אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים כבר שנה שנייה – יותר מ-500 ימים – על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו. מאחלים החלמה לפצועים, שמחים על שובן הביתה של אמילי, דורון, רומי, לירי, קרינה, דניאלה, נעמה, ארבל, אגם. שמחים על שובם של גדי, עופר, קית', ירדן, חמשת התאילנדים, אוהד, אור, אלי, יאיר, סשה, שגיא. אבלים על החללים שהוחזרו: הילדים הקטנים כפיר ואריאל (במקום אמם שירי הוחזרה גופה לא מזוהה נכון לשישי בבוקר!), עודד ליפשיץ – יהי זכרם ברוך. מייחלים לשובם של כל החטופים שנשארו בשבי – עכשיו!

תערוכת 2025 ProWein בדיסלדורף ולמה ליקבים ישראלים לא כדאי להשתתף השנה

אלון גונן: תערוכת 2025 ProWein תתקיים כרגיל בדיסלדורף בחודש מרץ – 16.3-18.3.25. מדי שנה משתתפים בתערוכה מאות יקבים, ולאחרונה התברר כי השנה לא תהיה שום נציגות ליקבים ישראלים. בשנים האחרונות השתתף יקב רמת הגולן בתערוכה יחד עם יקב רקנאטי עם דוכן מעוצב וגדול שמותג תחת "יינות צפון ישראל", אך השנה החליט המנכ"ל אסף בן דב שאין לו עניין בכך.

 ProWein נחשבת לאחת התערוכות הגדולות והמרכזיות בעולם היין, והיא מציגה מדי שנה את החידושים והטכנולוגיות בענף. עם זאת, בשנים האחרונות יש תחושה שהתערוכה מאבדת מהחדשנות שלה, ומציגה בעיקר נושאים שחוזרים על עצמם ולא תמיד מתפתחים בקצב הציפיות.

בשנת 2023, למשל, ההתמקדות הייתה ביינות אורגניים וטבעיים וביינות ללא אלכוהול שהיו אחד הטרנדים הבולטים, עם פלטפורמה מיוחדת שהוקדשה לנושא. גם טכנולוגיות חדשות בתחום האריזות, כמו בקבוקי זכוכית קלים יותר, אריזות ידידותיות לסביבה ופתרונות אלטרנטיביים כמו פחיות ושקיות, זכו להבלטה כחלק מהמגמה לקיימות ולהפחתת טביעת הרגל הפחמנית.

בשנת 2024 המגמות נשארו דומות. שוב הושם דגש על יינות אורגניים וטבעיים, ויקבים מכל העולם הציגו יינות המיוצרים בשיטות אקולוגיות תוך מינימום התערבות כימית. בנוסף תפסו מקום מרכזי טכנולוגיות ייצור מתקדמות כמו אוטומציה, חיישנים ומערכות בינה מלאכותית, וגם יינות ללא אלכוהול המשיכו להיות טרנד בולט, עם מבחר רחב במיוחד שהוצג למבקרים.

בשנת 2025 לא נראה שהתערוכה משנה כיוון – יינות טבעיים, יינות מיקרו-אזוריים ויינות ללא אלכוהול, ממשיכים להיות הנושאים המרכזיים. השנה אף הוקדשה ליינות ללא אלכוהול פלטפורמה חדשה בשם ProWein Zero, מתוך רצון להדגיש את ההתפתחות בתחום. גם תחום האריזות האקולוגיות ממשיך לצמוח, עם בקבוקי זכוכית קלים יותר ופתרונות אריזה חדשניים. בסך הכול, החדשנות הטכנולוגית בתערוכה מתמקדת בעיקר בשיפור תהליכי הייצור ובהתאמה לטרנדים של קיימות.

התערוכה מתאימה בעיקר ליקבים גדולים, עבורם היא מהווה הזדמנות מצוינת להציג את החדשנות והטכנולוגיות שלהם. ההשקעה הכספית אמנם גבוהה, אך התמורה יכולה להיות משמעותית בחיזוק קשרים עם ספקים, קמעונאים ולקוחות פוטנציאליים. עבור יקבים גדולים מהווה ProWein פלטפורמה חשובה לחשיפה עולמית ולקידום המותג שלהם.

לעומת זאת, עבור יקבים קטנים מדובר באתגר לא פשוט. עלויות עיצוב והקמת הדוכן, ההובלה והשיווק גבוהות, והם עלולים להתקשות להחזיר את ההשקעה. בשנים האחרונות רבים מהם מתחילים לתהות, האם ProWein  היא עדיין הפלטפורמה הטובה ביותר עבורם. במקום להשתתף בתערוכה המונית הם יכולים לפנות לפלטפורמות ממוקדות יותר, ואירועים מקומיים, פסטיבלים וטעימות בוטיק עשויים להיות אלטרנטיבה טובה יותר. אירועים כאלה מאפשרים ליקבים קטנים לפנות ישירות ללקוחות שמחפשים את היינות הייחודיים שלהם, להתחבר אליהם וליצור קשרים עמוקים יותר. גם השיווק הדיגיטלי מציע פתרון יעיל – אינסטגרם, טיקטוק, אתרי מכירות וקהילות יין מקוונות, מאפשרים ליקבים קטנים להגיע לקהל היעד שלהם באופן ישיר, מבלי להשקיע הון בתערוכה גדולה.

אם נחזור ליקב רמת הגולן, ההחלטה שלא להשתתף בתערוכה השנה אינה נובעת רק משיקול עסקי רגיל, כי  כסף לעוד תערוכה יש להם. אבל בשנים האחרונות היקב ממקד את מאמציו בשוק הכשר, שהוא שוק יציב ורווחי עבורו. במקביל השווקים האירופיים, שבעבר נחשבו לאטרקטיביים עבור יין ישראלי, עוברים שינויים תרבותיים ודתיים משמעותיים – עם ההשפעה הגוברת של האסלאם באירופה והשינויים בהרגלי הצריכה, הביקוש ליין כשר פוחת, והתחרות הופכת קשה יותר.

מצד שני, השוק הכשר בארה"ב ובאזורים אחרים נמצא בצמיחה מתמדת, כך שבמקום להשקיע בתערוכה בינלאומית שלא בהכרח תביא לתוצאות הרצויות, יקב רמת הגולן מתמקד בפלטפורמות שמגיעות ישירות אל קהל היעד שלו. עבורו זו אסטרטגיה חכמה יותר, שמביאה תוצאות טובות יותר.

השוק הכשר דורש איכות גבוהה, אך גם עמידה בסטנדרטים דתיים. יקב רמת הגולן מצא את מקומו בשוק הזה, ולכן אינו זקוק לתערוכה כמו ProWein כדי להמשיך להצליח. שוקי היין האירופיים הופכים פחות רלוונטיים עבורו, והוא מעדיף להשקיע את משאביו במקומות בהם יניבו תועלת מקסימלית.

גם ביקב רקנאטי מבצעים הערכה מחודשת לגבי התועלת שבהשתתפות בתערוכה השנה. לפני מספר חודשים גויסה דורית בן סימון לתפקיד מנהלת השיווק והמכירות הבינלאומיות, והיא מובילה את מיתוג היקב בשווקים החדשים בארה"ב ובאירופה. המגמה גם כאן ברורה – השוק האמריקאי הופך להיות יעד מרכזי, כאשר נכון להיום, 50% מיצוא היקב מתבצע לארה"ב, בעוד שאירופה מדשדשת.

בסופו של דבר, החלטת היקבים הישראלים להיעדר מתערוכת ProWein 2025 מסמלת מגמה רחבה יותר. עבור היקבים הישראלים  ובמיוחד יקב רמת הגולן  היא כבר לא יעד מרכזי. העולם משתנה, אך אם מתבוננים בהשקעה של שני היקבים הללו בתערוכה בעשור האחרון, יש לבחון את ההשלכות גם מנקודת מבטם של אנשי השיווק.

עבור אנשי השיווק, המהלך הזה עלול לסרס את עבודתם ולפגוע בקשרים האישיים שהם טיפחו במהלך השנים. היעדרות מתערוכה בסדר גודל כזה עלולה להיתפס כהיחלשות או ירידה בנוכחות הגלובלית של היקב. גם אם השווקים האירופיים מאתגרים, השתתפות בתערוכה משדרת מסר של יציבות ומחויבות לשוק הבינלאומי.

מעבר לכך, תערוכות מסוג זה אינן עוסקות רק במכירות ישירות, אלא גם בבניית קשרים ארוכי טווח עם יבואנים, מפיצים ושותפים עסקיים. גם אם המיקוד עובר לארה"ב, יש ערך לנטוורקינג עם שחקנים גלובליים שיכולים לפתוח דלתות להזדמנויות חדשות. בנוסף, אף על פי שהביקוש ליין ישראלי באירופה נמצא בירידה, עדיין יש מפיצים, יבואנים ומסעדות שמוכרים אותו, והיעדרות מהתערוכה עלולה להתפרש כאי-מחויבות כלפיהם ולפגוע במערכות היחסים העסקיות.

אין עוררין על כך שהשתתפות באירוע גדול כמו ProWein מספקת תוכן שיווקי משמעותי – כתבות, סיקורים במדיה ותוכן לרשתות החברתיות – המהווים כלי חשוב לשמירה על המותג בתודעה הבינלאומית. המעבר להתמקדות בארה"ב הוא מהלך אסטרטגי, אך אין הבטחה שיניב תוצאות באופן מידי ויגדיל את המכירות. אנשי השיווק לרוב יעדיפו גישה מאוזנת, שבה לא מוותרים לחלוטין על שווקים אחרים אלא ממשיכים להשקיע בהם במידה מסוימת. ואם נסכם את ההחלטה של שני היקבים הללו שלא להשתתף השנה בתערוכה, אי אפשר שלא לציין ששני המנכ"לים – אסף בן דב ברמת הגולן ואלי גידור ברקנאטי, לא באו מתחום היין ולא בטוח שיש להם את הראייה האסטרטגית לבחון שווקים בינלאומיים שנבנו ביזע ודמעות של אנשי השיווק. אותם מעניין יותר לחסוך כסף לבעלים. 

יונתן לבני בטעימת יינות יקב לוינסון – דיוק, יצירתיות ויכולת יישון מרשימה

לפני ימים מספר הוזמנתי יחד עם חברים, מומחים ליין ואספנים,  לטעימת יינות של היינן עידו לוינסון, מיקב לוינסון המוכר תחת השם 'גראז' דה פאפא' (Garage de Papa), אותו הקים בשנת 2007 יחד עם אביו אמנון במחסן ובחצר בית ההורים בהוד השרון.

עידו, שהיה עד לפני שנה וחצי היינן הראשי של יקב ברקן-סגל וקודם לכן היינן הראשי ביקב רקנאטי, הוא ללא ספק אחד הייננים הידועים והמוכשרים ביותר בישראל. את לימודי הייננות סיים באוניברסיטת מילאנו באיטליה, השתלם כיינן ביקבים באיטליה, צרפת וגרמניה וכמובן בישראל. ראוי לציין שהוא בעל התואר המקצועי היוקרתי Master of Wine (MW).

לצידו של עידו עובד ביקב איגור איוונוב שהצטרף בינואר השנה. איגור למד באיטליה, עבד ביקבים  בטוסקנה ובורגון, ועם עידו בכמה כובעים בארץ. בערב זה השתתף גם אופיר גיגי, סומלייה עבד ב-OCD וקלארו), שגם הוא הצטרף בינואר 25 כמנהל הלקוחות הפרטיים והאחראי על ברי יין וחנויות.

גראז' דה פאפא רוזה 2024 – הבציר הרביעי של ענבי קלדוק מהם עושים ביקב רוזה. קלדוק הוא זן צרפתי אדום שנוצר לראשונה בשנת 1958 – הכלאה בין זני מלבק וגרנאש, שמרבים להשתמש בו בלנגדוק ופרובנס בדרום צרפת. היין, שעשוי מענבים מבציר מוקדם שהגיעו ממושב מטע בהרי יהודה ליד ירושלים, שהה 4 חודשים בחביות  על משקעי השמרים (Sur Lie). צבע היין, כמו של דג סלמון בהיר, נובע מהסחיטה הראשונה של הענבים. רוזה נעים מאוד לשתייה כשהוא מקורר היטב. יין אלגנטי, מאופק וארומטי, למרות שהוא קליל ורענן. טעמים פרחוניים של תות שדה ואשכולית, עם מינימום מרירות וחמיצות. סיומת ארוכה וברורה. לטעמי מיינות רוזה הטובים והמעניינים ביותר שמיוצרים בארץ. 129 ₪  – תמורה טובה למחיר.

גראז' דה פאפא לבן Blanc 2024 – עשוי מענבי שרדונה, חלקם מדלתון בהרי הגליל העליון וחלקם מצובה בהרי יהודה. יושן 10 חודשים Sur Lie בחביות  500 ליטר בגילאים שונים מבורגון, ללא תסיסה מלולאקטית בכדי לשמר את החומציות הטבעית של היין. שרדונה שונה לחלוטין מיינות שרדונה המקובלים בארץ. מאוד עדין בטעמיו, ארומטיות עדינה, קצת חמאתי. 150 ₪  – יקר אך ייחודי.

גראז' דה פאפא לבן Blanc 2016 – אותו יין כמו קודמו, אך משמש הוכחה ליכולת ההתיישנות של יין לבן איכותי. טעם רענן השומר על החמיצות והמורכבות של היין, בוקה נעים עוד יותר מזה של היין הקודם. מראה שרצוי לשמר את היין הזה מהשנתון הנוכחי ולא לשתות אותו מיד, שכן הזמן עושה את שלו לטובה – לא למכירה.

לוינסון קונסטלר (KÜNSTLER) ריזלינג קונץ 2023 – זה לא "קונץ"  לספר שאני חסיד של יינות ריזלינג גרמנים וצרפתים, עליהם כתבתי לא אחת. עידו לוינסון יצר אותו בהוכהיים שבגרמניה, באזור הריינגאו המפורסם ביינות הריזלינג שלו, עם יקב בשם קונסטלר – שפירושו בגרמנית " אוּמָן". לוינסון בחר מכרמים וחלקות, ענבים שמהם הרכיב יין שיתאים לחך הישראלי. אגב, מבקר היין ג'יימס סאקלינג הכתיר את קונסטלר במקום השני בין יקבי הריזלינג בגרמניה. עידו לוינסון יצר יין ריזלינג גרמני קלאסי, עם בוקה אופייני לזן, חומציות ברורה וחזקה ומתיקות אופיינית לחצי יבשים,  כיף אמיתי של ריזלינג. שונה כמובן מריזלינגים ישראלים יבשים, ולדעתי מאוד יצליח בארץ כי רבים אוהבים יינות עם מתיקות. 130 ₪.

גראז' דה פאפא אדום Rouge 2022 – בלנד של 90% ענבי סירה מהרי יהודה ו-10% פטיט סירה מעמק האלה. כ-60% מהענבים תססו באשכולות שלמים, שאינם נמעכים מיד אלא רק אחרי 3 שבועות ונותנים ליין עומק וטאנינים. לא הוספו שמרים לחביות. היין שהה 18 חודשים ב-70% חביות ישנות מבורגון ו-30% חביות חדשות. יש לו בוקה של פלפל שחור טרי. יין בעל גוף קל, חומציות נעימה בפה וטאנינים נוכחים, שאינם שולטים על הטעם. רך וקטיפתי בטעמיו, סיומת נעימה וארוכה. אני ממליץ לקרר את היין מעט לפני השתייה. 160 ₪ – יקר.

גראז' דה פאפא אשכולות שלמים 2021 – עידו לוינסון ייחד חלק ניכר מערב הטעימה להסבר נושא השימוש באשכולות שלמים, בצרפתיתVendange entière , כאשר אשכולות הענבים מגיעים בשלמותם ללא הפרדת השזרות. שיטה עתיקה זו שימשה לכל אורך ההיסטוריה של עשית יין, עד להמצאת מכשיר ה׳מַפְרֵד׳ (Destemmer) במאה ה-20. שיטה עתיקה זו מעניקה ליין, ארומטיות פרחונית ואלגנטית, וגורמת  להורדת שיעור האלכוהול הסופי של היין.  השימוש בה נפוץ בייצור יינות סירה בעמק הרון, ויינות פינו נואר בבורגון. בשנת 2014 הוציא עידו את המהדורה הראשונה של גראז׳ דה פאפא אשכולות שלמים. לדבריו, פטיט סירה הינו זן עוצמתי וקשוח, אך עם אשכולות שלמים היין הופך לקליל מאוד, ויש לו יכולת יישון מצוינת. ליין זה טעמים עדינים וריחות של פרחי סיגליות, דובדבן, פלפל שחור ועשבי תיבול ים תיכוניים. כדי לתת לו יותר עומק, אני מציע לפתוח אותו מספר שעות לפני השתייה. יין נדיר, מעט בקבוקים נשארו ממנו למכירה ביקב. 250 ₪ – יקר אבל שווה.

גראז' דה פאפא אשכולות שלמים 2022 – אותו יין כמו קודמו, אך הוא טרם בוקבק ולכן אינו זמין בשוק עדיין. לטעמי הוא טוב יותר מזה מהשנה הקודמת, הרבה יותר מאוזן ממנו. למי שמחליט לקנותו, אני ממליץ להשאיר במקרר יין מספר שנים כדי שיהיה יותר עמוק וייחודי 250 ₪. לכשייצא למכירה – לא להחמיץ.

גראז' דה פאפא אדום Rouge 2009 – אותו בלנד כמו האדום 2022 – 90% ענבי סירה מהרי יהודה ו-10% פטיט סירה מעמק האלה, כאשר כ-60% מהענבים תססו באשכולות שלמים. הוכחה מנצחת למה שקורה ליין אחרי 16 שנים. היין מבליט את השאלה שרבים מאוהבי יין עוסקים בה לא פעם: "האם הגענו לשיא התפתחותו של היין, או אולי כבר הפסדנו את ייחודו". יין מתובל בטעמי בשר, אדמה’ ובוקה נהדר של יין מתיישן. חגיגה בפה של טעמים מורכבים. טעם ייחודי. לצערי היין כבר אינו זמין למכירה,  אך גם הוא הוכחה ליכולת התיישנות יינותיו של לוינסון.

לסיכום: עידו לוינסון, אחד הייננים המובילים בישראל, מציג ביינותיו שילוב של דיוק, יצירתיות ויכולת יישון מרשימה. היינות הלבנים, כמו Blanc 2024 ו-Blanc 2016, מראים עדינות ורעננות, עם חומציות נשמרת וארומטיות מאופקת. רוזה גראז' דה פאפא 2024 מתבלט כאלגנטי ומאוזן במיוחד. בין האדומים, Rouge 2022 מציע בלנד סירה עם גוף קל וטאנינים רכים, בעוד אשכולות שלמים 2021 מציג מורכבות ועומק יוצאי דופן. טעימת ה- Rouge 2009 הוכיחה את יכולת ההתיישנות המרשימה של יינות היקב, שממשיכים לחדש ולהפתיע.

יקב שורר – יינות עם פוטנציאל גבוה אך נדרש דיוק נוסף

אלון גונן: יקב שורר, יקב משפחתי במושב תלמי יחיאל, שבמישור החוף הדרומי ליד גדרה, מנוהל על ידי שגיא שורר, המשמש גם כיינן וככורם. היקב מייצר כ-10,000 בקבוקים בשנה, מתמקד בזנים קלאסיים ומייצר יינות עם טרואר אזורי מעניין. למרות שאינו זוכה לחשיפה רחבה, היינות שהיקב מציע טומנים בחובם פוטנציאל רב, עם אפשרות להתיישנות ולהתפתחות לאורך זמן. עם דיוק נוסף בתהליכי הייצור והפיתוח, יינות היקב עשויים להגיע לרמות מרשימות עוד יותר. הנה הביקורת על יינות יקב שורר אותם טעמתי בתערוכת סומלייה 2025.

סוביניון בלאן 2022 – יין עם ארומות טרופיות בולטות, אך בטעימה מרגיש די חלש ולא מצליח לממש את הפוטנציאל של הזן. החומציות הנדרשת לשם איזון ושימור רעננות חסרה כאן, והיין נראה די שטוח וחד-ממדי. ייתכן כי מדובר בבציר לא אופטימלי או בתהליך ייצור שדורש עוד שיפור, שכן לסוביניון בלאן יש את הפוטנציאל להיות הרבה יותר פריך ורענן אם יבוצע טיפול מדויק יותר ביקב. מחירו 110 ₪. ציון 88. תמורה למחיר – 80 ₪.

שאנין בלאן 2023 – היין מציג ארומות עשירות עם טעמים מתוקים. נראה כי היין לא מצליח להוציא את מלוא האפשרויות הגלומות בזן השאנין. חסר לו המבנה שיגרום לו להמריא ולהיות בעל אמירה. מחירו 105 ₪. ציון 89. תמורה למחיר – 89 ₪.

ויונייה 2023 – יין בעל אופי מעודן ואלגנטי, עם טעמים רכים של פרי ותבלינים. יש לו מינרליות מעניינת, אך גם היין הזה לא מצליח למצות את כל המאפיינים הייחודיים של הזן. חסרות חמיצות ומורכבות אשר יביאו לאיזון טוב יותר בין הפרי למינרליות, ויחשפו את יכולותיו האמיתיות. מחירו 115 ₪. ציון 89. תמורה למחיר – 80 ₪.

קולומברד 2023 – יין קליל ורענן. טעמים וארומות של פרי הדר, במיוחד אשכולית ולימון, מעניקים לו תחושת פריכות שמושכת לשתות עוד. מחירו 102 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – 90 ₪.

בלאן דה נואר 2023 – יין מעניין וייחודי – עשוי מענבי מרלו אדומים, ומביא את הרעננות של יין לבן בשילוב עם גוף מלא וטעמי פרי בשל. יש לו מרירות נעימה ומליחות מעניינת בקצה. מדובר ביין שיש לו פוטנציאל. מחירו 110 ₪. ציון 89. תמורה למחיר – 80  ₪.

מרלו 2022 –  היין מציג גוף בינוני ומרקם רך, עם נוכחות של פרי שחור בשל, בעיקר אוכמניות ושזיפים. החמיצות מאוזנת, אך היין מתקשה לשמור על רעננות. הבשלות העודפת מוסיפה לו כובד מסוים, מה שפוגע בתחושת החיות והאיזון. חסר בו מעט מתח או אלמנט שירענן את המכלול, ויעניק לו יותר עומק ודינמיות. מחירו 102 ₪. ציון 89. תמורה למחיר – 90 ₪.

לסיכום: יקב שורר מציג יינות עם אופי ברור וניסיון להדגיש את אופיים הזני, אך ברובם מורגש פוטנציאל שטרם מומש עד תומו. היינות הלבנים שואפים לרעננות ולביטוי זני מדויק, אך חלקם סובלים מחוסר איזון או חספוס מסוים.

יקב תושיה – יקב מדברי של המשפחה הדתית היחידה בבאר מילכה

רני רוגל: לפני מספר חודשים הגעתי לביקור ביקב רמת נגב בקדש ברנע (ניצני סיני) שבנגב על גבול מצרים, ופרסמתי כתבה לאחר הביקור. מסתבר כי מתפתח כאן אזור יין – במרחק 6 קילומטרים בלבד פועלים במושב באר מילכה הנשקף למוצב של צבא מצרים מעבר לגבול הסמוך, שני יקבים צעירים וקטנים יותר: יקב תושיה, עליו פרסמנו כתבה בעקבות שיחה עם גל תושיה, היינן ובעל היקב יחד עם אשתו רוני, ויקב דרייר – בועז דרייר, היינן ובעל היקב יחד עם אשתו רינה.

את גל ובועז פגשתי זה לצד זה בדוכן יקבי הנגב בתערוכת סומלייה בתחילת החודש, אמרתי שאגיע לביקור ועשיתי זאת יחד עם שני חברים.  הכתבה השבוע מוקדשת ליקב תושיה, ובשבוע הבא יקב דרייר.

 גל ורוני תושיה ("אנחנו המשפחה הדתית היחידה בבאר מילכה") הם חוזרים בתשובה, שבסיבוב הקודם שניהם הגיעו מבתים לא דתיים ("הייתי חילוני גמור ולא הכרתי דתיים", כך גל), והכירו בלימודי קולנוע וטלוויזיה אליהם הגיע גל מתכנות מחשבים. "בשיעור הראשון ראיתי את רוני, וזה הדבר הכי טוב שקרה לי בחוג לקולנוע", הוא אומר. הם הקימו חברת תקליטים וגל ניגן מוזיקה אלקטרונית. היום הוא רוצה להקים ביקב אולפן סאונד. בחתונה שלהם בתל אביב קרה משהו, כשגל קרא טקסט שרוני נתנה לו: "על מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו" (שיר השירים ג', א). הצעד הבא היה בברלין, שם הרגיש שהוא יהודי, וכשנולדה להם הבת הבכורה הוא הרגיש ריקנות: אין לו מה להעביר לבת. בבית כנסת הוא שמע ניגון – מוזיקאי או לא? והגיע לבית הכנסת שבוע אחרי שבוע. "עד גיל 32 לא ידעתי מה זה קידוש, ובשתיית היין של הקידוש חשבתי שדתיים צריכים לשתות יין טוב".

השניים חיפשו אדמות שמוצעות בחינם, וכך מצאו את  באר מילכה והגיעו לנגב. הם התחילו לגדל ירקות אורגניים, עברו לירושלים וחזרו אחרי ארבע שנים היישר למדבר. "לא היה כאן כלום", אומרים השניים, "אף עץ, חוץ מעץ אשל גדול אחד".

הם חיים עם ילדיהם במושב כבר 14 שנים – הדתיים היחידים במושב, כך הם מציינים, ועוסקים בגידולים חקלאיים באדמה חולית. "אין ארכיאולוגיה שמעידה על גידולים חקלאיים בחול המדבר", אומר גל. מדרום למושב ממוקמת דרך הבשמים ההיסטורית – אחת מדרכי המסחר בעת העתיקה, והמושב ושטחיו שוכנים על קו תפר שמצד אחד שלו סלעים ומצד שני דיונות חול.

כחקלאים במדבר הם משקים כל הזמן את הגידולים שלהם – זיתים ותמרים במים מליחים מאקוויפר ענק שהתגלה מתחת למושב, שאותם הופכים לשפירים ומשקים את הגפנים. "גפנים זה טיפול אחר, אהבה אחרת, התרגשות כל שנה מחדש. ענבים מגיבים לטיפול, והאיכויות בהתאם", אומר גל. היום השטח שלהם מלא בזיתים, גפנים ועצי פרי שונים – תפוחים, אגסים, תפוזים, אתרוגים, חרובים, שזיפים, אננסים. רק התאנה מתסכלת אותם. 

"14 שנים יש אצלנו רק עבודה עברית עם מתנדבים", הם אומרים. "המטרה של הבאת המתנדבים היא חיבור האנשים לאדמה". המתנדבים מגיעים אליהם בשיטת 'חבר מביא חבר'. כך, מש"קית חינוך אחת העבירה את מסר משק תושיה לחברותיה, והגיעו לקבוצה של 150 חיילים.

את היקב המשפחתי הם התחילו בשנת 2017 , כאשר ייצרו תירוש טבעי מענבי מוסקט המבורגי שנטעו במיוחד ואליקנט בּוּשֵׁה. למה תירוש? "רוב הדתיים מקדשים עם תירוש, לכן רציתי לייצר את התירוש הכי טוב".

ומשהו על התוויות המיוחדות על בקבוקי יקב תושיה: עיצוב ששואב יותר מאשר השראה מדפי גמרא אליהם גל התוודע כשהתחיל ללמוד תורה, וכל היום ראה את צורת דפי הגמרא ועיצובם. כך הוא עיצב את התווית הראשונה, ובהמשך נתן מעצב איתמר גור טאץ' מקצועי לעיצוב המקורי של גל.

איך הם מוכרים את יינות תושיה? "אין חנויות שמוכרות את יינותינו. אנחנו מוכרים במקום מפה לאוזן, מבצעים משלוחים דרך האינטרנט, ובערבי יין וגבינות בניצנה לקבוצות של יהודים צרפתים שבאים לעזור לחקלאות. קצת על היינות שטעמנו אצלם:

שנין בלאן 2024 – טעימת בכורה – 800 בקבוקים. יין שונה – עוצמתי, מינרלי, משאיר טעמים ארוכים בפה. נעשה רק במיכלי נירוסטה. היין מוכן, מחכים לתוויות ואז מבקבקים היין אחד אחד. המחיר 100 ₪.

שנין בלאן 2024 – בציר מאוחר יותר – יין פחות עוצמתי מקודמו. המחיר 100 ₪.

קברנה סוביניון 2021 – יין עפיץ שמשתפר אחרי זמן מהפתיחה. שילוב של פְרִי ראן ופְּרֵס, 14 חודשים בחביות משומשות אחרי בציר אחד ("חביות חדשות היו משתלטות עליו"), 13.6% אלכוהול. 120 ₪. טעמנו גם אותו יין מבציר 2020 – נהדר.

ארעא (ארץ) – בלנד קברנה סוביניון שיראז 2023 – טעימת בכורה של בלנד ראשון ומורכב מאוד, פרי יצירה של גל תושיה עם היועץ-יינן פטריק חובאבו. 83% ענבי קברנה סוביניון, 15% שיראז, 2% ענבים מכרם מו"פ רמת נגב: ברברה, מלבק, פטי ורדו, מרלו, מוסקט, פטיט סירה – שכולם נבצרו ותססו יחד. היין שהה 12 חודשים בחביות ישנות (לפחות בנות 4 שנים). 2000 בקבוקים – הכמות הגדולה ביותר מיין אחד שהיקב ייצר עד היום. נראה כי עוד שנתיים יקבל את העוצמה שלו, אבל כבר עכשיו מתאים לשתייה. הבקבוק הוכן עבורנו. גל רוצה להתחיל למכור את היין לפני פסח.

"אני עושה wine crafting שלא יחזור על עצמו", אומר גל תושיה, שיצר את בלנד הקברנה סוביניון ושיראז, ואז "קיזז" ממנו לטובת היין מענבי מו"פ נגב. "בשנה הבאה לא אגיע לבלנד זה אבל אגיע למשהו אחר".

מעליא (מעולה) – בלנד קברנה סוביניון פטי ורדו 2023 – 90% ענבי קברנה סוביניון ו-10% פטי ורדו, 1500 בקבוקים. סך הכל בחביות 14-16 חודשים. לפי גל, עוד שנתיים-שלוש יגיע לאיכות האופטימלית שלו. הבלנד נוצר, השאלה מתי יבקבקו, כשגל רוצה לבקבק לפני פסח הקרוב.

יין בסגנון פורט 2021 – עשוי מ-100% ענבי קברנה סוביניון, 17.8% אלכוהול. יין מחוזק בתערובת של ברנדי עם מיצוי נוזל חרובים מעצי המשק. מכיוון שהטמפרטורה בחוץ מגיעה כאן ל-50 מעלות, אז את החביות משאירים בעיקר ליד פינת האירוח בחצר – "מספיק חם ב-35 מעלות", כך גל. המחיר 195 ₪, ביקב 150 ₪ – "לא נשארו הרבה בקבוקים".

יקב תושיה באר מילכה – 050-8666323. הזמנת יינות היקב כאן

כתום – על יינות לבנים וקליפותיהם

אלון גונן: באתר מכירת היין הישראלי צ'ירס, התפרסם מאמר של היינן יעקב אוריה בנושא יינות כתומים. אוריה פרסם בשנים האחרונות מספר מאמרים וכתבות שמתייחסות לז'אנר הזה. אין עוררין על כך שהיינן יעקב אוריה הוא גאון יצירתי בסצנת היין הישראלית, כשהוא מציע יינות כתומים שמתיימרים לשנות כל מה שחשבתם שידעתם על יין. אצלו ביקב הוא פשוט שובר את הכללים. הכתבות שמוקדשות לו מציירות יינן המעדיף ליצור חדשנות במקום להסתפק בנוסחאות מוכרות. היינות שהוא מייצר מבלבלים ומאתגרים את חובבי היין, ואין ספק שהוא מצליח לפתות את כולם לנסות אותם. גאונותו מתבטאת גם בכך שהוא בורח בקפידה מכל ניסיון להיחשב "יינן קונבנציונלי", ומזמין את הספקנים לקחת צעד קדימה, או פשוט להישאר מאחור.

יין כתום – טרנד או אמת מקצועית?

בשנים האחרונות נדמה כי היין הכתום הפך לחביבם של אוהבי היין האלטרנטיבי, במיוחד בסצנה האורבנית של תל אביב. לא מעט ייננים מנסים למתג את הסגנון הזה כ"חזרה לשורשים", כהצהרה על איכות או כחלק ממהפכה קולינרית. בין הבולטים שבהם נמצא יעקב אוריה, יינן שבנה לעצמו תדמית של פורץ דרך בתחום היינות הכתומים בישראל. אך האם מאחורי כל ההצהרות הגדולות יש באמת בסיס מקצועי, או שמדובר פשוט באסטרטגיה שיווקית מחוכמת?

מיתוג אישי או אמירה מקצועית?

אוריה מזוהה עם חקר בלתי פוסק של טכניקות ייצור שונות. כאמור אין ספק שמדובר ביינן מוכשר, אך העובדה שהוא עוסק בעיקר בנישות אלו אצלו במגרש הפרטי, מעלה שאלה: האם מדובר באידיאולוגיה מקצועית, או בניסיון לבדל את עצמו משאר הייננים הישראלים שמתחרים בזירה הקלאסית? הרי מי שנכנס לתחום יינות הכתומים והטבעיים, מציב לעצמו קריטריונים חדשים, ומתרחק מהסטנדרטים שמגדירים מצוינות ביינות אדומים ולבנים קלאסיים.

הצגת היינות הכתומים כטרנד עכשווי

להבנתי, המאמר של אוריה מציג את היינות הכתומים כטרנד עכשווי ומוביל. עם זאת, יש לציין כי למרות שהשם "יין כתום" חדש בעולם היין, שיטת העשייה היא עתיקת יומין, וכך ייצרו יין בגיאורגיה לפני 8,000 שנה. כיום התהליך השתפר, ויין כתום מקבל תחייה חדשה בזכות פורצי דרך מאיטליה, יוון, קליפורניה, דרום אפריקה ואוסטרליה. עם זאת, היינות הכתומים עדיין מהווים נישה קטנה יחסית בשוק היין העולמי, ולא כל הצרכנים מקבלים אותם בברכה.

טרנד גלובלי או קפיצת ראש למים עכורים?

היין הכתום, שמיוצר למעשה מענבים לבנים שעברו השרייה עם קליפותיהם, הפך לטרנד בינלאומי בעיקר בזכות שיווק חכם, ולאו דווקא בשל איכויות יוצאות דופן. אם אצטרך לתת כותרת למאמרים של אוריה על יינות כתומים, אז המשפט "עומק חדש ביינות לבנים" מתמצת את הפילוסופיה של אוריה. מבקרים רבים בתחום טוענים כי ברוב המקרים מדובר ביינות שנוטים לחמצון יתר, טעמי לוואי מודגשים, ולעיתים קרובות גם חוסר יציבות בבקבוק. אם נשווה את ההתלהבות הנוכחית סביב היין הכתום לטרנדים קודמים, כמו ביו-דינמיות ויין טבעי בלתי מפוסטר, אפשר לשאול האם זו עוד אופנה חולפת או מהלך מקצועי עם שורשים אמיתיים.

במאמריו ובהתבטאויותיו, אוריה מצטט לעיתים את מבקר היין המנוח דניאל רוגוב, כנראה בניסיון להקנות לגיטימציה לדבריו. אך השימוש ברוגוב שנפטר לפני יותר מעשור, ואינו יכול לאשר או לסתור את הטענות, הוא בעייתי לכל הפחות. אם באמת מדובר במהפכה עם שורשים מקצועיים מוצקים, מדוע צריך להסתמך על אמירות של מבקר שאינו בין החיים? האם זו דרך להתחמק מביקורת עכשווית של מומחי יין פעילים?

השוק התל אביבי כמקפצה שיווקית

היין הכתום מתאים במיוחד לסצנה האורבנית התל אביבית, שבה חובבי יין צעירים מחפשים חידושים, ונמשכים לרעיונות של "שבירת מוסכמות" ו"אלטרנטיבה למיינסטרים". מסעדות יוקרה, ברי יין וסומליירים תל אביביים מאמצים את הסגנון הזה, לא בהכרח בגלל איכותו אלא כי הוא מאפשר להם למכור חוויה שונה ומסקרנת במחירים גבוהים. נשאלת השאלה האם הצרכן מקבל יין איכותי באמת, או שמדובר בתעלול מיתוגי שמתוזמן היטב.

האם היין הכתום באמת עומד במבחן האיכות?

יינות לבנים ואדומים מיוצרים בטכניקות מדויקות שנבדקו ונלמדו במשך מאות שנים, תוך התחשבות בטרואר, חומציות, איזון ורמת חמצון. היין הכתום, לעומת זאת, מציג שיטות ייצור שפחות מקפידות על יציבות ואיזון. במקרים רבים, מה שמתואר כ"עומק" הוא למעשה חמצון יתר, ומה שמוצג כ"מורכבות" הוא לא פעם פשוט חוסר ניקיון יינני.

השאלה המרכזית היא: האם היינות הללו יעמדו במבחן הזמן, או שכמו הרבה טרנדים שיווקיים, הם ייעלמו כשהקהל יפנה ללהיט הבא?

סיכום: חיפוש אמיתי או בריחה מהתמודדות?

יעקב אוריה הוא יינן ידוע ומוערך בזירת היין הישראלית, ולאורך השנים ביסס את עצמו כמי שמאתגר את גבולות הייננות המסורתית. הוא חיבר מאמרים על יין טבעי, תהליכי תסיסה ושימוש מינימלי בגופרית, והפך לדמות מרכזית בדיון סביב היינות האלטרנטיביים. עם זאת, השאלה העומדת על הפרק היא האם היין הכתום שהוא מקדם באמת מספק חוויית שתייה איכותית ומורכבת, או שמא מדובר במסלול עוקף לתחרות עם היינות המסורתיים, המצריכים דיוק, יציבות והתמודדות עם סטנדרטים מחמירים יותר.

היין הכתום הוא ניסוי מרתק, אך כל עוד הוא לא מצליח להוכיח את עצמו לאורך זמן, יש מקום לשאול האם מדובר באמת במהפכה, או פשוט בעוד גימיק יין שמתאים לאינסטגרם ולתפריטי מסעדות טרנדיות.

החביות החברתיות של מועדון נחמת שותים חוגגות עשור

רני רוגל: בימים אלה מציינים במועדון היין 'נחמת שותים' בהובלת צביקה אמיתי (הקים אותו עם אחיינו עמי ארליך), ש"מאגד בתוכו אוהבי יין איכותי שמחפשים בית חם וחברים טובים החיים ונושמים יין" ופועל כקבוצת רכישה מיקבים ישראלים, עשור לחביות החברתיות שלהם – חביות שמיוצרות בשת"פ עם חברי המועדון בתהליך ייצור היין, או נבחרות מיינות מוגמרים לאחר שהיין מתאים לחברים שרוצים לקנות אותו.

זה התחיל כשלפני בציר 2015 פנה היינן יעקב אוריה לצביקה והציע לו רעיון עסקי חדש. אוריה סיפר שהקים עם משקיע יקב שירות – רעיון חדש אז, עם יקב ליבנה במושב שדה משה. צביקה הזמין חבית קברנה סוביניון, יעקב אוריה עשה את היין, חברי המועדון טעמו את היין בתהליך ואז צביקה מכר יין עתידי "על הנייר". "המועדון שלנו היה אז כבר בן חמש שנים ואנשים סמכו עלי. בדקתי את היין בתהליך עם עוד מספר אנשים, חברי המועדון שילמו מחיר טוב – כ-70 שקל לבקבוק. חיכיתי עוד שנתיים ועשינו עוד חביות כאלה ב-2017 ו-2019, ובהמשך כל שנה".

במקביל, ב-2016 ייצרה אורנה צ'ילג עבור המועדון חבית נביולו וחבית סירה אותן סיפקה ב-2018. "מאז זה התחיל לרוץ", אומר צביקה אמיתי, " עשו עבורנו 30 חביות של יין מוכן או יין בתהליך בעשרה יקבים, ביניהם בן-חיים, נישקה, עמרם ונעמן. ביקב בן נון עשינו עם היקב יין כל שנה החל מבציר 2020 עד 2024, לפעמים שתי חביות בשנה. התהליך שם כלל התחלה עם שמונה זנים, צמצום לחמישה ואז מגיעים לרזולוציה הסופית, מסכמים, וכשהיין מוכן – שנה וחצי מהבציר, לכל יקב ממנו אנחנו רוכשים מגיעים החברים לחלוקת היין ומקבלים את הבקבוקים אותם הזמינו. החבית חברתית וכל התהליך חברתי כי חברי המועדון מעורבים כל הזמן".  

חובב היין והבלוגר דויד אמזלג שפרסם פוסט מעניין על קבוצות רכישה ורכישות קבוצתיות של יין "רכישות קבוצתיות: אולי הדרך המשתלמת ביותר כיום לקנות יין", אומר: "למיטב ידיעתי אין שום יוזמה נוספת כזו בישראל. יש כמה יוזמות של רכישות קבוצתיות אך הן שונות מהותית בדרך שהן עובדות (וגם בסדר הגודל שלהן. אגב, גם ברמה עולמית (בטח באירופה) ״נחמת שותים״ היא קבוצת רכישה לא שגרתית כלל. אני אפילו חושב שרק בגלל האופי של תעשיית היין הישראלית קבוצה כזו אפשרית".

אז כנראה שצביקה אמיתי בהחלט יכול להיות מרוצה מהחותם שהטביע: 30 חביות ב-10 שנים ממגוון יקבים, כשהחברים שותים וקונים לפעמים בלנד ייחודי עבורם מיקב מסוים. והוא מבקש להדגיש את הצד הכספי במיזם שלו: "אני תמיד עושה מאמץ גדול שהמחיר יהיה פחות מ-90 שקל לבקבוק, כשהחברים יודעים שאני מרוויח 20 שקל על בקבוק. כלום לא מוסתר מאף אחד".

עוֹלְלוֹת

היין הישראלי מתגייס למאמצי הסברה ודיפלומטיה

ביום חמישי שעבר, 6.2.2025, התקיים ברומא בירת איטליה כנס מיוחד תחת הכותרת "יין כמורשת תרבותית: דיאלוג אסטרטגי בין תעשיות תרבות ויין". בכנס השתתפו כ-100 איש, בהם עיתונאים, מומחי יין, ייננים, חוקרים, ארכיאולוגים, היסטוריונים ועוד, והוא נערך בקוריה ג'וליה (Curia Julia) – בית הסנאט של רומי העתיקה שבפארק הארכיאולוגי של הקולוסיאום. הדוברים היו נציגים ממחלקת דיפלומטיית היין של "התנועה למאבק באנטישמיות", שהאירו זרקור מיוחד על תעשיית היין הישראלית. כמו כן הושם בכנס דגש על האספקט ההיסטורי-ארכיאולוגי של תעשיית היין הישראלית, כאשר מבחינה היסטורית ארץ ישראל היא מהראשונות בעולם שייצרו יין.

ביוני 2024 השיקה "התנועה למאבק באנטישמיות" את מחלקת דיפלומטיית היין שלה, שהוקמה לאור אסון ה-7 באוקטובר והפגיעה הקשה ביקבים וייננים בדרום ובצפון הארץ, כוללת נזקים רבים לכרמים שלחלקם כלל לא הייתה גישה מטעמים ביטחוניים. לכך נוספו הגיוס של אנשי מקצוע רבים בענף למילואים ממושכים, והפגיעה קשה במסעדות שהשפיעה ישירות על צריכת היין. לכן הוחלט להקים מיזם שיסייע ליקבים שנפגעו, ובמקביל יציג לעולם את תעשיית היין הישראלית, מה שגם יסייע במאמצי ההסברה והדיפלומטיה הישראלים. את היוזמה מובילים סשה רויטמן – מנכ"ל התנועה למאבק באנטישמיות, ושירה גרנות ("פיית היין") – מנהלת קשרי הקהילה של התנועה.

במהלך הפורום ברומא הציגה שירה גרנות תובנות על תעשיית היין המתפתחת במהירות של ישראל שהפכה את אחד האזורים היבשים ביותר בעולם למוביל דרך עולמי בהיבטי חדשנות, חקלאות ותעשייה, על-ידי שילוב זני ענבים עתיקים ושיטות חקלאות מסורתיות עם טכנולוגיות מודרניות פורצות דרך. בחודשים האחרונים פועלת גרנות כנציגה של היין הישראלי בעולם, עם הרצאה תחת השם "יין, מלחמה וישראל".

"כשחושבים על ישראל, יין בדרך כלל לא יהיה הדבר הראשון שעולה בראש", אמרה גרנות לבאי הפורום ברומא. "אבל באופן מפתיע מדובר במדינת יין, מצפון ועד דרום, ובמובן הארכיאולוגי, זו ארץ מלאה ביקבים עתיקים, שמקורם בימים מקראיים. ישראל היא מקום מורכב, ויין מציע דרך לדבר, להאזין, להתגבר על קונפליקטים ומחלוקות ומאפשר ללמוד על ישראל בדרך שונה".

סשה רויטמן, מנכ"ל התנועה למאבק באנטישמיות, ציין כי "ענף היין הישראלי, כמו כל מדינת ישראל כמובן, וכמו היהודים בתפוצות שמתמודדים עם אנטישמיות שמגיעה לשיאים חדשים, ספג מהלומה מאז פרוץ המלחמה. המחלקה הייעודית לדיפלומטיית יין שהקמנו מפיצה וממנפת את בשורת היין הישראלי, תוך שהיא מסייעת במאמצי הסברה ודיפלומטיה. אנחנו מספרים את הסיפור האמיתי של ישראל דרך היין, וכך אנו יכולים להעביר מסרים ועובדות שלצערי לא עוברים לציבור בעולם, שניזון היום יותר מתמיד משקרים וחצאי אמיתות, המופצים באמצעות כלי התקשורת וברשתות החברתיות".

 מקרר יין לבקבוק אחד בלבד – יש דבר כזה

יונתן לבני: ככתב יין, איני נוהג להמליץ על מקררי יין, שכן יש כל כך הרבה מקררים בגדלים שונים ובאיכויות שונות, המיוצרים על ידי חברות רבות ברחבי העולם. אבל לא אחת, כשאני מארח בביתי ומגיש יינות לבנים, אני חוזר למקרר לאחר הגשתם כדי לצנן אותם להמשך ההגשה.

לאחרונה נתקלתי במקרר יין שולחני, שמאפשר לי להמשיך ולצנן את היין באופן עצמאי, בלי צורך לגשת למקרר כלל. קאסו (CASO) הוא שמו של מקרר יין, שגיליתי לא מזמן ואני מרבה להשתמש בו, ואפילו לוקח אותו לחברים המארחים אותי, עם בקבוקי היין שאני מביא עמי, או כדי להקל עליהם בקירור היינות שלהם. קאסו מיוצר בגרמניה – דווקא לא בסין, והוא בגודל המיועד לבקבוק אחד, עד קוטר 9 ס"מ. הוא מקרר יין בטווח בין 5-18 מעלות, ומגיע אליהן תוך דקות ספורות. העיצוב יפה, עם גימור נירוסטה שחורה, תצוגת לד של הטמפרטורה ולחצני מגע. הוא גם לא משמיע רעשים כלשהם. אינני איש מכירות וגם לא נציג של המפיצים: אני פשוט רוצה להמליץ על מוצר איכותי, כפי שאני גם ממליץ בכתבותיי על יינות טובים. אוהבי יין יכולים לקנות אותו בחנויות יין ובאתרי אינטרנט שונים – שימו לב למחיר, שמשתנה ממפיץ למפיץ (באתר זה טווח מחירים 600 עד 724 ₪).

28.2.25: יקב יתיר חוגג את פריחת השקד – יין נוף ומוזיקה חיה

בוקר אחד בלבד, ממש בסמוך לפריחת השקדיות, יארח יקב יתיר הדרומי אירוע מיוחד בו היין והטבע נפגשים. זה יקרה ביום שישי 28.2.25 בין השעות 10:00-14:30.

מרכז המבקרים של היקב, הממוקם במרחק 5 דקות נסיעה בלבד מפסטיבל השקדיות של תיירות חבל יתיר, יציע למבקרים טעימות מיינות הדגל של היקב אשר מבטאים את אופיו הייחודי של אזור הדרום. זאת לצד אווירה מדברית, מוזיקה חיה של הרכב "מתופפי המדבר" שיכניס את האורחים לאווירה קצבית, ופודטראק עם מנות בשריות כשרות מהמעשנה.

המחיר 100 ₪ לזוג כולל 3 טעימות יין. המנות הבשריות נמכרות בנפרד

מרכז המבקרים של יקב יתיר – תל ערד (סמוך לפסטיבל השקדיות במשקי חבל יתיר). לפרטים נוספים 054-5831840. פרטים נוספים על פסטיבל השקדיות של חבל יתיר כאן