אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים כבר יותר מ-600 ימים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, שמחים על שובן הביתה של אמילי, דורון, רומי, לירי, קרינה, דניאלה, נעמה, ארבל, אגם. שמחים על שובם של גדי, עופר, קית', ירדן, חמשת התאילנדים, אוהד, אור, אלי, יאיר, סשה, שגיא, הישאם, אברה, אליה, טל, עומר ונקרט, עומר שם טוב, עידן. אבלים מכל הלב על החללים שהוחזרו: שירי ביבס, כפיר ואריאל, עודד ליפשיץ, שלמה מנצור, צחי עידן, איציק אלגרט, אוהד יהלומי – יהי זכרם ברוך. מייחלים לשובם של כל 58 החטופים שנשארו בשבי – עכשיו!

ואלה הזוכים בתחרות אשכול הזהב 2025 בארגון סטודיו בן עמי

בשבוע הבא – ניתוח התוצאות

יונתן לבני במפגש הפסגה השנתי של יצרני ריזלינג ישראלי

יקב ספרה הוא היקב הישראלי היחיד שמייצר אך ורק יינות לבנים. זו השנה השלישית בה בעלי היקב – היינן דורון רב הון ואשתו סימה, מנהלת היקב, אירחו  את המפגש השנתי של יקבי ישראל שמייצרים יינות ריזלינג. מרכז המבקרים המה מבקרים שהגיעו מרחבי הארץ כדי לטעום יינות ריזלינג כחול-לבן.

ריזלינג הינו אחד הזנים הלבנים האציליים והנחשבים כאלגנטיים, מעודנים ורב גוניים בעולם היין; יין שמשקף גם את הטרואר וגם את מזג האויר בו גדלים הענבים. תנאי האקלים והטרואר של אזורי המוזל והריינגאו בגרמניה, מהמקומות הידועים בעולם לגידול הענבים ועשיית יינות הריזלינג, נחשבים לאידיאליים לגידול הזן הנפוץ בהם כל כך. גם אזור אלזס בצרפת מוכר בעולם כמייצר ריזלינגים נהדרים, ואף דרום אפריקה, אוסטרליה ומספר ארצות נוספות עושות מהזן יינות איכותיים.

יינות ריזלינג הם יינות ארומטיים, עם ניחוחות של פרחים, תפוחים ושוקולד לבן, ולפעמים נגיעות של דבש. הרבה מהיינות, בעיקר אלה שנשמרים שנים, מפתחים מינרליות יוצאת דופן, האהובה על רבים. לריזלינג  יש מינרליות מרשימה, ומנעד רחב ביותר: מיינות יבשים לחלוטין, דרך יינות חצי יבשים, חצי מתוקים ומתוקים, ועד יינות קינוח מתוקים ביותר.

יינות ריזלינג נעשים בעיקר במיכלי נירוסטה או בחביות עץ ישנות, ולפעמים תוך שילב של שניהם. לא פעם כתבתי ב'אכול ושאטו' כי ישראל אינה מקום נכון לגידול הזן, מאחר שמזג האויר והטרואר הישראלי גורמים לכל הריזלינגים להיות חד גוניים, וללא מרקם רב גוני. סימה ודורון רב הון הציגו בפני, בביקורי במפגש האחרון, טענה מצוינת: "היופי בריזלינג הישראלי בכך שהוא מאפיין ריזלינג מאזור חם, ולכן הוא שונה ומאפיין את הארץ. כפי שלשאר היינות המאפיינים ארצות שונות יש טעם אחר כשהם גדלים ונעשים בישראל, כך גם הריזלינג". 

אכן יש להודות כי יש בארצנו כמה ייננים העושים ריזלינגים טובים, ואפילו טובים מאוד. אין ספק כי כמו בכל העולם מזג האויר החם, בעיקר בשנים האחרונות, תורם לכך שיינות לבנים הפכו לפופולריים יותר ויותר. כך גם הריזלינג הישראלי תופס מקום מכובד ביינות הלבנים הנמכרים בארץ.

יקב ויתקין – ריזלינג 2022: היינן אסף פז מיקב ויתקין הוא הראשון בארץ שמייצר יינות ריזלינג ברציפות מאז שנת 2003. הוא אומר שהריזלינגים שלו קיבלו השראה מגרמניה, והוא שואף לעשות בישראל יין עם מינרליות המאפיינת את הריזלינגים הגרמניים. באירוע טעמתי את ה-2022 שנמכר בימים אלה, ומספר יינות מבצירים קודמים. ממש אפשר להרגיש איך היינות משתנים עם התבגרותם, והופכים להיות יותר מורכבים עם טעמים רחבים יותר, כולל טעמי ריזלינג מקובלים בעולם. 125 ₪ – יין מאוד מומלץ.

יקב מיקה – ריזלינג 2023: ריזלינג נהדר. הופק מ-100% ענבי ריזלינג שנבצרו ידנית מחלקה ליד מושב מירון בגליל העליון. הענבים שהו ארבעה חודשים וחצי בנירוסטה, ושמונה חודשים בבקבוק. ריזלינג  טעים ביותר עם ארומטיות נעימה ואופיינית לזן. יין מינרלי, אלגנטי וכיפי, עם טעמי אפרסק ומשמש טרי. טעמנו גם את היין מבציר 2024 שטרם בוקבק, אך כבר עכשיו מרגישים כמה יהיה ייחודי. גם זה מבציר של 2022 מרשים בטעמיו. בקיצור מאוד מומלץ לקנייה. 140 ₪ – לא זול אך מצוין.

יקב תל – ריזלינג 2024: יקב תל של הכורמת-ייננית ליטל עובדיה, שוכן במושב שעל בגולן. ריזלינג נהדר מצפון עמק הבכא, למרגלות הר חרמונית – הר געש רדום בגובה 1074 מטרים מעל פני הים. והיין מוכיח עד כמה הגובה והקרקע הגעשית מוסיפים מינרליות לטעמיו. כל האשכולות עברו תסיסה קרה, מאחר שהייננית סבורה כי רצוי שהיין יתחיל את דרכו בבקבוק, עם חומצה וארומטיות בולטות שיתפתחו תוך כדי הישארות ארוכה בבקבוק. ריזלינג ישראלי מעולה שמאוד נהניתי לטעום אותו. 140 ₪ – יקר אך מאוד מומלץ.

יקב בר-מאור – ריזלינג חמור 2021: את העידוד לעשיית היין קיבל רמי בר-מאור מנחום מזרחי מ"נחום בר יין" בחיפה; פנסיונר שפרש מהצבא והקים בר קטן לאוכל ויינות ישראלים. ענבי הריזלינג של בר-מאור מגיעים משלושה כרמים: ראש העין (כן, יש שם כרם ריזלינג) – שם קשה לגדל ריזלינג מוצלח בגלל החום והלחות; בקעת הנדיב וקדיתא – מהם מגיעים הטובים שבחבורת הריזלינגים. חמור הוא ללא ספק שם מוזר ליין. מרמי בר-מאור קיבלתי הסבר משעשע: "כדי לגדל ריזלינג בישראל צריך להיות חמור, וקצת להמתין לו כמו למשיח (שיגיע על פי המדרש דרבי אליעזר – רכוב על חמור). עקרונית ברור לנו שריזלינג במדינה חמה לא מסתדר, והוא עקשן כמו חמור". כדי לעשותו מינרלי ומהודק, היין  בוקבק אחרי שנה וחצי של שהייה במיכלי נירוסטה, עד שהפך להיות מספיק מורכב כדי להיכנס לבקבוק, להמשך התיישנות בתסיסה קרה. 120 ₪ – יין פשוט ונעים לשתייה.

יקב בר-מאור – ריזלינג גמל 2021: כל הענבים מכרם קדיתא, נבצרו באותו יום כמו אלה ל"חמור", והופרדו לעשייה נפרדת של שני היינות, כשה"גמל" עבר תסיסה עשירה יותר כדי לשמור על ארומטיות מרובה. כך נוצר יין יותר נגיש, אך פחות "ריזלינגי". רמי אומר: "עשיתי יין easy going. פחות זמן בבקבוק אחרי ההשריה במיכלים, אך יין הרבה יותר נעים לשתייה". אכן יין ארומטי מאוד ונעים לשתייה, אם כי פחות "חמורי" מקודמו – כלומר פחות ריזלינג אופייני. רוב הבקבוקים כבר נמכרו ונשארו ממנו בקבוקים מעטים. 120 ₪ למרות ההבדל – כדאי לעקוב אחרי יינות היקב.

יקב פלטר – ריזלינג 2022: יין מסדרת T-SELECTION הגבוהה של היקב. הופק מ-100% ענבי ריזלינג שנבצרו ידנית בגולן, ונסחטו על השזרות כדי לקבל מיצוי מקסימלי של ארומות וטעמים. יושן בנירוסטה ושהה שנתיים בבקבוק. יוצר ממנו מספר מצומצם של בקבוקים ממוספרים. 120 ₪ – אם רוצים לקנות רצוי להזדרז.

יקב כרמל – סינגל ויניארד ריזלינג 2022: ענבים מכרם הר אביטל בגובה 900 מטר בצפון הגולן, שכבר מספר שנים משמש לייצור הריזלינג והיקב מטפח אותו. היין תסס שישה חודשים, מחציתו בחביות עץ אלון ומחציתו בחביות נירוסטה. יש לו טעמי הדרים וחומציות נעימה. כדאי לתת לו יותר זמן בבקבוק כדי שטעמיו ישתפרו. 100 ₪ – מחיר טוב.

יקב טפרברג – אימפרשן ריזלינג בציר מאוחר 2022: יין קינוח שעשוי מענבים מכרמי יוסף. שהמיץ שנסחט למיכלי נירוסטה, עבר תסיסה אלכוהולית והמשיך להתבגר שישה חודשים בחביות עץ אלון אמריקאי, שנתנו ליין טעם עדין של עץ. יין ממש נעים לשתייה עם טעמים של וניל ואלון – לא טעמים אופייניים לריזלינג, אם כי ברור שמדובר ביין איכותי בטעמו. הסיומת מתוקה וטובה, שונה מריזלינג יבש,אך מדגישה את המתיקות שמאפיינת ריזלינגים רבים באזורי הריינגאו והמוזל בגרמניה. 90 ₪. 

יקב ברקן – ריזלינג בטא 2024:  יין עם ארומות של פרי לבן וקצת טרופי בטעמיו. הגוף קל. בריזלינג מתפתחת עם הזמן ארומה הנקראת TDN – תרכובת המוסיפה טעם של "פטרוליום" או ארומה מתכתית ליינות לבנים, ובעיקר ליינות ריזלינג מאזור המוזל. רמה גבוהה מדי של חומציות פטרולית עלולה להיות לא רצויה – הכל תלוי בטעם האישי של שותה היין, ואם הוא מתחבר לטעם המיוחד. אני זיהיתי את הפטרוליום, אבל שאר הטעמים לא הזכירו לי ריזלינג, ואינני בטוח שבטעימה עיוורת הייתי מזהה את היין ככזה. 90 ₪

יקב אנדרדוג – ריזלינג 2021, 2022, 2023: דרור אנגלשטיין הוא יינן יוצא דופן שעל יינותיו כתבתי לא מזמן. ליקב קרא 'אנדרדוג' כי יש לו שבעה כלבים בבית, ולדבריו, כיוון שלא בא ממשפחה של אנשי אדמה או ייננים הוא "התחיל הכל מחדש", כיינן ביקב חדש בגבעת ישעיהו. הריזלינג מבציר 2021 נעשה מענבי כרם של יקב מרגלית בזיכרון יעקב, היין של 2022 מכרם בן זמרה בגליל העליון, וזה של 2023 מענבים שהגיעו מכרם קׇיוּמִי במירון. הטעימה של שלושתם מוכיחה כי אכן יש שוני בין ריזלינגים מכרמים שונים. היין של 2021 עבר שמונה חודשי תסיסה של 80% מהענבים במיכלי נירוסטה, והיתרה בחביות שונות בגיל.  זהו יין יבש בלי שמץ של מתיקות, עם ארומה נעימה ומינרלית. שאפו. היינות מ-2022 ו-2023 עברו תהליכי הכנה דומים, אבל הטעמים שונים מעט בגלל המיקום מהם מגיעים הענבים, מה שמוכיח את חשיבות מקור הענבים. 2021 – 140 ₪, 2022 – 130 ₪, 2023 – 120 ₪ – ה-2022 היה טעים לי ביותר,  לא להחמיץ.

יקב ספרה – ריזלינג 2024: אני מסיים את הכתבה על האירוע עם היין של יקב ספרה, הייחודי גם בזכות יוצריו וגם בזכות יינותיו. למרות שהאירוע התקיים ביקב שלהם, דורון וסימה רב הון לא השתלטו עליו. אדרבא, היין שלהם הוצג בקצה המרוחק של היקב. ידוע שספרה מייצר רק יינות לבנים, וענבי הריזלינג של היקב מגיעים מאזור גבעת ישעיהו , היכן שהיקב ממוקם. היין עבר את כל תהליכי התסיסה וההתיישנות במיכלי נירוסטה. יין עמוק בטעמיו, עם מינרליות מאופקת עדינה ומאוד ייחודית. שאפו. 120 ₪ – ריזלינג ישראלי מצוין ומומלץ.

סגירת המרתף של רוזנר: סיפור קורע לב וסימפטום למצב

אלון גונן: הפוסט הזה של ענבר רוזנר, מבעלי ומנהלי 'מרתף היינות של רוזנר' בכפר סבא, היכה גלים ברחבי הרשתות החברתיות ובענף היין על היבטיו השונים, וזכה לעשרות אלפי צפיות וקרוב ל-100 שיתופים: "חברים יקרים, בעודי כותבת לכם את הפוסט הזה הדמעות לא מפסיקות לזלוג. החנות שלנו – המרתף של רוזנר, החנות המיתולוגית שלנו כבר כמה זמן בקשיים, ופשוט הבנו שאנחנו חייבים לסגור. כמה חוויות היו לנו כאן אתכם? עוד מהחנות הישנה ברחוב יוחנן הסנדלר 2. כמה אירועים, מסיבות, חגים, מתנות, הופעות, סרטונים, לקוחות שהם כמו משפחה, הכול היה שם. כל מי שנכנס אלינו תמיד היה חבר-ה שלנו. תמיד צחוקים וכיף. ועכשיו אני משתפת אתכם: אנחנו צריכים אתכם שתבואו לפרגן ותקנו אצלנו. אנחנו צריכים לסיים את התקופה הזו בטוב ולהחזיר את החובות שלנו. בואו יש פסטיבל שבועות, יש מרתפייה, יש חנות מהממת. בואו תעזרו לנו לסיים בטוב. אני אוהבת אתכם, תודה על הכול".

ברור שמדובר כאן בעסק משפחתי מול מציאות כלכלית לא תומכת ומדיניות ציבורית מפלה. זה התחיל בתחילת שנות ה־50, בחורף של מדינה צעירה וחולמת. משפחת רוזנר הקימה אז מפעל קטן לייצור סודה – אבל במהרה הפך הפס הקטן למרכז תרבות, טעם ותרבות שתייה. "רצינו לחבר בין אנשים דרך הטעמים", מספר יניב, דור שני למייסדים (היום דור שלישי מועסק ואפילו אחת מהדור הרביעי), כפי שנכתב באתר האינטרנט. כך, טיפה אחר טיפה, נבנה מוסד ששמו הלך לפניו בארץ, וגם מעבר לה. מה שהתחיל עם בקבוקי סודה הפך לאימפריה של למעלה מ־8,000 סוגי יין ו־400 בירות, שנבחרו אחת אחת, לא רק לפי טעם, אלא לפי סיפור, הקשר ואישיות. כל לקוח שהגיע אל "המרתף", הרגיש שהוא נכנס למשפחה.

בשיחה עם ענבר רוזנר, היא אומרת שמתחילת המלחמה חלה ירידה משמעותית במכירות. "מפרסום הפוסט מתקשרים לקוחות ובאים אלינו עם דמעות ושואלים 'לאן נלך?'. מצד שני הכיס שלנו קרוע". הודעת הסגירה שפורסמה השבוע, טלטלה לא רק את לקוחות החנות, אלא את קהילת היין כולה. זה אינו עוד עסק שנסגר, אלא חתיכה מההיסטוריה המקומית שמתפוגגת. עוד עדות לעולם שפעם היה, וכבר כמעט ואיננו – עסקים קטנים ובינוניים בישראל, כמו המוסד הוותיק הזה בתחום היין. סגירתו של עסק שהיווה במשך עשרות שנים מוקד תרבותי וכלכלי, אינה מקרה פרטי אלא תוצאה של שילוב כוחות שפוגעים ביציבות ובקיימות של יזמות פרטית. כפי שאומרת ענבר: "זה סימפטום למה שקורה בשוק, עם ירידה במכירות אצל רבים".

ואכן, בשנתיים האחרונות נרשמה בישראל ירידה ברורה בכוח הקנייה של הצרכן הממוצע. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), מדד המחירים לצרכן עלה בכ-8% בשנתיים האחרונות, בעוד השכר הממוצע כמעט לא התאים את עצמו לקצב העלייה. עלויות התפעול של עסקים קטנים ובינוניים: שכר דירה, חשמל, ביטוח, הובלה ועוד, ממשיכות לעלות בקצב מואץ. לפי דו"ח של משרד הכלכלה, עלות התפעול של חנויות קמעונאיות קטנות עלתה בממוצע ב-12% בשנה האחרונה. כל אלה מציבים לחץ עצום על רווחיות, במיוחד במקצועות תלויי יוקרה כמו מכירת יינות מובחרים. לצד הקשיים הכלכליים, עסקים עצמאיים שאינם שייכים לגוש החרדי או לגוש המתנחלים מדווחים על פערים משמעותיים בגישה למענקים, הלוואות ותמיכה ממשלתית. על פי נתונים של המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, מעל 70% מתקציבי הסיוע בשנים האחרונות הופנו לקהילות דתיות, ולאזורים בהם מתרכזים מתנחלים, בעוד שעסקים במרכז העיר ובפריפריה שאינם משתייכים לקבוצות אלו, מתקשים לקבל מענה.

זה מדגיש את העדפתה הברורה של הממשלה, כשמצב זה מביא להזנחה של שוק חופשי תחרותי וחדשני, ובסופו של דבר פוגע בתעסוקה וביציבות הכלכלית של הציבור הרחב. המשבר הביטחוני המתמשך וחוסר הוודאות הכלכלית, גורמים לצרכנים לעדכן את סדרי העדיפויות שלהם. לפי סקר שנערך של הלמ"ס, 45% מהישראלים צמצמו הוצאות על מוצרי פנאי ותרבות בשנתיים האחרונות.

העסק הוותיק שנאלץ לסגור את שעריו, מהווה מיקרוקוסמוס למצב העגום של המגזר העסקי העצמאי בישראל. בעוד שהמדינה ממשיכה להעמיק את התמיכה במגזרים פוליטיים מסוימים, עסקים שמהווים את לב הכלכלה החופשית, מיזמים משפחתיים, יצרנים וסוחרים, נאלצים להתמודד עם שוק שסגור בפניהם. האם התמונה תשתנה? יש לכך השלכות לא רק כלכליות, אלא גם חברתיות ותרבותיות עמוקות – שכן עם סגירתם של עסקים כאלה, נשחקת לא רק התחרות החופשית, אלא גם המגוון התרבותי של ישראל.

משפחת רוזנר נמצאת בקשר עם גורמים בשוק, ומקווה שיהיה מי שירכוש מהם את 'מרתף היינות של רוזנר'. נראה שהסגירה צפויה ל-1 באוגוסט הקרוב – עוד חודשיים, בהם מבקשים בני המשפחה מהלקוחות הנאמנים שליוו אותם שנים ומכל חובבי היין, להגיע ולהיפרד ולקנות את המלאי שנשאר, על מנת שהם יוכלו להחזיר את החובות.

מרתף היינות של רוזנר – התע"ש 11 כפר סבא. 050-8675045

חמסה חמסה – החידוש באירוע אשכול הזהב

רני רוגל ערך מתוך מצגות 'חמסה חמסה': אחד האירועים במסגרת 'אשכול הזהב 2025' שהתקיים השבוע בהיכל התרבות תל אביב, התקיים לראשונה ונקרא 'חמסה חמסה'. אבי בן עמי, היזם הבלתי נלאה של אשכול הזהב ולא רק, החליט להחליף את הפאנלים המסורתיים שהתקיימו מדי שנה, באירוע בו הציגו חמישה דוברים לקהל הרב שהגיע לאולם לואי בהיכל התרבות (לראשונה לא רק מוזמנים אלא גם קהל שקנה כרטיסים), מבט חדש ומקורי על עולם היין בהנחיית גלי וולוצקי. כל אחד מהם קיבל 5 דקות ו-55 שניות (חמסה או לא חמסה?) להצגת מבט מקורי על עולם היין וחשיבה מחוץ לקופסה.

הדוברים היו: ערן פיק MW – היינן הראשי ומנכ"ל יקב צרעה תיאר את התפתחות טעם היין במאה ה-20; לי הופמן אגיב – אשת יין רבת עשייה ופעילה חברתית, דיברה על 'יין ופוליטיקה – מהבקבוק לשינוי חברתי'; אבי פלדשטיין – יינן יקב פלדשטיין שטמפו היא השותפה שלו עסק ב'טרואר – מציאות מול אידאולוגיה; 'מוכנים להזיז את הגבינה שלכם?' שאלה הבלוגרית נטע סלונים, שעסקה בסוגיה של 'מרכזי המבקרים כמנוע מיתוגי ושיווקי'. האחרון בחמסת הדוברים היה איש היין הרב תחומי יאיר היידו, ששילב שני נושאים שהוא אוהב ושוחה בהם כדג ביין: 'בטהובן בבקבוק – יין, מוזיקה ומה שביניהם'. עד כאן עיקר החדשות, ומכאן נרחיב מתוך מצגות הדוברים.

ערן פיק שדיבר על האבולוציה בטעם היין במאה ה-20, הציג מספר תופעות שעשויות להדהים (או מדהימות) חובבי יין, והתחיל עם האלכוהול. הממוצע שעמד ב-1947 על 11.6% אלכוהול, ירד ב-1948 ל-10.8%, ובשנות ה-50-70 עלה ל-11.5%.על שאטו לאפיט רוטשילד מבציר 1901, אמר מנהל היקב לואי מורטייה: "יין בינוני, נמכר בפרוטות", והוסיף: "ליין אין צבע, אין טעם, מזכיר יין מהול במים, שטוח ברמה פושעת. לעומת זאת, על שאטו לאפיט רוטשילד 1992, כתב מבקר היין רוברט פארקר: "מספר עשורים לפני כן היה הופך בציר 1992 ליין אבוד", וגם שבחים כמו " בבציר 1992 השתמשו רק ב-36% מהפרי. ליין צבע עמוק עם ריח מושך של ארז, שוקולד וקסיס. גוף בינוני, טעמים מרוכזים וארומות קלאסיות של לאפיט".

לגבי ההתחממות והשינוי בטמפרטורות, הציג פיק השוואה בין 1901 ל-2017, עם עליה של 1.8 מעלה צלזיוס באוסטרליה, עליה של 1.7 מעלה בנאפה שבארה"ב, ו-1.5 מעלה בבורגונדי שבצרפת.

על תמחור יינות במסעדות, הוא סיפר שב-1950 מחיר בקבוק יין מדוק צרפתי בארה"ב היה 7 דולר ושאטו מרגו 8 דולר. המחיר לבקבוק היום במסעדת אמפייר סטייק האוס הניו יורקית, לדוגמה, הוא 3,500 דולר – בהחלט תזוזה במחיר, לעומת טווח 500-850 דולר בחנויות יין ניו יורקיות. את התייחסות פיק למחירי היין הוא הגדיר כ"אמנות החרטא", או "ממינימליזם לעודף חרטאיזם".

הפעילה החברתית לי הופמן אגיב, הקדישה את 5.55 הדקות שלה ליין ופוליטיקה. היא פתחה בשורת שאלות: מי שותה רק יין כשר? מי שותה רק יין לא כשר? מי הפסיקו לשתות יין של יקב מסוים אחרי שגילו כי הוא מפלה נשים על רקע הריון ולידה? מי מעדיפים יקבים קטנים? מי מכניסים את מיקומו הגיאוגרפי של יקב לשיקולי בחירת יין? תשובתה: כולם שיקולים פוליטיים. את דבריה היא סיימה ב"אל תפחדו לדבר פוליטיקה, היא ממילא בכל מקום".

נושא החמסה של היינן אבי פלדשטיין היה 'טרואר – הבסיס הגאו-כלכלי'. לדבריו, טרואר הינו מרכיב מציאות חקלאי יומיומי – משולש של מקום (קרקע ואקלים), זן ענבים, ואדם (קהילה יצרנית או פרט יוצר). הוא שאל מה מאפיין טרואר "גדול" (איכותי ביותר), ומה המשותף לכל הטרוארים הגדולים  של העולם.

תשובותיו: לגבי זן – יש מספר גדול של זני ענבים, בהיבט של מקום-אדמה התייחס פלדשטיין לשמפיין ובורדו – גיר וקרטון בשמפיין, בבורדו קרקע אלווילית פוריה, שנוצרת מהישקעות סחף ממים זורמים, ובמדוק קרקע חולית ודלה. מקום-אקלים: בשמפיין אקלים יבשתי צפוני, קר וקודר, שענבים בקושי מבשילים בו. לעומת זאת, בבורדו אקלים אוקיאני ממוזג, עם זרם הגולף ושפע שמש.

במרכיב האדם יש קהילות ופרקטיקות שונות. טרואר גדול מאופיין בהיותו אזור חקלאי שחוצה אותו נהר שמוליך אותו אל עיר עשירה, קרובה יותר או פחות, עם סחורות שיוצרות כסף חוזר, טיוב ופיתוח, הגדלת כמות וטווח, פרסום והפיכה למודל של איכות. בקיצור, כשמזהים טרואר כגדול יודעים למה.

הבלוגרית נטע סלונים שדיברה על 'מרכזי מבקרים כמנוע מיתוגי ושיווקי', פתחה בשאלה לקהל: מוכנים להזיז את הגבינה שלכם.

אין זה סוד שהשפעת הבלוגריות.ים על הנאה מיין והגדלת צריכתו, הייתה בתקופת הקורונה, כשהיקבים היו סגורים לקהל, ומי שנהנו היו היקבים עם מרכזי מבקרים באוויר הפתוח מחוץ למבני הייצור. רק שתקופה זאת חלפה, ועכשיו הזמן לחדש. למה? כי עם הזמן נוצר דמיון חוזר על עצמו בין מרכזי המבקרים: יין, גבינות, נוף – פחות בידול. החוויה הפכה לפחות מסקרנת וייחודית, וקהל התחיל לגלול סימני עייפות.

בנקודה זאת אמרה נטע סלונים, כי הביקור ביקב הוא חלון זמן משמעותי, מפני שהלקוח יושב בו קשוב בלי יקבים מתחרים. דברים אותם היא ציינה: החוויה היא לא קישוט מסביב ליין, אלא הדרך לגרום ללקוח להתחבר ולזכור. לשם כך יש ליקבים את הכלים הדרושים: יינות, טעימות, סיפור, צוות. לקוח שיתאהב יזכור את היקב גם בחנות יין, בתפריט מסעדה, או באירוע הבא.

אך כאן יש בעיה: לרוע המזל, כשכולם מציעים אותו דבר, הרגע הזה מתפספס. מה היא מציעה כדי ליצור שינוי חיובי? מהלך גדול ולא כל כך מורכב – לדוגמה: פתיחת מרכז המבקרים גם בערב כבר יוצרת שינוי אווירה בשתיית היין. או מהלך קטן ופרסונלי – כמו תווית אישית בהדפסה בסדנת ציור (בהתאם לקהל) – זה יהיה מגע אישי שמעמיק את החיבור ליין.

כאן מגיעה החשיבה מחוץ לבקבוק: למשל יום כיף בשת"פ עם עסקים מאזור, פעילויות של יין ותרבות או יין ותוכן – כמו הקלטת פודקאסט חי ביקב; חוויה רגשית שתחבר את הקהל ליין ולסיפור.

יאיר היידו חתם את החמסות של ערב זה, תחת הכותרת "בטהובן בבקבוק – יין מוזיקה קלאסית ומה שביניהם". הוא פתח עם הצגת שני עולמות אסתטיים – זה של השמע וזה של הטעם והריח. ביניהם מושפעים החושים ממקור פיזיקלי או כימי שפועל על מערכת העצבים והמוח, יוצר הנאה או סלידה, ומשם לתהליך מורכב יותר, המושפע מהרגישות המוּלֶדֶת ומההון התרבותי שלנו.

מי שמשותפת למוזיקה וליין היא ההרמוניה (בעברית תֹּואַם) שבאה מהיוונית – צירוף או שילוב ניגודים. ביין ההרמוניה היא בין שלושה חושים בו-זמנית: חוש הריח (האף), הטעם (הפה), והמישוש (מבחינת תחושה בפה). מרכיב חשוב הוא הסגנון: סגנון אמנותי ורוח התקופה – למשל לייצר יין בסגנון בורדו. מדובר באסכולה וסגנון, תקופות היסטוריות, לרוב שילוב של מקום זמן ותרבות. בשני העולמות נשאלת השאלה" לבד או ביחד? אם במוזיקה מדובר בסולו של כינור או פסנתר, בעולם היין זהו יין זני. 'ביחד' בעולם המוזיקה זו כמובן התזמורת, וביין – בלנד של מספר זנים. יצירות מופת יש בעולם המוזיקה, ולא פחות בעולם היין.

היידו הסיט את החמסה שלו למה שהוא קרא לו "זווית חדשה לגמרי" – יש מלחינים ויש מְבַצְּעִים. לדבריו, בעולם היין נוטע הכרם הוא "המלחין", הייננים הם ה"מבצעים", והטרואר הוא הפרטיטורה (דפי התווים של היצירה).

איזה מזל יש לבטהובן או שייקספיר – שמבצעים מתאמצים להחזיר אותם לחיים לערב אחד, ולאפשר נוכחות שלהם על הבמה גם 150-250 שנה אחרי מותם. כך ליינן ולכורם יש אותה משימה מופלאה: להפוך את היצירה המופשטת של הטבע, האדמה והמסורת, למשהו מוחשי שניתן לשתות, להרגיש ולהבין. איזה מזל יש גם לחקלאים שגאים בכך שהם דור עשירי של יוצרי שאבלי בבורגון, שלא מסתפקים בלעשות שרדונה טוב, אלא רוצים לייצר את השאבלי הכי נאמן למקור – הסנסר.

מבחינת יאיר היידו, התנאים הטבעיים והתרבותיים הם הטרואר – בתיאטרון יש טקסט, במוזיקה תווים וביין הטרואר והמסורת. לקביעתו: ללא הביצוע, ללא הפרשנות, היצירה נשארת מופשטת וחסרת משמעות.   בדור "מלחיני היין הישראלי" הוא כולל את רוני ג'יימס, יאיר מרגלית ואלי בן זקן, והוא מוסיף גורם אנושי חדש: "האלטרואיסטים" – אלה המבצעים – הייננים ששמים את האגו בצד ולא מוכרחים להיות מרכז הסיפור, אלא מפרשים ומבצעים את הייצור, כשהם מנסים להיכנס לראש של "המלחין" ולהבין אותו. יצירת המופת של המלחין תישאר אילמת ובלתי נשמעת ללא הכורם והיינן. בלעדיהם  גם הטרואר נשאר אילם ואינו יכול לדבר בקולו הייחודי דרך היין. ויאיר היידו מצטט את איש היין האמריקאי רנדל גרהאם: "על מנת לבטא במלואו את הטרואר, על היינן ללמוד לרסן את האגו שלו , בהשאירו בטוב טעם את חתימתו בפינת היצירה ולא בגסות במרכזה".

האם מחקר חדש מביא בשורות רעות לחובבי יין?

אלון גונן: "חדשות רעות לחובבי היין: המשקה האהוב עובר שינוי דרמטי". זו הכותרת שעלתה השבוע בעיתון 'ישראל היום', והתפשטה מידית בקבוצות יין ברשתות חברתיות. מדובר בתרגום כתבה על מאמר של שבעה חוקרים מארה"ב, קנדה, צרפת וספרד, בהובלת חוקרת מאוניברסיטת קולומביה הבריטית בקנדה. על הכתבה המתורגמת חתומות "סוכנויות הידיעות", ולא כתב או עיתונאי שמבינים את התחום או יכולים לנתח את המידע, וחבל. אז שוב עולה לכותרות מחקר על שינויי אקלים, שוב מופיעות התחזיות הקודרות, והפעם מדובר בענף היין, לכאורה הקורבן הבא של "התחממות גלובלית קיצונית".  כאשר קראתי את המחקר לא מצאתי שם ממש קטסטרופה או איזושהי בשורת איוב לחובבי היין כפי שמציינים בעיתון הישראלי. כן – זה מחקר מקיף שנעשה ברחבי העולם ושם דגש על שינויים שכולנו רואים בשטח כבר עשור. המחקר גם מציע דרכים להתמודד עם התופעה, וגם פה שום דבר לא ממש חדש. בסופו של דבר הטבע משתנה, ואנחנו חלק אינטגרלי ממנו.

אלו עיקרי המחקר כפי שפורסם בעיתון ישראל היום: "מחקר בינלאומי חדש, בהובלת ד"ר א.מ. וולקוביץ' מאוניברסיטת קולומביה הבריטית, מגלה ששינויי האקלים משפיעים באופן משמעותי על גידול ענבי יין ברחבי העולם – בעיקר באירופה… במחקר נבחנו נתונים של יותר מ-500 זני ענבים ליין ועשרה מדדים אקלימיים שונים… אזורים מסוימים נהנים מהבשלה מהירה יותר של ענבים והצטברות סוכרים גבוהה – מה שמשפיע על טעם היין – ואילו באזורים אחרים משתנה המיקום המתאים לגידול הענבים, שנדחק לעבר הקטבים. באירופה חלה עלייה משמעותית במספר הימים שבהם הטמפרטורה חצתה את רף 35 מעלות צלזיוס… לעומת זאת, בצפון אמריקה נרשמו עליות מתונות יותר בטמפרטורות ובקיצוניות האקלימית".

לפי הכתבה המתורגמת, וולקוביץ' ציינה כי היקף ההתחממות היה גדול מהצפוי, במיוחד בטמפרטורות המרביות. השונות בין האזורים מקשה על התאמת שיטות גידול אחידות – והעתיד של תעשיית היין הופך למאתגר יותר מתמיד.

אנחנו דווקא רוצים להרגיע

יין, אקלים ומה שביניהם: לא כל התחממות מחייבת היסטריה, ואולי רגע לפני שנשפוך את הבקבוק – כדאי להסתכל על העובדות, לא על הפחד.

כאמור, ממצאי המחקר מצביעים על שינויים – בעיקר טמפרטורות גבוהות יותר באירופה, אך גם על מגמות הפוכות או מתונות יותר באזורים אחרים, כמו צפון אמריקה. למרות זאת מיהרו התגובות הציבוריות והכותרות לשדר פאניקה – תעשיית היין "בסכנה", "הטעם עומד להשתנות", "אין לאן לברוח". אלא שהמציאות, כמו במקרים רבים של דיון אקלימי, הרבה פחות חד־ממדית. הבשלה מוקדמת, הצטברות סוכר גבוהה, נדידה של אזורי גידול צפונה – כל אלה אינן בהכרח רעות חולות. להיפך: במדינות כמו קנדה, אנגליה וסקנדינביה נרשמת דווקא פריחה של יקבים חדשים, בזכות תנאים משופרים.

אולי הפאניקה אינה רק סביב האקלים, אלא סביב הזהות. בצרפת, איטליה וספרד – מדינות בהן יין הוא הרבה יותר ממשקה, יש חשש שזנים ומותגים שנקשרים לאזור מסוים מזה מאות בשנים, יתחילו להופיע פתאום במקומות כמו אנגליה, הולנד או קנדה. אם בעבר רק שרדונה מבורגונדי נחשב "אמיתי", מה יקרה כשיינות דומים,  ואולי מוצלחים לא פחות, ייוצרו בשפלה הסקוטית?

זהו לא רק אתגר אקלימי, אלא גם תרבותי ומיתוגי. יצרני יין במדינות הוותיקות מבינים שלא רק תנאי הגידול משתנים, אלא גם המעמד המיוחד שלהם. ברגע שיינות באיכות גבוהה מתחילים להגיע מאזורים חדשים, האזורים המבוססים מאבדים את הבלעדיות ההיסטורית, וייתכן שזו הסיבה האמיתית ללחץ.

אפשר להבין את התחושות – אך גם לשאול: אז מה? האם עולם היין לא ירוויח דווקא ממגוון רחב יותר של טעמים, מקורות וסגנונות? האם לא הגיעה העת להכיר בכך שגם באזורים פחות מסורתיים, יש פוטנציאל לחדש, לרגש, ולהרים כוס?

הבעיה היא פחות השינוי, ויותר האופן בו הוא מוצג. פעמים רבות בוחרים מוסדות מחקר וגורמי תקשורת, להבליט רק את צד הסכנה תוך התעלמות מהיכולת האנושית להסתגל, מהגמישות של התעשייה, ומהעובדה הפשוטה: עולם החקלאות תמיד השתנה – ולעתים גם השתפר.

גם ד"ר וולקוביץ' עצמה הדגישה שמדובר בתמונה מורכבת, ובכול זאת, היא מצוטטת שוב ושוב כהוכחה לכך שהאסון קרב ובא. נדמה שכל עלייה במד חום הופכת לטריגר להיסטריה. האם זה מדע, או מגמה תקשורתית?

אין ספק ששינויי האקלים דורשים התייחסות, אך לא כל תזוזה באקלים צריכה לייצר קריאה לשעת חירום, ובוודאי שלא כשמדובר בענף כמו היין, שהוכיח לאורך הדורות את כושר ההסתגלות המרשים שלו. אולי הגיע הזמן להחזיר קצת פרופורציה לשיח – וליהנות מכוס יין, גם אם טעמו משתנה מעט עם השנים.

עוֹלְלוֹת בִּקְצָרָה

יום א' 1.6.25 ערב שבועות בחדר היין כפר הנופש עין גב – יינות מיקבי הגליל והגולן

חדר היין במתחם כפר הנופש עין גב על הכינרת, מזמין את המטיילים והנופשים למכירת יין חגיגית בערב חג השבועות – יום ראשון  1.6 בין השעות 10:00-14:00. המבקרים ייהנו מטעימה חופשית של יינות לבנים ורוזה, נשנושי גבינות לצד היין ומוזיקה שמחה. באירוע ניתן יהיה לקנות יינות מיקבים מקומיים מהגליל והגולן בהנחה של 15% בקניית בקבוק או 20% הנחה בקנייה של שני בקבוקים או יותר.

בחדר היין בעין גב מתקיימים ימי עיון, ישיבות ופגישות פרטיות, סדנאות יין לקבוצות, כולל הדרכת טעימות בתיאום מראש. בהמשך העונה יפעל המקום כ'בר יין' אליו מוזמנים המטיילים באזור. בנוסף ניתן לקנות כאן יינות ואביזרי יין מקצועיים נלווים (כוסות, דקנטר, פותחנים ועוד).

פרטים: תיירות עין גב – 04-6659800