אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, ומייחלים לשובם של החטופות והחטופים

נודע לנו אחרי סגירת הכתבות ועלייתן לאוויר:

ליאת משען שמונתה לפני כארבעה חודשים על ידי יעקב ברג נציג הבעלים, לנהל את יקב עמק האלה באופן מקצועי ולנסות לשקם ולייצב אותו, החליטה לעזוב. קראו בהרחבה בשישי הבא

חקלאות במשבר – בעיית הונאות ביטוח 

אלון גונן: בעקבות הכתבה בשבוע שעבר בנושא היבולים הצפויים בשנת הבציר 2024, קיבלתי כמה תגובות של ייננים שהציפו בעיה נוספת בה נתקלו במהלך השנה. ככול שהעמקתי לחקור את הנושא, הבנתי שלא מדובר ביינן אחד או שניים אלא בתופעה עולמית שמעורבות בה חברות ביטוח, כוחות משטרה ברחבי העולם’ ואף האינטרפול נכנס לעובי הקורה. הבעיה היא – הונאות ביטוח.

הונאות ביטוח קיימות מאז שקמו חברות הביטוח, שתמיד נתפסות כעשירות וכמי שעושקות את המבוטחים. אף אחד לא מזיל דמעה כשחברת ביטוח משלמת כסף ללקוחות או מפסידה במשפטים, ואת האדם הקטן לא מעניין שמדובר בתופעה כלל עולמית שמייקרת את פרמיות הביטוח, ואף גורמת לחברות ביטוח להימנע מביטוח של ציבורים גדולים בגלל סיכון.

אין בכתבה זאת האשמה כלשהי כלפי אף חקלאי, כורם או יקב. אני רק מביא מידע על תופעה שמתרחבת, ויכול להיות שקיימת גם פה. ברור ש-2024 היא שנה מטורפת לכולם – אין יציבות כלכלית, אין יציבות נפשית, ואי אפשר לקבוע על סמך שנה זו דבר או חצי דבר, או להגדיר את המידע שהתקבל כתופעה מדאיגה.

הסיפור התחיל עם מספר ייננים, בעלי יקבי בוטיק, שקונים ענבים מכורמים ברחבי הארץ. בזמן שאחדים מהם הסתובבו בכרמים, הם שמו לב לכך שהכרם סובל מקימחון וממחלות נוספות שעלולות לסכן את הענבים שלהם, הן מבחינת כמות והן מבחינת איכות. לטענתם, הפניות לכורם בבקשה שישים לכך לב ויפעל על פי פרוטוקולים קיימים, לא טופלו, והתשובות שהם קיבלו היו שהעניין מטופל ומרוסס, ויועצי הכרמים נכנסו לעובי הקורה. לאחר כמה ביקורים נוספים התברר שהמחלות התפשטו, ונוצר מצב בו הייננים התחננו להחליף את חומרי הריסוס או לבדוק את המרססים, כדי לוודא שאין בעיה בדיזות ההתזה. גם הפעם הם נענו שהכול יטופל, כשלמעשה, לטענתם הם נפלו קורבן לחוסר אחריות, שהביא בסופו של דבר לאיבוד הכרמים, ולכך שהם נשארו ללא ענבים. הכורם, לטענתם, דיווח לחברת הביטוח וקיבל את הפיצוי על פי החוק, אבל הם איבדו עשרות אלפי בקבוקי יין פוטנציאלים.

כאמור, חברות הביטוח מודעות לעשרות אלפי תביעות שווא בשנה ברחבי העולם, כאשר הסעיף בחוק המתייחס להונאה כזאת הוא "פגיעה ביבול באמצעות הזנחה או פעולה מכוונת", ולפיו מדובר בוויתור על גידולים חקלאיים לצורך קבלת ביטוח או להרס מכוון או אי קצירת יבולים, כדי לתבוע תשלומי ביטוח.

הפרקטיקה הלא אתית והבלתי חוקית הזו, מערערת את מערכת הביטוח החקלאי, ומערערת, קודם כל, את שרשרת האספקה והרווח של המוצר הסופי – בוצרים, עובדי יקבים, מעצבי תוויות, ייצרני בקבוקים, סוכני מכירות, חנויות יין, וכמובן מחסור במוצר מסוים שגורם להעלאת מחיר ומוביל ליבוא כדי להשלים את החוסרים.

מהצד של חברות הביטוח, שאינן מל"ו צדיקים, כשהן משלמות הן יודעות לגלגל את ההוצאה הזאת על כלל הציבור. מבחינתן הונאת ביטוח מובילה להפסדים כספיים משמעותיים, לכן הן מעלות את הפרמיות לכל המבוטחים, וכך מתפתח חוסר אמון בין חקלאים לבין חברות הביטוח.

חברות ביטוח בעולם מפעילות אין ספור חברות חקירה פרטיות שמתמחות במגזר החקלאי. שם מדובר במאות אלפי דונמים ובכסף גדול, והאמצעים לגילוי הונאות ומניעתן כוללים שימוש צילומי לוויין לאימות שתילת יבול, הפעלת מל"טים לניטור יבולים בזמן אמת (השקיה, ריסוסים ועוד), ביצוע בדיקות שוטפות ובדיקות פתע באזורים חקלאיים, והצלבת מספר מקורות נתונים כדי לאמת טענות (כגון השוואת דו"חות מזג אוויר עם נזקי יבול). תוך כדי כך מפעילות חברות הביטוח גם מערך של חינוך ומודעות, ובעיקר חינוך חקלאים לגבי ההשלכות המשפטיות והפיננסיות של הונאה. יש גם עידוד לדווח על פעילויות חשודות, על מנת לשמור על תקינות מערך הביטוח החקלאי, ולהבטיח תמיכה זמינה למי שבאמת זקוק לה. נכון לשנתיים האחרונות סוכנויות החוק השונות עובדות יחד, על מנת לקדם שיתוף פעולה בין חברות ביטוח, סוכנויות ממשלתיות וגופים חקלאיים, במאבק בהונאה במגזר החקלאי. בצרפת, למשל, מטילים עונשים מחמירים על מי שנתפס בביצוע הונאת ביטוח.

מה שעומד לנגד עיני כל הגופים הללו, הוא קודם כל ביטחון מזון לכלל העולם, וכל שינוי משפיע באופן ישיר על כלכלות המדינות. המלחמה הגדולה היא נגד מזיקים ומחלות שמאיימות על השמדת יבולים שלמים (חיטה, תירס, חקלאות השמן לסוגיו, תפוחי אדמה ואורז).

לסיכום: לא חסרות צרות במדינה, ובטח לא חסרות צרות בעולם. החקלאות היא כמו אוויר לנשימה כענף הכלכלי הגדול ביותר בעולם, והיא מספקת את כל המזון לבני האדם וגם לבעלי חיים. בלעדי החקלאים אין עתיד לאנושות. לכן צריך לטפח, לתמוך, לעודד, ולשלם הרבה יותר לחקלאים שעמלים קשה. 

"חקלאות נראית פשוטה מאוד כאשר המחרשה שלך היא עיפרון ואתה במרחק של אלף קילומטרים משדה התירס", כתב אייזנהאואר. יחד עם זאת, כדי לשמור על החקלאות חייבים פיקוח. בדיוק כפי שהרגולטור מפקח בענייני מזיקים, כפי שיש פיקוח חקלאי בנמלי תעופה, וכפי שיש השבחת זרעים ועוד, כך יש לטפל בחקלאים שמבצעים עברות מסוגים שונים (ריסוס יתר, טיפול בשופכין, בנייה בלתי חוקית ועוד), וגם מבצעים הונאות ביטוח שפוגעות בסופו של דבר בכולנו ומעלות את יוקר המחייה. כולנו צריכים לזכור – "החקלאים הם מייסדי הציוויליזציה, ובידיהם גם הכוח להרוס אותה".

יונתן לבני טעם יינות ישראליים מתיישנים באיש ענבים

התיישנות יינות היא אחד הנושאים המהותיים ביותר בעולם היין ברחבי העולם. איזה יינות ניתן בכלל ליישן? איזה יינות אכן ישתפרו בטעם עם יישונם? יין בעצם מהותו הינו מוצר המתכלה עם הזמן. יכולתו להתיישן ולהשתפר מהיישון, תלויה בזן הענב, בשנת הבציר, אזור הגידול, יכולתו של  היינן וכישוריו, וכמובן אופן השימור, איכות הפקק ועוד.

יינות מתיישנים הם עולם יין בפני עצמו. יש לא מעט מסתוריות סביב עניין השימור הממושך, וכמובן שהתוספת במחירו של היין המתיישן תורמת לא מעט לכול הנושא המורכב.

על פי בדיקה שערכתי, 90% מיינות העולם נשתים בתוך שנה מעת ייצורם, ו-99% תוך חמש שנים מיצירתם. ועוד – יש אזורים כגון בורדו בצרפת, שנוהגים ליישן את יינותיהם לפני הוצאתם לשוק – ויש אומרים שבעיקר משום שהם יוצרו, לפחות בעבר, לפני שהענבים הבשילו במלואם, והיו צריכים להישאר בבקבוק זמן רב יותר על מנת להגיע לאיכות.

היישון משנה בדרך כלל את היין , ויש לא מעט אנשי יין הסבורים שיישון פוגע ביינות ולא משפר אותם. ובכל זאת, אוהבי יין מנסים תמיד לשתות בין היתר יינות מתיישנים, ולבחון מה קורה ליין במהלך השנים. מומחי יין טוענים שרק 5-10% מהיינות משתפרים עם חלוף שנה מייצורם, ורק 1% משתפרים בתקופה שבין 5-10 שנים.

בסוף השבוע שעבר התקיים בבית איש הענבים של חיים גן, אירוע מרתק: טעימה של כ-22 יינות ישראלים מתיישנים. חלק מהיקבים שאת יינותיהם טעמנו, ידועים זה מכבר ביכולתם ליישן יינות ישראלים, וחלק הפתיעו אותנו ביכולת זאת. היו כמובן כאלה שאכזבו בלשון המעטה. את כל היינות המתיישנים שטעמנו, שמחירם מופיע לידם, ניתן לרכוש באיש ענבים ביפו וגם באמצעות האתר.

חיים גן, שקבע את מחירי היינות שכבר לא נמכרים על ידי היקבים, ומן הסתם מחיריהם מושפעים גם מנדירותם, מסביר כי כל היינות מגיעים מהארכיון של איש ענבים. לדבריו, מעניין לראות "איך שני בנים מאותו בית או אותו, אזור, כל כך שונים באבולוציה שלהם. אני מכבד את ההתפתחות של יינות ישראלים, ומעניין לראות איך הזמן אכן משפיע על איכות היין בארץ". וליינות, לפי סדר טעימתם באירוע:

יקב רמת הגולן – קצרין שרדונה 2005: הלבן היחיד באירוע. יין מת ובלתי שתי, שאין לו טעם כלל. התחלה גרועה לאירוע. זנים לבנים ככלל פחות ידועים כמתיישנים, למעט אולי ריזלינג מגרמניה ושנין בלאן מווברי, שהשנים רק מיטיבות עם איכותם. 400 ₪ –  כמובן שחבל על הכסף.

יקב קסטל – גרנד וין מגנום 1999: היינות של אלי בן זקן, ידועים כטובים מהמתיישנים בארץ. עשוי בסגנון בורדולזי מענבי קברנה סוביניון, מרלו, פטי ורדו וקברנה פרנק שהתיישנו בחביות צרפתיות, רובן חדשות, במשך לא פחות מ-16 חודשים. איכות יוצאת דופן. היין מראה את יכולת יינות היקב המובחרים להתיישן באופן מיוחד ואיכותי. כמובן שבקבוק המגנום שנטעם באירוע הוסיף לעומק ולאיכות. חגיגת טעימה של מתיישן איכותי ביותר. 1800 ₪ – יקר, כמובן לשיקול דעת הקונה.

יקב גלאי – קאזה נגב 2017: הפתעה מרתקת של יין מאזור הנגב. לדעתי, אין ספק שעיקר הטיב מגיע מאיכותו של היינן המוכשר והמיוחד אסף גלאי. היין  מורכב מענבי מרלו וכשליש קברנה סוביניון, ששהו כשנתיים בחביות עץ אלון צרפתיות. המרלו של הנגב דומיננטי ומיוחד בטעמו, דבר המורגש ביין. סיומת ארוכה ומעט מתוקה אך נעימה. חוויה. 250 ₪.

יקב כישור – GSM  2016: מורכב מענבי גרנאש, סירה ומורבדר. הענבים תססו במיכלי נירוסטה, ומשם הועברו בטרם איחודם להתיישנות במשך למעלה משנה בחביות עץ אלון. הצבע הארגמני הבהיר נשאר במשך השנים. יין  טוב ונעים לשתייה, בעיקר לאוהבי בלנד זה. 220 ₪.

יקב שאטו מירון – קברנה סוביניון שיראז 2011: עשוי רובו מענבי קברנה סוביניון עם כ-20% שיראז, ובטעימה אכן מורגש יותר הטעם של הקברנה. היקב טוען כי ענבי הקברנה סוביניון ליין זה הגיעו "מבין הכרמים המשובחים בעולם" – קצת מוגזם. מעט מתיקות בסיומת. יין בסדר – זה הכול. 450 ₪.

יקב כפירה – קברנה פרנק 2014: עשוי ברובו מענבי קברנה פרנק, זן מאוד מיוחד שמתיישן היטב, עם מעט פטי ורדו ומרלו. לא מזמן שתיתי יין משנת 1948 מאותו זן, משינון שבאזור  עמק הלואר בצרפת, שהיינן המקומי נתן לי לטעום כהומאז' למדינת ישראל. באותו יין לא הורגש כלל כמה הוא ישן. גם היין של יקב כפירה מראה שקברנה פרנק הינו זן טוב להתיישנות גם בארץ. 400 ₪.

יקב שריגים – פטי ורדו 2005: בטעימה השתתף גם המרלו 2000 של אותו יקב בהרי יהודה. הפטי ורדו והמרלו התיישנו בצורה מיוחדת, ושמרו על הטעמים המקוריים עם יותר עומק. היינות לא הוצעו למכירה. חבל שלא ניתן לקנותם.

יקב מרגלית – מרלו 2000: מרגלית הינו מראשוני יקבי הבוטיק המשפחתיים בארץ שייצרו ומייצרים יינות מעולים, וזאת בלשון המעטה. מרלו 2000 של מרגלית הוא אכן יין יוצא דופן, המוכיח שיינות היקב אכן מתיישנים באופן מעורר קנאה. מרלו במיטבו, שהזמן מחמיא לו ביותר. 1200 ₪ – מאוד מאוד יקר.

יקב סגל – רכסים קברנה סוביניון 2003: יין שלא הוצע  למכירה אלא רק לטעימה. אבי פלדשטיין ייצר אותו כשהיה יינן יקב סגל. ליין יש ארומות של פרי בשל מתובלן, עם טעמי שוקולד מריר. יין בן 21 שנים שלא נס ליחו. חבל שלא ניתן לקנותו.

יקב וילה וילהלמה – טיימלס 2006: יקב שמשווק בעיקר יינות ותיקים ולא צעירים, שעברו התיישנות ממושכת  – כך מימים ימימה. הטיימלס 2006 (פירושו באנגלית: "ללא זמן"), מורכב מ-75% ענבי מרלו ו-25% קברנה סוביניון. יין יבש ביותר, שלמרות הזמן הרב שעבר עדיין יש לו טאנינים חזקים וחמיצות נמוכה ונעימה, וסיומת ארוכה. באתר היקב מצוין כי היין "צפוי להיות במיטבו ב-15 השנים הבאות". נוכחנו שאפילו יותר. לא ניתן לקנות אותו באיש ענבים. ביקב מחירו 350 ₪ – מציאה.

יקב צובה – טרסה 2013:  מורכב מענבי קברנה סוביניון וסירה מכרמים של היקב ליד קיבוץ צובה בהרי יהודה. היין שהה 18 חודש בחביות עץ אלון, ועוד שנה בבקבוק. יין נהדר וטעים ביותר, שכיף לשתות אותו. לצערי לא הוצע למכירה.

יקב דלתון – קברנה סוביניון רזרב 1995: אחד היינות הוותיקים ביותר באירוע, בן כמעט 29 שנים, שגילו כמעט ולא מורגש בטעימה. יש בו קברנה סוביניון ומעט מאוד מרלו, שהתיישנו בנפרד בחביות צרפתיות ואמריקאיות מעל שנה. הזמן בכל זאת עשה את שלו – הטאנינים אינם מורגשים ויש בו משהו מעט שטוח, אך הוא עדיין בחיים. מפתיע ביותר. 350 ₪.

יקב מרגלית – קברנה סוביניון 1996: עוד יין עתיק. שני בקבוקים נפתחו מאותו יין ומאותה שנה, וראוה זה פלא  – הטעמים בשני הבקבוקים הזהים שונים. צבע כמעט חלודה, כמו גם הטעם. שני יינות מעט שונים אחד מהשני, אך המשותף להם הוא לצערי מותם – אומנם בגיל מתקדם אבל בכל זאת. יינות בלתי שתיים, כשהשני מאותה שנה קצת פחות גוסס. 1100 ₪ –  כל כך יקר ואין מה להוסיף.

יקב הנס שטרנבך – ג'נבה 2016: יקב שטרנבך הייקי ידוע ביינות שמשוחררים לשוק רק לאחר שהות ארוכה בחביות ובבקבוקים ביקב. 2016 אינה שנה כה רחוקה מהיום, ולכן אולי זו לא חוכמה שהיין בטעימה עדיין במיטבו. היין מורכב מ-64% ענבי קברנה סוביניון ו-36% פטי ורדו, דיוק "ייקי" כפי שציינתי. שלוש שנים בחביות בריק צרפתיות. יין מצוין. כמובן שהגיל הוסיף לו מורכבות טובה. 180 ₪ – מציאה.

יקב ג'סקלה – קברנה סוביניון רזרב 2014: הפתעת הטעימה. יין בן עשר שנים שהיה המתיישן הטוב באירוע. יקב ג'סקלה בכפר ג'יש, השביח את היין בתוך חביות אלון צרפתיות במשך 14 חודש.  ליין הוסיפו מעט מרלו וקברנה פרנק, שנותנים לקברנה סוביניון אורך חיים רב יותר ואלגנטיות נעימה. אני סבור שהיין יהיה טעים עוד יותר כשיוסיף להתיישן. 220 ₪ – לא להחמיץ.

יקב שטרן – פטי ורדו 2013: לצערי ולצער רבים יקב שטרן מפסיק לפעול כיקב מייצר, וימשיך לפעול כמרכז מבקרים ונקודת מכירת יינותיו של ג'וני שטרן. ביקב יוצרו במשך השנים יינות מצוינים, וגם פעלה בו מסעדה בה שתו מיינות היקב כמובן. נעשה מענבי פטי ורדו ששהו 13 חודשים בחביות צרפתיות ואמריקאיות, ואז בוקבקו. היין באמת שונה וטעים אחרי שנים לא מעטות. לא למכירה.

יקב וורטמן – עמק שפייה 2013: היקב מייצר יינות מענבים אורגניים, בעיקר מאזור הכרמל ועמק שפייה. יין זה הורכב מ-60% ענבי פטי ורדו, 30% מלבק ו-10% קברנה סוביניון. יין עם חומציות גבוהה וטאנינים חזקים, מאפיין יינות רבים מאזור בורדו בצרפת. בטעימה אכן יין מאוזן וטעים. גם כן אחת מהפתעות הטעימה. מהנה ביותר, ולמרות גילו הוא צעיר בטעמים המובהקים של הזנים. 225 ₪.

יקב בנימינה – ספיר 2004: מורכב מ-40% ענבי קברנה סוביניון, 40% שיראז ו- 20% מרלו מכרמים בגליל העליון. לא התרשמתי שהזמן הרב שעבר תרם ליין משהו איכותי. 750 ₪ – יקר.

יקב הר אודם – אלפסי 2016 ו-2017: שתי מהדורות משתי שנות בציר, ליין הדגל של יקב אלפסי שנקרא על שם מייסדו מיכאל אלפסי, שפניו מתנוססים על התווית. היקב טוען כי מדובר ביין למתקדמים, מושג שאינו ברור לי. היין מיוצר מענבי קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פרנק, שהתיישנו שנתיים בחביות עץ אלון צרפתיות. הסיומת מתוקה מדי לטעמי, ומעורבת עם טעמים מרירים. לא ממליץ עליו, למרות היותו יין הדגל. 350 ₪.

יקב המערה 2008: יוצר על ידי יינני יקב בנימינה, והתבגר בחביות בשלוחה זו של היקב במערה שבהר חורשן ליד המושבה בת שלמה. מורכב מ-33% ענבי קברנה סוביניון, 65% פטי ורדו ו-2% מרלו. כשיצא לשוק היה עשיר ואלגנטי בטעמיו עם סיומת ארוכה, אפילו קצת מורכב מדי לטעמי. השנים לא תרמו לו ייחודיות, והוא ממשיך להחזיק מעמד עם אותם טעמים שהיו לו כשיצא לשוק. 1000 ₪ – יקר.

מיזם חדש של חיים גן – הכוח של אחד

יונתן לבני: רבים מאנשי היין עושים מאמצים למכור יינות של יקבים רבים בצפון ובדרום שנפגעו מהמלחמה. יקבים רבים נסגרו, אחרים אינם מצליחים להגיע ליקב ולטפל ביינות, וכרמים רבים נשרפו מפגיעה של כתב"מים וטיל נ"ט.

גם חיים גן איש הענבים עושה רבות כדי למכור יינות של יקבים שנפגעו, והוא מבקר בהם כמעט מדי שבוע. בימים אלה הוא החליט ליצור פרויקט חדש, שהוא קורא לו "הכוח של אחד" – The Power of One באנגלית.

חיים גן פנה אל יקבים שנפגעו, החליט להרכיב יין גדול אחד מיינות שונים בתהליכי תסיסה והתבגרות ביקבים פגועים בצפון ובדרום, בעיקר בקווי העימות. "אני אוסף יינות כמו מלבק מרמת הנגב או ממצפה רמון, ומהבצירים האחרונים ביקבים. אנחנו נבקר בעוד יקבים רבים, כמו בצפון ביקבים בן זמרה, רמת נפתלי, לוריא, כמיסה ועוד יקבים פגועים, ונעשה חביות ליישון משותף של כל היינות שנאסוף מהיקבים הפגועים. ניצור מהם יין יחיד המורכב מיקבים רבים, ונקרא לו הכוח של אחד". אנחנו נעקוב ונדווח.

אלון גונן – ביקורות יין: שרדונה 2023

יקב רמת נגב – שרדונה SPRING 23: יינן יוגב צדוק. כשכולם מדברים על טרואר, אז רמת נגב מאופיינת באקלים מדברי. לכן לא ברור לי מה רקחו לי כאן בבקבוק, כאשר הארומות שהיו אמורות להתפרץ מהשרדונה הצעיר הזה ממש לא קיימות, ובשוליים הן שטוחות. גם הפה בעיקר מינרלי וחומצי. הפירותיות שאמורה לצאת עם הענבים בדמות תפוח, אגס, אולי אפילו סגנון טרופי, פשוט לא נמצאות. כאמור החומציות והמינרליות לא יותר. בטעימה עיוורת אי אפשר לנחש שזה שרדונה, סוג של מיץ לימון (מדובר בבקבוק עם תווית יבוא לפולין). מאוד מוזר. מחירו 90 ₪. ציון 88. תמורה למחיר – 30 ₪.

יקב פינטו – שרדונה 2023 (כרמים דרומיים): יינן יעקב אוריה. ארומות קלילות של עשבי תיבול ותבלינים כתושים, מעט קינמון וציפורן. הפה מינרלי חומצי. לוקח זמן לעסק לצאת החוצה, והכול במנות קטנות של מעט טרופיות ומעט תפוחים אפויים. משחק טוב של הרבה חלקות מאזורים שונים בנגב, עם תקופות בציר שהעניקו תיקונים איכותיים. יין מקסים. מחירו 89 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – 70 ₪.

יקב גלעד – גלעד מידבא שרדונה 2023: יקב בוטיק השוכן במאחז סנה מצפון לירושלים. הענבים מכרמים בעמק האלה, יינן חיים סקטון. ארומות נקיות, אגס בשל לצד ג'ינג'ר וקינמון. הפה מאוד עשיר, חמאתי. פרי עוצמתי לצד זסט קטן של לימון ירוק. יין מפתיע ומדהים. מחירו 100 ₪. ציון 91. יין מהליגה של הגדולים. תמורה למחיר – שווה.

יקב קדמא – שרדונה 23: ייננית לינה סלוצקין. אתחיל בכך שסוף סוף יש יקב שעדיין נותן כבוד לשרדונה המסורתי החמאתי הכבד הפירותי. סגנון העץ שנמצא בכל הדרו מעניק נוקשות ועומק. שרדונה שהמינרליות והחומציות מגוחכות בעיניו. הוא עוצמתי ואומר: אני פה סוליסט ולא צריך אפילו אוכל לידי. עוצמות של פרי בשל לצד נגיעות מפולפלות ועוקצניות. מסורת נפלאה שלינה מתעקשת עליה כבר שנים, ושאפו על כך. מחירו 120 ₪. ציון 92. יין מעולה. תמורה למחיר – שווה כל שקל.

ביקור בית ביקב הרא"ה של אהוד קווה

רני רוגל: אהוד קווה התחיל את עבודתו בתחום היין בבית ספר גדול – יקב רקנאטי באזור תעשייה עמק חפר, סמוך למושב כפר הרא"ה בו הוא מתגורר עם משפחתו. בין השנים 2001-2007 הוא היה "עובד זמני" ברקנאטי, ועסק בכל עבודות היקב.

לאחר מכן עבד שלוש שנים בבנק מזרחי, וב-2010 אמר לו חבר "בוא נעשה חבית יין". הם אכן עשו חבית מרלו עם ענבים מכורם בדלתון, אותם דרכו ברגליים ופרס עשו בידיים. בשנה לאחר מכן קנו ציוד, כולל מכונת מילוי, ועשו חבית מרלו וחבית קברנה סוביניון, שוב עם ענבים מדלתון. בשנה השלישית בה עשו ארבע חביות, החבר פרש  ואהוד המשיך לבדו. מספר שנים התמקם במושב חיבת ציון השכן, במחסן של הדודה (אז ביקרתי אותו בפעם הראשונה), וב-2019 עבר לקומת המרתף של בית משפחתו בכפר הרא"ה, ליקב פחות או יותר ממוסד בו עשה בשנה הראשונה שלוש חביות יין.

ליקב הקטן שלו הוא נתן שם יומרני בלשון רבים – 'יקבי הרא"ה'. עתה הוא משתחרר והופך בהדרגה ל'יקב הרא"ה' – שם כמידותיו. באתי לכאן להצדיע ליקב קטן, שמפגין ברשתות חברתיות ובקבוצות ווטסאפ של חובבי יין נוכחות לא פרופורציונית ביחס לגודלו ולהיקף פעילותו – נוכח, יוזם, מגיב, תמיד מציע את יינותיו, בלי יחצנים ומתווכי תקשורת. עובדה, אחד משני החברים איתם הגעתי אל אהוד קווה, שם לב לנוכחות שלו ברשתות בלי להכירו קודם.

אהוד קונה 4-5 טון ענבים בשנה, מייצר כ-3000 בקבוקים בשנה ולפני שנת שמיטה כ-4000 בקבוקים. ב-2023 הוא קנה 3 טון ענבים לבנים ו-2 טון אדומים. הוא אומר ש"עדיין יש יותר ביקוש ליינות אדומים, אבל הביקוש ללבנים גובר יותר ויותר". מקורות הענבים שלו משתנים. בשנתיים האחרונות בעיקר מקדמת צבי ברמת הגולן  – מרסלן ושנין בלאן, מהם הוא עושה כבר שנה שלישית יין כתום. מכרם אש קודש בשילה הוא קונה ענבי פטי ורדו, גוורצטרמינר ושרדונה –  השנה אין לו שרדונה עקב מחסור בענבים. הכורם באש קודש לא יכול למכור לו כי יקבים גדולים קונים אצלו – ככה זה כשאתה יקב קטן. "זה מחסור מתגלגל", אומר אהוד קווה, "גם השריפות בכרמים משפיעות".

אם הזכרתי יינות כתומים, מסתבר שאהוד חובב יינות כאלה: עושה גם גוורץ יבש כתום ושנין בלאן (57%) עם שרדונה (43%) כתום  – "למעשה זה יין לבן על הקליפות", הוא אומר.  ואיך מגיב הקהל? "כשטועמים בדוכנים בירידים בהם אני משתתף, וטעים להם – אז קונים. מסעדן אחד אמר לי שהוא לא מסתדר עם הכתומים כי מרגישים בהם את טעם קליפות הענבים ביין".

יקב של איש אחד

אהוד מוציא את פרנסתו מהיינות שהוא מייצר ומוכר. הוא עושה את כל עבודות היקב מ-א' עד ת', כשבמקרי צורך בעזרה, בני נוער מהמושב נרתמים ומסייעים.  "מצד אחד הרווחיות של היקב מספיקה, אבל גבולית", הוא אומר. "צריך קצת יותר מכירות, אם כי כמעט לא נשארים לי בקבוקים משנים קודמות".

משלוחים לבתי לקוחות הוא מבצע בעצמו. רוב הבקבוקים נמכרים בירידים השונים בהם הוא משתתף, והוא מוכר גם לשתי חנויות: מנדלסון חשין ברעננה וכוס של ברכה בירושלים, ויש אנשים שמגיעים אליו אחרי שראו שלט הפנייה שמוצב בחנות של מחלבת יעקבס שמהווה נקודת עליית רגל בכפר הרא"ה. גם יריד שבועות המסורתי של יעקבס מהווה נקודת מכירה משמעותית עבורו. הוא משתתף ביריד ט"ו באב בבנימינה ובגבעתיים – בשניהם לא רק שאינו משלם עבור ההשתתפות, אלא גם מקבל תשלום תמורה קופונים שנמסרים לו על ידי לקוחות.

פעם אחת הוא השתתף ביריד בקיסריה, ונוכח לדעת שזה לא בשבילו: "אני לא משלם שם אבל יש המון מזיגה חופשית לקהל. עולה לי כסף לפתוח בקבוקים רבים ולמזוג. המקום היחיד בו הוא משלם עבור השתתפות, וברצון, הוא שוק האיכרים של עמק חפר באזור התעשייה. "זה מאוד חשוב לי פרסומית כי ממתג אותי כחלק מעמק חפר", הוא אומר, "מגיעים אלפי אנשים, נכון – לא כולם ליין, אבל זה טוב וחשוב".

מה עכשיו ביקב?

"עכשיו אני מבקבק יינות אדומים. צריך לבקבק לפני בציר. למדתי את זה בעבודה ברקנאטי, וגם כי אין לי יין אדום".

מה בהמשך?

"בשנים הקרובות אני מתכנן למצוא מקום מסודר ליקב לא מתחת לבית, אבל לא לגדול מדי – לא 3000 בקבוקים אבל 5000. אני רוצה להמשיך לעבוד ביקב לבדי, בלי איש שיווק".

איך זה להיות עסק קטן?

"עסקים קטנים זה נחמד, כי אני מכיר דרך היקב ופעילותו המון אנשים מהמון תחומים".

איך תיראה 2024 מבחינת הבציר?

"ענבי מרסלן ושנין בלאן יגיעו מקדמת צבי, פטיט סירה בתקווה מהגליל העליון מוכה השריפות ופגיעות, פטי ורדו מאש קודש. שרדונה לא יהיה השנה. אין לי דרך להפעיל לחץ פיזי מתון על הכורם".

טעימות יינות יקב הרא"ה

היינו שלושה וטעמנו אחדים מהיינות של אהוד קווה.

גוורצטרמינר 2023 – ענבים מכרם אש קודש. יין יבש, תסס על הקליפות על שמרי בר בלבד. עשוי בנירוסטה. למה גוורץ? "אני אוהב, טעים לי ורציתי לעשות יבש". 10.2% אלכוהול, כ-700 בקבוקים. המחיר 110 ₪ (מחיר אחיד לכל הלבנים שלו).

שרדונה 2023 ללא חבית – ענבים מכרם אש קודש, תסיסה על שמרי בר בלבד. 12.7% אלכוהול, כ-400 בקבוקים. 110 ₪. היעדר החבית הקפיץ את הפרי קדימה והביא ליין רענן וטעים מאוד. אהבתי.

כתום שנין בלאן (57%) עם שרדונה (43%) – הכי הרבה על הקליפות. 12.4% אלכוהול. יין ששלושתנו אהבנו מאוד, למרות שהיה חדש לנו ואולי בגלל זה. 110 ₪.

מרסלן 2023 – בוקבק יום לפני ביקורנו. ענבים מקדמת צבי 13.1% אלכוהול. 9 חודשי התבגר 9 חודשים בחביות משומשות. תענוג של יין צעיר מוצלח. 145 ₪.

פטי ורדו 2023 – ענבים מאש קודש. התבגר 9 חודשים בחביות משומשות. יין צעיר מפתיע, קל ונעים לשתייה מהנה. 130 ₪.

"כל שנה אני עושה משהו אחר עם ענבי פטי ורדו – מה שטעים לי. יש ביקוש לפטי ורדו. אני אוהב אותו בגלל העפיצות. באים אלי וטועמים, ואם טעים קונים". ב- 2022 הוא לא עשה יין (שנת שמיטה), מ-2021 נשארו רק מעט בקבוקי ארכיון, משני יינות שעשה על בסיס שתי חביות פטי ורדו –  האחד: בלנד של 75% מרלו ו-25% פטי ורדו. היין השני: בלנד של שליש מרלו שליש מרסלן ושליש פטי ורדו. "שלושתם יחד היו נהדרים".

יקב הרא"ה – הרב ישראלי 15 כפר הרא"ה, 054-5744098

Kingsmark – האם זה היין הכשר הטוב בעולם?

שלמה גרדמן: לפני כמה שנים השתתפתי בארוחת ערב, שנערכה בתל אביב במסגרת פורום מנכ"לים בינלאומי בו אני חבר. לידי התיישבה אישה נאה ומרשימה. לאחר שעה קלה של שיחה הסתבר כי מדובר באשת עסקים יהודייה מצליחה מארה"ב, ואחרי שהשיחה התפתחה שמחנו לגלות שעולם היין קרוב לשנינו. או אז גילתה לי וויטני סקיבל, אשת שיחי, כי היא עובדת על פרויקט שאפתני שמטרתו לייצר את היין הכשר הטוב בעולם.

שיחה כאילו אקראית זו, הובילה אותי להמשיך ולעקוב אחר התפתחות "הפרויקט", שכן אז עוד לא היה שם ליין. אבל עד מהרה הסתבר לי שסקיבל היא אישה נחושה ומשימתית, שלא תיתן לשום דבר לעמוד בדרכה.

מאחורי הנחישות הגדולה מסתתרת היסטוריה משפחתית שהחלה בקולורדו בשנת 1888, כאשר משפחתה של וויטני הקימה מפעל לייצור חביות, והמשיכה כאשר בסוף שנות ה-40 הקימה המשפחה את חברת Standard Beverage Corporation שהפכה לסיטונאית המשקאות הגדולה ביותר בקנזס. מי שהוביל את החברה המשפחתית להצלחה היה לסלי ראד (Leslie Rudd), דודה של וויטני המוכר לישראלים רבים בזכות היותו שותפו של ג'ף מורגן בהקמת יקב Covenant. אך ראד היה הרבה יותר מזה. הוא הגיע לעמק נאפה בשנת 1996, רכש אדמות, הקים יקב בשם Rudd Oakville Estate, פתח מסעדות, הקים רשת מזון, מזקקה, ותרם רבות להתפתחות עמק נאפה בשנים שעדיין לא היה כל כך פופולרי כמו היום.

ראד נפטר ב-2018, אך וויטני סקיבל, בת אחותו של ראד שהייתה קרובה מאוד לדוד שלה, החליטה לממש את החזון שלו לייצר יין כשר ואיכותי. היא הגיעה לפיליפ מלכה ומעיין קושיצקי (המשמש גם כיינן יועץ ביקב אמפורה) מחברת ייעוץ היין הסופרסטארית Atelier Melka, ושכרה את שירותיהם של השניים כדי לייצר עבורה את היין הכשר הטוב בעולם.

סקיבל נתנה למלכה וקושיצקי את החופש להשתמש בשירותיהם של המגדלים הטובים ביותר, ואף לבחור את הענבים הטובים ביותר מהכרמים המובחרים באפלסיון הטוב ביותר בנאפה. אך הדרך להגשמת החלום לא היתה קלה. שנת הבציר הראשונה היתה אמורה להיות 2020, אך בעקבות גל שריפות שתקף את נאפה באותה שנה נשרפו גם היבולים הראשונים, שהיו אמורים לשמש ליצור היין האיכותי.

למרבה המזל, 2021 התבררה כשנת בציר יוצאת דופן, וממנה יוצר היין הראשון של יקב Kingsmark – קברנה סוביניון 2021. וויטני סקיבל בחרה בשם Kingsmark בחלקו לכבוד הדוד שלה, שלדבריה "השאיר חותם בכול מקום אליו הלך". מחירו של כל בקבוק בארה"ב קרוב ל-400 דולר.

בחודש מאי השנה הושק היין בארה"ב וזכה לתגובות טובות. עתה מעוניינת סקיבל למצא לו מפיץ בישראל כדי שגם הקהל הישראלי יוכל ליהנות ממנו.

לפרטים נוספים וקשר עם וויטני סקיבל, פנו לשלמה גרדמן 054-4500400

2.8 יום הבירה הבינלאומי: רשת טיב טעם ומבשלת הבירה Jem’s מצדיעות לחיילי צה"ל וכוחות הביטחון

אמנון פאר: לרגל יום הבירה הבינלאומי, כן, יש יום כזה אותו חוגגים ברחבי העולם ביום שישי הראשון בחודש אוגוסט (ממש היום – 2.8). רשת טיב טעם תחגוג אותו במהלך חודש אוגוסט, עם השקות של בירות בטעמים וסוגים שונים מהארץ והעולם, מוצרים משלימים ומבצעים מיוחדים.

באירוע של הרשת, שהתקיים השבוע לרגל יום זה במחלקת היין אלכוהול ובירה בסניף הגדול ברחוב דבורה הנביאה בתל-אביב, הושקה בירה חדשה במהדורה מיוחדת במחווה לחיילי צה"ל – Jem’s IDF של מבשלת Jem’s (ג'מס), שתשווק בלעדית ברשת טיב טעם ו-10% מהרווחים ייתרמו לשיקום חיילי צה"ל, נפגעי מלחמת חרבות ברזל.   

באירוע אמר מנכ"ל קבוצת טיב טעם – חגי שלום (אלוף בדימוס), שהם שמחים וגאים להשיק באופן בלעדי את בירה IDF כמחווה לחיילי צה"ל, והם יוסיפו לחזק את מחלקות הבירה בחנויות הרשת. דניאל אלון מנכ"ל מבשלת ג'מס, אמר כי במבשלה מאמינים שבירה זה הרבה יותר ממשקה. לדבריו, בבירה IDF הם נותנים ביטוי לתמיכה בחיילי צה"ל במיוחד בתקופה זאת, וכאמור 10% מהרווחים יועברו לתמיכה בנפגעי המלחמה כי זאת המחויבות  שלהם לחברה הישראלית.

 Jem’s IDF היא בירה לאגר כהה עם 5% אלכוהול, קלילה ומאוזנת, נעימה וטעימה. מיוצרת מרכיבים טבעיים ללא פיסטור וללא חומרים משמרים. המחיר 15.90 ₪ לבקבוק. במבצע: שני  בקבוקים ב-25.90 ₪.

ומשהו על יום הבירה הבינלאומי אותו חוגגים מדי שנה ביום שישי הראשון בחודש אוגוסט: החגיגה נוסדה בשנת 2007 בקליפורניה, ומאז הפכה מאירוע מקומי קטן במערב ארצות הברית לחגיגה עולמית. במהלך היום נהוג להיפגש עם חברים, לתת כבוד למלאכת הכנת הבירה, ובקיצור לשתות וליהנות. סיבה נוספת למסיבה, כן ירבו.

עולֵלות בקצרה

(עוֹלֵלָה – פרי שלא היה בָּשֵל בזמן הבציר ונשאר על הגפן)

התחיל בציר 2024 של יקב כרמל

יקב כרמל פתח השבוע את בציר 2024, בו 92 כורמים יבצרו 313 חלקות כרמים ברחבי הארץ, מתל מחפי בצפון רמת הגולן עד לרמת ערד. בסך הכול ייבצרו 32 זני ענבים שונים, כשהשנה מצטרף לראשונה זן חדש – ברברה מהכרם ליד כפר דניאל. זאת לצד כרמים ונטיעות חדשות בכרמים סמוך לבית ניר, סוללים, מגידו, כפר יהושע ועוד.

בתשובה לשאלתנו כמה טון ענבים יבצור היקב השנה, והאם יותר או פחות מאשר בשנה שעברה, קיבלנו את התשובה הבאה: "פריסת הכרמים של יקב כרמל מאפשרת מענה מלא לצרכי היקב. באשר לכמויות שייבצרו – הנ"ל אינו מידע ציבורי ולכן לא נוכל להתייחס לנתון זה". חבל שלא קיבלנו עבורכם תשובה מלאה.

יפתח פרץ היינן הראשי אמר": "המלחמה משפיעה גם על הכרמים האיכותיים שלנו. כמה מהכרמים של היקב נמצאים באזורים צמודי-גדר, כך שהטיפול בהם והבציר באותם כרמים תלויים בהתפתחויות הביטחוניות בצפון. למרות זאת אנחנו ממשיכים לפתח את הכרמים בצפון, ולוקחים חלק בשת"פ של מו"פ צפון במכון המחקר מיגל וחברת שטרימינטיקה טכנולוגיות גפן, בשיתוף שה"מ במשרד החקלאות, חברת יק"א, חישתיל ומכללת תל-חי. יחד אנחנו פועלים לפיתוח זן גפנים חדש, המשלב את האיכות של הגפנים האירופאיות והעמידות של הגפנים האמריקאיות, במטרה ליצור זנים חזקים יותר, עמידים בפני מחלות ונגיפים ומצריכים ריסוס מועט. את הזנים מפתחים בכרם הממוקם באזור קיבוץ שמיר בגליל העליון, והוא כולל מספר זני ענבים: סאבניה גרי (לבן), ברונר (לבן), פריאור (אדום) וקברנה קרבון (אדום)".

יפתח הוסיף: "השנה עמדו בפנינו אתגרים רבים, כמו חורף עם מעט מנות קור החיוניות לגפן על מנת ללבלב ולהתפתח, לצד תקופה ביטחונית מתוחה שהשפיעה על חלק מכרמינו וכורמינו. אנחנו מודים לצוותים המסורים ולכורמינו על עבודתם הקשה, ומאחלים עונת בציר מוצלחת".

שיהיה להם ולכל היקבים והכורמים ברחבי הארץ בציר שקט ומוצלח.