fbpx

שמענו בין הגפנים 29.4.22: מה קרה למיליון דולר לקידום היצוא לארה"ב? האנדמיה מגיעה ליקב ברקן, ביקור בית ביקב צפרירים ו-6 כתבות שפרסמנו החודש

אלעד כץ מנכ"ל יקב עגור צילם אביב של פרגים אדומים בכרם עתרי של היקב בגבעת ישעיהו, בין גפני סירה, רוסאן ושנין בלאן. "הראית איזה אודם שצעק למרחקים. שדה דמים היה שם קודם ועכשיו הוא שדה פרגים" (יש פרחים, מילים נתן יונתן לחן מוני אמריליו)
מה קרה למיליון דולר אותם הפקיד ענף היין בידי מכון היצוא לקידום היין הישראלי בארצות הברית? ארכיאולוגיה ביטא: יין באר לבןBETA – הגפן בת מאות שנים? אלפי שנים? ארכיאולוגיה אלפא: ביקור בית ביקב הארכיאולוגים צפרירים. וכדאי לקרוא 6 כתבות שפרסמנו החודש: יינות חדשים ליינן המעופף דורון יצחקי, ענבים וצלילים ביקב לטם, יינות מרכז יוון, תרועת הפסטיבלים באיטליה וצרפת, יין וג'אז: קלאסי ומורכב, ויקבים קטנים וממזרים
Share on facebook
Share on twitter
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email
צילום מכון היצוא
השקת פעילות מכון היצוא בארה"ב. היו זמנים… האם הסתיימה ואיננה? צילום מכון היצוא

תחקיר: מה עשה מכון היצוא במיליון הדולרים מענף היין שנועדו לקידום היצוא לארה"ב?   

מכון היצוא אינו משרד או גוף ממשלתי, אלא עמותה ללא כוונת רווח. מטרתו לתמוך ולסייע ליצואנים ישראלים ולמעוניינים להתחיל לייצא, בבניית יכולות, פיתוח קשרים עסקיים, שיתופי פעולה ושותפויות אסטרטגיות עם גורמים מחו"ל. כחלק מהפעילות השנתית של מכון היצוא בשנה נורמלית (טרום קורונה), הקים המכון כ-40 ביתנים לאומיים במגוון תערוכות בינלאומיות מובילות בעולם במגוון נושאים. לצערי, ענף היין תמיד נשרך מאחור, ולא תמיד הגיע המכון לעמק השווה מבחינה כלכלית עם היקבים שביקשו להשתתף בתערוכות בעולם.

נילי שלו מנכ"לית מכון היצוא. צילום מאתר בוגרי האוניברסיטה העברית

מכון היצוא עוסק גם בהדרכות עסקיות, ייעוץ עסקי בינלאומי, ואף מפעיל מכללה ליצוא ושיווק בינלאומי. יערה שמעוני הייתה אמונה בשנים האחרונות על הקשר של ענף היין עם העולם, אולם היא פרשה מהמכון. מי שהחליפה אותה היא עדי טייכר, הנושאת בתואר מנהלת ענף מזון ופודטק, מאז כניסתה לתפקיד ביולי 2021, נראה היה על פניו שאין כל פעילות בנושא יין במכון היצוא. נכון שתקופת הקורונה שינתה סדרי עולם, בעיקר בשנה הראשונה שלה, אבל מכון היצוא לא השכיל ולא ניסה לערוך תוכניות התמודדות עם המשבר העולמי שפקד את כולם.

בשנת 2019 הפקיד ענף היין בידי מכון היצוא תקציב של מיליון דולר, עבור פרויקט לקידום היין הישראלי בארצות הברית. תקציב זה הגיע מכספי המדינה ומ- 26 יקבים שלקחו חלק בפרויקט הגרנדיוזי. על פניו הפרויקט היה אמור לקדם ולמתג יין ישראלי כשר ולא כשר. משרד יחסי ציבור אמריקאי הופקד על הפרויקט והם יצאו לדרך, אך הקורונה הקפיאה את כל המהלכים שתוכננו.

צילום מכון היצוא
צילום מכון היצוא

במהלך התקופה מאז ביקשתי מספר פעמים לדעת מהן תוכניות מכון היצוא לשימוש בכסף שנותר בקופה – שמרביתו לא נוצלה, ואף שאלתי יקבים שהשתתפו בפרויקט האם הם יודעים על מהלכים עתידיים של המכון לגבי התקציב, והאם מישהו בכלל חושב על שינוים כל שהם בעקבות הסדר העולמי החדש שנוצר. ממכון היצוא תמיד קיבלתי תשובות קצרות – שהם בודקים מה אפשר לעשות, ומהיקבים שמעתי שהם ממודרים, ואין להם מושג מי נגד מי ומה נעשה עם הכסף שלהם. עדי טייכר אומנם נכנסה לתפקיד וקיבלה בירושה את הפרויקט, אבל גם היא לא עמדה בקשר עם היקבים, מלבד פגישות זום כאלה ואחרות – שגם בהן לא נעשה סיעור מוחות על מה ראוי ורצוי לעשות. נראה היה כי מנסים להרדים את הפרויקט, וכמובן מבלי לחשוד ולהטיל ספק קטן ביותר באנשי המכון, שהם מבקשים את התקציב הספציפי הזה למטרות אחרות.

שאלתי מספר פעמים כמה כסף יש בקופה, ומה הכוונות לעשות עם הפרויקט המדובר. ביוני 2021 נמסרה לי תשובה קצרה: "תוכנית עבודה לפעילויות בתחום היין טרם נסגרה. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם מנהל סחר חוץ במשרד הכלכלה במטרה לייצר הזדמנויות עסקיות לתעשייה. ברגע שתיסגר תוכנית העבודה נפרסם את הפעילויות הצפויות".

על שאלתי האם ייתכן שביוני עדיין אין תוכניות ל- 2021, וליקבים אין מושג מהן כוונות המכון, לא קיבלתי תשובה. תערוכות היין בעולם חזרו לפעול, אמנם תחת כל מיני תקנות קורונה, כבר מתחילת פברואר 2022. בניית תקציב, היערכות הסברתית והיערכות להשתתפות בתערוכות, אמורות להיות מוכנות חודשים לפני. שנת הקורונה אומנם הקפיאה מהלכים, אבל לא אמורה להקפיא חשיבה ומתן פתרונות עסקיים במצבי חירום.

אפלסיון צפון ישראל? כן בתערוכת ProWein

העולם המשיך להתקיים, וכך גם ענף היין, אך שום תוכנית עבודה או תוכנית מגירה של עדי טייכר הובאה לשולחן, ושוב – בייחוד כשיש בקופה כמעט מיליון דולר, ומספר יקבים פנו אלי וביקשו לבדוק מה התוכניות של המכון.

ענף הין הישראלי ידע להתמודד יפה מאוד בשנתיים האחרונות. מרבית היקבים הבינו כי מדובר במשבר שמצריך חשיבה חדשה ומחוץ לקופסה, ומרביתם עשו חייל. לעומת זאת, היצוא נתקע; פשוט קפא על שמריו. בשיחות סגורות עם בעלי יקבים עלו השאלות שעניינו את כולם: איפה הכסף? כמה כסף נשאר? ומה המכון מתכנן לעשות עם הכסף? הפניתי את השאלות למכון היצוא, ולצערי לא קיבלתי תשובות. נאלצתי לגוף שממונה על חופש המידע במשרד הכלכלה, ולבקש בשמי את התשובות לשאלות ששלחתי. תשובת הממונה: " בהיר כי טיפול בבקשות למידע המוגשות מכוח חוק חופש המידע, נעשית בהתאם להתקיימותם של תנאים א-פריוריים מוגדרים, הקבועים בחוק ובתקנותיו, הן בהיבט המהותי והן במישור הפרוצדורלי, אשר לא מוצאים ביטוי במקרה דנן. יתר על כן ובנוגע לאמירתך בסיפא להודעתך, לפי אתה "פונה למשרד חופש המידע אשר יחייב את מכון היצוא למסור לי את הפרטים תוך פרק זמן סביר על מנת להשלים את הכתבה", יובהר כי לא קיימת סמכות מכוח חוק חופש המידע, לחייב מסירת מענה לשאלות ידע, אותן העלית. יחד עם זאת, ומתוך הבנה לבקשתך ורצון כן ואמיתי לסייע, נעשתה פנייה למנהל מינהל סחר חוץ, אשר הביא לידיעתנו כי יפנה לגורם הרלוונטי במכון הייצוא, יעביר לו את הודעתך, ויבקש כי ישיב ישירות לפנייתך".

תערוכת היין הגדולה בלונדון 2019

ואכן, לאחר מספר ימים קיבלתי סוף סוף תשובה מפורטת של דוברת מכון היצוא הדס הרפז: "חשוב לי להדגיש שמכון היצוא הינו עמותה ללא כוונת רווח שעומדת ללא רבב בכל ביקורות הניהול, וכל רמיזה להתנהלות כספית לא תקינה אינה מתקבלת. להלן פירוט המידע המבוקש:

כמה כסף הוצא עד היום על הפרויקט ולמי שולם הכסף בארצות הברית?

"עם ההחלטה להתנעת הפרויקט, מכון היצוא יצא בהליך מכרזי לבחירת חברת אסטרטגיה ופרסום בארה"ב שתוציא לפועל את החזון המשותף. בשנת 2018 נבחרה בהליך מכרזי יחד עם הוועדה המייעצת, חברת קולאנגלו ושות' האמריקאית. התוכנית כללה תוכנית אסטרטגית, תוכנית מיתוג ומיצוב, ופעולות קידום לתקופה של ארבע שנים. סך כל התשלום עבור כלל הפעילויות בשנים 2019-2020 היה 4,266,089 ₪.

מה יתרת הכסף שנשארה?

התשלום שהועבר לחברה המבצעת שולם על בסיס חשבוניות ביצוע בלבד.

מה התוכניות של מכון היצוא לעשות עם יתרת הכסף?

מכון היצוא אינו מחזיק ביתרת תקציב של הפרויקט. 27 יקבים חתמו על הסכם הצטרפות לתקופה של שנתיים 2019-2020, ולא נעשתה גבייה מעבר למה ששולם בפועל בשנים אלה.

מה תוכניות העבודה של מכון היצוא לשנת 2022, ומדוע לא פורסמה עד עתה שום תוכנית עתידית בנוגע להשתתפות בתערוכות בעולם. תערוכה בדיסלדורף, תערוכה באיטליה, תערוכה בלונדון ועוד, כולן מתקיימות השנה?

מכון היצוא עובד בשיתוף פעולה עם הנספחים הכלכליים של מנהל סחר חוץ הפזורים ב- 44 נספחויות ברחבי העולם, על מנת לחשוף את היין הישראלי והיקבים. אנחנו מטפלים בשוטף לאורך כל השנה מול הנספחויות, מפיצים וקניינים, כדי לייצר חשיפה והזדמנויות עסקיות ליקבים בשווקים הבינלאומיים. טרם נחתם הסכם לשנת 2022 עם משרד הכלכלה, ולכן לא פורסמה עדיין תוכנית עבודה פורמלית.

הפגישה האחרונה שהייתה עם יקבים בנוגע לפעילות בארצות הברית הייתה בזום לפני מספר חודשים, ולא התקבלה שם שום החלטה. האם יש כוונה לקיים מפגש עם היקבים ששילמו כסף עבור המיזם, ואם כן מתי?

נערכו לאחרונה מספר שיחות וישיבות של הועדה המייעצת לפרויקט. עקב משבר הקורונה והשלכותיו נבחן פרויקט היין במשרד הכלכלה יחד עם כלל השותפים".

נתן הרצוג – הבעלים של רויאל וויין, ואדיב ברוך (משמאל) – כשהיה יו"ר מכון היצוא באירוע השנתי של צור בתל אביב. צילום איל קרן

חשוב לצין כי הטלת הספק והשאלות בעקבותיה, היו בגלל פנייה של יקבים שהרגישו ממודרים ולא קיבלו כל מענה לשאלות שראויות להישאל. שקיפות של משרדי הממשלה ועמותות ציבוריות מצביעה על אמינות, ולכן היה חשוב לנו כאתר שמסקר את הענף לקבל תשובות שיקבים לא קיבלו. אני לא נכנס כרגע לפרטים ולשאלות האם הפרויקט היה צריך לקום בכלל או לא, או האם בכלל הדרך שנבחרה לקידום בכלל עולה בקנה אחד עם היכולת של היקבים המשתתפים לייצא יין לארצות הברית, או האם אין ניגוד אינטרסים בין חברות שיווק מובילות בארצות הברית כמו 'צור – רויאל'  ששולטים בענף ומשתתפים בפרויקט המדובר.

היקבים קיבלו בזמנו החלטה, וצריך לכבד אותה אבל עכשיו כאמור סדרי עולם חדשים. התקציב קיים, וכדי שהוא לא יתאדה חייבים היקבים ומכון היצוא לשבת ולהחליט על מהלכים נכונים למצב החדש. התערוכות בעולם ממשיכות. התערוכה בדיסלדורף גרמניה אוטוטו מתקיימת – אבל מכון היצוא לא שם. כך גם התערוכה באיטליה והתערוכה בלונדון – אין זכר למכון היצוא בתערוכות הללו. אנחנו קרובים לאמצע 2022. השנה כבר מאוחר להשתתף בפרויקטים אלו, אבל תוכניות העבודה ל 2023 כבר אמורות לעלות על השולחן. האם עדי טייכר ממכון היצוא כבר יושבת ושוקדת על התוכניות? איני יודע ואיני בטוח. אשמח להתבדות כמובן, וימים יגידו.

לפני חודש מונתה נילי שלו לתפקיד מנכ"לית מכון היצוא, ובעוד מספר ימים תיכנס לתפקידה. שלו היא בעלת ניסיון של 30 שנה בתפקידים ניהוליים ודיפלומטיים בשירות הציבורי ובתעשייה. בין היתר הייתה ציר כלכלי של ישראל בצפון אמריקה ונספחת מסחרית באוסטרליה וניו-זילנד מטעם משרד הכלכלה, וניהלה את קרן ההזנק בלשכת המדען הראשי. כחלק מתפקידה ייצגה שלו את מדינת ישראל בפורומים בינלאומיים רבים, גיבשה מודלים של שיתוף פעולה במחקר וחדשנות מול מדינות, גופים בינלאומיים ומול חברות בינלאומיות. הובילה משאיים ומתנים, ופעלה רבות למען קידום התעשייה והכלכלה הישראלית. הנה ציטוט שלה: "זוהי הזדמנות נהדרת לנהל את המכון בתקופה הייחודית שעומדת בפני התעשייה והיצוא הישראלי. שווקים חדשים שנפתחים, הזדמנויות חדשות בעולם דיגיטלי פוסט מגפה, וכמובן שינויי האקלים והפוטנציאל שהם מהווים לייצוא הישראלי. יחד עם השותפים במשרד הכלכלה ובמנהל סחר חוץ, התאחדות התעשיינים, הארגונים הכלכליים השונים במשק, יחד עם המגזר הפרטי, ובעבודה משותפת עם הנהלת המכון, נפעל לממש את הפוטנציאל המונח לפנינו."

אנחנו מאחלים למנכ"לית החדשה המון הצלחה, ומקווים שהיא אוהבת לשתות יין ישראלי.

 

באר לבן BETA. צילום ליאור גולסאד

האנדמיה מגיעה ליקב ברקן עם יין באר לבן BETA  

רני רוגל מדווח: לא להיבהל – אנדמיה אינה פנדמיה, וזנים אנדמיים הם כאלה שגדלים רק באזור מסוים, במקרה שלנו ארץ ישראל עם גלישה למחוזות פלסטינאים ולא תמצאו אותם במחוזות הקברנה סוביניון, מרלו או שרדונה. מדובר במראווי, חמדני, ג'נדאלי או דבוקי, ושאר זנים אותם אוספים, חוקרים ומנסים לגדל תחת שמות מספריים בדרך כלל, בפרויקט הזנים הקדומים אותו מוביל ד"ר שיבי דרורי (יקב גבעות) באוניברסיטת אריאל, ועידו לוינסון נמנה על חבר הטועמים שלהם.

שתילי גפן מזרעי זנים קדומים באוניברסיטת אריאל. אלה הקטנים גדולים יהיו? צילום פאפא רצי

עידו לוינסון – Master Of Wine והיינן הראשי של יקב ברקן-סגל, כבר חווה זנים קדומים ואת הרעש התקשורתי העולמי שהם עשויים לעורר, עם יין המראווי ביקב רקנאטי כשהיה בו יינן ראשי,ולאחרונה יצא לסיבוב נוסף עם גפן מזן אנדמי שהתגלתה ליד פלמחים והוחייתה על ידי אגרונום היקב אליעד נבון – נבדקה מול מאגרים גנטיים בעולם, ונמצא שאין זהה או דומה לה. אז ניטע ברמת הגולן כרם קטן של השתילים שהופקו מהגפן, כדי לייצר את היין שזכה לשם 'באר לבן',  לכבוד הבאר לידה התגלתה גפן עתיקת ימים זאת.

האמת שלברקן יש כבר יין בטא גפנים עתיקות אחר מבציר 2021 – עשוי מענבי ג'נדאלי ודבוקי, שמחירו 95 ₪ לבקבוק באתר המכירות blend של ברקן, או 84 לחברי מועדון. לעומתו, 2,304 הבקבוקים הממוספרים של 'באר לבן' נמכרים אך ורק בשתי המסעדות התל אביביות של השף יובל בן נריה: טאיזו ו- a. המחיר 52 ₪ לכוס או 230 ₪ לבקבוק. אז אולי לא המון כסף ליקב ולמסעדה, אבל לסיפור ולרווח התקשורתי הפוטנציאלי ממנו, אין גבול.

עידו לוינסון ושף יובל בן נריה. צילום ליאור גולסאד

איך יודעים? לפי היקב "מדובר בסדרה יוצאת דופן בה מופק היין מזן מקומי עתיק בן מאות שנים". עידו לוינסון זורם חופשי במרחבי הזמן כשאומר שאינו יכול לתארך את הגפן. "כשאני חושב על 'באר לבן' אני מדמיין את תושבי הארץ ששתו את אותו יין לפני מאות שנים, ומתרגש מהמחשבה על הקשר לעבר ולארץ שלנו דרך יין זה". הוא מוסיף שאולי מדובר באלפי שנים, ואולי זה זן גפן מזמנו של דוד המלך. ואני שואל: למה לא מימי אדם וחווה עם עלים גדולים לכיסוי מה שדרש כיסוי? נמתין לחשיפה העולמית, ובינתיים קצת ליין.

באר לבןBETA – התאמה מושלמת לאוכל של שף יובל בן נריה. צילום ליאור גולסאד

יובל בן נריה, השף ובעלים של מסעדת  a בה הושק היין: "כשעידו לוינסון סיפר לי לראשונה על 'באר לבן', מיד ידעתי שארצה את היין בתפריט המסעדה (כאמור קנה מראש את כל הכמות). טעמתי את היין ומצאתי בו אוממי (הטעם הנוסף שכל כך כמהים אליו) והרבה פירותיות. אני מאמין שבכל קפיצה קדימה, בכל חזון שמסתכל רחוק, יש יותר ויותר חיבור למקורות. השאיפה בa – היא לשחק על המתח הזה שבין קדום ומתקדם. 'באר לבן' הינו התמצית של המתח הזה – זן קדום שבדרכים מתקדמות הצליחו להחיות ולהנפיק ממנו כמות מוגבלת של יין" הפידבקים מצוינים, אנשים מתחברים. אחלה יין".

אני לא מבקר יין, רק אציין שהיין מתאים היטב לתפריט המסעדה בה השף והצוות פועלים כדי להתחבר לכמה שיותר לטכניקות בישול ומיצוי טעמים של שימור, יישון והתססה בטעמי המזרח הרחוק בדגש יפן. בשידוך ליין זה, שהוא בלעדי שלו, יכול השף להתאים את שילוב טעמי אוכל-יין מעל ומעבר למתאפשר עם יינות אחרים. בשקט אגלה שבמבחן הטעם אהבתי את הבאר הלבן (רשמי טעימה של היינן: "באף ארומת פרחים, אפרסק לבן ומשמש, בליווי ארומה עדינה של עץ קלוי ונגיעת וניל. בפה היין בעל גוף בינוני ומרקם חמאתי, והסיומת פירותית ומתמשכת" – לא בדיוק מצאתי את כולם אבל נהניתי מהשילוב עם מנות המסעדה). וראה לי שצוות המסעדה לא יתקשה לקדם טעימת כוס והעברת סועדים לבקבוק שלם או שניים של הבאר.

לורי ושייקה לנדר יקב צפרירים. צילום אייל פרנקו

ביקור בית ביקב צפרירים אצל לורי ושייקה לנדר

רני רוגל מדווח: יקב צפרירים הוא יקב בוטיק משפחתי של הלנדרים, שהוקם בשנת 2004 במה שהיה מבנה לול ישן במושב צפרירים הממוקם בין עמק האלה להרי יהודה, ומייצר כ- 8,000 בקבוקים בשנה. כנראה שזה היקב היחיד בישראל אותו מובילים אנשי עולם הארכיאולוגיה: הייננית לורי לנדר שאחד מבניה הגדיר אותה כ"הכי היפראקטיבית", עד לפני כמה חודשים עורכת ומפיקת ספרי ארכיאולוגיה ברשות העתיקות ולפני זה מאיירת טכנית; ושייקה התומך ומלווה את פעילות היקב והיבטיה השונים, עשרות שנים איש שטח בארכיאולוגיה, עם ניסיון מהשטח בפיקוח על ביצוע חוק העתיקות.

משפחת לנדר - לורי, שייקה והבנים
לורי ושייקה לנדר והבנים. ביקב צפרירים מייצרים יינות אזוריים-כפריים באיכות גבוהה השומרים על קו ומסורת אחידים שנה אחר שנה. צילום ענבל רוז

הקמת היקב הייתה חלק מהתעוררות אזורית עם פירוק האגודות החקלאיות וההתחדשות באזור. כל הכרמים גידלו ענבים לכרמל מזרחי. לפתע השתחררו וכל אחד התחיל לגדל איכותית ולא כמותית, עם צמצום יבולים וגישת אזוריות לפי תפישת רוני ג'יימס: 'יש לכם אזור יין מעולה, תחקרו אותו ואל תיקחו מאזור אחר'.

"לא הייתה מגבלה פיזית בשטח המושב", אומרת לורי. "כשאין השקעה גדולה אין פחד להפסיד, ולא הייתה יותר מדי השקעה. התחלנו עם חבית אחת, אחר כך שש חביות, עשינו ניסיונות עם זנים ואז קפצנו לעשר חביות. ראינו שהטעם משתפר וצריך זמן כדי  לחדד את הידע – די דומה לשף. גם אדם משתנה ולא נשאר סטטי, וכך ההתחממות הגלובלית. דבר הוביל לדבר והרחבנו את הפעילות הייננית".

שייקה לנדר יקב צפרירים. צילום מדף הפייסבוק

שייקה הארכיאולוג מצא כר נרחב לפעילות ייננית באזור, עם שפע גיתות "מכאלה חצובות בסלע לשימוש עצמי משפחתי, הבנויות ממשטח דריכה קטן של מטר על מטר עם בור איגום ואיסוף קטן בקוטר 30 ס"מ, עד לגיתות תעשייתיות כמו זו במפעל היין שהתגלה ביבנה. יש עדויות על יצוא יין בתקופה הרומית והביזנטית, עם הרבה כיתוב בעברית על חרסים, של תכולת יין והעברת יין".

משהו שלדעתו של שייקה פספסו באזור, אלה הם ענבי יין מגפנים שגדלות על עצים ולא חקרו אותן. "היו עד לפני כ- 20 שנה באזור אשדוד אשקלון, ואז נעלמו ולא נחקרו בזנים הקדומים אותם חיפשו. בחברון ובשטחי יהודה ושומרון יש ענבים מהמאה ה- 16-17 אותם לקחו משם וגדלים עד היום באזור ריימס בצרפת".

לורי לנדר יקב צפרירים. צילום דוד סילברמן dpsimages
לורי לנדר יקב צפרירים. צילום דוד סילברמן dpsimages

אפקט משבר האקלים

את הפגישה ביום אביבי התחלנו בטעימת 100% קולומבר2021 צונן, בעצם עם 2.5% ויונייה בניסיון של לורי למתן אותו קצת. בהמשך עברנו לרוזה 2021 מ-  100% ענבי קברנה פרנק, שבוקבק שבועיים לפני הביקור. "14% אלכוהול זה הרבה לרוזה, אבל החומצה והפרי מאזנים. אני מקווה שבשנה הבאה יהיה נמוך יותר ושזה חד פעמי לקברנה פרנק. החום הקטין לנו מאוד יבולים בבציר הקודם, ולא עשינו את כמות היין שרצינו".

חבורה עליזה ביקב צפרירים. הבנות עזרו לשייקה להדיח כלים במטבחון. צילום אסף צדיק

אפקט הקורונה

על אף מכירה גם בחנויות וברי יין, רוב המכירות של יינות צפרירים הן ביקב. "בתקופת הקורונה גילינו את העוצמה של משלוחים, והצעירים התחילו לשתות יין. באים אלינו הרבה – יושבים ושותים, לא קניינים גדולים. הרבה יותר בנות צעירות, הרשתות החברתיות מביאות אותן. מתרגלים לזה שיין הוא כייף, ואנחנו מקווים כשיתבססו כלכלית יהפכו לצרכנים. הם מעלים את הצריכה בארץ. אין להם את הפלצנות של הדור שלנו, מתעניינים וחלקם מבינים  יין", דברי לורי.

עוברים לעדולם אדום 2019 – 46% מרלו, 42% קברנה סוביניון, והשאר קברנה פרנק –  חלק ממשפחה של רוזה ולבן, והאדום הקל והקיצי של צפרירים מזנים בורדולזים. "בגלל טרואר דפוק של קברנה סוביניון כאן, אי אפשר לעשות ממנו יין מורכב עם גוף. הצעירים אוהבים יין קל ונגיש לקיץ ולמה שאוכלים בו. לא צריך לחכות במסעדה שעתיים עד שייפתח, ומסעדות אוהבות וקונות אותו.

הכרם הקטן ליד יקב צפרירים. צילום אסף צדיק

הלבנין 2017 של היקב השתנה בהרכבו מבצירים קודמים – 70% דוריף (פטיט סירה), 30% סירה, ואנחנו ממשיכים בדיון על הענבים. "כל הענבים שלנו מהאזור, פרט לקולומבר שמגיע מכרמי מוני. עד עכשיו כמעט הכל של כורם אחד – 20 שנה בלי חוזה. זה אומר הרבה ולכן יכולנו להתפתח, כולל הזינפנדל עליו הוא מפסיד. השנה נטענו כרם – דוריף, קברנה פרנק ושנין בלאן". אין ספק שהארכיאולוגים האלה מסתכלים קדימה.

סיימנו בטעימה עיוורת של זינפנדל צפוני מול דרומי – של דלתון שהבאתי איתי, מול זה של צפרירים. כאוהב זינפנדל נהניתי משניהם, והמסקנה של שייקה לנדר: "דומים ולא דומים. אותרה קירבה של בני דודים".

אם לא קראתם במהלך החודש – הנה ההזדמנות

יינות Touch by Fusion חדשים ליינן המעופף דורון יצחקי

דורון ועינת יצחקי – יינות חובקי עולם

תהליך יצירת היינות של דורון מתחיל בהגדרת היין הרצוי ובאיתור יקבים מקומיים בעולם. את היין מכין דורון ביקב עצמו בחו"ל ומפקח על כל שלב בתהליך. רק כאשר היין מוכן הוא נשלח לישראל ומוצע לקהל הישראלי. קראו כאן.

ענבים וצלילים –  קולינריה ויין ביקב לטם

צילום כפיר גליקו

כאשר הוקם היקב החליטו לנגן למיכלי הענק מוזיקת עולם. בעת ביקורו של כפיר גליקו הושמעה שם Danit, יוצרת מופלאה שמנגנת ושרה בסגנון לטיני-שמאני, ובכך יחברו את היין לעצמו, למקורותיו, ואם כבר שוכב בחבית כל כך הרבה זמן, אז לפחות שלא יהיה לו משעמם. קראו כאן.

בין חורש לים, בין הר לאגם: יינות מרכז יוון

היינות של יקב קראמיטרוס. מימין סדרת יינות השולחן. במרכז המסניקולאס השחור בבקבוק איטלקי מרובע ומשמאלו הסירה. צילום יובל תדהר

הכותב אופק רימר הוא דוקטורנט במחלקה ליחסים בין-לאומיים באוניברסיטה העברית. כשהוא לא עובד על המחשב הוא קורא על יין, טועם יין או לומד לייצר יין. בוגר קורס עשיית יין – בציר 2020 – של בית הספר ביקב שורק. קראו כאן.

אוכל ויין – תרועת הפסטיבלים באיטליה וצרפת

גלית בר-און מציגה רשימת אירועים ופסטיבלים של אוכל ויין שייערכו במהלך 2022 (אבל נערכים מדי שנה או שנתיים) סביב אוכל טעים ויין מעולה. כולם מציגים את המוכר והאהוב לצד החדש, המעניין והמסעיר. קראו כאן.

יין וג'אז: קלאסי ומורכב – יקב הר אודם, איריס ועופר פורטוגלי ופרדי מרקורי

מיכאל (מימין) ואדם אלפסי. צילום נימרוד כהן – נימקו

יוסי נאור, חובב יין וג'אז ומי שהוביל את 'ג'אז אדום לבן' בתחנת הרדיו של מכללת עמק יזרעאל, מביא לנו הקשרים בין יינות ישראליים למוזיקה שהוא אוהב. כי יש מספר רגעים קסומים בחיים כמו לשתות יין ולהקשיב לג'אז. הפעם המיטב במומחיות והאיכויות של יקב הר אודם, הפורטוגלים והגוספל ביצירה מוזיקלית ווקאלית. בגרות ואופטימיות מושלמים. קראו כאן.

פסטיבל יינות בוטיק ישראליים – יקבים קטנים וממזרים

צילום נתי נעים

יונתן לבני ביקר בפסטיבל, בחר 11 יקבים ושוחח עם הייננים שהם בדרך כלל גם בעלי היקב. משותפת כמעט לכולם העובדה שהם בוגרי ניר שחם – היינן, הבעלים והמורה המוביל בבית הספר לייננות של יקב שורק בקיבוץ נחשון. קראו כאן.

 

Share on facebook
Share on twitter
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email

כתבו תגובה