שמענו בין הגפנים 6.2.22 – בתוך הענף ומסביב

בשבוע שעבר התקיימה מכירה פומבית של 'ווינרס בית מכירות פומביות – חברה פרטית בבעלות גל וילתא וינר, שפועלת בזירה הבינלאומית והציעה במכירה זאת עשרות פריטים של  דפוסי ערש (אינקונבולה – כינוי לספרי הדפוס הראשונים שנדפסו משנת 1445 עד 1500), פרטי חסידות, חפצי צדיקים, קמיעות, ספרי סגולה, כתבי יד, מכתבים, פריטים של חב"ד וספרים נדירים.

בין כל הפריטים שהוצעו למכירה, צד את עינינו מכתב של הרב עובדיה יוסף משנת 1984 (תשמ"ד), שעוסק ביקב כרמל מזרחי. מדובר במכתב שעורר ויכוח גדול, והיה תשובה הלכתית ופסיקה שגרמה לעלייה במכירות של יקב כרמל מזרחי, והורידה באופן דרסטי את מכירות יקב אפרת (כיום טפרברג). לפי הנאמר באתר המכירה הפומבית, "הרב עובדיה יוסף נשאל על ידי הרב יגאל אלון (לא יגאל אלון הזה), אילו יינות ראויים לקידוש גם לפי דעתו המחמירה של מרן הבית יוסף".

במכתב רואים באופן ברור ופשוט התערבות בוטה לכאורה בנושא כלכלי גרידא, בלי הצגה של בדיקות מעבדה או הוכחות חותכות, כמו עדויות של עובדים. הרב פשוט קובע בנחרצות כי "אין לברך בורא פרי הגפן וקידוש על יין 'אפרת' ,מפני שעל פי הרוב מערבים בו מים יותר מהיין" (נזכיר כי בשנת 1984 מוטי טפרברג – בעלים ומנכ"ל יקב טפרברג) כיהן כמנכ"ל יקב אפרת). הרב עובדיה יוסף מוסיף וקובע בנחרצות, כי "כבר עדיף לקדש על פת (חלה) מאשר על יין מסופק ומפוקפק שכזה!"..

הוא גם אינו נרתע מלהמליץ על היין שלדעתו הוא המהודר ביותר: "והנכון להשתדל ולהחליף היין ביין של כרמל מזרחי שידוע שהוא בסדר"! (אורי קלנר היה אז מנכ"ל כרמל מזרחי). באתר של ווינרס נכתב גם כי "לאור הנוסח החריף והישיר כל כך, אין כל פלא מדוע המכתב העלה באורח דרסטי את המכירות של כרמל מזרחי".

מדובר בהתערבות פוליטית מסחרית בוטה. בל נשכח שמאז שמפלגת ש"ס הוקמה בשנת 1982, מתנהלות מלחמות הדת וההשגחות בין בד"ץ העדה החרדית לבין בד"ץ בית יוסף, ומשחיתות כל חלקה טובה.

יקב אפרת (היום טפרברג ) בניהולו של מוטי טפרברג גם ב-1984, נקלע בעל כורחו למשהו הרבה יותר גדול ממנו. דבר לא היה עוזר לו, אפילו לא סעד משפטי ותביעת דיבה, כנגד הרב עובדיה. לכן החליט יקב אפרת, אותו מובילים אנשים דתיים עם התנהלות אחרת, לבלוע את הצפרדע הענקית והכואבת, ולהפסיד קהל גדול שרכש במשך שנים ממנו יינות קידוש כשרים לחלוטין היקב נפל קורבן למלחמת רבנים, או ליתר דיוק, מלחמה בין שני קונצרנים כלכליים, שעד היום לא בוחלים בפסיקות הזויות, כדי להעשיר את קופות הצדקה שמיועדות לרווחת בני משפחתם. אלה "יהודים אורתודוקסים" שאין להם מושג מה המשמעות של להיות אורתודוקס: אורתו = ישר, דוקסיה = דרך – לא יושרה, לא דרך, ובטח שלא אמת מובילה אותם.

הפריט שנמכר עתה ושזיעזע את שוק היין בישראל, היה רק דף נייר בגודל  25 ס"מ, על נייר מכתבים של לשכת הראשון לציון הרב הספרדי הראשי לישראל, בכתב ידו ובחתימת ידו. עם המעטפה המקורית במצב טוב מאוד, אך עם סימני קיפול וכתמי זמן. מחיר הפתיחה של מכתב הרב היה 500 דולר. מדובר במסמך שמתמצת את כל השחיתות שיש בהשגחות השונות, ובמלחמת הדת ההזויה הזו.

איך כתב לי מוטי טפרברג כשהחזרתי אותו 38 שנים אחורה בהיסטוריה של היקב המשפחתי שלו? "תהיה אופטימי, לא הכול שחור". דרך אגב, המכתב נמכר בסופו של דבר ב- 850 דולרים. הקונה לא ניתן לזיהוי.

לנדמרק ליקב ברבדו בפולין

בתערוכת יין בחנות היין 'וינו מאגזין' בקראקוב, הוצג בקבוק יין לנדמרק של יקב ברבדו, שנבחר לייצג את ישראל בטעימת סומליירים פולנים. בקבוק ברבדו לצד פורטרט הצלם שמוטבע בגבס Patrik Plesinski.

לפעמים תגובה מוטעית עלולה לגרום לנזק לא מוצדק – המקרה של כרם ירוחם

רני רוגל מדווח: לפני חודש פרסמנו כתבה שכותרתה 'יונתן לבני מבקר יינות מהמדבר – יקב פינטו והיינן יעקב אוריה', שבתחילתה נכתב כי "באדמה חולית ליד ירוחם, שאינה נראית במבט ראשון כמקום אידיאלי לגידול גפנים, נטעה לפני ארבע שנים משפחת הנדבנים פינטו ממרוקו וצרפת – כרם שניתן יהיה להשתמש בענביו רק בעוד שנה, מטעמי כשרות. בינתיים מייצרים ביקב הזמני יינות בעיקר מענבים ממקורות אחרים במדבר. זאת עד להשלמת יקב חדש וגדול עם מרכז מבקרים באזור התעשיה של ירוחם. את היקב מנהל דוד פינטו, בן המשפחה שהוא כורם היקב. היום מייצרים כ- 35,000 בקבוקים, כשהשאיפה להגיע ביקב הקבע ל- 150,000 בקבוקי יין בשנה".

בתגובה בוטה בלשון המעטה לכתבה, הגיבה קוראת בשם מירי (אין לה שם משפחה לגברת?): "נמאס כבר עם השקר שדוד פינטו מוכר לכם. הכורמים הם דן ודותן, ומשפחת פינטו שותפה בכרם. מי שנטע את הכרם הם דן ודותן עם מתנדבים שבאו ובאים לעזור. לא יזיק לדוד פינטו לתאר את הדברים כהווייתם".

מיד פעלנו לבדיקת דברים אלה מול היינן יעקב אוריה ובעל הכרם דוד פינטו. תגובת יעקב אוריה: "מוזר, וגם לא נכון. הכורמים בפועל נכנסו כשותפים לקרקע חקלאית בבעלות משפחת פינטו, שהכינה את התשתית החקלאית למטע בכלל".

גם דוד פינטו הגיב: "בסיור ובטעימות שנעשו, שהם נושא הכתבה של יונתן לבני, נאמר אין ספור פעמים שהכרם והאופרציה החקלאית הם בשותפות מלאה עם כורמים מקומיים, ואף נזקף לזכותם כל היופי הזה וכול העבודה הקשה שהכרם הוא התוצאה שלו. בכתבה שעיקר עניינה על היינות והיקב, אולי לא נכתב העניין בצורה מספיק ברורה. אין פה שום שקר, ודוד פינטו מוקיר מעבר לכל תיאור את השותפות ואת פועלם של הכורמים הנפלאים".

ואם לא די, בעת איסוף תמונות לכתבה על יקב שירן של אלי שירן ויינותיו, נמצא הקשר נוסף לכרם זה הנטוע בירוחם, כאשר אלי שירן שלח תמונה שלו עם הכורם דן גולד, וכתב "התמונה צולמה בשבוע שעבר בכרם ירוחם עם הכורם דן (הכרם בשותפות עם יקב פינטו)".

ביקשנו מאלי את התייחסותו לתגובתה של מירי שם פרטי ללא שם משפחה: "מאחר וביקרתי בכרם פינטו  ביום שישי שעבר ממש ערב שבת ושמעתי את סיפור הכרם מדן (הכורם), אני מרשה לעצמי להגיב. ראשית מרגש לראות כרם יין גדל באמצע המדבר בנוף הצהוב. דן הכורם קיבל את פנינו במאור פנים למרות בסמיכות לכניסת השבת, וסיפר לנו את סיפורו של הכרם. כך שמעתי מפיו: דן ושותף נוסף רצו לעשות חקלאות בנגב מתוך ציונות. בחיפוש אחר קרקע הם חברו למשפחת פינטו, להם הייתה חלקה בה גידלו צמח אחר. נוצר החיבור בין השלושה, והכרם ניטע בשותפות בין משפחת פינטו לכורמים, כאשר משפחת פינטו מעמידה את הקרקע לצורך הפרויקט, ובעתיד כאשר הכרם יניב פרי, תרכוש המשפחה מהשותפות את הענבים לצורך עשיית יין ביקב פינטו. איני מכיר ולא נכנס למי משקיע מה, אבל מדובר בשותפות לכל דבר ועניין לטובת כל הגורמים, כאשר יינן יקב פינטו – מיודענו יעקב אוריה, מעורב בצד המקצועי. שירן: את אותה גרסה בדיוק שמעתי מדוד פינטו. חבל שיש מי שמנסה להוציא שם רע לפרויקט ציוני מדהים זה".

ואנחנו אומרים למירי שם פרטי ללא שם משפחה: גם אם הכתב לא נכנס לפירוט מי עשה ועושה מה בכרם, ועל כך יש להצטער אך מאופי הכתבה אין צורך להתנצל, ראי שדוד פינטו מעריך את הכורמים, אלה מעריכים את משפחת פינטו, ורק את מתגוללת. כפי שכתב אלי שירן – חבל.

צבע אדום בענף ההדרים ולמה זה קשור לגפני יין

כבר בראשית דבריי אודה, כי למרות שאני כתב שעוסק בענף היין, בכתבה שעוסקת בענף ההדרים יש הקבלה למה שעלול  לקרות לענף גפן יין בארץ. אם תחליפו את המילה 'הדר' במילה 'גפן', הכתבה היא התראה למה שיכול לקרות גם לענף היין אם הוא לא יתאגד ויתמקצע.

בשבוע שעבר הכריז ירון בלחסן, מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות בישראל, על אזעקת צבע אדום בענף ההדרים. בלחסן התייחס ל"מזיק חדש והרסני, פסילת ההדר האסייתית"; מזיק שפלש לישראל מחו"ל, אותר ביותר מ- 750 דונם מפרדסי עמק חפר, וגורם למחלת הגרינינג שביכולתה להשמיד עצי הדר.

לטענת בלחסן  – בעלים של כרמי יין, ותושב מושב רמות נפתלי  השותפים כבעלי מניות ביקב רמת הגולן וביקב הרי גליל, המזיק עלול להשמיד את מטעי פירות ההדר בארץ. הוא גם מצביע על האשמים לדעתו במחדל הנורא: "שרי הממשלה הדוחפים את הרפורמה בחקלאות, שמציעה לשנות את תקנות 'הגנת הצומח' ולייבא לישראל מזיקים חדשים, עדיין לא הבינו את משמעות הנזק שהם מובילים במו ידיהם, ומוליכים את חקלאות ישראל לאבדון".

בלחסן מציין כי יש להבין שכאשר סעיפי הרפורמה יאושרו, יתקיים האיום המוחשי של חדירת מזיקים קטלניים לענפי הפירות והירקות בארץ, ואף יגרום להפקרה חסרת אחריות של בריאות הציבור. בכך חורצת הרפורמה את גורל החקלאות דרך מזיקים שיחדרו לישראל בחסות ייבוא חופשי של תוצרת חקלאית ממדינות זרות. זאת בנוסף להתעלמות מוחלטת של שר החקלאות מדו"ח של אנשי משרדו שלו, לפיו הרפורמה עתידה להביא לירידה של עד חצי מיליון טון בייצור פירות, ואיבוד של מחצית משטח המטעים בישראל; דבר המנכ"ל.

כולנו בענף היין זוכרים את זליגתו של וירוס הליפרול 3 לארץ לפני מספר שנים, ואת המחדל הגדול של שירותי הגנת הצומח. רק התערבות של מנכ"ל מועצת גפן יין צחי דותן, ולקיחת הנושא לאחריותו, נתנה אולי הזדמנות להיפטר מהווירוס, ולהציל את ענף גפן היין, אם כי הווירוס עדיין חוגג בכרמים.

אני רואה את הכיסוי התקשורתי בנושא ההדרים, ולא זוכר מתקפה תקשורתית קשה ומקצועית כזו, על שר החקלאות או מי משרי הממשלה, כאשר וירוס הליפרול עלה לכותרות. אני זוכר דיונים וכנסים מקצועיים בהם השתתפו עשרות מגדלי ענבים ואנשי מקצוע, שניסו יחד למצוא פתרון לבעיה, אבל זהו.

אצל מגדלי הפירות שמוביל ירון בלחסן, מי שלפני שנתיים החליף בתפקיד המנכ"ל את איציק כהן – גם הבעלים ויינן של יקב רמות נפתלי, העסק שונה. כבר ב"אני מאמין" שלו כשנכנס לתפקיד, הסעיף הראשון היה: "לחזק את תדמית הארגון, להרחיב את החשיפה לתקשורת". סעיף 4 היה: "אקח איש מקצוע שיופיע בתוכניות טלוויזיה, יציג את העמדות שלנו, ויבהיר לעם ישראל שהחקלאים אינם שודדי המדינה".

כתבתי בזמנו שהאסון שעלול להתרחש במדינה בגלל חיסול הגפנים, במידה שהתרחיש אכן יתממש והליפרול לא יטופל, לא ממש יחריב את מדינת ישראל – אולי יהיה פחות יין, אולי טעמי היין ישתנו, אולי מחירי היין הישראלי יהיו גבוהים יותר (חחחח); אבל באמת שום אסון ברמה הלאומית, כי היבוא ישלים את החסר. כמו שאנחנו לא מגדלים בארץ פירות יער בכמות גדולה ויש יבוא, כך נוכל לייבא ענבים, מיץ ענבים, וכמובן בקבוקי יין. לא מדובר בחיטה, תירס לבהמות ושאר גידולים שמדינה שיכולה זאת מבחינת אקלים, חייבת לגדל בעצמה על מנת לשמור על ביטחון תזונתי, ולא להיות תלויה בעת משבר באחרים.

כעת אני מנסה להבין את ההיסטריה של בלחסן לגבי ההדרים, במיוחד לאחר שבדיקה קצרה בעניין "המזיק החדש וההרסני, פסילת ההדר האסייתית", העלתה מאמר של ד"ר צלילה בן-דוד מהשירותים להגנת הצומח, שפורסם לפני עשור בינואר 2011, ונושאו: "סכנת הפלישה של פסילת ההדר האסייתית Diaphorina citri ". בהסבר מאלף שנתנה, כאמור לפני עשור, מתריעה ד"ר בן דוד כי "פסילת ההדר האסייתית היא אחד הווקטורים (נשאים) של מחלת הגרינינג; מחלה בקטריאלית הגורמת נזק כבד לענף ההדרים בברזיל ובפלורידה. לולא יכולתן של הפסילות להעביר את החיידק ביעילות רבה מעץ נגוע לעצים בריאים, הן לא היו מדאיגות את תעשיית ההדרים בעולם כלל, שכן הן אינן גורמות נזקים ישירים להדרים בוגרים. כידוע למגדלי ההדרים, לאור סכנת מחלת הגרינינג, אנו עורכים מבצע לביעור של צמחי ההדר מהמין קאפיר ליים, שהוכנסו לישראל ללא אישור, ועלולים לשאת את גורם מחלת הגרינינג ומחלות רבות נוספות."

בסיכום דברי המחקר כותבת ד"ר בן דוד: "חומר ריבוי צמחי Rutaceae ממשפחת ההדרים, עלול לשאת גם את החיידק גורם המחלה וגם את החרק המשמש כווקטור (נשא) ומפיץ אותה, אם בדרגת הביצה או כזחלים צעירים וזעירים. כל חומר צמחי ממשפחה זו המגיע לארץ (כולל זרעים), חייב לעבור דרך תחנת ההסגר של השירותים להגנת הצומח ולביקורת, שם הוא עובר סדרת בדיקות. יבוא לא מבוקר (שאינו באישור השירותים להגנת הצומח ולביקורת) עלול לגרום אסון לענף ההדרים בישראל. גילוי מוקדם של פסילת ההדר האסייתית עשוי להציל את ענף ההדרים בישראל".

אז בעצם הטענה של בלחסן כי יש וירוס חדש שנכנס בגלל שרי הממשלה החדשים, היא איך לומר זאת בלשון עדינה? קצת מטעה את הציבור וקצת פופוליסטית.

לסיכום: תפקידו של בלחסן הוא להגן על מגדלי הפירות והחקלאות כפי שהוא מבין אותה. מאז ומעולם ביקשו החקלאים סבסוד ממשרדי הממשלה, חלקם הגדול בצדק כמובן, אבל העולם משתנה. הסבסוד כבר אינו כפי שהיה בעשרים וארבעים השנים הראשונות של המדינה, כאשר הייתה חשיבות גדולה לשמירה על שטחי המדינה, והחקלאים היו החיילים שנשלחו למשימה. הזמנים השתנו ואי אפשר להמשיך לעצום עיניים, לא לראות את השינויים ולהמשיך לבקש סבסוד מהמדינה. בישראל יש אלפי עסקים שמעסיקים עשרות אלפי אנשים ואף יותר, שנמצאים במשבר. אם ענף החקלאות ירוויח רק אם יסבסדו לו את עלות המים, או את העסקת עובדיו, אין לענף שום זכות קיום. כסף ציבורי צריך להיות מושקע בחוכמה עבור העתיד, ולא לשם הנוסטלגיה או שמירת רווחתן של כמה מאות משפחות בלבד. כלכלת ישראל תקרוס תחת הנטל של סבסוד שכזה.

בלחסן עושה את הדבר הכי פופוליסטי: לצאת ברעש מול מקבלי ההחלטות. זה מצטלם טוב ומאחד את החקלאים, אבל כשכול אחד מהם בסוף חוזר מהמטע, מהפרדס או מכרם ענבי היין שלו, הוא מבין שהבעיה אינה משרדי הממשלה או פקידי האוצר, אלא נעוצה אצל החקלאים עצמם, בדרך החשיבה הישנה שלהם ובחוסר ההתארגנות מול התחרות שקיימת בשוק, ובאויב הכי גדול שלהם – פערי התיווך הלא שפויים שקיימים בשוק שלהם.

ולא לשכוח שחקלאי היין – מגדלי כרמי ענבי יין והיקבים, נמצאים תחת אותם סיכונים, וירוס ליפרול 3 מחד, ויבוא של יינות זולים מחו"ל. חייבים להתמקצע, חייבים לפעול תחת הרגולציה ולעמוד בדרישות רישוי היקבים, חייבים להמשיך להגביר אטרקטיביות של יקבים ומרכזי מבקרים כדי להגדיל את צריכת היין, כפי שנעשה בשנתיים האחרונות.

תגובת משרד החקלאות

"גילוי מזיק זה הוא ההוכחה ליעילות הניטור והפיקוח של משרד החקלאות. נציין כי רוב הסיכויים הם שנגע זה חדר על גבי חומר ריבוי ולא על גבי ירקות או פירות. הרפורמה כולה עוסקת בהגדלת יבוא תוצרת חקלאית טרייה, קרי ירקות ופירות. משרד החקלאות פועל וימשיך לפעול באופן שוטף כדי להגן על החקלאות הישראלית והצומח כולו מפני חדירת מזיקים מסוגים שונים כפי שקרה במקרה זה. יבוא תוצרת חקלאית טרייה במסגרת הרפורמה יהיה כפוף להצהרות בריאות של משרדי החקלאות המקבילים במדינות המוצא, ומערך הבדיקות והבקרה בנמלי הכניסה לישראל יגדל ויעובה לעומת המצב כיום, כך שהבקרה תהיה אדוקה ביותר. בנוסף, במקרה של חשש לחדירה של נגע או מין פולש, הוכנס מנגנון חירום ייחודי המאפשר לשר החקלאות לעצור את היבוא מכל מדינה באופן מידי, ולבודד את הסיכון כדי למנוע את התפשטותו. לצד זאת, עובדי השירותים להגנת הצומח ולביקורת והיחידה המרכזית לאכיפה וחקירות במשרד החקלאות ימשיכו בפעולות האכיפה השוטפות, לצורך מיפוי סיכונים, הכנת הדרישות יבוא ובקרה על כל התוצרת הצמחית המיובאת כדי למנוע את חדירתם של נגעים, מחלות או מינים פולשים לישראל."