אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים כבר 700 ימים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, שמחים על שובן הביתה בחיים של אמילי, דורון, רומי, לירי, קרינה, דניאלה, נעמה, ארבל, אגם. שמחים על שובם של גדי, עופר, קית', ירדן, חמשת התאילנדים, אוהד, אור, אלי, יאיר, סשה, שגיא, הישאם, אברה, אליה, טל, עומר ונקרט, עומר שם טוב, עידן. אבלים מכל הלב על החללים שהוחזרו: שירי ביבס, כפיר ואריאל, עודד ליפשיץ, שלמה מנצור, צחי עידן, איציק אלגרט, אוהד יהלומי, ג'ודי ויינשטיין-חגי וגדי חגי, נטפונג התאילנדי, יאיר (יאיא) יעקב, אביב אצילי, עפרה קידר, יונתן סמרנו, שי לוינסון, אילן וייס, עידן שתיוי  – יהי זכרם ברוך. מייחלים לשובם של כל 48 החטופים שנשארו בשבי – עכשיו! שמישהו יתעורר כבר!

יין בשמיים: פגישה וירטואלית עם רוגוב ופאר על הענף הישראלי

אלון גונן: ספטמבר הוא חודש של אובדן – מני פאר הלך לעולמו בספטמבר 2014, ודניאל רוגוב בספטמבר 2011. אבל למעלה, בין העננים, הזמן לא קיים והטעמים אינם מוגבלים. כאן יושבים דניאל רוגוב ומני פאר, כוסות יין בידיהם, מתבוננים על מרחבי הענף שהם אהבו כל כך. שני ענקים, שונים בגישותיהם, אך דומים בתשוקה שלהם ליין, יושבים על ענן רך ומרגישים את הרוח הקלה נושבת סביבם, ואת קרני השמש שמשלימות את החוויה.

רוגוב מתמקד בנוזל עצמו: הצבע העמוק, הארומה שמתפתלת לאף, המרקם שמתחבר עם החך. פאר, לעומתו, מביט באומן שמאחורי היין, בחריצות, באומץ, בסיפור שמפגיש את האדמה עם הנשמה. "ריח הפירות כאן למעלה, מתובל בזיכרון האדמה", אומר פאר. "כל בקבוק מספר סיפור, כל יינן משאיר חותם, והטעויות הן חלק מהקסם." רוגוב מרים את כוסו, מחייך: "היין הטוב ביותר בעולם הוא היין שאתה אוהב".  פאר מהנהן: "היין הוא לא רק טעם, הוא סיפור, יצירה, אהבה. כל יין הוא חוויה."

לפניהם פרוס שולחן טעימות רחב, כאילו נשלף מתוך חלום, מלא בבקבוקים שמספרים את סיפורו של היין הישראלי. כל בקבוק הוא כרם, אדמה, עבודה מסורה ותשוקה יצירתית שמשתקת בנוזל. כאן עומדים היינות של אבי פלדשטיין, המבעבע של אלי בן זקן מיקב רזיאל, 'עוז' – היין של זאב דוניה על שם הסופר עמוס עוז, 'אסופה' של גיא אשל, 'קותי' – היין של אורנה לב, על שם אביה האלוף יקותיאל (קותי) אדם, הרוזה של לורי לנדר מיקב צפרירים, היין של שוקי ישוב מיקב עגור, ולצידו היין של אייל דרורי – היינן הצעיר שהחליף את שוקי כיינן היקב.

לכל בקבוק יש סיפור משלו, ולכל לגימה יש משמעות: רוגוב בוחן את האיזון, המרקם, החומציות והחמימות הפירותית. פאר מתמקד בסיפור שמאחורי היינן, בכוח היצירה שמביא את היין לחיים, בקסם שבסיפור האישי, ובחיבור בין מסורת לחדשנות. הם טועמים, משווים, מנתחים, צוחקים, ומגלים שכל בקבוק מעורר זיכרון אחר, כל לגימה מזכירה רגע מהעבר של הענף, כל ארומה מביאה איתה סיפור שממשיך להיבנות כאן למעלה, בין העננים.

השולחן השמיימי הזה הוא לא רק מקום לטעימה, הוא מראה של כל הענף, של כל החלומות והיצירות, של כל האנרגיה שישראל השקיעה ביין. כאן, מעבר לזמן ולמקום, רוגוב ופאר יוצרים מחדש את החוויה – טועמים, מפרשים, ומשתפים כאילו כל הענף נמצא איתם על הענן: הדבוקי של  אבי פלדשטיין – רוגוב נמשך לאיזון בין חומציות לפירותיות, ובין גוף לנשימה. פאר מביט בסיפור שמאחורי היינן, בכוח היצירה שמביא את היין לחיים. המבעבע של אלי בן זקן מיקב רזיאל –  שילוב של מסורת ונועזות מודרנית. רוגוב בוחן את הטאנינים, פאר את הרגש שמוביל כל לגימה.

עוז של זאב דוניה – פאר רואה עומק רגשי, רוגוב את האיזון בין גוף לחמימות פירותית. אסופה של גיא אשל – רוגוב מתפעל מהדיוק, פאר מהסיפור שמחבר מסורת לחדשנו, בין יינן מנוסה לילד שבו. קותי של אורנה לב – רוגוב מתפעל מההקפדה על פרטים קטנים, פאר מהשילוב אומנותי ונגיעה נשית. הרוזה של לורי לנדר – פאר מריח את הפרחים והפירות, רוגוב בוחן את האיזון בין חומציות למתיקות./

קסם שמירה מיוחדת  של שוקי ישוב מיקב עגור – רוגוב: יין עם מסורת מול ניסוי, ניסיון מול יצירתיות. פאר: יין שהשדים יצרו, אותם שדים שמלווים את שוקי מאז המלחמה ההיא, וזיכרונותיו משתקפים בכל לגימה. היין שלו הוא מסע אישי שמחבר בין כאב ליופי, בין טראומה לאומץ. היין של אייל דרורי, היינן הצעיר שהחליף את שוקי ביקב עגור – נועזות, חידוש, פרספקטיבה חדשה שמרעננת את כל השולחן.

הם טועמים, צוחקים, משווים בין סגנונות שונים של יין ואומנות. כל בקבוק מספר סיפור אחר, כל לגימה מעלה זיכרונות של כרמים, של שמש וגשם, של עבודה מסורה ואהבה לאדמה. רוגוב אומר במבטא אמריקאי-ברוקליני חרוך מסיגריות: "אני חושב שהיינו מרוצים. היינות אינם מושלמים, אבל הם חיים, תוססים, מלאי אנרגיה. כל יין הוא חלום אחר, וכל יינן משאיר חותם." פאר לוגם באיטיות, נושם את הארומה: "והסיפור הזה – הסיפור של היין ושל היצירה – הוא מה שהופך את הכול לחוויה אמיתית. כאן למעלה, כמו למטה, היין הוא לא רק טעם – הוא נשמה."

רוגוב מחייך בחצי חיוך, מעט עצבני: "אני תמיד האמנתי בכוח של הענף, שהוא יודע להתקדם, להתחדש, אפילו מול קשיים. אבל צריך להסתכל למעלה, לשאוף לשוק העולמי, להשקעה ממשלתית אמיתית, לחינוך ולתמיכה בייננים וביקבים קטנים ובינוניים." פאר מוסיף, בקול רדיופוני איטי ומדוד: "העתיד תלוי ביצירה ובאומנות, אך גם בקבלת סיכונים. אם יינן ישראלי יכול למכור בחו"ל בלי מגבלות פוליטיות או דתיות, אם היצירה תזכה לתמיכה בלי קשר לכשרות, אני מאמין שיש עתיד. אחרת  הענף עלול להיתקע בין כרמים נפלאים לעולם שסגור בפניו."

רוגוב נאנח, אך מביט בחיוך בכוסו: "ואולי, רק אולי, השילוב של יצירתיות, אומנות ואומץ עסקי ימצא דרכו. הענף  חייב להילחם, לחלום, ולזכור שהוא כבר ייחודי כמו שאין שני לו." פאר מתבונן בכוכבים שמעליהם: "היין הישראלי תמיד ידע לייצר קסם, גם אם האתגרים רבים. אני מקווה שהוא ימצא את הדרך להצליח, גם מול כל ההגבלות."

כך, בין עננים, ריחות, סיפורים, ביקורות וגעגוע למטה, הם צופים, כוסותיהם בידיהם, טועמים את ההיסטוריה, ההווה והעתיד של היין הישראלי. כל לגימה היא מפגש בין עבר להווה, בין מסורת לחדשנות, בין אדמה לאדם, והחוויה הופכת לחלום, שבו הזמן, הטעם, הסיפור, הביקורת והשאיפה לעתיד מתמזגים לכדי יצירה אחת שלמה.

דניאל רוגוב ומני פאר הלכו לעולמם בטרם עת, ולא נמצאו להם מחליפים – לרוגוב כמבקר יין ולפאר כמי שמעביר את סיפור היין לאנשים מהשורה. שני אנשים שכל אחד מהם היה ייחודי בדרכו, והחיבור ביניהם עיצב את הדרך שבה ישראל מביטה על יין. רוגוב ופאר השאירו חותם שאין שני לו, והשפעתם ניכרת בכל לגימה, בכל ביקורת, ובכל יצירה של הענף הישראלי עד היום. השולחן השמיימי, הביקורות, הזיכרונות והטעמים – כל אלה ממשיכים להזכיר לנו את הנוכחות שלהם, גם כשהם אינם בינינו.

יונתן לבני עם יינות שטעם לקראת ראש השנה

חגי ישראל הפכו כבר לפני שנים למועדים בהם היקבים בישראל שמוכרים בתקופות אלה נתח גדול מיינותיהם, משתדלים, עד כמה שאפשר, להוציא לשוק יינות חדשים לקראת החג. כמו בכל שנה חגי תשרי קרובים לסיום הבציר. השנה חסרו ליקבים פועלים, אך יקבים רבים הסתמכו על מתנדבים שעזרו בבציר. מספר יקבים העבירו לי יינות חדשים שלהם שיצאו לשוק לאחרונה. הנה יינות אותם טעמתי בימים אלה:

יקב יתיר – הר עמשא אדום 2022: בלנד אדום המורכב מ- 41% ענבי קברנה סוביניון, 18% שיראז, 18% פטי ורדו, 10% מרלו, 7% מלבק ו- 6% טנאט – מכרמים שונים ביער יתיר. הזנים התיישנו בנפרד בחביות עץ במשך שנה, ואחרי שהבלנד הסופי הורכב הושאר ביקב בבקבוקים. בטעימה, יין מאוד מורכב ועשיר בטעמים, עם טאנינים מאוד חזקים. אני סבור כי הטאנינים  עשויים להירגע מעט עם הזמן, ואז תתווסף לו עוד איכות. המחיר 125 ₪ – מומלץ.

יקב סוסון ים – לבירינט 2024: יין לבן יבש, מורכב מ-60% גרנאש לבן מכרם במזכרת בתיה, 30% קלארט מכרם בפקיעין, ו-10% רוסאן מכרם בנגב – ללמדך שבארץ קטנה ניתן לערבב ענבים ממקומות שונים, ובכל זאת ליצור יין מורכב ואיכותי עם בלנד קלאסי צרפתי בביצוע ישראלי, שתסס והתיישן 9 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. יין לבן עם חומציות עדינה. מאוד נעים לשתייה. יין ליום קיץ חם. המחיר 95 ₪ – מאוד מומלץ.

יקב סוסון ים – סוביניון בלאן 2024: ענבי הסוביניון בלאן הגיעו ליקב ששוכן במושב בר גיורא ליד ירושלים, מכרם בן זימרה בגליל העליון. זו הפעם הראשונה שהיקב ייצר יין מזן זה. היין שהה 9 חודשים בחביות עץ אלון משומשות. יש לו טעם מאוד אופייני לזן, עם סיומת ארוכה ביותר. היינן זאב דוניה סבור, שאם אינך יודע איזה יין אתה שותה, אתה עשוי לחשוב שיש לו אפטר טייסט של יין אדום. אני לא חשתי בכך, אבל בהחלט הערכתי את טיבו של היין. המחיר 150 ₪ – יקר אבל איכותי ביותר.

יקב כרמל – קברנה סוביניון 2022 מסדרת VINEYARDS: זו סדרת הפרמיום של היקב. היין שעשוי מענבי קברנה סוביניון שהגיעו מצפון רמת הגולן, מכרמים בגובה 900-1000 מטר מעל פני הים, תסס והתבגר בחביות במשך 14 חודש בחביות, ולאחר מכן שנה נוספת בבקבוקים. יין בעל צבע ארגמני. גוף מלא, כבד ועוצמתי, עם טעמי פירות אדומים שחורים, 14.5% אלכוהול. יין טעים לאוהבי הזן. המחיר 85 ₪ – מאוד הוגן.

יקב להט – לבן 2023: עשוי מ-70% ענבי רוסאן, 25% ויונייה ו-5% מרסאן, כולם מהגליל העליון, מספסופא, כרם בלוע וכרם עין זיתים. התירוש הועבר לחביות עץ צרפתיות בנפח 400-500 ליטר למשך 6 חודשים, ולאחר מכן היין הועבר לסינון ולביקבוק. יין מורכב מאוד בטעמיו, עם הרגשה מובהקת של יין לבן איכותי שזקוק עדיין להתיישנות. בטעימה מורגש שיש לו פוטנציאל להתיישן אפילו בהיותו יין לבן. המחיר 120 ₪.

יקב פלדשטיין – גרנאש 2022: היין עשוי מענבי גרנאש מכרם בפקיעין על אדמת טרה רוסה מעל סלע. אבי פלדשטיין היינן אומר כי הגפנים עברו דילולים נרחבים לשם חידוד טעמי הענבים. היין  התיישן 14 חודשים בחביות בורגונדיות משומשות, "כדי להסוות את העץ ולהשאירו יין שקט", כך היינן. שתיתי אותו לראשונה לפני מספר חודשים, וגם אז היה ליין טעם טעים ומפתה, עם ניחוחות מרווה, רוזמרין ותימין. יש לו גם מעט טעם של יין רוזה איכותי. המחיר 129 ₪.

יקב ברקן – קברנה סוביניון פלטינום 2023:  הענבים ליין נבצרו בכרמים שונים בגליל העליון: עלמה, דלתון ויפתח. ההתיישן 18 חודשים בחביות. יין מאוד עוצמתי בטעמיו, עם סיומת מתובלנת וריחות של דובדבנים שחורים ושזיפים כהים. היין מבוקבק בבקבוק גדול וכבד ביותר, כנראה כדי להוסיף לו יוקרה. זקוק לעוד התיישנות מאחר שהתחושה בטעימה היא של יין מאוד כבד ועדיין לא מאוזן דיו. המחיר 80 ₪ – ממש זול עבור יין מסוגו.

יקב כישור – תפן אדום 2023: היקב הוקם בכפר כישורית המיועד לאנשים עם צרכים מיוחדים. היין הוא בלנד של ענבי גרנאש, סירה ומורבדר. בדרך כלל נהוג לקרוא ליין שעשוי מענבים אלה GSM, אך ביקב כישור בחרו לקרוא לו תפן אדום. היין שהה 18חודשים בחביות עץ אלון צרפתי בנפח 300 ליטר, ובוקבק בחודש מאי 2025. זהו יין עוצמתי, מתובל, בעל גוף מלא ומאוד פירותי.  אני סבור שהיין עדיין לא מאוזן דיו עקב היותו זמן קצר כל כך בבקבוק, אך הפוטנציאל האיכותי שלו כבר מורגש בשתייה עכשיו. אני מציע לצננו מעט לפני השתייה. המחיר 120 ₪ – שווה ביותר.

יקב כישור – תפן לבן 2024: יין שמורכב מענבי שרדונה, ויונייה וסוביניון בלאן מכרמי היקב בגליל המערבי. תסס 35 ימים, ולאחר מכן שהה 8 חודשים בחביות אלון צרפתי בנפח 300 ליטר. בלנד מאוד טעים, עם ארומות וטעמי אגסים, תמרים צהובים, וחמאתיות נעימה בפה. יין רענן, מצוין ליום חם לאחר שהייה של כמה שעות במקרר. גם יין זה בוקבק במאי 2025. כבר היום הוא טעים, אך אני כמו ביין האדום של כישור, אני סבור שטעמו עשוי להשתפר עוד יותר לאחר שהייה של עוד מספר חודשים בבקבוק טרם שתייתו. המחיר 120 ₪ – שווה.

יקב מוריה – קברנה פרנק 2023: השנה היא האחרונה בה היינן ברוך יוסף מייצר יינות ביקב. כששתיתי את יינותיו לפני מספר ימים, הוא אמר שעקב גילו החליט לסגור את היקב השוכן ליד ירושלים. הענבים ליין זה הגיעו  מהגליל, ושהו 6 חודשים בחבית. בדרך כלל מהווה קברנה פרנק את התוספת הארומטית ליינות בורדו בצרפת. הקברנה פרנק ששתיתי היה ממש ייחודי בטעמיו, עם מעט מתיקות בסיומת. המחיר 175 ₪ – יקר אך מצוין.

יין טבעי בישראל: הטרנד, האמת והסכנות שבדרך

אלון גונן: בשנים האחרונות, עולם היין הישראלי נחשף למונח "יין טבעי" שהפך למטען רגשי, ומותג שיווקי חזק. אבל מה באמת מסתתר מאחורי הטרנד, והאם באמת מדובר במהפכה אותנטית או במעין אופנת פופוליסטית שמנצלת את חוסר הידע והרגישות של הצרכן?

לפי ההגדרות המקובלות בעולם, יין טבעי הוא יין שמיוצר עם מינימום התערבות בכרם וביקב, כלומר ללא שימוש בכימיקלים, שימוש בשמרים מותססים טבעיים, ללא תוספות סוכר או מייצבים, ולעיתים ללא סינון או זיקוק. הכוונה היא לשמור על טוהר הפירות, הטרואר והאופי המקורי של הענב.

אבל בישראל, שבה אין הגדרה משפטית מחייבת או סטנדרט אחיד, "יין טבעי" הפך למונח נזיל שמאפשר לכל יקב, גדול או קטן, להלביש את היין שלו בסיפור אותנטי, גם אם בפועל מדובר בתערובת של שיטות ותהליכים שונים. נוסף למחסור בהגדרה הברורה, בישראל חסרה עיתונות יין מקצועית ומנוסה, שמסוגלת לנתח ולהעריך יינות טבעיים על פי פרמטרים מקצועיים ומדעיים. מבקרים ומומחים שיכולים להבחין בין יין איכותי לטעויות בייצור, כמעט שאינם קיימים, והצרכן נותר חסר מגן מול טשטוש הגבולות, והצהרות שיווקיות לא מבוססות.

כשאין מספיק מומחים או מבקרים מקצועיים שמסוגלים להעריך באמת את היינות הטבעיים, או לפקח על אמינות התוויות, נוצר פתח לניצול מסחרי נרחב, עם יקבים שמנסים למתג יינות רגילים או אפילו פחות מוצלחים, תחת הכותרת "טבעי", מתוך כוונה לפנות לשוק הצעיר והטרנדי.

נוסף לכך, המגמה הזו גורמת לתופעה בה יין שאולי סובל מבעיות כמו סרחון או טעויות ייצור, מוצג כ"אותנטי" ו"אמיתי", וההפרדה בין טעויות ו"פגמים" אמיתיים, לבין אופנות מיתוגיות, מיטשטשת ומערערת את אמון הצרכן.

שימוש לא מדויק במונחים כמו "יין כתום", לעיתים מבלבל את הצרכן עוד יותר. יין כתום נוצר בתהליך מיוחד שמתייחס ליין לבן שעובר השרייה עם הקליפות, ולא כל יין טבעי הוא כזה. חשוב להבין שהיינות הטבעיים רחבים יותר ומגוונים, ושהטרנד הטבעי אינו מוגבל לסגנון אחד.

האם זהו העתיד של היין הישראלי? זו שאלה טובה. כרגע, נראה שהטרנד הטבעי בישראל נמצא בשלב מוקדם ולא אחיד. ישנם יקבים איכותיים שמצליחים לייצר יינות טבעיים מרתקים, אבל רבים אחרים רק מתנסים או מנצלים את השוק. זה מעורר עוד שאלה, האם יש באמת מקום לשיטה זו בישראל, והאם הצרכנים מוכנים לשלם על יינות כאלה, להבין את המורכבות, ולשאת את הסיכונים שבטעימה?

יין טבעי בישראל הוא נושא חם שמזמן לא מעט שאלות, ספקות, וגם פוטנציאל לשינוי תרבותי משמעותי. אבל בלי שקיפות, הבנה מקצועית וחשיבה ביקורתית, כל ההייפ יכול להפוך לתופעה מסוכנת, שמטשטשת את הגבולות בין אמנות לבלוף. הפעם, הצרכן הישראלי חייב ללמוד לא להאמין לסיפורים, אלא להטיל ספק, לבחון, ולהבין מה באמת נמצא בכוס היין שלו.

ביקורות יינות לבנים 2018 – מי תפסו את הבמה?

אלון גונן: בטעימת יינות לבנים משנת 2018, כיום בני שבע שנים, יש סוג של  בגרות שמאפשרת לראות מי באמת מנהל את הסיפור. כל יין הפגין איזון אחר, אך אחד מהזנים תמיד תפס את הבמה. חלקם שמרו על רעננות חדה, אחרים הפכו לעמוקים ומורכבים, עם סיומת ממוקדת וברורה. העניין היה לעקוב אחרי הדומיננטיות של כל זן – מי מוביל, מי נבלע לרקע, ואיך החומציות והעץ משתלבים. התוצאה היא מסע קצר ומדויק בתוך מרקם, פרי ומינרליות – יינות שאי אפשר להתעלם מהם.

יקב ספרה – White Signature 2018: יינן דורון רב הון. 80%  שנין בלאן, 20% שרדונה. השנין בלאן מנהל כאן את המצב. פרי לבן ותפוח ירוק נותנים חיים וזרימה לפה. השרדונה נבלע ברקע, קצת וניל עדין, לא יותר. העץ כמעט בלתי מורגש. חומציות מדויקת, גוף עגול, סיומת חדה כתער. כל אלמנט במקום, אין חפיפות או רכות מיותרת. וואו, שאפו. מחירו 149 ₪. ציון 91. תמורה למחיר: הייתי שמח אם היה מתומחר ב-120 ₪.

יקב הר אודם – אלפסי לבן 2018: יינן אדם אלפסי. בלנד של 40% שרדונה, 30% ריזלינג, 30% ויונייה. הויונייה קובע את הקצב עם  פרחים לבנים וטריות חדה. הריזלינג מספק חומציות ודבש עדין, והשרדונה נשאר ברקע. מינרליות מלוחה בסיומת. יין מדויק, מסודר, עם גוף שמרגיש טבעי בלי פוזה. המחיר 180 ₪. ציון 91. תמורה למחיר – הייתי חותך 50 ₪ לפחות.

יקב נווה ירק – בלנד לבן 2018: יינן מומו שמילוביץ. עשוי מהזנים סמיון, שרדונה וסוביניון בלאן. סוביניון בלאן מוביל – פירות לבנים, רעננות ברורה. הסמיון מיישר קצוות, השרדונה מוסיף מעט חמימות. מוחצן אך מאוזן, סיומת נקייה וברורה. אין רכות מיותרת, כל רכיב ממוקם. יין ממכר. המחיר 240 ₪. ציון 92. תמורה למחיר  או שבעל הבית שיכור או שהוא חושב שמדובר בנקטר האלים, וזה עדיין לא – 140 ₪.

יקב יתיר – נחל יתיר לבן 2018: יינן ערן גולדווסר. עשוי מהזנים ויונייה ושנין בלאן. הויונייה שולט – אפרסק ונקטרינה מרוכזים וברורים. השנין בלאן נותן חומציות שמאזנת את הפירותיות, בעוד העומק המינרלי מהתסיסה והעץ מספקים בסיס חזק. סיומת ארוכה, מתוחכמת, מדויקת. יש כאן יין מושלם. המחיר 220 ₪. ציון 92. תמורה למחיר: ב-160 ₪ היה נבלע לי יותר בְּרַכּוּת.

יקב צרעה – שורש לבן 2018: יינן ערן פיק. בלנד של סוביניון בלאן (80%) ושרדונה (20%). הסוביניון בלאן חודר חזק: חומציות חדה, פרי לבן טרי, מרקם נוקשה אך מהנה. השרדונה נשאר ברקע עם קרמיות עדינה בלבד. מינרליות ומליחות בסיומת מחזקות את השליטה של הסוביניון בלאן. יין ינוקא. המחיר 170 ₪. ציון 92. תמורה למחיר: 130 ₪, והייתי שמח לשתות אפילו עוד בקבוק.

לסיכום: שנת הבציר 2018 הייתה מאתגרת: חורף יבש, אביב חם עם אירועי ברד וגשם, קיץ קרוב לממוצע – מה שהביא ליבול נמוך אך העניק איכות פרי גבוהה, עם חומציות טבעית והבשלה מתונה. הייננים הללו עבדו בדיוק יוצא דופן בשילוב הזנים, כך שכל רכיב נמצא במקומו: הזן הדומיננטי מוביל את הטון, והאחרים תומכים בהרמוניה ללא רכות מיותרת. לאחר שבע שנים, היינות מציגים מרקם חלק, מורכבות נקייה, סיומת ארוכה ומדויקת, פירותיות רעננה ומינרליות טבעית. כל לגימה מספרת סיפור ברור, חד ומרשים – זו הסיבה שהיינות הללו עדיין מצוינים ומלאי אופי.

דדי זהר מ'רזי הכרם' – "חייתי סביב יין מגיל אפס"

רני רוגל: דדי זהר נולד וגדל באילת בבית של קולינריה ויין. להורים הייתה בשנות ה-80-90 מסעדה ידועה בעיר – 'קזבלן', ובהמשך הייתה אימו שפית בבתי מלון באילת. "חייתי סביב יין מגיל אפס", הוא אומר. אחרי השירות הצבאי למד דדי מלונאות במכללת רופין, ובהמשך עבד בתחום. במקביל הוא למד בקורס היין של ברי ססלוב, ועשה יין עם שני חברים. "היין תמיד ליווה אותי – טעימות, ביקורים ביקבים". לפני מספר שנים החליט לקיים את יריד היין הראשון בקיסריה – "היו שמונה עד היום, ובדצמבר יתקיים התשיעי". במקביל קיים את 'יריד המכולות' ביפו, יריד יין בחיפה, ויחד עם נתי פאוסט שלושה ירידי יין בשִׁילֹה שבשומרון.

המסקנה של דדי מירידי היין ברורה: "אם בונים ומבצעים את הירידים נכון, יש להם ערך מוסף להשוואה מול פסטיבלי היין. אלה לא מסיבות יין, אלא אירועי יין בהם יש אינטראקציה עם היקבים והקהל; לא כאלה בהן מוזגים יין והאנשים רוקדים. הרעיון תמיד הוא להביא כמה שיותר יקבים קטנים – נותנים להם במה ללא תשלום. הקהל משלם ומכסה את העלויות".

הירידים שדדי ארגן שאבו אותו יותר לעולם היין, ואז החליט לעזוב את גני האירועים ופתח לפני שלושה חודשים את מתחם היין של רזי הכרם (המותג שלו) בבית חירות, על אם הדרך בין תל אביב לחיפה במבנה בו היה קודם משרד של חברת הייטק. יש כאן מקום עד ל-22 א.נשים, שמיועד לערבי יינן, מפגשים, אירועי חברות, אירועים פרטיים, ובימי שישי – פרלמנט: נפתחים יינות מהמבחר הגדול שעל המדפים מסביב, נמזגים לכוסות או בקבוקים שלמים, נפגשים עם חברים ומכירים חברים חדשים, ברוח הסיסמה על הקיר: "יין מחבר אנשים".

כמו באירועי היין הגדולים שלו, גם כאן הוא מטפח ייננים מיקבים קטנים יותר כמו אדם קסיס מיקב דומיין קסיס בביר זית (קודם לכן יינן ראשי ביקב לטרון), ליטל עובדיה מיקב תל ברמת הגולן, ניסים עובד מיקב נישקה בהוד השרון, וגם יינן בעל שם כמו שיבי דרורי מיקב גבעות, או יבואן קטן של יינות מארגנטינה.

דדי זהר מקיים גם ערבים שמוקדשים לנושאים ספציפיים, כמו יינות מזן מסוים – ערב פטי ורדו או ערב סירה, או עם אורחים מעניינים בחיבור ליין, כמו ערב עם מוטי קריספיל – סְטוֹרִיטֵלֵר (מספר סיפורים) רב תחומי, ערב עם שלי גליק על צבע ואופנה, עם חיבורים מתבקשים ליין, וערב באמת מיוחד עם אלון נמרודי – אביו של החטוף תמיר נמרודי, בשלן מקצועי, בשילוב עם ארבעה יקבים קטנים.

יין ראשון משלו

עם כל כך הרבה יין מסביב כבר שנים רבות, התבקש שדדי זהר יעשה יין משלו. היין אותו יצר ביקב קטן בגליל נקרא Duck Reserve – 100% פטי ורדו כשהענבים מכרם בן זימרה, 10 חודשים בחבית עץ אלון אותה קנה ובה יישן את היין, תוך מעורבות מלאה של דדי בכל שלבי התהליך. הוא החליט להקדיש את היין לצעיר משלושת בניו, גיא זהר שכינויו "ברווז", ומכאן שם היין Duck Reserve. מחיר בקבוק 108 ₪, והוא נמכר במתחם 'רזי הכרם' בבית חירות.

ליצירת קשר עם דדי זהר: 054-9455577

תווית של שליטה

אלון גונן: זה סיפור קטן, כמעט אבסורדי, אבל הוא חושף משהו גדול בהרבה: יקב כשר, יינן דתי, תהליך מוקפד לפי כל ההלכות – והכול מהודק. אבל אז מגיע משגיח הכשרות, לא מצא פסול בתהליך, לא בעיה בחומרי הגלם, לא טוען שהיין "לא כשר", ובכל זאת פוסל את היין. הסיבה לפסילה? ציור על התווית החיצונית. כן, תווית. הדפסה צבעונית שמודבקת מבחוץ, ולא קשורה ליין, לא קשורה להלכה, ולא קשורה לחוק. אבל מה זה משנה, במדינת ישראל המשגיחים לא רק מפקחים, לעיתים הם גם החוק,  גם הדיין, וגם, כך נדמה להם, נציגי אלוהים קטנים (בזעיר אנפין כמו שנאמר).

על פי חוק הכשרות בישראל, סמכות המשגיח מוגבלת לבדיקה של תהליך הייצור עצמו: חומרי הגלם, כלי הייצור, והקפדה על כללי ההלכה. נקודה. התווית? כלל לא עניינו של משגיח הכשרות. היא עניין של שיווק ומיתוג, לא של כשרות. אבל בפועל, משגיחים דתיים רבים מרחיבים לעצמם את הסמכות, הרבה מעבר למה שהחוק מאפשר, בהתאם לפרשנותם האישית, ל"חינוך" שקיבלו, או להשקפת עולם קיצונית.

התוצאה רחבה יותר מאשר מקרה אחד קטן. לא רק מאות בקבוקים של יקב ישראלי שנפסלו בגלל ציור "לא צנוע", אלא גם אלפי בקבוקי יין מיובאים שנעצרו בנתב"ג, או בנמל באשדוד, לא מפני שהיין עצמו לא היה כשר, אלא מפני שהתווית הקדמית לא מצאה חן בעיני מישהו במערך הכשרות. יינות כשרים למהדרין, שיוצרו בהקפדה רבה בחו"ל, הושלכו הצידה. לא בגלל טעם, לא בגלל ייצור, אלא בגלל תמונה על בקבוק.

אז נשאלת השאלה, מה הסיפור של פסילה לשם פסילה?

ייננים מסורים בארץ ובעולם, רואים את עבודתם נרמסת בידי משגיחי כשרות דתיים, עם פרשנות פרטית ושיפוט מוסרי משלהם. אין פה הלכה, אין פה תורה ואין פה חוק – יש שליטה. שליטה לשם שליטה, עטופה במילים יפות כמו "צניעות" או "מסורת". ברור לכולם שהתווית לא הופכת יין ל"לא כשר", ושהציור לא מזהם את הבקבוק. אבל המשגיח, ברגע אחד, מוחק מותג, מבטל עבודה קשה, פוגע בפרנסה, ופוגע ברגשות של אחרים, כי התמונה לא נראית לו.

הזימה, אינה על התווית. היא בראש של אותם משגיחים דתיים שמאשימים אחרים בחולניות שלהם, וקובעים מה צנוע ומה תועבה, בדיוק כמו אותה טענה נושנה שנשים "אשמות" בריגוש הגברי בגלל בגד צמוד, שיער שופע, או בגד ים. אבל מי כאן באמת הבעיה? האישה, או המבט שננעץ בה?

זה כבר לא מקרה בודד – זאת שיטה. להפוך את הכשרות לכלי פוליטי, כוחני ושרירותי, לקחת סמכות שניתנה להשגחה על יין,  ולהפוך אותה לכלי שליטה בחיים עצמם. אבל השאלה הגדולה היא לא בנושא יין, אלא בנושא המדינה כולה. איך ייתכן שאנחנו חיים במציאות שבה יינן שעבד ביושר ובהקפדה, הופך שבוי בידיהם של משגיחים דתיים אחדים, שחושבים שהעיניים שלהם קובעות יותר מהחוק, יותר מההלכה, ויותר מהמציאות עצמה?

לסיכום: מדובר במערכת כשרות שמנוהלת על ידי פוליטיקאים ודמויות דתיות ככוח פוליטי. יש דמויות ידועות ומוכרות במגזר החרדי הספרדי וגם באשכנזי, ששלטונן מתבסס בין השאר על אלפי משגיחי כשרות שהם מספקים למעגלי כוח ותומכים, וגם על עשרות אלפי משרות אחרות שהם מספקים לבוחרים שלהם, משתמטים מגיוס וחסרי לימודי ליבה. המשגיחים והתקנים של הכשרות מסופקים לטובת חיזוק מעמד פוליטי, קידום אינטרסים של בעלי תפקידים, והבטחת תמיכה בקרב קהלים תומכים.

במציאות זו, כל דיון על ציור קטן על תווית או "זימה" על בקבוק, הופך למטבע קטן במערכת שילטונית־דתית הרבה יותר רחבה, שבה החוק אינו החוק, וההלכה הפכה לכלי שליטה, לא לעקרון מוסרי. פסילות חסרות פשר, תוויות שנדחות, והקפדה שרירותית, זה רק הסימפטום – והמנגנון הפוליטי־דתי שעומד מאחורי הכול הוא זה שמכתיב את המציאות.

תגובת המשרד לענייני דת לגבי תפקידו של משגיח הכשרות

"נושא הכשרות מטופל על ידי הרבנות הראשית לישראל. יש לפנות לדוברות הרבנות הראשית לישראל".

תגובת הרבנות הראשית

"יש להבדיל בין כשרות שמקבלים מהרבנות הראשית לבין כל הכשרויות האחרות שכל אחד בוחר לעבוד איתן ( בד"צ העדה החרדית, מחפוד ועוד). הם מתנים את מתן האישור שלהם גם בכל מה שקשור לנראות. הרבנות הראשית לא מתעסקת עם זה, אלא רק עם חוק איסור הונאה בכשרות, התשמ"ג-1983, שהוא חוק ישראלי שנועד למנוע הטעיית הציבור בנוגע לכשרות המזון והשירותים הקשורים לו. החוק מגדיר את הגורמים המוסמכים לתת תעודות הכשר, ומסדיר את הכללים והאיסורים הקשורים להצגת כשרות".

10-11.9.25: תערוכת Whisky Live בפעם ה-11 בתל אביב

אמנון פאר: ה-‘Whisky Magazine’ מקיים  מדי שנה תערוכות ‘Whisky Live’ ('וויסקי לייב') ביותר מ-30 ערים בעולם. השנה תתקיים התערוכה בישראל בפעם ה-11 כאירוע גדול ומרשים יותר, בימים רביעי וחמישי 10-11.9 בין השעות 14:00-23:00, בביתן 10 בגני התערוכה בתל אביב ('אקספו תל אביב') עם יותר יצרנים, ותביא את חובבי הוויסקי ליהנות ממגוון מותגים מרחבי העולם – מהמזקקות המובילות עד למזקקות ביתיות קטנות ומבקבקים עצמאיים. ממש חגיגה לחובבי וויסקי.

בתערוכה יתקיימו סדנאות לכל הרמות, יוצגו חידושים בתחום הוויסקי ועשרות בקבוקים נדירים. בנוסף למגוון סוגי הוויסקי ישתתפו בתערוכה גם מותגים של אלכוהול מסוגים אחרים, מקומיים ומיובאים, כמו ג'ין, ערק, בירה ועוד.

במפגש מקדים אמר מפיק האירוע – זאב גלעד, שגם השנה התערוכה שמה דגש על תמיכה בעסקים ישראליים, במיוחד בתקופה המיוחדת שלנו, והוסיף על שיתוף הפעולה לראשונה עם שגרירות בריטניה בארץ. דבי שפירו, הנספחת הכלכלית של בריטניה בישראל, אמרה כי "וויסקי הוא יותר ממשקה, הוא סמל לאומנות, תרבות וחיבור אנושי, והם שמחים לחגוג לא רק את המסחר בין בריטניה וישראל אלא גם את התשוקה המשותפת שמחברת בין יצרנים וצרכנים  מההיילנדס של סקוטלנד עד לתל אביב".

שוק הוויסקי בישראל חווה צמיחה  מרשימה בשנים האחרונות, הן מבחינת מגוון המותגים והן ברמת הידע של הקהל המקומי. התערוכה מציעה חגיגה של טעמים וניחוחות, עם הזדמנות לטעום וויסקי מיוחדים, וגם להעמיק לעולמות תוכן מגוונים בסדנאות שיועברו על ידי מומחי וויסקי. בכל הסדנאות יהיו כמובן גם טעימות. בחלק מהדוכנים יוצגו ויוטעמו משקאות מיוחדים, כמו "רויאל סלוט"  שמגיע לראשונה לתערוכה עם Royal Salute – the Rio de Janeiro Polo Edition בהשראת עולם הפולו הברזילאי – וויסקי פירותי אקזוטי.

ישראל – וויסקי ניישן

השנה, יותר מתמיד, אפשר להכריז שישראל היא 'וויסקי ניישן', עם השתתפותן של 8 מזקקות וויסקי ישראליות. לכבוד התערוכה השנה יגיעו בקבוקים מיוחדים, ויתקיימו טעימות וויסקי ישראלי של המזקקות בהנחיית גיל פירת׳, מנהל קהילת וויסקי ישראל – 8 טעימות ייחודיות ממגוון המזקקות הפועלות בארצנו: M&H, גולני, ירושלמי, NGK, רוח, הינשוף השיכור, פאפא, ופלטר.

בתערוכה תתקיים השקה עולמית ראשונה של  'סינגל בארי' – רעיון שהחל במפגשים של חברי קיבוץ בארי במזקקת M&H לאחר ה-7 באוקטובר עד לביקבוק. זה כלל שדות שנזרעו מחדש וחקלאים שלא ויתרו. התוצאה תהיה וויסקי ישראלי ראשון משעורה שצומחת בקיבוץ בארי. זה יהיה וויסקי שיישא בתוכו סיפור שלם, כאשר סכום ממכירת כל בקבוק יועבר לשיקום יישובי הנגב המערבי.

תתקיים גם טעימה ראשונה מהוויסקי של מזקקת פאפא, בבעלות איש העסקים יחיאל בן שושן מאבן ספיר ליד ירושלים, שלראשונה מציג את הוויסקי שלו.

עוד "לראשונה בתערוכה": פרויקט האגבה הישראלי החדש Negaave. במפגש המקדים הציגה מור קורל, מנהלת המותג, את תזקיק האגבה הישראלי שמשלב מסורת מקסיקנית עם חדשנות ישראלית. מבוסס על קלון (clone) אגבה טהור מחליסקו, מולדת הטקילה. התזקיק עבר יישון ייחודי בחביות יין ישראלי, במדבר הנגב באקלים מדברי שמאיץ תהליך יישון בצורה מיוחדת. 

תומר גורן, המנהל המקצועי של התערוכה, מי שייבא את מותג התערוכה לישראל והמזקק של 'מילק אנד האני' (M&H), אומר ש"שוק הוויסקי בישראל גדל מאוד בשנים האחרונות במספר המותגים המיובאים והמזקקות הישראליות, והקהל הישראלי מתעניין ומבין יותר".

תערוכת Whisky Live – רביעי וחמישי 25.10-11.9 14:00-23:00, ביתן 10 אקספו תל אביב. כרטיסים כאן

עוֹלְלוֹת בקצרה

יקבים מקליפורניה במכירה דיגיטלית שיתופית עם הסטארט-אפ הישראלי  WINEing

עשרה יקבי בוטיק מקליפורניה ישתתפו באוקטובר הקרוב במכירה שיתופית מקוונת ראשונה מסוגה, כחלק מקמפיין “Come Over October”  – יוזמה בינלאומית שמטרתה לחבר בין יקבים, קהילות וצרכני יין ברחבי העולם לעידוד צריכה משותפת של יין. כך מדווח לנו משה וויזמן, מייסד ומנכ"ל הסטארט-אפ הישראלי WINEing, שפיתח מודל חדשני למכירות שיתופיות ישירות ללקוח (DtC).

“Come Over October”  הושק ב־2024, והפך לקמפיין קהילתי מסקרן בעולם היין. בשיתוף הפעולה עם WINEing יוצא הקמפיין מגבולות האירועים הפיזיים, ומתרחב גם למסחר דיגיטלי בו יוכלו הצרכנים לרכוש יינות באופן שיתופי.

 משה וייזמן אומר: “מועדוני יין מסורתיים מאבדים רלוונטיות. הדור הבא מחפש גילוי, השתתפות וחוויה חברתית. הפלטפורמה שלנו מאפשרת ליקבים למכור יין בדרך שמתאימה לציפיות אלה – להפוך את המסחר לחוויה משותפת”. במסגרת המודל יקבע כל יקב משתתף כמות יעד ליינות נבחרים. ברגע שהקבוצה הדיגיטלית של הצרכנים תגיע ליעד – ייפתחו הנחות והטבות שאינן קיימות ברכישה אישית. המכירה המקוונת (זמינה רק בארה"ב) תיפתח באוקטובר 2025 באתר Wineing.net.

גם היקבים שהצטרפו למהלך רואים בו הזדמנות. טוני לומברדי, מייסד יקב Lombardi Wines, אומר: “כיצרנים קטנים או בינוניים, תמיד היינו חייבים להיות יצירתיים לא רק ביין עצמו, אלא גם בדרך בה אנחנו מגיעים לצרכנים. המהלך הזה מאפשר ליקבים קטנים לחדש ביחד, ולהפוך את המכירה הישירה ממאמץ אישי להשפעה קולקטיבית.” ג’ינו קולאנג’לו, ממייסדי Come Together, מציין: “יין הוא במהותו שיתופי – מהכרם, דרך היקב ועד לשולחן. הקמפיין מכבד רוח זו בכך שהוא יוצר חיבורים מעבר לכוס עצמה”.

השבוע המשוגע של הייננית שירי רוזנטל קובה

הייננית שירי רוזנטל קובה, שמייצרת את יינותיה ביקב שורק, פרסמה בשבוע שעבר פוסט פייסבוק זה: "טוב, איזה שבוע משוגע עברנו. בציר של סירה בבר גיורא, ובציר יפהפה ואחרון לעונה של רוסאן בעין זיתים. בינתיים, ביקב, הסוביניון תוסס לו לאיטו ומשחרר ארומות רעננות של קיץ. המרסלאן כבר נסחט, מסיים תסיסה מרשימה ומתגלה כיין מפתיע, והרוזה כבר מזמן נח לו על המשקעים. הקסם קורה, אני מתרגשת".