אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים כבר 600 ימים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, שמחים על שובן הביתה של אמילי, דורון, רומי, לירי, קרינה, דניאלה, נעמה, ארבל, אגם. שמחים על שובם של גדי, עופר, קית', ירדן, חמשת התאילנדים, אוהד, אור, אלי, יאיר, סשה, שגיא, הישאם, אברה, אליה, טל, עומר ונקרט, עומר שם טוב, עידן. אבלים מכל הלב על החללים שהוחזרו: שירי ביבס, כפיר ואריאל, עודד ליפשיץ, שלמה מנצור, צחי עידן, איציק אלגרט, אוהד יהלומי – יהי זכרם ברוך. מייחלים לשובם של כל 58 החטופים שנשארו בשבי – עכשיו!

פינטו ואוריה – טובים השניים

אלון גונן: מי בכלל צריך טרואר? בשנים האחרונות אני מוצא את עצמי מגלגל עיניים בכל פעם שמישהו אומר את המילה "טרואר". פעם זה היה מושג מסקרן, היום זה מרגיש כמו קוד מיסטי להצדיק מחירים, חוסר עקביות או יינות שפשוט לא עובדים. יין טוב צריך להיות ברור – בלי תירוצים על קרקע, גובה ואקלים.

ובאותה נשימה, גם כל השיח סביב יינות "אישיים", "חופשיים" או "כתומים" כבר מעייף. יעקב אוריה, היינן שמוביל את יקב פינטו, נחשב בצדק לאחת הדמויות המסקרנות בענף. אבל אם להיות כנים – לא כל יין ש"מדברים עליו הרבה" באמת שווה את הרעש. לפעמים נדמה שהסגנון מתבלבל עם האיכות, ושמרוב הצדקות, כבר קשה להגיד "נו שוין, לא עובד".

ולכן דווקא הפתעה. בלב המדבר, הרחק מהאזורים הקלאסיים של היין הישראלי, פועל יקב פינטו – יקב בוטיק קטן ומדויק, שמוכיח שאפשר גם אחרת. כאן יעקב אוריה כיועץ היין של היקב  לוקח צעד אחורה מהאקספרימנטלי, בוחר בגישה קלאסית, מאופקת, ומניח ליין לדבר – סוף סוף, בלי רעש מיותר.

סדרת חולות – המדבר מדבר (ושאר העולם מקשיב, או לפחות עושה את עצמו)

סדרת "חולות" של יקב פינטו מציעה בלנדים אזוריים – כלומר, יינות שגדלו בחול ונבנו סביב זנים שהצליחו לא למות במדבר. העבודה, כך מספרים לנו, מתחילה בכרם: דילול פרי (כי פחות זה יותר), השקיה מדודה (כלומר, מתפללים לגשם), וטיפול קפדני (נשמע טוב על הנייר). ומשם – ליקב, בו ממשיכים את הקו המדויק. כל יין בסדרה נושא את חותם האזור, כלומר: יובש, שמש, קרקע חמה – ואולי גם קצת חום-יתר, תלוי באיזה שעה בצרו. הבנה עמוקה של תנאי הגידול? אולי. אבל בואו נהיה כנים: בסוף מה שמעניין אותנו זה האם באה לי עוד כוס מהיין.

חולות אדום 2022 – בלנד מבוסס מלבק, מרלו ופטי ורדו. היין ריכוזי ובנוי היטב, עם פרי בשל, חמיצות מדויקת, ונגיעה קלה של תיבול שמקורו בזן ולא בתוספת. יין מאוזן, ישיר ועמוק. מחירו 125 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – 90 ₪.

מלבק 2023 – יין רציני ומדויק, עשיר בפרי כהה אך מאוזן היטב. הטאנינים נוכחים אך משולבים, והסיומת ארוכה ונקייה. מלבק שמצליח לשלב עוצמה עם שליטה – ללא גסות, ללא עודף. מחירו 95 ₪. ציון 91. תמורה למחיר – בהחלט.

חולות לבן 2023 – בלנד של רוסאן ושנין בלאן. הרוסאן תסס ויושן כולו בחביות עץ אלון, השנין בלאן מוסיף רעננות ודיוק. יין יבש, עשיר ובעל נוכחות ברורה. מחירו 125 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – 90 ₪.

שנין בלאן 2024 – יין בעל גוף מרשים, מרקם עגול, וחומצה שמחזיקה את הכול במקום. שילוב טוב בין עץ לפרי, מבלי שאחד משתלט. יין לבן יבש שלא מחפש להיות נגיש – אלא מדויק, מהודק ולעניין. מחירו 89 ₪. ציון 89. תמורה למחיר – בהחלט.

לסיכום: יקב פינטו מצליח לבלוט – לא בגלל טרואר, לא בזכות רעש תקשורתי או שיווק מדוקדק, אלא פשוט כי הוא עושה יין טוב. יעקב אוריה, שבדרך כלל מזוהה עם יינות שמחייבים תדרוך לפני הלגימה, מציג כאן קול אחר: שקט, מדויק, שקול. זה לא יין שמבקש להסביר את עצמו – זה יין שפשוט מבצע.

סדרת "חולות" מפתיעה בעקביות שלה: יינות עם אופי, אך לא גחמה; עם עומק, אך לא כבדות; עם נוכחות, אך בלי פוזה. מבין, טעים. מלבק 2023 בולט בדיוק המרשים שלו, והחולות האדום מציע שילוב נדיר של נגישות ותחכום. גם הלבנים – במיוחד השנין בלאן 2024 – מוכיחים שלא צריך להיות בפרובנס כדי לייצר יין יבש מדויק ומעניין.

יקב פינטו הוא יקב שמזכיר שיין טוב לא צריך תירוצים – רק ענבים, מחשבה נקייה, ועשייה מדויקת. לפעמים זה באמת כל הסיפור.

יונתן לבני בטעימת יינות רוזה באיש הענבים – החיים הוורודים

עד לפני מספר שנים נחשב חג השבועות לחג הגבינות הלבנות, משום שעל פי המסורת שבועות הוא חג מתן תורה, והתורה נחשבת לצחורה ולבנה. לכן היה נהוג לאכול גבינות לבנות ולשתות יינות לבנים.

בשנים האחרונות, לצד היינות הלבנים הצטרפו יינות ורודים, שנחשבים ליינות קלים ונעימים לשתייה. יינות אלו מיוצרים בעיקר מענבים אדומים, אך נבדלים מהם בכך שאין כמעט מגע עם קליפות הענבים והקליפות בעלות הצבע. השיטה הפופולרית ביותר ליצירת יינות רוזה, היא מגע קל של קליפות הענבים עם המיץ, מה שמקנה להם את הצבע הוורוד. קיימת גם טכניקת דימום (Bleeding), בה מפרישים כמות מסוימת מתוך תירוש המיועד ליין אדום לאחר זמן מגע מסוים עם קליפות הענבים, לעתים תוך ערבובו עם יין לבן מוכן.

בבית איש הענבים ביפו הוצגו והוטעמו לפני החג, כ-30 יינות רוזה המיוצרים בארץ וכ-20 יינות רוזה מיובאים מחו"ל. אני הצלחתי לטעום  12 יינות רוזה ישראלים שונים. כשביקשתי מחיים גן, הלא הוא איש הענבים (קראו בהמשך את הכתבה של אלון גונן עליו), להסביר לי את הסיבה לאירוע, הוא לא דיבר על חג השבועות אלא על האקלים: "האקלים הישראלי החליט שצריך לשתות יינות לבנים ורוזה – לא אני החלטתי. הטופוגרפיה שלנו קובעת כי יש לנו שמונה חודשים של קיץ. עם פרוץ האביב השיקו כל היקבים בארץ את יינות הרוזה החדשים שלהם. אירוע זה הינו הזדמנות להראות ולהטעים, כי רוזה הוא יין קליל ונעים ומרווה, שמתאים לים, לפיקניק, לדגים ולפירות, ולאו דוקא 'לעל האש' – בקיצור זה יין טוב לקיץ הישראלי." חיים גם ציין כי צריכת יינות רוזה בארץ עלתה באופן משמעותי, ויש מחסור בהשגתם בשוק, כי הם הפכו להיות כל כך פופולריים עד שהם נעלמים מהר. ואלה היינות שטעמתי (ואם התמונות שצילמתי נראות ורודות – כנראה גם הן הושפעו):

יקב רזיאל – ברוט רוזה : בכניסה לבית איש הענבים נמזג לנו מבקבוק מגנום יין רוזה מיקב רזיאל של אלי בן זקן. היין מורכב מענבי שרדונה ופינו נואר ממספר שנות בציר, והתבגר בחביות עץ. היין היה כל כך טעים ומיוחד – פשוט יין רוזה מבעבע נהדר ומאוד מומלץ. מחיר  בקבוק רגיל ולא מגנום – 285 ₪. מאוד יקר אבל כל כך יחודי וטעים, שאני ממליץ למי שיכול להוציא סכום כזה לקנותו על אף מחירו.

יקב שדות ים – סמוק 2024: עשוי מענבי גרנאש. כמעט לבן בצבעו, עם ריח וטעם מצוינים. שונה מאוד בטעם מיינות רוזה רגילים. מציג איזון מרשים בין פרי בולט לרעננות אלגנטית. הארומות נפתחות בניחוחות של תות שדה טרי, פריחת הדרים ונגיעה מינרלית, בעוד הפה נהנה מחומציות חדה אך לא משתלטת. גוף קל-בינוני וסיומת יבשה ומדויקת. לא יין קליל אלא עמוק. 110 ₪ – כדאי לשתות אותו.

יקב שדות ים – ג'ינג'י פינו גרי 2024: הפינו גרי רוזה של היקב מציג פרשנות עדינה ומדויקת לזן – צבעו ורוד בהיר עם גוונים סלמוניים, והארומה מתאפיינת בפרופיל ארומטי נקי של תפוח ירוק, אשכולית ורמזים לפרח לבן. החך רענן, עם חומציות טבעית גבוהה שמעניקה לו חיות ודיוק. גוף קל וסיומת יבשה, עם מרירות הדרית קלה שמוסיפה מורכבות. יין מעניין אם כי היין הקודם של היקב היה טעים הרבה יותר. 110 ₪.

יקב פאוקר – רוזה יבש 2024: על יינות יקב פאוקר מקיבוץ ניר עוז, שמקימו גדעון פאוקר ז"ל נרצח בבוקר ה-7 באוקטובר, כתבנו לא אחת ב'שמענו בין הגפנים'. היינן היום הוא הנכד גל פאוקר. הרוזה שלו עשוי מ-60% ענבי מרלו, 25% קברנה פרנק ו-15% סוביניון בלאן. רוזה מקסים, ולא בשל הסיפור העצוב של היקב. 105 ₪ – יין באיכות יוצאת דופן.

יקב קסטל – רוזה דה קסטל 2023: בציר מוקדם של ענבי מרלו, סירה, מלבק וקברנה פרנק. היין בוקבק בינואר 2024, ועד אז שהה במיכלי נירוסטה. הוכחה לאיכות היינות שהיקב מייצר, עם איזון יפה בין פירותיות לחומציות. ארומות של פרי אדום טרי, דובדבן ושזיף, מתערבבות עם ניואנסים של תבלינים רכים ומעט פרחוניות. 110 ₪ – יין נעים לשתייה בעיקר כשהוא מצונן היטב.

יקב מישאל – רוזה רקפת 2024: משה אוחנה, יינן היקב מדרום רמת הגולן, עשה מאות ימי מילואים מאז תחילת המלחמה. היין עשוי מ-100% ענבי מרסלאן, ויש לו טעמים נעימים של אפרסק. יין עם חומציות נעימה, ומאוד נהניתי ממנו. 130 ₪ – יקר.

יקב דרימיה – רוזה 2024: יקב דרימיה שוכן בישוב סוסיה שבהר חברון. היינן  אלעד מובשוביץ ייצר את הרוזה שלו מ-90% ענבי מלבק ו-10% מורבדר, מכרמים בחבל יתיר שענביו שונים וטעימים בגלל מיקומו באזור מדברי. המלבק, עם אופיו הפירותי והעשיר, מעניק ליין גוף מלא יותר, בעוד המורבדר מוסיף לו ניואנסים של תבלינים וארומות פרחוניות מעודנות. בפרופיל הארומטי אפשר להבחין בפירות אדומים צעירים כמו דובדבן, תות שדה ורמזים של פטל, שמתחברים באופן טבעי עם תווים של תבלינים רכים ואדמה. החך מציע חומציות מאוזנת ומרקם חלק, עם גוף קליל וסיומת נעימה ויבשה. 110 ₪ – יין רוזה עדין ונעים.

יקב כרמל – ויניארדס רוזה 2023: יוצרמ-67% ענבי מרסלאן ו-33% גרנאש. לאחר השריה קצרה על הקליפות עברו הענבים סחיטה עדינה, על מנת לקבל את הצבע הורדרד ולשמור על הארומות של היין. שהה 6 חודשים על משקעיו בחביות עץ אלון ישנות. בפרופיל הארומטי ניתן למצוא תערובת של פירות אדומים כמו תות ושזיף, לצד רמזים של תבלינים עדינים ואקזוטיים. החך מאופיין בחומציות גבוהה, שומר על רעננות ומאזן את פירותיות היין באופן מעודן. הגוף קל עד בינוני, עם סיומת יבשה ואלגנטית שממשיכה את תחושת הטריות. יין ממש טעים ומרגש במחיר מצוין – 70 ₪ – אחת ההפתעות של האירוע.

יקב כרמל – מדיטרניאן ווטס רוזה 2024:  עשוי מ-50% ענבי ברברה, 30% מרסלאן, 15% גרנאש ו-5% מלבק. יין שהתפתח בשני מיכלי נירוסטה גדולים ללא מגע כלשהו עם עץ. גם כן מיינות רוזה הטובים ששתיתי באירוע. יין עדין, פירחוני ואפילו קצת טרופי בטעמו, וחמיצות נעימה בעת השתייה. 65 ₪ – מציאה.

יקב אמפורה – טרואר מרגלות הכרמל 2023: יין מהרי הכרמל, מענבים שהגיעו מגפנים בוגרות של כרם עמיקם בבקעת הנדיב ליד זכרון יעקב. היינן מאירם הראל יצר יין מענבי קריניאן שנסחטו מאשכולות שלמים, ועברו שפיה של 24 שעות ותסיסה במיכלי נירוסטה. יין שמציע חוויית שתייה קלילה ונגישה, אך לא מתבל את החוויה באופי מיוחד או מרהיב. פרופיל הארומה פשוט, עם ניחוחות של פירות אדומים רכים כמו תות שדה ודובדבן, לצד נגיעות פרחוניות עדינות. החך מאופיין בחומציות רעננה אך לא חודרנית. גוף קל וסיומת עדינה יחסית, ללא אלמנטים דרמטיים. 115 ₪ – לא זול.

יקב מוני – נחל רוזה 2023: עוד הפתעה בטעימה. יין שמורכב מענבי קלדוק, מגפנים הגדלים במורדות הרי יהודה, היכן שגדלים רבים מהענבים מהם היינן ששון בן אהרון עושה יינות טובים. ענבי הקלדוק עברו סחיטה קלה ועדינה, שנתנה ליין פרופיל ארומטי עשיר, עם ניחוחות של פירות אדומים טריים כמו תות שדה ודובדבן, בשילוב רמזים פרחוניים עדינים ותחושת מינרליות רכה. החך רענן ומאוזן, עם חומציות חדה שמותירה תחושת קלילות אך גם עומק, וגוף בינוני שמוביל לסיומת יבשה ונעימה, שמדגישה את האיזון שבין פירותיות לרעננות. 60 ₪ – מציאה.

יקב פלדשטין – גרנאש רוזה 2024: הרוזה של היינן אבי פלדשטין הוא יין נעים ומהנה. מיוצר מ-85% ענבי גרנאש ו-15% קלדוק, שמעניקים לו שילוב מוצלח של פירותיות וטריות. הארומות המובילות הן של תותים ופטל, לצד נגיעות פרחוניות ומליחות עדינה, שמוסיפה לו מורכבות נעימה. החך רך ומאוזן, עם חומציות חיה שמחזקת את טעמי הפירות. סיום יבש, אלגנטי ומרענן, מה שממקם את היין בסגנון הצרפתי הגסטרונומי. 110 ₪ – בחירה מצוינת לאוהבי הרוזה המורכב והטעים.

הכותב הוזמן לטעימה בבית איש הענבים

איש הענבים – רבע מאה של תרבות טעם והתמדה

אלון גונן: אני כותב את המילים האלה לא רק כמי שמביט מהצד, אלא כמי שמכיר את האיש שמאחורי הענבים. את חיים גן. את האהבה שלו ליין, אבל עוד יותר מזה — את האהבה שלו לאדם. את הקשב, את החיוך, את היכולת להרים כוס בדיוק ברגע שצריך, וגם להושיט יד. לא הכרתי הרבה אנשים שמתעקשים כל כך בעדינות. חיים לא רק לימד אותי על יין; הוא לימד אותי על התמדה, אצילות, ועל מה זה אומר באמת לפתוח מקום, ולהישאר פתוח.

כמו שהוא תמיד אומר: "תהיה גויאבה – או שאוהבים או שלא. אל תוותר, אל תתפשר, תישיר מבט גם לאלה שנפגעים, הם רק יצאו מחוזקים מזה." וככה בדיוק הוא חי, וככה בדיוק אנחנו שותים איתו כבר 25 שנים.

בארץ שבה הכול משתנה – ממשלות, גבולות, תחושות ביטחון, היה מקום אחד שלא כבה בו האור לרגע. לא בזמן מלחמות, לא בפיגועים, לא כשנגיף סגר את העולם. במשך 25 שנים "איש הענבים" היה מגדלור קטן אך עיקש של תרבות, טעם והתמדה. מקום מפגש — מקום של השראה, דרך, ולפעמים גם תקווה. בין אזעקה לטעימה, בין מסכה לכוס, הוא נשאר פתוח. ליין, לאדם, ולרוח שלא מתכוונת להיסגר אף פעם. הסיפור המדהים הוא לא רק בהצלחות, אלא בהתמדה. כשמסעדות נסגרו, יקבים נכנסו למצוקה, המדינה הייתה בסגר – "איש הענבים" לא עצר. גם לא בזמן טילים, גלי טרור או הפסקות חשמל. המקום הזה נשאר פתוח, כי יין – כמו תרבות, לא מוותרים עליו. הוא הופך לעוגן דווקא כשהכול רועד.

חיים גן, מייסד "איש הענבים", הוא הרבה יותר מסומלייה. הוא יזם תרבות, מחנך, איש חזון. דרך מאות סדנאות, הרצאות, תחרויות והפקות, הוא הצליח להפוך את היין מעניין של מוּרָמִים מעם לנחלת הכלל. להנגיש מילה כמו "טרואר" גם למי שאינו שייך לעולם הזה, ולהפוך את כוס היין לְפֶתַח של שיחה, סקרנות, וגאווה מקומית.

"איש הענבים" הפך לאורך השנים לכתובת מקצועית אמינה ובלתי תלויה. מקום שבו יקבים — קטנים וגדולים, יכולים להיבחן, ללמוד, לפרוח. זה לא עוד אולם אירועים או חנות יין. זה בית. זה מרחב להתפתחות. יקב שרוצה להיבחן באמת, לבחון יין חדש, לקבל ביקורת כנה — יודע ששם יקבל אותה. זה גם מקום שמציע במה, קהל, הקשבה, ורוח של חדשנות עם שורשים עמוקים. תחרות היין והכהלים הבינלאומית TERRAVINO שנערכת על ידי "איש הענבים" כבר בת 18. היא נחשבת לאחת מתחרויות היין היוקרתיות בעולם. יקבים רבים מישראל ומהעולם שולחים את יינותיהם, בתקווה למדליה שיכולה לשנות את פני השיווק. אבל מעבר למדליות — התחרות הזו יצרה גשר בין ישראל לעולם היין הבינלאומי, והיא ממצבת את ישראל כמעצמה מקצועית שמדברת ביין, אבל גם בערכים.

25 שנה והלב עוד פתוח

בחגיגות רבע המאה, ראוי שנקדיש מחשבה למפעל הזה. למקום אחד קטן  שהפך למקדש של יין, לתרבות של סבלנות, לעמידה על איכות. "איש הענבים" הוא לא רק מקום — הוא עמדה. הוא בחירה יומיומית לא להתפשר. הוא הזמנה להרים כוס, אבל גם מבט. קדימה, לעתיד של עוד הרבה שנים מלאות ענבים, אדם, ולב פתוח.

חיים הוא יפואי בנשמה. את דרכו הוא התחיל שם, בין סמטאות האבן והרוח המלוחה מהים. ומשם, איכשהו, מצא את דרכו אל המסדרונות של עירוני ד', בית הספר הצפונבוני בתל אביב, בכיתה ח' או ט'. לימים התברר שלמדנו יחד באותו מוסד. אחר כך הגיע הצבא, סוף מלחמת לבנון הראשונה, עמוק בתוך ההריסות והטראומות של הנעורים שנשברו. ודווקא משם מצא חיים את דרכו לנחמה. בסוף שנות השמונים, כשעוד כמעט לא דיברו פה על יין, הוא כבר הבין שיש בכוס הזו כוח: לנחם, לשתף, לאחות. בדיוק כמו היום, כשעשרות משפחות שכולות מוצאות נחמה רגעית בטעם טוב, בחום אנושי, באמירה שלא תמיד צריך מילים.

מי ידע אז שהילד מיפו, שגדל בין ים, יין וכאב יקים את אחד המוסדות התרבותיים הכי עיקשים ויפים שהיו פה. ואולי באמת רק יין יכול לשאת סיפור כזה. לא מתוק מדי, לא מר – פשוט עמוק, ומתיישן היטב.

אם דיוניסוס היה פוסע ביפו, אני בטוח שהיה עוצר לשתות עם חיים – לא רק בזכות היין שבכוס, אלא בזכות הרוח שבאדם. כי מי שמכיל בלגימה אחת כל כך הרבה שמחה, עמל ואצילות, הוא בעיניי שליחו האמיתי של אל היין.

תודה לך, חיים, על יין שהוא הרבה מעבר לטעם — על לב פתוח, על נוכחות שאי אפשר שלא לאהוב, ועל אינספור עצות ומפגשים שידעו להרגיע, לחדד ולעצב אותי — גם כאדם, וגם כמבקר יין.

הסוד שמאחורי יין מבושל: בין הלכה לאיכות – מה מבשלים היקבים?

אלון גונן: יינות מבושלים הם אחד הפתרונות ההלכתיים, שמאפשר שיווק ומזיגה של יין כשר גם בידי גויים וגם בידי יהודים חילונים (השם ישמור). יינות מבושלים הפכו למוצר יצוא מרכזי של יין ישראלי.  הפתרון הזה, שמבוסס על חימום היין לטמפרטורה בה הוא מאבד את מעמדו ההלכתי כ"יין נסך"; נפוץ במיוחד בשוק הכשר הבינלאומי. אבל כשמבשלים יין, לא רק ההלכה משתנה – גם החך מרגיש. הטמפרטורה קובעת – וגם איך מגיעים אליה, ההלכה דורשת שהיין יגיע לטמפרטורת חום של כ־74 מעלות כדי שייחשב ל"מבושל", אך לא קובעת כיצד עושים זאת. כאן נכנסת הטכנולוגיה:

חימום ישיר – שיטה פשוטה וזולה, אך גורמת לפגיעה קשה בארומות ובמרקם.

פסטור מידי (Flash Pasteurization) – שומר טוב יותר על טעמי היין, הודות לחימום קצר וקירור מידי.

חימום בוואקום – מאפשר להגיע לטמפרטורות הדרושות תוך שמירה מרבית על טעמי הפרי והאיזון העדין של היין.

הבחירה בין השיטות משפיעה לא רק על ההכשר – אלא על החוויה כולה. הפערים  בין היינות שיקפו ככל הנראה גם את שיטת הבישול עצמה, יחד עם הבנה ייננית וחומרי הגלם שהוקצו לאותו יין מבושל. כשהתהליך נעשה ברשלנות או בחוסר ידע מתקבל נוזל שטוח, עייף, ריקני. אבל כשיש הבנה טכנולוגית, ציוד מתאים ויד ייננית רגישה, אפשר לזקק את ההלכה מבלי לרוקן את היין.

יקב ציון: סדרת אימפריאל – לא תמיד 170 שנות מסורת מספיקות

יקב ציון מציג עצמו כבעל 170 שנות מסורת. אך יינותיו המבושלים מסדרת "אימפריאל" אותם טעמתי, מספרים סיפור אחר. נראה לי כי במקום להוות פתרון טכני שמכבד גם את היין וגם את ההלכה, הבישול ביקב ציון מרוקן את היין ממאפיינים חיוניים, עקב תהליך חסר השראה ולא מגבלה הלכתית.

קברנה סוביניון 2023 –  מה מצפים מקברנה סוביניון? עוצמה, עומק, טאנינים נוכחים, פרי שחור בשל, מבנה שאפשר להרגיש בו יציבות וביטחון. קברנה טוב מספר סיפור איטי, מלא שכבות. מה קיבלתי בקברנה סוביניון של יקב ציון אחרי הבישול? יין רך מדי, כמעט מחוק. הטאנינים התמסמסו, הפרי איבד מהחדות והעוקץ שלו, והתוצאה היא מרקם חלק מדי שלא משאיר חותם.

מרלו 2023 – מה מצפים ממרלו? רכות מובהקת אך עם גוון של עומק, פרי אדום בשל, מעט תיבול טבעי, ושובל של אלגנטיות שמגיע דווקא מהאיזון בין קלילות לרצינות. מה קיבלתי אחרי הבישול? יין שכולו קווים חלקים, אך לא מחוברים. הפרי נשאר על פני השטח, המרקם מרוכך מדי, והאופי – נעלם. כל מה שהיה אמור להיות עדין נהיה דליל, וכל מה שהיה אמור להיות רך הפך רופף.

סוביניון בלאן 2023 – מה מצפים מסוביניון בלאן? חדות, רעננות חצופה, עשבוניות מתוחכמת, ומינרליות טבעית שמביאה איתה איזון וערנות. מה קיבלתי אחרי הבישול? חמיצות צורמת שנשארה מנותקת מהשאר, בלי רעננות אמיתית. הארומות איבדו את העוקץ הירוק המוכר, והיין מרגיש טכני.

יקב כרמל – "וינו" שמנסה אך לא מתעלה

סדרת "וינו" מבית כרמל בבציר 2024 – אדום יבש, לבן יבש ולבן חצי יבש – מציגה יינות מבושלים, שניכר כי נעשו תוך מאמץ להישאר מסודרים, נקיים, ושימושיים. אך אלה הן גם המילים שמהן מתחילה הבעיה: יין לא נועד להיות "שימושי".

היין האדום היבש – נבנה, כנראה, סביב רעיון של פשטות ורכות, אך יצא חסר אופי. הפרי עמום, החך לא מאותגר, והסיומת נגמרת מהר מכפי שצריך.

הלבן היבש – מחקה סוביניון בלאן או אולי קולומבר, אבל התוצאה חסרת מתח. מעט חומצה, כמעט בלי ניחוחות, טעם כללי מאוד.

הלבן חצי יבש – מבקש להיות נעים, אבל המתיקות תופסת את כל הבמה. שאר האלמנטים, מהחומציות ועד הגוף, נדחקים החוצה.

בכולם יש תחושת סדר – כאילו שמישהו הקפיד לא לטעות, אך לא ניסה להעז. התחושה היא של יין שתוכנת לעמוד בתקנים, אך לא נולד מתוך חדוות יצירה. האלכוהול נמוך, הארומות חסרות, והטעמים  שטוחים ומאופקים מדי. בסופו של דבר מדובר בסדרה שמספקת מענה בסיסי לכשרות ולנגישות, אך משאירה את שוחרי היין האמיתי – אדישים.

יקב מוני – כשמבושל מרגיש חי

טעימת יינות המבושלים של יקב מוני הייתה חוויה מפתיעה, שאתגרה את הציפיות מראש. סוביניון בלאן סדרת M בציר 24 וקברנה סוביניון רזרב בציר 23, מציגים גוף חי עם טעמים עמוקים של פרי. היינן ששון בן אהרון מצליח, בצורה מרשימה, לאזן בין חמיצות למתיקות. כל אחד מהיינות עשיר בצורה יוצאת דופן. אם לא הייתי יודע מראש, ספק אם הייתי מנחש שהיין עבר תהליך בישול. מדובר בהישג יינני וטכנולוגי מובהק, שמעיד על הבנה עמוקה של החומר – הישג שלא ניתן להתעלם ממנו.

יקבי ירושלים – בישול עם לב וראש

גם 'יקבי ירושלים' ראוי לציון חיובי, עם סדרת  King's Cellar 2023  – יינות מבושלים שנעשו בחוכמה, באיפוק ובדיוק. למרות תהליך הבישול שומרים הריזלינג והמוסקטו על ארומות פרחוניות ונקיות, מתיקות מאוזנת, ורעננות שמפתיעה לטובה. הקברנה סוביניון והמרלו אמנם קלילים יחסית, אבל מצליחים לבטא אופי מובהק, פרי בשל אך לא עייף, ומרקם נעים. היינות הללו לא מתיימרים להיות יינות יוקרה, אך ברור שהייתה כאן כוונה איכותית, גישה צנועה אך מדויקת, וביצוע שלא מזלזל בצרכן. היינן ליאור לקסר מצליח ללכת על חבל דק – לעמוד בדרישות ההלכה מצד אחד, מבלי לוותר על האישיות של כל זן ענבים מצד שני. מדובר בדוגמה מובהקת לכך שבישול יין לא מחייב ויתור על מורכבות, ובוודאי לא ויתור על כבוד למקצוע.

יקב רקנאטי – יסמין עם שורשים וכנפיים

אל רשימת ההפתעות הנעימות מצטרף גם יקב רקנאטי, עם יינות יסמין אדום ויסמין לבן מבציר 2023 – שני יינות מבושלים שמוכיחים שאפשר גם אחרת. יסמין לבן מציג רעננות, פרי הדר עדין, חמיצות נעימה ומרקם חלק. יסמין אדום – בלנד נעים של קברנה ומרלו, שומר על אופי מאוזן, גוף בינוני וטאנינים רכים.

יינות אלה אולי אינם שיא תחכום, אך הם בהחלט עומדים בכבוד בקטגוריה שלהם – ויש בהם משהו שובה לב: כנות, איזון, ותחושת מלאכה מדויקת. הם לא מתביישים להיות מה שהם – יינות יום־יומיים, זמינים, עם הקפדה, שמביאים את ההלכה מבלי להקריב את החוויה. במקרה זה, המבושל אינו מגבלה – אלא בחירה שקיבלה מענה אמיתי מהאדמה, מהיינן ומהטכנולוגיה.

יקב ברקן – צעיר עם מסכה של בוגר

יינות Classic של יקב ברקן,  קברנה סוביניון ומרלו בציר 2024 לצדCabernet Gold 2023 , מציגים תופעה ייחודית בזירת היינות המבושלים:  למרות גילם הצעיר הם מפגינים תכונות של יינות מתיישנים, עם טעמי טבק ועור. אלו צפים כבר בשלבים הראשונים של הטעימה. זו תוצאה ישירה של הבישול – שמאיץ תהליכים כימיים ומביא ליצירת פרופיל טעמים של יין "שלישיוני" מוקדם מאוד. נכון, לא מדובר ברעננות ולא בעומק של יישון אמיתי, אך כן מתקבל כאן ייחוד: יין שמבשל את עצמו לבשלות. האם זו תחפושת? אולי. אבל זו תחפושת שעשויה לעניין חובבי סגנון מסוים – כזו שמביאה עומק מוקדם למי שמחפש יין עם ארומות מיושנות, מבלי להמתין שנים. בישול כבחירה סגנונית ולא רק פתרון הלכתי – זה כבר רעיון שאפשר לדון בו.

לסיכום: אולי רבים לא יודעים זאת, אך יינות מבושלים הפכו למוצר ייצוא מרכזי מישראל, כאשר תהליך הבישול מתפקד כפתרון הלכתי שמאפשר שיווק יין כשר. טכניקות החימום השונות משפיעות לא רק על ההכשר, אלא גם על טעמי היין והמרקם. יקבים שונים מציגים רמות שונות של הצלחה, כאשר חלק מהיינות שומרים על חיוניות ועושר טעמים, בעוד אחרים מציגים חוויות שטוחות וחסרות עומק. התהליך וההבנה הייננית יכולים להוציא את המיטב מהבישול, אך כאשר נעשה ברשלנות, היין מאבד את אישיותו. יינות מבושלים יכולים להשתנות עם הזמן, בעקבות טכניקת הבישול ואיכות חומרי הגלם  כך שהחוויות משתנות ככל שהיין מתבגר. לטוב או לרע.

אלון גונן על סינגל בארי: מזקקים כאב, מבקבקים וויסקי של תקווה

"קציר ראשון. וויסקי ראשון. בארי. באותם שדות שבהם צמחה התקווה – צמח גם הכאב", כך מתחיל חיים ילין איש קיבוץ בארי, פוסט פייסבוק מרגש. השעורה שזרעו בשדות קיבוץ בארי לפני חודשים רבים, כשהלב עוד פעם בעצב, נקצרה לראשונה. מן היבול הזה, שמושרש עמוק באדמת עוטף עזה, מופק עתה לא סתם וויסקי, אלא תזכורת חיה לכך שישראל לא יודעת רק להילחם – היא יודעת גם להחיות.

"סינגל בארי" הוא הרבה מעבר למשקה אלכוהולי. הוא זיכרון, הוא אמירה, והוא בראש ובראשונה – חיים. מאחורי הפרויקט המיוחד הזה עומדת מזקקת  Milk & Honey  – המזקקה הישראלית הראשונה והגדולה, שיושבת בדרום תל אביב בלב אזור תעשייה צפוף, ומייצרת באדיקות וויסקי שזוכה פעם אחר פעם בפרסים בינלאומיים יוקרתיים. זו מזקקה שמסמלת במובנים רבים את מהותה של הישראליות: יצירתיות, תנאים בלתי אפשריים – ותשוקה שלא יודעת שובע.

קשה לתאר במילים את שלושת האנשים שמובילים את M&H כבר שנים. אני מכיר אותם באופן אישי, עוד כשהמזקקה פעלה מתוך חלל קטן וכשמעטים האמינו או חשבו שהם יצליחו. כבר אז הם היו בדיוק אותם אנשים שהם היום: צנועים, חדורי תשוקה, מלאי אהבה למלאכה ולמוצר שהם יוצרים. גל קלקשטיין – הבעלים והמייסד, תומר גורן – המזקק הראשי, וטל חוטינר – איש הוויסקי והיין שמכהן כסמנכ"ל מכירות. שלושתם ניגשו תמיד לוויסקי הישראלי שלהם בגישה של שליחות. וגם כשההצלחה שלהם הפכה מסיפור בוטיק מקומי למותג בינלאומי שזוכה פעם אחר פעם בפרסים יוקרתיים, הם לא השתנו. עדיין צנועים. עדיין רגישים. ועדיין אנשים מדהימים.

במהלך השנים, אנשי M&H שברו את חוקי הז'אנר. הם יישנו וויסקי בחביות של יינות ישראליים – אדומים, מתוקים ומקומיים, שלחו חביות להבשלה על גגות בתי מלון בים המלח – המקום הנמוך בעולם, שם תנאי הקיצון יוצרים תהליך שאין לו אח ורע, ויצרו סדרות מוגבלות, בלנדים נועזים וייחודיים. ואכן מזקקה זאת מגלמת את מהות הישראליות: יצירתיות בתנאים בלתי אפשריים, חוצפה חיובית, ואמונה שהכול אפשרי – אם רק מנסים מספיק חזק.

אבל "סינגל בארי" הוא באמת משהו אחר. הוא התחיל ב-7 באוקטובר, אותו יום בו ספג קיבוץ בארי אבדות כה רבות ופגיעה קשה גם באלה שנשארו בחיים. וויסקי זה נבט מתוך אפר, מתוך שכול.

חיים ילין איש בארי, לשעבר ראש מועצה אזורית אשכול וחבר כנסת, ליווה את התהליך הזה בעיניים לחות ובלב מלא. וכך מתאר ילין את ההתרגשות שבקציר הראשון של השעורה, שנשתלה אחרי האסון שפקד את קיבוצו: "באותם שדות שבהם צמחה התקווה – צמח גם הכאב. וכמו שהאדמה קיבלה אותנו בזריעה, היום – היא מחזירה לנו ביבול. קציר ראשון של שעורה, לראשונה לוויסקי – כאן, במדינת ישראל. אני מתרגש. באמת מתרגש. כי זה לא רק וויסקי. זו עדות חיה למה שהעם הזה יודע לעשות: לקחת אפר – ולהצמיח ממנו חיים."

הוויסקי, שיושק בקרוב בסדרה מוגבלת, יישא את השם "סינגל בארי"  לא רק כמחווה לקיבוץ, אלא כציון דרך בתולדות הוויסקי הישראלי. לא עוד מותג, אלא תזכורת חיה, כפי שילין כתב: "לחיי העם הזה. שגם כשמנסים לכבות אותו  הוא בוער בתקווה."

שלושת האנשים שמאחורי M&H אינם רק מזקקים; הם מספרי סיפורים, הם שומרי זיכרון. הם לא נרתעים מלמזוג כאב וזיכרון לתוך בקבוק זכוכית . להיפך, הם עושים זאת ביראת כבוד, בידיים שיודעות שגם וויסקי יכול להיות אקט של נתינה. כמו שמברכים על לחם, כמו שמקדשים על יין, גם הם יוצרים משהו שמזכיר לנו מי אנחנו. הוויסקי של M&H הוא לא תוצר תעשייתי  הוא טקס. הוא לא רק תהליך – הוא מסע רגשי, אנושי, ישראלי. והבקבוק מכיל לא רק אלכוהול, הוא מכיל אדמה. הוא מכיל זיכרון. והוא מכיל את הרוח של עם שלם, שלא מפסיק לבחור בחיים.

עוֹלְלוֹת בִּקְצָרָה

עד 30.6.25: פסטיבל היין בגולן עם  סדנאות וסיורי יין מודרכים

כמו בכל שנה חוגג הגולן את התוצרת החקלאית של יקבי הגולן ב'פסטיבל היין בגולן"'- חגיגת יין המושכת אליה חובבי יין מכל הארץ, כאשר אירועי חג היין מתקיימים בתקופה בה עצי הדובדבן מלאי פרי ופריחת הלבנדר בשיאה.

פסטיבל היין בגולן מתחיל היום 23.5 ויימשך במהלך כל חודש יוני עם שפע אירועי תוכן ותרבות. הופעות חיות ביקבים, סיורי יין מודרכים, הרצאות בנושא יין, והטבות לנופשים בתקופה זאת.

קצת מידע: הטרואר הגולני – אדמת הבזלת של הגולן, ידועה באיכויות הקרקע ואיכות הענבים הגדלים בכרמים הפזורים בה. בגולן 15,500 דונם של כרמים. 200 דונם כרמי יין נוספו בשנתיים האחרונות, וענף היין –  כך אומרים כאן, נמצא בצמיחה משמעותית. הזנים המובילים בצפון הגולן הם קברנה סוביניון, מרלו, שרדונה וסוביניון בלאן. בדרום הגולן: קברנה סוביניון, מוסקט קנלי, פטיט סירה וסירה. ענבי היין מהווים את הגידול החקלאי הנרחב ביותר בגולן.

בגולן יש יותר מ-21  יקבים, כאשר ב-11 מהם יש מרכזי מבקרים בהם ניתן לחוות חווית טעימות יין, סיור והסברים על יינות היקב ותהליך הייצור. בחלק מהיקבים ניתן ליהנות מסיור שטח בכרמים מלווה על ידי יינן, סיורים מודרכים במרתף היין ובחללי הייצור, וסל פיקניק או נשנוש גבינות מקומיות לצד טעימות היין.

שימו לב: הטבות לבאי פסטיבל היין מוצעות באטרקציות התיירותיות השונות ברחבי הגולן ובמקומות הלינה.

מידע אודות כל יקבי הגולן ניתן למצוא כאן. פרטים נוספים באתר תיירות גולן

אירועים, סדנאות וסיורי יין מודרכים

חוצפה ישראלית – סדנת יין מיוחדת לפסטיבל היין בגולן ביקב סלוקיה בקצרין – 6.6 בשעה 20.00 – יינות שמבטאים את החוצפה הישראלית במיטבה. בשום מקום אחר לא עושים אותם ככה. הייטק, שינוי כיוון, חדשות והפתעות. סיפורו של היין הישראלי בשעתיים שהן הרבה יותר מסדנת יין. המחיר 250 ₪. פרטים והרשמה כאן. 052-3689671

"לבן על לבן״ – סדנת יין מיוחדת לפסטיבל היין בגולן ביקב סקוריה במושב כנף. 12.6 בשעה 17.00  – המלך של הקיץ, היין הלבן, מקבל את הבמה. רענן, בהיר ועשיר. צוללים אל נפלאות היין הלבן המקומי. הרבה יותר מסדנת יין. המחיר 250 ₪. פרטים והרשמה כאן. 052-3689671

סיור יין עם ״הזקן היין״ 6.6 בשעה Wine Sideways  10:15-14:15 – סיור מודרך וטעימת יין ביקבים הקטנים והמעולים בדרכים הצדדיות של רמת הגולן. מפגש ביקב תל שבמושב שעל. המחיר 280 ₪. פרטים והרשמה כאן

טיול יין תצפית מאגר בנטל מרום גולן. שישי 13.6 ושישי 20.6 10:00-13:00 – טיול בצפון הגולן בשלוש תחנות המספרות את סיפור הגולן ואת סיפור היין בגולן. בכל תחנה טועמים יין מקומי. המחיר 220 ₪. פרטים והרשמה כאן. 052-3689671

ערב של כוכבים ויין בגולן. שישי 13.6 וחמישי 19.6 20:30-22:30 – סמוך לצומת השריון. טעימות יין בוטיק מקומי והצצה אל שמי הלילה בעזרת טלסקופים ומדריכים מקצועיים – מדריך יין ומדריך כוכבים מקצועי. התצפית מיועדת לגילאי 18+. מספר הכרטיסים מוגבל. המחיר: 195 ₪. פרטים והרשמה כאן. 052-3689671

הופעות חיות ביקבים במהלך ימי הפסטיבל

איפה הילד בהופעה ביקב רמת הגולן עם כל השירים המוכרים והאהובים – 6.6. פתיחת דלתות 12:30 תחילת מופע 14:00, המחיר 125 ₪.

ג'ימבו ג'יי במופע להקה עם כל הלהיטים ביקב הר אודם – 20.6. פתיחת דלתות 12:30 תחילת מופע 14:00, המחיר 110 ₪.

להקת השמחות בהופעה סוחפת בבר היין סאשאדה נווה אטי"ב – 27.6. פתיחת דלתות  13:00 תחילת מופע 14:30, המחיר 110 ₪.

רכישת כרטיסים להופעות כאן

: