אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים כבר שנה שנייה על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, ומייחלים לשובם של החטופות והחטופים – עכשיו!

יקבים זעירים (עד 10,000 בקבוקים) – יש בשורה עבורכם

רני רוגל: ועדת הבריאות בכנסת בראשות ח"כ יונתן מישרקי (ש"ס), אישרה ביום ד' השבוע את טיוטת "תקנות הגנה על בריאות הציבור (מזון שהוא משקה משכר) התשפ"ד 2024". התקנות נועדו להסדיר את הליכי הייצור, הייבוא והפיקוח על משקאות משכרים ועל יקבי בוטיק, שבמסגרתן הוחלט על שינויים בייצור מזון שהוא משקה משכר, כלומר יין.

תקנות אלה אמורות להקל על כ-100 יקבים קטנים (בהגדרה: יקבים זעירים) במרחב הכפרי (לא באזורי תעשייה – כי ממילא הם במסלול ישיר לרישיון יצרן) ויקבים הנמצאים בהסדר מבחינה רגולטורית וזמנית, כדי לאפשר להם לפעול גם ללא רישיון ייצור תקף. זאת תחת תנאים מסוימים ובמסגרת זמנים מוגדרת.

שימו לב כי במסגרת תקנות אלה נולד מושג חדש – יקב זעיר המייצר עד 10,000 בקבוקים בשנה. היקבים יוכלו לבצע את הבירוקרטיה לבד, או להסתייע בתהליך בשני פרויקטורים של משרד החקלאות, ללא תשלום ובמימון המשרד. בנוסף הוחלט  לגבי יקבי בוטיק מעל 10,000 עד 100,000 בקבוקים בשנה (להלן יקבים בהסדר, כ-300 במספר), כי יידרשו לאישור משרד החקלאות כדי להיכנס להסדר מול משרד הבריאות לטובת רישיון יצרן. 

ההוראות באות כדי להסדיר את כל היקבים הקיימים שמייצרים יין. החל מ-1.2.2025, כל יקב חדש שירצה להיפתח, יהיה חייב להיכנס לייצור באופן מסודר מול הרשויות.

נראה כי יש כאן שתי בשורות:  האחת – יקב זעיר שמייצר עד 10,000 בקבוקים בשנה יוכל להמשיך לעבוד ולמכור בבית וביקב, כולל מכירה לחנויות ומסעדות, בזמן תהליך קבלת רישיון יצרן. השנייה – יקב בהסדר (10,000-100,000 בקבוקים) יוכל להמשיך לפעול, בהנחה שקיבל אישור משרד החקלאות, שלא יבוא לבדוק חריגות בנייה.

במהלך זה מעורבים גורמים רבים שתרמו להצלחתו: תנועת המושבים ובראשה עמית יפרח – מזכ״ל תנועת המושבים ויו״ר התאחדות חקלאי ישראל; אבישי כהן – ראש המועצה האזורית מטה יהודה, שיזמה הגדרת יקבים זעירים כמי שמייצרים עד 30,000 בקבוקים ולאור התנגדות משרד הבריאות הוחלט על 10,000 בקבוקים; פנינה אורן שנידור – מנהלת שירות המזון הארצי; צחי דותן – מנכ"ל המועצה לגפן היין; משרד הכלכלה, משרד החקלאות, רמ"י – רשות מקרקעי ישראל.

עמית יפרח מזכ״ל תנועת המושבים ויו״ר התאחדות חקלאי ישראל, אומר: ״מדובר בבשורה חשובה עבור ענף היין ויקבי הבוטיק. במסגרת השינויים קיימת הכרה בהסרה של חסמים תכנוניים ליקבים זעירים עד 10,000 בקבוקים והקלה ליקבי בוטיק מעל 10,000 בקבוקים. דווקא בתקופה זו בה יקבים רבים מצפון ומדרום נפגעו, זוהי בשורה אשר תאפשר להם להמשיך להתקיים, ותיתן תקווה לענף היין בכלל ולעסקים במרחב הכפרי בפרט״.

אבישי כהן ראש המועצה האזורית מטה יהודה, אומר: "המהלך אותו יזמה המועצה האזורית מטה יהודה – בה פועל אזור היין (אפלסיון) היחיד בארץ, 'יהודה' – מהווה צעד חשוב לקידום וחיזוק תעשיית היין המקומית בישראל. מדובר במהלך שנועד להסיר חסמים רגולטוריים שעמדו עד כה בפני יקבים קטנים, שאולצו לעמוד באותן דרישות מחמירות המוטלות על היקבים הגדולים, ויצרו עבורם מעמסה כלכלית כבדה ולעיתים בלתי אפשרית".

צחי דותן מנכ״ל המועצה לגפן יין, אומר: ״ליקבי הבוטיק יש חלק גדול בקידום ענף היין בישראל. מדובר בבשורה ליקבי הבוטיק בדרך להשגת רישיון יצרן. לאחר תהליך שנמשך משנת 2017, סוף סוף אושרו התקנות והמקל מועבר ממשרד הכלכלה למשרד הבריאות. נמשיך לשתף פעולה באופן מלא עם משרד הבריאות״.

אילנית צמח מנהלת תחום תיירות כפרית בתנועת המושבים, שהובילה את המהלך מטעם התנועה, אומרת: ״מדובר בבשורה שביכולתה להקל על יקבים זעירים ותאפשר להם להמשיך להתקיים. יחד עם זאת לא מדובר בהסרה גורפת של התנאים התכנוניים ונדרשת אחריות הן מצד בעל היקב והן מצד הרשות המספקת את האישורים. אין ספק ששירות המזון הארצי מגויס לסייע לעסקים הקטנים, ולראייה תקנות הגמישות ליקבים קטנים שפרסם ב-2017.  אני רוצה לציין את פנינה אורן שנידור, מנהלת שירות המזון הארצי, שאיתה יכולנו לעשות עבודה רצינית ובמידה מסוימת לבקש לבטל דרישות תכנוניות שאינן רלוונטיות לעידן הזה".

אילנית צמח המעורה היטב בנושא הסדרת יקבים, מוסיפה: "חשוב שיקבים לא יתחכמו, ויבדקו את עצמם. בתקופת 9 חודשים ראשונים מיום התחלת החוק ניתן יהיה לייצר יין ביקב בהסדר או ביקב זעיר גם ללא רישיון ייצור (למרות שזו דרישה חוקית לפי סעיף 21 לחוק). בנוסף ניתן יהיה לשווק יין שיוצר ביקב בהסדר או יקב זעיר גם אם ליצרן אין רישיון ייצור תקף (למרות סעיף 126 לחוק).

בתום 9 חודשים ועד תום 15 חודשים מיום כניסת החוק לתוקף, יוכל היקב לייצר יין ללא רישיון ייצור תקף, בתנאי שהגיש בקשה לקבלת רישיון ייצור. כלומר בקשה שהוגשה לקבלת רישיון ייצור נחשבת כרישיון תקף.  בנושא עמידה בדרישות שירות המזון הארצי על פי נוהל קווים מנחים, תהיה גמישות ליקבים. יקב שנמצא בהסדר חייב לקבל המלצה ממשרד החקלאות על עמידה בתנאים התכנוניים.

יקב זעיר שמוכר יין באתר הייצור בלבד נחשב חלק מתפיסה תיירותית-חקלאית. במקרים אלו הרשויות עשויות להקל על הסדרת השימוש כדי לעודד תיירות כפרית. יש לשים לב שמנהל התכנון יגביר אכיפה, מכיוון שהזרוע שאכפה את הנושא  התכנוני עבור רמ"י הורידה זאת מעצמה. בכל הקשור ליקב זעיר – היקב יפעל מול משרד הבריאות. יקב בהסדר יידרש לאישור משרד החקלאות בתהליך קבלת רישיון יצרן".

לקריאת טיוטת התקנות אפשר עתה לצפות בפרוטוקול הוועדה באתר הכנסת. הנוסח המלא יעלה במהלך חודש דצמבר

יינות סופר פרמיום – מה עושה אותם לכאלה ומה קורה אצלנו?

אלון גונן: "לעשות יין נהדר זה קל. אלה רק 200 השנים הראשונות שהן קשות", אמר André Tchelistcheff (מבטאים: צ'ליסצ'ף) המנוח, אחד הייננים המפורסמים ביותר בעמק נאפה. הסנטימנט הזה לוכד בצורה מושלמת את המהות של יינות סופר פרמיום ופרמיום: מלאכה, סבלנות, ומגע של קסם.

אילו גורמים נלקחים בחשבון כאשר כוללים יין בקטגוריית אולטרה פרמיום או מכנים אותו יין אייקוני?  האם זה הייחוס של הכרם, המיומנות של היינן, או פשוט תג המחיר? בעולם בו יינות שעולים 20 דולר יכולים להתעלות על בקבוקי 200 דולר בטעימות עיוורות, ההגדרה של יין כזה מורכבת יותר, ולדעתי שנויה במחלוקת יותר מאי פעם.

המכירות העולמיות של יינות עם תג מחיר של מעל 50 דולר, צמחו בלמעלה מ-15% בשנה שעברה. למרות  שהצרכנים הצעירים דווקא התרחקו ממוצרי יוקרה מסורתיים, יינות הסופר פרמיום וקטגוריות העל משגשגים בעולם הפרדוקסלי של חדשנות ואופנה.

במכירה פומבית של Sotheby's בשנת 2021, נמכר בקבוק בודד של Romanée-Conti ביותר מ- 500,000 דולר. המחיר גרם לנוכחים לסובב ראשיהם כדי לראות מי הקונה, ועל שום מה שילם מחיר כזה. התשובה הייתה פשוטה – הוא קנה מורשת בת מאות שנים.

יינות סופר פרמיום תמיד היו יותר מאשר רק המשקה שבבקבוק – הם עוסקים בהיסטוריה, בתרבות ובחתירה לשלמות. בעידן של שינויי אקלים, בתזוזה מתמדת בהעדפות צרכנים וספקנות גוברת כלפי מותגי יוקרה, תעשיית יינות היוקרה עומדת בפני צומת דרכים. האם בקבוק של 500 דולר עדיין יכול להדהד עם דור שמעריך אותנטיות על פני יוקרה? במשך מאות שנים, מלכים, משוררים ואניני טעם שמרו את השבחים הגבוהים ביותר שלהם ליינות המשובחים ביותר. מהכרמים שטופי השמש של בורדו ועד הגבעות עמוסות הערפל של בורגונדי, יינות אייקונים  היו תמיד סמלים של מעמד, תחכום, ואומנות. נשאלת השאלה, מהם  בכלל יינות סופר פרמיום ואולטרה פרמיום, המותגים האייקונים, וכמובן, יינות האספנים, והאם הם יש להם בכלל עתיד?

בדרך כלל מדובר בסדרות של יינות יוקרתיים, שמיוצרים בייצור מוגבל ומייצגים את פסגת האיכות והבלעדיות של ייצור היין. יינות אלו מאופיינים לרוב במחיר גבוה מאוד (לעתים קרובות מאות או אפילו אלפי דולרים לבקבוק), והם מיוצרים בקפדנות רבה, לרוב מענבים שנבצרו ביד וגדלים באזורים יוקרתיים. לכולם פוטנציאל התיישנות של עשרות שנים, והם משקפים מורכבות ועומק כשהם מתבגרים. על פי רוב יינות אלה מתהדרים בציונים גבוהים ממבקרים, בפרסים או במעמד אגדי (למשל Château Margaux או Screaming Eagle).

תמיד יהיה מחסור ביינות אלה, כי ייצור מוגבל מבטיח בלעדיות ומניע את הביקוש בקרב אספנים ואניני טעם. הצרכנים הצעירים נוטים לתת עדיפות למחירים נוחים, במיוחד נוכח אי הוודאות הכלכלית הנוכחית בעולם, ושותי יין צעירים רבים מעדיפים יינות נגישים ומוכנים לשתייה, במקום בקבוקים מורכבים. הצעירים יותר מוכנים לחקור ולהתנסות במקום להיצמד למותגי יוקרה מבוססים. לעתים קרובות הם מחפשים דברים מעבר למסורת, ומתרכזים בקיימות, שקיפות ואותנטיות על פני יוקרה או בלעדיות.

יינות סופר פרמיום יכולים לפנות לצרכנים צעירים שמתעדפים חוויות, דרך שיווק יינות אלה כחלק מאירוע בלתי נשכח, שימשוך מתעשרים מהירים שפתוחים לבזבזנות באירועים מיוחדים או ליינות ייחודיים שקשה להגיע אליהם.

אני שואל את עצמי האם ליינות סופר פרמיום ומעלה יש עתיד, והתשובה הרציונלית מבחינתי כמבקר יין היא חיובית,  אבל הצלחתם תהיה תלויה בהתאמה ובאבולוציה. ליינות אלה, למרות שהם משויכים כיום לדמוגרפיה מבוגרת ועשירה יותר, יש הזדמנויות לשגשג בנוף היין המשתנה.

באמצעות התאמת המיתוג, סיפור הסיפור והנוכחות הדיגיטלית שלהם, הם יכולים למשוך את הדור החדש של חובבי יין שמגדירים יותר ויותר את עתיד השוק. המדיה החברתית והפלטפורמות הדיגיטליות שינו את האופן בו קהלים צעירים מגלים ומעריכים יין, ויינות סופר פרמיום שיש להם נוכחות בפלטפורמות האלה, יכולים לבנות נאמנות של צרכנים בעלי ידע טכנולוגי. סיורי כרמים וקשרים אישיים לייננים יכולים גם הם לטפח הערכה בקרב שותי יין צעירים יותר. קהלים צעירים יותר נמשכים לרוב ליינות נועזים ולא שגרתיים, או ליצרנים שמאתגרים נורמות מסורתיות. לכן יצרני סופר פרמיום ומעלה אשר מחדשים תוך שמירה על אומנותם, עשויים להשיג דריסת רגל חזקה יותר.

הקַיָּמוּת מחלחלת, והפגנת שיטות ידידותיות לסביבה ושקיפות בייצור יכולות להגביר את המשיכה של היין. אבל מצד שני, כשאני שוב שואל את עצמי את השאלה עליה עניתי קודם לכן בחיוב, אני לא יכול להתעלם מאין-ספור חובבי יין שחושבים שיינות יוקרה הם סוג של בדיחה שיווקית. מונחים כמו "נבצר ביד", "גפנים ישנות", "כרם יחיד", יכולים להיתפס כחלולים כאשר אין לצידם שקיפות, וכאשר יצרנים רבים משתמשים בטענות מעורפלות על מקור הענבים, מבלי לספק פרטים הניתנים לאימות על הכרם, שיטות החקלאות או שיטות הייצור. כך נוצרת ספקנות בקרב צרכנים משכילים. מותגים מסוימים מדגישים אזורים יוקרתיים (למשל, עמק נאפה, בורגונדי או כרם בן זמרה), כאשר הענבים מגיעים בעצם מאזורים פחות נחשבים או אזורים סמוכים, דבר המוביל לתפישה של מצג שווא.

מבקרים רבים טוענים שחלק מהיינות המשווקים כ"סופר פרמיום" מסתמכים על מיתוג והייפ כדי להצדיק מחירים מופקעים. הצרכנים החדשים, אגב, עולים על זה במהירות, ויודעים לזהות מתי "סופר פרמיום" משמש כאסטרטגיית שיווק חלולה ואינו שיקוף אמיתי של איכות. הדמוגרפיה הצעירה מעצבת מחדש את תרבות היין עם ציפיות המאתגרות את מודל הסופר פרמיום המסורתי – אותנטיות על פני יוקרה, ושקיפות במיקור (למשל, ציון שמות כרמים). שיטות חקלאות ותוויות כמו "טבעי", "אורגני" ו"ביודינמי", נתפסות אצלם כאמינות יותר משפת "סופר פרמיום" מעורפלת.

חובבי היין מודעים לכך שאין תקנות או חוקים אוניברסליים מחייבים המגדירים מהו יין "פרמיום" או "סופר פרמיום". במקום זאת, הייעוד מעוצב על ידי מוסכמות שוק, סטנדרטים בתעשייה ותפישת צרכנים. נכון להיום, הגורמים המרכזיים שמשפיעים וקובעים את סיווג היינות לרמות השונות הם ראשית לכל המחירים. המחיר הוא המבדיל הנפוץ ביותר בקביעת סטטוס הפרמיום של יין: פרמיום פופולרי: 10-20 דולר, פרמיום: 20-50 דולר, סופר פרמיום: 50-100 דולר, אולטרה פרמיום או יוקרה: 100 דולר ומעלה, אייקוני או פריט אספנות: 500 דולר ומעלה.

גורמים משפיעים נוספים הם דירוגים של מבקרי יין ופרסומים משפיעים כמו Wine Advocate של רוברט פרקר, Wine Spectator ו-Decanter, משחקים תפקיד מרכזי. ציונים גבוהים (90 נקודות ומעלה) מגבירים לעתים קרובות את האיכות הנתפשת של יין. פרסים בתחרויות יין מאמתים אף יותר את סטטוס הפרמיום, וכמובן שמוניטין המותג, סיפור חזק, מורשת או יוקרה סביב יקב, תורמים גם הם למעמד הפרמיום של היין. מחסור ובלעדיות, וגם מערכות ייצור קטנות או הקצאה מכוונת, יכולים להעלות את תפישת היין.

גופים כגון Wine & Spirit Education Trust (WSET), ארגון הגפן והיין הבינלאומי (OIV) או ארגונים אזוריים, משפיעים על הטרמינולוגיה באמצעות הנחיות אך הם אינם גופים שאוכפים את מה שבסופו של דבר מודפס על התווית, והדברים שנכתבים על תוויות נתפשים בהרבה מקרים כתכסיס שיווקי יותר מאשר כסמן אמיתי לאיכות.

על מנת להתמודד עם ספקנות ולהצליח בעידן החדש הזה, יצרני יינות סופר פרמיום חייבים להתאים את האסטרטגיות שלהם: להתחיל עם שקיפות רדיקלית, חשיפת מידע מפורט על אתרי כרמים, שיטות חקלאות ותהליכי ייצור, ושימוש בטכנולוגיה כמו בלוקצ'יין כדי לאמת תביעות מקור, להבטיח אותנטיות ולייצר אמון על ידי שימוש באישורים מארגונים מהימנים (למשל דמטר, כורמים אורגניים). יש להימנע מהסתמכות יתר על משפטי יוקרה גנריים, והכי חשוב: היינות חייבים לספק איכות יוצאת דופן עבור המחיר שלהם כדי להצדיק את תג ה"סופר פרמיום". לעתים קרובות קמעונאים מקבצים יינות לקטגוריות פרמיום פלוס על סמך מחיר, אזור ומיתוג, ויוצרים סטנדרטים לא פורמליים בשוק היות שאין חוקים גלובליים או אזוריים המגדירים "פרמיום" או "סופר פרמיום" כקטגוריה. מונחים אלה נותרים מונחי שוק סובייקטיביים ומאפשרים ליצרנים גמישות, תוך שהם  מסתמכים במידה רבה על שיווק, מיתוג ומוניטין כדי לבסס את היינות שלהם כפרמיום. סטטוס הפרמיום נקבע יותר על ידי דינמיקת השוק, תשבחות ביקורת ונכונות צרכנים לשלם, מאשר על ידי כל רגולציה ספציפית.

מה המצב בישראל?

יינות סופר פרמיום ישראלים זוכים להכרה בינלאומית על איכותם והביטוי הייחודי לטרואר המגוון של המדינה. יקבים כמו דומיין דה קסטל, רמת הגולן, מרגלית, צרעה ואחרים, עוד קבעו אמות מידה תוך התמקדות בכרמים עם תפוקה נמוכה, גידול מדויק של גפנים ותהליכי ייצור יין קפדניים.

יינות סופר פרמיום ישראלים מדגישים לרוב זנים כמו קברנה סוביניון, סירה ושרדונה, תוך הצגת ענבים ים תיכוניים כמו קריניאן וגרנאש. המיקרו אקלים המגוון של המדינה, מהדרום המדברי עד רמת הגולן הגבוהה והקרה, מספק פרופילים מובהקים. לעתים קרובות יינות אלה משלבים מסורות מהעולם הישן עם חדשנות של העולם החדש. בנוסף, הייחוד ביינות אלה, מלבד יינות יקב מרגלית, הוא הדגש ההולך וגובר על יינות סופר פרמיום כשרים, שמאפשרים נגישות לשווקי נישה תוך שמירה על איכות ברמה הגבוהה ביותר.

גם בישראל אין ממש רגולציה על מה מותר ומה אסור לכתוב על התווית, ולרוב איש הטוב בעיניו יעשה. היינות הנחשבים לאייקונים הם של היקבים המתוקשרים שיודעים למנף מדליות ותחרויות בארץ ובעולם. למרות שיש גם מספר יקבים קטן שאי אפשר לערער על המצוינות ועל ההתמדה והאמינות שלהם, יש יקבים שחושבים שתג המחיר הוא זה שקובע שהיינות שלהם ייחשבו ליינות אייקונים. הדוגמאות לכך רבות, ויובאו פה בהמשך.

לרוב יותר נוח ליקבים גדולים ומבוססים להתמקד ביינות פרמיום, היות שיש להם את האמצעים הטכנולוגיים, הנגישות לכרמים מובחרים, וכמובן מערכת יחסי ציבור תומכת.

יקב כרמל

בשנים האחרונות יקב כרמל גדל מאוד, ומתעסק גם במוצרי אלכוהול אחרים. היקב משחרר לשוק יינות מסדרות שונות ואיכותיות, עם תמורה מצוינת למחיר, ונחשב כסמל של ייצור יין ישראלי. סדרת הפרמיום של היקב היא Carmel Signature, ועל פי היקב ההתמקדות של היינן יפתח פרץ בסדרה זו היא בבחירת הכרמים: "הכרמים שבחרנו בקפידה ליינות כרמל סיגנצ'ר מקבלים טיפול מדויק ואיכותי, לאחר שהוכרו על ידי צוות המומחים שלנו כבעלי יכולת גבוהה לייצור יינות ברמת האיכות הנעלה ביותר". הסדרה מציגה את מיטב הכרמים של כרמל, והיא כוללת בדרך כלל בלנדים של זני ענבים קלאסיים כמו קברנה סוביניון, מרלו וסירה. יין Limited Edition הוא בלנד של ענבי בורדו קלאסיים, שמוגדר כיין הדגל "האייקוני" של יקב כרמל ומופק במהדורה מוגבלת. אז אכן לכרמל יש את כל האמצעים הטכנולוגיים ביקב החדש והכרמים שלהם מטופלים נאמנה, אבל בסופו של דבר יש יינן שצריך לרקוח את הבלנד שרוצים שיהיה אייקוני, ויפתח פרץ, היינן של יקב כרמל, לא ממש שם.

יקב דומיין דה קסטל

יין הדגל של היקב הוא Castel Grand Vin, היין האדום הראשון מבית יקב קסטל – בלנד של קברנה סוביניון, מרלו, פטי ורדו וקברנה פרנק. היין הראשון מיקב בוטיק ישראלי שזכה להכרה בינלאומית, ויש בו הכול, החל בכרם בו מושקעים עיקרי המאמץ. אצל היינן והבעלים, אלי בן זקן, הערכים של העשייה הייננית שלובים במבנה היקב שביד השמונה – אסתטיקה, דיוק, עדינות, הרמוניה, סבלנות, אלגנטיות וקפדנות. כל אלה מסייעים בידיו לייצר את הגרנד וין האייקוני, יין בעל נוכחות ועמוד שדרה אך עם מידה של ענווה ו”דרך ארץ".

יקב רמת הגולן

היינן ויקטור שונפלד מייצר יינות איכותיים ומורכבים, שהבולטים והבלתי מעורערים ביניהם הם ירדן קברנה סוביניון, ירדן שרדונה, ירדן סירה, וירדן קצרין שנחשב לספינת הדגל של היקב, ושייך לקטגוריה של יין אולטרה פרמיום. הקצרין הראשון הופק מבציר 1990, ועל פי היקב מיוצר רק מבצירים יוצאים מן הכלל, אלא שאמירה זו של היקב קצת מביכה, כי יש תחושה שמי שמחליט איזו שנה היא שנת בציר טובה, כנראה יושב בהנהלת החשבונות. הקצרין הוא מותג שנחטף כמו לחמניות חמות עוד לפני שבוקבק, ותג המחיר שלו גבוה מאוד. זו אחת הסיבות לכך שהיין נמכר כאולטרה פרמיום, למרות שיש ביקב יינות משובחים ממנו.

יקב ברקן

סדרת סופרייר נחשבת וממותגת כסדרת העילית של היקב, בקבוק היין כבד, שחור וממותג באמצעות תווית שמשדרת יוקרה, אבל האם זה יין אייקוני? לצערי אי אפשר למתג אותו ככזה. בשנים האחרונות העדיפו בברקן למתג את היינן הראשי הקודם עידו לוינסון, שהייתה לו הצלחה מדהימה עם סדרת בטא המחתרתית. זאת על מנת להכניס את ברקן לקטגוריה של יקב מסחרי גדול שמייצר יינות אייקונים ייחודיים בכמות מוגבלת. לפני לוינסון הייתה עירית בוקסר-שנק הייננית ביקב כ-10 שנים. האם נכון להיום אפשר למצוא יין כלשהו שלה שהפך לאייקון בזכות האיכות או בזכות טביעת אצבע ייננית שלה? התשובה שלילית, אין יין כזה. היינות מצליחים ברובם בזכות מערכת יחסי הציבור של רני רהב, שידע למנף את היינות של עירית בוקסר לאייקוניים, לא בזכות ייננות אלא בזכות מיתוג וטיפול נכון בכתבי יין. יין סופר פרמיום היחיד של ברקן הוא ברקן סופרייר מרלו 2004, פרי יצירתם של הייננים אד זלצברג, איתי להט ויותם שרון.

אבי פלדשטיין

הפעם לא היינות של יקב פלדשטיין, אלא היין שרקח ב-2008 ביקב סגל – סגל קברנה לא מסונן 2008. זהו היין האייקוני היחיד שיוצר בסגל של ברקן אי פעם, יין ששומר על פרי שאינו מאופיין בהבשלת יתר, יש בו איזון מושלם בין העץ לפרי, עם מתן העדפה ברורה לטעם הפרי ולא לעץ, המון תבלינים בפה וירקרקות מתפרצת. זה היין הראשון שעשה יינן שחשב שיין צריך להיות גסטרונומי, ופלדשטיין פשוט הנגיש אותו לאוכל. יינות סגל הלא מסוננים מ- 2009 כבר לא היו של פלדשטיין, אלא של אד זלצברג ועירית בוקסר שנק, והם נעשו בתפישה ייננית שונה של מיץ עץ.

יקב רקנאטי

 סדרת ספיישל רזרב של היקב נחשבת למוצר פרמיום ברמת אייקון, עם בקבוקים בולטים כמו רקנאטי ספיישל רזרב קברנה סוביניון, רקנאטי ספיישל רזרב מרלו, וסדרת כרם יחידני. אבל היין שנחשב לאייקוני הוא קריניאן פרא כרם גבעת שמש; זן הענבים שהיינן קובי ארביב הצליח למתג ככזה בזכות סיפור טוב ושם טוב. ללא ספק גם היין בבקבוק עושה את שלו, אבל יש פה שילוב מוצלח של כל הדברים שצריכים להיות ביין שהופך למותג אייקוני.

יקב שילה

Mosaic הוא בלנד אדום בסגנון בורדו, המיוצר על ידי היינן עמיחי לוריא. היין מהווה מחווה למסורות היין העתיקות של האזור, והוא אחד היינות המפורסמים והיוקרתיים על המדפים בארץ ונחשב גם בעולם. היין אייקוני בזכות מורכבותו ועוצמתו, כאשר יחד עם זאת הוא מבטא טרואר ייחודי של יהודה ושומרון. שילה הוא היקב היחיד שמייצג את עוצמת הענבים באזור ייחודי זה, ועם Legacy ו- Shiloh Secret (יין אייקוני בזכות עצמו), עמיחי לוריא נמצא בליגה של הגדולים, ולא רק בישראל.

יקב בנימינה

יינות סדרת אבני החושן של היקב ממוצבים כיינות פרמיום – בקבוק כבד ותווית מעוצבת בהתאם. בבנימינה, כמו בכרמל, אין יינן אייקוני שבזכותו אפשר להצדיק את מיתוג היין בבקבוקים המעוצבים, והפארסה הגדולה של היקב היא מותג המערה שבבנימינה מתעקשים לקרוא לו כבר שנים "יקב המערה". גם פה נבנה במשך שנים סיפור על מערה אפלה, ורק חסר שיהיה חתום על הבקבוק אלימלך זורקין (זוכרים את חסמבה?). המערה הוא מותג אייקוני שנבנה על ידי מערכת יחסי ציבור בלבד, ונמכר במחירים גבוהים.

יקב פלם

יקב פלם בבעלות המשפחה בשם זה, הוא יקב בוטיק שפיתח מוניטין של יצירת יינות באיכות יוצאת דופן. סדרת נובל (Noble) שלהם היא בלנד של ענבים מזני בורדו, שבשנים האחרונות נבצרים רק מכרמי הרי יהודה וממותגים בהתאם. פלם נובל הוא יין סופר פרמיום אייקוני, ובין המוערכים בישראל.

יקב רמת נגב

יקב רמת נגב (שמו הקודם: קדש ברנע) ממוקם בנגב על גבול מצרים, ומייצר מספר יינות מבוקשים במיוחד. יינות קדש ברנע מייצגים את הטרואר הייחודי של המדבר, ואקסודוס גרנד רזרב הוא יין אייקוני מושלם – טרואר ייחודי, וסיפור מסגרת שנבנה כיקב משפחתי ציוני התיישבותי. מדובר ביין עוצמתי, בלנד מאוד מרשים של מלבק ופטי ורדו. אבל הבעיה של האייקון הזה היא שביקב לא משכילים להבין מה יש להם ביד, ולא ממנפים את בציר 2018, למשל, שקיבל ציון 97 בדקנטר. הם פשוט הקפיצו את המחיר פי שלושה ויותר, ובכך ירו לעצמם ברגל, והפכו את היין האייקוני המטורף הזה, למוצר שנמדד על פי תג המחיר החדש ולא על פי איכות הענבים והעשייה הייננית.

יקב זאוברמן

" טובים מהטובים ביותר" – זה האני מאמין של היינן איציק זאוברמן מגדרה. עשרות שנים הוא מוכר יין במחירים שערורייתיים, עם פילוסופיה השמורה רק לו. יקב שהצליח למתג את עצמו רק בגלל מחירים אסטרונומים שנמכרים לצאן מרעיתו. החלילן מהמלין כאנקדוטה לאזהרה של שרלטנות, שבה אדם כריזמטי מנצל אמון למען רווח אישי. עם המוזיקה הקסומה שלו, מבטיח לפטור את המלין ממכת החולדות שלה, ולהבטיח תשלום משתלם מתושבי העיר הנואשים. לאחר מילוי הבטחתו, אנשי העיירה בוגדים בהסכמתם, מסרבים לשלם את הסכום המוסכם, וחושפים את תאוות הבצע שלהם. כנקמה, החלילן משתמש באותה מיומנות מהפנטת כדי לפתות את ילדי העיירה, ומוכיח את יכולתו לתמרן אחרים ולדרוש נקמה אכזרית. הסיפור מזהיר מפני הסכנות הטמונות באמון עיוור בדמויות חלקות דיבור, ומדגיש את הריקבון המוסרי משני הצדדים – הונאה מצד השרלטן וחוסר יושר מצד הנבגדים.

יונתן לבני: יקב תבור – יינן ראשי חדש ומיתוג חדש

יקב תבור (בבעלות החברה המרכזית למשקאות – קוקה קולה) הינו אחד היקבים הגדולים והמוכרים בארץ. היקב ששוכן בכפר תבור בגליל התחתון, מייצר כשני מיליון בקבוקי יין בשנה. ניתן למצוא את יינותיו (גם אם לא את כולם) כמעט בכל רשתות השיווק בארץ, ולא תמיד חובבי יין מגלים בהם עניין בשל כך. לפני ימים אחדים השתתפתי באירוע השקה של יקב תבור, בו הוטעמו יינות מותג חדש ביקב – סדרת 'ארטיזנל' – Artisanal  (ארטיזנלי מוגדר כמוצר שנעשה ביד אומן בכמויות קטנות).

היינן אור נדבך, בן למשפחת כורמים שלמד ייננות באוניברסיטת דיוויס קליפורניה, החל לעבוד ביקב תבור כעוזר יינן. במשך 12 שנים היה יינן בפועל, ולאחרונה התמנה ליינן הראשי של היקב. נדבך, שחתום על הסדרה לא רק בשמו אלא גם בטביעת אצבעו, מה שנקרא "להטביע חותם", היה אמון על הטעימה בה השתתפתי וההסברים בה.

לפי יקב תבור, סדרת ארטיזנל נוצרה "תוך הרמוניה בין ענבים ייחודיים, אדמה פורייה ואזורי גידול ייחודיים".  למותג החדש שלוש סדרות: אלמנטס Elements – (אלמנטים, רכיבים), בה יש תשעה יינות – חמישה לבנים שלושה אדומים ורוזה אחד, קריאיישן – Creation (יצירה), גם בה תשעה יינות – חמישה אדומים וארבעה לבנים, ודיזייר – Desire (תשוקה) – יין הדגל של היקב שאינו מיוצר בכל שנה אלא רק בשנים מיוחדות, עשוי מענבי קברנה סוביניון המגיעים מכרם מלכיה שעל גבול לבנון, ונקרא עד עתה 'מלכיה'.

בסך הכול יש ליקב תבור תחת המיתוג החדש, 19 יינות שונים. בסדרת הבסיס של יקב תבור יש 9 יינות, שיהיו תחת מותג אחר, כך שבסך הכול מדובר ב-28  יינות שונים – בהחלט מכובד. אגב, לדעתי לא היה צריך לקרוא לסדרות בשמות לועזיים, ועברית היא שפה טובה גם לשמות של יינות מצטיינים.

ארטיזנל שנין בלאן 2023 – ענבי השנין בלאן הגיעו ליקב מכרם במצפה רמון שבנגב. ליין ארומה לימונית, עם מעט טעם של תפוחי עץ ירוקים. כנראה שהוא זקוק לעוד זמן כדי שיהיה בטעם שנין בלאן קלסי. יין נחמד. 65 ₪.

קריאיישן רוסאן 2022 – הענבים מכרם משואות על קרקע גירית בפסגת הרי יהודה, בגובה 900 מטר מעל פני הים. היין התיישן 9 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. מאוד ארומטי, פירותי ומינרלי כאחד. רוסאן נהדר, אלגנטי ועם זאת עדינות נעימה. גם החומציות נעימה, ובנוסף קצת טעמי דבש ופרחים. יין לבן מעולה ומענג כאחד. 65 ₪.

ארטיזנל סוביניון בלאן 2024 – הפתעת הלבנים. הענבים נבצרו למרגלות הר תבור. ליין ארומות חזקות של פירות טרופיים ותפוחים ירוקים צעירים וטריים. מינרליות ממש מושכת לשתייה של עוד מהיין המקסים. למרות שהוא כל כך צעיר, הוא מזכיר לי את הטובים שביינות סוביניון בלאן מניו זילנד. לא להחמיץ. 65 ₪.

ארטיזנל רוזה ברברה 2023 – רוזה הפך עם השנים ליין מאוד פופולרי, ורבים שותים ממנו לא אחת בזמן ארוחה או סתם כשבא להם לשתות יין עדין. ארטיזנל רוזה עשוי מענבי ברברה מהגולן, שעברו השרייה קצרה על הקליפות כדי לקבל את הטעם והצבע העדין. רוזה עדין ונחמד. 65 ₪.

קריאיישן מלבק 2121 – הענבים מכרם במצפה רמון בנגב, "פרי פראי", כפי שהסביר היינן נדבך. היין התיישן 12 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. צבעו אדום כהה וארומות אופייניות לזן. מקורו של המלבק בעיקר בקאהור שבדרום מערב צרפת, אך הוא הפך להיות זן אופייני ביותר ליינות אדומים מארגנטינה שבדרום אמריקה. הקריאיישן מלבק של תבור אכן הזכיר לי את יינות ארגנטינה. יין מאוד ייחודי וטעים. 80 ₪.

קריאיישן מרסלאן 2020 – הענבים מכרם רבדים בהרי יהודה בקרקע גירית. 18 חודשים בחביות העניקו ליין עוצמות משובחות.  גוף מאוד עשיר ומאוד עוצמתי, וגם הסיומת מתמשכת בפה. לטעמי זקוק לעוד זמן התיישנות, אם כי הוא מעניין כבר עכשיו. 80 ₪.

דיזייר קברנה סוביניון 2020 – הענבים ממלכיה שבגובה 750 מטר בגליל העליון, בקרקע הדורשת החדרת שורשים לעומק האדמה בחיפוש אחרי מים. היין שמיוצר רק בשנים בהן לדעת היינן הכרמים מניבים תוצרת איכותית ביותר, שהה 22 חודשים בחביות קטנות מעץ אלון צרפתי. קברנה סוביניון עשיר ביותר בטעמיו, שאמור להיות יצירת מופת של היינן. שתיתי יין זה לא מעט פעמים, והוא באמת תפארת של קברנה סוביניון ישראלי, המוכיח כי אור מפיק את המיטב מחלקה זאת. 180 ₪ – בהשוואה ליינות היקב האחרים הוא יקר, אבל בהשוואה לקברנה ישראלי מיקבים דומים מחירו סביר.

אלון גונן: ניתוח המהלך מאחורי יינות ארטיזנל של תבור

מהרגע הראשון שהחליטו בחברה המרכזית למשקאות לרכוש יקב ולהפיץ יינות במשאיות של קוקה קולה, לא עניין אותם מיתוג. היה להם חשוב שבמשאיות ובפורטפוליו שלהם (בין השאר: מבשלות בירה ישראל – קרלסברג מיוצרת בארץ ובירות יבוא, מחלבות טרה ומשק צוריאל, מים מינרלים נביעות), יהיה יין ששייך לקונצרן הענק הזה.

הם רכשו את יקב תבור ממשפחות הכורמים המייסדים ממושב כפר תבור, הגדילו משמעותית את הייצור, והיינות הופנו בעיקר לרשתות השיווק הגדולות. לא הייתה עבודת מיתוג כיינות פרמיום למסעדות, לא היו יחסי ציבור שהפנו את תשומת הלב ליינות האיכותיים יותר.

כאן המקום לציין שכבר מהבציר הראשון איכות היין הייתה גבוהה, תוך הקפדה על כרמים וענבים, חביות וייננות מעולה, אבל יינות תבור לא הצליחו לעבור את "מחסום קוקה קולה" – הם נתפשו כיינות עם תג מחיר נמוך, לא כאלה שתמצאו במסעדות או על מדפי חנויות יין מובחרות.

נראה שההשקה הנוכחית תחת מיתוג Artisanal – ארטיזנל, מנסה לשנות את התדמית ולהפנות זרקורים ליינות שאמורים להיות ממותגים גבוה, ולחובבי יין שמבינים ביין. הבעיה היא שהחלפת תווית לא מספיקה. זה מזכיר את אין ספור הפעמים שיקב בנימינה החליף תוויות בעשור האחרון, כאשר כל סדרה קיבלה תווית אחרת וצבעים אחרים וסיפור אחר, אבל שום דבר לא עזר – יינות בנימינה נשארו תמיד בינוניים מבחינת ציבור חובבי היין.

זה מה שיקב תבור עושה עכשיו במהלך שלו – הוא הולך על בטוח, מחליף תוויות ונותן סיפור מסגרת על איכות וכרמים מובחרים (מה שנכון), אבל זו גישה ששייכת למילניום הקודם. אתם יקב מסחרי ולא יקב בוטיק, ואי אפשר להיות גם וגם. ראו את יקב כרמל ומנהליו. הם לא מתיימרים, הם מבינים שרוב הלקוחות שלהם נמצאים ברשתות השיווק – בסופרמרקטים. נכון שיש להם סדרות גבוהות בכמויות קטנות כמגרש המשחקים של היינן הראשי, אבל כדי להיות מיוחדים הם הקימו יקב בוטיק אמיתי (יתיר) עם יינן אחר, מנהל אחר, יינות אחרים ומערכת שיווק שונה.

הצרכנים לא יבינו את מהות השינוי שתבור מנסה לעשות, אפילו שיבקבקו לו את נקטר האלים. לי באופן אישי לא ברור איך בקונצרן הענק הזה כנראה לא מבינים שהדרך אל לקוחות פרמיום, מסעדות, יוקרה, לא מתחילה עם השקת יין במסעדה עם חבורת עיתונאים מכובדת שלא באמת תקדם אתכם – כאשר העובדה שההזמנות הגיעו לעיתונאים לבתיהם במעטפה חתומה בחותם שעווה עם טביעת אצבעו של היינן, ולא באימייל או ווטסאפ כנהוג לא מהיום, מעידה על פומפוזיות לא ברורה.

כי מה בסופו של דבר הצגתם? את אותו ארסנל עם מיתוג אחר.  איפה החשיבה המתקדמת, איפה הבנת הדור החדש, שימוש באמצעים ואלמנטים ששייכים לתקופה מתקדמת זו? ובמיתוג של הסדרה החדשה משום מה הכול באנגלית עם שמות מפוצצים (לוטשים עין לשוק הכשר בארצות הברית?), ואת התנשמת החליפה טביעת אצבע. ככה לא בונים מיתוג, ונראה לי שככה לא תמכרו יין חוץ מאשר ברשתות השיווק (אם הקונים לא יירתעו מהכיתוב באנגלית ומהמילה Artisanal שרבים לא מבינים), גם אם בבקבוקים יהיה נקטר האלים.

על משיחיות ואחד העם שכתב על כרמים ויין

אלון גונן: אני בוגר בית הספר אחד העם בתל אביב, ובקרוב יתקיים מפגש של מחזור הסיום שלי. נושא המפגש הוא "בוגרים כותבים", לכן לפני מספר שבועות התבקשתי לכתוב מאמר על יין ו"אחד העם", הלוא הוא אשר צבי (הירש) גינצברג. גינצברג היה עיתונאי וסופר, וכמובן מייסד הציונות הרוחנית ומראשי הוגיה.

הוא היה מהחשובים שבמנסחי הזהות היהודית החילונית-לאומית, ובשנת 1891 כתב את המאמר "אמת מארץ ישראל". ב-1893 פרסם מאמר שני – "אמת מארץ ישראל (מאמר שני)",ובו מתח ביקורת על התיאורים המוגזמים של הצלחת ההתנחלויות החקלאיות היהודיות בארץ ישראל, תוך התייחסות ספציפית לכרמים ולייצור יין. הוא מכיר בכך שכרמים שהוקמו בגיבוי כספי של פילנתרופים כמו הברון רוטשילד, נתפסו כסמלים של קידמה בפרויקט הציוני. עם זאת הוא טוען שהדיווחים הזוהרים על תעשיית היין וההישגים החקלאיים, הטעו לעתים קרובות ולא שיקפו את המציאות בשטח.

המאמר הוביל אותי לשאול האם משהו השתנה לאחר 131 שנים? האם אותם "מתנחלים" כפי שקרא להם אחד העם, שהתיישבו בזכרון יעקב ובראשון לציון, אינם אותם אלה שמתנחלים בשלושים השנים האחרונות בגדה המערבית? האם הפילנתרופ הברון רוטשילד, אינו אחיהם התאום של האחים פאליק שמשתלטים כיום על תעשיית היין והאלכוהול בישראל?

הדומיננטיות של משפחת פאליק צברה השפעה משמעותית על השוק דרך רכישות ושותפויות, ויצרה כמעט מונופול במגזרים מסוימים. בכך ניתן ביד המשפחה נשק כלכלי ששולט בייצור, מכירה ושיווק של אלכוהול ויין. כפילנתרופים הם יכולים להעצים את כלכלת המתנחלים, ולחזק את הקְבִיעוּת של ההתנחלויות. הפילוסופיה של הקיצונים המשיחיים (ואיני טוען שמישהו ממשפחת פאליק הוא משיחי, אלא מתייחס למספר בעלי יקבים וכורמים), רואה בייצור יין בשטחי יהודה ושומרון מעשה סמלי עמוק הקשור למטרות דתיות, פוליטיות וכלכליות.

הם אמנם רואים בייצור יין דרך להגשים נבואות מקראיות ולהגדיר את הריבונות היהודית על הארץ, אך הוא גם מהווה מקור למחלוקת משמעותית, מאחר שהוא מצטלב עם סוגיות של חוקיות ואתיקה וגם עם הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בכך הופך ייצור היין בשטחים לא רק לפעילות חקלאית, אלא לסמל רב עוצמה של מאבק אידיאולוגי ושאפתנות משיחית.

אחזור למאמר של אחד העם. לדעתו הכרמים סימלו את הפוטנציאל וגם את החסרונות של הפרויקט הציוני, היות שהציגו התקדמות חומרית אך גם חשפו את השבריריות והמגבלות של גישת המתנחלים. מאמרו משמש קריאת אזהרה להגברת האחריות, הענווה והאמת בתנועה הציונית. הביקורת היא כלפי הנרטיב הרחב יותר סביב גידולי חקלאות ותעשיות נלוות קשורות, כולל ייצור יין.

בעוד המתנחלים הציגו את הצלחותיהם החקלאיות, כולל כרמים, כהוכחה להתקדמות הציונית, הגישה המציאותית של אחד העם קוראת להערכה כנה של האתגרים שניצבו בפניהם. ממאמרו עולה כי בניית חברה משגשגת בארץ ישראל דורשת יותר מהישגים חומריים, ונזקקת ליסודות תרבותיים ואתיים שיתייחסו למורכבויות חברתיות ופוליטיות. החששות הם לגבי המוסר והמעשיות של כמה משיטות התיישבות, כולל היחס לאוכלוסייה הערבית והמתיחות איתה, ותיעדוף רווחים על פני עקרונות אתיים. אחד העם דגל בגישה כנה וישירה יותר של התיישבות הציונית, וקרא למנהיגים להתמודד עם אתגרים אלה במקום להעלים אותם. במאמר הוא מדגיש שבניית חברה משגשגת דורשת לא רק פיתוח כלכלי, כמו ייצור יין, אלא גם יסודות תרבותיים ואתיים, וכי היעדר הבנה תרבותית וחברתית יוצרת קונפליקטים עמוקים יותר שכולנו חווים אותה כבר שנים.

כפי שציינתי, נכון לשלושים השנים האחרונות הקיצונים המשיחיים רואים בייצור יין בשטחים הכבושים מעשה סמלי עמוק הקשור למטרות דתיות, פוליטיות וכלכליות. מספיק לראות איך מגייסים את האקדמיה לטובת מחקרים בעניין גפנים עתיקות, שקשורות על פי אמונתם לסיפור המקראי ולאבותינו הקדמונים. הכל מותר בשם מאבק אידיאולוגי ושאפתנות משיחית.

חזרה למשפחת פאליק. מדובר באנשי עסקים שהם גם פילנתרופים בעיקר של מגזר מסוים, ומונעים מאידיאולוגיה. השילוב הזה של כוח כלכלי והתאמה אידיאולוגית, הופך את דומיננטיות השוק שלהם לכוח שעלול לערער את היציבות, מקומית ובינלאומית. יכול להיות שמדובר אפילו בערעור הדמוקרטיה, על ידי שחיקת ערכיה הדמוקרטיים של ישראל באמצעות מתן עדיפות ללאומיות דתית (הפיכה משפטית, חוקים פרסונליים וכו' מתאימים לכך כמו כפפה ליד).

במאמרו מלין אחד העם גם על מחירי הענבים (יין), וטוען שבסופו של דבר הפילנתרופים יוצאים נשכרים, ומשלשלים לכיסם הון לא קטן. הוא טוען שיש להוריד את המחירים: "וכי מאין ידענו שהמחיר הזה הוא {הטבעי, האמתי}, אשר ישוב אל כיס הבאראָן (הברון) עם ריוח (רווח) ידוע על ידי מכירת היין? כי אם לא כן אין גם זה אלא "תמיכה", אם גם בדרך כבוד. ובאמת, הנה נשמע עתה, כי מוצאה האדמיניסטרציא את עצמה מוכרחת להוריד בשנה זו מחיר הענבים…" נכון להיום, זו בדיוק הסיבה בגללה אנחנו צריכים להיות מודאגים ממונופולים שהדומיננטיות הכלכלית שלהם מגבילה את התחרות, ומעוררת דאגות לגבי המחירים לצרכן והגינות השוק.

לסיכום: תווית היין שבתמונה היא של יקב פסגות, יין מיוחד שיוצר עבור רשת Total Wine & More (רשת חנויות היין הגדולה ביותר בארצות הברית). "הם ביקשו יין ישראלי שמייצג את ישראל", כתב לי יעקב ברג, מנכ"ל יקב פסגות שבבעלות משפחת פאליק. במאמר שלו מעלה אחד העם את היין והכרמים כאנקדוטה לחילוקי הדעות של מגזרים מסוימים בעם הן מבחינה כלכלית, הן מבחינה התיישבותית והן מבחינת מוסר. בעוד שייצור יין יכול לסמל תקווה והתחדשות, השימוש לרעה בו על ידי תנועות משיחיות שווא, מעוות את המשמעות הקדושה שלו, דבר המוביל לפילוג, קונפליקט והתפכחות.

את המאמר המלא של אחד העם אפשר למצוא באתר מפעל המילון ההיסטורי

מכון היצוא: יצוא היין הישראלי לפולין בירידה

עקב שהייתו של אלון גונן בפולין, בשליחות מטעם גורם ציבורי, עסקנו בשבועיים האחרונים במבט על שוק היין בפולין ועל היין הישראלי שם – נוכחותו ומחיריו שם בהשוואה למחירי אותם יינות בישראל. אלה שתי הכתבות שפורסמו בנושא בשני ימי ו' האחרונים:

יין ישראלי בפולין – השיטה היא למצוא נישה ובידול

יין ישראלי בחו"ל – כנראה חושבים שהקונים שם טיפשים

מאחר שתגובת מכון היצוא הגיעה רק ביום א' השבוע, אנו מביאים אותה כאן:

"לאחר בחינת הנתונים, מצורף ניתוח היקפי יצוא היין מישראל לפולין: לאחר נתיב תנודתי לאורך העשור האחרון, נתוני היצוא של יין מישראל לפולין מצביעים על מגמת ירידה בעת האחרונה. לאחר ירידה להיקף של כ-650 אלף דולר בשנת 2015, נרשמה מגמת עלייה הדרגתית שהגיעה לשיאה בשנת 2020 עם כ-1.5 מיליון דולר. אולם, בשנים האחרונות ניכרת שוב מגמת ירידה, כאשר בתשעת החודשים הראשונים של 2024 עמד היצוא על כ-500 אלף דולר בלבד – ירידה של כ-44% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד (835 אלף דולר)".

עולֵלות בקצרה

לחנות ובר יין DELI VINO בנתניה הצטרפה חנות בתל אביב – בדרך לרשת 

לחנות DELI VINO (דלי וינו) הראשונה שפועלת בנתניה, הצטרפה בסוף השבוע האחרון חנות חדשה שממוקמת במגדלי הארבעה (מגדלי חג׳אג׳) בתל אביב. החנות תציע מבחר רחב של  יינות ואלכוהול איכותי מרחבי העולם, חלק ניכר מהם מיובאים בייבוא אישי, ומוצרים משלימים לעולם היין. בשתי החנויות תקדם DELI VINO את תרבות היין בישראל גם באמצעות ערבי יין, הרצאות, סדנאות וטעימות, לצד פסטיבלי יין שיתקיימו בסניפי הרשת, שאליהם יצטרף במהלך דצמבר הקרוב סניף שלישי במתחם G בכפר סבא.

במקביל משקיעה DELI VINO בפיתוח פלטפורמת האונליין שלה. בקרוב יושק אתר חדשני ומתקדם שיאפשר חוויית קנייה מקוונת נוחה, מתקדמת ומותאמת ללקוחות מרחבי הארץ. מותגי היין והאלכוהול של DELI VINO מיובאים ומשווקים על ידי 'אינטרשפע', חברה אחות של דלי וינו שבבעלות דלי וינו ישראל.

כתובות ומועדי פתיחה של סניפי DELI VINO  – כאן

היין של ראול מקיבוץ סאסא בגליל העליון

מועצה אזורית הגליל העליון פרסמה את פוסט הפייסבוק הבא: "נדמה לנו שלאחת המלחמות הקודמות שלנו קראו "ענבי זעם" (יש כל כך הרבה – לך תזכור…), אבל הענבים של ראול כהן מסאסא עושים בול את ההיפך. האיש המיוחד הזה כבר מסתכל על גיל 78 מלמעלה (תרתי משמע כשמדובר בסאסא), ואחרי שעשה בערך כל תפקיד אפשרי בקיבוץ ובאזור, הוא הבין שמותר לו רגע לשבת ולמזוג לעצמו כוסית. טוב, לשבת זה לא ממש הקטע שלו, אז הוא התקדם עם הכוסית. שלא לומר בקבוק. שלא לומר חבית… בשנתיים-שלוש האחרונות ראול מגשים חלום ישן ומפעיל יקב פיצפון, וגם בקיבוץ מבסוטים. אולי זה בגלל שרוב הבקבוקים הולכים לחדר האוכל.

7.10.23 תפס את ראול והמשפחה באמצע עבודות סחיטת הענבים, והיין שנולד אז הגיע ממש עכשיו לבקבוקים, עם הטקסט המרגש הזה:: "יין אדום יבש, מענבי קברנה סוביניון שגדלו למרגלות הר מירון. היין נסחט עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, התיישן והתפתח תחת אש ביקב המשפחתי שלנו בקיבוץ סאסא המפונה. יין של מלחמה. יין עם טעם עמוק ומורכב. אך יותר מהכל- יין של תקווה, של חיבור, של בית. נשתה אותו לחיי השלום ולחיי עתיד טוב יותר לכולנו".

חמישי 5.12.24: 'פסטיבל בירה ערבה' בצוקים שבלב המדבר

מרכז צעירים במועצה אזורית הערבה התיכונה, מזמין ל'פסטיבל בירה ערבה' שיתקיים ביום חמישי 5.12.24 החל מהשעה 20:00, במתחם הקולינרי בכניסה ליישוב צוקים – הכניסה חינם. הפסטיבל יפגיש בין מבשלות בירה המציעות בירות בוטיק לצד מטעמים מקומיים, יחד עם מופע קאברים של להקת 'פריצת דיסק', באווירה הייחודית של המדבר והערבה התיכונה.

המבשלות שישתתפו בפסטיבל: 'בירה ערבה' המקומית שמציעה את סדרת הבירות 'קצרה', מבשלת 'שריגים' מהיישוב שריגים בעמק האלה, שהשיקה מהדורה מיוחדת 'בירה תומר', לזכר תומר נגר ז"ל – לוחם בחטיבת גולני, חובב בירה מובהק שנפל ב-7.10.23, מבשלת 'בירליך' מקיבוץ מנרה המפונה שבגליל העליון, מבשלת 'בירצינות' מקיבוץ קטורה בערבה הדרומית.

לצד הבירות יוצעו למשתתפים מנות מקומיות של שף יריב איתני, הבעלים של מעדניית Route 90 – כריכים עבודת יד, בשרים ונקניקים מהמעשנה ועוד. מסעדת 'פרם אורסולה' תגיש מגוון מנות מבוססות על חומרי גלם מהערבה. מקומות במסעדה בהזמנה מראש. כאמור הכניסה ללא תשלום.

פרטים נוספים ב'מרכז צעירים ערבה'  – כאן