אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים כבר יותר מ-650 ימים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, שמחים על שובן הביתה בחיים של אמילי, דורון, רומי, לירי, קרינה, דניאלה, נעמה, ארבל, אגם. שמחים על שובם של גדי, עופר, קית', ירדן, חמשת התאילנדים, אוהד, אור, אלי, יאיר, סשה, שגיא, הישאם, אברה, אליה, טל, עומר ונקרט, עומר שם טוב, עידן. אבלים מכל הלב על החללים שהוחזרו: שירי ביבס, כפיר ואריאל, עודד ליפשיץ, שלמה מנצור, צחי עידן, איציק אלגרט, אוהד יהלומי, ג'ודי ויינשטיין-חגי וגדי חגי, נטפונג התאילנדי, יאיר (יאיא) יעקב, אביב אצילי, עפרה קידר, יונתן סמרנו, שי לוינסון – יהי זכרם ברוך. מייחלים לשובם של כל 50 החטופים שנשארו בשבי – עכשיו! שמישהו יתעורר כבר!

פרישת מנכ"ל יקב הרי גליל: תחילתו של עידן חדש או סופה של עצמאות?

אלון גונן: בשבוע שבו מונה יורם אביגד לתפקיד מנכ"ל יקב רמת הגולן, אחד היקבים המובילים בישראל, הודיע על פרישתו של שאולי בן-ערב, מנכ"ל יקב הרי גליל. זהו מהלך שאינו מקרי, אלא מלמד על שינוי עומק בצמרת קבוצת יקב רמת הגולן. שאולי היה סמנכ"ל הכספים של יקב רמת הגולן במשך כ-13 שנים. ב-3 שנים האחרונות הוא שימש בנוסף לתפקידו כסמנכ"ל כספים גם כמשנה למנכ"ל יקב רמת הגולן ומנהל יקב הרי גליל.

יקב הרי גליל, בבעלות משותפת של יקב רמת הגולן 67% ויקב יראון 33%, נהנה לאורך השנים מעצמאות יחסית – ניהול עצמאי, צוות משלו, מיתוג נפרד ואפילו זהות שיווקית שונה, כשההפצה של שני היקבים בידי חברת 'היכל היין', המשותפת ליקב רמת הגולן וחברת שקד. עם זאת, הפרישה החדה של המנכ"ל, אותו מינה אסף בן דב – המנכ"ל היוצא של יקב רמת הגולן, מעלה שאלות חדשות על מבנה הקבוצה, אופייה של ההנהלה העתידית, והכיוון אליו מכוונים הדברים.

כשהנהלה חדשה נכנסת לתפקיד, טבעי לראות חילופי גברי, אך תזמון הפרישה והקשרים האישיים בין הדמויות, מצביעים על מעבר ברור למודל אחר של ניהול. כניסתו של יורם אביגד, בעל ניסיון ניהולי מוכח (אבל שוב לא מהתחום, וזה כבר המנכ"ל השלישי של יקב רמת הגולן תוך שמונה שנים), אך גם עם  גישה ממוקדת יעדים, עשויה להביא עמה ריענון, קונסולידציה, ולבסוף גם שינוי במודל העצמאי של יקב הרי גליל.

הסימנים בשטח מצביעים על מגמה ברורה: יורם אביגד צפוי ליטול תחת אחריותו גם את יקב הרי גליל  – לפחות בשלב זה. עבור מי שמביט מבחוץ זה נראה כמו מהלך של התייעלות, אך עבור מי שמביט פנימה זו גם נורת אזהרה.

האם נכון להעמיס על מנכ"ל חדש אחריות כפולה? גם ניהול שני יקבים שונים, וגם בניית מערך שיווק והפצה עצמאי, שצפוי לעלות מיליוני שקלים ולהחליף מערכת שעבדה במשך עשור עם שותף כמו משפחת שקד?  רק אם קיימת תוכנית אסטרטגית סדורה וברורה, ייתכן שהמהלך הזה מוצדק. אחרת זו נוסחה כמעט בטוחה לשחיקה, בלבול וטעויות (וכל כך הרבה דמויות מפתח עזבו לאחרונה את יקב רמת הגולן, אז לא ברור עם מי נשאר לעבוד שם).

יש המעריכים כי מה שנרקם בפועל הוא שינוי עומק: הפיכתו של יקב הרי גליל מתאגיד עצמאי למותג בלבד – תווית מספר 4 של יקב רמת הגולן. אם זה הכיוון, יש לכך יתרונות ברורים – בעיקר חיסכון כספי, ביטול כפילויות וצמצום ניהול. אך המחיר יהיה גבוה. עשרות  מיליוני שקלים שכבר הושקעו בזהות נפרדת של יקב הרי גליל, עלולים לרדת לטמיון, יחד עם כל הניסיון לייצר ליקב זה מקום ייחודי בשוק. ולא פחות חמור מכך אובדן הבידול.

הרי גליל נבנה כמותג רענן, צעיר, חדשני,  ניגוד הכרחי לאופי המסורתי, הכבד לעיתים, של יקב רמת הגולן. הוא פנה לקהל צעיר, לעולם של ברי יין, חנויות בוטיק, קמפיינים קלילים. לא עוד יינות ל"שולחן החג" בלבד, אלא גם לשישי בצהריים. בלי הרי גליל כיקב נפרד, השוק עלול לאבד את הגוון הזה  ויקב רמת הגולן יאבד את האפשרות להרחיב את קהלי היעד שלו מבלי לשבור את דמותו המסורתית.

עתה הכדור במגרש ההנהלה. או שיראו בהר גליל מנוע צמיחה עצמאי שראוי להשקעה נוספת, או שתתקבל החלטה קשה אך עקבית, להפוך אותו לתווית אחת בתוך מכלול רחב יותר. אך בחירה אסטרטגית אמיצה חייבת לבוא עם תכנון, ולא מתוך ברירת מחדל או ואקום ניהולי. מאוד ייתכן ששאולי בן-ערב, מנכ"ל יקב הרי גליל הפורש, כבר הבין לאן נושבת הרוח – ופשוט בחר לא להיות חלק מהמהלך הזה.

העזיבה הכפולה של שני מנכ"לים מכהנים טרם פקיעת החוזה, אינה עוד חילוף שגרתי בגזרת כוח האדם, ודווקא ברגע של שינוי אסטרטגי עמוק הם בוחרים לפרוש. קשה שלא לשאול: האם מדובר במקרה, או שמא בסימפטום של חוסר אמון עמוק במהלך שההנהלה הראשית בחרה.

במשך עשור פעלו יקב רמת הגולן ויקב הרי גליל תחת מטרייה שיווקית משותפת עם משפחת שקד, באמצעות חברת 'היכל היין'. מודל ההפצה הזה נחשב בעיני רבים ליציב, חכם ומשתלם. עם תום החוזה החליטה הנהלת יקב רמת הגולן יחד עם יקב הרי גליל,  לצאת לדרך עצמאית. ללא ספק מהלך יומרני ויקר, שדורש הקמה מאפס של מערך שיווק, הפצה ומכירות. מתברר שדווקא כאן נרשמה נקודת השבר.

לפי הערכות גורמים בענף, המהלך לא זכה לתמיכה פנימית גורפת. יש מי שרואים בו ניתוק מהמציאות העסקית של שוק היין הישראלי;  שוק שבעצמו מצוי במשבר מתמשך, עם עודף מותגים, ירידה בצריכה המקומית ועלייה ביבוא. בנסיבות כאלה, פירוק שותפות אסטרטגית עם גוף חזק  והקפיצה לבניית מערכת עצמאית, נתפסת בעיני רבים כהימור מיותר.

ייתכן מאוד ששני המנכ"לים פשוט לא רצו להיות אלה שיחתמו על החלטה זאת; לא רצו להיכנס להרפתקה שיווקית שאין בה היגיון כלכלי ברור, ובעיקר לא להיות מזוהים בעתיד עם כישלון אפשרי, שעלול להכתים קריירה שנבנתה במהלך השנים.  כנראה שהם העדיפו לפרוש, ולהשאיר את ההרפתקה לאחרים.

לסיכום: פרידה עם טעם של חזון שלא הושלם

שאולי בן-ערב הגיע ליקב הרי גליל עם חזון ברור ורוח רעננה. הוא שאף לבסס עצמאות ניהולית אמיתית להרי גליל,  לא רק כמותג אלא כגוף בעל זהות, דרך וקול משלו. מינויו של דוד בר אילן ליינן ראשי, היה מהלך אמיץ שנועד לבסס חזון מקצועי ברור ונבדל מהאח הגדול, יקב רמת הגולן. אך דווקא כשנראה היה שהכיוון מתייצב, המערכת שמעליו השתנתה והאסטרטגיה עברה מסלול מחדש.

עזיבתו מותירה את יקב הרי גליל במצב לא ברור, עם שאלות מהותיות על עתידו העצמאי של היקב, או שמא על הפיכתו לתווית בתוך מותג־על אחיד. מאוד ייתכן ששאולי הבין בדיוק את זה – ובחר, ביושר אישי, שלא להיות חלק מהמהלך. אנחנו מאחלים לשאולי הצלחה רבה בהמשך דרכו. הוא מותיר אחריו טביעת אצבע מקצועית וניהולית מרשימה, ועולם היין הישראלי, במיוחד זה שמחפש מנהיגות עם ערכים, עדיין לא סיים להודות לו.

/

דְּרָרוֹת ומַיְינוֹת: איום אקולוגי וחקלאי מידי על ענף היין בישראל בתקופת הבוחל

אלון גונן: ברחובות תל אביב ולא רק, בכרמי הגליל העליון ובפרדסים שבעמק חפר, נשמעת אותה מקהלה צורמת: צווחות חזקות, רחש כנפיים ירוקות, ולהקה אחת גדולה שמאיימת על כל מה שבדרכה. הדררה (Psittacula krameri) – תוכי ירוק בעל זנב ארוך ומקור אדום, שמקורו בדרום אסיה ואפריקה, הפך במרוצת השנים מאטרקציה אקזוטית לפולש אגרסיבי – האיום הגדול ביותר על החקלאות בישראל, ובמיוחד על ענף היין.

מדובר בציפורים שהובאו לארץ כתוכי מחמד, ובשלב מסוים שוחררו לטבע או ברחו, והצליחו לבנות אוכלוסייה גדולה ויציבה בטבע. ההערכה היא כי כיום יש בישראל יותר מ־200,000 דררות, וצפוי גידול משמעותי במספרן הודות לתנאי אקלים נוחים, שפע מזון, היעדר טורפים ורגולציה לקויה.

הדררות צורכות פירות בכמויות גדולות, פוגעות בענבים בכרמים, חותכות אשכולות שלמים, ומשאירות פצעים המובילים לריקבון. הנזק שמותירות הציפורים הללו מאד כבד לענף גפן היין, עם השפעה דרמטית על זנים יוקרתיים של ענבי יין.

החקלאים מדווחים על נזקים של עשרות אחוזים מהיבול, כשהדררה אוכלת וחותכת בחדות המקור, ומשאירה אשכולות שלמים להירקב. "אין לה אויב, ואין לה רסן," מסביר אחד המגדלים בצפון, "אנחנו מאבדים עונות שלמות. היא לא מפחדת, לא מתעייפת, מגיעה בלהקות גדולות. זה כמו מגפה."

תקופת הבוחל היא השלב הקריטי בו הענבים מתבגרים והופכים למתוקים. זו תקופה מוגבלת בזמן, בה המיץ מתעצב במידה רבה, ולכן פגיעה של הדררות או מינים אחרים בשלב זה, פוגעת קשות באיכות ובכמות היבול.

אבל הדררה לא לבד: בנוסף לדררה, ציפור נוספת שמכבידה במיוחד על ענף היין היא המיינה (Acridotheres tristis). עוד ציפור פולשת, חובבת ענבים שמתמקדת בכרמי ענבי יין בלבד, ופוגעת בענבים באופן ממוקד וחריף. המיינה מתווספת למאבק, ומחמירה את מצוקת הכרמים.

שואלים את עצמכם למה הדררות והמיינות אוהבות כל כך ענבי יין? בגלל רמת הסוכר והריח. האמת היא שהן אוכלות גם שקדים, תאנים וחמניות, מה שלא מפחית מהנזק בכרמים.

למרות הנזקים, הדררה מוגדרת כחיית בר מוגנת לפי החוק להגנת חיית הבר משנת 1955. משמעות הדבר היא שהחקלאים אינם יכולים לפעול נגדה באופן עצמאי, אלא רק באישור מיוחד שדורש תהליך בירוקרטי ממושך, שאינו מתממש ברוב המקרים. כתוצאה מכך מתמודדת המערכת עם חוסר יכולת לנהל את התופעה בזמן אמת.

בשיחה מקיפה עם ד"ר יואב מוטרו, מנהל תחום חולייתנים במשרד החקלאות ובכיר בתחום השירותים להגנת הצומח, הוא הסביר כי במצב הנוכחי הדררות והמיינות הן אתגר אקולוגי וחקלאי חריף במיוחד. בין השיטות הנבחנות לשיכוך הבעיה, ד"ר מוטרו מציין ניסוי ריסוס ביצי הדררות בשמן, שאוטם את הביצים ומונע מגוזלים להתפתח.  זהו ניסוי ראשוני עם תקווה להתמודדות עתידית, אך רחוק מלהוות פתרון מלא. במהלך השיחה עלו גם תסכולים של המערכת על כך שהמנגנונים הביורוקרטיים אינם מותאמים למצב חירום האקולוגי המתפתח.

מסביב לעולם מיושמים אמצעים שונים להתמודדות עם הדררות. כך לדוגמה, בבריטניה יש מימון ממשלתי למבצעים, ועשרות לוכדי ציפורים שעברו הכשרה ספציפית של הסרת קינים ועיקור אוכלוסיות של ציפורים אלה. בערים הגדולות בספרד מבוצעות פעולות הרחקה, עיקור ושליטה באוכלוסיית הדררות. בהולנד משתמשים ברחפנים, לייזרים והרחקה קולית חכמה. המדינות הללו כבר מבינות כי כדי למנוע נזק חקלאי ואקולוגי חמור, יש צורך בפעולה יזומה ומהירה.

אבל בישראל המצב תקוע, עקב מחסור בחקיקה עדכנית ומותאמת למצב המינים הפולשים. חייבים להגיש חוק מהיר שיכלול הגדרת קטגוריה חדשה של "חיית בר פולשת מזיקה". נדרשים מנגנון הכרזה מהיר ותקצוב מתאים, אפשרות לפעולה מהירה בשטח ללא צורך באישורים מורכבים, והקמת ועדת חריגים לאישור טיפול מידי. כמו כן, יש לקדם קמפיין תקשורתי שישנה את תפיסת הציבור לגבי הדררות והמיינות, ויציג אותן כמטרד חקלאי שעלול להשמיד יבולים שלמים.

בעבר, כשהאיום על ענף היין היה וירוס הליפרול 3, נכנסה המועצה לגפן היין בישראל בראשות צחי דותן לעובי הקורה, וניהלה מאבק ממושך לשמירת הענף. כאן ב'אכול ושאטו' פרסמנו סדרת כתבות שהציפו את הנושא, דרשו תשובות ממשרד החקלאות, והגיעו עד הכנסת. האיום הנוכחי בדמות הדררות והמיינות, מזכיר כמעט במדויק את האיום הישן. יש צורך דחוף בפתיחת דיון מעמיק ובהבנת היקף התופעה, תוך שיתוף פעולה עם מומחים ישראליים ובינלאומיים.

הדרות והמיינות הן לא רק ציפורים יפות או חיות מחמד, הן פוגעת קשות בענף החקלאות בישראל, ובמיוחד בכרמי היין. ללא שינוי מהיר של החוק, קמפיין תקשורתי ברור, והפעלת טכנולוגיות ופתרונות מוכחים, ענף היין יימצא שוב בסכנת הכחדה, וירידה חדה באיכות ובכמות היבול. הגיעה הזמן להכניס את נושא הדררות והמיינות לסדר היום הציבורי והחקיקתי, ולהעניק תמיכה אמיתית ומיידית לכורמים המתמודדים עם איום זה בתקופת הבוחל; התקופה הקריטית בה הענבים נמצאים בשיא הרגישות שלהם.

לסיכום: למרות שמראה הדררות והמיינות עשוי להיראות חביב ויפה, לא מדובר בציפור שיר חביבה, אלא בציפורים שטניות שמאיימות על עתיד החקלאות והאקולוגיה שלנו. הנזק שהן גורמות בכרמים ובפרדסים הוא עצום, אך הרגולציה והחקיקה הנוכחית פשוט לא מאפשרות להתמודד איתן ביעילות. אם לא נפעל במהירות עם חקיקה מתאימה, פתרונות טכנולוגיים ופעילות בשטח,  הנזק רק יחריף, וענף היין עליו נשענות כלכלה ותרבות, יימצא בסכנה ממשית. הבעיה מורכבת, אך האמת הפשוטה היא שאם נמשיך להתעלם או להסס, נישאר בשבי של להקות ירוקות, לא פחות מסצנה מבעיתה מתוך סרט אימה אקולוגי. ולכל הכורמים והייננים שחושבים שמדובר רק במתקפה באזורים מיושבים, אז ברגע ששם ייגמר האוכל אתם הבאים בתור .

תשובות רשות הטבע והגנים לשאלות שהפנינו אליהם

אנו מודים לרשות על ההתייחסות לכתבה ועל הרצינות בנוגע לבעיית הנזקים שהציפורים הפולשות גורמות לכרמים

האם בוצעו בשנים האחרונות ספירה, ניטור או מחקר מערכתי על היקף התפשטות הדררות בארץ? מהם הממצאים העדכניים?

רשות הטבע והגנים שותפה למחקר כלל-אירופי בנושא הדררות, במסגרתו בוצעו סקרים נרחבים בישראל. פרטים אצל יריב מליחי שהיה שותף והוביל את המחקר והניטור בישראל. נוסף על כן, הרשות השתתפה כנציגת המדינה בפורום מקצועי שעסק בהיקף הנזק ומספרי הדררות. יצאו גם מאמרים בנושא, שניתן למצוא בקישור זה.

הדררה נחשבת לציפור מוגנת – האם ברשות נשקל עדכון מעמדה החוקי לאור הפגיעה באיזונים האקולוגיים ובחקלאות?

ההגנה בחוק מאפשרת לרשות הטבע והגנים להגדיר כיצד, באילו כלים, היכן ומתי לתת היתר לפעולות דילול, אם אלו נדרשות וגם יעילות בהתאם למטרות מוגדרות (לטפל בנזק בשדה/שימור אקולוגי בשמורה) גם כאשר מדובר בחיות המוגדרות כערכי טבע מוגנים. בכך אנחנו מונעים שימוש לא מושכל, לא מבוקר ולא חוקי באמצעים כמו רעל, מלכודות דבק ועוד כל מי אופני פגיעה ללא ביקורת שאנשים עלולים להשתמש בהם, שגורמים לתמותה לא-סלקטיבית של חיות, או לסבל. עצם היות המין מוגן בחוק, משמע כי הרשות יכולה לוודא כי כל פעולה הנדרשת, כולל דילול, מבוצעת בצורה מקצועית ומבוקרת.

כיצד רואה רשות הטבע והגנים את השפעת הדררה על מינים מקומיים ותחרות על משאבים?

רשות הטבע והגנים רואה את השפעתן של הדררות – מין פולש, כהשפעה שלילית, כמו כל המינים הפולשים בטבע ארצנו. עם זאת, מבחינת השפעה אקולוגית, לא מדובר על השפעה משמעותית, לפחות בשטחים הפתוחים. בערים וסביבן השפעת הדררות קצת יותר ניכרת – עם תחרות על חורי הקינון לעופות כמו נקר ודוכיפת. ההשפעה הניכרת ביותר הינה על הגידולים החקלאיים, במיוחד בגידולים מסוימים כמו שקדים, חמניות אך גם במקרה זה קיימים פתרונות.

האם מתקיים תיאום או פרויקט משותף עם משרד החקלאות/המשרד להגנת הסביבה להתמודדות עם המין הפולש?

רשות הטבע והגנים משתפת פעולה בנושא הדררות עם משרד החקלאות, שיתוף שאנו מקווים שיתרחב ויתפתח. במסגרת השותפות אנו מבצעים מחקרים כדי לבחון את  הנזקים לחקלאות.

האם קיימים כיום אמצעים או פתרונות שבהם תומכת הרשות להתמודדות בשטח עם פגיעת הדררות?

רשות הטבע והגנים מציעה לחקלאים שלל פתרונות להתמודדות עם הבעיה, ביניהם: רובו-נץ (טיסן), הטרדת דררות, פרישת רשתות מעל שקדים, גידול שלא מתחת לעצים וכבלי מתח. הרשות מיפתה וכימתה את עלות הנזק לחקלאים וכן עלות כלל הפתרונות הקיימים, כדי לשקף את הנושא בצורה הטובה ביותר.

 האם לדעתכם יש מקום לעדכון מדיניות כללית בנושא מינים פולשים בישראל?

 לרשות הטבע והגנים יש מדיניות סדורה ומעודכנת לגבי מינים פולשים, אשר מתייחסת גם ללקחים שנלמדו מפלישות עבר (דררות לדוגמה) ועל יכולת ההתמודדות עם מין שכבר פלש, התבסס והתרחב. המדיניות כוללת רגולציה מחמירה על יבוא של מינים מוגנים (עופות, יונקים, זוחלים, דוחיים ודגים) העלולים להפוך למינים פולשים, ולהיות "הדררה הבאה", פיתוח שיטות התמודדות וטיפול בשטח ואף חינוך והסברה. במקביל, הרשות שואפת ומנסה בשנים האחרונות לקדם חוק בנושא מינים פולשים, אשר ייתן סמכויות וכלים שאין כיום לפעולה בתחום רחב וחשוב זה.

זו הצעת חוק שצריך לקדם ומהר

(באדיבות יונתן לבני, היועץ המשפטי של אתר 'אכול ושאטו' והיועץ המשפטי של תא עיתונאי היין)

 הצעת חוק מינים פולשים מזיקים (החמרה ותגובה מהירה) – התשפ"ה-2025

סעיף 1 – הגדרות: "מין פולש מזיק" – חיית בר שאינה ילידית מארץ ישראל, שהוכחה כגורמת נזק חמור לאקולוגיה, לחקלאות או לבריאות הציבור.

סעיף 2 – סיווג והכרזה: שר החקלאות יהיה מוסמך להכריז על מין פולש מזיק בחקיקה נלווית, תוך 30 יום מרגע קבלת דיווח על נזק חמור, ללא צורך בהליך ארוך.

סעיף 3 – סמכויות פעולה מיידיות: לאחר ההכרזה, מותר למגדלים ולרשויות לפעול מידית לצמצום אוכלוסיית המין המזיק, כולל לכידה, הרחקה, השמדה או עיקור, ללא צורך באישורים נוספים.

סעיף 4 – הקמת ועדת חריגים: תוקם ועדת חריגים בראשות משרד החקלאות, שתאפשר אישור מהיר ופעולות בשטח בתוך 14 ימים ממועד הבקשה.

סעיף 5 – מימון ותמיכה: יוקצה תקציב מיוחד לפעולות הרחקה ומניעה, ולפיתוח טכנולוגיות חדשניות להדברת המין המזיק.

סעיף 6 – חובת דיווח: החקלאים והרשויות יידרשו לדווח מדי רבעון על פעולות שננקטו ותוצאותיהן.

סעיף 7 – ביטול הגנת חיית הבר במקרים חריגים: בהכרזה על מין פולש מזיק – יוסר מעמדו כ"חיית בר מוגנת" לצורך פעולות דחופות ומבוקרות.

יונתן לבני בטעימת 'פרויקט לנדר' ביקב צפרירים – משפחה שכזאת

לורי לנדר היא הייננית של יקב צפרירים, הממוקם במושב צפרירים סמוך לגבעת ישעיהו  מדרום לבית שמש, ומשתייך למועצה אזורית מטה יהודה. ככזה הוא חלק מהאפלסיון הראשון בישראל: 'הרי יהודה'. שייקה לנדר, בן זוגה של לורי, הוא העזר כנגדה והם מייצרים ביקב המשפחתי כ-10,000 בקבוקי יין בשנה מענבי סירה, זינפנדל, קברנה פרנק, דוריף (פטיט סירה), שנין בלאן ועוד.

לאחרונה הצטרפו לעבודה ביקב ובכרם בניהם התאומים של הזוג לנדר – אבישי ויואב, צעירים בשנות השלושים לחייהם, לעבודה ביקב ובכרם. אבישי הוא כורם שלמד בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות. אבישי עבד ביקב כרמל והיום הוא עובד ביקב ברקן. עם סיום עבודתו הוא מגיע ליקב צפרירים ומטפל בכרמים של היקב. יואב הוא היום הרוח החיה של היקב, ומוביל בו שינוי תדמיתי, חזותי ומקצועי, שכחלק ממנו יינות היקב נקראים עכשיו 'פרויקט לנדר' (Lenders Project). היקב שממוקם בין עצים וכרמי היין של המשפחה, מאוד נעים לביקור וטעימת יינות היקב לצד  פלטת אירוח עם גבינות ושאר מטעמים. אלו רשמיי מטעימת היינות:

שנין בלאן 2024 – יין חדש מענבים של יקב  צפרירים מנחל חכליל. "נחל חכליל הוא מקום גידול גפנים ייחודי", אומרת לורי, "עם טמפרטורות מאוד נמוכות – אפילו כשבסביבה יש 37 מעלות, בנחל חכליל יש מיקרו אקלים של 17 מעלות, אפילו בקיץ". היין עבר תסיסה במיכלי נירוסטה  בטמפרטורה של בין 12-14 מעלות, אחר כך הועבר לחביות ישנות למספר חודשים. לשנין של צפרירים יש בוקה אופייני לזן. הוא מאוזן בטעמים של פירות כגון אגסים ותפוחים ירוקים, עם מעט מתיקות נעימה לחך בסיומת. המחיר 104 ₪ – מאוד מומלץ לאוהבי יינות לבנים.

רוזה 2024 – יין עשוי מענבי קברנה פרנק, ששהו במיכלי נירוסטה, ללא תוספת כלשהי של שמרים. לאוהבי יינות רוזה זהו יין שונה. לורי הצליחה ליצור יין רוזה קליל ונעים עם אף פרחוני וטעמים של דובדבן, מאוד מאוזן וחמאתי. יין שמתאים ביותר ליום חם. המחיר 104 ₪ – יין נעים ומרגש ממש.

Wild Syrah 2024 – יין קליל ונעים ביותר לשתייה, עשוי מענבי סירה שהגיעו מהכרם של איתי ברקאי במושב רוגלית, ותססו על שמרים טבעיים. "הכרם היה עייף ובמצב קשה. אבישי ויואב החזירו אותו לחיים", אומרת לורי. "לא התערבתי בייצור. נתתי לענבים להישאר במיכלי נירוסטה, ולאחר מכן  זמן קצר, כארבעה חודשים בחביות עץ משומשות. ראיתי שהיין תוסס יפה ובצורה בריאה, ואינו זקוק לי". שונה לחלוטין מכול סירה שאני מכיר. יש לו מרירות נעימה ומתיקות בו זמנית. יין בצבע אדום בהיר אדום, שחובה לצננו כמו יינות לבנים. "הצעירים בתל אביב אוהבים את היין. אני רוצה לייצר יינות אדומים לארץ חמה עבור צעירים שהיו רגילים לשתות רק בירה, והיום הם רוצים משהו שונה", היא אומרת. המחיר 100 ₪ – חוויה ממשית.

לסיכום: לורי לנדר, הייננית הנועזת והסיזיפית של יקב צפרירים המשפחתי הקטן, מובילה את היקב בגישה בלתי מתפשרת ובדיוק רגשי חד. היא מלטפת כל חבית, יודעת מתי להתערב ומתי לא להפריע – ונותנת ליין להתפתח בדרכו. בעלה שייקה ושני הבנים, אבישי ויואב, שותפים פעילים בעשייה החקלאית בכרם והפעילות המיתוגית. היקב עטוף עצים וכרמים, ומזמין לביקור חווייתי שכולל טעימות יין ואירוח באווירה כפרית. היקב ויינותיו אינם כשרים.

יקב צפרירים – הזמנת מקום במרכז המבקרים כאן

כוס יין וירטו-ריאלית עם אבי פלדשטיין: על גפנים, זהות, וזמן שמותיר עקבות באדמה

אלון גונן: אנחנו לא באמת יושבים. לא נוגעים בכוס, לא מביטים בעיניים, אלא מתכתבים בווטסאפ. אבל אבי פלדשטיין, כמו הפילוסוף היווני הרקליטוס, לא באמת צריך ישיבה בשביל להיות נוכח. הוא נמצא במילים, בשפה שמפצחת גפנים, במחשבה שנמשכת כמו תסיסת יין ארוכה איטית, חיונית, עמוקה.

"מים אפשר לספק לכרם. קור לא." ככה הוא מתחיל, כאילו מצטט את עצמו, או את השטח. ומהדהדת פה תחושה שהכרם עצמו מדבר. כמו הרקליטוס, שמאמין שהכול משתנה ושהדרך למעלה ולמטה היא אותה הדרך, לפלדשטיין יש עיקרון אחד ברור: היין הוא תולדה של זמן, מקום, וחיים. "החורף היה קר, הקרקע יבשה. מי שלא השקיע נכון, יגלה חוסר אחידות, גרגרים לא מפותחים, זעירים עד כאב. כל גפן, ואיך ששחתה נגד מגמת היובש."

כל משפט שלו – חצי שיר, חצי תצפית אמפירית. אבל בעצם: זה תמיד אותו דבר. המקום הוא לא מיכל,  אלא תנאי לקיום. כך גם אצל פלדשטיין: הכרם איננו פשוט שדה,  הוא ביטוי של היותו במקום מסוים, בזמן מסוים, עם אחריות אישית עמוקה למה שצומח שם. "אני לא מתעניין בטרנד," הוא כותב. "אני מתעניין במשהו שאתה יכול להסתכל לו בעיניים." וכשהוא מדבר על היין, הוא מדבר על זהות. על דרך. על תנועה.

בדיוק כמו הרקליטוס שראה בעולם תנועה מתמדת בין ניגודים, גם פלדשטיין רואה ביין לא מוצר, אלא מהלך; מפה שיש בה רק נקודת התחלה. את השביל צריך לצעוד לבד. "זהות היא לא תווית על בקבוק. היא מה שאתה מוכן ללכת בשבילו". הוא מאמין בזהות מקומית שנובעת מהאדמה עצמה. לא מסיפורים – אלא מחיים. לא מיתוס – אלא הוויה. הוא נוגע בכך דרך זני הענבים: דבוקי – זן מקומי נשכח. ארגמן – הכלאה שנוצרה בישראל. קברנה סוביניון, סירה – מהגרים שהצליחו.

אבל תמיד עם עיקרון אחד: אם הענב לא יודע איפה הוא נמצא,  אין לו מה לחפש בכוס. "אני אוהב אשכול קטן וטוב, לא עומס. לא ריבוי. לא דרמה. אבל עומק."

ומה עם 2025?

החיים ממשיכים. הכרם מתעורר. העלים נפתחים. הענבים נקשרים לאט, באדיקות שקטה. ואתה עומד מול זה, מול יופי שמתעקש לפרוח גם כשאין לו הצדקה. כמו בשיר של דורית צמרת ששרו הגבעטרון: "ואיך קרה, ואיך קרה, ואיך קורה עדיין / שהחיטה צומחת שוב". משהו ביין, באדמה, מתעקש להמשיך – גם כשבמעמקי עזה, בני אדם נמקים. שבויים. נעדרים. חיים שלמים שממתינים באפלה – בלי זמן, בלי עונות, בלי מרחב.

"ואז אתה שואל את עצמך, מה זה באמת משנה איך תהיה שנת הענבים 2025. איך אפשר לדבר על עומק וגפנים, כשאנחנו עוד לא הבאנו אותם הביתה. כי בלי זה  שום דבר לא שווה", כך פלדשטיין. וברגע הזה אני מבין שהוא לא מדבר רק על כרמים, הוא מדבר על להיות כאן. בעונה הזו. בשנה הזו. עם מה שיש, ועם מה שאין.

בין שורות היין שלו זורם הרקליטוס – "הכול זורם" – ואם באמת מקשיבים,  שומעים את השפה הזו; לא בכתב יד – אלא בגפן. לא בניסוח – אלא ביין.

מהיינות של פלדשטיין

ארגמן אשכולות שלמים 2019 – יין אדום שמוכיח שחדשנות ועומק יכולים ללכת יחד. הארגמן מקבל פה חיים חדשים – רענן, חומצי, עם עומק של תבלינים ופרי אדום. העבודה עם השזרות והאשכולות השלמים מוסיפה מרקם ירקרק וחי. יין נועז, לא מתחנף – חתימה אישית של פלדשטיין בכל לגימה. מחירו 120 ₪. ציון 92. תמורה למחיר – לחלוטין.

גרנאש אשכולות שלמים 2019 – יין אדום המבוסס על ענבי גרנאש מכרם פקיעין שבגליל העליון. אבי פלדשטיין לא מפחד ממנו – הוא לוקח אותו למחוזות חדשים, מחלץ מהזן את הפוטנציאל הייחודי שלו, ומעניק לו ביטוי שונה ועמוק. התסיסה באשכולות שלמים ללא סחיטה מוקדמת, מאפשרת לשמור על טוהר וטעמים טבעיים, תוך הדגשת המרקם והנפח. היין עובר תסיסה בשני סוגי שמרים שונים, המאפשרת הדגשה משולבת של טעמי פרי רעננים לצד תווים ירוקים ועדינים, ובכך יוצרת איזון עשיר בין רעננות לעומק, ומעניקה לגרנאש את האופי הייחודי שלו. היין מתאפיין בארומות פריחה, פירות יער וטעמים מתובלים, שהופכים את הגרנאש לייחודי ונעים. מחירו 120 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – 100 ₪.

דבוקי 2023 – יין לבן מאוזן עם פרופיל פרי מאופק ובהיר, המציג ארומות פרחוניות מעודנות ורעננות מודגשת חומציות חדה ומבוקרת, תורמת ליובש מיטבי ומעניקה ליין מרקם נקי וקליל.היין מפגין איזון טוב בין פירותיות לחומציות, עם סיומת טרייה ונעימה. זהו אחד היינות שמשתלבים היטב עם אין ספור מנות אוכל במדינה חמה כמו שלנו – אולי לא לצד חמין, אבל בהחלט עם מנות על האש ודגים (לא גפילטע פיש). מחירו 100 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – 90 ₪.

סקר הייננים: איך יהיה הבציר השנה? – חלק שני, המשך משבוע שעבר

יקב צפרירים – לורי לנדר: "בציר 2025? נראה שיהיה בסדר גמור. פרי בריא, התפתחות סדירה ויפה בלי הפתעות. הקיץ חם כרגיל – כי קיץ ישראלי הוא קיץ חם, אבל אין חום קיצוני משוגע, והלילות עדיין קרירים בסביבות 10-12 מעלות, כמו שצריך. מושלם".

יקב עגור – אייל דרורי: "אז אחרי חורף יבש במיוחד, היה קריטי לפתוח מים בכרם אפילו עוד לפני תחילת העונה, כדי לפצות את המחסור לבית השורשים. שם לטעמי התחילה העונה, וזו הנקודה הקריטית. כרמים שקיבלו מים בכמות מספקת, הצליחו לגדל עלווה והגיעו לאיזון טוב. למרות המזג האוויר החם, לא נרשמו יותר מדי שרבים קיצונים, והעונה מאופיינת בסך הכל ביבולים ממוצעים-נמוכים. פרי נקי, ובכללי פחות מחלות השנה. אני צופה שתהיה איכות גבוהה השנה, עם אופי של שנה חמה אבל לא קיצונית".

יקב יתיר – ערן גולדווסר: "נראה שיהיה יבול באיכות וכמות טובה. קצב ההבשלה קרוב לממוצע. מעבר לזה מוקדם להתנבא.

יקב כמיסה- יהודה כמיסה: "היה חורף מאוד שחון בגליל ובגולן, התחלנו להשקות מוקדם. בגולן מכסות מים מוגבלות, שמאלצות אותנו לכלכל את צעדינו ולשמור רזרבות, במיוחד בנטיעות חדשות שעדיין לא פיתחו מערכות שורשים. עם זאת, האיכות מפתיעה. לרוב גרגירים קטנים ואשכולות מאווררים".

יקב בית אל – הלל מן: "בהרי בית אל היו מנות קור מעל הממוצע, ולכן ההתעוררות הייתה אחידה והיבולים יפים לעונה. למרות הבצורת לא נתנו השקיות מוקדמות, אלא חיכינו לראות את תגובת הגפן. ואכן בזנים קברנה סוביניון ומרלו עדיין לא פתחנו השקיות, ונראה שהגפן מצליחה להתמודד, הודות לטמפרטורה ממוצעת בין 18-28 מעלות סלזיוס. בבית אל הבוחל מאחר בשבועיים. קברנה סוביניון ופטי ורדו עדיין לא החלו בוחל, וכפי הנראה בעזרת השם נגיע לבצירים מאוחרים בתוך הסתיו, עם הבשלה סוכרית ופנולית מאוזנת".

יקב סריג – ד"ר פיני סריג, מדריך וחוקר גפן: "בציר 2025 הבא עלינו לטובה: כמיטב המסורת במקומותינו, מקובל להגיד שהשנה הנוכחית מבטיחה בציר ״מדהים״ ״נפלא״ (כמו לפני כל שנת בציר). בכל אופן, מעט אמיתות לגבי העונה. השנה התאפיינה בחורף שחון, שחייב התחלת השקיה מוקדמת. בכרמים בהם איחרו או נמנעו מהשקיה מוקדמת, התקבלו אשכולות קטנים ופרי קטן. במקביל, טמפרטורת החורף הייתה גבוהה באמצע החורף ונמוכה בשלהי החורף ולקראת האביב. התעוררות הפקעים והלבלוב היו טובים, מה שהוביל ליבולים טובים, ממוצעים, לאחר שבציר 2024 התאפיין ביבולים נמוכים מאוד. תהליך ההבשלה הקיץ, עד כה, מתון. נחסכו מאיתנו שרבים ארוכים או טמפרטורות קיצוניות, מה שמאפשר הבשלה רציפה. בהיבטי לחות יחסית, השנה מאופיינת ביובש יחסי, עובדה שחוסכת את הצורך בטיפולי הדברה ומבטיחה מיעוט ריקבונות, גם בזנים הרגישים. לסיכום, הולך להיות בציר מעולה – מדהים – פצצה".

הלך לעולמו אבנר אלה – יינן, כורם ומארח בנשמה

השבוע הצטערנו לקרוא מודעת אבל שציערה אותנו מאוד, על פטירתו של אבנר אלה ז"ל – בעלים כורם ויינן יקב אבנר. חברים בענף מספרים שאבנר לא רק עשה יין – הוא טיפח את היין כמו שמטפחים קשר; בסבלנות, במסירות, ובהבנה שדברים טובים קורים רק כשנותנים להם זמן ונשמה. הכרם שלו בגבעת זאב לא היה רק שורות גפנים – אלא לב פועם של אדם שידע לחיות בקצב של האדמה.

ביקב הבוטיק הקטן שבנה יחד עם רעייתו רבקה תבדל"א בקצה הכרם, הוא קיבל אלפים – לא כאורחים, אלא כידידים. הוא האיר פנים, מזג כוס, והתיישב לשיחה, תמיד מתוך שקט פנימי, סקרנות ואהבת האדם.

יחד עם רעייתו רבקה, הם הפכו את היקב לבית – ולמסורת של חיבור בין אנשים דרך יין, אדמה ולב פתוח. היין של אבנר דיבר בשפתו: לא מתוק מדי, לא מוחצן – אלא עמוק, מאוזן, עם נשמה של אדמה ואדם.

המסע של אבנר אולי הסתיים כאן, אבל היינות והזיכרונות שהוא השאיר מאחוריו ממשיכים לדבר בשקט, בעומק ובחן.יקב בוטיק קטן של אדם גדול – אבנר, תודה על כל מה שנתת.

עוֹלְלוֹת בִּקְצָרָה

רשות הדיבור לח"כ חילי טרופר מדף הפייסבוק שלו

"בקצה קיבוץ ניר עוז, סמוך לשער שנפרץ ב-7.10 ודרכו הובהלו רבים מהחטופים לעזה, יש כרם ויש יקב ויש אמונה עמוקה שהמקום הזה עוד יפרח. גדעון פאוקר, תושב הקיבוץ האמין באדמת הנגב המערבי, טיפח בה כרמים וייצר בה יין, עד שנרצח ב-7.10.

ליד הכרמים אני יושב עם בנו רז ונכדו סיון, שידיו המצולקות והחבושות הן זכר לכדורים שחטף כשהחזיק את ידית דלת הממ”ד באותו יום נורא. פאתי חאן יונס החרבה מולנו, מאחורינו שרידי הקיבוץ שנטבח ונשרף, וביניהם כמו איזה אי – מלבלב הכרם שניטע על ידי גדעון וחבריו בשנת 2006.

רז וסיון מסבירים שהם ממשיכים בדרכו של האב-הסב שהיה המייסד, הכורם והיינן של "יקב ניר עוז", והאמין בכל ליבו באדמה הזו, בחר לנטוע בה ולהקים בה את ביתו ומשפחתו. הם משוכנעים ש"מתוך השבר הגדול יצמיחו כאן גפן חזקה ובריאה בעלת שורשים איתנים לתפארת קיומנו בארץ הזאת" בשפה שלהם. האנשים האלה שאיבדו כל כך הרבה באותו יום – מרגשים ומחזקים כל כך בעוצמות שלהם, ונטעו באביב 2024 כרם חדש הנושא את שמו של גדעון.

רז, סיון ואחרים הם חלק מחבורה ציונית וחלוצית שלא תנוח עד שהאי הירוק הזה יהפוך ליבשה, עד שניר עוז תיבנה מחדש והטוב ינצח את הרע. בינתיים יש שם את יקב פאוקר עם יין מצוין".

הזמנה לחווית גליל עליון – מסע בין הכרמים של יקב הר זמר

לאור העיכוב בפתיחת מרכז המבקרים של יקב הר זמר במושב דישון שבגליל העליון בקרבת גבול לבנון, בעל היקב והיינן עופר גידסי, מציע לחובבי יין, מטיילים וכל האחרים, חוויה של מסע בין הכרמים – עם יין, נוף, טעמים וסיפורים ששווה לשמוע. במהלך — שעות תיהנו מסיור בכרמים והיכרות עם תהליך גידול וייצור היין המקומי, תצפיות לעמק החולה, קדש, החרמון ודרום לבנון, ותגיעו לביקורים קצרים באתרים היסטוריים: מצודת כ"ח, קבר נבי יושע, עתיקות קדש וגת יין קדומה.

לא לדאוג: יהיו עצירות ריענון בלב הטבע – חניון האלה, נקיקי יפתח וטחנות קמח עתיקות. מבחר יינות היקב יימזגו לאורך המסלול, יחד עם גבינות, נשנושים וסיפורים דרך עיניו של כורם מקומי. יום כזה מתאים לקבוצות פרטיות של חברים שעולים לגליל העליון, ימי גיבוש, אוהבי יין וטבע, כאשר לכל קבוצה יתאים עופר מסלול בתפירה אישית.

עופר גידסי מרחיב לקוראינו: "תהיה נקודת מפגש בשטח בהתאם לכיוון ממנו מגיעה הקבוצה. אם מדובר בזוג או שני זוגות, משאירים את הרכב בנקודת מפגש והם מצטרפים אליי לרכב. הסיור מאוד אינטימי, ולכן מוגבל בכמות המשתתפות.ים – כעשרה  בלבד. במצב כזה חלק מצטרפים אליי, והשאר ברכבים. משך הסיור כשעתיים פלוס, וכמובן בהתאם לזרימה עם הקבוצה. הכוונה לקיים שני סיורים ביום, אחד בוקר-צהרים והשני אחרי הצהרים המחיר 250 ₪ למשתתף.ת. בתקופה הקרובה מבצע היכרות – 10% הנחה".

התקשרו לעופר גידסי – יקב הר זמר, 052-6947249

5.8-7.8.25: פסטיבל היין במוזיאון ישראל בירושלים חוגג 25 שנה

בין התאריכים 5.8-7.8.25 שלושה לילות של יינות, תרבות וחוויה ירושלמית, כשפסטיבל היין במוזיאון ישראל בירושלים יציין רבע מאה, עם יקבים מהארץ ומהעולם, עשרות דוכנים עם טעימות חופשיות של יינות, מוזיקה חיה, אווירה ומזג אוויר צלול כיין.

בפסטיבל ישתתפו יקבי בוטיק מקומיים לצד יקבים מסחריים. כל מבקר יקבל כוס יין, ויוכל לצאת למסע בין דוכני היקבים שכבר אישרו את השתתפותם ואלה שיצטרפו עד תחילת הפסטיבל: הר אודם, תניא, יפו, הר ברכה, טפרברג, שאטו מירון, פורטה 6, בנימינה, כרמל, יקבי ירושלים, אדיר, מטר, קסטל, טוליפ, ליקר לביא, שיכר גרין, בירה וויט ראביט. בנוסף, מדי ערב יתקיימו מופעי מוזיקה חיה ומופעי רחוב.

שלישי עד חמישי 5.8-7.8.25, 19:00-23:00, מתחם מוזיאון ישראל, ירושלים. הכניסה מגיל 18 ומעלה מחיר כרטיס 130 ₪. רכישת כרטיסים מראש כאן