אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים כבר יותר מ-600 ימים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, שמחים על שובן הביתה של אמילי, דורון, רומי, לירי, קרינה, דניאלה, נעמה, ארבל, אגם. שמחים על שובם של גדי, עופר, קית', ירדן, חמשת התאילנדים, אוהד, אור, אלי, יאיר, סשה, שגיא, הישאם, אברה, אליה, טל, עומר ונקרט, עומר שם טוב, עידן. אבלים מכל הלב על החללים שהוחזרו: שירי ביבס, כפיר ואריאל, עודד ליפשיץ, שלמה מנצור, צחי עידן, איציק אלגרט, אוהד יהלומי, ג'ודי ויינשטיין-חגי וגדי חגי – יהי זכרם ברוך. מייחלים לשובם של כל 56 החטופים שנשארו בשבי – עכשיו!

שנות ה-60 והיין בישראל: איך מלחמה וייבוא בנו אט אט תרבות חדשה

אלון גונן: השבוע אנחנו מציינים 58 שנים ל'מלחמת ששת הימים' בין ישראל לבין מצרים, ירדן וסוריה, שהחלה ב-5 ביוני ונמשכה עד 10 ביוני 1967 – כן, היו זמנים. בשנות ה-60 עמדה תעשיית היין בישראל בתחילתו של תהליך שינוי משמעותי, אך עדיין לא הייתה חלק מרכזי מתרבות הצריכה של רוב האוכלוסייה. היקב שנוסד ב-1882 בזיכרון יעקב על ידי הברון אדמונד דה רוטשילד, סימן את תחילתה של תעשיית היין המודרנית בארץ, עם ציוד וטכנולוגיות מתקדמות לאותה תקופה.

בשנות ה-60 הייתה תרבות היין בישראל שונה בתכלית ממה שהכירו באירופה ובשאר העולם – שם מסורות עשירות ותעשיות מפותחות כבר תפסו תפקיד מרכזי בכלכלה ובחיים החברתיים והתרבותיים. בארץ, רוב האוכלוסייה לא צרכה יין איכותי או יין בכלל. רוב הישראלים שתו בעיקר בירה נשר, הרוסים העדיפו וודקה, והרומנים הביאו איתם את השפריץ – שילוב פשוט של יין וסודה שהפך לפופולרי. שומרי המסורת השתמשו ביין בעיקר לקידוש, ולא היו מסעדות יוקרתיות או בתי מלון עם תרבות יין. גם תיירות שהייתה מביאה עימה תרבות שתיית יין, כמעט ולא הייתה קיימת.

שנות ה-60 הראשונות סימנו את תחילת הדרך של יבוא מאורגן: מנחם אקרמן ז"ל הקים בחיפה את חברת "מ. אקרמן" ליבוא משקאות חריפים, יינות ובירה, מהלך שסייע להרחבת היצע המשקאות בארץ והקנה לצרכנים גישה למוצרים חדשים. בשנת 1968 נכנס לשוק היין הישראלי טרנד חדש – מבעבע בשם "יין הנשיא" של יקב כרמל מזרחי החל לתפוס תאוצה, בעיקר במסיבות ובבתי קפה, כשהוא מחליף בהדרגה את השפריץ הוותיק. "יין הנשיא" היה יין מבעבע שהציע תחושה של אירופה וחדשנות בשולחן הישראלי, והפך במהרה לסמל סטטוס אופנתי.

במקביל, שוק הימאים בחיפה שימש כמוקד מרכזי ליבוא יינות שלא היו זמינים באופן רשמי. ימאים שהגיעו מנמלי העולם הביאו עמם מבחר יינות רחב וייחודי, שהעשיר את התרבות המקומית וחשף את הציבור הישראלי לעולם היין הבינלאומי.

מלחמת ששת הימים התרחשה ביוני 1967, בשיאה של תקופה זו, כאשר תעשיית היין בישראל הייתה עדיין בחיתוליה. הניצחון המהיר והדרמטי יצר תחושת גאווה לאומית, ופתח פתח לשינויים כלכליים ותרבותיים עמוקים בארץ, שהשפיעו גם על הרגלי הצריכה. בשלב זה, תהליכי פתיחות ליבוא ושדרוג איכות היין המקומי החלו לקבל תאוצה, והחלו להניע את התפתחות תרבות השתייה בשנות ה-70.

למלחמה זו יש גם סיפור קטן, צנוע אך מרגש, שמשקף את הרגש והמורכבות של אותה תקופה. חייל צעיר שידע שעליו להשתתף בכיבוש ירושלים המזרחית והכותל, לא יכול היה לספר זאת להוריו, אך השאיר להם סימן: "אם אתקשר ואבקש מכם לפתוח את בקבוק היין ששמרתם לחתונה בארון הבגדים, תדעו שהכותל בידינו". בקבוק היין הזה הפך לסמל אישי ותרבותי של תקווה, ניצחון וחיבור בין רגע של חגיגיות לעתיד טוב יותר.

מלחמת ששת הימים לא רק שינתה את גבולות המדינה והוסיפה את טריטוריות רמת הגולן ויהודה ושומרון – "הגדה המערבית"; היא שינתה את התודעה הישראלית. תחושת הניצחון הסוחף, הכיבוש המהיר והתחזקות הביטחון העצמי הלאומי הובילו את הציבור להרגיש שהכול אפשרי, שהישראלים יכולים להשיג, ליצור ולכבוש כל פסגה שיבחרו. זו הייתה תחילתה של תקופה שבה "מגיע לנו הכול" הפך ממחשבה לפרקטיקה. הישראלים החלו לפתוח את עצמם לעולם, לרצות יותר, לצרוך יותר, לטעום, להביא הביתה מותגים, יינות, אלכוהול, ותרבות פנאי שלא הייתה קיימת קודם לכן.

מתוך רוח זו – שהכול אפשרי ושהגיע הזמן לטעום גם את טובי הדברים של החיים, צמחה בהדרגה גם תרבות היין הישראלית. מהשפריץ של שנות ה-60 עד ליינות הפרמיום של ימינו, הדרך הייתה ארוכה. אך הרצון לגדול, להשתייך לעולם, ובעיקר להרגיש שהגענו, היה המנוע האמיתי. אנחנו כבר לא מדינה קטנה ומתוחה שחיה על הישרדות בלבד. אנחנו מדינה שרוצה לחגוג, לטעום, להרגיש  ובעיקר להאמין שמותר לנו. כן, אפילו כוס יין באמצע השבוע. כי אחרי הכול, אם הצלחנו לכבוש את הכותל, אולי הגיע הזמן שנלמד גם להרים כוס ולהגיד 'לחיים'.

יונתן לבני ואלון גונן ביריד היקבים הביתיים – פסיפס צבעוני של עשייה ייננית ישראלית

בין הדוכנים הרבים ביריד היקבים הביתיים ה-16 של יקב שורק ובית הספר לעשיית יין (23-24.5.25), התנועה הייתה שוקקת, והכוסות – מלאות. כדי לעשות צדק עם העושר והגיוון שעמדו השנה על השולחנות, חולקה מלאכת הטעימה בין שניים: יונתן לבני ואלון גונן.
אלון לקח על עצמו את משימת ההתמסרות ליינות הלבנים והרוזה – אלו שהפתיעו השנה בעדינות, רעננות ובשלות ייננית. יונתן, לעומתו, צלל לעולמם של האדומים – עולם עמוק, מחוספס לעתים, מלא בנוכחות.

אי אפשר היה להחזיק את כל העולמות בכוס אחת, ולכן החלוקה הייתה טבעית: כל אחד מהם הביא את נקודת המבט האישית והמקצועית שלו, והאיר צד אחר של היריד. התוצאה: פסיפס צבעוני של עשייה ייננית ישראלית, בוגרת, מסקרנת, ובעיקר – מרגשת.

האירוע שהפך למסורת שנתית, ומושך אליו מאות מבקרים, חובבי יין שבאים לטעום את יצירותיהם הייחודיות של ייננים בתחילת דרכם, או כאלה שכבר הפכו לשם דבר בקהילת היין הישראלית אבל שומרים אמונים למקום בו התחילו. כל יקב ביתי שמשתתף ביריד מביא עמו סיפור אישי, סגנון שונה ונגיעה מקורית בעולם היין, מה שמאפשר למבקרים לטעום ולגלות טרנדים חדשים וגישות מפתיעות.

היריד מהווה עבור רבים הזדמנות נדירה לצאת מהמסגרות המסחריות המקובלות ולהתנסות ביצירות שלא תמיד נראות על מדפי החנויות. כאן מוצגים יינות שנולדו מתוך תשוקה אמיתית, ניסוי וחדשנות,  יינות המשלבים זנים נדירים, טכניקות התססה מיוחדות ופרספקטיבות ייחודיות על עולם היין.

יקב שורק, שהוקם ב-1994 על ידי ניר שחם, משמש כמוסד מרכזי בפיתוח תרבות היין המקומית, ותומך מזה שנים ביוזמות עצמאיות וחדשניות בתחום. המחויבות של ניר לחדשנות ולחינוך הופכים את בית הספר ליין שורק לפלטפורמה האידיאלית המעודדת את התפתחות התעשייה בדרך חווייתית, אישית ויצירתית.

עם כל שנה שעוברת ברור כי היריד רק מתרחב, מושך יותר ויותר כישרונות שמצטרפים לעולם היין עם רעיונות חדשים ועם התשוקה להפוך כל בקבוק לסיפור ייחודי. נראה שעתיד היין הישראלי נמצא בידיים יצירתיות ותוססות, שנולדו בדיוק במקומות כאלה.

מאחר שחלק מהיינות מיוצרים בכמויות קטנות, לא ציינו מחירים אך צירפנו לינקים או מידע המאפשרים ליצור קשר ולברר.

אלון גונן – יינות לבנים ורוזה

יקב טיוטא – קלרט 2024: היין הלבן אותו יצרה הייננית ענת אגמון (מבעלי העיתון 'גלובס'), מציע חוויה מעניינת ויוצאת דופן, במיוחד לכאלה שחוו כבר מגוון סגנונות. מדובר ביין לבן בעל גוף מלא יחסית, עם צבע זהוב מבריק וניחוחות מורכבים של הדרים, חבוש, אפרסק, ג’ינג’ר ודבש, שמתפתחים עם הזמן לתווים עדינים של אגוזים ושקדים. החוכמה בעשייה הייננית כאן נראית בטיפול המדויק בענבים, דילול מוקפד ובציר בזמן, המאפשרים ליין לבטא רבדים עמוקים ושכבות מורכבות של טעמים, לצד חומציות רעננה שמאזנת את העומס. הסיומת ארוכה, עם תחושה מינרלית עדינה שמוסיפה אופי ואיזון. קלרט 2024 מתאים למי שמחפש יין שונה, עם מבנה עמיד ועומק טעמים שיגרמו לכם לגלות צדדים חדשים בזן נדיר.

יקב טיוטא – רוזה מרסלן מורבדר 2024: בלנד שמצליח לתפוס את תשומת הלב, ולהביא רעננות מיוחדת בז’אנר. היין בעל צבע ורוד בהיר וזוהר, עם ארומות פרחוניות עשירות מלוות בפירות אדומים טריים כמו תות ודובדבן, לצד נגיעות עדינות של עשבי תיבול ותבלינים. ליין פרופיל טעמים נקי ומאוזן, עם חומציות חיה שמעניקה לו תחושת קלילות וזרימה. הבלנד מצליח לשלב בין הקסם הפרחוני של המרסלן לבין העומק והמבנה של המורבדר.

יקב הר טוב – מוסקט אלכסנדרוני 23 + מוסקט אלכסנדרוני 24: היקב של היינן איתן חברוני (050-6238266) שוכן במושב נחם. מוסקט 23 הינו יין לבן יבש בעל פרופיל ארומטי עדין ומזמין, עם ניחוחות של ורדים, פירות הדר, אגס, תפוח עץ, מנגו, אננס ותות שדה. בפה היין קליל, מרענן, ובעל מבנה גוף דקיק שמאפשר שתייה נינוחה, עם סיומת נעימה ורכה. היין מאוזן, רך וזורם. בציר 2024 של היין מציג פרופיל דומה של ארומות ורדים ופירות הדר, אך עם נוכחות של חמיצות מודגשת, שמביאה רעננות חדה וממריצה. המבנה יותר עוצמתי ורב-שכבתי, עם עומק ורובד טעמים שמעניקים ליין קונסטרוקציה מורכבת יותר, המתאימה במיוחד לשילוב עם אוכל. סיומת חיה, מעט חמצמצה, מחדדת את האופי ומותירה תחושת ניקיון ורעננות.

מוסקט אלכסנדרוני הוא זן שייננים בארץ פחות נוטים לעבוד איתו, לרוב מוצג כחצי יבש או יין קינוח. העשייה היבשה של היין הזה מעידה על טיפול חקלאי מוקפד בכרמים, הכולל דילול ענבים ובציר בזמן, מה שמדגים חקלאות איכותית ומאתגרת. לצד זאת ניכר שהיינן עדיין מתנסה עם הזן, ומשחק עם חומר הגלם, מה שיוצר הבדלים משמעותיים בין בציר 2023 ל-2024. ההבדלים האלה מעניינים במיוחד, כאשר היין מבציר 2024 מציג יין עשיר יותר בחמיצות ובעומק, מה שמציב רף גבוה ומעורר ציפייה לבציר 2025 ולפיתוחים נוספים בזן זה.

יקב אדרת – ויונייה ושנין בלאן MELIS 2024: רבקה כהן, ייננית יקב אדרת שנולדה בצרפת, יצרה בלנד לבן יבש של ויונייה ושנין בלאן – בלנד יוצא דופן שמשלב בין שני זנים בעלי אישיות ברורה ומרשימה – הויונייה עם אופיו העמוק והעוטף, והשנין בלאן, שמביא עמו אנרגיה רעננה וחומציות מאוזנת. התוצאה היא יין אלגנטי ומורכב, שמצליח להחזיק בתוכו גם עושר וגם קלילות, מה שמעניק לו רבדים מרתקים. במבט ראשון היין מציג גוון קש זהוב בהיר ומבריק. האף עם פרופיל ארומטי עשיר ומדויק,  ניחוחות של פריחה לבנה, דבש עדין וקליפות לימון ליים, מעניקים תחושה של אביב. הריחות נעימים אך לא משתלטים, בפה מעניק הויונייה מרקם עגול ומלטף, עם גוף בינוני-מלא ותחושת עומק שמחזיקה לאורך זמן. מנגד, השנין בלאן תורם חומציות רעננה, שמרימה את היין ויוצרת איזון נהדר, כאילו מדובר בדיאלוג מתוזמן היטב בין שני סולנים שמכבדים זה את זה. הסיומת יבשה, נקייה, אך משאירה עקבות של דבש הדרים ופרי לבן. זהו יין שמיטיב לבטא את הטרואר של הרי יהודה, עם עבודת יקב מוקפדת.

יקב אדרת – רוזה סירה SAMAK 2024: רוזה שמציג את הפוטנציאל המלא של ענבי הסירה מעמק יזרעאל. יין יבש וארומטי בעל פרופיל רענן, חומצי ומלא חן, שמצליח לשמור על האיזון בין נוכחות זנית לבין קלילות קיצית נחשקת. היין בוהק בצבע ורדרד עדין עם גוון סלמון, רמז לעדינות שמאפיינת את כל שלבי העשייה שלו,  מבציר ידני בשעות הבוקר הקרירות עד תסיסה בטמפרטורה נמוכה, שמטרתה שימור מלא של הארומות הטבעיות. האף נפתח בניחוחות ישירים וצלולים של אשכולית אדומה טרייה, ליים ואפרסק לבן. הריחות מובהקים אך מאופקים, ומייצרים תחושת רעננות שמבשרת על חוויה חדה ומאוזנת. בפה מציג היין חמיצות חיה ותוססת, גוף קל עד בינוני, וטקסטורה מדויקת שאינה שואפת להרשים אלא פשוט לשמח. טעמי פרי הדר, אפרסק צעיר וליים מלווים את הלגימה לכל אורכה, עם סיומת יבשה ונקייה שמשאירה רצון לעוד.

יקב אינדיגו – שרדונה 2023 + שרדונה 2024: שרדונה 2023 של היינן יוסי הרניק (054-4625479), מייצג גישה עכשווית ואנרגטית לזן הקלאסי. היין עבר תסיסה והתבגרות בחבית עץ אלון חדשה. הדבר ניכר בכל שלב, אך במינון מדויק שאינו מכביד. הצבע זהוב צלול, מבריק, וכבר במזיגה נראה שהיין עבר טיפול קפדני. הארומה מאופקת ומעודנת, עם קו נקי של תפוח ירוק, לימון מגורד, קליפת אגס ושמץ וניל חדש. בחך, החמיצות חיה ונוכחת, יוצרת שלד חד ומרענן שמוביל את היין לאורך כל הדרך. החבית מעניקה תיבול מדויק עם נגיעות של טוסט, וניל ואגוז קלוי, אבל החומצה הגבוהה מאזנת היטב את העושר ומוסיפה ליין אורך ודיוק.

שרדונה 2024 מציג פרשנות בוגרת ורכה יותר של אותו זן, עם התבגרות בחבית שכבר שימשה בעבר, מה שמאפשר לפרי להביע את עצמו באופן מלא יותר, ללא התערבות עץ דומיננטית. זהו יין שקט, מדויק ובשל. גם כאן הצבע זהוב צלול, עם ברק שמרמז על רעננות. האף נפתח בניחוחות של אגס בשל, תפוח אפוי, ניחוח חמאתי ברור, ולעתים אפילו נגיעה של קרם ברולה. הטעמים עגולים, מרופדים, עם מרקם משיי שמעט מזכיר יינות שרדונה מבורגון,  חמאה, טוסט עדין, פרי לבן בשל, אך עדיין עם עמוד שדרה של חמיצות שמרימה את הכול, ולא נותנת ליין לשקוע לעומס.

שני היינות מהווים ביטוי מצוין של שרדונה שטופל נכון, כל אחד בגישה שונה – 2023 לטועמים שמחפשים חדות ומינרליות, ו־2024 למי שמעדיף חמאתיות מלטפת ואיזון עגול. שניהם עם עומק של ממש, כל אחד בדרכו.

יקב מואה – שנין בלאן 2024: היין של היינן יהודה פרידמן מיקב מואה בערבה, הוא ביטוי יוצא דופן של הזן הצרפתי בעמק המדברי של ישראל. תחת תנאים קיצוניים של חום, קרינה ומיעוט משקעים, מצליח היין לשמר איזון מופלא בין רעננות, מינרליות ואופי זני מדויק – תוצאה של עבודה חקלאית וייננית עדינה ומדויקת. היין נפתח בגוון קש בהיר עם הבהוב ירקרק רמז לרעננות וחומצה חיה. הארומה מינרלית מאוד: תפוח ירוק, פרח לבן, אגס קשה, ומליחות קלה שמרמזת על קרקע עשירה במינרלים. יש בו גם רמז עדין של דבש לבן – לא מתוק אלא כמו תזכורת לשמש המדברית. בפה שומר השנין הזה על קו מדויק: חמיצות חדה אך טבעית, גוף קל עד בינוני, טקסטורה מעט גרגרית שמזכירה מגע של אבן צור. הסיומת נקייה, יבשה, עם טעמי לימון, תפוח עץ ירוק ומרירות עדינה של קליפת אשכולית. מה מייחד אותו? האזור  ללא ספק. יינות מדבריים אינם דבר של מה בכך, והשנין בלאן של מואה מצליח לשלב עומק טרואר מדברי עם רעננות אירופאית כמעט מפתיעה. הוא שונה בתכלית משנין בלאן קלאסי מהלואר, אך לא נופל ממנו – פשוט מספר סיפור אחר.

יקב מואה – רוסאן שרדונה 2024: בלנד לבן מהוקצע ומורכב, שמשלב את הרכות והעומק של הרוסאן עם המבנה והדיוק של שרדונה. כל זאת בתנאי מדבר קיצוניים, שמעניקים ליין אופי מינרלי, ממוקד, אחר מהרגיל. מדובר בביטוי ישראלי מרשים עם חתימה מדברית ייחודית. הצבע זהוב בהיר עם ברק נקי, שמרמז כבר מהרגע הראשון על רעננות ועומק גם יחד. הארומה משדרת איפוק מתוחכם: פרי לבן בשל (אגס, תפוח זהוב), קליפת לימון, פרחי שדה יבשים, ונגיעות מלוחות של תימין או מרווה טרייה. הבלנד מציג איזון מרשים. הרוסאן תורם נפח, עגולוּת, מעט שעוותיות וטקסטורה כמעט שמנונית, בעוד שהשרדונה תורם שלד, חומציות תומכת ואורך בפה. יחד הם יוצרים יין עם גוף בינוני-מלא, אך תחושת רעננות שמחזיקה את החוויה מאוזנת. בסיומת עולים רמזים לאגוזים טריים וקליפת הדרים.

יקב ורמיליון – רוסאן 2024: היין של יקב ורמיליון ('אדום' בצרפתית) של ליאור לווינגר שפועל כעמותה ללא רווח, מצליח לאחוז את החבל משני קצותיו. מצד אחד זהו יין עגול, שקט, רחב ועמוק, ומצד שני הוא מצטיין בדיוק, אלגנטיות ובשליטה מרשימה. הרוסאן – זן שבדרום צרפת נוטה לעיתים ל"עייפות" או עודפות אלכוהולית, מקבל כאן פרשנות ישראלית מדויקת, שמשלבת אקלים חם עם גידול מושכל וייננות רגישה. ליין גוון זהוב רך, כמעט קש, עם ניצוץ עמום נקי ומרשים. כבר באף מורגש אופיו הייחודי של הרוסאן: פרחים מיובשים, ליים, קליפת תפוז, עשבוניות עדינה ונגיעה של דונג. בפה היין עגול ובעל מרקם רך, כמעט קטיפתי. אין כאן חומציות חדה אלא חומציות אינטגרטיבית, שמשתלבת כחלק מהמרקם הכללי, לא כקו מנחה. טעמי תפוח צהוב, משמש יבש (לדר), עשבי בר ותבלינים עדינים, משתלבים יחד. יין עם רוחב טבעי ותחושת עומק, אך לא כבד או מעיק. הטיפול ברוסאן כאן ניכר כחכם. אולי תסיסה איטית, אולי שימוש מינימלי בחבית משומשת או בטון. כל בחירה נועדה להדגיש את מה שיש בענב ולא את מה שמסביב. זהו יין שמעיד על בשלות ייננית ועל חיבור לזן.

יקב הלביאים – גוורצטרמינר ריזלינג 2022: יקב הלביאים מחדרה יצר בלנד מרתק של שני זנים ארומטיים מובהקים,  גוורצטרמינר וריזלינג, שמוגש כאן בפרשנות ישראלית מודרנית ומאופקת. זהו יין שמבהיר: היינן כאן – שובל לביא, הוא יינן שחושב, בונה, מתכנן, וכנראה עוד נשמע עליו הרבה בעתיד. צבע היין זהוב בהיר, כמעט קש, עם ברק טהור. האף מתעורר מידית עם ניחוחות של ליצ'י, מי ורדים, פרח לבנדר ותפוח ירוק. איזון יפה בין הפרחוניות העדינה של הגוורץ לחומציות והדריות של הריזלינג. הארומות מרומזות, לא דוחקות,  מה שמעיד על מגע יד רגוע, וניסיון להתרחק מהסטריאוטיפים של שני הזנים. בפה היין מהודק, רענן ומפתיע בדיוק שלו. גוף קל-בינוני, עם חמיצות תומכת אך לא צורבת, נגיעה של מתקתקות טבעית שמאזנת היטב את המרקם, אולי מציינת תסיסה שהופסקה מעט מוקדם או שילוב ענבים בדרגת בשלות גבוהה. הסיומת יבשה יחסית, עם רמזי פרי טרופי מתון, קליפת ליים וטון מינרלי נקי.

החיבור בין שני זנים "רועשים" לכאורה  – ריזלינג וגוורץ , לכדי בלנד שמרגיש מדויק, מחושב ואינטליגנטי, מעיד על יינן עם הבנה עמוקה ואצילות טעם. התחושה היא שזה יין שבאמת "עובד בראש", לא רק מהלב. אפשר בקלות לראות אותו משתבח מבציר לבציר[  ולעלות על דרך מקצועית שעשויה להוביל אותו לליגת הגדולים של עולם היין.

מותג בלנדים – רוזה מלבק 2024: אני אתחיל בזה שלקחת מלבק – אחד הזנים היותר "חזקים" מבחינת צבע וטאנין,  ולזקק ממנו (עם נגיעות של פטי ורדו) רוזה עם רכות, דיוק וארומטיקה – זו יכולת פנומנלית של הייננית שירי רוזנטל במותג בלנדים. והפטי ורדו? פה בדיוק רואים עין של מקצוענית: לא כיסוי צבע אלא טון תיבול. רוזה מדויק, מהוקצע. זן המלבק עובר כאן פירוק מרתק, לצבע ורוד עמוק וניחוחות פרחוניים-אדמתיים. הפטי ורדו מוסיף עומק וגוון תיבולי, שמעניק ליין נוכחות ייחודית. הארומה משלבת פטל,     חמוץ, סיגליות ונגיעת תבלין יבש. בפה חמיצות חיה, גוף בינוני ומרקם רך, עם סיומת יבשה ואלגנטית. זהו רוזה עם שלד. לא קפריזי או קלישאתי, אלא מתוכנן, מדויק ומלא אופי.

מותג בלנדים – סוביניון בלאן פרנץ' קולומבר 2024: יין לבן יבש, רענן ומדויק, שבו שני הזנים (30% פרנץ' קולומבר) משתלבים בהרמוניה טבעית ומדויקת. היין מציג פרופיל ארומטי מורכב, שמאחד את החיות והחומציות המובהקת של הסוביניון בלאן עם הרכות והעומק של הפרנץ’ קולומבר. התוצאה היא יין מאוזן היטב, עם ארומות טריות של אשכולית, לימון ועשבי בר, לצד נגיעות פרחוניות עדינות ותווי הדרים קלופים. בפה מפגין היין מרקם חלק וגוף בינוני, חומציות רעננה שמובילה את הטעמים, ותחושת מינרליות נקייה שמעניקה עומק ואריכות. זהו יין שובה לב, קליל אך לא פשוט, שמצליח לשלב בין רעננות לחמימות, ומציע חווית שתייה עשירה ומרעננת כאחד.

יקב מול התל – רוזה גראנש מרסלן 2024: הרוזה של עדי וסימה אזולאי מיקב מול התל במועצה אזורית גזר, משלב באופן הרמוני את העושר הפרי העמוק של גרנאש עם הרעננות והעדינות של מרסלן. גרנאש תורם ליין גוף בינוני, טעמי דובדבן ותות שדה, ונגיעות תבליניות עדינות, בעוד שהמרסלן מוסיף פרופיל ארומטי פרחוני, מינרליות עדינה, וסיומת עם מרירות רכה שמוסיפה עומק ומורכבות. התוצאה היא יין רענן, מאוזן ומורכב, המצליח להביא לידי ביטוי הן את עוצמת הפרי והן את הדקויות של הזנים, עם טוויסט מריר ייחודי בסיום.

איש הפסיפלורה – אין תערוכה יין בלי האיש הזה:  מרכז המבקרים בבית האריזה של איש הפסיפלורה במושב עין עירון שבצפון השרון, מזמין את המבקרים להכיר את סיפורו האישי של שי פישביין, המכונה איש הפסיפלורה. במשק המשפחתי, השוכן באזור פסטורלי הכולל מי מעיין וצמחיית מים לצד עצי תאנה עתיקים, מגודלים פירות פסיפלורה שממנו מופק שיכר מיוחד בשם "פלורה". פירות הפסיפלורה שנאספים במטע עוברים תהליכים שונים ומורכבים עד קבלת התוצאה: שיכר קליל ועדין לחך, בעל טעם מתקתק ואלכוהוליות של 12%, שמציע באמת חוויה של טעמים וריחות טרופיים. כאמור אין תערוכת יין שאינה שלמה מבחינתי בלי האיש הזה. שי הוא הרבה יותר ממזקק; הוא יינן בנשמתו עם פילוסופיה מובהקת. אפילו לאחר טעימה של יינות פחות מוצלחים, השיכר של שי מצליח תמיד להעלות חיוך על הפנים, ולהשאיר טעם של עוד.

לסיכום: יריד היקבים הביתיים השנתי ה-16, הפתיע עם מגוון מרשים של יינות, בעיקר לבנים ורוזה, שהפגינו רמת הקפדה גבוהה על איכות הענבים. האירוע חשף ייננים שכל אחד מהם מציג סגנון ייחודי ומרתק, עם טאצ’ אישי ושונה.

ברור היה שהייננים, שהחלו את דרכם לפני שנים, עברו תהליך משמעותי של למידה והתפתחות. רבים מהם הגיעו ללמוד את אומנות היין בבית הספר של ניר שחם, ושם קיבלו דרור רחב לעבוד עם חומרי הגלם השונים. כל אחד לנפשו, אך עם מטרה ברורה: לייצר יין איכותי עם צניעות וענווה. הגישה הזו פותחת אין ספור אפשרויות ומאפשרת לייננים להביא לידי ביטוי את ייחודיותם בתוך מסגרת מקצועית ממוקדת.

ההשפעה של ניר שחם ניכרת היטב ביצירות שהוצגו, שהפכו השנה למרתקות במיוחד. היינות שטמתי עמדו בסטנדרטים גבוהים, וללא ספק תרמו לכבוד ולמוניטין של בית הספר, שמעודד צמיחה והעמקה בתחום הייננות הביתית בארץ.

יריד היקבים הביתיים ה-16: יונתן לבני על יינות אדומים

יקב נישקה – דייזי 2022 DG: לא פעם שתיתי את יינות יקב נישקה של ניסים עובד, הממוקם בהוד השרון. תמיד העדפתי את הדייזי – יין שמורכב מענבי פטי ורדו וכשליש ענבי סירה. הענבים מקיבוץ תובל, והיין מתיישן 12 חודשים בחביות עץ צרפתי. הסירה מוסיף גוף, וטעם היין עשיר ועמוק. חוויה אמיתית.

יקב קאמון – אמא אדמה 2023: יינן יקב קאמון מיוקנעם הוא רענן יוקר. טעמתי את 'אמא אדמה'  – בלנד של 45% ענבי שיראז, 28% ריג'נט – הכלאה בין זן גפן אירופאי מורכב בעצמו לזן גפן אמריקאי, שגם כן לא מוכר לי, 17% ארנדל  – עוד זן אמריקאי לא מוכר בארץ, ו-10% קברנה קרבון – זן גרמני. שלושת הזנים לא מוכרים בארץ, והובאו על ידי ד"ר מיכאל שטרים. יין כמעט בצבע סגול, עם טעמים מורכבים של אדמה ופירות יער שונים. סיומת נהדרת וארוכה.

יקב מואה – מלבק אמפורה 2021:  פגשנו ביינות הלבנים את היקב ממושב צופר בערבה, שהוקם על ידי יהודה פרידמן ורעייתו צביה ז"ל. היין עשוי מ-100% ענבי מלבק שהגיעו מכרם שיזף של היינן צור שיזף במצפה רמון. הענבים שגדלו במדבר, ושהו 6 חודשים באמפורות חרס בלבד. יין מאוד פירותי עם עוצמה.

יקב אמאוס – קברנה סוביניון 2022: יהודית אופיר ייננית יקב אמאוס מקיבוץ נחשון, ג'וד כפי שהיא נקראת,  עושה יינות מענינים. היקב נקרא על שם אתר ארכאולוגי סמוך ליקב. זהו יין קברנה סוביניון מאוזן ועמוק מענבים שהגיעו  מכרם בן זמרה, עם טעמי פירות יער שחורים ותות.

יקב טיוטא – קברנה פרנק 2021: את הייננית ענת אגמון מיקב טיוטא פגשנו גם ביינות הלבנים. בספטמבר 2021 היא בקבקה את הקריניאן הראשון שלה ביקב שורק. אחריו באו עוד ארבעה יינות "חד פעמיים" לדבריה, כי היא קונה מכרמים שהיא מעריכה את ענביהם, אך המשכיות קנייתם אינה מובטחת, ולכן החליטה לקרוא ליינותיה "טיוטא". הקברנה פרנק התבגר בחבית בת חמש במשך 12 חודשים. יין מאוד ברור עם טעמים מובהקים של הזן, נעים וטעים.

יקב אדרת – אבונא 2023: גם את יקב אדרת והייננית רבקה כהן פגשנו קודם – ביינות הרוזה. 'אבונא בערבית זה 'אבינו'. יין שמורכב מ-50% ענבי קברנה פרנק, 40% פטי ורדו ו-10% סירה – כולם מהרי יהודה. יוצר בתסיסה איטית בנפרד, ואז חוברו היינות לבלנד בחביות עץ אלון צרפתיות במשך 18 חודשים. טעמים של פרי שחור בשל, מתובלן עם סיומת ארוכה ונעימה עם מעט מתיקות. נהניתי.

לסיכום: האדומים של היריד – אישיות ונוכחות. טעימת האדומים ביריד היקבים הביתיים ה-16 חשפה עשייה מגוונת ובשלה. לצד קלאסיקות כמו קברנה פרנק ומלבק, ניכרה תעוזה בבחירת זנים לא שגרתיים, שהביאו ליינות מלאי אופי, צבע וטעמים ייחודיים. הבלנדים היו מדויקים, עם פרי בשל ותיבול מאוזן, והקברנה פרנק בלט בניקיון ודיוק זני. מלבק שהתיישן באמפורות וחיבורים מקוריים מהרי יהודה, סיפקו רובד עמוק ואיזון. יינות שמציגים דרך אישית, חקירה ייננית ואמירה ברורה – לא מתפשרים, אלא מבקשים לספר סיפור.

ניתוח תוצאות אשכול הזהב 2025 – כשהפוזה יורדת נשאר היין

אלון גונן: בזמן שכולם מחפשים את היין הכי רועש, נוצץ ומפוצץ בפרסומות, בתוצאות תחרות אשכול הזהב השנה דווקא מוצאים את היופי בשקט. השנה, כמו בכל שנה, נבחרו יינות שלא צריכים להרים קול כדי להרשים, אלא יודעים פשוט לדבר בעד עצמם. אולי זה הסוד של יין טוב — לדעת מתי להקשיב, ולא מתי לצעוק.

בכל שנה מצליחה תחרות אשכול הזהב בארגון אבי בן עמי, לאתגר מחדש את עולם היין הישראלי, ולהזכיר לנו אמת פשוטה אך חמקמקה – איכות לא חייבת להיות עניין של מחיר. השנה, אולי יותר מתמיד, ניכרה מגמה ברורה: יינות שמפגינים רעננות, דיוק זני, עידון ונאמנות לאזור הגידול, הצליחו לבלוט גם בלי תווית נוצצת או תג מחיר גבוה.
צוות השופטים כלל מגוון טועמים מקצועיים שבאים מתוך המערכת (ייננים, סומליירים). הבחירה ביינות המצטיינים לא נבעה מהיכרות מוקדמת עם היקבים או המותגים, אלא מתוך טעימה עיוורת, כנה וללא פשרות. ודווקא בזירה נקייה מרעש השיווק, יכולים לבוא לידי ביטוי ייננים שמקשיבים לאדמה, לזן ולמזג האוויר המקומי.

היינות שבלטו השנה היו אלה שדיברו בשקט אבל בביטחון, יינות שהיו מאוזנים, לא כבדים, עם חמיצות טבעית, פרי נקי ומינרליות מרעננת. אפשר היה לזהות מגמה של חזרה לסגנון פחות מתוקתק ויותר אותנטי. פחות שאיפה להרשים, יותר שאיפה לדייק.
בין המצטיינים ניתן למצוא גם יינות מזנים פחות שגרתיים כמו ג'נדלי, קולומבר או פטי ורדו, וגם פרשנויות חדשות ומרעננות לזנים מוכרים כמו סוביניון בלאן, קברנה סוביניון וסירה. לא פחות מעניין היה לראות את העלייה ברמת היינות הלבנים, שבזכות החומציות והרעננות, מצליחים להעניק חוויית שתייה ים-תיכונית מדויקת ונגישה.
בסופו של דבר, הרשימה שלפניכם היא לא רק אוסף של המלצות; היא מפת דרכים עדכנית לעולם היין המקומי. היא מצביעה על שינויי טעם, על התבגרות של יקבים, ועל קהל צרכנים שהולך ומעדיף איכות שקטה על פני הצהרות ריקות.

לפי ניתוח התוצאות קל מאוד להבין כי השופטים באשכול הזהב חיפשו יינות שמצליחים לאזן בין אופי זני ברור לבין נוחות שתייה גבוהה ונעימה. הם נטו להעדיף יינות שלא מתאמצים להרשים אלא מציגים דיוק, רעננות ועקביות. יינות שהפגינו שליטה בעץ, טאנין רך ופרי בשל אך לא כבד, קיבלו ציונים גבוהים.
הייתה העדפה לסגנון מאופק יותר, עם עומק שפורץ לאט ולא בעוצמה גסה. במילים אחרות, הם חיפשו לא את היין הכי רועש, אלא את זה שהכי יודע להקשיב.

אלה הבחירות עם ניתוח שלי על הסיבות לבחירת היינות:

סוביניון בלאן היה אחד הזנים הבולטים השנה, והציג קשת מרתקת של סגנונות, מחמיצות קרירה עד ארומטיקה מדודה:

ג'נסיס 2024 של יקב בזק – הדגים סוביניון בלאן מאופק ומדויק, עם חמיצות חדה ותחושת רעננות שלא מנסה להרשים בכוח;

תבור Elements, Artisanal 2024 – שיחק על הקצה השני, עם פרי הדר עז וטקסטורה מינרלית שהובילה את השופטים לתחושת רוגע וביטחון;

טפרברג Inspire Art 2023 – הציג איזון מרשים בין ירקרקות טבעית לתיבול רך של פלפל ירוק;

יקבי ירושלים  Premium SBL 2024 – סיפק חוויית שתייה קלה, גוף בינוני וקלילות מתבקשת לקיץ הישראלי;

דרימיה 2024 – הרשים בסגנון יבש ונקי, ביטוי נאמן לזן עם דיוק ארומטי נדיר במחירו.
שרדונה בקטגוריות המחיר הנמוכות והגבוהות כאחד, הראה גיוון ומורכבות לא צפויים:

טנא 2023 של משק אחיה – שרדונה ישיר ונעים, עם פרי צהוב רענן ומרקם עדין שמתאים לשתייה יומיומית;

שרדונה Essence 2023 של טפרברג – השתמש בעץ בעדינות. וניל וחמאה שמלטפים את הפרי מבלי להשתלט עליו;

בטווח הגבוה יותר, דרימיה 2023 – הציג עומק ואלגנטיות, עם שימוש מאוזן בעץ שלא מכסה על היין, אלא מלווה אותו;

מדבר 2022 – הרשים במיוחד, עם מרקם עגול וסיומת מינרלית שמצביעה על ייננות מדויקת.

זני אלזס – ריזלינג וגוורצטרמינר, הפכו השנה לאחת ההפתעות המרעננות של התחרות:

ריזלינג Beta 2024 של ברקן – הרשים עם חומציות גבוהה ועושר ארומטי מאוזן;

גוורצטרמינר טנא 2024 של משק אחיה – הביא ליצ'י ותבלינים, עם סיומת מפתיעה ביבשותה;

כרמל הר אביטל 2022 – הראה שאפשר גם אחרת, עם ריזלינג יבש, מדויק ומינרלי.

זנים ים־תיכוניים לבנים:

רוסאן Creation של תבור – סיפק גוף מלא, טעמים בשלים וסגנון אותנטי לאזור;

ויונייה Xperiment של כרמל – בלט בארומה בשלה וטקסטורה עגולה.

לבסוף, הזנים הלבנים הלא צפויים:

ג'נדלי 2024 של מוני – עורר עניין עם רעננות וטקסטורה חלקה, בשימוש בזן כמעט נשכח;

ורדלו וקולומבר של כרמל – הציגו אופי רענן ומקומי. תזכורת לכך שגם זנים לא אופנתיים יכולים להבריק כשעובדים איתם נכון.

היינות האדומים של אשכול הזהב הציגו השנה תמהיל עשיר של עומק, רעננות ודיוק זני, עם לא מעט הפתעות מרעננות. בין בלנדים קלאסיים לזנים ים־תיכוניים, בין קברנה מדויק למרסלאן נועז, בלטו יינות שהעזו לשלב גישה עכשווית עם יסודות מסורתיים.

בקטגוריות הבלנדים, נרשמה מגמה של איפוק וסגנון מגובש:

גראנד בלנד 2020 של שאטו רמו – הרשים את השופטים בחיבור בין פרי בשל, איזון מרשים ונוכחות גלילית מובהקת;

ליריקה GSM 2021 של היוצר – התבלט בפרופיל ים-תיכוני מוקפד, עם ניחוחות תבלין ובשלות אלגנטית;

אוריינט דור 5 של 1848 – דיבר בשפה צעירה אך מדויקת, עוצמתי, מלא אופי, ומאוד נגיש.
יינות אדומים בקטגוריית 150–120 ₪

ערבה 2022 של מוניץ – זכה להערכה בזכות מבנה מוצק, טאנינים עגולים ופרי בשל, שנותן הרבה יותר ממחירו;

סוד 2022 של שילה – הפגין עומק, ריכוז פרי ואלגנטיות נעימה.
קברנה סוביניון, אחד הזנים הדומיננטיים בישראל, הציג השנה פרשנויות קלאסיות, לצד פרופילים מדויקים ורעננים:

צובה 2022 – בלט בגישה מאוזנת ונקייה, עם פרי כהה וטבק עדין;

פלטינום 2022 של ברקן – הרשים בפרי עשיר וגוף בינוני, קברנה בגישה נגישה אך איכותית;

אסטייט רזרב של מוני – הפגין איזון בין נגישות לעומק זני אמיתי;

בטווח הגבוה יותר, דרימיה 2022 – שידר סגנון מאופק עם ניקיון ועומק שאינם מובנים מאליהם;

ג'נסיס 2022 של בזק – הציג מובחנות זנית מרשימה וסיומת עשירה.
המרלו, לעתים זן שנשכח בצילו של הקברנה סוביניון, חזר לקדמת הבמה עם כמה בקבוקים שהפתיעו את השופטים:

שור 2023 של יקב שילה – הרשים בפרי בשל, גוף בינוני ונוכחות קלילה;

אסטייט רזרב של מוני – סיפק איזון בין עומק לרעננות, עם ניחוחות דובדבן כהה;

אסנס 2020 של טפרברג – הציג עומק, מורכבות ושימוש מדוד בעץ.

סירה, זן שמתאים לאקלים המקומי, הראה בשלות אך גם ריסון:

אסטייט רזרב של מוני – שיחק על ארומות פרי כהה ופלפל שחור;

Virgo 2024 של קדמא – בלט בגישה קלה לשתייה אך לא שטחית;

גלורי 2022 של בזק – הרשים בשילוב עומק, עוצמה וקשיחות ישראלית  

עין זיתים של כרמל – הביא פרשנות מדויקת, מלאה אופי.

הזנים הייחודיים לא נשארו מאחור, חלקם הפתיעו והשאירו חותם של ממש:

לגאסי 2020 של טפרברג – הציג קברנה פרנק רענן, תיבול אופייני וטאנין מהודק;

יקב שילה עם הסוד רזרב 2022 – הדגים עומק ודיוק זני ראויים לציון.

מרסלאן Premium 2023 של יקבי ירושלים – הצטיין בפרי כהה, איזון ועבודה מרשימה, עם זן פחות מוכר;

מרסלאן דור 5 של 1848 – הביא רעננות וקלילות. מרסלאן בעטיפה עכשווית;

פטי ורדו של גיזו וקדמא – הרשימו במבנה ובסיומת אלגנטית, ואילו נחל 2023 של מוני, בלט בארומטיקה ייחודית;

פטיט סירה של היוצר ומוני – שילבו עומק, פרי וטאנין בשל. יינות עזים אך לא כבדים;

מלבק אסטייט רזרב של מוני ו־Creation 2021 של תבור – הוכיחו שהזן הארגנטינאי משתלב היטב בקרקעות המקומיות.
זנים נוספים כמו ברברה ודולצ'טו, שנדירים בארץ, קיבלו גם הם טיפול ראוי: ברברה של היוצר, דולצ'טו אסנס של טפרברג, וברברה שור של שילה – בלטו בזכות פירותיות רעננה, גוף קל וסיומות מענגות.

לבסוף, היינות המתיישנים הפגינו עוצמה שקטה:
Via 2016 של מוני – שמר על רעננות מפתיעה, והיין תיכף בן עשר;

קאזה נגב 2016 ו־2017 של גלאי – הציגו מורכבות ובשלות של יינות שיודעים לחכות.

לסיכום: כשאני מנתח את התוצאות ומשווה אותן לשנים קודמות, אני מגיע למסקנה שטעימת היינות באשכול הזהב השנה חשפה את מה שכולנו רוצים לגלות: שיין טוב הוא קודם כל עניין של הקשבה – לאקלים, לאדמה, לזן, ובעיקר לשותה.
בין בלנדים ים־תיכוניים לריזלינגים מדויקים, ניכר שייננים ישראלים לומדים לוותר על אפקט ה"וואו" המידי, לטובת עומק שמתפתח באיטיות. ניכרה העדפה ברורה לאיזון, רעננות, טקסטורה טבעית ועידון, מינרליות, פרי נקי ועץ מדוד. כל אלה בלטו מול רעשי רקע של ייננות מתאמצת מדי, והשופטים לא חיפשו את הכי מתוחכם, אלא את הכי מדויק.
הפתעות הגיעו מזנים נשכחים או אזורים פחות מדוברים, מה שמעיד על רוח חדשה בתעשייה. היינות הלבנים המשיכו להעלות רף, והאדומים הפגינו מורכבות מרוסנת ולא כוחנית, הטעימה השנה לא הייתה רק שיפוט, היא הייתה תזכורת לצניעות שביצירה, ובסופו של דבר, היא הצביעה על התבגרות אמיתית של היין הישראלי.

באותו עניין – מכתב פתוח ליקבים המובילים בישראל: הגיע הזמן להפסיק להתחבא

אלון גונן: יקבים יקרים – רמת הגולן, קסטל, פלם, עגור, צרעה, שאטו גולן, אוריה, אור הגנוז, אסף, בזלת, בן נון, ברבדו, ויתקין, טוליפ, לוריא, מרגלית, נווה ירק, עמק יזרעאל,  וכל אלה ששמותיהם לא צוינו – אליכם אנו פונים.

אתם נחשבים לחוד החנית של תעשיית היין בישראל. מותגים מבוססים, עטורי פרסים, בעלי מוניטין שנבנה לאורך שנים של עבודה קשה, השקעה ודיוק. אבל בשנים האחרונות ניכרת מגמה ברורה: היעדרות שיטתית שלכם מתחרויות יין מקומיות – ובראשן "אשכול הזהב".

תחרות זו היא במה מקצועית, שקופה, שוויונית. יינות נטעמים בטעימה עיוורת על ידי פאנל שיפוט מקצועי. אין חסד למיתוג, אין משוא פנים. רק היין מדבר. וזה בדיוק מה שמטריד אתכם, לא?

פחד מכישלון פומבי – זו לא אסטרטגיה, זו בריחה

כולנו מבינים את הדינמיקה: חשש מדירוג נמוך עלול לפגוע במוניטין. אבל האם מותג אמיתי נמדד רק ביכולת שלו לזכות, או גם בנכונות להתמודד? אם יינן לא סומך על היין שלו כשהוא "עירום" מתווית – מה זה אומר באמת?

בזמן שאתם מתחרים בתחרויות יוקרתיות מעבר לים, אתם מפקירים את הבמה המקומית. בעוד ישראל מתמודדת עם אתגרים בזירה הבינלאומית, אתם שפועלים מתוך האדמה הזו, מוכרים כאן, מייצרים כאן – בוחרים להתרחק. זו לא רק החלטה שיווקית. זו אמירה. אמירה של ניתוק, של חוסר מחויבות, של הפניית גב לתעשייה שצמחה מתחת לרגליכם.

איפה האחריות? איפה המנהיגות?

אתם יכולים להוביל את הענף. לשמש מודל. להרים את הרמה המקצועית. להציב סטנדרטים חדשים. אבל במקום זאת, אתם שותקים. נעלמים מהזירה המקומית, ומעבירים מסר ברור: "אנחנו לא כאן בשבילכם. תמדדו אותנו רק כשנוח לנו".

הציבור הישראלי שותה את היינות שלכם, מגיע ליקבים, משתתף בטעימות, תומך, מפרגן, ממליץ. והקהילה הזו ראויה ליותר. היא ראויה לראות אתכם עומדים לבחינה – בדיוק כמו יקבים קטנים שמגישים בגאווה את יינותיהם לתחרות.

קחו אחריות. תחזרו הביתה

אנחנו לא מצפים מכל יקב לזכות בפרס. אנחנו כן מצפים שתגישו את עצמכם באומץ. שתשתתפו. שתהיו חלק. כי תחרות כמו "אשכול הזהב" היא לא עוד כלי יח"צ – היא ביטוי של מקצוענות, שקיפות ומחויבות לענף כולו. הגיע הזמן שתובילו – לא רק בשיווק, אלא גם בדוגמה אישית. אל תזניחו את הבמה המקומית מתוך פחד או גאווה. תחזרו לקחת חלק. כדי שהיין הישראלי יוכל לגדול.

שלומי צור מיקב תל אפק – איך להגיע אל ג'נסיס רובינסון ולהצליח

שלומי צור, בעלים ויינן יקב תל אפק מראש העין, כתב לנו כך: "הקמנו את היקב בשנת 2003, ואנחנו מייצרים כ-3500 בקבוקים לעונה. החלטתי להציג את היינות לביקורת של ג'נסיס רובינסון (Jancis Robinson) – מבקרת וסופרת יין בריטת, מהמובילות בעולם בתחום. ההחלטה הייתה מורכבת: צל"ש או טר"ש, אבל בו בזמן גם מאוד ברורה: מאז ומתמיד הקו המנחה בהכנת היין שאף להציג חתימה ברורה של איכות וייחודיות, קו שמותיר חותם יינני "remarkable" בחך.

וכאן הקווים נפגשו עם גישתה המדוקדקת של ג'נסיס רובינסון: הדירוגים שלה נחשבים מדויקים ומחמירים. היא מדגישה שקיפות ומתארת את תחושותיה לגבי היין, מבלי להיות מושפעת מטרנדים או לחצים מסחריים. שיטת ה-20 נקודות מתאימה במיוחד לאוהבי יין שמחפשים דירוגים אינטלקטואליים ומדויקים יותר בהשוואה לשיטת ה-100 הנפוצה בעולם המסחרי.

חילופי מיילים עם מבקרת היינות והעורכת הראשית של ג'נסיס רובינסון, MW Tamlyn Currin, הבהירו את התמונה והלוגיסטיקה הכרוכה בשיגור היינות לאנגליה. מכאן הנחישות גברה על המורכבויות, שלושה יינות נשלחו ואז המתנה. ציפייה קלה. סמוך ליום העצמאות התבשרנו בתוצאות הביקורת, ונשמנו לרווחה. תחושת סיפוק גדולה ליוותה את קבלת הביקורת  “Distinguished” – הן בשל הניקוד שממצב את יינות היקב בשורה הראשונה של יינות ארצנו, והן ברמה האישית – מחמיא מאוד לקבל ביקורת בעלת תוקף בינלאומי ליינות שיצרתי. ואלה תרגומי הביקורת ליינות:

Tel Afek, Liron Special Edition Syrah 2021 Israel – ארומה יפהפייה של דובדבן כהה ושזיף שחור. עוצמתי, מרוכז, בשל מאוד, חמיצות גבוהה המתאזנת עם תחושת המתקתקות. שוקולד וקפה, דובדבן שחור משומר. טאנינים בולטים, אך מרוסנים במידה מסוימת. רמת האלכוהול גבוהה ומורגשת, אך בזכות העומק והעושר של הפרי, היין מצליח להגיע לאיזון כללי. כמו הפטי ורדו, הוא בהחלט זקוק לאוכל לצידו – ציון 16 Distinguished – מצטיין.

Tel Afek, Shaked Pinot Noir 2021 Israel – ארומה מתקתקה, על גבול ריבת פטל. פטל עדין, מלא ובשל עם יותר מרמז של פאי שזיפים ופודינג של קיץ. החמימות האלכוהולית מורגשת עם סיומת קלה של גומי חרוך. הטאנינים מגיעים משום מקום לקראת הסוף, ומביאים את היין לסיומת נחרצת וברורה. הייתי רוצה קצת יותר רעננות – ציון 15.5 Distinguished  above average – כמעט מצטיין.

Tel Afek, Tomer Petit Verdot 2019 Israel – ניחוח פטי ורדו קלאסי: לילך, לבנדר ושזיף. צריך לפלס דרך סבך טאנינים כדי להגיע לפרי המקסים למדי. אוכמניות בשלות, צימוקים, פרי אדום ופירות שחורים. תבלינים של סיגר מתוק. עשבוניות של מרווה ואלגומין. היין שופע אופי. למרות שהטאנינים האלה דורשים השקעה, חייבים אוכל לצידו. קצת חמים (יותר מ-14.5%) אבל הפרי מכיל אותו יפה  – ציון 16 Distinguished – מצטיין. אז צל"ש או טר"ש? לי התשובה ברורה".

יקב תל אפק – 053-4316330. פייסבוק, אינסטגרם

עוֹלְלוֹת בִּקְצָרָה

חמישי 12.6.25: פסטיבל היין ה־12 בראש פינה

פסטיבל היין הגלילי חוזר למהדורה ה־12 לאחר שנה של הפסקה, ויתקיים ביום חמישי 2.6.25 תחת כיפת השמיים, במגרש הכדורגל של ראש פינה בדרך הגליל (המקום נגיש) מ-18:00 עד חצות. יריד היין מהווה הזדמנות לגלות ממיטב היינות הגליליים, ולהכיר מקרוב את האנשים שמאחוריהם – הייננים, הכורמים ובעלי היקבים. באירוע ניתן לטעום יינות איכות מהטרואר הצפוני של הגליל, הגולן והעמקים, לשוחח עם יוצרי היין, ולהיחשף לתהליכים השונים הכרוכים בהכנתם.

יותר מ-30 יקבי בוטיק, מזקקות איכות ויבואני יין ייקחו חלק בפסטיבל, שבליבו יקבי הבוטיק, כולל: TERRA NOVA, היוגב 8, האגם הצפוני, אבוהב, כישור, פלדשטיין, כרמל, לטם האורגני, רקנאטי, פלורה,סימון, תבור, צפת, אביתר, מיטב, האור הגנוז, מירון, להט, ג'וליה, שאטו רמו, פאסק ואשקר. אליהם מצטרפות מזקקות באסל ואולגר. המארגנים מציינים כי רבים מהיקבים לא משתתפים דרך קבע בפסטיבלים גדולים, והפסטיבל מהווה עבורם ועבור הקהל הזדמנות לחיבור ישיר, טעימה וגילוי.

לצד היין יפעלו במתחם דוכני אוכל גליליים בדגש על תוצרת חקלאית מקומית, בית קפה, ודוכנים של אמנים מקומיים. מתחמי ישיבה באווירה רגועה יאפשרו למבקרים להתרווח, לשוחח ולהאזין למוזיקה חיה בלב הלילה.

במרכז הליין המוזיקלי של הפסטיבל: מופע ייחודי וחד-פעמי: "משבלול עד לול" – ערב נוסטלגי ומרגש בהובלת דורי בן זאב וחברים, עם מיקי גבריאלוב כאורח. המופע נכתב והופק במיוחד עבור הפסטיבל, ויוצג בו לראשונה ובבלעדיות. מיד אחריו תיפתח רחבת הריקודים למסיבה חיה עם DJ מקומי שתימשך אל תוך הלילה.

כל רוכש כרטיס יקבל כוס יין מבית סופרנה, שתלווה אותו בין הדוכנים ותאפשר טעימות חופשיות לאורך כל הערב. הכניסה מגיל 18 ומעלה בלבד.

מחיר כרטיס 120 ₪ (מ-8.6.25: 130 ₪). רכישת כרטיסים כאן. כרטיס כולל כוס יין וטעימות חופשיות. מוקד טלפוני *3986. הכניסה מגיל 18 ומעלה

חמישי 12.6.25: Holy Wine Road Show מגיע ליקב צפרירים

ביום חמישי 12.6.25 בשעה 19:00, יתקיים ביקב צפרירים שמושב צפרירים, ערב קיץ של קולנוע ויין: הקרנה של הסרט הדוקומנטרי HOLY WINE (יין קדוש), ושיח עם היוצר והבמאי Snow.

על פי הסרט: כשהעולם החדש מתנגש במסורת עתיקה, שום דבר לא נשאר קדוש. זהו מבט אישי, חושפני ומעורר מחשבה על תרבות היין המקומית, והכוחות הפנימיים והחיצוניים שמעצבים אותה. בתוכנית: 19:00 – מינגלינג נשנושים ויין, 20:00 – הקרנת הסרט, ולאחר מכן שיחה עם הבמאי.

המחיר 50 ₪ לאדם – 60 ₪ במקום בערב ההקרנה. הזמנת כרטיסים כאן

שישי 13.6.25: אירוע "יינות מהעתיד" ביקב רקנאטי בפארק דלתון מרום הגליל

יקב רקנאטי חוגג אירוע ראשון פתוח לקהל במרכז המבקרים החדש באזור תעשייה דלתון שבגליל העליון, ומציע טעימה ורכישה מוקדמת של יינות עתידיים של היקב, בהנחה של כ-30%. מול נוף גלילי מרהיב עין שנשקף מחלונות הענק המובילים למרפסת רחבת ידיים, יוקמו 3 עמדות טעימה – אחת עם בציר עתידי של כרם יחידני, שנייה עם בציר עתידי של יינות הדגל של היקב – הספיישל רזרב, ושלישית עם יינות של בציר עכשווי. ברכישה עתידית של יינות היקב תינתן הנחה של כ-30% לעומת יינות קיימים.

כמו כן יפעלו במקום יפעלו 2 פוד טראקס – של 'אדים סאם', ושל מיט טראק, שיציעו מנות דים סאם ובשרים מעושנים, לצד אופציות צמחוניות וטבעוניות. המוזיקה תהיה באחריות  ההרכב 'מלודי טריו', שילוו עם מוזיקה חיה לאורך האירוע. הכניסה ברכישת כרטיסים מראש בלבד, ומספר המקומות מוגבל. מחיר כרטיס 95 ₪, כולל טעימות חופשיות. דוכני האוכל בתשלום נפרד.

אירוע טעימה מהעתיד ביקב רקנאטי – פארק דלתון מרום הגליל. שישי 21.6 בשעות 10:00-15:00. רכישת כרטיסים כאן או בעמוד הפייסבוק של יקב רקנאטי

שגרירים ודיפלומטים בפתיחת פסטיבל היין השנתי ה- 27 של מטה יהודה

שגרירים ודיפלומטים רבים מרחבי העולם השתתפו ביום ה' שעבר – 29.5, באירוע הפתיחה החגיגי של חודש היין השנתי ה-27 של המועצה האזורית מטה יהודה, כאורחיו של אבישי כהן ראש המועצה, יחד עם מאות חובבי יין. האירוע התקיים באתר 'יד לשריון' בלטרון.

להם זו הייתה הזמנות ללמוד על ייחודו של אזור היין הראשון בישראל (אפלסיון) – 'יהודה', ולטעום יינות מעשרות מיקבי 'יהודה' שהשתתפו בערב זה: צובה, סוסון ים, נבו, יהודה, לטרון, כרם ברק, האלה, רביב, שורק, עגור, קדמא, קסטל, רזיאל, הדר, מטלר, צרעה, פלם, ספרה, משק יין הנס שטרנבך, צפרירים, טפרברג, רוגלית,גיזו, מוני, שריגים, רמ"א, יפו, נבות, ברבדו ואיילון.

אזור היין 'יהודה' קיבל בשנת 2020 הכרה רשמית. לראשונה הוכר אזור יין בישראל ככינוי מקור (אפלסיון), בדומה לאופן בו מוכרזים ומוגנים אזורי היין באירופה. כ-15,000 דונם כרמים נכללים במפת האזור המאושרת, ובקבוקי היין מסומנים בתו מיוחד המעיד על ייחודם.

חודש היין מתקיים במהלך ארבעת סופי השבוע בחודש יוני ומציע מגוון אירועים, ביניהם סיורים מקצועיים, הרצאות וסדנאות, טעימות יין, השקת יינות חדשים, ומנות מהמטבח המקומי.

את כל אירועי החודש והזמנת מקומות תמצאו כאן