו דובדבנים בסיומת. המחיר 110 ₪ – מומלץ.

יקב רקנאטי – טרילוג'י 2022: – יין במהדורה מוגבלת, לכבוד חגיגות 25 שנים ליקב, ולרגל המעבר ליקב החדש באזור תעשייה דלתון בגליל העליון. היינן הראשי קובי ארביב  יצר בלנד של 35% ענבי פטיט סירה, 35% פטי ורדו ו-30% סירה. כולם שהו 20 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי גדולות. יין מאוד מרוכז בטעמיו. יש לו גוף מאוד מלא, עוצמתי ואלגנטי, בוקה נעים ועדין שמאוד מתחבר עם טעמי היין, ומרירות עדינה ונעימה בסיומת המתמשכת מאוד. אחד היינות הטובים ששתיתי בטעימה זאת. המחיר 110 ₪ – מומלץ ביותר.   

יקב נעמן – השבת השחורה (Black Sabbath) 2024: כמו כל יינות יקב נעמן של רמי ובטינה נעמן ממושב רמות נפתלי בגליל העליון, גם יין זה קיבל שם של להקת רוק. היין עשוי מ-74% ענבי פטי ורדו, 16% קברנה פרנק ו-10% קברנה סוביניון, כולם מכרם הר יחמור סמוך לנחל דישון. שהה 7 חודשים בחביות עץ אלון. היין שנבצר תחת אש המלחמה בצפון, מוקדש לכל הנרצחים.ות והחטופים.ות ב-7 לאוקטובר 2023, ולכל נפגעי המלחמה. אולי בגלל השם חשתי בעת הטעימה גם עצב וגם שמחה. עצב בגלל השם שהזכיר לי את האירוע הנורא, ושמחה כי הטעם היה משמח – יין אדום מורכב בטעמיו עם טעמי פירות כהים ושחורים, ובסיומת מתיקות נעימה. המחיר 130 ₪.

יקב מוניץ – תמרה 2023:  היקב של האחים שראל ואיתי מוניץ. היין הופק מ-57% ענבי פטיט סירה, 29% סירה ו- 14% מרסלן, מכרמים באזור שומריה, כפר שמאי וגבעת ניל"י. התיישן 12 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. יין עוצמתי, עם טעמי פירות כהים ובוקה נעים. ניתן לשתות וליהנות ממנו כבר עכשיו, אך אם תמתינו עוד מספר חודשים או תפתחו את הבקבוק כמה שעות לפני השתייה, היין ישתפר עוד יותר. המחיר 130 ₪.

יקב בן נון – שיר שלמה 2019:  – היקב של ד"ר דני יניב ואדי גנדלר (ייננים לצידם איציק לוטן ושרגא אידלמן) בכפר בן נון בעמק איילון. שיר שלמה הוא השיר בו נכתב נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם־פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר (שיר השירים פרק ז פסוק י). זהו אגב המשפט היחיד בשפה העברית על גבי הבקבוק, שעל פי הרשום עליו מובן שהיין יוצר בעיקר לייצוא מחוץ לישראל. היין שהייננית עירית בוקסר ייעצה ליקב בהכנתו, עשוי מענבי קברנה סוביניון בלבד, והתיישן שנתיים בחביות עץ צרפתיות לאחר ששהה בתחילה במיכלי נירוסטה. יין כבד שכבר עכשיו טעים, אך ישתפר עוד יותר עם השנים ואז יהיה במיטבו. לשתייה עכשיו אני מציע לפתוח אותו כמה שעות לפני השתייה. המחיר באיש הענבים 240 ₪ – יקר ביותר בלשון המעטה, ומכל מקום באתר היקב מצוין כי אזל.

יקב צרעה – שורש 2023:  יין שעשוי מענבי סירה, קברנה סוביניון, מרלו ופטי ורדו (היקב לא מציין אף פעם על התוויות את אחוזי הענבים מהם נעשים יינותיו), ששהו כ-14 חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות. היין הראשי MW ערן פיק ולצידו דן שיינמן, יצרו יין עשיר בטעמיו, מאוד מרוכז, עם גוף מאוד עמוק שמזכיר פירות שחורים ואדמה. היין מוכן כבר עכשיו, אך אם תמתינו מספר שנים נוספות, הוא יהיה עוד יותר איכותי. המחיר 180 ₪ – יקר אבל שווה.

לסיכום: עוד טעימה בין רבות של יינות לבנים ואדומים שיצאו לשוק לקראת ראש השנה, החג המאפשר ליקבי ישראל למכור יותר יינות  מאשר בשאר ימות השנה, למעט חג הפסח כמובן. הטעימה הייתה הזדמנות להכיר יינות אשר רבים מאיתנו איננו שותים ביום יום. הגיוון בזנים גם מראה שיקבים מנסים ליצור יינות מורכבים יותר. סוגיית המחירים  קיימת תמיד, ומחיר סביר לקונה אחד נחשב יקר ומופרז לאחר; תזכורת לכך שגם יינות מצוינים אינם צריכים להימכר במחירים גבוהים יתר על המידה.

יין ישראלי – העתיד הקודר בעידן הספרטני

אלון גונן: האמת שהכתבה הייתה אמורה להיות בכלל בנושא אחר. העורך ביקש ממני לעשות סבב בין בכירי הענף על מנת לקבל מהם משפט ברכה לשנה החדשה, אבל פשוט לא היה לאף אחד משפט כזה. אף אחד לא יכול לאחל באמת שנה טובה אחרי הנאום של ראש הממשלה ביום ב' השבוע.

אז החלטתי לבקש  את תגובת בכירי ענף היין הישראלי לנאום ראש הממשלה ולהכרזתו על מעבר ל"כלכלה ספרטנית" – וזה מה שקיבלנו. התשובות, רובן קשות ומאוכזבות, משקפות חשש אמיתי מקריסה של אחד מענפי היצוא התרבותיים הבולטים של ישראל. שמות המרואיינים לא מתפרסמים לבקשתם, אבל המסר שלהם ברור: בלי השקעה ממשלתית, יין ישראלי עלול להיעלם מהעולם מהר יותר ממה שנדמה.

נאום ראש הממשלה בפני אנשי אגף התקציבים באוצר על מעבר למדיניות צמצום קיצוני, משמעת תקציבית והפחתת השקעות, מחדד את המצוקה: ענף היין הישראלי, שגם כיום נאבק בזירה בינלאומית עוינת ומתמודד עם חרמות ותדמית פוליטית מורכבת, צפוי להידרדר למצב הישרדותי קשה.

בכיר בענף היין אומר: "אם זו כלכלה ספרטנית – אז היין הישראלי פשוט לא ישרוד. בלי תמיכה ממשלתית ובלי השקעות בשיווק בינלאומי, אנחנו נישאר עם כמה בקבוקים על מדף כשר בניו יורק, וזהו."

העתיד הקודר של הענף כולל מספר תרחישים ברורים: סגירת יקבים קטנים ובינוניים – יקבים משפחתיים שאין להם גב כלכלי חזק, לא יוכלו לשרוד. הענף יתמקד במעט ענקים בלבד, שמתקשים לשאת את כל הנטל.  

ירידה חדה ביצוא – חרמות, תדמית פוליטית שלילית והיעדר השקעות בשיווק בינלאומי, יגרמו לכך שהיין הישראלי יימכר רק בחוגים יהודיים סגורים.

פגיעה באיכות ובחדשנות – חיסכון כפוי בחומרי גלם, ציוד וייננים צעירים, יפגע באיכות היינות ויפחית את הייחודיות של המותגים.

יינן בכיר מוסיף: "השוק העולמי אכזרי. מתחרים מאיטליה וצרפת מקבלים גיבוי מהמדינה שלהם. אצלנו – רק מקצצים. זו לא מדיניות ספרטנית, זו התאבדות כלכלית."

מנכ"ל יקב גדול: "הממשלה מצפה מאיתנו להיות לוחמים ספרטנים, אבל היא שוכחת שאנחנו ייננים. אנחנו יודעים לייצר יין איכותי, לא לנהל מלחמות קיום יומיומיות מול חרמות ותדמית שלילית."

בכיר אחר בענף: "יקבים קטנים ובינוניים לא יחזיקו מעמד אפילו שנתיים במציאות כזו. מה שנבנה פה במשך עשרות שנים יקרוס, וכל ההשקעה תרד לטמיון."

אשת שיווק בינלאומית בתחום היין: "העולם לא יחכה לישראל. אם לא נשקיע עכשיו, המותג 'יין ישראלי' פשוט ייעלם, ואף אחד לא יזכור שהוא בכלל היה קיים."

אם תימשך מדיניות זו, בתוך כמה שנים בלבד יין ישראלי לא יהיה עוד סמל לאיכות בינלאומית, אלא זיכרון מר בלבד. מדפים בחנויות ובסופרמרקטים בעולם יהיו ריקים מיינות ישראל, יקבים קטנים ייעלמו, והענף יתמקד במעט שחקנים גדולים – כולם תחת לחץ קיצוני.

לסיכום, המעבר לכלכלה ספרטנית אינו רק איום על היין הישראלי – הוא שיחת אזהרה על מצב הכלכלה כולה. בלי השקעה, בלי חזון, הענף שייצר מוניטין בינלאומי במשך עשרות שנים עומד בפני התמוטטות. היין, כמו שאר היצוא הישראלי, יישאר במצב הישרדות – לא צמיחה, בעוד העולם מסביב ממשיך להתקדם.

ריכזנו יותר מ-50 יינות שמוצעים לחגי תשרי. ראו כאן

כולם מדברים ים תיכוני אבל שותים צרפתי

אלון גונן: שוק היין במסעדות בישראל הוא הממלכה הבלתי מעורערת של יבוא מאירופה. בשנים האחרונות אנחנו שומעים המון על יין מקומי, ים תיכוני ונועז, על טרואר ישראלי, וזנים כמו סירה, מרסלאן, קריניאן וגרנאש. אבל אם מסתכלים על נתוני היבוא, התמונה שונה לחלוטין. בפועל, רוב היין שאנחנו שותים, במיוחד במסעדות, הוא אירופי, בעיקר צרפתי ואיטלקי.

לפי נתוני World Integrated Trade Solution לשנת 2024, ישראל ייבאה כ־14.5 מיליון ליטרים של יין (לא מבעבע) בשווי של כ־64 מיליון דולר. היבוא מצרפת מוביל עם כ-6.6 מיליון ליטרים, בשווי 28.7 מיליון דולר, ואיטליה מדורגת שנייה עם כ-2.7 מיליון ליטרים, בשווי 12.3 מיליון דולר. גם בקטגוריית היינות המבעבעים מצטייר סיפור דומה, כאשר איטליה וצרפת מובילות את היבוא בשווי ובכמות.

הפוזה התל אביבית והסומליירים – מקצוענים בתוך מערכת שליטה

הסומליירים והסומלייריות בישראל משקיעים ימים ולילות בלימודי יין קשים. רובם מקצוענים בעלי שליטה מרשימה בזנים, טכניקות ומונחים מורכבים. עם זאת, לא תמיד הם פועלים בעצמאות מלאה, היות שהם חלק ממערכת הנשלטת בידי בעלי המסעדות ויבואני היין הגדולים, שמכתיבים בפועל מה יוגש ומה יוצג בתפריט.

בתוך מערכת זאת, הפוזה התל אביבית, השליטה במונחים הצרפתיים והצורך להשתייך לקליקה של "הטועמים הגדולים", הם לא רק תוצאה של מקצוענות, אלא גם דרך לשמור על מיקום וקשר בתוך עולם שכולו ניהול קשרים ופוליטיקה. פחות מקום ליין שמתאים באמת לאוכל המקומי, ויותר מקום למותגים האירופיים הגדולים. אם יקב בוטיק ישראלי קטן רוצה להיכנס לתפריט, והוא לא "חבר בקליקה הנכונה", סביר להניח שהיקב יתקשה מאוד להתברג פנימה. אם כבר הצליח להיכנס לתפריט, לא בטוח שיריצו את היינות שלו כמו את המותגים האירופיים הגדולים.

אז בעצם הדיבורים על הים התיכון קיימים רק בתיאוריה, ובפועל השולחן מלא ביינות אירופיים. שוק היין בישראל נשלט על ידי קומץ יבואנים גדולים שמחזיקים בזיכיונות בלעדיים למותגים אירופיים רבי מוניטין. ליבואנים אלה אין תמריץ להשקיע ביינות מקומיים או בוטיקיים עם סיפור אמיתי, צבע ואופי, והם שומרים על תמהיל בטוח ופרמיום, עם רווחיות גבוהה.

עולם המסעדנות הישראלי עדיין חי בתוך חלום פריזאי
בתפריטי היין של המסעדות היוקרתיות, סומלייה ממוצע לא צריך להתאמץ כדי למכור יין צרפתי, שהרי שמות כמו Châteauneuf du Pape  נשמעים הרבה יותר אלגנטיים מ"שיראז מבר גיורא", והלקוח חש בטוח, מרגיש "שיקי", ומוכן לשלם הרבה יותר. יין ישראלי ים תיכוני, לעומת זאת, נתפס לעיתים כפשוט ופחות "שיקי". יין כזה דורש הסברה, סיפור וחינוך שוק. אבל מי במערכת יירתם לכך? לא המדינה, לא היבואנים הגדולים, ולא המסעדות שמתמקדות במכירה בטוחה. הדור הצעיר של הסומליירים פחות בעניין של חינוך, ופחות בעניין של סיפורים "משעממים".

אז מה הבעיה?

היעדר מדיניות לאומית זו הבעיה, והיין המקומי עומד לבד מול כולם. מדינות מובילות מקדמות את היינות שלהן באמצעות תקנים, תערוכות, סיווגים גיאוגרפיים ותקציבי פרסום ממשלתיים. בישראל, לעומת זאת, אין מדיניות אחידה שתומכת ביין המקומי, וכל יקב עובד לבד, ללא תמיכה ממשלתית משמעותית, וללא רגולציה שמעדיפה תוצרת מקומית. כך הופך שיווק היין הישראלי להיות כמעט אחריות פרטית, בעוד היינות האירופיים מגיעים עם סיפור חזק, מותג מוכר ותמיכה רחבה.

יגידו לי שהצרכן בישראל בוחר את היין שלו באופן חופשי. אבל בפועל הוא נכנס למערכת סגורה של יבואנים בלעדיים, מסעדות יוקרה ותודעה תרבותית חסרת מדיניות ממשלתית, שמכתיבה מה יגיע לכוס. יינות צרפתיים ואיטלקיים נראים טוב יותר, נמכרים טוב יותר ומקבלים תמיכה ברורה יותר. בזמננו מדברים על סירה וגרנאש מקומי – אך מרבית היינות בכוסותינו מגיעים מעמקי בורדו וטוסקנה.

עד שלא נבנה תשתית מותגית ייחודית ליין ישראלי, עם מדיניות ממשלתית, סיוע ושינוי תודעתי, נמשיך לשתות את מה שנראה יוקרתי במקום את מה שגדל כאן אצלנו, והמספר הזה – 64 מיליון דולר, ימשיך לעלות ולעלות.

ריכזנו יותר מ-50 יינות שמוצעים לחגי תשרי. ראו כאן

ביקורות: יש יינות שצריך לבקש עליהם סליחה

אלון גונן: יש בקבוקים שבאמת ראוי להתנצל עליהם – בפני הכרם בו נבצרו הענבים, בפני הצרכן, ואולי אפילו בפני מי שהרים כוס בציפייה ליין גילה הפתעה לא נעימה. בימים בהם כולנו מתכנסים לחשבון נפש, יש יקבים שבמקום להעניק חוויה ראויה – ממשיכים לבקבק אכזבות. יין חיוור בטעם של קרטון, תווית נוצצת עם שם תנ״כי או ציור של גפן, והופ – זה "יין לחג". אבל חברים, זה לא יין לחג. זה פיספוס עטוף בברקוד.

נכון שהכשרות היא תנאי בסיסי אצל חלק גדול מהקונים, אבל היא לא תעודת איכות. מבצעים של הרגע האחרון לא מכסים על זלזול בענבים או על תסיסה כושלת. גם יין שנמכר בסופרמרקט צריך להיות יין אמיתי, כזה שאתה לא מתחרט עליו אחרי הלגימה הראשונה. אז אם כבר לבחור בקבוק לימים האלה – עדיף לבחור יין שמלווה בכבוד את השולחן, ולא כזה שמבקש מחילה אחרי כל שלוק.

יקב ברון הרצוג (קליפורניה) – שנין בלאן 2023– 45 ₪: יין חסר זהות. לא שנין, לא בלאן, לא בעוצמה קליפורנית.  לא בריח, לא בטעם – פשוט בקבוק שמבטיח הרבה על התווית, ומספק מעט מאוד בכוס.

יקב ברון הרצוג  (קליפורניה) – "אלף" 2022 – 45 ₪: יין חצי יבש מענבי קברנה ומרלו, אבל התוצאה רחוקה משני הזנים גם יחד. מתיקות צורמת במקום גוף ועומק.

יקב ירושלים (לשעבר שמשון) – אופק שרדונה 2024 – 39 ₪: מעט רמז הדרי, ואז דלילות מוחלטת. שום דבר ממה ששרדונה אמור להציע לא נמצא כאן.

יקב ירושלים (לשעבר שמשון) – אופק מרלו 2024 – 39 ₪: מרלו בלי פרי, בלי קטיפתיות, בלי אופי. פשוט יין מבולבל שלא מוצא את עצמו.

יקב ציון – שאטו דה לה מאר מרלו  2023 – 36 ₪: בפה טעמי עץ דומיננטי, אלכוהול וטאנינים גסים, שלא מצליחים להתיישב ולהירגע גם אחרי כמה דקות ארוכות.

יקב כרמל – מונלייט 2024 – 35 ₪: בלנד לבן חצי מתוק. שילוב של סוביניון בלאן, פרנץ' קולומבר וגוורצטרמינר, שבמקום רעננות יצר סלט פירות מתוק מדי. אולי כבסיס לפונץ’ עם הרבה קרח, אבל לא באמת כיין לשולחן חג.

לסיכום: אפשר להתווכח על סגנונות, אבל על דבר אחד אין מחילה: יין גרוע. הכשרות היא לא ערובה לאיכות, ואם כבר לבחור בקבוק לימים האלה – בואו נבחר יין שמכבד את עצמו ואת הרגעים שלנו. ככתוב: "סְלַח־לִי כִּי חָטָאתִי" (תהלים כה, פא), כך גם על היין – אם הוא חוטא לטעם ולקהל, אין עליו מחילה.

כדאי לקרוא גם את זה

מפגש טעימות על טהרת הריזלינג

מקור ענב הריזלינג באזור הריין שבגרמניה והוא נחשב אחד משלושת היינות הלבנים המובילים לצד שרדונה וסוביניון בלאן. החמיצות הגבוהה והמתיקות שבו מעניקות לריזלינג יכולת התיישנות רבת שנים. יש שלא מתלהבים מכך שבחלק מהיינות מופיע ניחוח וטעם נפט-קרוסין. תופעה כימית זו תעיד בדרך כלל על יין בוגר. יגאל ברנע טעם וכתב. קראו כאן

עוֹלְלוֹת בקצרה

גימיק פרסומי או כלי שימושי: מחשבון היין של יקב טפרברג

כמה בקבוקי יין נכון לקנות לארוחת החג? יקב טפרברג מציע "מחשבון יין" דיגיטלי חדש, המחשב בכמה בקבוקי יין צריך להצטייד על פי מספר הסועדים, גודל הכוס בה שותים וסוג האירוח.

איך זה עובד? בוחרים כמה ימים תארחו בבית במהלך החג, כמה אורחים צפויים לשתות יין, גודל בקבוק, גודל הכוס – קטנה, סמלית, סטנדרטית או גדולה. בלחיצת כפתור תקבלו את ההמלצה כמה בקבוקים לרכוש לחג, בלי מחסור ובלי בזבוז מיותר. גימיק חביב ואולי כלי שימושי, אז למה לא לנסות?

קישור למחשבון יין לחגי תשרי כאן

מדליית ארד ל'אלכסנדר BLACK' בתחרות European Beer Star 2025 בגרמניה

בירה 'אלכסנדר BLACK' של מבשלת הבירה אלכסנדר הפועלת משנת 2008, זכתה במדליית ארד בקטגוריית Black Beer ("בירה שחורה") בתחרות European Beer Star 2025 שהתקיימה במינכן, גרמניה. זו השנה השנייה ברציפות שבירה אלכסנדר זוכה במדליה בתחרות, לאחר שב-2024 זכתה 'אלכסנדר BOCK' במדליית כסף.

בתחרות השנה התמודדו כ-2,200 בירות ב-74 קטגוריות שונות. הבירות נבחנו בטעימה עיוורת על ידי חבר שופטים בינלאומי של 150 מומחים לפי קריטריונים של מראה, ארומה, טעם ותכונות אופייניות לסגנון. בסיום התהליך זכו שלוש הבירות הטובות ביותר בכל קטגוריה במדליות זהב, כסף וארד.

טקס הענקת הפרסים התקיים במינכן, כשאורי שגיא – מייסד בירה אלכסנדר, וליאור בלמס – מנכ"ל המבשלה, עלו לבמה לקבל את המדליה על רקע צלילי שיר האירוויזיון New Day Will Rise של יובל רפאל. זו הזכייה התשיעית של מבשלת בירה אלכסנדר בתחרויות בינלאומיות, והשישית במספר בתחרות זאת. יקב כרמל מפיץ את בירה אלכסנדר בישראל.