אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים כבר שנה שנייה – מתקרבים ל-550 ימים, על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, שמחים על שובן הביתה של אמילי, דורון, רומי, לירי, קרינה, דניאלה, נעמה, ארבל, אגם. שמחים על שובם של גדי, עופר, קית', ירדן, חמשת התאילנדים, אוהד, אור, אלי, יאיר, סשה, שגיא, הישאם, אברה, אליה, טל, עומר ונקרט, עומר שם טוב. אבלים מכל הלב על החללים שהוחזרו: שירי ביבס, כפיר ואריאל, עודד ליפשיץ, שלמה מנצור, צחי עידן, איציק אלגרט, אוהד יהלומי – יהי זכרם ברוך. מייחלים לשובם של כל 59 החטופים שנשארו בשבי – עכשיו!
יינות לפסח תשפ"ה 2025 – ארבע כוסות ו-60 בקבוקים. קראו כאן
מלחמת היקבים בגולן: כשכרם הופך לשדה קרב משפטי
אלון גונן: בקצה הצפוני של רמת הגולן, בין כרמים מוריקים ונוף בזלתי עוצר נשימה, התחוללה דרמה שלא הייתה מביישת טלנובלה טורקית. זהו סיפור על יין, כבוד, יריבות עסקית ושאיפות לשליטה, ובמרכזו שני יקבים מובילים: יקב בזלת הגולן שהוקם על ידי יואב לוי, ויקב אסף שהוקם על ידי אסף קדם. מה שהתחיל כשותפות פסטורלית, הפך למאבק רווי אמוציות שהגיע עד לבית המשפט. הסיפור הזה, כמו כל יין משובח, כולל שכבות של מתח, אכזבה ומאבק בלתי מתפשר.
הכרם שהצית את הלהבות
הכול החל עם כרם מואיסה – חלקת גפנים ייחודית, השוכנת בגובה 890 מטרים על מצע בזלת. בעל הכרם הוא יעקב רווה, תושב קדמת צבי ברמת הגולן, שהחכיר אותו מאז 2007 ליקב אסף. במשך שנים סיפקו הענבים שגודלו בכרם, חומר גלם משובח ליינות הפרמיום של היקב. אך כמו בכול עסקה, הגיע היום שבו החוזה היה צריך להתחדש – וזה הרגע שבו הכול הסתבך.
כאשר אנשי יקב אסף ביקשו להאריך את החוזה, הם גילו לתדהמתם כי יעקב רווה כבר חתם על הסכם לעסקה חדשה עם יואב לוי מיקב בזלת הגולן. לוי הציע לבעל הקרקע פי שלושה מדמי השכירות שאסף שילם, וכך הפך לשוכר החדש של החלקה. המהלך עורר סערה, אך זו הייתה רק יריית הפתיחה לסכסוך האמיתי.
עקירה שהובילה לקרב משפטי
כשיקב אסף הבין כי איבד את הכרם, הוא בחר להיצמד לתנאי החוזה המקורי, שקבע כי עליו להחזיר את הקרקע כפי שקיבל אותה – ללא גפנים וללא גידור. הכרם נעקר לחלוטין, בין היתר משום שהגפנים היו נגועות בנגיף ליפרול 3 – מחלה מסוכנת לגפנים. עבור יקב אסף זו הייתה פעולה מתבקשת על פי החוזה. עבור יואב לוי זו הייתה בגידה של ממש.
על פי הפרוטוקול של בית המשפט, מתברר כי יקב אסף ניסה להשאיר את המצב הקיים הכולל כרם, גידור, מערכות השקיה ועוד, תמורת הסכום שעלה להם לפתח את הקרקע. אולם יואב לוי או בעל הקרקע סירבו לשלם, אף על פי שזה היה חצי מהסכום שנדרש יואב לוי לשלם עכשיו ליקב אסף (ראו את החלטת השופט בסוף).
לוי, שציפה לקבל את החלקה כפי שהייתה בעת שחתם על החוזה עם רווה, טען כי עקירת הכרם גרמה לו נזק כלכלי עצום. לטענתו, הגפנים שנעקרו היו מקור להכנסות עתידיות משמעותיות, ולכן הגיש נגד יקב אסף תביעה על סך 5 מיליון שקלים בגין הפסדים צפויים.
קרב בבית המשפט – ומפלה כואבת
המאבק המשפטי הפך לקרב התשה בין שני היקבים, כאשר כל צד הציג את גרסתו בעוצמה. מהצד של יקב בזלת הגולן נטען, כי מדובר במהלך שנעשה לא בתום לב, ונועד למנוע מהם להפיק יין מהכרם היוקרתי. מנגד, יקב אסף טען כי פעל לפי החוק, וכי זכותו המלאה לעקור את הכרם בהתאם לחוזה.
מאחורי הקלעים: אמוציות, יריבות וכבוד אבוד
הסכסוך הזה הוא הרבה יותר מעוד התנגשות עסקית. מאחורי הקלעים עומדים שני אנשי יין בעלי היסטוריה משותפת – אסף קדם היה בין מקימי יקב בזלת הגולן בשנת 1998, לפני שהקים את יקב אסף, וכעת הם עומדים משני צידי המתרס.
המאבק הזה אינו רק על כרם, אלא על כוח, שליטה ויוקרה בתעשיית היין הישראלית. כל יצרן יין יודע שכבוד הוא מרכיב חשוב בדיוק כמו ענבי קברנה סוביניון איכותיים. השאלה היא אם הכבוד שווה את המחיר.
החלטת השופטת
כבוד השופטת המחוזית עינב גולומב מבית המשפט המחוזי בנוף הגליל נצרת, כתבה פסק דין ארוך ומבריק. מרתק היה לקרוא אותו, מאחר והוא נכתב בלשון שכול אדם מהישוב יכול להבין. הפרוטוקול מצביע על כך שהשופטת חקרה עדים, לחצה, וביקשה להבין את פשר התביעה ומה עומד מאחוריה מעבר לפירוש החוזים הכתובים.
ההחלטה התקבלה תוך שהשופטת תוקפת ומסבירה סעיף סעיף בכתב התביעה, מדוע אין ליקב בזלת הגולן שום "קייס". היא אף הגדילה לעשות והוסיפה כי "לטעמי יש מידה של טעם לפגם בניסיון התובעים להתבסס על דיני עשיית עושר ולא במשפט ביחסיהם מול הנתבעים, מקום שעמדתם היסודית של התובעים הייתה, ועודנה, כי הם זכאים לקבל את פירות פועלו של זולתם – הכרם שהקימו הנתבעים, מבלי להידרש לשלם דבר וחצי דבר בגין כך. כפי שפורט בהרחבה לעיל, עמדה זו מנוגדת במובהק לעקרון של מניעת התעשרות לא מוצדקת של אדם שבאה לו ממעשיו של זולתו".
לאחר בחינת הראיות דחה בית המשפט את התביעה של יואב לוי, וחייב אותו לשלם 40,000 שקלים הוצאות משפט. ההכרעה הבהירה כי יקב אסף פעל בהתאם לחוזה ולתנאים שנקבעו מראש, וכי לוי לא היה זכאי לפיצוי.
קצת על היין כי לא הכול זה דרמות משפטיות
מי הייתה חלקת מואיסה ז"ל?
חלקת מואיסה היא לא רק כרם איכותי – היא סמל לטרואר ייחודי, ליצירתיות של היינן ולמאבק משפטי שמוסיף לה ממד היסטורי. החלקה ממוקמת בצפון רמת הגולן בגובה 890 מטר מעל פני הים. זהו גובה אידיאלי לגידול קברנה סוביניון, המאפשר הבשלה איטית ומאוזנת שתורמת לעושר הטעמים ולחומציות הרעננה של הענבים. האזור יושב על קרקע בזלתית קדומה, שמכילה רמות גבוהות של מינרלים. קרקע זו מסייעת לניקוז מעולה, מאלצת את הגפנים להתאמץ יותר, ובכך מייצרת פרי מרוכז ובעל מבנה עשיר. האקלים קריר בשל הגובה הרב, בהשוואה לחלקות נמוכות יותר בגולן, והפרשי הטמפרטורות בין היום ללילה חדים יותר.
התוצאה: היין – מואיסה גרנד רזרב
מואיסה גרנד רזרב היה יין עם חומציות טבעית גבוהה, שמעניקה רעננות ומאפשרת לו להתיישן היטב. היין עשוי מ-100% ענבי קברנה סוביניון. ששהו 24 חודשים בחביות. הכמות הוגבלה תמיד ל-1800 בקבוקים בלבד. מדובר ביין עשיר, מורכב ומרשים, שמדגים היטב את הטרואר הייחודי של רמת הגולן. יין שנעשה תוך הקפדה על פרטים, הן בבחירת הענבים משנים מובחרות, והן בתהליך היישון הממושך.
צבע היין אדום עמוק עם שוליים סגלגלים. ארומות של פרי שחור, אוכמניות, שזיף כהה ודובדבן שחור. בהמשך מופיעים תווים של וניל, שוקולד מריר, טבק ועור, יחד עם רמזים לעשבי תיבול ים-תיכוניים כמו מרווה וזעתר. בפה פרי עשיר ומרוכז, טאנינים חסונים עם איזון חמאתי מדהים. יין מתובל ועשיר העץ עוטף את הכול יחד באיזון מדויק. אני טעמתי את מואיסה 2016. בחנויות יין וביקב אפשר למצוא בקבוקי מואיסה בכמויות קטנות. המחיר 260 ₪.
האם תחת ידו של היינן יואב לוי נקבל בעוד מספר שנים את אותו יין, אם יחליט לנטוע עליה גפני קברנה סוביניון? זו שאלה של איכות היינן ולא רק של הקרקע.
לסיכום
תעשיית היין הישראלית קטנה ואיכותית, אך כשאמוציות נכנסות לתמונה גם היא הופכת לזירה של מאבקים משפטיים מתישים. פרשת כרם מואיסה היא תמרור אזהרה לכל היקבים – לפני שממהרים לבית המשפט מוטב לשקול גישור, פשרה, ואולי אפילו כוס יין משובח שתשכיח את המשקעים. אחרי הכול, בעולם היין – כמו בחיים, לפעמים עדיף להוריד את הלהבות ולא להצית אותן.
אנקדוטה למחשבה
ענף היין בישראל חווה בשנים האחרונות צמיחה מרשימה. אך לצד ההצלחות העסקיות, קיימים גם סכסוכים לא מעטים בין יקבים לכורמים, בין בעלי מותגים ובין שותפים עסקיים. מחלוקות מסוג זה עלולות להוביל להליכים משפטיים ממושכים ויקרים, שפוגעים בענף כולו, הן כלכלית והן תדמיתית. ייתכן כי הפתרון לכך טמון בהקמת מערך גישור ייעודי, שיפעל במסגרת המועצה לגפן היין בישראל שבראשות צחי דותן, ויאפשר פתרון יעיל של סכסוכים לפני שהם מגיעים לבתי המשפט.
מערך גישור יכול להביא לשורה של יתרונות משמעותיים:
חיסכון בעלויות משפטיות – מערכת המשפט בארץ מסורבלת וסובלת מחוסר בכוח אדם. לכן הליכים משפטיים עלולים להימשך שנים, ולעלות מאות אלפי שקלים לשני הצדדים. מנגנון גישור יכול לצמצם משמעותית את ההוצאות על עורכי דין, ולייעל את ההליך.
פתרון מחלוקות ברוח טובה – ענף היין בנוי על שיתופי פעולה ארוכי טווח בין יקבים, כורמים, ספקים ומשווקים. גישור מאפשר לפתור מחלוקות מבלי להרוס את היחסים. זאת בשונה מהליך משפטי שעלול להוביל לקרע בלתי הפיך. במקום להיגרר לבתי המשפט, ניתן להגיע להסכמות במסגרת הליך גישור מהיר המונע נזק כלכלי ועסקי. בניגוד להכרעה משפטית שבה צד אחד מנצח והשני מפסיד, בגישור ניתן להגיע להסכמות ששני הצדדים מרוויחים מהן.
סודיות ופרטיות – אחת הבעיות שיקבים צריכים לקחת בחשבון, היא שמחלוקות משפטיות מתנהלות בפומבי, והן עלולות לפגוע בתדמית היקבים המעורבים. פתרון סכסוכים באמצעות גישור מאפשר לשמור על כיבוס הכביסה המלוכלכת בתוך הבית, ובכך לשמור על תדמית ענף היין ולהימנע מחשיפה תקשורתית שלילית.
אם ניקח לדוגמה את הסכסוך בין יקב בזלת הגולן ליקב אסף, אז יתכן שגישור היה יכול לפתור את הסכסוך, ומאפשר הגעה להסכם פשרה במקום מאבק משפטי. הצדדים יכולים היו להגיע להסכמות לגבי השימוש בכרם, אולי תשלום תמלוגים אפשריים או הסדר מותאם אישית לשני הצדדים, ואולי אף להגיע למצב של שמירה על יחסים עסקיים. גישור בעזרת אדם שמכיר את הענף, היה מבהיר להם כי שני היקבים פועלים בענף מצומצם יחסית, וגישור יכול למנוע עימות שיוביל לניתוק מוחלט בין הצדדים, ויפגע תדמיתית בשניהם. אלה דברים שמערכת המשפט לא עושה, כי היא עוסקת רק בחוזים וחוקים ולא באמוציות.
אם ננסה לנתח למה היקבים לא ניגשו לגישור, סביר להניח שנגלה שלמרות היתרונות, כנראה שאחד הצדדים (או שניהם) לא היה מעוניין בפשרה, והעדיף לנקוט בצעדים משפטיים. כמו כן, כיום לא קיים מנגנון גישור מסודר בענף היין, ולכן לא הייתה כתובת רשמית לפנות אליה, על מנת שתנסה לפתור את המחלוקת מחוץ לבית המשפט.
יכול להיות שזה הזמן והמקום לשקול הקמת מערך גישור לענף היין. על רקע הסכסוכים החוזרים בענף, נראה כי יש צורך במערך גישור מקצועי שיתמחה בפתרון מחלוקות עסקיות בתוך הענף. מנגנון כזה יכול לפעול תחת המועצה לגפן היין בישראל, ולשמש כתובת ראשונה ליישוב סכסוכים, לפני שהם מגיעים לבית המשפט. אולי למערך כזה יש פוטנציאל להפוך לכלי משמעותי בניהול מחלוקות בענף היין, למנוע הפסדים כספיים, לשמר יחסים עסקיים ולשפר את תדמית הענף. אם מערך כזה ייושם, ייתכן שנראה פחות סכסוכים משפטיים, ויותר פתרונות שמקדמים את תעשיית היין הישראלית כולה. צחי דותן, כדור הגישור בידיך. צא לדרך!
יונתן לבני בטעימת יינות מותג 'דרום' של יקב יתיר
בעוד יינות יקב יתיר עשויים מענבים מאזור יער יתיר ולאורך נחל ענים והדרך הרומית שבסביבתו, יינות המותג השני שלו – 'דרום' (DAROM) שנמכרים מסוף שנת 2020, עשויים מענבי כרמים ברחבי הנגב ודרום הרי יהודה.
יש לי הערכה מיוחדת ליעקב בן דור, מנכ"ל יקב יתיר ומותג דרום, ולערן גולדווסר יינן יקב יתיר מיום הקמתו. לא רק מפני שהם אנשי יין מיוחדים ושונים – שניהם מכהנים בתפקידיהם כבר שנים רבות, בלי להחליף מקום עבודה, אלא מפני שלמרות הצלחתם הגדולה שניהם צנועים ובעלי ידע יוצא דופן בתחומים רבים.
יעקב בן דור יודע את ההיסטוריה של ישראל, ובעיקר של הדרום, לפני ולפנים. בכל סיור שערכתי איתו, תמיד הוא הצליח לרתק בהסבריו המדויקים וההיסטוריים על המקום בו ביקרנו. ערן גולדווסר מגלה הבנה עמוקה ומדעית לגבי זני ענבים וסוגי היין אותם הוא מייצר, ויודע לחלוק בצורה יסודית ומעמיקה את אופן עשיית יינותיו ביקב. עם שניהם נפגשה בשבוע שעבר קבוצת כתבי יין כדי לטעום את יינות דרום החדשים ולהשיק לראשונה יין זני של המותג – קברנה סוביניון. לא פחות מכך נועד המפגש לחוות את מעורבות היקב באזור הדרום ושיקומו – לאו דווקא הפיזי, נוכח המציאות המטלטלת מאז תחילת מלחמת ה-7 לאוקטובר.
כך הקדמנו לטעימות היינות, ביקור והיכרות עם עמותת 'חוות רימון – מתחמי טיפול חקלאיים בנגב', שמקימה ומפעילה מערך חוות וכרמי יין טיפוליים, אשר נועדו לסייע לנוער בסיכון, ולשיקום נפגעי טראומה בעקבות המלחמה המתמשכת. חוות רימון בה ביקרנו באזור כרמי לכיש, מאפשרת קליטה וטיפול במפוני העוטף ובהלומי קרב. העמותה, שנתמכת על ידי יקב יתיר ומותג דרום, מאפשרת להם לעבוד בחווה, להשתתף בגידול זני ענבים שונים מאלה אותם מגדל יקב יתיר בסביבתו, ותוך כך ללמוד עשיית יין.
נפגשנו במקום עם ניר אמיתי, חבר קיבוץ להב בנגב, שלאחר שהשתחרר משירות של 17 שנים בצה"ל נכח בשנת 2016 בפיגוע בתל אביב בו נרצחו אלון בקל ושימי רוימי ז"ל ורבים אחרים נפצעו. מאז הוא מקדיש את חייו לעשיה חברתית ותמיכה בהלומי והלומות קרב, והוא זה שהסביר לנו את מהות הפעילות בחוות רימון יחד עם פעילות מותג דרום של יתיר.
יינות דרום של יקב יתיר מופקים מזני ענבים שגדלים באקלים מדברי יבש עם לילות קרירים. יינות מדבר הם כמעט "המצאה" ישראלית, שכן בעולם ממעטים לגדל גפנים באזור מדברי. אם יש משהו שישראל תורמת לעולם היין באופן מרשים ויוצא דופן, אלה יינות המיוצרים מגפנים הגדלות במדבר, מפני שההבשלה המוקדמת של הענבים יוצרת פעמים רבות תנאים קשים בבציר, והקביעה מתי נכון לבצור את הענבים במדבר הינה ייחודית ושונה לגמרי מכול מקום גידול גפנים אחר.
דרום רוזה 2024 – יין רוזה יבש, עשוי מ-55% ענבי זינפנדל, 28% מוסקט המבורגי ו-17% גרנאש נואר, שגודלו במיוחד עבור ייצור היין. מוסקט המבורגי הוא זן ענבים המשמש בדרך כלל ליצור יינות רעננים ומתוקים, השפיע על מעט מתיקות נעימה בסוף השתייה. גרנאש נואר הוא זן ענבים פופולרי ביותר באוסטרליה ובקליפורניה, שנותן ליין טעמים פירותיים של תותים ושזיפים. הענבים מרמת ערד ודרום הרי יהודה נבצרו מוקדם, על מנת להעצים את הרעננות ביין שתסס והתיישן 4 חודשים במיכלי בטון ונירוסטה. בטעימה, רוזה טעים ביותר בלי מרירות, עם טעמים אביביים נעימים של תות שדה, פיטנגו ופלפל אדום. 80 ₪ – חוויה.
דרום לבן 2024 – עשוי מ-48% ענבי סוביניון בלאן, 31% פרנץ' קולומבר ו-21% מוסקט אלכסנדרוני. הענבים מכרמים ברמת ערד, מצפה רמון, שפלת יהודה ודרום הרי יהודה. היין תסס והתבגר 4 חודשים במיכלי בטון וחביות בנפח 500-600 ליטר. ליין צבע קש בהיר. יש לו בוקה של פירות כמו אגסים ופירות הדר. חומציות נעימה בפה. יין עשבוני שהמוסקט נותן לו טעמים וריח בושמי. ליין גוף ושמנוניות גדולה מזו שהיו באותו יין בשנים קודמות. 80 ₪ – יין לבן נעים לשתייה ביום חם כשהוא מקורר היטב.
דרום אדום 2023 – יין שמורכב מהרבה זנים: 44% שיראז, 12% מרסלן, 12% קריניאן, 12% קברנה סוביניון,10% מלבק, 6% רוסאן ו-4% זינפנדל. הענבים מאזורי גידול במצפה רמון, רמת ערד ודרום הרי יהודה, נבצרו אחרי שרב כבד שהתחולל ביולי-אוגוסט 2023, וגרם בין היתר לכך שהיבולים היו נמוכים מהרגיל. אחרי התסיסה התיישן היין 7 חודשים במיכלי עץ ובטון. השיראז נותן את הטעם הבולט ביין, והרוסאן – זן לבן שהוכנס ליין אדום, מיתן חלק מהטעמים. ליין יש טעם פירותי ועסיסי, ועם זאת קלילות מצוינת. לטעמי זו הייתה החוויה של השתייה באירוע. 80 ₪ – לא להחמיץ את היין.
קברנה סוביניון 2023 – לראשונה יין זני של מותג דרום, שהושק באירוע זה. היין מבוסס על ענבי קברנה סוביניון, מכרמים בדרום הרי יהודה, בגובה 680 מטר מעל פני הים. לאחר התסיסה התיישן היין 8 חודשים בחביות עץ קטנות. בטעימה, אין ספק ששותים קברנה סוביניון. טעמים של פרי בשל יחד עם פלפל אדום. מעט עשבוני יותר מיינות קברנה סוביניון אופייניים. יש בו משחק מענין בטעם בין פרי בשל ופרי חמצמץ. יין לא כבד, עם טאנינים בולטים ונעימים. רצוי להמתין עם שתיית היין, שזקוק לעוד מנוחה בבקבוק כדי שיהיה ממש במיטבו. 100 ₪ – בהתחשב באיכות היין, ממש לא יקר.
יינות לפסח תשפ"ה 2025 – ארבע כוסות ו-60 בקבוקים. קראו כאן
יינן חדש בצוות יקב טפרברג – אבריימי בורשטיין
אלון גונן: היינן אבריימי (אברהם) בורשטיין, מי שהיה יינן ביקב יפו. עבר ליקב טפרברג ומצטרף ליינן הראשי שיקי ראוכברגר וליינן דניאל פרידנברג.
אבריימי בורשטיין, יינן אוטודידקט בעל תשוקה עמוקה ליין, עושה במהלך זה את דרכו מעולם יקבי הבוטיק אל יקב מסחרי גדול. עם חושים מחודדים, ניסיון מעשי וגישה יצירתית, הוא מביא עמו את היכולת לשלב מסורת עם חדשנות. המעבר לאתגרי הייצור ההמוני ידרוש ממנו הסתגלות לטכנולוגיות מתקדמות ושמירה על אחידות בטעמים, אך הרקע הבוטיקי שלו מעניק לו יתרון בהקפדה על איכות ובחתירה למצוינות. אני מאמין שבורשטיין ימשיך להביא את החזון הייחודי שלו גם אל המערכת הגדולה, ויוכיח שיין מצוין הוא תוצאה של תשוקה, ידע וניסיון – ולא רק של מכונות ותהליכים.
אנחנו במערכת אכול ושאטו מאחלים לאבריימי הצלחה רבה כיינן ביקב טפרברג. איחולי הצלחה גם ליינן הוותיק צבי סקייסט בהמשך דרכו עם עזיבתו את יקב טפרברג
תחרות BEST VALUE 2025 כבר 17 שנים – כבוד ליינות במחירים עממיים
אלון גונן: תחרות היין BEST VALUE מהווה הזדמנות חשובה עבור יקבים וייננים כדי להציג את היינות המשתייכים לקטגוריות מחיר עממיות, ולהוכיח את יכולתם להציע תמורה מעולה במחיר נגיש. מהדורת 2025 של התחרות היא הפעם ה-17 ברציפות שהתקיימה, כרגיל לקראת חג הפסח – אחד משני חגי היין עם ראש השנה. התחרות מנוהלת על ידי אבי בן עמי וצוות סטודיו בן עמי שלו. יושבי הראש הוותיקים והמנוסים של התחרות, הם חיים שפיגל ועו"ד נחמן כהן צדק.
זו תחרות ששופטת יינות במחירים שיכולים להתאים וזמינים לכלל הצרכנים, תוך עמידה באיכות גבוהה. השנה נשלחו לתחרות 136 יינות בטווח מחירים של 25 עד 79 שקלים, כאשר היינות הזוכים הם כאלה שמעניקים תמורה מלאה למחיר בקטגוריית מחיר עממית, הכוללת יינות יומיום נגישים עשויים היטב, מוצלחים ומהנים, שזמינים לאורך השנה גם על מדפי רשתות השיווק. כל 13 חברי צוות השופטים ישראלים, רובם ייננים, סומליירים ואנשי תעשיית היין, כאשר היינות נבחנים בטעימה עיוורת.
רשימת הזוכים בתחרות כאן
מגמות בולטות בתחרות השנה
יקבי ברקן וירושלים בולטים במיוחד – ברקן זוכה במספר רב של קטגוריות, בעיקר בזנים הקלאסיים (קברנה סוביניון, מרלו וגוורצטרמינר). יקבי ירושלים מתבלטים גם הם, במיוחד בקטגוריות הבלנדים והיינות האדומים.
יינות בטווח המחירים הבינוני שולטים – יינות בטווח של 40-70 שקלים זוכים להכרה רבה, מה שמעיד על איזון טוב בין מחיר לאיכות.
יקב כרמל ויקב תבור מציגים עקביות – שני היקבים נכללים במגוון קטגוריות, בעיקר עם יינות מאוזנים ובלנדים איכותיים.
נוכחות של מותגים פחות מוכרים בשוק הסופרמרקטים – יקבים כמו היוצר ושילה מצליחים לקבל מקומות מכובדים בתחרות, דבר שמצביע על התרחבות השוק.
הזוכים הגדולים
יקב ברקן – קטף מספר רב של מקומות ראשונים בעיקר בזני מרלו, גוורצטרמינר, וקברנה סוביניון.
יקבי ירושלים – הרשימה כוללת הישגים בקטגוריות שרדונה, ובלנדים אדומים ולבנים.
יקב תבור ויקב כרמל – נוכחות משמעותית בקטגוריות בלנדים, רוזה ויינות לבנים.
יקב היוצר ויקב שילה – יקבים קטנים יותר שהצליחו להיכנס לקטגוריות היוקרתיות, עם יינות כמו מרלו וסירה.
היקבים שהפתיעו בדלילות הזכיות
היקבים רקנאטי, טפרברג ומוני הציגו השנה בתחרות מספר מצומצם של זכיות, ולא עמדו בציפיות מהם לזכייה בזהב. כל אחד מהיקבים היה אמור להציג תוצאות טובות יותר, לאור המוניטין שלהם בשוק וההשקעה הרבה בייצור יינות איכותיים.
יקב רקנאטי נחשב לאחד השמות הגדולים בישראל, ומייצר יינות מפורסמים כמו קברנה סוביניון ובלנדים איכותיים. כשמשווים בין הציפיות מהיקב לתוצאות בתחרות, מספר הזכיות המועט יכול להצביע על חוסר יציבות בבחירת הזנים המנצחים, או חוסר התאמה לדרישות השוק, כשמדובר בהתמקדות ביינות פחות נגישים במחירים נמוכים.
גם טפרברג הוא יקב עם היסטוריה ארוכה, ויינות שמייצגים איכות גבוהה. תוצאות דלילות בתחרות יכולות להצביע על כך שבמהלך השנה האחרונה, היקב לא הצליח לחדש או להציע יינות שיכולים להיתפס כחדשניים או מפתיעים עבור שוק היין המקומי. ייתכן גם שבחירת היינות לא תפסה את תשומת הלב של השופטים, וגרמה ליקב להפסיד את ההכרה לה ציפה.
למרות שיקב מוני עם ששון בן אהרון ייחודי וממוקד בזנים פחות מוכרים כמו קולומבר, היו לו פחות זכיות בתחרות, דבר שיכול להצביע על כך שייתכן שבמהלך השנה האחרונה הוא לא הצליח להפיק יינות ברמה גבוהה במיוחד, שיכולים להתחרות באופן שוטף עם היקבים הגדולים. יתכן גם שהיקב לא הגיש לתחרות יינות שיכולים היו לשדרג את המעמד שלו, ולהתבלט לעומת יינות של יינות של יקבים כמו ברקן או ירושלים.
באופן כללי, חוסר הצלחה להציג מספר זכיות גבוה מצביע על כך שהיקבים אולי לא הצליחו להתעדכן במגמות השוק האחרונות, או לא הצליחו להתעלות על מתחרים אחרים בתחרות. ייתכן גם שיש בעיה בזנים המובילים של היקב, או שיינותיהם לא עמדו בציפיות השוק.
ראו בסוף את ניתוח הזוכים והזכיות ב-BEST VALUE 2025
יינות בציר 2016 במבחן: מגנום או בקבוק 750 מ"ל?
יונתן לבני: לא מכבר הוזמנתי לאירוע מעניין, בביתו של יגיל בראל, בעל אוסף יינות גדול ובעל ידע נרחב בענייני יינות העולם וישראל. נושא האירוע אליו הוזמנתי, היה השוואת התבגרות יין בבקבוק מגנום בנפח 1.5 ליטר, לעומת בקבוק יין רגיל בנפח 750 מ"ל – חצי מזה של מגנום. בשל גודל הבקבוק, ליינות מגנום יש פעמים רבות – אך לא תמיד, טעמים מורכבים יותר מאשר בבקבוק רגיל, בשל יישון ארוך יותר, בשל גודלו. גם ההתיישנות היא לא אחת, איטית יותר, וכיון שהנפח גדול יותר, הטעמים לא אחת מאוזנים ומורכבים יותר לעומת בקבוק רגיל, היין שומר על רעננותו לאורך זמן, בקבוק המגנום מרשים מעצם גודלו, וגם חווית השתייה שונה – לפחות זו התיאוריה המקובלת.
באירוע שתינו יינות ישראלים שונים בטעימה עיוורת, כך שלא יכולנו לדעת מראש אם היין נמזג לנו מבקבוק רגיל או מבקבוק מגנום. שנת 2016, שכל יינות הערב היו מבציר זה, נחשבת לאחת השנים המרשימות ביותר מבחינת איכות היינות שיוצרו בישראל. התנאים האקלימיים באותה שנה היו מאוזנים, עם קיץ חם אך לא קיצוני ולילות קרירים, מה שתרם להבשלה איטית ומדויקת של הענבים. כתוצאה מכך היינות מבציר זה מאופיינים בדרך כלל בריכוז טעמים, באיזון מצוין ועושר ארומטי. אלה היינות שטעמנו:
יקב 1848 – ספיישל רזרב 2016: יין שהופק מענבי קברנה סוביניון, קברנה פרנק, פטי ורדו ומרלו. בטעימה, היין במגנום התיישן בצורה מאוזנת יותר, עם חמצון איטי שהוביל לטעמים עשירים ומורכבים. הארומות במגנום היו עמוקות ורב-שכבתיות, לעומת הבקבוק הרגיל שהתפתח מהר יותר אך איבד תחכום. המרקם במגנום היה קטיפתי ועגול יותר בזכות אינטגרציה טובה של טאנינים וחומציות. בבקבוק רגיל היין הרגיש מעט חד יותר, עם פירוק מהיר של רכיבים. המגנום העניק יציבות טובה יותר ושימר את איכויות היין לאורך זמן. התוצאה הייתה חד משמעית: המגנום הציג יין עשיר מאוזן ומורכב יותר. המחיר לבקבוק 750 מ"ל מ-360 ₪. מגנום – אזל.
יקב תבור – מלכיה 2016: עשוי מ-100% ענבי קברנה סוביניון, התיישן 24 חודשים בחביות ועוד 12 חודשים בבקבוק. המגנום הציג יין עשיר מאוזן ורך יותר, בעוד היין בבקבוק הרגיל היה חד, עם מרירות מורגשת. הטאנינים במגנום השתלבו היטב, ויצרו מרקם חלק ומשיי. היין בבקבוק הרגיל עבר חמצון מהיר יותר ,מה שגרם לאיזון פחות טוב בין הפרי לחבית. במגנום הטעמים היו עמוקים, עם שילוב נכון של פרי שוקולד ותבלינים, בעוד שהיין בבקבוק הרגיל היה פחות אלגנטי עם חומציות מורגשת. הבדל ברור בין היינות, כאשר המגנום הציע חוויית שתייה הרמונית יותר, ואיכות היין בו מצדיקה המחיר. יין טוב במיוחד ליישון ארוך. המחיר לבקבוק 750 מ"ל מ-200 ₪. מגנום 460 ₪ (משקאות הטורקי).
יקב רמת הגולן – ירדן אלרום 2016: יין מאוד מיוחד, עשוי מ- 100% ענבי קברנה סוביניון מכרם אלרום בצפון רמת הגולן, בגובה 1100 מטר מעל פני הים. גם בקיץ מזג האויר אינו חם ביותר בכרם. היין התיישן 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. יקב רמת הגולן מייצרים מעט מאוד בקבוקים מיין זה – לא יותר מ-1500 בקבוקים. זו הייתה טעימה מרתקת של יין עם בוקה נהדר וארומות של פירות יער. הפה התמלא בטעמי פירות בשלים וגם בשוקולד מריר. בטעימה לא היה הבדל משמעותי, אם בכלל, בין הבקבוק הרגיל לבקבוק המגנום. נכון שהמגנום מאפשר למזוג יין ליותר שותים, אך הטעם היה כמעט זהה בין שני סוגי הבקבוקים. קשה מאוד להשיגו את היין, ומחיר בקבוק 750 מ"ל, אם תצליחו להשיג, בסביבות 550 ₪. מגנום – 1650 ₪ (ארץ יין).
יקב רקנאטי – ספיישל רזרב 2016: יין הדגל של יקב רקנאטי. בשונה מיקבים רבים אחרים, הרכב הזנים מהם מורכב הספיישל רזרב של רקנאטי משתנה משנה לשנה, על פי איכות הענבים. בבציר 2016 הורכב היין מענבי קברנה סוביניון, סירה, קריניאן, מרסלאן ופטיט סירה. היין התיישן בחביות עץ אלון צרפתיות בנפח 500 ליטר, וגם בחביות גדולות יותר. בתחילת ההתיישנות הוחזקו הענבים מהחלקות השונות בנפרד. ובהמשך נערכו טעימות של הזנים, כדי להגיע להרכב הבלנד. יין בעל טעמים עמוקים של פירות יער שונים ותבלינים מורכבים. עם זאת התאכזבתי משתיית המגנום, שכן ציפיתי ליין שיהיה מורכב ביותר בהשוואה לבקבוק הרגיל. לא הרגשנו טעם ייחודי במגנום או בבקבוק הרגיל. מחיר בקבוק 750 מ"ל 350 ₪ (דרינק שופ). מגנום – 590 ₪ (יאן משקאות).
ביקורות יינות מתחפשים – לא כל יום פורים
אלון גונן: פורים אומנם כבר מאחורינו, אבל הנה מצאתי כמה יינות שהתחפשו באופן מרשים:
יקב לה סיטדל דיאמנט – רש"ש 2022 – 279 ₪
עשוי מ-60% ענבי קברנה סוביניון ו-40% קברנה פרנק, כי למה לא לנסות לשדר "מורכב", עם ניחוחות של פרי אדום בשל, פלפל אנגלי ועשבי תיבול. כן, אני מבין את הקונספט, אבל בואו נודה, זה מרגיש כאילו ניסו להחביא את העובדה שזה יין די שטוח. ההתחפשות כאן היא יישון של 24 חודשים בחביות, ותג המחיר של 279 ₪ חברים, יש מספיק יינות טובים יותר במחיר כזה, ושלא תטעו – זה לא אחד מהם. יין שמנסה להיות משהו גדול, ובסופו של דבר נשאר בגבולות "בסדר". הציון של הבסדר הזה 89. תמורה למחיר – גג 100 ₪. דרך אגב, רש"ש אלה ראשי תיבות של רבי שלום שבזי.
יקב לה סיטדל דיאמנט – גבעת תיתורה גרנד רזרב 2022 – 245 ₪
אז היינן החליט שנכון לקרוא לזה "גרנד רזרב", כי למה לא? איזה יין "גרנד" יש כאן? על מה אנחנו מדברים בעצם? 24 חודשים בחביות, טאנינים עגולים ושוקולד – כן, את כל המילים הקטנות שמורחים על יינות יוקרה כבר אלפי פעמים. איפה המורכבות שתהפוך אותו לאיזה אייקון של יוקרה? כאן זה פשוט יין שמנסה לרכוב על שמו, כאילו היה איזה יין פריזאי יוקרתי, כשבפועל הוא לא מבדל את עצמו במאומה. ציון 89. תמורה למחיר 90 שקלים
יקב תניא – אלון אדום 2022 קברנה סוביניון – 279 ₪
הנה עוד פעם 24 חודשים בחביות אלון. ואני שואל: כל מה שיש לנו זה קברנה סוביניון עם טאנינים רכים ופרי עשיר? משהו ששמענו עליו מיליון פעמים? וזה פשוט יין שלא מצליח להפתיע במשהו ייחודי (אה נכון, המחיר). יש איזה ניסיון לשדר יוקרה עם תהליך היישון, אבל זה פשוט יין שצולל לתוך ים של יינות שעושים בדיוק את אותו הדבר, ואין לו באמת את הכוח להתרומם מיין ששווה לא יותר מ-110 ₪. ציון 90.
יקב שאטו רמו – הרמב"ם 2022 – 299 ₪
בלנד של קברנה סוביניון ופטי ורדו. דובדבנים, קקאו, קינמון ( אפילו כתוב על התווית האחורית) – כל מה שצריך בשביל להרגיש יוקרתי. אבל בסוף זה רק יין שעושה את עצמו. טעמים רכים, סיומת מאופקת – כאילו מישהו אמר "יאללה, נקרא ליקב שאטו וזה ייראה טוב”. במחיר של 299 ₪, ה"שאטו" הזה יותר מזכיר צריף רעוע שמנסה לשדר פאר, אבל לא עומד בציפיות. ציון 88. תמורה למחיר – דו ספרתי.
לסיכום: כל אחד מהיינות כאן מנסה לשדר "יוקרה" ומורכבות, אבל בסופו של דבר מדובר ביינות שאין בהם את הייחוד או העומק שיכולים להצדיק את המחירים. נקלעתי למסיבת פורים שבה כולם התחפשו לדמויות גדולות, אבל בסופו של דבר מתברר שכולם קנו את התחפושות בשוק הכרמל ולא בכיכר המדינה .
עוֹלְלוֹת בקצרה
זאב דוניה מרוצה – ויש לו סיבות טובות לכך
זאב דוניה – יינן יקב סוסון ים, כתב בפוסט פייסבוק: "עכשיו ששבוע העבודה הסתיים, אפשר לשבת לשתות כוס קפה בשקט. הטלפון מבשר את תוצאות הטעימה של סטיוארט פיגוט (מבקר יינות בינלאומי, עורך בכיר באתר היין של ג'יימס סקלינג). אני מחייך. האגו חוגג, ותאי מוח מסוימים אומרים לי: אתה זוכר מה דעתך על ציונים? תשתוק עכשיו. תהנה.
אנטואן 2022- 98; לנון 2019- 96; עוז 2022- 96; לבירינט 2023 – 95; פליני 2022- 94; טייק 2 2022 – 94. זאב "אחר" לוחש לי: זה שכר העבודה של עשרים וחמש שנה. בסדר? מותר לך".
בתגובה לפוסט בנושא, אותו פרסם ג'יימס סקלינג, כתב מבקר היין סטיוארט פיגוט: "יינות מצוינים רבים ואחדים אפילו מדהימים!".
אווה ראפס (Eva Raps) מ-weingut Kaufmann – היקב התאום של סוסון ים, היא תומכת נלהבת של ישראל. היא זאת שארגנה את הטעימה עם סטיוארט פיגוט, ולפני כשנה וחצי ארגנה מכירה של יינות היקב שלה עם תווית מיוחדת, כתרומה ליישובי עוטף עזה.
קובי ארביב יינן רקנאטי בניו יורק
קובי ארביב – היינן הראשי של יקב רקנאטי’ כתב בפוסט פייסבוק: "כבוד גדול עבורי לייצג את היקב שלנו בארה"ב. נפגשנו (גם דורית בן סימון – מנהלת היצוא של יקב רקנאטי) עם לקוחות, בעלי מסעדות, חנויות, ובעיקר המון המון אנשים חמים ולבביים אוהבי יינות".
ביקשנו מקובי להרחיב בנושא, וכך אמר לנו: "פעם בשנה, והשנה פעמיים, אנחנו מגיעים לבקר את השוק בארה"ב – היבואן, מפיצים מקומיים, מסעדות ובעלי חנויות, כדי לחוות את השווקים, ולעקוב אחרי תגובות והמכר. המסקנות: אנחנו ממוקמים יפה בשווקים של מנהטן, ניו ג'רזי וברוקלין. מוכרים לקהילות יהודיות אבל לא רק, גם בחנויות שאינן בהכרח עם נטייה כשרה – אך על מדף ה"כשר" – יינות ישראל בכלל, לא על מדף הים התיכון. נדרשת עבודה במטרה להציף קודם כל את איכות היינות. בנסיעה זאת הייתי יחד עם דורית בן סימון, ובקודמת עם הבעלים לני רקנאטי – גם לו נושא השוק האמריקאי חשוב מאוד".
נווה בן שטרית – הלוחם שהשתחרר ומבקש לקנות ממנו מארזי יין
פוסט פייסבוק זה משך את תשומת ליבנו: "קוראים לי נווה בן שטרית, אני מקיבוץ אשדות יעקב. בשבוע האחרון השתחררתי משירות של שנתיים שמונה (חודשים) ו-4 חודשי מילואים. הייתי סמל צוות בגדוד 202 של הצנחנים. נלחמתי ב-7.10 ובכל התמרונים בעזה לא פיספסתי אפילו לא אחד, משם דוך ללבנון לשני תמרונים, יצאתי לחופשת שחרור ומשם לארבעה חודשים בסוריה. בין לבין בתקופה המטורפת הזאת, פתחנו אני ואבא שלי יקב בוטיק משפחתי. אנחנו מייצרים הכול בעצמנו, יינות לבנים רוזה אדומים. הכול מוקפד ומדוקדק. אנחנו עושים מארזים לחג, ואני לא יודע כל כך איך לקשר לאנשים שצריכים.
אני לא אוהב לבקש את זה, אבל הייתי שמח אם מכירים חבר'ה שצריכים או שמחפשים מארזי יין שי יפהפיים לחג, לפנק את עצמם את המשפחה, החברים, עובדים וכו', ועל הדרך לתת יד לעסק של לוחם ומילואימניק ולתוצרת ארץ ישראלית כחול לבן. קוראים ליקב שלנו 'יקב בן שטרית'. ניתן למצוא אותנו באינסטגרם -פייסבוק, וזה המספר שלי: 050-6096223. מיותר להגיד שגם אבא שלי מילואימניק. תודה ענקית מראש לעוזרים". אם מתאים לכם – קדימה להתקשר לנווה.
שישי 4.4.25: פסטיבל היין השלישי של גוש עציון
פסטיבל היין השלישי של גוש עציון יתקיים ביום שישי 4.4.2025, בין השעות 09:00-13:00, ב'חצר הכפר' – מתחם הקניות והבילויים בקיבוץ כפר עציון. המארגנים אומרים כי הפסטיבל, שהחל כאירוע צנוע עם כ-100 משתתפים בלבד בשנה הראשונה והכפיל את עצמו לכ-250 משתתפים לפני שנה, צפוי להתרחב משמעותית השנה ולחשוף את הטרואר הייחודי של גוש עציון למספר רב יותר של חובבי יין.
אייל בוקסבוים, ממארגני הפסטיבל, אומר: "שמנו לנו למטרה להדגיש את היין האיכותי של האזור. יש לנו טרואר מקומי מדהים בגוש עציון, ואנחנו רוצים שאנשי הגוש והמבקרים יכירו את היינות המיוחדים שלנו. זה לא סתם אירוע חווייתי או מסיבה, אלא הזדמנות אמיתית לטעום ולרכוש את היינות המקומיים לקראת פסח. המטרה העיקרית היא להנגיש לציבור את עולם היין המקומי, ולחשוף את העושר של עולם היין של גוש עציון."
לשם כך ישתתפו בפסטיבל 14 יקבים, שיאפשרו למבקרים לטעום ממגוון היינות מהאזור: יקב גוש עציון, יקב גבעות, יקב הסלע, יקב לביא, מבשלת עציון, יקב ראש מדבר, אילן אבוטבול, יקב לה פורה בלאנש, יקב כרמי אלול, יקב עמוס, יקב שירן, יקב בקוש, יקב צוובנר, יקב דרימיה, יקב הארבעה. לצד טעימות יין חופשיות בכוסות שיקבלו, יעמדו לרשות המבקרים דוכני מזון, דוכני אמנות ומתנות לחג, מוזיקה חיה ואווירה חגיגית אותה מבטיחים.
מחיר כרטיס לפסטיבל 45 ₪ בהרשמה מוקדמת, 50 ₪ ביום האירוע. רכישת כרטיסים כאן
יינות לפסח תשפ"ה 2025 – ארבע כוסות ו-60 בקבוקים. קראו כאן
BEST VALUE 2025 ניתוח הזוכים והזכיות – המשך הכתבה
אלון גונן: כשבוחנים את הזכיות השנה לעומת שנים קודמות, רואים שהיינות הישראליים ממשיכים להשתפר ולהציע תמורה מצוינת למחיר. יקבים גדולים כמו ברקן, ירושלים, וכרמל ממשיכים לשלוט, אך יש גם נוכחות ליקבים קטנים וחדשניים.
יקב תבור ויקב כרמל השתתפו בתחרות עם מספר מכובד של יינות, אך לא הצליחו לבלוט באופן משמעותי, לעומת יקבים כמו ברקן וירושלים שגרפו מספר מקומות ראשונים.
יקב תבור הציג הופעה סולידית אך לא מבריקה:
שרדונה עד 50 ש"ח – מקום שלישי עם שרדונה 2023
שרדונה עד 79 ש"ח – ללא ייצוג במקומות הראשונים
סוביניון בלאן – מקום שני עם Artisanal Elements 2024
בלנדים לבנים – מקום שני עם בלנד לבן 2023
רוזה עד 40 ש"ח – מקום ראשון עם רוזה 2024
רוזה עד 79 ש"ח – מקום שלישי עם רוזה ברברה 2024
שיראז עד 50 ש"ח – מקום ראשון עם שיראז 2023
ניתוח התוצאות של תבור:
יקב תבור השיג מספר מקומות שניים ושלישיים, אך רק שני מקומות ראשונים (רוזה עד 40 ש"ח ושיראז עד 50 ש"ח). היקב לא הצליח לבלוט בזנים הקלאסיים (קברנה, מרלו, שרדונה בטווח הגבוה).
יקב כרמל הציג עקביות אך לא הובלה משמעותית:
סוביניון בלאן עד 79 ש"ח – מקום שני עם Private Collection 2024
שרדונה עד 79 ש"ח – מקום שני עם Vineyards 2023
בלנדים לבנים – מקום שלישי עם מדיטרניאן Vats 2 2023
רוזה עד 79 ש"ח – מקום ראשון עם מדיטרניאן Vats 2 2024
קברנה עד 50 ש"ח – מקום שלישי עם Selected 2023
מרלו עד 79 ש"ח – מקום שלישי עם מרלו גליל Appellation 2020
בלנדים אדומים עד 60 ש"ח – שני יינות במקום השלישי Private Collection 2023 וקברנה-מרלו 2022
בלנדים אדומים עד 79 ש"ח – מקום שלישי עם קברנה-פטי ורדו Vineyards 2021
יינות מתוקים – מקום ראשון עם מוסקטו לבן 4Private Collection 202
ניתוח התוצאות של כרמל:
יקב כרמל היה יחסית עקבי עם מספר מקומות שלישיים ושניים, אך לא שלט באף קטגוריה חשובה, למעט הרוזה והיין המתוק. הקטגוריות המשמעותיות של קברנה ומרלו לא הביאו ליקב הישגים גבוהים. סיכום – לא כישלון, אבל גם לא הצלחה גדולה.
יקבי ירושלים
ליאור לקסר, היינן האגדי של יקבי ירושלים, רושם הישג מרשים בתחרות השנה. תחת ניהולו זכה היקב זכה ב-7 מדליות, כולל 5 מדליות זהב, מדליית כסף אחת ומדליית ארד אחת. לקסר, שיש לו ניסיון עשיר והבנה עמוקה של עולם היין, הציב את יקבי ירושלים בחזית היין הישראלי, וזכה להכרה רבה על ידי שופטים מקצועיים בתחרות.
היינות הזוכים של יקבי ירושלים בתחרות:
סוביניון בלאן, Premium SBL, 2024 – מדליית זהב
שרדונה, Vintage, 2024 – מדליית זהב
בלנד לבן, Premium W.BLD, 2024 – מדליית זהב
קברנה סוביניון, CAB Premium, 2023 – מדליית זהב
בלנד אדום,Premium R.BLD, 2023 – מדליית זהב
Vintage, מלבק-שיראז 2023 – מדליית כסף
גוורצטרמינר Vintage, 2024 – מדליית ארד
ההישגים בתחרות משקפים את יכולתו של לקסר ליצור יינות איכותיים בטווח מחירים נגיש, תוך שמירה על רמה גבוהה של טעמים עשירים ויכולת התאמה לשוק הרחב.
יקב ברקן – יינות 2024
אוליביה פרתי, היינן הראשי החדש של יקב ברקן, חתום על 7 יינות שהתחרו השנה, כולם מבציר 2024. התוצאות מצביעות על כניסה חזקה של היינות החדשים לשוק, עם כמה ניצחונות מרשימים.
יינות 2024 של אוליביה פרתי – הישגים בתחרות:
שרדונה קלאסיק 2024 – מקום ראשון (עד 50 ש"ח)
גוורצטרמינר רזרב 2024 – מקום ראשון (עד 79 ש"ח)
גוורצטרמינר Gold Edition 2024 – מקום שני (עד 79 ש"ח)
רוזה קלאסיק 2024 – בלנד של סירה וקברנה סוביניון – מקום ראשון (עד 40 ש"ח)
רוזה Gold Edition 2024 – מקום שני (עד 40 ש"ח)
מרלו Gold Edition 2023 – מקום ראשון (עד 50 ש"ח)
אכן, לא ממש הופתעתי. אוליביה פרתי כבר מזמן בליגה של הגדולים, והתחרות הזו מוכיחה שיש לו השפעה מידית וחיובית על היינות שהפיק, למרות שזהו הבציר הראשון שלו ביקב. היינות שלו קטפו 4 מקומות ראשונים ו-2 מקומות שניים, מה שמעיד על כניסה מרשימה לשוק.
ההצלחות המשמעותיות ביותר של פרתי הן בגוורצטרמינר, שרדונה וברוזה (סירה וקברנה סוביניון) – זנים שמדגישים דיוק, רעננות וניקיון בטעמים. ברקן הגיש לתחרות יין אדום אחד בלבד מ-2024 – מרלוGold Edition , שזכה במקום ראשון. זו עדות לכך שפרתי יכול לייצר יינות אדומים חזקים, אך ההשפעה שלו תיבחן באמת כשיצאו הקברנה והבלנדים שלו בשנים הבאות.
התחלה מבטיחה ליינן החדש שהצליח להכניס את החותם שלו במהירות, במיוחד בזנים הלבנים והיינות הרעננים. ההצלחה המרשימה מעידה על כך שהוא יודע לעבוד עם הפרופיל החדש של ברקן, ויהיה מעניין לראות איך יתמודד עם הזנים האדומים והיינות היוקרתיים יותר בשנים הקרובות.
יקב מוני – היינות של ששון בן אהרון
ששון בן אהרון, היינן הוותיק והמוערך של יקב מוני, חתום על 4 יינות שהתחרו השנה. למרות שלא זכו במקומות ראשונים רבים, הם עדיין הצליחו לבלוט בקטגוריות מסוימות, בעיקר ביינות הלבנים והרוזה.
קולומבר M 2024 – מקום ראשון (זנים לבנים נוספים, עד 79 ש"ח)
רוזה M 2024 – מקום שלישי (רוזה עד 40 ש"ח)
שיראז M 2024 – מקום שלישי (שיראז-סירה עד 50 ש"ח)
רוזה קלאדוק נחל 2023 – מקום שני (רוזה עד 79 ש"ח)
בן אהרון מתמקד בזנים ייחודיים. זכייה במקום ראשון עם קולומבר, זן לבן פחות מוכר, מצביעה על יצירתיות ויכולת להוציא את המיטב מזנים לא שגרתיים. נוכחות טובה בקטגוריית הרוזה עם שני יינות של מוני שהגיעו לדירוגים מכובדים (מקום שני ושלישי), ומעידים על מומחיות בתחום. יינות אדומים שלו פחות בולטים השנה – רק יין אדום אחד של היקב דורג, והגיע למקום השלישי בלבד.
ששון בן אהרון ממשיך להוכיח שהוא יינן יציב ומדויק, עם דגש על זנים לא שגרתיים ויינות רוזה איכותיים. יקב מוני אמנם לא כיכב בתחרות כמו יקבים גדולים יותר (כמו ברקן או ירושלים), אך הצליח לבסס עצמו כיקב שמתמחה ביינות מיוחדים, עם טביעת אצבע ברורה.
יקב שילה עם היינות של היינן הווירטואוז עמיחי לוריא
עמיחי לוריא, אחד הייננים המוערכים בישראל, מוביל את יקב שילה עם גישה חדשנית ואומנותית ליצירת יינות איכותיים. שילה אולי לא שלח הרבה יינות לתחרות, אך עצם העובדה שהיין היחיד שהתחרה דורג במקום השני בקטגוריית הבלנדים האדומים, מוכיחה שהיקב ממשיך להתמקד בסטנדרטים גבוהים, ומציג חוזקה בתחום. לוריא ידוע ביכולת שלו להרכיב בלנדים עשירים ומורכבים, ו- Privilege2023 מוכיח זאת שוב. יקב שילה מתמקד ביינות ברמות מחיר גבוהות יותר, ובניגוד ליקבים אחרים ששולחים יינות בטווחים נמוכים יותר, שילה נכנס לתחרות רק עם בלנד יוקרתי יחסית, בהתאם לאסטרטגיה של היקב להמשיך ולייצר יינות פרמיום. מדובר ביקב בוטיק עם רף גבוה, ועמיחי לוריא ממשיך להוביל אותו עם דגש על איכות בלתי מתפשרת. למרות מספר היינות המצומצם בתחרות, הביצועים המרשימים בקטגוריית הבלנדים מוכיחים שהיקב ממשיך להיות שם נחשב בתחום היינות האדומים היוקרתיים בישראל.
תחרות BEST VALUE 2025 ממחישה את היוקרה והחשיבות שלה בעולם היין הישראלי, וייננים מבינים כיום שיינות מצוינים במחירים נגישים, הם המפתח להצלחה בשוק. בשנים האחרונות מקבלת התחרות מקום מרכזי בתחום היין, ומדגישה את הצורך להנגיש יינות איכותיים לציבור הרחב. התחרות לא רק מספקת הכרה למותגים מוכרים, אלא גם מציבה סטנדרט חדש ליצרני יין, ומעודדת אותם לייצר יינות ברמה גבוהה אך במחירים שפויים. בסופו של דבר, יינות כאלה יכולים להוות את הבסיס להצלחה ולמכירות גבוהות גם של יינות פרמיום.
