אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים כבר שנה שנייה – תיכף 550 ימים, על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, שמחים על שובן הביתה של אמילי, דורון, רומי, לירי, קרינה, דניאלה, נעמה, ארבל, אגם. שמחים על שובם של גדי, עופר, קית', ירדן, חמשת התאילנדים, אוהד, אור, אלי, יאיר, סשה, שגיא, הישאם, אברה, אליה, טל, עומר ונקרט, עומר שם טוב. אבלים מכל הלב על החללים שהוחזרו: שירי ביבס, כפיר ואריאל, עודד ליפשיץ, שלמה מנצור, צחי עידן, איציק אלגרט, אוהד יהלומי – יהי זכרם ברוך. מייחלים לשובם של כל 59 החטופים שנשארו בשבי – עכשיו!
יומולדת 21 שנים לאתר אכול ושאטו – ב-4.4.04 עלינו לאוויר!
מיין של שמחה ליין של זיכרון: כיצד הפך היין מסמל של חירות לאנדרטה לחללים
אלון גונן: בקבוקי היין, שפעם נפתחו לצלילי צחוק ושירה, עומדים כעת דוממים, עטופים בתוויות נושאות פנים של נופלים, נרצחים וחטופים חללים. כל לגימה מזכירה כאב, כל הרמת כוס היא מחווה אילמת למי שלא ישובו. חג הפסח, חג החירות, היה מאז ומתמיד מזוהה עם ארבע כוסות היין שמסמלות את הגאולה, התקווה והשחרור. אך השנה, כאשר 59 חטופות וחטופים ישראלים עדיין מוחזקים בעזה וחלק גדול מהם כבר אינם בין החיים, היין איבד את משמעותו החגיגית והפך לסמל של כאב ואובדן (קראו בסוף על יין כזה של יקב בארי שבוקבק השבוע).
יין של זיכרון: בין הגאולה לשכול
לאורך השנים היה היין חלק בלתי נפרד מהחגיגות היהודיות; מסמל שפע, שמחה וחירות. אך כעת, כאשר תוויות היין נושאות את פניהם של נרצחים וחטופים, הוא הפך למשהו אחר לחלוטין – זיכרון צורב, שקט שנשמע חזק יותר מכל קריאת חג שמח. משפחות החללים מציפות את המדפים בבקבוקים שמעידים על מה שאבד, על האנשים היפים שלא שבו הביתה, על אלו שנקטפו באכזריות בשל מחדלים שהובילו לאסון.
ארבע כוסות: הבטחות ריקות
בליל הסדר אנו שותים ארבע כוסות יין, כסמל לארבע לשונות הגאולה: "והוצאתי", "והצלתי", "וגאלתי", "ולקחתי". אך השנה, קשה שלא לשאול – למי הן נאמרות? האם הן עדיין תקפות עבור מי שנמצאים בשבי? עבור המשפחות שחייהן נקרעו באכזריות? האם אנו יכולים ללגום מכוס הגאולה כאשר קרובינו עדיין כלואים? כאשר אחים ואחיות לנו לא ישובו לעולם?
בין יוסף לחטופים: הבור שמעולם לא נסגר
יוסף הצדיק, שנמכר על ידי אחיו והושלך לבור, מצא עצמו כלוא בבית האסורים המצרי במשך שנים, ממתין לגאולה. החטופים בעזה, גברים ונשים, יושבים בבורות משלהם – מנותקים מעולם החירות, נשכחים לעתים קרובות מדי מסדר היום הציבורי, בעוד ההנהגה מנסה לתמרן בין פוליטיקה קרה לבין תקווה נואשת של המשפחות וכלל הציבור. כמו יוסף, הם מחכים לחלום הגאולה שלהם, אך האם יש להם משה שיוציא אותם?
היין שהפך לאנדרטה
בעוד שבמדינות רבות היין ממשיך לשמש כסמל לחגיגה, בישראל של 2025 הוא הופך לאנדרטה נוזלית, לבקבוקי זיכרון. כל פתיחה של בקבוק עם תמונה של חטוף או נרצח, היא תזכורת לכך שהמדינה עדיין לא הצליחה להחזיר את בניה הביתה. האם נוכל לשוב ולחגוג עם היין כאשר הזיכרון כה טרי?
לסיים את הסדר עם תקווה אמיתית
השנה, כשנשב לשולחן החג, נשתה את הכוס הראשונה ונזכור: "והוצאתי" – יש להוציא את החטופים מהגיהינום שלהם. נשתה את השנייה ונזכור: "והצלתי" – יש להציל אותם לפני שיהיה מאוחר. השלישית – "וגאלתי" – כי מדינה שלא גואלת את שבוייה מאבדת את צלם דמותה המוסרי. והכוס הרביעית? "ולקחתי אתכם לי לעם" – רק אם נהיה עם אחד, נאבק יחד ונעמוד על שלנו, נוכל להביא את הרגע הזה.
השאלה שנותרה היא לא רק איך נחגוג, אלא איך נפעל. האם נמשיך להרים כוסות יין בעוד אחינו כלואים, או שנעשה כל שביכולתנו כדי שהשנה הבאה תהיה באמת חג של חירות?
יומולדת 21 שנים לאתר אכול ושאטו – ב-4.4.04 עלינו לאוויר!
יונתן לבני טעם יינות קיץ אדומים של יקב פלדשטיין
אבי פלדשטיין נחשב לאחד מהייננים הטובים בישראל, וללא ספק הוא הפילוסוף של יינות ישראל. יינותיו מותאמים לחום הישראלי, וליקב שלו יש אג'נדה מפורשת של חיפוש זהות מקומית, ומציאת סגנון ישראלי של הזנים המקומיים שבעשייתם הוא עוסק כבר עשרות שנים.
יקב פלדשטיין, הממוקם בשנים האחרונות במתחם היקבים של אזור תעשייה דלתון בגליל העליון, כשר מבציר 2019. משנת 2021 בעלות היקב הינה בידי שותפות הכוללת את אבי פלדשטיין, קותי דוייב מ-Pearl of Burgundy, וטמפו-ברקן.
לאחרונה השתתפתי כעיתונאי באירוע שהתקיים ב"בת אביגדור" בתל אביב, כשעל הצד הגסטרונומי הופקד שף ארז קומרובסקי הגלילי. טעמנו בעיקר יינות אדומים של קיץ. פלדשטיין טוען כי "יין אדום צריך להיכנס לקיץ, כדי ליצור משהו מיוחד ושונה בארץ כל כך חמה כמו ישראל. צריך ליצור יינות אדומים לא כבדים, רעננים ואינטגרטיביים שמתאימים לאזורנו". כ"פילוסוף של יין" הוא אומר בשפה ציורית: "רגלינו ההולכות מציירות מפה. נקודות ציון כבר יש, אבל את השביל עוד נותר הכרח וצורך לסמן בעקב הנעל. שנים, סגנון, אזורים, אדמות, אקלימים, היסטוריה וזהות – היקב שלי רוצה לחגוג עשייה זו". הוא מוסיף: "לפעמים יש בארץ הפרזה בפירותיות של היינות שלנו. אני מחפש רגע של שקט – ניואנסים שקטים ומרגיעים – מין סוג של תרפיה ביינותיי".
אבי גם הסביר לנו באירוע על השינויים בעולם היינות בחו"ל. בין היתר ציין כי הגיע לאירופה גל הגדרה מחודש של יינות אדומים, בגלל ההתחממות הגלובלית: יינות פינו נואר, טמפרניו וזנים פורטוגזיים, מצאו עצמם מוגשים בקור, ויינות אדומים מוגשים בקיץ החם. צריך להתאים את היינות למציאות החדשה של מזג האויר, בלי לוותר על שתייה של עושר, מורכבות, ויכולת התיישנות של כל היינות". וליינות שטעמנו:
גרנאש 2022 – עשוי מענבי גרנאש מכרם פקיעין, הנטוע על אדמה סלעית. הגפנים עברו דילולים נרחבים, לדבריו "לשם חידוד מובהקות הטעם, ולא להעצמת הצבע הבהיר של נוזל היין". היין תסס בחלקו בתסיסה מסורתית תוך שימוש בשני זני שמרים, כדי להדגיש את הפירותיות המתוקה של הזן מחד, ואת צידו הירקרק מאידך. היין יושן 14 חודשים בחביות בורגון משומשות, כדי להסוות את העץ ולהשאירו שקט. יין טעים ומפתה, עם ניחוחות מרווה, רוזמרין ותימין. בצבעו וגם בטעמיו מזכיר פינו נואר, וגם קצת טעמי יינות רוזה איכותיים. 130 ₪ – יין מעולה ומאוד מומלץ.
שמש 2022 – "שמש על שמה של אלת המאור, המביאה טמפרטורות גבוהות", כך אבי פלדשטיין. זהו בלנד של GSA – לא GSM , מפני שבמקום המורבדר המצטרף לענבי גרנאש וסירה ביין GSM, כאן הוא משתמש בענבי ארגמן – הזן הכמעט ישראלי, שפותח במכון וולקני כהכלאה של קריניאן עם הזן הפורטוגלי סוזאו, ואבי פלדשטיין היה הראשון שייצר ממנו יין זני כשהיה היינן של יקב סגל בברקן. היין יושן במיכלי בטון ובאמפורות חרס, כדי שלא יושפע מעץ. בטעימה זה יין מעט פרחוני, עם טעמי פירות של אוכמניות. צבע של יין בורגונדי, והפה מלא בטעמים מתוקים ונפלאים במיוחד. מאוד חשוב לצננו כמו יינות לבנים. 130 ₪ – יין ממש נהדר. שאפו.
ארגמן 2022 – פלדשטיין, מאבותיו של יין המיוצר מענבי ארגמן, ייצר ב-2006 את היין המסחרי הראשון מהזן. חלק מהענבים לארגמן 2022 יובשו טרם התסיסה, כמו ליינות אמרונה באיטליה. חלק היו באשכולות שלמים, והשזרות השתתפו ביישון. היין התיישן כ-18 חודשים באמפורות, מיכלי בטון וחביות ישנות, והבקבוקים מולאו ללא סינון. נראה שההתיישנות גרמה ליין להיות מאוד כהה בצבעו, אם כי יש לו גוף בינוני. בפה טעמי פטל ודובדבן, וריחו וטעמו מזכירים גם קפה אספרסו. 110 ₪ – חוויה ייחודית של יין ישראלי.
גילגמש 2021 – בלנד משישה זנים שונים מענבי חמישה כרמים בגליל המזרחי והמערבי, בשפלת יהודה ובשְׁפֵיָה: קברנה סוביניון, סירה, גרנאש, קריניאן, ארגמן ורוסאן לבן. תסס באשכולות שלמים, התיישן בחביות עץ ישנות, ובמיכלי בטון. יין בעל ריח נהדר מורכב ורענן. אני ממליץ לתת לו לנשום היטב לפני השתייה. 125 ₪.
היין של אליהו – יותר מטקס, פחות מרוח הקודש
אלון גונן: אליהו הנביא – הדמות שמוזמנת לכל סדר פסח; האיש שלא באמת מגיע, אבל תמיד משאירים לו כוס. המסורת מספרת שהוא מבקר בכל בית, אבל השאלה האמיתית היא למה הוא שותה? האם זה באמת חלק מהטקס, או שאולי, כמו כל אדם שמסתובב יותר מדי זמן בעולם, גם הוא מצא נחמה בכוס יין?
אולי אליהו לא שותה לחיים, אלא לזיכרונות. כל לגימה היא צעד אחורה בזמן – אל רגעי כאב, אל תקוות שהתפוגגו, ואל תיקונים שלא הושלמו. היין הוא לא רק משקה, הוא מראה, ואולי זו הדרך היחידה של אליהו להרגיש, ולגעת במה שהיה, במה שיכול היה להיות.
המסורת מספרת שהיין מסמל חירות, אבל מה אם עבור אליהו הוא דווקא כלא? כוס אחר כוס, דלת אחר דלת, סדר פסח אחרי סדר פסח – נודד נצחי שלא מוצא מנוחה. ועם כל הכבוד לסמליות, אולי אליהו שותה פשוט כי הוא עייף, עייף מהבטחות, עייף מציפיות, עייף מלהיות תמיד זה שצריך להביא גאולה.
ובסוף, אחרי שכל המשפחות הלכו לישון, אחרי שכל היין נשפך לכיור מהכוסות שנותרו, אולי הוא לוחש לעצמו: עוד שנה, עוד לגימה, ואולי הפעם באמת אמצא מנוחה.
אז אליהו הנביא לא באמת יגיע, אבל אם הוא היה עושה סיבוב – אלה היינות שהייתי מגיש לו, לא כי הוא צמא, אלא כי אם יש מישהו שמבין בגאולה, זיכרונות ונדודים – זה הוא. ואם כבר נאלצים לסבול את הגפילטע פיש הקר והרוטט שמישהו החליט להגיש לשולחן, לפחות שיהיה יין מספיק טוב, כדי לשטוף את הזיכרון שלו מהפה.
יקב צרעה – שורש אדום 2018
אם אליהו היה בוחר יין לפתוח איתו את הלילה הארוך שלו, שורש אדום 2018 היה בחירה הולמת. הבלנד הזה, עם הקברנה סוביניון המוצק והסירה השחור כהה, הוא לא רק יין, הוא הצהרה. עוצמתי, אך לא כוחני, ומשלב את הרוח הבינלאומית של ז'אן קלוד ברואה – מי שהיה היינן הראשי של יקב שאטו פטרוס והיועץ של יקב צרעה, עם החותם הישראלי של ערן פיק – היינן הראשי ומנכ"ל היקב. אם אליהו יישאר אצלכם לשיחה, שווה לפתוח את הבקבוק מוקדם, כי אחרי הכוס הראשונה, כבר קשה להניח אותו.
יקב ספרה – ווייט סיגניצ'ר 2019
כנראה היין היחיד ברשימה שאליהו יוכל ללגום ממנו מבלי שאף אחד ישאל שאלות, כי מי בכלל מצפה ממנו לכשרות (לא לשכוח שאליהו הוא מהמאה ה-9 לפני הספירה, אז כל מושגי הכשרות שאנחנו מכירים לא היו קיימים). היין הוא בלנד מדויק של שרדונה וסמיון, שיושן בחביות והפך ליין לבן עם עמוד שדרה של יין אדום. דורון וסימה רב הון עשו בישראל עבודה מהפכנית בתחום היינות הלבנים, ולמען האמת, גם אם אליהו לא יגיע, כדאי לשמור בקבוק לעצמכם.
יקב טפרברג – פרובידנס 2016
יין שעבר מסע לא פחות מאליהו עצמו, מיקב אפרת המסורתי למותג מודרני עם אמירה איכותית. בלנד אלגנטי של קברנה סוביניון ופטי ורדו, שנוגע בפסגות של עידון ותחכום. אם אליהו יחליט לשתות משהו שיזכיר לו ימים גדולים יותר, היין הזה יכול להיות הבחירה שלו. רק אל תצפו שהוא יפתח את הבקבוק לבד – מדובר ביין שצריך לחלוק.
יקב רקנאטי – ספיישל רזרב אדום 2016
היין של רקנאטי הוא חגיגה של זני בורדו קלאסיים, עם נגיעה ים תיכונית של סירה וקריניאן. השילוב המושלם הזה יוצר יין עשיר ואלגנטי, עם עושר טעמים שמפתיע בכל שלב. הוא יושב בכוס בצורה מרשימה, ובכל לגימה חושף עוד רבדים של טעם. בדיוק היין שתרצו לשתות אם אליהו הנביא יחליט להצטרף לארוחה, והוא ימצא את עצמו מרוצה.
יקב אלכסנדר – אלכסנדר הגדול גרנד רזרב 2010
האם אליהו צריך 48 חודשים של יישון? כנראה שכן. היין הזה, שהתחכך שוב ושוב בחביות חדשות, הוא יצירת מופת מורכבת, עשירה ומרובדת. עם ציון 93 מרוברט פארקר, אפשר לומר שהיין הזה נביא בפני עצמו. הוא נועד למי שיודע להעריך גדולת עולם – ועם השם "אלכסנדר הגדול", זה לא באמת יין שיסתפקו בו רק למזיגת כוס מסורתית.
יקב כהנוב – סירה 2012
יין של סיפור הישרדות – בדיוק כמו אליהו הנביא. אחרי שהיקב עלה באש רגע לפני בציר 2012, משפחת כהנוב הייתה צריכה להחליט אם לקום מההריסות או לוותר. הם בחרו להמשיך, והתוצאה היא סירה מלא אופי, ועמוק כמו הסיפור שמאחוריו. אם יש יין שאליהו היה יכול לשתות ולחשוב על מסעותיו, זה כנראה יהיה זה.
ואם אליהו הנביא יגיע השנה, אל תתפלאו אם הוא יבקש טעימה מכל יין – רק כדי להיות בטוח שהוא באמת בחר נכון.
נסכם: "לא האומללות היא שמפילה אותנו, אלא הרעיון של להיות אומללים" (מתוך 'הסערה' של שייקספיר). אליהו כה מחפש תקווה ונחמה, אך יראה תמיד את העולם כזירה של אכזבה. כאדם נטול מנוח הוא לא ימצא שלווה, רק יחזור שוב ושוב בחיפוש אחר תיקון שאין לו קץ.
יינות לפסח תשפ"ה 2025 – ארבע כוסות ו-60 בקבוקים. קראו כאן
טעימת יינות חדשים של יקב מרגלית ויקב אדם
יונתן לבני: זה קורה מדי שנה לפני חג הפסח. יאיר ואסף מרגלית מקיימים את הטעימה-מכירה השנתית של היינות החדשים שלהם העשויים מענבי כרמי היקב, ביקב שבבנימינה במהלך שלושה סופי שבוע. זאת בעוד אורנה לב מיקב אדם מסתפקת בהפנינג טעימה-מכירה המוני שמתקיים ביום שישי אחד בחצר ביתה שבכוכב יאיר – את היינות היא מייצרת ביקב שורק כיקב שירות, מענבי הכרם המשפחתי ברמת צבאים.
יקב מרגלית – יאיר ואסף מרגלית
יקב מרגלית מבנימינה הוא מהיקבים המשפחתיים הראשונים שהוקמו בארץ ב-1989. מיסדו והיינן הראשון שלו הוא ד"ר יאיר מרגלית , שהקים את החוג ללימודי יין במכללת תל חי והירצה בו בשנים 2004-2011. כשהגעתי לאחרונה לטעימה השנתית של היקב, לפני חג הפסח – בעיקר היינות האדומים, ישבתי כמו בכול שנה גם בקומה השנייה של היקב, עם יאיר ובתו – סטודנטית לרפואה, ושוחחנו על יינותיו. אכן, לא נס לחו. אסף מרגלית, בנו של יאיר, הוא הממשיך בדרכו של אביו, והיינן הראשי והמוביל של היקב שמייצר כ-30,000 בקבוקים בשנה. ליקב יש כרמים בגליל, בבנימינה ובזיכרון יעקב. היקב מסתמך בכרמיו רק על גשמי החורף, ועל פי הסברו של יאיר מרגלית, גם אין צורך בדישון מפני שהענבים מקבלים את המינרלים ממעמקי האדמה. את היינות ניתן לרכוש ביקב, באינטרנט ובחנויות יין ברחבי הארץ. אלה היינות שטעמתי:
פרדיגמה GSM 2023 – בלנד ים תיכוני, המאפיין את יינות עמק הרון בצרפת: 58% ענבי סירה, 27% גרנאש ו-15% מורבדר. יין נעים לשתייה עם גוף בינוני, טעמים פירותיים של פטל, וחמיצות גבוהה ונעימה. 135 ₪ – יש לציין כי אין שינוי במחירים לעומת השנה שעברה.
קברנה סוביניון 2023 – מורכב מ-84% ענבי קברנה סוביניון, 9% קברנה פרנק, 4% מרלו ו-3% פטי ורדו. הענבים מכרמים בקדיתא שבגליל העליון, ומבנימינה. יין מורכב, שאמור להתיישן משך שנים רבות קדימה. השנה נוסף ליין מעט פטי ורדו, שלא היה בו בשנה הקודמת. ארומה של פירות אדומים ושחורים, ורמז קל של וניל. לטעמי עפיץ מדי, וזקוק לעוד זמן התיישנות. בקומה השנייה גם טעמתי את הקברנה סוביניון של מרגלית משנת 2002, שמיכאל נוימן, מאספני היין הגדולים בישראל, הביא עימו לטעימה ביקב. זו הייתה הוכחה להתיישנות הנהדרת של הקברנה סוביניון של מרגלית – אז תמתינו. 185 ₪.
אניגמה 2023 –בלנד של 52% ענבי קברנה סוביניון, 29% מרלו, 17% קברנה פרנק ו-2% פטי ורדו. שוב כמעט אותם אחוזי ענבים כמו בשנה הקודמת, אך גם בתוספת פטי ורדו, שכמו רוב היינות שהה שנה בחבית. זהו בלנד המאפיין את יינות בורדו, עם טעמי שזיפים, פטל שחור ובעל גוף מלא. יין קטיפתי מהנה, בעל בוקה בורדולזי מאוד. סיומת נעימה וארוכה. לטעמי אחד מהיינות הטובים של היקב, שכמו רבים מיינותיו, יתיישן ויהיה עוד יותר מיוחד. שתינו גם את האניגמה משנת 2012 – יין בן 13 שנה שנמצא בשיאו הבלתי מעורער – חוויה. 205 ₪.
קברנה פרנק 2023 – את זן הקברנה פרנק שאהוב עלי מאוד, למדתי להכיר מקרוב באזור שינון שבעמק הלואר. שם מייצרים אותו כיין אדום זני. הקברנה פרנק של מרגלית עשוי השנה מ-76% ענבי קברנה פרנק, 15% קברנה סוביניון, 7% מרלו ותוספת 2% של פטי ורדו. זן זה, שהוסף לכול יינות היקב מבציר 2023, אכן מעגל את טעמי היין. מדובר ביין הרמוני ומורכב, המכיל בטעמו פירות שחורים וגוף מלא. יש גם מעט ירקרקות, ועם זאת מורכבות וחומציות טובה מאוד. טעמתי ביקב גם את יין הקברנה פרנק מבציר 2016, שהוכיח את מה שכבר אין צורך להוכיח – שהקברנה פרנק של מרגלית הוא מהטובים בארץ, ומתיישן בצורה כל כך מיוחדת ונעימה. לא להחמיץ. 195 ₪ – אפילו קצת פחות מלפני שנה.
ריזלינג 2023 – ליקב מרגלית יש חיבה מיוחדת לזן הריזלינג, על אף האקלים הישראלי שאינו אידיאלי עבורו. בעבר הבעתי את דעתי כי ריזלינג, המזוהה בעיקר עם אזורים הרריים וקרים, אינו מתאים במיוחד לגידול בישראל. עם זאת, לאחר מפגש הפסגה של יקבי ישראל שמייצרים ריזלינגים (קראו את הכתבה כאן), הודיתי בטעותי. גיליתי כי בארץ יש ריזלינגים איכותיים, רובם יבשים. יקב מרגלית נטע את גפני הריזלינג בכרם בזיכרון יעקב – אזור שאינו אופייני לגידול הזן, אך למרות זאת היין שהופק שם הצליח לשנות את דעתי. השנה, הריזלינג של היקב אף התעלה על קודמיו – עם איזון מרשים בין מתיקות נעימה לטעמיו היבשים, לצד ניחוחות של פרי הדר וגוון פרחוני מעודן. אסף מרגלית סיפר כי יש שינוי בעשיית היין, אך הוא עדיין לא מגלה מהו. יין מאוזן קלאסי ונעים ביותר. 135 ₪.
לסיכום: הטעימה השנתית של יקב מרגלית הוכיחה שוב את איכות יינותיו, עם בלנדים מורכבים ובעלי פוטנציאל התיישנות מרשים. פרדיגמה GSM 2023 בלט בנעימותו, בעוד הקברנה סוביניון והאניגמה הפגינו עומק ורב-שכבתיות, עם סיומת ארוכה ומרשימה. הקברנה פרנק המשיך להצדיק את מעמדו כאחד הטובים בארץ, עם איזון נהדר בין פירותיות למורכבות. ריזלינג 2023 הצליח להפתיע ולשנות דעות קדומות, עם שילוב מוצלח של מתיקות עדינה ורעננות הדרית. בסך הכול – חוויית טעימה מרתקת, שמדגישה את יכולתו של היקב להפיק יינות יוצאי דופן.
יקב מרגלית – מידע וקניית יינות כאן
יקב אדם – אורנה לב
אני אוהב את רוב היינות שאורנה לב מייצרת – לא במרתף ביתה או ביקב פרטי, אלא ביקב שורק בו ייננים רבים מייצרים את יינותיהם כיקב שירות. שורשי משפחתה של אורנה נטועים בקווקז. אורנה היא בתו של האלוף יקותיאל אדם ז"ל – קותי כפי שקראו לו, שנהרג במלחמת לבנון הראשונה, ואחותו של האלוף (מיל.) אודי אדם.
אורנה מייצרת כ-4,000 בקבוקים בשנה מכרם משפחתי ברמת צבאים ששטחו 5 דונם, בו היא מגדלת שבעה זנים ים-תיכוניים. לא תמצאו שם קברנה סוביניון או מרלו – בעיניה הזנים הים-תיכוניים האמיתיים הם סירה, קריניאן, מלבק, גרנאש, ויונייה, רוסאן וקברנה פרנק. הבציר מתבצע כולו ידנית בסיוע בני המשפחה וחברים קרובים, כל זן נבצר בזמן שונה בהתאם לאופיו. רוב היינות עוברים תסיסה עם שמרים טבעיים הגדלים על הענבים, ללא תוספות חיצוניות. השנה אף השתמשה בכדי חרס, המעניקים ליינות טעמים ייחודיים. אלה היינות שטעמתי:
קברנה פרנק 2023 – כפי שכתבתי על היין של יקב מרגלית, גם הקברנה פרנק שאורנה לב מייצרת הינו מהטובים בארץ. יין שבבציר זה הורכב מ-92% ענבי קברנה פרנק ,4% סירה, ו-4% קליפות גרנאש שנסחטו קלות לבלאן דה נואר. תסס בתסיסה טבעית ללא כל תוספת של שמרים, ושהה כ-13 חודש בחביות עץ אלון צרפתי משומשות. יש לו טעמים מעט ירקרקים של יין במיטבו. 130 ₪. – לא להחמיץ.
פרא אדם 2023 – יין אדום יבש, עשוי מ-70% ענבי קריניאן, 15% מלבק ו-15% קברנה פרנק. היין בבציר זה עשוי באופן שונה מהשנים הקודמות. הענבים הופרדו מהשזרות, נמעכו והועברו לתסיסה ספונטנית, גם כן ללא תוספת שמרים, במשך 13 חודשים בחביות עץ. יין טעים ומקסים המראה יכולת עשיה מענבים איכותיים, מכרם שמבליט את הטוב שבעינב. טעם אופייני לזן הקריניאן, עם ארומות יוצאות דופן, טעמי תבלינים ירוקים ועישון נעים. מתאים כל כך לנוף ולטעמי ארצנו. מציע לצננו כדי שיהיה עוד יותר מהנה. 130 ₪ – שאפו.
קותי סירה 2023 – היין מורכב מ-95% ענבי סירה ו-3% גרנאש שנסחטו קלות, ו-2% ענבי ויונייה לבנים, התורמים עדינות לטעמים היין האדום. עבר תסיסה טבעית, ללא תוספת שמרים, במשך 14 חודשים בחביות עץ צרפתי. יין עשיר, טעים ומורכב, עם ניחוחות של פירות כהים וטעם קפה ושוקולד בסיום. יין טאניני ועם זאת עדין, מתאים מאוד לארץ חמה. מומלץ לצננו לפני השתייה. 120 ₪ – גם אותו כדאי לא להחמיץ.
בלאן דה נואר 2023 – יין לבן יבש המיוצר מענבים אדומים. 100% ענבי גרנאש שנבצרו בבציר ידני סלקטיבי מהכרם ברמת צבאים. הענבים הוסרו מהשזרות ונכנסו לסחיטה קלה והיפרדות מהירה מהקליפות. נוזל היין שהה 6 חודשים במיכלי נירוסטה גדולים. יין נעים לשתייה, עם טעמי פירות רעננים. קליל ומתאים ליום קיץ חם, כמו אלה שבוודאי יגיעו. מומלץ גם כי הוא משלב טעמי יין לבן ורוזה כאחד. 130 ₪.
רוסאן 2023 – ענבי רוסאן מהכרם ברמת צבאים, וגם מעט ענבי ויונייה שעיגלו את היין ותרמו לעדינותו. כמו כל היינות שאורנה מייצרת בימים אלה, היין תסס חודש וחצי עם שמרים טבעיים מהכרם, ללא כל תוספת של שמרים אחרים. לאחר מכן מעיכה קלה של הענבים, והכנסת המיץ ל-6 חודשים בביצת חרס גדולה בנפח 300 ליטר, עד לביקבוקו. יין מינרלי עם מעט מדי חומציות לטעמי, וקצת מתיקות בסיומת. 130 ₪.
שלאגר 2023 – אחת מהפתעות האירוע. נעשו ממנו רק 90 בקבוקים של יין שנוסה על ידה לראשונה ונמכר אפילו ללא תוויות אלא כיתוב על הבקבוקים. מחציתו מענבי ויוניה ומחציתו מענבי רוסאן, שיושנו 6 חודשים בתסיסה טבעית בתוך דמיג'נים. יין מעט מתקתק, שמזכיר מאוד יינות ריזלינג. מאוד ממליץ עליו לאוהבי יינות לבנים קצת חריגים מהמקובל היבש. 130 ₪ את עדיין זמין למכירה.
לסיכום: הטעימה ביקב אדם של אורנה לב הציגה יינות ייחודיים, המבליטים את אופיו הים-תיכוני של הכרם ברמת צבאים. הקברנה פרנק 2023 שמר על מעמדו כאחד הטובים בארץ, עם איזון בין ירקרקות לטעמי פרי עשירים. פרא אדם 2023 הפתיע בעומקו ובארומות התבלינים, בעוד קותי סירה 2023 הציג מורכבות עם סיומת של קפה ושוקולד. היינות הלבנים, בלאן דה נואר 2023 ורוסאן 2023, הדגימו עשייה ייחודית, עם תסיסה טבעית וחביות חרס. שלאגר 2023 היה הפתעת האירוע – ניסוי מוצלח של אורנה, עם מתקתקות עדינה המזכירה ריזלינג. חוויה מרתקת לחובבי יינות מקומיים ואותנטיים.
יקב אדם – מידע וקניית יינות כאן
מדוע שוב נבחר אדם חסר ניסיון לתפקיד מנהל תחום היין במכון היצוא?
אלון גונן: לאחר פרישתו של ד"ר מור דניאל מתפקיד מנהל תחום היין במכון היצוא לאחר קדנציה קצרה ביותר ונטולת תוצאות, ניתן היה לצפות כי הפעם ייעשה מאמץ למנות אדם בעל הכשרה וניסיון רלוונטיים. אך נראה כי שוב התקבלה החלטה שגויה, המשקפת את חוסר ההבנה של הנהלת המכון בנוגע לחשיבות התפקיד.
ענף עידוד יצוא היין הישראלי זקוק להנהגה מקצועית שמבינה רגולציה, שיווק ונטוורקינג גלובלי. מינוי לא מקצועי במכון היצוא הוא פגיעה ישירה ביקבים שמסתמכים עליו להתרחבות בינלאומית. ללא ניהול נכון, הענף ימשיך להפסיד הזדמנויות בשווקים העולמיים. הגיע הזמן לדרוש מינויים מבוססי כישורים ולא אינטרסים.
השבוע נכנס לתפקיד כמנהל תחום היין במכון היצוא, מרק גרשמן. לא קיבלנו מידע ורקע עליו, אבל ממה שליקטנו מדובר בצעיר בן 25 (!) שעבד במשך שנתיים במרכז המבקרים של יקב יזרעאל ולאחר מכן היה מנהל סחר ברשת חנויות היין הרמיטאז' בחיפה. יהודה נהר מיקב יזרעאל כתב לנו עליו כך:" מרק עבד אצלי ביקב במשך שנתיים כמנהל מרכז המבקרים. ניהל צוות גדול וביצע גם את השיווק באינטרנט ורשתות חברתיות. הוא מוכשר כמו שד, מבין המון ביין (באותה תקופה היה Wset3), חושב שהמשיך לדיפלומה. אלוף בלדבר יין, ליצור קשר עם אנשים ולשווק. אני מאמין שהוא יהיה כוכב בתפקיד".
יהיה כוכב בתפקיד? כבר עכשיו ניתן לומר שליבי איתו. כתבתי רבות על הכישלונות של מכון היצוא בשנים האחרונות, ועל תפקודה הבעייתי של מנכ"לית המכון נילי שלו, יחד עם עדי טייכר הממונה על ענף היין במסגרת תפקידה כמנהלת תחום מזון ופודטק. לא חסכתי בביקורת על שתיהן, ובצדק. עדי טייכר, שמינתה את גרשמן, כשלה פעם אחר פעם, ולא השכילה להוביל את תחום היין להצלחה בינלאומית. תחת ניהולה נמחקה נוכחות היין הישראלי בעולם – אין תערוכות, אין יחסי ציבור, ואין תקציבים ייעודיים. ניהולה הכושל פגע ישירות ביקבים הישראלים.
כאשר נכנס אבי בלשניקוב לתפקיד יושב הראש החדש, נוצרה תחושת תקווה אמיתית לשינוי. היה ברור כי יש לו רצון ואנרגיות להוביל את התחום קדימה. אך למרות זאת, התרענו שוב ושוב שעדיף לא לאפשר לטייכר למנות שוב מנהל תחום יין. כל המינויים שלה בעבר לא החזיקו מעמד. כולם ברחו, ואף אחד לא הצליח לעבוד מולה. הבעיה אינה חוסר רצון. היא פשוט לא מתאימה לתפקיד ואינה מבינה את התחום.
התוצאה: שוב מונה אדם ללא ניסיון משמעותי בשיווק בינלאומי, וללא היכרות מעמיקה עם ענף היין מבפנים. תפקידיו של גרשמן בענף היין בשנים האחרונות הסתכמו במרכז המבקרים של יקב עמק יזרעאל ורשת חנויות הרמיטאז'. האם זה הרזומה המתאים למנהל תחום היין במכון היצוא של מדינת ישראל?
מנהל תחום היין במכון היצוא אחראי על פיתוח ויישום אסטרטגיות לייצוא ולקידום יינות ישראליים בשווקים בינלאומיים. תפקיד זה דורש שילוב של ידע מקצועי בתחום היין, יכולות שיווקיות וניהוליות, היכרות מעמיקה עם תעשיית היין, כולל תהליכי ייצור, מגמות שוק, והיכרות עם יקבים ישראליים. בנוסף נדרשים ניסיון בפיתוח אסטרטגיות שיווקיות בינלאומיות, ניהול מותג, והובלת פעילויות לקידום מכירות בשווקים זרים. האיש גם חייב שיהיו לו השכלה, ניסיון והבנה בסחר בינלאומי כולל ידע בתקנות ייצוא, נהלי מכס, והסכמי סחר רלוונטיים, יכולת ניהול צוותים, תקציבים, ותהליכים מורכבים, וכן כישורי תקשורת ומשא ומתן על מנת לבנות ולתחזק קשרים עם גורמים בינלאומיים, ספקים ומפיצים.
האם מספיק למכון היצוא למנות אדם שניהל את הסחר ברשת חנויות יין או מרכז מבקרים של יקב בינוני? האם יש לנבחר ניסיון מקצועי או ניסיון קודם בניהול ייצוא וייבוא בתעשיית המשקאות, עם דגש על יין, כולל פיתוח ויישום אסטרטגיות שיווקיות, ניהול משא ומתן עם שותפים בינלאומיים, והיכרות עם רגולציות סחר? האם הוא ניהל פעם תערוכות יין בינלאומיות? האם יש לו תואר בשיווק, משפטים או כל תואר אחר שמאפשר לו לעמוד מול הפרויקטים שהיקבים מצפים ממנו? אנחנו עדיין מחכים לתשובות לשאלון אותן הצגנו לכול הגורמים המוזכרים בכתבה.
לא ברור איך שוב הצליחו נילי שלו ועדי טייכר לעשות סיבוב על אבי בלשניקוב, יושב ראש מכון היצוא, שהבטיח כי הפעם המינוי יהיה מקצועי ויביא רוח חדשה. האם מדובר בכשל ניהולי נוסף, או שמא שוב הופעלו לחצים פנימיים שהובילו לבחירה של אדם ללא ניסיון. האם יתכן שהיו"ר אבי בלשניקוב לא מבין את הסיכונים הקשורים למינויים כאלו בענף היין, ובמקום להפעיל אמות מידה מקצועיות הוא נותן לדינמיקה הפנימית להכתיב לו איך לנהל את המכון? בנוסף, ייתכן כי בלשניקוב פשוט לא רוצה להסתכסך עם המנכ"לית נילי שלו, או לא מאמין שצריך להיות יותר נחרץ כשמדובר בהחלפת מערכת שכשלה.
יקבי ישראל חייבים להתעורר ולדרוש שינוי. אם הענף לא יתאגד כדי לדרוש מינויים מקצועיים ומבוססי כישורים, התוצאה תהיה המשך ההיחלשות של היין הישראלי בעולם. הגיע הזמן להפסיק עם מינויי מקורבים, ולוודא שמכון היצוא ממלא את תפקידו כראוי – לקדם את היינות הישראליים בשוק העולמי.
שורש הבעיה עמוק בהרבה ממינוי כושל אחד. מדובר בתרבות ארגונית מקולקלת שמגנה על כישלונות ומונעת שינוי. במכון היצוא, פוליטיקה פנימית ואינטרסים אישיים מחליפים מקצועיות, תוך התעלמות מצורכי הענף. היקבים איבדו אמון במערכת, שרואה בשימור כוח אדם כושל מטרה חשובה יותר מקידום היין הישראלי. ללא שינוי מהותי ולחץ ציבורי, הענף ימשיך לסבול ממינויים כושלים ואסטרטגיות שיווק לא יעילות. הגיע הזמן לדרוש מנהיגות אמיתית שתשים את המקצועיות וההצלחה במרכז.
היקבים חייבים להתאגד ולדרוש מינויים מקצועיים ושקיפות במכון היצוא, במקום מינויים כושלים. עליהם ללחוץ על המערכת דרך הציבור, התקשורת והמוסדות הרלוונטיים, כדי לעצור אסטרטגיות שיווק כושלות. אם הלחץ לא יורגש, השינויים לא יקרו – היקבים צריכים לעמוד על זכויותיהם ולדרוש תמיכה אמיתית. במידת הצורך, יש לפעול גם משפטית כדי להבטיח שהמכון יפעל לקידום היין הישראלי. אם היקבים לא יפעלו באופן אגרסיבית ולא ישתפו פעולה ביניהם, הם עלולים למצוא עצמם שוב ושוב נתונים להחלטות שגויות שיפגעו בעתיד היין הישראלי.
פנייה אישית למרק גרשמן
ביקשו עבורך 100 ימים של חסד. אהיה הרבה יותר נדיב מזה, הנה כמה דיברות שאני מקווה שיעזרו לך בתפקידך החדש במאורת הנחשים שנקלעת אליה.
עשרת הדיברות לפרויקטור צעיר לקידום היין הישראלי בעולם
הכר היטב את היין הישראלי – למד את ההיסטוריה, הזנים, היקבים ושיטות הייצור כדי לדבר מתוך ידע וביטחון.
גלה את השוק הבינלאומי – הבן את ההעדפות, הרגולציות וערוצי השיווק בכל מדינה.
מיתוג ישראלי חזק ומדויק – התמקד בטרואר הייחודי, ההיסטוריה, החדשנות והכשרות כחלק מהסיפור.
שתף פעולה עם יקבים ומוסדות – היה הגשר בין כל השחקנים בתעשייה ליצירת אסטרטגיה מאוחדת.
השתתף באירועים בינלאומיים – ייצג את היין הישראלי באופן מקצועי ומרשים.
עבוד עם מובילי דעה – שתף פעולה עם סומליירים, מבקרי יין ומשפיענים שיכולים לתת חשיפה גלובלית.
השקע בשיווק דיגיטלי – צור תוכן איכותי, סרטונים וטעימות וירטואליות ליצירת עניין.
חדש ופרוץ לשווקים חדשים – מצא קהלים ומדינות בהן היין הישראלי עדיין לא מוכר.
נהל אסטרטגיית הפצה חכמה – וודא שהיין זמין בנקודות מכירה מרכזיות.
פעל בתשוקה והתמדה – קידום יין הוא ריצה למרחקים ארוכים, דורש חזון וסבלנות.
עשרת הדיברות – ממי להיזהר וכיצד לנטרל גורמים שליליים
היזהר מהביורוקרטיה – נווט בחוקים ובנה קשרים שיקצרו תהליכים.
היזהר מתחרות פנימית בין יקבים – היה מגשר וקדֵם את התעשייה כולה.
היזהר ממתחרים זרים – הדגש את היתרונות הייחודיים של ישראל.
היזהר מתמחור לא תחרותי – ודא שהמחיר משקף את האיכות ונשאר ריאלי.
היזהר מהדימוי הפוליטי של ישראל – קדם את היין דרך איכות ותרבות, לא פוליטיקה.
היזהר ממשווקים לא אמינים – דרוש התחייבויות ברורות ובצע בדיקות רקע.
היזהר מהזנחת הדיגיטל – שיווק מודרני עובר ברשתות, אל תישאר מאחור.
היזהר מהתדמית הישנה של היין הישראלי – עבוד על נרטיב עדכני של איכות וחדשנות.
היזהר מהתמקדות שגויה בשווקים – בחר יעדים אסטרטגיים במקום להשקיע סתם.
היזהר משחיקה והתשה – בנה צוות ותנהל את האנרגיות שלך בחוכמה.
עשרת הדיברות – איך להימנע מהכישלונות של מכון היצוא
אל תתייחס ליין כמוצר יצוא כללי – פתח אסטרטגיה ייחודית לעולם היין.
אל תבזבז תקציבים על תערוכות לא רלוונטיות – בחר רק תערוכות שמביאות תוצאות.
אל תמכור יין ישראלי – ספר את הסיפור של היקבים. אנשים קונים סיפורים, לא רק מוצרים.
אל תתמקד רק בשוק הכשר – פנה לשוק הפרמיום והמסעדות היוקרתיות.
אל תזניח את השיווק הדיגיטלי – היה מוביל בתחום, לא נגרר.
אל תפעל ללא נתונים – מדוד כל מהלך ושפר אסטרטגיות בהתאם.
אל תזניח את השוק המקומי – הצלחה בארץ משמשת מקפצה לחו"ל.
אל תסתמך רק על קשרים ממשלתיים – בנה רשת פרטית של קשרים מסחריים.
אל תהיה תלוי בתקציבים ציבוריים – מצא פתרונות מסחריים ושותפויות פרטיות.
אל תחשוב טקטית – תבנה אסטרטגיה ארוכת טווח – תכנון ל-10-15 שנה יבטיח הצלחה.
עשרת הדיברות – איך להתנהל מול מכון היצוא
אל תיתן להם להכתיב אסטרטגיה – קבע עובדות בשטח.
אל תאפשר להם לשלוט בתקציבים שלך – דאג לעצמאות כלכלית.
אל תיכנע לבירוקרטיה – מצא דרכים ישירות לפעולה.
אל תשתף פעולה בצורה עיוורת – דרוש השפעה אמיתית.
אל תאפשר להם לקחת קרדיט על עבודתך – שלוט בנרטיב התקשורתי.
אל תבזבז זמן על ישיבות מיותרות – פעל ביעילות ותכליתיות.
אל תיתן להם לקבוע עבורך סדר עדיפויות – פעל לפי מטרותיך.
אל תסמוך עליהם כגורם בלעדי לשיווק – בנה קשרים עצמאיים.
אל תצפה מהם לחדשנות – הובל אתה את המהפכה הדיגיטלית.
אל תוותר על חזון ארוך טווח – תכנן קדימה, גם אם הם לא.
לסיכום: מרק גרשמן נכנס לתפקיד עם תמיכה חלקית, אך מולו עומדת מערכת בירוקרטית לא יעילה ותעשייה מפולגת. היעדר ניסיון בשיווק בינלאומי והתדמית הבעייתית של היין הישראלי יקשו על הצלחתו. סיכויי הכישלון גבוהים בשל חוסר גיבוי פנימי ומאבקי אינטרסים, אך בטווח הארוך הצלחה אפשרית אם ינקוט בצעדים אסטרטגיים חכמים. עליו להשיג תמיכה מהיקבים הקטנים, ללמוד את השוק הבינלאומי וליצור מיתוג מחודש. עצמאות תקציבית, שיתופי פעולה עם מובילי דעה והתרחקות מהביורוקרטיה, יגבירו את סיכויי הצלחתו. האתגר לא פשוט, אך זו גם הזדמנות יוצאת דופן. אם יש לו תשוקה אמיתית לתחום היין, זה יכול להיות תפקיד עם פוטנציאל משמעותי.
הבעיות המרכזיות הן חוסר תיאום בין הגורמים השונים, בעיות שיווק ופרסום, והצורך במבנה עסקי יעיל. אך אם יביא עמו גישה אסטרטגית ברורה, ילמד מטעויות העבר וייצור שיתופי פעולה פורים עם גורמים מוסדיים ופוליטיים, הוא עשוי להוביל שינוי משמעותי. האם הוא מוכן להתמודד עם האתגרים הללו? אם יש לו את הכלים והיכולת להצעיד את הענף קדימה ולספק פתרונות מעשיים וניתנים ליישום, זה יכול להיות תפקיד מספק ובעל השפעה גדולה על עתיד הענף.
תגובת מכון היצוא לא התקבלה
יינות לפסח תשפ"ה 2025 – ארבע כוסות ו-60 בקבוקים. קראו כאן
יקב זעיר בפעולה – תל אפק של שלומי ולירון צור
רני רוגל: בסוף 2024 התקבלו "תקנות הגנה על בריאות הציבור (מזון שהוא משקה משכר) התשפ"ד 2024", עליהן טרחה ועדת הבריאות של הכנסת. התקנות נועדו להסדיר את הליכי הייצור, הייבוא והפיקוח על משקאות משכרים ועל יקבי בוטיק, שבמסגרתן הוחלט על שינויים בייצור יין. תקנות אלה אמורות להקל על כ-100 יקבים קטנים (בהגדרה: יקבים זעירים – עד 10,000 בקבוקים בשנה) ויקבים בהסדר עבורם התנאים שונים (מעל 10,000 בקבוקים בשנה – פחות מעניין אותנו בכתבה זאת), כדי לאפשר להם לפעול גם ללא רישיון ייצור תקף. זאת בתנאי שיתחילו בתהליך הסדרה תחת תנאים מסוימים ובמסגרת זמנים מוגדרת.
יקב זעיר יוכל לבצע את הבירוקרטיה לבד, או להסתייע בתהליך בפרויקטורים של משרד החקלאות, ללא תשלום ובמימון המשרד. הבשורה הגדולה במסגרת תקנות אלה, היא שיקב זעיר יוכל להמשיך לעבוד ולמכור בבית וביקב, כולל מכירה לחנויות ומסעדות, בזמן תהליך קבלת רישיון יצרן. זאת בתנאי שהחל בקידום התהליך.
אז לא התעצלנו והגענו ליקב כזה, יקב תל אפק בראש העין, כדי להבין מה קורה ומה עמדתו של שלומי צור – יינן ובעלים, בנושא, כמי שמגדיר את היקב שלו כ"יקב בוטיק אורבני".
שלומי ציין כבר 23 בצירים. את דרכו החל בעשיית יינות אדומים, המשיך בלימודי תואר שני בפקולטה לחקלאות ברחובות, ואז הרחיב את המגוון גם ליינות לבנים ורוזה. מנקודת המבט של 23 בצירים הוא מציין כי מבציר לבציר האיכות בארץ עולה. "מי שלא מתקדם נפלט, אם כי אין רבים כאלה".
הגענו שלושה, אחד מאיתנו בעל אוסף גדול של יינות בורגון בביתו. שלומי והוא עוברים לשיחה ארוכה על עולם הפינו נואר, כששלומי טוען לאופי מיוחד של פינו נואר ישראלי. "אני לא מנסה לחקות את בורגון. הענבים והיין בארץ מכתיבים קצב מסוים".
תוך כדי אנחנו טועמים יין ראשון: שובל – בלנד לבן של גוורצטרמינר, ויונייה ופרנץ' קולומבר בתסיסה משותפת – נבצרו באותו בוקר משתי שורות בכרם תשע של אביטל שחר בכפר קיש שבגליל התחתון. "יש כאן איזון בין גידול כמותי לאיכותי, אותו אני מסכם עם אביטל. הבציר באופטימום ליין – בין אקזוטי למינרלי, וחבית לא דומיננטית". היין שהה 8 חודשים על השמרים בחביות סבב ראשון (בציר 22) ושני (בציר 23). "ההשראה מיינות בורגון, עם תפוח ירוק, מינרליות וחמיצות טבעית – בלי תוספת חומצה. המטרה היא לאזן בין הזנים, כשהפרנץ' קולומבר נותן רעננות ואפטר טייסט".
כאן ובכרמים האחרים מהם מגיעים הענבים ליינותיו, שלומי חוכר שורות ומטפל בהן לאורך השנה. מדובר בכרמים מהגליל, שומרון דרומי וצפוני, עמק האלה, אזור ירושלים, עד מצפה רמון. הענבים מכל הכרמים מגיעים לראש העין, וכל העבודה מתבצעת ביקב הקטן, בחצר ובמרתף הבית.
שלומי מייצר 3,500 בקבוקים בשנה – יקב זעיר כבר אמרנו. עיקר המכירה ללקוחות ותיקים – מכירה מוקדמת (presale), מסעדות (טאיזו, a, רוטנברג, OCD), והרוב מכירה ישירה ללקוחות שמגיעים לחצר המבקרים של היקב – לא לחנויות.
"הכסף מהמכירות מאפשר את המשך הפעילות, אבל זו לא הסיבה היחידה שמניעה אותנו. לא נרוץ לכמויות מסחריות גדולות, ונמשיך לעסוק בהתמחות היקב ביינות זניים – בעיקר פינו נואר במגוון וריאציות, ופטי ורדו".
טועמים יין שני: רוזה מברברה מבציר 2022, נעשה במיכל נירוסטה ללא תסיסה מלולאקטית. החומציות מאוד נוכחת ביין זה – 9.5 PH לעומת 6.9 ב'שובל'. "יש בארץ התמכרות לסוכר, עם המשוואה שמתוק זה טעים", כך שלומי. ענבי הברברה הגיעו מכוכב השחר בדרום השומרון, ושלומי מתאר את טעם היין כ"מנדרינה 'מיכל' של פעם".
כבר ציינתי שזן הפינו נואר הוא הכוכב של שלומי צור. "כל שנה אני מתמקד בחלקה מסוימת, וממנה עושה יין פינו נואר באותה שנה". 2020 – קריית ענבים, 2021-22 – הר ברכה, 2023-34 – קריית ענבים. "אני מציין את מיקום הכרם על התווית, כי אני שם דגש על זניות ומיקום היקב". ואכן בטעימת אורך של יינות פינו נואר תל אפק מהשנים 2017 עד 2023- ניכרו הבדלים בין הטרוארים השונים.
חריג בין היינות הוא 'פינו C' – "שיחקתי איתו כמו עם בלנד. הוספתי לפינו נואר 8% קרינאן, וקיבלתי "חייתיות" בתוך היין, שמלטף ובקצה החך בועט". קריניאן זני הוא עשה ב-2022, וקברנה סוביניון לא עושה כלל. "לא מצאתי בו ערך מוסף שלי". שורות הסירה שלו מעמק האלה גדלות כמעט ככרם בעל, ושלומי מוסיף ליין נגיעות פינו נואר. כך הסירה יותר רענן.
בבציר 2022 היו ליקב תל אפק שבע שורות בכרם פינו נואר מהר ברכה – ארבע מהן הוקצו לטובת בלאן דה (פינו) נואר אשכולות שלמים, ושלוש ליין פינו נואר 2022, עם חבית שעברה ארבעה סבבים כשהטעמים מגיעים מהפרי – הכול נקנה על ידי המסעדות OCD ותרצה.
ומכיוון שפינו נואר מעניין את שלומי צור וגם את חברי אספן יינות בורגון, שלומי סיפר לנו מה למד על פינו נואר ישראלי: "יש לו תותיות אדומה, יותר לכיוון תות עץ, פלפל לבן, טבק עם נגיעה של עישון.טאניות אלגנטית בינונית, וליין גוון רובי, כשהצבע יותר נוכח כבר מהכרם".
הגענו לפטי ורדו – עוד זן ששלומי צור מעדיף, וכאן נכנס גם נושא השמרים. "הפטי ורדו שלי הוא אמנם יין זני, אבל מגיע ממספר שורות שכל אחת הולכת לכיוון אחר ושמר אחר. אני משחק בטעמים, כששמרים הם תחנה ראשונה בקביעת הדרך בה היין יתפתח. אני יוצר בלנד של ארבעה סוגי שמרים, שהמשחק ביניהם יוצר בפה מגוון טעמים. חלק מהעניין זו היכולת לעבוד עם מיכלי נירוסטה בשילוב עם חביות".
ומה באשר לתקנות אותן אישרה ועדת הבריאות של הכנסת? "רגולציה צריכה לקרות. היא חשובה. אני רוצה שתבוא יותר לביטוי בתיקנון ליין – תקן ליין ישראלי. כבר שנים רבות יש טיוטה ואין תקן. לפני רגולציה צריך שתהיה אסדרה מבחינת הגוף המקצועי שיקבע את הקו – כמו איגוד המהנדסים. אין כזה בענף היין, וחבל. יש איגודים קטנים שיקבים לא נמנים עליהם, כמו איגוד הייננים IPEVO. צריך משולש הרמוני: תקינה ממלכתית-לאומית של איך צריך להתנהל יקב והיכן, התקן של היין, האיגוד המקצועי של הייננים. רגולציה לטובת יקבים קטנים אינה אינטרס של יקבים גדולים ויבואנים. יקבים קטנים לא יוכלו לעמוד בהוצאות של עשרות אלפי שקלים בשנה. יקבים גדולים – כן. יקבים קטנים יודעים להכתיב סגנון ותרבות של יין, וכך היא מתפתחת".
מסיימים את טעימת יינות תל אפק עם 'טורקיז' – בלנד של פרימיטיבו-זינפנדל עם ברברה – יין שנוצר בהשראתה של לירון, רעייתו של שלומי ויד ימינו בכל הנוגע ביקב ובאירוח המופתי בו (בתיאום מראש). הברברה מביאה חומציות ופרי רענן, והפרימיטיבו את השזיף. "יש בו איזון, ולכן נקרא טורקיז – איזון של ים, בו החומצה נוכחת אך לא משתלטת".
טווח מחירי יינות תל אפק: 110 ₪ עד 150 ₪, מתיישנים מ-2015 ואחורה: 180 ₪.
יקב תל אפק – נחליאלי 12 ראש העין. הזמנת מקום מראש 053-4316330. מספר המקומות מוגבל. האירוח בחצר היקב. היקב לא כשר
בירה קורונה יוצאת מהבקבוק – עכשיו גם בחבית
אמנון פאר: לראשונה בישראל הושקה בירה קורונה בחבית. בהחלט ציון דרך לאוהדים. במשך כ-30 שנה שווקה עם הבקבוק המוכר שלה. כעת, לראשונה, היא מציעה לצרכנים ליהנות מהבירה במזיגה ישירה מהחבית, עם ברז ייחודי וכוס מעוצבת שמזכירה את הבקבוק ומבליטה את הטעם הטרי של בירה קורונה, כמובן עם פלח לימון, מה שמאפשר לברים ולמסעדות להגיש את הבירה קלילה ורעננה. בירה קורונה היא בירת לאגר מקסיקנית בהירה, שנחשבת לבירה המיובאת הנמכרת ביותר בשוק האמריקאי. קורונה, לא המגפה העולמית עם המסכות, נולדה במקסיקו לפני מאה שנים ב-1925 – Corona, בספרדית "כתר" או "עטרה", שנחשבת לבירה הנמכרת בעולם ביותר מ-120 ארצות, מיוצרת במבשלת Grupo Modelo לה יש שבע מבשלות נוספות, מפעלי ייצור ושדות שעורה לבישול הבירה.
מסתבר שבמקסיקו לא נהוג לשתות את הבירה עם פלח לימון, ויש כמה סברות למה לימון. אחת מהן היא שגולשי הגלים האמריקאים שנפשו בחופי מקסיקו בשנות ה-80, נהגו לשים בבקבוקים את פלחי הליים שחולקו על שולחנות המסעדות. לדעתי זה פשוט משפר את הטעם.
כרמל – לא רק יקב אלא גם ענקית הפצת בירה
ישראל היא אחת מהמדינות הראשונות בעולם שנבחרו להשקה זו של קורונה בחבית. היבואנית מאז 2023 היא חברת 'כרמל קורפ' הבורסאית – בעלת יקב כרמל, שקיבלה את הזיכיון הבלעדי להפצה בישראל של מותגי בירה מבית AB InBev – תאגיד הבירה הגדול ביותר בעולם. קורונה בחבית מצטרפת למותגים נוספים של החברה כמו הוגרדן, סטלה ארטואה ולף. לאלה מצטרפים מותגי בירה כמו אלכסנדר וג'יימס הישראלים, לצד קרומבאכר, סטארופרמן ומילר.
בהשקה ב'בייז' שבחוף מציצים בתל אביב, אמר רן אסא – מנהל אגף שיווק כרמל קורפ, שהשקת קורונה מהחבית בישראל היא מהלך אסטרטגי ש"מרחיב את היצע המותג, מעצים את הטעם הייחודי של הבירה ומנגיש לצרכנים חוויית שתייה פרמיום חדשה, והפעם מהחבית". בחברה מאמינים שהמהלך יחזק עוד יותר את נוכחות המותג בברים, מסעדות וחופי הים בישראל.
איש הבירה גדי דבירי, מנהל ההדרכה בחברה, אמר שבירה קורונה המורכבת מלתת שעורה, תירס, כשות ושמרים, עוברת בחבית פסטור קצר, שמשמר את הטעם של התירס והשמרים. שתית במפגש בירה קורונה מחבית, 4.5% אלכוהול, עם פלח הלימון בכוס. בירה טעימה, עדינה וכיפית. Salud.
עוֹלְלוֹת בִּקְצָרָה
יינות חדשים ליקב בארי – d'Or מוקדש לדרור ויונת אור שנרצחו ב-7.10
השבוע בוקבקו 3600 בקבוקים של ארבעה יינות חדשים מ'יקב בארי' – אחד מהם הוא d'Or שמוקדש לדרור אור ז"ל שנחטף ונרצח ב-7.10 וגופתו עדיין מוחזקת בעזה, וליונת אור ז"ל – אשתו שנרצחה באותה שבת שחורה. את היוזמה מוביל היינן תום קרבונה – חבר קיבוץ בארי ובוגר לימודי מדעי הגפן והיין במילאנו, שרואה בה הגשמה מאוחרת של החלום המשותף של דרור, שהיה הגַּבָּן של מחלבת בארי, ושלו: להקים יחד מיזם קולינרי המשלב יין וגבינות.
תום קרבונה, שאיבד את אימו גלית קרבונה ז"ל ב-7.10, אומר: "בתקופה מורכבת וקשה זו, העיסוק ביצירת יין ישראלי שמקדש את החיים ומהווה הנצחה של חברינו מבארי שאינם עוד, הוא זכות גדולה".
גל כהן, מזכיר קיבוץ בארי, אומר: "זהו צעד נוסף לעבר שיקום הקהילה, ומרגש במיוחד בהקשר לחיבור לדרורי ויונתי ז"ל. עם זאת, כל עוד חטופינו טרם שבו, לא נוכל באמת להשתקם".
תום קרבונה יצא ב-2015 עם אשתו לחמש שנות לימודי ייננות באיטליה. עם חזרתו ארצה החל להירקם עם דרור חלום הקמת מתחם תיירותי בקיבוץ. תחילה יוצר היין ביקב ביתי, ובהמשך רתם תום את דרור ואת הקיבוץ להוצאת המיזם לפועל.
הסדרה כוללת את d'Or 2023 – בלנד של מרלו וקברנה סוביניון, בעל גוף מלא וארומות פרי שחור (250 ₪). מהדורה מוגבלת של 400 בקבוקים; שרדונה 2024 – התיישן בחביות עץ ומיכלי נירוסטה, חומציות מאוזנת (150 ₪); בוסתן לבן 2024 – שילוב של ויונייה ושרדונה, חומציות גבוהה (150 ₪); פסיפס 2024 – רוזה עם חומציות מאוזנת ונגיעות פרי (150 ₪).
מידע על יינות יקב בארי והזמנתם כאן
מרכז המבקרים של יקבי ירושלים בימין משה – פתוח בחול המועד פסח
מרכז המבקרים של 'יקבי ירושלים' בטחנת הרוח ההיסטורית בימין משה שבירושלים, יוכשר לפסח ויפעל גם במהלך חול המועד. המבקרים יוכלו ליהנות מטעימות מיינות היקב באוויר ובאווירה של שכונת משכנות שאננים הנשקפת לנוף של חומות העיר העתיקה.
בנוסף לטעימות היינות כולל הביקור סיור מודרך, ובו קבלת הסברים על תהליך ייצור היין ועל המורשת החקלאית של ירושלים. המרכז יהיה פתוח במהלך חול המועד פסח בימים שני עד חמישי 14.4 עד 17.4.25, בין השעות 10:00-19:00. יש חניה במקום.
מרכז המבקרים של יקבי ירושלים – ימין משה 4, משכנות שאננים ירושלים
2 תגובות
מצער שאלון גונן כותב על אדם מבלי להכיר אותו. אני מכיר את מרק מעבודתו בהרמיטאז' ומחברותו בקהילת היין הצפונית המאגדת אנשי מקצוע בתחום היין בצפון, הכוללת ייננים, סומליירים ואנשי שיווק ומכירות. הוא איש צנוע, בעל ידע רחב ורצון ללמוד. מאחל לו הרבה בהצלחה בתפקידו החדש.
שלום שניר :
אם אני קורא את מה שאתה כותב : צנוע – בעל ידע רחב ורצון ללמוד –
האם אלו הנתונים שלדעתך מספיקים להיות מנהל תחום יין במכון היצוא ?
אני לא מכיר את האיש זה נכון ונתתי לא את כל האפשרויות לשוחח איתי על מנת שאכיר אותו והוא סרב בתוקף.
לתפקיד כזה אני חושב שהכישורים צרכים להיות שונים אבל כאמור לא אני מחליט אנחנו עיתונאים שרק מביאים לקוראים שלנו את המידע הרלוונטי .
ואני באמת באמת מאחרל לו בהצלחה