שמענו בין הגפנים 24.10.25: משחק היין בחצי מחיר, עשור ליקב קסטל ביד השמונה, המלבק של יקב רמת הגולן, חבית צרפתית במשבר

אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים כבר קרוב ל-750 ימים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, ומאחלים החלמה לפצועים. כל כך שמחנו על שובם של 20 החטופים החיים: מתן אנגרסט, אלון אהל, זיו ברמן, גלי ברמן, גיא גלבוע דלאל, עמרי מירן, מתן צנגאוקר, מקסים הרקין, שגב כלפון, יוסף חיים אוחנה, נמרוד כהן, אבינתן אור, אביתר דוד, איתן הורן, דוד קוניו, אריאל קוניו, אלקנה בוחבוט, בר קופרשטיין, רום ברסלבסקי, איתן מור.

הִתְעַצַבְנוּ על החללים זכרם לברכה שהוחזרו: סרן דניאל פרץ, יוסי שרעבי, גיא אילוז, ביפין ג'ושי הנפאלי, סמ"ר תמיר נמרודי, אריאל ברוך, איתן לוי, ענבר הימן, רס"ם מחמד אלאטרש, אליהו ("צ'רצ'יל") מרגלית, רונן אנגל, סאנטיה אוקארסרי התאילנדי, רס"ב מיל. טל חיימי, אריה זלמנוביץ, רס"ר מיל. תמיר אדר.

בעזה נשארו 13 חללים חטופים שחובה להחזירם ארצה: ‏ איתי חן, אל"ם אסף חממי, ג’ושוע לואיטו מולל, דרור אור, סגן הדר גולדין, ליאור רודאיף, מני גודארד, סהר ברוך, ‏סודתיסאק רינתלאק, עוז דניאל, עומר נאוטרה, ‏עמירם קופר, ‏‏רן גואילי. נמשיך לעקוב ולהתייחס עד שהחלל האחרון יוחזר ויובא לקבורה.

יין בחצי מחיר: כך רשתות השיווק כופות על היקבים לשחק את המשחק

אלון גונן: בכל חג חוזרות אותן תמונות של בקבוק יין בסיסי, שמחירו במהלך השנה 36 ₪ ומוצע פתאום ב־18 ₪, או של יינות פרמיום שמחירם הרשמי 90 ₪ ונמכרים ב־49 ₪. הנחות של 50% ואף יותר הפכו לנורמה, ומוגדרות לכאורה כ"מבצע חגיגי", כשבפועל מדובר במנגנון כלכלי שמשרת בעיקר את רשתות השיווק, ומותיר את היקבים עם חשיפה – אך גם עם חששות עמוקים.

הכלכלה של הרשתות הקמעונאיות – Loss Leader

היין בחג אינו רווחי כשלעצמו אלא פיתיון בלבד. הרשת מקריבה מוצר אחד במחיר נמוך במיוחד – Loss Leader, כדי למשוך את הלקוח לסניף, וכך מי שבא לקנות יין ב־18 ₪, יוצא לעיתים עם סל מלא בשרים, גבינות, עוגות וחבילות חג. הרווח האמיתי מגיע מהמוצרים האחרים, לא מבקבוק היין עצמו.

כוח המיקוח של רשתות השיווק מול היקבים  הוא עצום, כי לרשתות יש כוח קנייה עצום. הן קובעות ליקבים: "רוצים להיות על המדף, תנו מחיר מיוחד שנוכל לפרסם בקמפיין". כדי לא להיעלם מהמדפים בתקופת החג, היקבים נאלצים לעתים לתת הנחות חריגות, כי בתקופת החגים יש תחרות אגרסיבית במיוחד בין הרשתות – מה שנקרא עונת השיא. כל רשת רוצה להיות המקום בו משפחה עורכת את הקנייה המרכזית שלה, וכדי לנצח בקרב הזה, הן מורידות מחירים על מוצרים סמליים כמו יין, שמושכים תשומת לב, ומפעילים אפקט פסיכולוגי אצל הצרכן.

מולם באים היקבים עם התוכנית הכלכלית שלהם, והם בעיקר לוקחים בחשבון את עודפי הייצור והמלאי. ליקבים קטנים ובינוניים קשה לאחסן מלאי לאורך זמן, ואם נותרו בקבוקים מהשנה, הם מעדיפים למכור ברווח קטן או כמעט ללא רווח, מאשר להיתקע עם יין שלא יימכר. זאת מתוך הנחה שאפקט החשיפה והמיצוב שהם יקבלו ברשת שיווק הינו כדאי, גם אם לא יניב רווח ישיר. מדוע? משום שעצם זה שהיין מגיע לעשרות אלפי בתים בחג, מהווה פרסום חזק מאוד, ולקוח שטעם את היין עשוי לשוב ולשלם מחיר מלא בפעם הבאה.

מאוד נוח ליקבים לעטוף את זה במושגים כלכליים כמו "הנחות ממוקדות לרשתות", אבל אם נקרא לילד בשמו אז מדובר במונח מאוד פשוט: "מורידים תחתונים". לתוך זה נכנסת התופעה הכי דרמטית, כי כשיקב מוצא את עצמו מוכר יין בחצי מחיר לכל הציבור, במקום למועדון לקוחות נאמנים או במכירה ישירה, הוא פוגע בעצמו לא רק מבחינה כספית אלא מבחינת מיתוג. היין כבר אינו מוצר ייחודי או בלעדי, אלא מוצר מסחרי שכל אחד יכול להשיג במחיר מופחת. תופעה זאת עלולה לגרום ללקוחות נאמנים וחברי מועדון לחוש תסכול, ולשאול למה הם שילמו מחיר מלא אם כולם מקבלים את אותו בקבוק בחצי מחיר.

הערך הייחודי שנבנה לאורך שנים נשחק, והמסר לשוק הרחב ברור: היין הופך למוצר של מבצעים, ולא לחוויה מיתוגית. היקב, למרות איכות היין, מאבד שליטה על התדמית שלו, והבקבוק עצמו כבר אינו סמל למוצר ייחודי אלא סחורה שמחיריה ניתנים לשבירה לפי רצון הרשתות, וזה בא לידי ביטוי בעיקר ביינות הפרמיום של היקבים.

 האמרה "פרמיום בהנחה שווה פגיעה ביוקרה", כבר אינה משחק ילדים. כשבקבוק שמחירו הרשמי 90 ₪ מוצע ב־49 ₪, הפגיעה אינה רק ברווחיות אלא גם במיתוג וביוקרה. הצרכן מתחיל לראות את היין כמוצר שניתן לשבור את מחירו בכל עת, ולא כחוויה או סמל יוקרה. מסעדות וחנויות יין מתמחות, מתקשות להצדיק את הפער, והנחות אגרסיביות מפרקות את הערך המיתוגי שהיין אמור לשדר. כאמור, כאן מדובר כבר בסיכון ממשי ליקב, כמו שחיקה במותג של יין פרמיום שאמור לשמור על "הילה".. יש גם פגיעה ארוכת טווח בשוק היין הכללי, כאשר לקוחות מתרגלים ש"פרמיום זה רק למי שמחכה למבצע".

את הרשתות זה מעניין כקליפת השום, כי מבחינתן הרשת מקבלת בידול: "לא רק זול, גם יוקרתי", כאשר מבחינת היקבים לטווח ארוך, זה יוצר דיסוננס פסיכולוגי – אם "פרמיום" נמכר כמו "בייסיק", אז אולי הכל בייסיק.

השוואה בינלאומית: איך עושים את זה נכון

צרפת – יין יומיומי כמו בורדו שולחני או שרדונה, נמכר במחיר נגיש כל השנה. מבצעים קיימים, אך מתונים (הנחות של 10-20%), או בצורת "קנה 6, שלם על 5". יינות פרמיום נשמרים מחוץ לרשתות מזון, ולא נשברים במחיר.

איטליה – יינות בסיסיים כמו קיאנטי או פרוסקו זוכים להנחות קלות. מחירי יינות יוקרה כמו ברולו או אמרונה, נשמרים יציבים לאורך כל השנה. בחגים מציעים מארזים חגיגיים – בקבוק יין עם כוסות, גבינות ונקניקים, במקום חצי מחיר.

ספרד – יין שולחני נמכר במחירי רצפה יציבים כל השנה. יינות רזרבה וגרנד רזרבה נמכרים בערוצי יוקרה בלבד. בחגים מציעים Caja de Navidad – חבילות מתנה עם יין, גבינות ונקניקים, במקום הנחות חדות.

אי אפשר להימנע מהשאלה החשובה: כמה באמת שווה היין?

מבצעי החג חושפים פער ברור: בקבוק יין בסיסי שמחירו בחג יורד מ־36 ל־18 ₪, מתקרב לערך האמיתי שלו מבחינת עלות ייצור ורווח מינימלי של היקב. המחיר הרגיל משקף בעיקר רווחיות לרשת ולמיתוג, ולא מה שהבקבוק באמת שווה..

ביינות פרמיום המצב מורכב יותר. אם בקבוק שמחירו הרשמי 90 ₪ נמכר ב־49 ₪, זה מראה שהערך המוחשי של היין, מבחינת חומרי גלם ותהליכי ייצור, אינו משתנה, אך הערך המיתוגי, ההילה והיוקרה שלו נחלשים בצורה משמעותית. מבצע כזה מבלבל את הצרכן, ששואל עצמו אם פרמיום הוא מוצר ייחודי או רק "בייסיק שהופך ליקר בחוץ". בסופו של דבר, הלקוח לא משלם עבור היין עצמו, אלא עבור מנגנון כלכלי מורכב שמשרת את הרשת, את היקב, וגם את חוויית הסלוגן של החג. זהו רגע בו היקבים חייבים לחשוב מחדש על אסטרטגיה: האם להישאר על המדף במחיר נמוך ולקבל חשיפה מיידית, או לשמור על בלעדיות ומיתוג ייחודי גם במחיר של פחות נפח מכירה? המבצע של החג אינו רק מבצע – אלא קריאה לחדש את האסטרטגיה של היקבים בישראל.

לסיכום: הלקוח נהנה בחג ממחירי מבצע, במיוחד ביינות בסיסיים. הרשתות מנצלות את המבצע כדי להגדיל את סל הקנייה ולהבליט את עצמן. היקבים מקבלים חשיפה ותזרים מידי, אך סובלים משחיקה במותג ופגיעה ביוקרה. המחיר בחג חושף את הערך האמיתי של היין, ומבלבל בין בסיסי לפרמיום. השאלה שנשארת: האם כדאי לקנות רק במבצע, ואולי אפילו לדרוש מהיקבים את המחירים האלה כל השנה?

יונתן לבני טעם את היינות של פנינה – יצרנית יין ייחודית

את פנינה קוסטנוביץ' פגשתי מספר פעמים במסגרת עבודתה כייננית העוזרת ליעקב אוריה – היינן של יקב פינטו בנגב שגם מייצר יינות לעצמו. פנינה עלתה לישראל מארצות הברית , ולאחר עשרים שנה בהן עסקה בטיפול פסיכולוגי בצעירים, החליטה לשנות כיוון בעקבות העניין הרב שלה בעולם היין. היא למדה להיות סומלייה, ובמהלך עבודתה בתחום הכירה את היינן יעקב אוריה, שביקש ממנה להצטרף אליו ולעזור לו בעבודתו. "יעקב הוא זה שלימד אותי להכין יין," היא מספרת, "אבל את ההסמכה הרשמית קיבלתי מאוניברסיטת קליפורניה, UC Davis. לאחר לימוד מרחוק מהארץ, קיבלתי תואר בייצור יינות (Wine Making)". יינותיה של פנינה כשרים. לאחרונה טעמתי אותם יחד עם לינדה גרדשטיין, עיתונאית יין מארצות הברית הכותבת גם בעיתון ג'רוזלם פוסט.

Penina’s Wine 2023 – Upstream Chardonnay: שרדונה המיוצר על ידי פנינה קוסטנוביץ' כבר מספר שנים. פנינה אומרת שהיין זכה לשמו Upstream Chardonnay – כלומר שרדונה ההולך נגד כיוון הזרם, כי תהליך ההכנה שלו שונה מזה של מרבית יינות השרדונה בארץ, ולכן הוא "נגד הזרם". הענבים הגיעו מהגליל, היין שהה 9 חודשים בחביות עץ אלון חדשות, ועבר בהן גם תסיסה מלולקטית. לאחר מכן שהה היין 4 חודשים נוספים בבקבוק. התוצאה היא שרדונה יבש עם עפיצות מאוזנת, שמזכיר את סגנון השרדונה הקליפורני. עצמו עיניים בזמן הלגימה ואתם שם. המחיר 90 ₪.

Penina’s Wine 2022 – Upstream Chardonnay: הענבים ליין הגיעו מכרם בגליל העליון. אותו יין שרדונה כמו גרסת 2023, אך בוגר ממנו בשנה. החמיצות נעימה והאיזון בין הטעמים מדויק. ניתן לחוש כי שנה נוספת בבקבוק ריככה את היין והעניקה לו אופי רגוע יותר, כשהוא עדיין מזכיר שרדונה קליפורני. פנינה מעריכה שהיין יתפתח היטב גם בחמש השנים הקרובות. המחיר 100 ₪.

Go with the Flow קריניאן 2023: עשוי 100% ענבי קריניאן מכרם בזיכרון יעקב. הקריניאן של פנינה, לעומת השרדונה, דווקא שוחה עם הזרם של הזן, ולכן קראה לו כך – Go with the flow. "נתתי לגפן וליין להביע את עצמם", היא אומרת. בטעימה מורגשים ניחוחות לבנדר, טעמי פירות כהים וחומציות מרתקת. היין נפתח והוכנס לדקנטר שעתיים לפני השתייה, והטעם השתפר משמעותית עם הזמן. בבקבוק נוסף שפתחנו ללא דקנטר, חווינו חמיצות ועפיצות רבות יותר, מה שמדגיש את החשיבות לתת לו להירגע לפני ההגשה. המחיר 115 ₪ – מאוד מומלץ.

Tempest 2022: פירוש המילה Tempest באנגלית הוא 'סערה' או 'סופה'. The Tempest (הַסּוּפָה) הוא המחזה האחרון אותו כתב ויליאם שייקספיר, בו מדובר בדוכס מילאנו שלמד מספר כשפים ובאמצעותם שלט בכוחות הטבע. יין זה של פנינה, שהופק  לראשונה, הושפע לדבריה מהטיפול ובו והביקבוק בתקופת המלחמה. "לפעמים אנחנו נאבקים בסערה, לפעמים אנו רוכבים על הגלים," מסבירה פנינה על תהליך ההכנה. Tempest 2022 הוא בלנד מורכב מ‑75% ענבי קריניאן מזיכרון יעקב, 11% פטיט סירה, 9% סירה ו‑5% גרנאש – שלושת הזנים מהנגב. היין שהה שנה בחביות עץ צרפתי, ובבקבוק כמעט שנתיים. הוא מציג טעמים מורכבים ומאוזנים: בוקה של פירות שחורים ותבלינים עם נגיעה פרחונית, טעמים רכים אך מוגדרים, טאנינים ברורים וחומציות נעימה בסיומת. המחיר 125 ₪ – אסור להחמיץ.

לסיכום: פנינה קוסטנוביץ', ילידת ארצות הברית, עוסקת כבר שבע שנים בייצור יינות ומשתתפת בעשייה תוך עזרה ליינן יעקב אוריה. המקור האמריקאי שלה משפיע על יצירת יינותיה, והיא מבוססת על לימודיה האוניברסיטאים וניסיונה המעשי. השרדונה שלה מזכיר את השרדונה האמריקאי, בעוד הקריניאן, זן שמקורו בספרד, מיוצג היטב ביינות האדומים שלה. אני ממליץ על טעימת יינותיה.

היין של פנינה (פנינה קוסטנוביץ'): 054-2844034, חנות היין "כוס של ברכה" 02-5611557, או הזמנה באתר

יקב קסטל – עשר שנים אחרי המעבר ליד השמונה

אלון גונן: אלי בן זקן נטע את הכרם הראשון של יקב קסטל ב-1988, ובשנת 1992 ייצר את היין הראשון ביקב במושב רמת רזיאל. בקיץ 2015 עבר היקב למשכנו החדש במושב יד השמונה שבמרכז הרי יהודה, וצעד זה סימן תחילתו של עשור מרתק בתולדות היקב. בעשור זה התמקדו ביקב בשילוב בין מסורת לחדשנות, תוך שמירה על איכות היינות והרחבת סל המוצרים. זאת במטרה להישאר רלוונטיים בעידן משתנה של עולם היין הישראלי. זו גם הזדמנות לבדוק אילו שינויים התרחשו ביקב במהלך השנים, מה השתנה במבנה, בתהליכי הייצור ובסדרות היינות, וכיצד כל אלה השפיעו על המוניטין והקהל של היקב.

אחד השינויים הבולטים בעשור האחרון היה השקת סדרת La Vie , שהביאה רעננות ואופי קליל יותר לסל היינות של קסטל. במהלך השנים שיחקו ביקב עם היין הלבן בסדרה זאת, ומצאנו בו ענבי סוביניון בלאן, שרדונה, ויונייה, ולעיתים גם גוורצטרמינר. היין האדום בסדרה מבוסס על ענבי קברנה סוביניון, מרלו, פטי ורדו, לעתים גם סירה, ולפעמים מלבק. היינות התמקדו ברעננות ופירותיות, ובסדרה זו נעשה שימוש במיכלי בטון, שהעניקו ליינות אופי עגול וקליל.

סדרת La Vie גרמה בתחילה להרמת הרבה גבות, ולא היה ברור מדוע יקב כה משובח בוחר לפנות לסדרות שמתאימות יותר ליקבים תעשייתיים. עם זאת, הסדרה לא הייתה רק הרחבת המגוון, אלא גם הזדמנות לבחון מחדש את מיקוד היקב, ואת החזון שלו בשוק המשתנה. היא גם שיקפה את הרגע שבו אלי בן זקן העביר את השרביט לבנו איתן, שהביא ליקב רוח חדשה. היינות זכו לציונים טובים, ולביקורות חיוביות ממבקרים רבים, והוכיחו שאפשר לרענן את סל היינות בלי לפגוע במוניטין. הם אפשרו לקסטל להגיע לקהל רחב יותר ולהתנסות בשווקים חדשים, תוך שמירה על האופי המסורתי של היקב. מהר מאוד התברר שאיכות הענבים שנבחרו לסדרה זו הייתה גבוהה מאוד, דבר שאפשר ליצור יינות איכותיים, מורכבים ומרשימים גם בסדרה שנועדה להנגיש את היקב לקהל רחב יותר.

למה המהלך של קסטל הצליח, ומה אפשר ללמוד ממנו?

כשהושקה סדרת La Vie של יקב קסטל ב־2016, רבים התפלאו. יקב שהפך לשם נרדף ליוקרה, לאיכות בלתי מתפשרת וליינות שמככבים ברשימות של מבקרי יין בינלאומיים – פתאום בוחר להשיק יינות נגישים יותר, כאלו שמיועדים גם לרשתות שיווק ולמדפים היומיומיים. השאלות שעלו היו האם זה לא הימור מסוכן, והאם המהלך לא יחליש את המותג שבנה במשך שני עשורים שלמים? התשובה, כך מתברר עשור אחרי, היא בדיוק הפוכה. סדרת La Vie הפכה לאחת ההצלחות הגדולות של קסטל, ודווקא היא זו שחיזקה את מעמדו כיקב ישראלי מוביל.

הסיבה הראשונה – איכות

גם כשהיין נמכר במחיר נגיש יותר, הוא שמר על סטנדרט גבוה. המבקרים העניקו לו ציונים מכובדים, והוכיחו שאין כאן “פשרה על הדרך”, אלא מחשבה מחודשת על סגנון. במקום לשדר "זול", הסדרה שידרה "קליל", וזה הבדל גדול.

הסיבה השנייה – התאמה לשוק

בעשור האחרון עבר עולם היין שינוי מהותי: פחות יינות כבדים ומרוכזים, יותר רעננות, פירותיות ושתייה יומיומית. יינות La Vie התאימו בול לטרנד הזה, ובזכותו הצליחה הסדרה לחדור לקהלים צעירים יותר וגם לשווקים חדשים.

הסיבה השלישית – אסטרטגיה כלכלית

סדרת La Vie פתחה לקסטל ערוץ חדש של מכירות בכמויות גדולות יותר, בלי לפגוע ביוקרה של יינות הדגל. היא הפכה להיות "שער כניסה" למותג – מי שמתחיל ב־La Vie  יכול להתקדם בהמשך לפטיט קסטל (Petit Castel)  או לגרנד וין (Grand Vin)

אסטרטגיית רב שכבתיות

קסטל בנה לעצמו אסטרטגיה רב שכבתית חכמה. בקודקוד נמצאים יינות הדגל – גרנד וין ו־C, כסמל סטטוס ואספנות. במרכז הפירמידה יושב הפטיט קסטל, כסדרה יציבה ומוכרת. ובבסיס, סדרת La Vie הנגישה שמדברת לקהלים צעירים ורחבים יותר. השכבות הללו לא מתנגשות זו בזו, אלא משלימות אחת את האחרת, ומאפשרות לקסטל להיות מותג שמצליח לפנות הן לאספן הוותיק והיוקרתי, והן לצרכן הצעיר שמחפש יין נעים במחיר סביר.

אם שומרים על איכות, אם מנסחים היטב את המסר השיווקי, ואם מבינים את המגמות בשוק – אפשר להפוך גם מהלך שנתפס כהימור לסיפור הצלחה. במילים אחרות, יקב קסטל הצליח לעשות מה שמעט מאוד מותגי פרמיום מצליחים בו: להתרחב מבלי לאבד את הנשמה. בעשור הראשון שלו ביד השמונה, הוכיח יקב קסטל שחדשנות לא חייבת לבוא על חשבון מסורת, ושיקב ישראלי יכול גם לשמור על יוקרה וגם לגעת בקהלים רחבים. במקביל, תחת מותג רזיאל, היקב פיתח יין מבעבע מבוסס על ענבי פינו נואר ושרדונה. רעיונות נוספים שהיו על השולחן לפני עשור, כגון יין לבן מענבי ורמנטינו, או יין מחוזק בסגנון פורט, נשארו בשלב הרעיוני.

לסיכום: בעשור זה, לצד השינויים הפיזיים והסדרתיים שמר יקב קסטל על איכות גבוהה ויציבה. הציונים של יינות הפרמיום נעים סביב 90–93 נקודות, עם כמה שיאים שהגיעו עד 95. יציבות זו לצד החדשנות, הן מה שמאפשר ליקב לשמור על מעמדו כעוגן של איכות בענף היין הישראלי, ולבסס עצמו כאחד היקבים המוערכים והמובילים בישראל.

מה צופן העתיד?

כאן אנחנו בגדר פנטזיה, לאו דווקא של היקב: בעשור הבא יהפוך יקב קסטל למעין פארק חווייתי של יין וחושים. המבקרים ייכנסו ל“אולם הכרם”, בו הענבים גדלים במתקנים אוטונומיים, נשלטים על ידי רובוטים ובינה מלאכותית, שמבטיחים איכות מושלמת בכל גרגר. המבקרים יוכלו לבחור זנים, לערבב אותם בעצמם, ולצפות בזמן אמת באפקט של התיישנות בחביות וירטואליות, או מיכלי בטון חכמים, שמסוגלים לשנות את טעמי היין בהתאם להעדפות אישיות.

טעימות היינות יתבצעו במציאות מדומה ורבודה: המבקר יוכל להרגיש את האקלים של הכרם, להריח את האדמה והעשב, ולחוות את כל התהליך, מהעינב עד לבקבוק, כאילו הוא נמצא בתוך הכרם עצמו. לצד זה, רובוטים ישמשו כמדריכים אישיים, יסבירו על כל זן, ויציעו שילובים מותאמים אישית עם אוכל, מוזיקה, ואפילו תאורה שמתאימה לאופי היין.

יקב קסטל יתנסה בזנים עתידיים והיברידיים, חלקם לא מוכרים בעולם היין, וישלב טכנולוגיות ביולוגיות מתקדמות שמגיבות לאיכות האוויר, ללחות ולחום, כדי להפיק יינות שלא ניתן למצוא בשום מקום אחר. כל בקבוק יוכל להיות “מאוד אישי”: הלקוח יוכל להזמין בקבוק שבו התערובת, התיישנות והארומה מתאימים בדיוק לטעמו.

היקב יהפוך גם למרכז קיימות מלאכותית: כרמים מונעים באנרגיה סולארית, השקיה חכמה שמבוססת על חישה בזמן אמת של כל שורש, ושימוש במיקרואורגניזמים שמעצימים את הטעמים באופן טבעי, בלי להשפיע על הסביבה. בעשור הבא קסטל לא יהיה רק יקב – הוא יהיה חוויה חיה של יין, מקום בו טכנולוגיה, אומנות, מדע ותרבות נפגשים, והמבקר לא רק שותה יין – הוא יוצר אותו בעצמו.

ביקורת: מלבק של יקב רמת הגולן –  תמונה ברורה של התפתחות הזן

אלון גונן: בטעימת אורך של ירדן מלבק נחשפה תמונה ברורה על התפתחות הזן ברמת הגולן. ההבדלים בין הבצירים הדגישו את ההשפעה הישירה של מזג האוויר המקומי – שנים חמות העניקו יינות עשירים ובשלים, בעוד שנים קרירות הולידו מלבק אלגנטי, חד ומדויק. בתוך המתח הזה מתגלה לא רק האופי של היין, אלא גם הזהות הישראלית הייחודית, שהיקב והיינן הראשי ויקטור שונפלד הצליחו לעצב לזן המזוהה בדרך כלל עם ארגנטינה וצרפת.

ירדן מלבק 2017

סגנון וטעמים: יין אלגנטי עם גוף מלא, דומיננטי בפרי אדום ושחור – דובדבן ושזיף. נגיעות עדינות של פרחים טריים, תבלינים ועץ אלון. הטאנינים חלקים ומאוזנים.

השפעת מזג האוויר: שנה חמה יחסית עם קיץ יציב ויבש – העניקה בשלות מלאה לפרי, צבע כהה ועושר טעמים מרוכזים. היין מאופיין בפרופיל פרי בוגר ויציב, עם חומציות מאוזנת. מחירו 220 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – 130 ₪.

ירדן מלבק 2018

סגנון וטעמים: מורכב יותר מבחינת ניחוחות – דובדבן, פטל שחור, שזיף ותות, לצד פרחים יבשים, אדמה וטבק. חומציות ברורה שמאזנת את גוף היין המלא. סיומת ארוכה ומתמשכת.

השפעת מזג האוויר: שנה גשומה עם קיץ מתון העניקה פרי עם מורכבות ארומטית גבוהה יותר, חומציות רעננה ושמירה על רעננות טבעית של היין. מבחינת איזון בין מורכבות, חוויה ארומטית ויכולת יישון, לדעתי ירדן מלבק 2018 הוא המוביל. מחירו 130 ₪. ציון 91. תמורה למחיר – לחלוטין.

ירדן מלבק 2019

סגנון וטעמים: פרי מרוכז במיוחד – דובדבן, תות עץ, ורדים, תבלינים ואדמה. רמזים לעץ ארז ועשבי תיבול מוסיפים עומק. גוף מלא, טאנינים חלקים, יין עשיר ומרוכז עם סיומת ארוכה.

השפעת מזג האוויר: שנה חמה ויבשה העניקה פרי עם בשלות גבוהה וצפיפות טעמים גדולה יותר. חומציות מעט נמוכה יחסית לבצירים קרירים, מה שהופך את היין עשיר ומאוזן אך פחות חמצמץ. אם רוצים יין מרוכז ואינטנסיבי יותר, עם פרי עז וגוף מלא – 2019 יהיה הבחירה. הכי מתאים לארוחת בשרים דשנה. מחירו 130 ₪. ציון 91.  תמורה למחיר – לחלוטין.

ירדן מלבק 2021

סגנון וטעמים: פרי עדין יותר – תות עץ, דובדבן ושזיף, לצד פרחים מיובשים, טבק ותבלינים. גוף מלא, חומציות גבוהה שמחדדת כל טעם. הטאנינים חלקים אך מובנים היטב, והיין מציג סיומת ארוכה ומורכבת.

השפעת מזג האוויר: שנה קרירה עם אביב מאוחר העניקה פרי פחות מרוכז, חומציות גבוהה יותר, פרופיל טרי ורענן, עם יכולת יישון טובה לאורך זמן. מחירו 130 ₪. ציון 91. תמורה למחיר – לחלוטין.

ירדן מלבק 2022

סגנון וטעמים: פרי בולט – דובדבן ותות עץ, תבלינים, ורדים ואדמה. גוף מלא ומאוזן, סיומת רכה ונעימה. יין צעיר, מוכן לשתייה מידית אך עדיין ניתן ליישן מספר שנים.

השפעת מזג האוויר: שנה חמה יחסית עם בציר מוקדם – העניקה פרי רווי וצבע חזק, חומציות מתונה, יין פירותי ונגיש, עם פחות מורכבות לעומת בצירים קרירים. מחירו 130 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – לחלוטין.

 לסיכום: יינות ירדן מלבק של יקב רמת הגולן, ממקמים את עצמם בין שני הקטבים העולמיים של הזן: מצד אחד הם מציעים עושר פרי ובשלות המזכירים את מלבק הארגנטינאי, אך עם יותר איזון ופחות כבדות; מצד שני הם שומרים על חומציות, מבנה ורעננות שמזכירים את המלבק מקאהור שבצרפת, אך ללא הקשיחות והטאנינים המחוספסים. התוצאה היא סגנון ישראלי מובחן – מלא, אלגנטי ורב־שכבתי – שמצליח לשלב בין פרי עסיסי, מורכבות ארומטית ויכולת יישון נאה.

חבית צרפתית במשבר: כשהיין נחלש – גם העץ מתייבש

אלון גונן: בשנתיים בלבד חלה ירידה של 15% במכירות של חביות יין צרפתיות, ועלייה של 50% במחירי עץ האלון, בעולם היין מדברים בדרך כלל על ענבים, טרואר או בציר מוצלח. אבל מאחורי כל יין טוב מסתתרת גם חבית אחת, לפחות, והרבה עץ אלון צרפתי. השנה, הענף העתיק והנחשב הזה, שמעניק ליינות הגדולים את הניחוחות והמרקמים העמוקים שלהם, מתמודד עם אחד המשברים הקשים בתולדותיו. במהלך השנה החולפת ירדו מכירות החביות בצרפת בכ־15%, כשיקבים ברחבי אירופה והעולם מצמצמים הזמנות. הסיבות לכך רבות: מזג אוויר קיצוני שפוגע בבצירים, קשיים בייצוא לארצות הברית בעקבות מדיניות המכסים של טראמפ, ובעיקר – זינוק בלתי נתפס במחיר העץ.

על פי נתוני איגוד יצרני החביות בצרפת (FTF), מחיר עץ האלון, החומר הגולמי היקר ביותר בתעשייה, שילש את עצמו בעשור האחרון, ועלה ב-50% נוספים בשנתיים האחרונות בלבד. הסיבה היא ביקוש עצום מצד תעשיות אחרות, ובראשן תעשיית הריהוט הסינית, שמחפשת עץ איכותי ומוכנה לשלם כמעט כל מחיר.

בין אפריל 2024 למרץ 2025 נמכרו בצרפת רק 540,000 חביות – ירידה חדה לעומת השנים הקודמות. בתוך המדינה עצמה נרשמה ירידה של 20% במכירות, והכנסות הענף צנחו בכמעט 10% ל־515.9 מיליון אירו. כיום מועסקים בענף כולו 3,000-3,500 עובדים – מעובדי יערות עד נגרים מומחים שמרכיבים את החביות בעבודת יד.

בעבר, סגנון ה"עץ הכבד" היה גם ברכה וגם מנוע צמיחה ליצרני החביות. יינות עשירים ומתובלים, עם ארומות של קלייה, הפכו לפופולריים ברחבי העולם, והענף נהנה ממכירות יציבות ומרווחים גבוהים. מבקרי יין כמו רוברט פארקר, אף סייעו להפוך את חבית האלון לסמל של יוקרה, וכך נפתחו שווקים חדשים ליצוא חביות צרפתיות לכל קצוות העולם.

עם הזמן השתנה הטעם. הצרכנים המודרניים מחפשים יינות רעננים, קלים לשתייה, עם פחות עץ ויותר פרי.  מה שפעם היה יתרון ליצרנים הפך לאתגר. החביות שמילאו תפקיד מרכזי במכירה ובסגנון היין, כבר לא תמיד מותאמות להעדפות החדשות. למרות זאת, הענף מנסה לא להילחץ יתר על המידה. תעשיית היין המסורתית מצביעה על כך שבעבר כבר חוותה משברים והתמודדה איתם, אבל בשטח כבר מתחילים להיראות ניצנים של שינוי. אחרי שנים בהן החביות כמעט לא השתנו, כמה יצרנים החלו לחפש דרכים חדשות להתמודד עם המחסור בעץ ועם העלויות הגואות.

אחת הדוגמאות הבולטות היא חברת Oeneo, שהציגה פיתוח חדש בשם Twood. חבית זו בנויה משתי שכבות דקות של עץ אלון שמחוברות זו לזו באופן מכני, דבר המאפשר לנצל עד 50%  מהעץ, לעומת 15-20% בלבד בשיטות המסורתיות. המטרה אינה רק לחסוך כסף, אלא גם להפחית את התלות ביערות עצי האלון, ולשמור על קצב ייצור יציב. החבית שזמינה בנפח 225 ליטר, נמכרת בכשני שליש ממחיר חבית אלון רגילה, ולפי החברה מספקת את אותן איכויות יישון ורכות של חבית מסורתית.

במקביל, יותר יקבים בצרפת עוברים להשתמש בחביות גדולות יותר, שהן עמידות לאורך שנים, זולות יותר לתחזוקה, ומעניקות ליין מגע עדין יותר עם העץ. ייננים רבים אינם ממהרים להחליף חביות, אלא מתקנים, משפצים ומאריכים את חיי החביות שלהם בכל דרך אפשרית.

במקביל לחידושים בחביות עצמן, העולם המודרני מציע מגוון רחב של שיטות אלטרנטיביות ליישון והענקת טעמים. ייננים משתמשים בחומרי יישון ותמציות עץ, המעניקים טעמים של וניל, קלייה, קרמל ותבלינים, תוך שליטה מדויקת בעוצמת הטעם ובמשך ההשפעה, וחוסכים זמן יישון ארוך בחבית. שימוש בשבבי עץ או קורות עץ במיכלי נירוסטה מאפשר יישון מהיר, התאמה אישית לכל יין, ושינוי מידי של פרופיל הטעמים, בהתאם לסוג העץ ורמת הקלייה. בנוסף לכך, חנקן, אוזון וטכניקות חמצון מבוקר, מאפשרים לדמות את השפעת החבית על גוף, רכות ויציבות היין, מבלי להכניס עץ פיזי. תוספות כימיות וטאנינים מעניקות ליין חוזק, עמידות ותחושת גוף, וטעמים דמויי קלייה או וניל. עישון מלאכותי או חשמלי, לדוגמה, מדמים את טעמי הקלייה של חבית עוצמתית ומשובחת, שמשתמשים בה בעיקר ביינות אדומים יוקרתיים הדורשים טעמים עזים ומורכבים.

לסיכום, העולם המודרני מאפשר לייננים לשלוט על הטעם והיישון גם בלי חבית מסורתית. זאת באמצעות כלים אלטרנטיביים כמו שבבי עץ, עישון, תמציות, טאנינים או חמצון מבוקר. למרות הכבוד העמוק למסורת ולחביות האלון הצרפתיות, בעלי היקבים הגדולים והוותיקים מרגישים את השפעת המשבר במכירות ובעלויות, ואינם יכולים להתעלם מהמציאות הכלכלית. רבים מהם מנסים לצמצם עלויות ולייעל את תהליך הייצור, תוך שמירה על האיכות והסגנון של היין. השילוב של כל האלטרנטיבות, מאפשר להם לדמות את השפעת החבית המסורתית, לשמור על גוף וטעמים מורכבים, ולענות על דרישות השוק המודרני.

בסופו של דבר, יין הוא יצירת אומנות של דורות, אך גם האוצרות של היום כפופים להחלטות הבנקאי.