אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, ומייחלים לשובם של החטופות והחטופים

יקב עמק האלה – חלפו 100 ימי חסד והמנכ"לית פרשה

אלון גונן: נראה  לי שעברו בדיוק 100 ימי החסד שניתנו ליקב עמק האלה, לאחר שנרכש על ידי יקב פסגות שבבעלות משפחת פאליק. 100 ימי חסד, כאשר אני באופן אישי רציתי לתת להם הרבה יותר, ולבקש לבדוק את מצב היקב לאחר שהפך לחדל פירעון.

באמת ובתמים קיבלנו לפרגן ליקב בעלייה על הפסים, יחד עם הקטר החדש והמקצועי בדמות מנכ"לית מקצועית – ליאת משען, בעלת הרבה יכולות מהענף, שבאה להרגיע, לייצב, לאחות ולפתח את הסוס המת הזה, להפיח בו נשימה וכוחות ולהעלות אותו חזרה על דרך המלך אליה הוא ראוי.

חשבנו שעם המשאבים הנכונים והתמיכה של יקב פסגות המצליח בכל מה שהוא עושה – החל מטיפוח וקניית כרמים, ייננות מצוינת, מערך מכירות פנים וחוץ שראוי לכל הערכה, ומרכז מבקרים שוקק חיים שאין יקב שמשתווה לו; חשבנו שהפעם יש סיכוי. הפעם אפילו אני נרגעתי ונתתי סיכוי מצוין לניסיון להצלת יקב עמק האלה.

אבל אחרי שלושה חודשים בתפקיד, החליטה מנכ"לית היקב ליאת משען, יחד עם יעקב ברג מנכ"ל יקב פסגות ונציג משפחת פאליק הבעלים, כי המצב ביקב כנראה לא מאפשר להפעיל אותו כיקב עצמאי, ויש לאחד אותו עם יקב פסגות, עם כל המשמעות של איחוד – כוח אדם, שיווק, הפצה והפעלת המקום.

החובות והשם הרע שיצא ליקב, אינם מאפשרים לו להתאושש ויש צורך במיליוני שקלים (או עשרות מיליוני שקלים, למען האמת) על מנת לעשות את זה. בסופו של דבר יקב הוא עסק, וגם אם יש רצון גדול, ציונות, ובאמת ובתמים הכול מגיע ממקום טוב, לא תמיד זה מספיק.

נדרשת כאן אנרגיה רבה, ובוודאי מצב המדינה בתקופה כזו לא ממש מעניק אנרגיות להיות במאת האחוזים בתוך העניין. אני חושב שבמערכת היחסים המדהימה שנוצרה בין יעקב לליאת, שניהם הסתכלו אחד לשנייה בעיניים דומעות, וקיבלו החלטה אמיצה. לפעמים חלומות מתגשמים ולפעמים לא, ככה זה בחיים.

תגובת ליאת משען

"לפני ארבעה חודשים הגעתי ליקב 'עמק האלה' מטעם הבעלים החדשים, במטרה לבחון ולמפות את היקב ולבדוק היתכנות עסקית והשקעה נדרשת, לאחר כמה ימים מנכ"ל היקב פרש והעביר אליי את תפקיד המנכ"ל. בחודשים אלו נעשתה עבודה אינטנסיבית לשיקום הכרמים, מתחם הייצור ומרכז המבקרים, תוך בחינה מתמדת של ההשקעות הנדרשות וההיתכנות הפיננסית של היקב.

לאחר שיקוף תמונת המצב וההמלצות להיקף ההשקעה הנדרשת, הגענו להחלטה משותפת עם הבעלים שמלאכת השיקום של היקב לא מאפשרת את המשך הפעלתו במתכונת הנוכחית. מתוך כך, היקב יעבור לניהול מרוכז עם יקב 'פסגות', ואני מסיימת את תפקידי. מאחלת המון הצלחה לעובדי היקב, הקולגות, הספקים והבעלים בהמשך הדרך".

תגובת יעקב ברג

"אין מדובר באיחוד בין היקבים, אלא בגיוס כל היכולות של 'פסגות', הן בצד המקצועי היינני, הן בתפעולי וניהולי על מנת להתמודד לעומק בכול הנדרש. מלכתחילה חשבתי ש'עמק האלה' צריך חיזוק עיקרי רק בצד של מרכז המבקרים, הנראות והשיווק. התברר לי יחד עם ליאת שנדרש טיפול יסודי בכול רכיבי היקב.

לצערי, מכירות היקב אינן מאפשרות בשלב זה להחזיק צוות ניהולי כפי שבאמת נדרש. אשר על כן החלטנו את האמור ברישא. בהזדמנות זו אודה לליאת על תבונתה ותובנותיה בעניין. יש לנו בהחלט חיבור, ומקווה שדרכינו עוד ישתלבו בעתיד. יש הרבה לעשות…"

אסכולות יינניות והמציאות בשטח

אלון גונן: ייצור יין ביקב מושפע בין היתר מהאסכולה הייננית של היינן הראשי. כמובן שלטרואר, איכות ענבים וציוד מתקדם יש חלק גדול ומשמעותי, אבל בסופו של דבר התפיסה והחינוך שקיבל יינן בתחילת דרכו, בין אם בלימודים במסגרת אקדמית או אוטודידקטית, הם אלה שאמורים לבוא לידי ביטוי בבקבוק היין כמוצר סופי, בדיוק כמו אוכל של שף שהתחנך על קולינריה צרפתית, איטלקית או אוריינטלית.

כמובן שלכולם יש אותו בסיס מדעי, כסוג של תורת החומר, אבל לכל אחד יש היחוד שלו, הנגיעה והפילוסופיה שלו, לגבי חומר הגלם והטיפול בו.

בשנים האחרונות ייננים יוצאים מהיקב ומגיעים לכרמים, ומתחילים את ייצור היין שלהם כבר שם. הם אלה שמחליטים על שיטות גידול גפנים, על המרווח בין הגפנים, על גיזום וניהול חופה – כולם דברים שיכולים להשפיע על בשלות הענבים, ריכוז הטעמים ושליטה במחלות, ומשקפים את גישתו של היינן לאיכות ולסגנון. הבחירה מתי לבצור ענבים משפיעה על רמות הסוכר, על החומציות ועל פרופיל הטעם הכללי של היין.

בציר מוקדם עשוי לגרום לחומציות גבוהה יותר ולטעמים רעננים יותר, בעוד שבציר מאוחר יכול להוביל ליינות עשירים יותר, בעלי גוף מלא יותר. בציר ידני מול מכני: בציר ידני מאפשר קטיף סלקטיבי של הענבים הטובים ביותר, בעוד שהבציר המכני מהיר וחסכוני יותר. השיטה הנבחרת יכולה להצביע על התמקדות היינן בדייקנות ובאיכות מול יעילות ונפח.

בהגעת הענבים ליקב, ההחלטה הראשונה היא האם להשתמש בשמרי בר לעומת שמרים מתורבתיםץ ההחלטה תוביל לפרופילי טעמים ומורכבויות שונות ביין. תסיסות שמרי בר מייצרות לרוב יינות מורכבים ומשתנים יותר, המשקפים גישה טבעית או מסורתית. ניהול טמפרטורות התסיסה יכול להשפיע על מיצוי הטעמים והריחות – תסיסות קרירות יותר משמרות בדרך כלל ניחוחות עדינים יותר ורעננות, בעוד שתסיסות חמות יותר יכולות לשפר את הגוף והמרקם.

השימוש במיכלי נירוסטה, בטון או חביות עץ אלון (חדש או ישן, צרפתי או אמריקאי) עשוי להקנות מאפיינים שונים ליין. נירוסטה שומרת על טעמי פירות טהורים וחומציות, בעוד עץ אלון מוסיף מורכבות, טאנינים וטעמים כמו וניל, תבלינים ועישון. משך הזמן שהיין יבלה בחבית או בבקבוק יכול להשפיע באופן משמעותי על התפתחותו ומוכנותו לשוק. יישון ממושך יכול להוביל ליינות מורכבים ובעלי ניואנסים מורכבים ועוצמתיים.

נקודה אחרת היא הרכבת בלנדים לעומת עשיית יין זני – על מנת להדגיש את הביטוי של ענב מסוים, בעוד שייצור בלנד ישיג איזון ומורכבות.

הבחירה למזג ענבים מכרמים או אזורים שונים יכולה לשקף את הפילוסופיה של היינן, על ביטוי טרואר לעומת יצירת יין הרמוני ועקבי. ההחלטה על התערבות מינימלית בלי מניפולציות תגרום ליין להתפתח באופן טבעי ככל האפשר. גישה זו מביאה לרוב ליינות משתנים יותר, שמשקפים את תנאי הבציר והכרם בצורה ישירה יותר.

ייצור יין בשיטה הקונבנציונלית בה מתערבים יותר על ידי הוספת סולפיטים כדי להשיג יציבות, או מבצעים תיקוני חומצות ומוסיפים כימיקלים שקיימים בשוק וייצרו פרופיל טעם רצוי, משקף, כמובן, את הגישה המודרנית או המדעית יותר לייצור יין במסות גדולות והמוניות. יינות פרמיום משקפים לרוב את השאיפות והפילוסופיות הגבוהות ביותר של היינן לגבי איכות וביטוי.

כמובן, אחרון חביב, תיוג ומיתוג, האופן שבו יין משווק ומוצג כמוצר סופי על ידי יחסי הציבור, יכול לשקף את הפילוסופיה של היינן – תוויות מסורתיות עשויות להצביע על התמקדות במורשת ובסגנונות קלאסיים, בעוד תוויות מודרניות ואמנותיות יכולות להציע חדשנות והתמקדות במגמות חדשות.

אם כך, כל החלטה שמתקבלת בכרם וביקב היא שיקוף של אסכולת היינן, המעצבת בסופו של דבר את אופיו וזהותו של היין. ביקבים גדולים, הפילוסופיה של היינן סובבת סביב השגת איזון, יעילות ועקביות. היקף הייצור מחייב שימוש בטכנולוגיה מתקדמת, שיטות סטנדרטיות, ולעתים התפשרות על שיטות מסורתיות כדי לעמוד בדרישות של ייצור בקנה מידה גדול, ועמידה בסטנדרטים הרצויים ולשקף את הפילוסופיה והחזון של היינן. אלא שהרצון לשמור על אסכולה ייחודית וליישם את הפילוסופיה, לא תמיד עולה בקנה אחד עם המרחב הכלכלי שמותווה ליין על ידי ההשקעות ביקב, והחלטות כלכליות יכולות להשפיע באופן משמעותי על פילוסופיית עשיית היין של היינן בדרכים שונות.

החלטות אלה מתייחסות לגורמים כמו עלויות ייצור, אסטרטגיות תמחור, דרישות שוק וקיימות פיננסית כוללת, עלויות יצור, עלויות עבודה, תמחור ומיצוב שוק, מיתוג ושיווק, מחקר ופיתוח, דינמיקת שוק גלובלית ותחרות. כך שהחלטות כלכליות מהוות חלק בלתי נפרד מעיצוב הפילוסופיה של היינן, ומשפיעות על הבחירות שלו, החל מבחירת ענבים ועד אסטרטגיות השיווק. איזון בין קיימות פיננסית לאיכות הרצויה ולמיצוב המותג, הוא אתגר מתמיד הדורש התייחסות מדוקדקת הן לתנאים הכלכליים לטווח קצר, והן ליעדים ארוכי הטווח. בסופו של דבר, הכול עניין של כסף. פנטזיות יש לכולם, ולפעמים חייבים להתפשר. הטובים יודעים לנווט בין מנהל הבנק לתשוקה האמיתית שלהם, וזוכרים שבסופו של דבר כולם חייבים להתפרנס.

בשבוע הבא על ייננים והאסכולות שלהם ואלה שהמותג מזוהה רק איתם: ערן פיק, גיא אשל, איתי בן-חיים, אבי פלדשטיין, יותם שרון, יעקב אוריה, אורי חץ, דוד בר אילן, רמי בר-מאור, עידו לוינסון, אוליביה פרתי, דורון רב הון,, פיליפ ליכטנשטיין, אדם אלפסי, קובי ארביב,, ששון בן אהרון, אסף פז, גולן פלם, איתי להט, ליאור לקסר, אלי בן זקן,  יאיר מרגלית, ארקדי פפיקיאן, ויקטור שונפלד, שיקי ראוכברגר

יונתן לבני בהשקת יינות להט – "ומלהט יקודיה אוחזת לבב"

להט פירושו חום עז – "ומלהט יקודיה אוחזת לבב" (מלהט האש שלה אוחזת לבבות) כתב רבי יהודה אלחריזי. תמיד כשאני פוגש את איתי להט אני נזכר בביטוי זה, דווקא כי יש משהו מופנם ומאוד לא לוהט באיש יין מיוחד זה, שעושה יינות ופועל כיועץ ליקבים. הוא מלא ידע ומלא חשיבה ייננית, אך כאמור בניגוד לשמו הוא שקט ולא מתלהם. יש בו גם הרבה מאוד הבנה למקום אליו הוא רוצה להביא את יינותיו מבחינת טעמם וייחודם, אך הכול נעשה בשקט ובעדינות בולטת.

לאחרונה נכנס יקב ברקן כשותף ביקב להט, ובמפגש עיתונאים בתל אביב שהתקיים ב-31 ביולי, הוא השיק את יינותיו החדשים – הכשרים. את היין הראשון שלו ייצר איתי להט בשנת 2012. ב-2018 הוא החל להתרכז בעיקר בעשיית יין מענבים שמגיעים מהחלק המערבי של הגליל העליון, מאזור אלקוש שהפך להיות הכרם המרכזי של יינותיו. איתי עמד לנטוע עוד כרמים באזור, אך הלחימה בצפון דחתה את הנטיעות.

להט סבור כי הגליל המערבי הינו אזור ייחודי, מפני שהוא קרוב יותר לים ולכן חם יותר ביום וקריר יותר בלילה.  כמו כן יש באזור אידוי מים נמוך, ולכן חלק מהכרמים אינם זקוקים להשקיה. לדבריו, יינותיו מזוהים יותר עם יינות עמק הרון והים התיכון. "אני רוצה לעשות יינות לבנים שדומים לאדומים וההפך. כוונתי ליצור יינות קולינריים". וליינות עצמם:

לבן 2023 – להט מתמקד כאמור ביינות ים תיכוניים, הכוללים בלנדים של זני רוסאן, ויונייה, מרסאן וגרנאש בלאן. לדבריו הוא מתכוון ליצור יינות "במשרעת שבין יין חומצי ורענן לבין יין מלא ועשיר". הוא טוען כי "האתגר הוא למצוא את נקודת האיזון בה היין הוא הרמוני, מורכב, פריך ורענן, אך עדיין שומר על ביטוי מובהק של זני הענבים והטרואר". הלהט הלבן מורכב מ-70% ענבי רוסאן, 25% ויונייה ו-5% מרסאן, חלקם מהגליל העליון וחלק דווקא מהגליל המזרחי ומשבע חלקות שונות. הענבים שהו בחביות 400-500 ליטר, אשר לייצורן נבחר עץ ייעודי בקלייה מדויקת לשם יישון ארוך.  היין שהה על משקעיו בחביות 9 חודשים. בטעימה היין מאוד ארומטי ועשיר בטעמים. לדעתי הוא זקוק לעוד התיישנות בבקבוק, ואז יהיה במיטבו. יש בו עדיין משהו מעט סגור.  120 ₪.

לייכטר 2023 – יין שעשוי מ-42% ענבי רוסאן, 38% גרנאש בלאן ו-10% מרסאן. ענבי הרוסאן מכרם בן עיון באלקוש, והמרסאן והגרנאש בלאן מכרם פקיעין, נבצרו בימים עוקבים ב-27 ו-28 לאוגוסט 23. הופרדו משזרותיהם ולאחר שהייה קצרה נסחטו בעדינות. התיישנות בחביות בנות 400 ליטר בשימוש שני ושלישי, לאחר תסיסה בחביות ב-18 מעלות, ללא תסיסה מלולאקטית. פירוש השם לייכטר, שם המשפחה המקורי של אביו של איתי, הוא "עדין יותר" בגרמנית, ואכן לטעמי יין קליל ונעים יותר מקודמו. יינות בעלי ניואנסים שונים, מאוד אלגנטיים, אלכוהול ברמה של 13%. ממש נהניתי משתיית הלייכטר, ואני ממליץ עליו כאחד הלבנים הטובים ששתיתי לאחרונה. 135 ₪.

רוסאן 2023 – ענבי רוסאן מאפיינים את אזור הגידול בעמק הרון הצפוני בעיקר. הענבים ליין זה הופרדו מהשזרות, ולאחר השריה קצרה במשך 24 שעות במיכל מקורר, הועברו לאמפורות חמר, להמשך תסיסה והתבגרות במשך 9 חודשים. רוסאן הוא זן לבן הבולט בטעמי פרחים ותה עלים, ומעט דבש ואגסים צעירים. יין זה סמיך יותר מהקודמים שהוטעמו. גם יין זה כמו שני קודמיו בוקבק ביוני 2024, ואני סבור כי הוא כבר מוכן אך יהיה טוב יותר בעוד זמן מה. אוהבי הזן יהיו בטוחים כי הם שותים יין מאחד השאטו-ים בצרפת; הוא כל כך לבן צרפתי בטעמו. 150 ₪.

אדום 2022 –  איתי להט אמר לנו כי בציר 2022 היה מצוין, בו "כל הכוכבים הסתדרו". שלושת היינות האדומים שלו, מגלמים בטעם שלהם עומק ומורכבות שלא מאפיינים יינות ישראלים בדרך כלל. שתיתי פעמים רבות את יינותיו האדומים של להט, וגם יינות בהם הוא היה היועץ של היינן שיצר אותם. לטעמי אלה מ-2022 הם מהאדומים הטובים ביותר שהוא יצר. להט אדום ששתינו מורכב מ-88% ענבי סירה ו-12% קברנה סוביניון מכרם בן עיון באלקוש, ששהו בחביות 400 ו-500 ליטר ובאמפורה אחת בנפח 320 ליטר, שם הסתיימה התסיסה המלולאקטית. לאחר 4 חודשים עבר היין שפייה בחביות, ואז עורבב והתבגר כ-15 חודשים נוספים בעץ ובאמפורה אחת לפני שבוקבק. יין עמוק בטעמים חזקים של תבלינים וריח אדמתי, מאוד מינרלי. לדעתי רצוי לצננו מעט אם שותים אותו ביום חם. 125 ₪.

לייבו 2022 GSM – לייבו הוא שם הנעורים של אימו של איתי להט. אני חסיד של התרכובת גרנאש, סירה ומורבדר. יינות GSM האופייניים גם הם לעמק הרון, מיוצרים היום  ברחבי העולם. אלה יינות רבגוניים, שלמרות מורכבות הזנים מתאים גם למזונות קלים וגם לכבדים יותר. רצוי  לצננו מעט כדי שיתאים היטב לקיץ ישראלי. היין תסס במיכלים קטנים, ואחר כך הועבר לחביות 400 ליטר ישנות. לאחר 4 חודשים עברו היינות שפייה, עורבבו לבלנד הסופי והוחזרו לחביות להמשך ההתיישנות. אחרי 15 חודשים בוקבקו. לטעמי זה אחד מיינות GSM הטובים שמיוצרים בארץ. 150 ₪.

סירה 2022 – כשמו כן הוא, עשוי במלואו מענבי סירה, שלאחר התסיסה האלכוהולית והמלולאקטית הועברו לאחר 6 חודשים ולאחר ערבוב שמרי היין בקרקעית החבית, לשפייה נוספת בחביות. היין התבגר לאחר מכן במשך 15 חודשים בחביות ואז בוקבק. יין בעל חמיצות גבוהה, שטעמו נשאר בפה זמן רב לאחר הבליעה. לאוהבי זן סירה. 180 ₪.

לאתר יקב איתי להט

בוטל פסטיבל יין לבן בהרצליה – לתפארת משטרת ישראל

אלון גונן: אי אפשר להבין את ההחלטה של מפקד מרחב שרון של משטרת ישראל, שהועברה לחיים גן איש הענבים בעניין פסטיבל יינות לבנים ורוזה 'לבן על הים' (White 2024) במרינה הרצליה, שהיה אמור להתקיים בשבוע הבא בימים ד'-ה'  14-15.8.24.

מפקד המרחב החליט כי אין כל אישור לשימוש בכוסות זכוכית באירוע – הודעה לקונית, בלי שום הסבר הגיוני או הסבר חוקי שמעוגן באיזשהו רציונל או מידע מודיעיני. פשוט החלטה שרירותית שבועיים לפני האירוע, כאשר נמכרו מאות כרטיסים, הוזמן ציוד, שולמו סידורי האבטחה, נסגרו חוזים עם יקבים, דוכני אוכל, מגן דוד, כיבוי אש, עשרות פגישות, מאות שעות אדם, כפי שחיים גן עושה ברציפות כבר 16 שנים. מה הוא רוצה? שימזגו את היינות וכוסות חד"פיות וייהנו כך מחווית היין?

מה קרה הפעם שמפקד מרחב, ככה במחי יד, בלי הסבר, זורק עשרות יקבים מכל המדרגות, גורם להפסדים ובלי שום הסבר? כלום. מה השתבש פה במדינה, שהכוח ניתן לאיש אחד, כנראה חסר הבנה ופשוט מקבל החלטה בלי להתייעץ עם גורמים מקצועיים, בלי לבקש יעוץ משפטי.

חיים גן קודם כל מציית לחוק, ולאחר שהבין שזו ההחלטה, תוך כדי נשיכת השפתיים ובליעת הדמעות שחנקו בגרון, הודיע לכל המשתתפים על ביטול האירוע, ופתח ערוץ להחזרת הכספים עבור הכרטיסים שנקנו. לא ברור לי מהיכן הוא שואב את הכוחות, לא ברור לי איך קוצב הלב עומד בעומס.

לאחר שאנחנו העיתונאים קיבלנו את ההודעה, לא יכולתי שלא לבקש את תגובת משטרת ישראל, ולשלוח שאלות מגובות בייעוץ משפטי של עורך הדין יונתן לבני, כתב בכיר באתר שלנו. השאלות היו מאוד פשוטות. ראשית כל באיזו סמכות? האם זו החלטה גורפת לכול האירועים שיש במרחב שרון? האם יש גיבוי משפטי של היועצים המשפטיים של המשטרה?

תגובת משטרת ישראל

תגובת משטרת ישראל באמצעות הדוברות הגיע אלי לאחר יום, ונאמר בה כי לאחר שמפקד המרחב שקל שוב, הוא מבטל את החלטתו ומאפשר לקיים את האירוע במתכונת שהוצעה.

תגובת חיים גן

חיים גן שקיבל את ההודעה הכביכול משמחת, כבר היה מותש. קוני הכרטיסים שנקנו זוכו, הוא הודיע לכול המשתתפים על הביטול, יחסי הציבור שלחו כבר הודעות לכולם, ובפרק הזמן שנותר אי אפשר שוב לשגע את כל המערכת.

וכך הוא אמר לנו: "עשרים וחמש שנים אני מפיק אירועי יין, וזה הברבור השחור הכי שחור שבא לי. מבאס, מאכזב ועל מה? צוות 'איש הענבים' והמארגנים מעריכים מאוד את שיתוף הפעולה וההבנה של כל הגורמים. אנחנו מחכים בקוצר רוח לאירוע וייט 2025 בשנה הבאה, בתקווה עם כוסות יין תקניות, להרים עם כולם כוס לחיים ולחגוג את הקיץ. אנחנו בטוחים שתצטרפו אלינו לחגיגה שכולה הנאה ושמחת חיים. ושבו חטופינו, בנינו ובנותינו וכל חיילינו לגבולם".

סוף דבר: פסטיבל White בבית איש הענבים 14-16.8.24

זה אולי לא יהיה פסטיבל במרינה הרצליה, אבל חיים גן התעשת במהירות ובימים רביעי-חמישי-שישי, 14-16.8.24, יתקיים בבית איש הענבים ביפו פסטיבל יינות לבנים, מבעבעים ורוזה. כך מסורת פסטיבל White לא תישבר, וחובבי יין באשר הם יגיעו ליהנות, ועל הדרך לתמוך.

כל הפרטים וקניית כרטיסים כאן

עופר גידסי מיקב הר זמר בגבול לבנון: "לא מוותר על הטיפול בכרם גם בימים אלה"

רני רוגל: בשישי האחרון הגעתי אל ניסים עובד – יקב 'נישקה' בהוד השרון, למפגש של חברים בקבוצת רכישות היין 'נחמת שותים' של צביקה אמיתי, עם עופר גידסי מיקב 'הר זמר' שבמושב דישון על גבול לבנון.

עופר הגיע עם בקבוק  בלנד אותו רקח במיוחד עבור חברי המועדון, שאם יבחרו בו יזמינו חבית ממנו. זאת אחרי ששבוע קודם הם הגיעו לפופ-אפ יינות יקבים צפוניים שהתקיים בקניון גן עופר (גן העיר בתל אביב), התרשמו מיינות יקב הר זמר ואף רכשו בקבוקים.

המפגש אצל המארח ניסים עובד-נישקה התקיים אחרי שחברי נחמת שותים קנו ממנו שתי חביות – 580 בקבוקים שכבר שחולקו להם. איני יודע אם החליטו או יחליטו לקנות חבית מעופר גדסי – אני מקווה שאכן כך יהיה, והיקב הצפוני יזכה לעוד חמצן.

עד להגעת המשתתפים ניצלתי את הזמן להיכרות ושיחה עם עופר – הנדסאי חשמל שעובד במקצוע אך מגדיר את עצמו כ"קודם כל כורם חקלאי פלאח", במושב דישון הממוקם בטווח 0 עד 2 ק"מ מגבול לבנון (450 תושבים, מהמפונים הראשונים). עופר החבר בכיתת הכוננות במושב מגויס מ-8.10, הגיע מהצפון עם נשקו האישי ובאותו ערב היה אמור להתייצב למשמרת לאחר חזרתו מהמרכז.

את הכרם הראשון שלו נטע עופר בשנת 2007 – דונם וחצי. "רציתי שהילדים יכיר את האדמה. זה היה בשטח נטוש מספר שנים שבעבר היה בו מטע שזיף, ונטעתי בו כרם – קברנה סוביניון מרלו וסירה", הוא אומר. מהר מאוד התרחב שטח הכרמים שלו והגיע ל-26 דונם, שחלקם חכר מחקלאים. הלקוחות הגדולים שלו היו יקב 3 גפנים של יוסי בן ברק ז"ל מרמות נפתלי, ויקב פלטר בקיבוץ עין זיון בצפון רמת הגולן, שעבורו גידל ענבי ברברה.

ב-2013 התחיל עופר לייצר יינות למכירה, כשבדרך ביצע שני מהלכים. הוא גייס את אריאל שניידר, שהיה עוזר יינן ביקב רמת הגולן, "כדי ללוות אותי בניואנסים הקטנים של היין", הוא אומר, "למדתי ממנו לא מעט". וכשהתחיל ממש להתעניין בכימיה של היין, השתתף עופר בקורס במכללת גליל מערבי אותו הוביל יפתח פרץ (היום יינן ראשי יקב כרמל), ואוליביה פרתי (היום יינן ראשי יקב ברקן) לימד שיעורי מעבדה ועזר להבין תהליכים.

לחימה בצפון או לא, היום פועל עופר גידסי להקמת מרכז מבקרים של היקב. הוא מייצר 3000-4000 בקבוקים בשנה, במגמת גידול ל-5000-6000 בקבוקים. היום יש לו 9 דונם כרם, אחרי שהשיב לחקלאים כרמים שחכר וחלקם נעקרו. הזנים שהוא מגדל: באדומים סירה, קברנה סוביניון מרלו ופטי ורדו, ובלבנים ויונייה ורוסאן. הוא מייצר רק בלנדים, ורק מענבים שהוא מגדל.

לגור ליד החיזבאללה

היום נשארו בדישון קצת פחות מ-100 תושבים, חלק גדול מהם חברי כיתת הכוננות וחקלאים שמעבדים את האדמות ומרססים. משפחתו של עופר מפוזרת: רעייתו סיגלית בקיבוץ אלונים, הבן הבכור השתחרר מקבע ועבר למרכז, הבן האמצעי במושב – לפני מעבר למרכז, והבת הצעירה תתגייס בספטמבר.

עופר מרגיש תחושת הפקרה על ידי המדינה, ועם זאת "אני מטבעי אופטימי ומאוד שורשי", הוא אומר, "לא אוותר על האדמה והיבול, ולא ויתרתי על הכרם. אני מטפל בו, גם אם לא ברמה המיטבית לאור מגבלות הצבא. היתרון אצלנו בדישון זה שהמושב והכרמים במדרון אחורי, אז העבודה קצת יותר נוחה כי אין לחיזבאללה כינון ישיר אלינו".

אני מצייץ משהו על פיצויים. "גם אם נקבל אי פעם את הפיצויים שמדברים עליהם, הם דבר שולי. העיקר שהחקלאים עובדים, המטעים לתפארת ואגסי דישון הם מושג. קשה לנתק חקלאי שמחובר למדינה. השבוע מתחילים בציר, ונקווה שלא יפריעו לנו".

למכור יינות בימי מלחמה

"במהלך המלחמה בקבקנו ביקב 2000 בקבוקים, וציינו זאת על התוויות. עם ישראל מאוד מחבק ותומך, וככה מוכרים את היין", אומר עופר גידסי. "מוכרים גם בירידים כמו הפופ-אפ בגן העיר בו השתתפנו בתל אביב. עליתי לשידור בגל"צ ובכאן 11 וגיליתי שזה גרם למכירות. התקשרו אפילו מאשדוד ובאר שבע והזמינו יין. כל אלה שמזמינים ארגז מקבלים אותו אישית ממני או מאשתי סיגלית. אני חייב קשר אישי עם הלקוח".

כתבתי בהתחלה שאיני יודע אם חברי נחמת שותים יזמינו מעופר גידסי חבית מהבלנד שהביא להם. בכול מקרה הוא הביא להם לטעימה עיוורת בלנד של 80% סירה, חלקם אשכולות שלמים, ו-20% ברברה. מעניין מה יחליטו.

יינות ומחירים

אדומים

בלנד אדום 75% קברנה סוביניון 25% פטי ורדו – בציר 2021 שנתיים בחבית – 110 ₪

בלנד אדום 80% סירה 20% קברנה סוביניון – בציר 2021 שנתיים בחבית – 120 ₪

מתיישן קדש 2019 – 50% מרלו 40% קברנה סוביניון 10% פטי ורדו 10% – 160 ₪

לבנים

רוסאן 2023 – עם מעט סוביניון בלאן. היה מעט בחבית. 110 ₪

ויונייה 2023 – 500 בקבוקים בלבד מיבול זה. "עפו במהירות, בקושי לארכיון".

להזמנות מיקב הר זמר: עופר גדסי – 052-6947249

כדאי לקרוא ולהאזין

יינות קיציים קלים חמצמצים ומרעננים ומוזיקה תואמת

יוסי נאור, חובב יין וג'אז ומי שהוביל תכנית רדיו בשם 'ג'אז אדום לבן' בתחנת הרדיו של מכללת עמק יזרעאל, מביא הקשרים בין יינות ישראליים למוזיקה שהוא אוהב. כי יש מספר רגעים קסומים בחיים כמו לשתות יין ולהקשיב למוזיקה כאן

עולֵלות בקצרה

(עוֹלֵלָה – פרי שלא היה בָּשֵל בזמן הבציר ונשאר על הגפן)

12.9.24: פסטיבל היין של זכרון יעקב חוזר בפעם השלישית

המועצה המקומית זכרון יעקב תקיים ביום חמישי 12.9.2024 יחד עם עמותת התיירות גדעונים ותרבות זמארין, את פסטיבל היין של זכרון יעקב 2024 – זו הפעם השלישית בה יתקיים פסטיבל יין במושבה בה צמחה תעשיית היין הישראלית המודרנית, כחגיגת יין עם מגוון יקבים ויינות, מוזיקה טובה וקהל אוהבי יין.

כ-30 יקבים ישראלים יציגו באוויר הפתוח מבחר יינות לטעימה ולרכישת בקבוקים, בליווי מוזיקה חיה ודוכני מזון מגוונים – כל אלה באווירה של 'גן טיול' במרכז המושבה זכרון יעקב.

את היקבים בחר דייויד מורגן, מנהל קבוצת 'יין למבינים' בפייסבוק. היקבים המשתתפים: כרמל, תשבי, אמפורה, לטם, הר אודם, גת שומרון, בן עטר, דדה, דלתון, רקנאטי, מבצר עתלית, גבעות, כמיסה, אוריאל, גסקון, סימון, אסף, הר זמר, אפוד, סקוריה, שילה, עמק האלה, 1848, ציון, אייל, פסגות, הלביאים, אבן-רם, עראק אפרתה, איש הפסיפלורה, Pasek Cellars, כרמי אלול. באירוע יהיו גם דוכני מזון (כשרים ובתשלום) – גבינות, חצ'אפורי, דים סאם, בשרים איכותיים ועוד .

מחיר כרטיס 95 ₪. לתושבי זכרון ומפונים מקווי העימות 80 ₪ (בהצגת ת.ז עם כתובת בכניסה לאירוע). 

מחיר הכרטיס כולל כוס יין איכותית של חברת Riedel, וטעימות יין חופשי ללא הגבלה ממגוון היקבים.  כל מבקר באירוע מחויב ברכישת כרטיס. מלאי הכרטיסים מוגבל. יש להזמין כרטיס מראש. האירוע נגיש, ניתן לבקש התאמות נגישות במייל [email protected].

חמישי בערב 12.9.2024, 18:00-23:00, 'גן טיול', הנדיב 1 זכרון יעקב. פרטים והזמנת כרטיסים כאן