שמענו בין הגפנים 5.12.25: מבצעי סוף שנה על יינות איכות – להבין לעומק, "הכוס המלאה" – יין מקומי מזווית אחרת, למה נשפכו 20,000 ליטר יין ביקב בנימינה

בתמונה אמנון לוינסון (מימין) – אביו של עידו שייסד איתו את יקב לוינסון – Garage de Papa, איגור איוונוב – יינן יקב לוינסון מ-1.1.25, גיא אלוש – מנהל תיק לקוחות ביקב. קראו עוד בהמשך על איגור איוונוב ויקב לוינסון. צילום פאפא רצי
השבוע: אלון גונן על מבצעים של יינות איכות – הזדמנות שחייבים להבין לעומק, הכירו את היינן: איגור איוונוב מיקב לוינסון, "הכוס המלאה" – שלוש נשים שרוצות להעניק ליין המקומי זווית אחרת, ביקורות יין: שלושה ייננים – שלושה דורות, שלוש פילוסופיות שונה ועשייה ייחודית, 20,000 ליטר יין נשפכו בבנימינה – שאלות קשות על בזבוז ומשמעות, עוללות בקצרה: רשת am:pm מרחיבה את פעילות היין שלה, 14-20.12.25: לראשונה שבוע היין באילת

אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, ומאחלים החלמה לפצועים. שמחנו על שובם של 20 החטופים החיים, והִתְעַצַבְנוּ על החללים זכרם לברכה שהוחזרו: סרן דניאל פרץ, יוסי שרעבי, גיא אילוז, ביפין ג'ושי הנפאלי, סמ"ר תמיר נמרודי, אריאל ברוך, איתן לוי, ענבר הימן, רס"ם מחמד אלאטרש, אליהו ("צ'רצ'יל") מרגלית, רונן אנגל, סאנטיה אוקארסרי, רס"ב מיל. טל חיימי, אריה זלמנוביץ, רס"ר מיל. תמיר אדר, סהר ברוך, עמירם קופר, אל"ם אסף חממי, סרן עומר נאוטרה, סמ"ר עוז דניאל, סמ"ר איתי חן, ג’ושוע לואיטו מולל מטנזניה, רס"ב מיל. ליאור רודאיף, סגן הדר גולדין, מני גודארד, דרור אור, סודתיסאק רינתלאק.

בעזה נשאר חלל חטוף אחד שחובה להחזירו ארצה: ‏‏רן (רני) גואילי. נמשיך לעקוב ולהתייחס עד שרני יוחזר ויובא לקבורה.

החטוף האחרון בעזה: רן (רני) גואילי ז"ל. צילום דוברות משטרת ישראל

סוף שנה: מבצעים על יינות איכותיים – הזדמנות שחייבים להבין לעומק

אלון גונן: לקראת סוף השנה האזרחית, אפשר לראות יותר ויותר חנויות יין שמציעות מבצעים אטרקטיביים במיוחד – לעיתים 20%, 30% ואפילו יותר. במבט ראשון זה נראה כמו חגיגה לחובבי היין: בקבוקים איכותיים במחירים נמוכים מהרגיל. אבל כדי להפוך את ההנחה להזדמנות אמיתית, כדאי להבין מה עומד מאחורי המבצעים האלה. ההיגיון הכלכלי של חנויות היין בסוף השנה משפיע ישירות על ההיצע, על המחיר וגם על איכות המוצרים שמוצעים. מי שמבין את זה – יודע לקנות חכם יותר.

למה יש מבצעים דווקא בסוף השנה?

ספירת מלאי והכנה לדוחות כספיים – בסוף כל שנה חייבות חנויות יין (כמו חנויות בתחומים אחרים) לבצע ספירת מלאי מסודרת. מלאי גדול מדי או מגוון רחב של בקבוקים,  במיוחד כאלה שנמצאים על המדף לאורך זמן,  מקשה על הספירה ומכביד על תהליך הדיווח החשבונאי.
כדי לפשט את העבודה מעדיפות החנויות לצמצם מלאי ולפנות מקום, ולכן יוצאות במבצעים משמעותיים. זה מאפשר להן להגיע לסוף השנה עם מלאי קטן, חדש ורענן יותר, וגם עם נתונים חשבונאיים נקיים ומדויקים.

תזרים מזומנים ובריאות פיננסית – סוף השנה הוא תקופה בה עסקים רוצים לראות בקופה כמה שיותר מזומנים. הכנסות גבוהות בדצמבר מקלות על סגירת חובות לספקים, רכישת מלאי חדש לשנה הבאה, ותכנון פיננסי נכון.
מבצע גדול מביא תנועה בחנות, מייצר מכירות מהירות, ומכניס כסף חי ונזיל. עבור החנות זו דרך לשמור על תזרים בריא,  ועבור הלקוח זו הזדמנות ליהנות מההטבה שנולדה מתוך צרכים עסקיים.

ניהול רווחיות ומיסוי – לחנויות יש אינטרס להפחית מלאי ישן, במיוחד כזה שהרווח עליו נמוך או כזה שלא נמכר מספיק טוב במהלך השנה. מכירתו בהנחה עוזרת גם לפנות מקום ליינות חדשים, וגם לשפר את הדוחות הכספיים.
במקרים מסוימים, צמצום מלאי מנמיך את ערך המלאי בדוחות – מה שעשוי להשפיע על הוצאות, על מיסוי ועל תכנון לשנה הבאה. במילים אחרות: המבצע הוא לא רק מחווה ללקוח – הוא חלק מאסטרטגיה פיננסית מלאה.

איך לנצל את המבצעים בצורה באמת חכמה?

בחרו יינות איכותיים עם פוטנציאל התבגרות – יינות זולים שנועדו לשתייה מידית, כמעט לא מרוויחים מהתיישנות. לעומת זאת, יינות מרמת ביניים ומעלה יכולים להתפתח בבקבוק ולהשתבח. אלה הבקבוקים ששווה לקנות במבצע, כי הערך העתידי שלהם גבוה יותר.

בדקו את תנאי האחסון של החנות – יין הוא מוצר רגיש. חנות שמקפידה על קירור ותנאים מבוקרים, שומרת על איכות היין לאורך זמן. אם יין עמד בחום או בתנאים לא מתאימים, גם הנחה של 40% לא תהפוך אותו לעסקה טובה.

קנו בקבוק אחד לטעימה ואז החליטו – במקום להסתמך על המלצות בלבד, כדאי לקנות בקבוק אחד, לטעום, ורק אז להחליט אם לרכוש כמות גדולה יותר לאחסון או לאירוח. זו דרך מצוינת לוודא שהמבצע באמת מתאים לטעם ולצורך שלכם.

התייעצו על פוטנציאל ההתיישנות – אנשי החנות יכולים לספר לכם כמה זמן היין צפוי לשמור על איכותו, האם הוא מתאים לאחסון ביתי, וכיצד הוא יתפתח. המידע הזה חשוב במיוחד כשמדובר ביין איכותי שנקנה בכמות.

לסיכום: מבצעי סוף שנה הם הזדמנות כלכלית – אם יודעים לנצל אותה. אלה לא רק מחירי סוף עונה, אלא תוצאת מהלכים פיננסיים מובהקים של חנויות היין: ניהול מלאי, תזרים, דוחות ומיסוי. הבנה של ההיגיון העסקי הזה מאפשרת לזהות מתי הנחה היא באמת משתלמת ומתי היא רק נראית כזו.
כשמשלבים בין ידע כלכלי לבין בחירת יינות נכונה, בדיקת תנאי אחסון וטעימה מוקדמת – אפשר להפוך מבצעי סוף שנה לא רק לקנייה טובה, אלא לחוויה של ממש: חכמה, משתלמת וטעימה.

זה המקום להודות לחנויות 'כדי יין' על הפתיחות ושיתוף המידע. זה לא מובן מאליו, כי מדובר בסופו של דבר במידע שחנויות ורשתות נמנעות לתת לעיתונאים. לכדי יין יש שתי חנויות: ברחוב ירושלים 69 בבני ברק, וברחוב הרב קוק 18 בני ברק. חנויות שמתמחות במגזר החרדי ולא רק, וכל שבוע יוצאות במבצעים על יינות ישראליים.  052-2299833.

הכירו את היינן: איגור איוונוב מיקב לוינסון

הפאפא אמנון לוינסון (מימין) – אביו של עידו שייסד איתו את היקב, איגור איוונוב – יינן יקב לוינסון מ-1.1.25, גיא אלוש – מנהל תיק לקוחות ביקב. צילום פאפא רצי

רני רוגל: "דבר עם איגור איוונוב היינן שלנו", כך כתב לי ממקום הרילוקיישן (עִתּוּק בעברית – העתקת מקום מגורים) שלו עם משפחתו באיטליה, ה-MW (Master of Wine) עידו  לוינסון מיקב לוינסון, כשכתבתי לו שאני מתכוון להגיע לאירוע סוף בציר 2025 שהתקיים ביקב בפתח תקווה בשישי 14 בנובמבר. לא בכוונה זה היה היום הגשום והסוער הראשון של חורף 25-26, פגשתי לראשונה את איגור וקבענו המשך טלפוני.

מסתבר שאיגור איוונוב הגיע לעולם היין מתחום המסעדנות. כשהתאהב בגראז' דה פאפא (המותג  שנולד בחצר בית משפחת לוינסון בהוד השרון, שם פעל היקב בשנותיו הראשונות), איגור יצר קשר עם עידו כדי לקבל עצה איך להתחיל בתחום היין. "עידו היה אז יינן ביקב רקנאטי, והוא הציע לי להצטרף אליו לבציר 2015 של היקב, לצד גיל שצברג וקובי ארביב. התאהבתי ביין ובמקצוע, ובעקבות כך עברתי למילאנו ללימודי תואר ראשון בייננות וכורמות במשך שלוש שנים".

איגור איוונוב יינן יקב לוינסון. צילום פאפא רצי

במהלך הלימודים יצא איגור לבורגון שבצרפת כדי לעבוד בנואי סן ז'ורז', ביקב ז'אן מארק מילו שמייצר יינות גרנד קרו. בשנה לאחר מכן יצא להתמחות ובציר בבולגרי שבטוסקנה, ביקב גוואדו אל מלו, ואז עבר לגור באלבה כשבמשך חצי שנה הסתובב בין  יקבי ברברסקו וברולו, ונהנה מתרבות היין שם.

כשאיגור חזר לישראל, הציע לו עידו לוינסון להצטרף לקבוצת טמפו (יקבי ברקן-סגל), שם היה אז היינן הראשי. איגור הצטרף לברקן לארבעה בצירים, וכשרצה מגע אישי עם הענבים והיין, את בציר 2024 הוא עשה עם דרור אנגלשטיין ביקב אנדרדוג. ואז זה קרה: עידו לוינסון הציע לו להיות יינן יקב לוינסון החל מ-1.1.2025. "הופתעתי, וראיתי כבוד בכך שעידו הציע לי את התפקיד תוך ציון עשור לקשר בינינו. זה לא מובן מאליו".

גונתר קונסטלר (משמאל) יינן ובעלים של יקב Künstler עם עידו לוינסון – שיתוף פעולה שהולך ומתרחב

ב-2024 החליטו עידו לוינסון ורעייתו עדי, לצאת עם שלוש בנותיהם לרילוקיישן באיטליה – ליתר דיוק לפירנצה. כפי שהוא אומר: "בפן האישי למדתי וחייתי באיטליה. אני דובר איטלקית ורציתי שעדי והבנות ידברו איטלקית גם הן. עדי ואני התחתנו בטוסקנה, וחלמנו על הפסקה של שנתיים-שלוש כדי שכולנו כמשפחה נחווה יחד את איטליה, ואני אוכל לפתח משם את הקריירה הבינלאומית שלי, גם בייצור ריזלינג "קונץ" ויינות נוספים באזור הריינגהו בגרמניה יחד עם יקב קונסטלר (יקב השנה בגרמניה 2024 והשותף שלנו למיזם), וגם בחיפושים אחר המיקום המושלם ליקב חדש בטוסקנה עבור קבוצות משקיעים ישראליות שמעוניינות להשקיע באיטליה".

עידו ופרס DIEMME החדש של היקב. צילום פאפא רצי

עידו שמגיע לארץ פעם בחודש, אמר לפני המעבר לאיטליה  שבעונת הבציר יהיה בארץ, ואיגור איוונוב מאשר שבבציר 2025 עידו והמשפחה היו כאן במשך שלושה חודשים. "עידו ואני בקשר רציף, הוא אומר, "הכול ממשיך בכיוון ובהנחייתו של עידו, ואני נרגש מכך שאני ממשיך את דרכו. יש לי חופשיות, אבל יש דברים שיצוקים ביסודות היקב. כך, גראז' דה פאפא לבן מתנהג מ-2007 ועד היום אותו דבר. עידו במרכז היקב ותמיד קרוב להחלטות, מקשיב ופתוח".

נראה כי גם עתה ממשיך יקב לוינסון את הקו שלו: כמות יין לא גדולה – היום כ-50,000 בקבוקים בשנה בהתאם ליבול. מגוון היינות יישאר: גראז' לבן, רוזה, אדום ואשכולות שלמים. עידו מציין: "אנחנו הולכים אותו כיוון, עם רצון ללטש את היינות הקיימים, במקביל ליינות הריזלינג שלנו – קונץ שזו לו שנתו השלישית ופאפפנברג, כרם GG (גראן קרו) – מונופול של קונסטלר, פרויקט נוסף בשיתוף הפעולה בין היקבים". שני היינות הגיעו ארצה בזמן כתיבת שורות אלה.

בר היין של יקב לוינסון. צילום מהיקב

בכל זאת איגור מספר על חידוש השנה ביקב לוינסון: "ייצרנו One Barrel  – חבית של שרדונה מהגליל העליון, אותה איבחנו כבעלת איכות מיוחדת יוצאת דופן, והחלטנו לבקבק אותה נקייה בפני עצמה". ויש חידושים בתחום הכרמים והגפנים: "יש לנו נטיעה מניבה של כרם סירה וקברנה סוביניון (כרם הבוסטר) בגובה 1050 מטרים – טרואר מאוד מיוחד ומאוד קר", מספר איגור. "אנחנו מצפים ליינות נוספים מכרם קטן ברמת הגולן – 13 דונם של נטיעה צעירה בעמק הבכא, בתקופת עיצוב הכרם של ענבי סירה, גרנאש ושרדונה. אנחנו מחפשים עוד אזורים קרים מיוחדים ואותנטיים, כדי לתת ייחוד ליינות שלנו".

יקב לוינסון – בזל 16 פתח תקווה, 03-9736701. הזמנת מקום לסיור ביקב וטעימות יין כאן

"הכוס המלאה" – שלוש נשים שרוצות להעניק ליין המקומי זווית אחרת

שלישיית הכוס המלאה: מירה איתן (מימין), טליה לוין ואורלי סגל. צילום אורי איתן

אלון גונן: שלוש נשים – העיתונאיות מירה איתן וטליה לוין, ואשת יחסי הציבור אורלי סגל, שמגיעות מעולמות שונים אך שותפות לאהבת היין והתעשייה סביבו. הן חברו יחד ליצירת "הכוס המלאה" – מיזם שמבקש להעניק ליין המקומי זווית אחרת, רחבה וחיה יותר. שלושתן מגיעות מעולמות שונים אך שותפות באהבה גדולה ליין, לידע ולהנחלתו לקהל. אליהן יצטרף איש התקשורת ניר קיפניס, שינחה טעימת יינות.

לאירוע הראשון שיזמו במלון ממילא בירושלים (סופ"ש 11 עד 13 בדצמבר 2025), הן בחרו להביא איתן שלושה ייננים משלושה דורות — אלי בן זקן, אסף פז ואייל דרורי, שיחד מציירים תמונה מרתקת של התפתחות היין הישראלי: ממייסד אחד מיקבי הבוטיק הראשונים, דרך דור חדש של יצירת זהות ים־תיכונית, ועד קול צעיר שמאתגר מוסכמות ופותח את היין לקהלים חדשים. האירוע יאפשר להביט באנשים שמעצבים את הענף. שלושה דורות, שלושה סגנונות, שלושה סיפורים שמרכיבים יחד את הפסיפס של הייננות המקומית.

אלי בן זקן מייסד יקב קסטל ויינן יקב רזיאל. צילום דוד סילברמן dpsimages

אלי בן זקן – היקבים קסטל ורזיאל: אלי בן זקן, מייסד יקב קסטל, הוא אחד מהאבות המייסדים של תעשיית יין הבוטיק בישראל. הוא היה הראשון שפרץ את גבולות המדינה עם סדרת יינות מצומצמת, מוקפדת ואיכותית, והיחיד ששמר במשך שנים על קו עשייה נוקשה, מסורתי ובלתי מתפשר, מתוך אמונה עמוקה בייננות קלאסית ובדרכו של יקב משפחתי. עוד משנת 1988, כשהקים את הכרם הראשון ברמת רזיאל, הוא הניח את התשתית לרעיון של יין ישראלי איכותי שנושא עליו חתימה ברורה. בהשפעת המסורת הצרפתית ובעבודה קפדנית בכל שלב, קסטל הפך לאחד הסמלים הבינלאומיים של יין ישראלי. בשנים האחרונות הרחיב בן זקן את יצירתו גם ליקב רזיאל, המשקף המשך החזון ההעמקה בטרואר המקומי, חיפוש אחר מורכבות וחדשנות בתוך קלאסיקה, ויצירת יינות שלוקחים את האיכויות ההיסטוריות של קסטל למרחב חדש. בן זקן מייצג את דור המייסדים: זה שבנה בסיס, הגדיר סטנדרט, ויצר מסורת של מצוינות.

אסף פז. צילום דוד סילברמן dpsimages
אסף פז יינן יקב ויתקין. צילום דוד סילברמן dpsimages

אסף פז – יקב ויתקין: אסף פז מיקב ויתקין מגלם את דור הביניים של הייננות הישראלית;  דור שכבר יצא ללמוד ייננות ולעבוד ביקבים ברחבי העולם, ושאב השראה מהעולם הגדול לפני שחזר לאדמה המקומית. הוא עבד ביקבים גדולים ותעשייתיים במהלך לימודיו בצרפת והכשרתו המקצועית. עם שובו לישראל עבד ביקבים גדולים ולמד את רזי התעשייה המסחרית, עד שעזב והקים יחד עם אחותו וגיסו יקב משפחתי, עם גישה הפוכה כמעט מזו של אלי בן זקן: במקום ללכת אחרי הזנים הבינלאומיים, פז התמסר לזנים ים־תיכוניים שמתאימים לאוכל הישראלי, למזג האוויר ולטרואר המקומי.

הקריניאן הוא הדוגמה הבולטת ביותר. ענב שבראשית התעשייה שימש ליינות זולים וחסרי אופי, הפך תחת ידי פז לענב מרתק, בעל עומק וייחוד. זו הייתה אחת המהפכות המשמעותיות שהוביל: חיפוש אחר זהות יין ישראלית אמיתית, לא כזו המחקה את אירופה אלא כזו שמתאימה למקום. ויתקין הפך במהרה לאחד היקבים החדשניים והמוערכים בארץ, והגישה של פז, יין שמדבר "שפת מקום",  מיצבה אותו כאחת הדמויות המשפיעות ביותר בבניית הישראליות של היין.

אייל דרורי יינן יקב עגור. צילום איתי להט מדף הפייסבוק

אייל דרורי – יקב עגור: אייל דרורי מיקב עגור הוא הקול הצעיר והמבטיח של הענף. הוא למד ייננות באיטליה, וכשחזר לארץ בחר להתמחות אצל יינן בעל פילוסופיה ייחודית ושונה מהזרם המרכזי – זאב דוניה יינן יקב סוסון ים. זה היה מהלך שכבר רומז כמעט על הכול: פתיחות מחשבתית, שבירת מוסכמות, גישה יצירתית, וראייה של יין כחוויה ולא רק כמשקה. דרורי מייצג דור חדש של ייננים שחושבים מחוץ לקופסה: יין שלא נתפס כ"נקטר האלים" שנועד למעמד גבוה בלבד, אלא משהו נגיש, נעים, מזמין, חווייתי. הוא מבקש למצות את הטרואר המקומי ולייצר יינות שמדברים אל אנשים צעירים, אל תרבות יין מתפתחת ואל דור שמחפש חיבור ולא היררכיה. ביקב עגור הוא שותף לתהליך מרענן שמחבר בין אדמה לבין יצירתיות, בין מסורת לבין חופש,  יין כחלק מחוויה כוללת, קולנועית כמעט, שמספרת סיפור של מקום, של אנשים ושל רוח חדשה בענף.

המירור בר במלון ממילא. צילום עמית גירון

לסיכום: במבט ראשון אפשר לטעות ולחשוב שזה עוד סופ"ש של טעימות, נוף וכוסות מורמות. אבל האמת עמוקה בהרבה. סוף-שבוע כזה מאפשר להביט פנימה אל מאחורי הקלעים של היין הישראלי, אל האנשים שמעצבים אותו, אל שלושת הדורות שמספרים ביחד את סיפורו של היין המקומי לא פחות מכל בקבוק. זו הזדמנות נדירה לראות שלושה סגנונות, שלוש תפיסות עולם ושלוש דרכי עשייה נפגשות באותו מקום, ולהבין דרך הטעמים והסיפורים כיצד היין הישראלי נולד מחדש בכל פעם מחדש.

זהו סוף-שבוע שמזמין לא רק לטעום יין, אלא לטעום מחשבה, דרך חיים. יין הוא תירוץ, האנשים הם הסיפור. בכל זאת יש נקודה נוספת שאי אפשר להתעלם ממנה: אף שהמארחות הן שלוש נשים,  ואין ספק שהן כוח יוצר, מוביל ומעורר השראה, לא תגיע לאירוע הראשון אף ייננית, למרות שבישראל פועלות עשרות יינניות מוכשרות ובולטות.

בנות "הכוס המלאה" התייחסו לכך בכנות וענו: “לשאלתך בנושא שיבוץ נשים באירועים שלנו – כמובן שזו מחשבה שמלווה אותנו מההתחלה, אבל זה לא הקו המנחה היחיד שלנו. אנחנו נשים, יוצרות מובילות, שרוצות לפרגן לכולם ולכולן, ולחגוג יחד עם כולם וכולן. עם זאת, יש מספר נשים מהתעשייה שכבר משובצות לאירועים הקרובים שלנו, ומתוכנן אף פרויקט גדול, כזה שטרם נעשה בישראל, שמוקדש לנשים וסביב נשים.”

תשובה זאת אולי מסכמת את כל מה שהסופ"ש הזה מנסה להיות: מקום של מפגש, של פתיחות, של חגיגה. לא רק של יין – של אנשים. יש שם עוד נקודה מטרידה – המחיר, אבל את זה מוזמנות ומוזמנים לבדוק במלון ממילא ירושלים.

מלון ממילא – רח' שלמה המלך 11 ירושלים, להזמנות 02-5482200, כל הפרטים ורכישת החבילה כאן

ביקורות יין: שלושה ייננים – שלושה דורות, שלוש פילוסופיות שונה ועשייה ייחודית

אלון גונן: בכל כוס יין מסתתר סיפור – לא רק של הענב או הכרם, אלא של היינן שמאחוריו. אלי בן זקן, אסף פז ואייל דרורי מייצגים שלושה דורות שונים של ייננות ישראלית — כל אחד עם פילוסופיה אחרת, גישה אחרת לטרואר, ליין ולחוויה. הדרך הטובה ביותר להבין את ההבדלים הללו היא דרך היינות עצמם: כל לגימה מראה מי הם, מה מניע אותם, ואיך כל דור מביא את החזון שלו לכוס.

החביות על טהרת סגאן-מורו הצרפתית הן אחד הסודות של קסטל-רזיאל. צילום רן בירון

אלי בן זקן – קסטל C שרדונה 2024: יין שהוא ביטוי מובהק של המסורת של בן זקן ושל משמעת מקצועית. ענבי השרדונה מתיישנים כשנה בחביות אלון צרפתיות. התוצאה היא בוקה עשיר וחמאתי, חומציות טובה שמאזנת את המידות, וטעם מלא ועגול עם קורטוב של פרי הדר, פרי טרופי ושקדים קלויים. הכרמים בהרי ירושלים, בגובה 700 מטרים, אדמה סלעית ומאווררת, בריזה ים תיכונית שמשלבת חום קיץ וגשמי חורף קרים,  כל מרכיב כאן מכוון לדיוק ויציבות.  Cשרדונה אינו יין להרפתקאות; הוא יין שמדבר על ניסיון, על מסורת ועל אמון בכוחו של הטרואר. מחירו 150 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – 135 ₪.

חביות ביקב ויתקין. צילום מדף הפייסבוק

אסף פז – ויתקין קריניאן 2021: יין בעל צבע עמוק וכהה. באף נפתחות תחילה ארומות של פרי שחור בשל—שזיף ופטל, עם נגיעה קלה של רימונים ורקע אדמתי עדין. במבחן האיזון, האף נעים אך מעט חד-ממדִי. בפה היין בעל חומציות טובה הטאנינים במלוא הדרם משתלבים נפלא עם האלכוהול והפרי, הסיום משאיר אחריו רמז אדמתי ותבלינים עדינים. זהו קריניאן מוצלח, בעל אופי ים־תיכוני ברור. מחירו 135 ₪. ציון 91. תמורה למחיר – 115 ₪.

חביות ביקב עגור. צילום מהיקב

אייל דרורי – עגור לבן 2024: הבלנד הלבן של יין זה – סוביניון בלאן, שנין בלאן, רוסאן וויונייה.  מייצג את הדור הצעיר, החשיבה מחוץ לקופסה והגישה החווייתית. רובו תסס בחביות ישנות ושהה על משקעיו, מה שמעניק עומק ומרקם נעים לשתייה. היין מאוזן בין מורכבות לרעננות, עם מינרליות וחמיצות טובה, וביטוי ברור של הפרי, הפרח והסלעים של הרי יהודה. דרורי יוצר יין שמזמין חוויה, נגיסה בטרואר, במרחב; יין שמראה איך אפשר להביא חדשנות, נגישות ושפה ייננית אישית מבלי לוותר על איכות. מחירו 95 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – לחלוטין.

לסיכום: שלושת היינות מייצגים שלושה דורות, שלוש גישות שונות ליין, אך כולם מחוברים למקום, לאדמה ולטרואר. בן זקן  – מסורת וקלאסיקה; פז – זהות מקומית מורכבת; דרורי – חדשנות, חוויה וחשיבה מחוץ לקופסה. כל יין הוא מראה של דורו, וכל לגימה מספרת סיפור שונה, אבל כולם יחד מבהירים את העושר והעומק של היין הישראלי כיום.

20,000 ליטר יין נשפכו בבנימינה: טקס קדום, נראות מודרנית ושאלות קשות על בזבוז ומשמעות

בצילום כותרת הידיעה באתר חדשות JDN. צילום התמונה באירוע דוד סילברמן dpsimages

אלון גונן: ביקב בנימינה התקיים לאחרונה טקס הפרשת תרומות ומעשרות בהשתתפות רבנים, אנשי כשרות, נציגי מועצה וראשי היקב. הרגע הדרמטי – פתיחת הברז ושפיכת 20,000 ליטר יין צעיר, עורר התרגשות בקרב המשתתפים, אך גם שאלות ציבוריות על בזבוז, מסר חברתי ותזמון סביבתי בעייתי. לא מדובר כמובן רק אצל יקב בנימינה – כל היקבים הגדולים עושים זאת. כולם.

הטקס אולי נועד להמחיש מסורת עתיקה, אבל למי שמסתכל מהצד זה נראה יותר כמו סצנה מתוך פרסומת ליין אדום עם נגיעות של בזבוז סביבתי. נבחרו עבורו כל הכוכבים: הרב הראשי לישראל, הרב הראשי לבנימינה, משגיחי כשרות מגופי הכשרות הגדולים, ייננים ומנהלים. כולם עברו בין מיכלי הענק של היקב, בדקו רשימות, סימנו חביות, ווידאו שהחביות מלאות עד הסוף. ואז הגיע הרגע הדרמטי: ברזים נפתחו, והיין החל לזרום בכמויות אדירות אל חצר היקב. ניחוח חזק של יין מילא את האוויר, המשתתפים פרצו בריקוד של מצווה, ורבים צילמו את האירוע כדי לתעד את "הקדושה בפעולה".

הצופה החיצוני, כלומר כל מי שאינו מחובר להלכה ולחגיגות השבטיות של עולם הכשרות, עלול להרגיש מבולבל. מדובר באלפי ליטרים של יין צעיר, עם פוטנציאל יישון, שנשפכים לאדמה. מבחינת ההלכה, רק חלק זעיר מהיין היה באמת "תרומה" ו"מעשר" – אפשר היה לעשות את כל זה עם כוס אחת, בטקס שקט ורגוע, ולחסוך בזבוז אדיר של משאבים. אבל איפה הדרמה הטלוויזיונית, איפה ההתרגשות הציבורית, לכן כל היין שנשפך לחצר, היה פשוט כדי שכולם יראו, שהמצלמות יעבדו, שהפלשים יבזיקו.

מתחם יקב בנימינה. צילום פיקיויקי ישראל

ומה עם הצד החברתי של המצווה – הנתינה לעניים? מבחינה הלכתית, היום אין אפשרות לתת את התרומה לכהן בטהרה, והמעשר לעניים יכול להתקיים בדרכים אחרות, למשל כספי או במוצרים חלופיים. כלומר כל אותו יין אדום ומלא עשרות אלפי ליטרים מגדולי היקבים בישראל, לא הגיעו לידיים של אף נזקק. אם מסתכלים מבחוץ, זה נראה כמו אירוע שבו נתינה משמשת בעיקר כתפאורה לטקס הפומבי.

בנוסף, יש הפן הסביבתי. תעשיית היין צורכת כמויות עצומות של מים, אנרגיה ועבודה. לשפוך 20,000 ליטר יין, גם אם מדובר ביין צעיר, זהו מסר צורם בעידן שבו בזבוז מזון והגנה על משאבי טבע נמצאים בראש סדר היום. למי שחי מחוץ לחגיגות הרבנות, זו תמונה קשה: משאבים אדירים נשפכים במופע שלא נועד לאכילה או תרומה אמיתית, אלא רק להמחשת פעולה קדושה.

הפן היחצני של האירוע אינו פחות מרשים. נוכחות רבנים בכירים, מפקחי כשרות מכל הגופים, צילומים מרהיבים, סיקור תקשורתי נרחב – כל זה מייצר מסר ברור: "תראו כמה אנחנו מקפידים, תראו כמה אנחנו קדושים, תראו כמה אנחנו מסורתיים". האמת היא, שהטקס הזה הוא קודם כול מחזה לעיני הציבור. המטרה היא לייצר נראות, למתג את היקב ואת גופי הכשרות ולחזק את תחושת הסמכות הדתית מול הצרכן הדתי והמסורתי. הרוח האמיתית של המצווה, הנתינה והצדקה, נדחקת לשוליים.

ובכל זאת, עבור המשתתפים במקום מדובר היה ברגע מרגש, שמזכיר את ההיסטוריה הארוכה של תרומות ומעשרות בארץ ישראל. הם חוו את קדושת המצווה, חגגו את המסורת, ולחלקם גם הרגש האישי היה משמעותי. אבל מבחוץ, עבור הציבור הרחב, האירוע הזה הוא תזכורת איך מסורת עתיקה יכולה להפוך ל"מופע" מרשים, לפעמים על חשבון ערכים מודרניים של נראות חברתית, אחריות סביבתית ושימוש מושכל במשאבים.

בסופו של דבר, הטקס ביקב בנימינה הוא משל מושלם על פערים. מצד אחד, קיום מצווה עתיקה ומכובדת, נוכחות רבנים, שמירה על כשרות, מסורת וקדושה. מצד שני, מראה פומבי מרשים שמדגיש רושם, יחסי ציבור ואפקט ויזואלי, לפעמים על חשבון מהות המצווה עצמה. זהו טקס למען יראו, במובן המובהק של המילה, שבו הדרמה והחזות גוברות על התכלית החברתית והסביבתית של המצווה. עשרים אלף ליטר יין נשפכו – לא לעני, לא למוסר, רק בשביל התמונה.

טקס קדוש? לא. מופע יחסי ציבור אדום זורם כן. המשאבים נשפכים, המשמעות האמיתית נשכחת. "ייראו" – וזה כל מה שחשוב. מסורת? אולי. אחריות ? נדחית לצד. וזה מה שמכנים היום מצווה.

ולי מה זה עושה? כשהטקס הזה של שפיכת יין צעיר לעיני כולם עולה בתודעה, קשה שלא לחשוב על הדימוי האדום שזורם אל האדמה, שמזכיר בעדינות את הזיכרון הכואב של אלפי קורבנות שנפלו במחדל של שבעה באוקטובר. צבע היין, אדום ותוסס, מעורר אסוציאציות שלא ניתן להתעלם מהן.

עוֹלְלוֹת בקצרה

רשת am:pm מרחיבה את פעילות היין שלה – גם עם יין ממותג עבורה

מדפי יין בחנות am:pm. צילום שי בראל

רשת חנויות am:pm עם יותר מ־60 סניפים מנֵס ציונה עד הקריות, שפתוחים 7 ימים בשבוע, זיהתה את פוטנציאל מדפי היין שלה, מן הסתם לפי היקף הקניות, והחליטה ליצור את "מרתף היין האישי של העיר". זה לא מרתף פיזי, אבל מהלך שיווקי שלפי הרשת תוכנן על ידי מומחי יין וחווית לקוח.

הפרימיטיבו הממותג של am:pm. צילום מהרשת

היתרון של הרשת טמון במיקומיה העירוניים, ובימים ושעות הפתיחה – כל הזמן. החנויות מציעות מגוון רחב של יינות ישראליים ובינלאומיים בטווח מחירים של 50 ₪ עד 120 ₪, כשלפי הרשת אלה "יינות מעולים במחירים נוחים והצעות ערך מפתיעות". שדרוג והרחבת קטגוריית היין מקבלים ביטוי נוסף בשיתוף פעולה של am:pm עם אומן הרחוב התל-אביבי אלעד אליקים, שיצר עיצוב מיוחד למהדורה מוגבלת של יין Electric Bee Primitivo איטלקי – 6,000 יחידות, המוצע למכירה לצד הגרסה הרגילה של הסדרה. דבר הרשת על היין: "מבוסס על 100% ענבי פרימיטיבו (זינפנדל), מציג ארומות של דובדבן בשל, תות, שזיף ופטל שחור, לצד טעמי פירות יער מאוזנים וסיומת מלטפת". מחירו ברשת 70 ₪. משתתף במבצע 2 ב-100 שקלים (בתוקף עד 22.12.25).

רשימת סניפי am:pm כאן

14-20.12.25: לראשונה שבוע היין באילת

שבוע היין הראשון באילת יתקיים לראשונה בתאריכים 14-20.12.25. השבוע יתקיים ביוזמת האגף לפיתוח כלכלי וחדשנות – הבית לעסקים בעיריית אילת, ובשיתוף תאגיד התיירות ובעלי העסקים המקומיים.

מראה לכרם של יקב הים האדום באילת. צילום איל שחר

מי שיגיעו לשבוע זה, ובכלל, יגלו שבאילת יש יקב: יקב הים האדום,  מוקף כרמים ירוקים נטועים באדמה המדברית. תתקיים בו תערוכת "דמיון" עם 26 אמנים מקומיים, כשמחצית מהכנסותיה יועברו לעמותת 'האלמנט החמישי', לטיפול בפוסט טראומטיים. הכניסה חופשית. יקב הים האדום גם יקיים סיור מודרך במקום מדי יום במהלך השבוע, כולל טעימות מיינות היקב.

בר היין רכטר יקיים הופעה של סינגולדה וחברים, לצד יינות יקב פלדשטיין.

מסעדת ברנז'ה, שמרענת את תפריט היין שלה מדי חודשיים, תקיים ערב מיוחד עם שחר תמיר – זוכה משחקי השף, שיגיש מבחר מנות מיוחדות לצד יינות שנבחרו ללוות את הארוחה.

יינות אילת של ערן לס באזור התעשייה – לא להחמיץ ביום וגם בערב. צילום מדף הפייסבוק

ביינות אילת, מוסד יין מקומי ותיק הפועל כבר למעלה מ-25 שנה יקיימו חגיגה יוונית עם להקת יאמס, לצד יינות לבנים ומזטים.

במסעדת פדרו שקיימת מ-1969, יערכו ערב של חגיגה ספרדית עם טאפסים, מופע פלמנקו ויינות ספרדיים משלושה יקבים.

 השף הפרטי נוף שלי יקיים בביתו מפגש מיוחד עם "ארוחת השבט", בה יארח מספר מצומצם של אנשים לארוחה מיוחדת עם 12 מנות, ויינות שבחר במיוחד שיתאימו ללוות את המנות השונות.

בכרם שיזף ליד מצפה רמון לא מרססים, לא מדשנים. העשבים גדלים ועליהם כמות נאה של חרקים טובים שאוכלים את הכנימות. צילום צור שיזף

בר היין ג'ולי רוג'ר יארח ביום חמישי את את יקב כרם שיזף של צור שיזף, לערב יינן שופע סיפורים וטעימות, וביום שישי יקיים מסיבת רחוב ישראלית עם להיטים משנות ה-70 עד שנות ה-90, לצד יינות ישראלים של יקבים מרחבי הארץ.

חנות המשקאות סלובטיק, הוותיקה והגדולה בעיר, תקיים מפגשי טעימות מודרכות של יקבי בוטיק מובילים מהארץ והעולם.

בדיינר ברביס יתקיים פיקניק איטלקי עם פיצות חמות מהטאבון, ג'לאטו איטלקי אמיתי וכמובן יין איטלקי. בימים שני עד חמישי יקיימו גם HAPPY HOUR בשעות 17:00-19:00, בה יציעו יין ב-18 ₪ עם כל ארוחת המבורגר.

מסעדת המחבוא של אדי מ-1969 – בעבר בעיר היום באזור התעשייה התוסס. צילום מדף הפייסבוק

שבוע היין יגיע לסיומו עם אירוע במחבוא של אדי, שייקח את האורחים הישר לצרפת עם שאנסונים צרפתיים של איב מונטאן, אדית פיאף וסרז’ גנסבורג, שיחזירו את הקהל אל סמטאות פריז של פעם. זאת לצד יינות צרפתיים נבחרים מבורדו, בורגונדי ואלזס, שיוגשו בבר היין ומנות שף קלאסיות מהמטבח הצרפתי.

שבוע היין אילת 14-20.12.25 – פרטים מלאים על האירועים כאן

12 תגובות

  1. לגבי יקב בנימינה :
    אני חושב שקשה לראות מישהו שלא פתח מעולם ספר הלכה של נושא הפרשת תרומות ומעשרות
    מחווה דעה על דברים שפשוט הוא לא מבין בהם
    מאוד חבל
    אם כבר ה 7 באוקטובר לי זה מזכיר את זה שבאמ"ן היו עסוקים במשבר האקלים במקום להביא דוחות מה האויב מתכנן
    פשוט שכל אחד יעשה את מה שהוא מבין ובמה שהוא טוב
    ובאמת בביקורות יין איכות מול מחיר אתה ממש מעולה נשמח שתמשיך להתמקד בזה

    1. רז יקירי כבוגר בר אילן לפני 400 שנים פתחתי גם פתחתי כמה ספרים שקשורים , וגם שמתי עלי מדים קצת יותר מ 10 שנים אז או שתהיה עניני ותגיב על תחום שאתה מתיימר להבין בו ולהסביר את עמדתך בנושא הבזבוב או הנראות שעליה כתבתי או שרד חפה כמו שאומרים בעגה הצבאית וכמו שהאשמת אותי שלא פתחתי ספר הלכה אני מרשה לעצמי להאשים אותך בזה שלא שמת מדים עליך ( אבל תקן אותי אם אני טועה. )

      1. אלון היקר
        בא נסכים שזה לפני 40 שנה פתחת ספרים שקשורים לא הופך אותך ליותר מבין בנושא שיש אנשים שעוסקים בו יום יום ועל זה בדיוק כתבתי
        אישית אני לא מבין בתחום (כאחד ששם מדים כמה וכמה שנים ) לא היה לי זמן באמת ללמוד את הנושא
        אבל מעיון קצר עולה ששיעור תרומה הוא 1/60 מהכמות שיש כך שזה לא כ"כ מופרך הכמות ששפכו בבנימינה

        כאחד שהשתתף כמה פעמים בטקסי סיום בחיל האוויר ועד היום לא שמעתי מילה על הבזבוז של שעות טיסה ותחמושת שהולך להרשים את משפחות החיילים
        אבל כנראה כל אחד מה שחשוב לו שם מותר לבזבז….

  2. בתור כהן חילוני המצב מתסכל. מתי יהיה כאן שקט ועובדי האלילים יתנו לקבל מעשרות ולעשות על האש בשקט?

  3. שפכו 20,000 ליטר יין — אבל הכמות האמיתית שנשפכה פה היא כנראה של רגישות יתר.
    מדהים איך ברגע שמישהו מעז להגיד שמופע יח״צ הוא… מופע יח״צ, פתאום כל המחנה קם כאילו חיללו את לוחות הברית.

    בואו נרגיע רגע: המצווה שלכם לא נפגעה.
    הקב"ה לא התעלף.
    היחידים שנפגעו פה הם אלה שהתרגלו שאף אחד לא מעז לשאול שאלות על הפיכת טקס פשוט לשואו אדום זורם עם תאורה מקצועית.

    ולמי שקורא לגונן "לא מבין", "נגד הדת", "אנטי" וכו' חברים, זו לא הגנה על אמונה.
    זו הגנה על תפאורה. לא על קדושה — על סט צילומים.
    כי כידוע, התרומות והמעשרות נעשות כיום בכוס אחת. כן, כוס. קטנה. זה מספיק הלכתית.
    אבל כוס לא יוצאת טוב במצלמה, נכון?
    אז פותחים ברזים. סוגרים עיניים. ופותחים חשבונות ברשתות כדי לצעוק על מי שהעז להגיד את המובן מאליו.
    ולקינוח : הכי נוח לברוח ל"פגיעה בדת" כדי לא להתמודד עם דבר הרבה יותר פשוט:
    זה היה בזבוז ענק. זה היה מופע. זה לא היה טקס של עניים, תרומה, צדקה או ערך.
    זה היה פוטו-אופ. נקודה.
    הדת תשרוד. אל תדאגו. אבל אם יש משהו ששורט פה את התדמית — זה לא ביקורת עיתונאית.
    זה מי שהפך טקס קדום לקרקס מודרני ואז נעלב כשמישהו מצביע על זה.

    1. התלבטתי מאוד אם להגיב או לא – ולבסוף החלטתי…
      רק אקדים ואבקש שמי שלא מעניינות אותו העובדות שלא יקרא (וכל שכן שלא יגיב כי איני מעוניין להכנס לוויכוחים…)
      … … …
      אני קצת מבין בתחום (גם ביין וגם בהלכה…) ורק זאת אומר שלא מספיקה כוס אחת של יין לתרומה על כמויות יין אדירות.
      די אם אפנה את המתעניינים לעיון בנושאים: "תרומה גדולה" ו"תרומת מעשר."
      (אכן לתרומה גדולה כיום די בפחות מ1 מ"ל יין ('כלשהוא') אך לתרומת מעשר צריך 1/100 מכמות היין המתעשר. זאת בנוסף למעשר לוי ועני אשר יכולים (וצריכים) להנתן גם כיום (שלא בטהרה).
      נ.ב. התגובה לאו דוקא ליואב היקר (ניסיתי להגיב באופן כללי אך לא הצלחתי…)

  4. מה שקורה פה כבר מזמן לא "דיון ציבורי" זו מציאות עקומה שמעמיסה על כתפיים של צד אחד, בזמן שקבוצות שלמות נהנות מהנחות, פטורים ויחס מיוחד כאילו המדינה היא חנות פרטית שלהן.

    אותם גופים שמסרבים לקחת חלק בסיסי בביטחון המדינה — נהנים מתקציבים, הנחות והטבות שאזרח עובד, משלם מסים ומשרת לא יראה גם בחלומות.
    אותם מנהיגים שמטיפים ל"ערכים" שולחים את הילדים של אחרים להילחם, בזמן שהם שולחים את שלהם להתפלל על קברים צדיקים, אבל לא על קברי החיילים ששומרים עליהם.

    זו לא מחלוקת.
    זה חוסר איזון מושרש. מצב שבו יש מי שנותנים הכול ויש מי שמקבלים הכול.
    ואם מישהו מעז להגיד שזה לא צודק? מיד מאשימים אותו שהוא “נגד דת”.
    סליחה, לא.
    זו לא מלחמה בדת — זו מלחמה על הוגנות.

  5. בכתבה על שלושת הייננים והביקורת המלווה, היין, כמו החיים, נבנה במגע בין העבר, ההווה והעתיד. כל דור הוא מעין ציר שמחבר מסורת, חכמה וחדשנות, וכל יינן מביא את קולו הייחודי, אך יחד יוצרים סינרגיה של משמעות. כפי שאמר אריסטו על מופת ההרמוניה והמידה הנכונה, כך גם היין – רק כאשר כל חלק נמצא במקומו, כל סיפור נשמע, כל ניסיון נחשב – נוצר שלם, מושלם ומאוזן. זהו שיעור על סבלנות, על עשייה מושכלת ועל הערך של ראייה רחבה, שמזכירה לנו שכל יצירה, כמו כל חיים, נבנית על כבוד לדורות שקדמו לנו ועל תקווה לדורות שיבואו.

  6. בכתבה על עידו לוינסון ויקב גארג' דה פאפא לא נשאלה השאלה המרכזית והמתבקשת: כשהיין נושא את שמו של יינן מפורסם של יקב בוטיק, האם הלקוח צריך להסתפק היעוץ מרחוק, כי לי ברור שלקוחות שאוהבים את היינות של אותו יינן מצפים לחוויה אותנטית, בדיוק כמו שאי אפשר להזמין מנה במסעדת שף מפורסם ולצפות שהחוויה תהיה אמיתית אם השף רק נותן הוראות לצוות במקום לעמוד ליד כל סיר ומחבת. וכאן עולה האכזבה: כשמתברר שהיינן רק מייעץ מרחוק, שכל החלטה טכנית מתקבלת בידי אחרים, נוצרת תחושת ניתוק בין השם לבין היין עצמו. היין יכול להיות איכותי ומדויק, אבל כבר אין בו את ה”חותם האישי” שמצפים לו; מדובר במוצר שמשקף רעיון או מיתוג, לא יצירה אישית אמיתית. והתוהה היא, האם באמת ראוי לקרוא ליקב “שלו” כאשר הידיים שעיצבו את הטעמים היו של אחרים? בדיוק כמו במסעדת שף, הפער בין הציפייה לאותנטיות לבין המציאות משאיר טעם של אכזבה אצל מי שמחפש חוויה אישית ומוחשית.

  7. כתוב בפירוש שלוינסון כל חודש בארץ – ואם אתה לא יודע, במסעדת שף, השף לא מבשל אישית את כל המנות לכל הסועדים – לא בעולם ולא בארץ.

  8. שאפו על כתבות איכותיות, מה שהעיתונות הרשמית והגדולה לא עושה וצריכה לעשות אתם עושים, גוגל שומר הכל וההסטוריה תשפוט את הציבור החרדי שעושק ושולט ורומס כל חלקה טובה שלשמה כמה המדינה הזו על ידי הציונים . לא הם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הרשמה לניוזלטר