הכול התחיל כשהחברה מברזיל הגיעה לביקור תקופתי בישראל. אנחנו שלוש חברות, שתיים כאן ואחת שעברה לגור בברזיל, וכשהיא מגיעה אנחנו נפגשות לבילוי משותף, בדרך כלל סביב אוכל או יין. הפעם נסענו ליומיים צפונה, וכללנו את יקב כישור בתוכנית. הבחירה בכישור הייתה די קלה, ולא רק בגלל היינות של היקב, אלא גם מפני שזו הייתה הזדמנות נהדרת לפגוש את ריצ'רד דייוויס – הכורם והיינן, ואת יאיר אונא – מנהל השיווק ומרכז המבקרים, וללמוד עוד קצת על היקב והאנשים. כי מה שווה יין, בלי האנשים שעשו ושותים אותו? רק אז הברזילאית סיפרה שהזמינה בעבר יינות של כישור כמתנות לאנשים בישראל, למרות שלא הכירה את היקב ולא טעמה את יינותיו. כנראה שהביקור הזה היה כתוב בכוכבים.
כישור הוא יקב אסטייט (כלומר שהכרמים סובבים אותו), שהוקם בשנת 2010 בגליל המערבי בכפר כישורית. הכפר משמש בית לבוגרים עם צרכים מיוחדים, אשר עובדים בכרם וביקב. הכרמים הראשונים ניטעו עוד בשנת 2007, כאשר הוחלט שיש צורך בעוד ענפים יצרניים לתעסוקת תושבי הכפר. היקב כשר מאז שנפתח, ואנשיו אומרים שהכשרות אינה משפיעה על העסקת תושבי כישורית ביקב, היות ומראש לא היו אמורים לעבוד בעשיית היין. במרכז המבקרים עובדים שלושה מתושבי הכפר, ובעונת הבציר ולקראת החגים מצטרפים אליהם עובדים נוספים לפי הצורך.
ישבנו עם יאיר אונא וריצ'רד דיוויס במרכז המבקרים שנפתח בשנת 2014, והתחלנו לשתות יין ולדבר (שני דברים שאני טובה בהם). לאורך הביקור טעמנו את כישור לבן 2020, ריזלינג נחל יסף 2019, ויונייה 2019, מורבדר 2019 ו-GSM 2019. כמו במרבית היקבים בארץ, גם בכישור נגמר רוזה 2020, אזל לגמרי ואין אפילו טיפה ממנו. הבציר הסתיים מספר ימים לפני הביקור שלנו, ובמיכלים כבר שהו התסיסות האחרונות של ספטמבר. לדברי ריצ'רד דייוויס, "היה בציר קשה, אבל הענבים טובים והיין יהיה טוב". לכישור יש 100 דונם כרם, ומגדלים בהם 11 זני ענבים: קברנה סוביניון, קברנה פרנק, פטי ורדו, מרלו, סירה, גרנאש, מורבדר, סוביניון בלאן, ויונייה, ריזלינג ושרדונה.
בעניין מזג האוויר אמר דייוויס שלא היתה לו כל השפעה על תהליך הבציר או איכות הענבים, ולדעתו גם שינויי האקלים אינם משפיעים על הכרמים, ובמיוחד לא על השרדונה שעל מר גורלו היו לאחרונה תחזיות שחורות בעיתונות. "השרדונה לא ייעלם", אומר דייוויס, "השרדונה הוא עינב שמבשיל נורא מוקדם, אז הוא מבשיל לפני החום הגבוה".
בכישור התחילו השנה לבצור ביולי, וסיימו רק לפני כשבועיים לפני ביקורנו, עם בציר המורבדר. "בצרתי כי נמאס לי", אמר דייוויס, "יכולנו לחכות עוד קצת, אבל זהו". הוא בוצר לפי טעם הענבים, ופחות לפי בריקס (רמת הסוכר בעינב), "אם לפני עשר שנים היינו אומרים שאי אפשר לבצור לפני 24 בריקס, היום אני בוצר גם ב- 21-22, ואני מרוצה".
ויונייה היה היין הראשון ששתיתי אי פעם מיינות יקב כישור, וזה של בציר 2019 הזכיר עד כמה הזן הזה נפלא. איך אמר יאיר אונא? "העולם מתחלק בעיני לחובבי וללא חובבי ויונייה". עם יין בכוס, המשכנו לדבר על הבציר. בכישור בצרו השנה כ- 95 טון ענבים, מתוכם 75 טון מיועדים ליינות היקב, וכ-20 טון נמכרו החוצה. דייוויס מאמין שבשנה הבאה היקב כבר ישתמש בכל הענבים, לאור הגידול בייצור ובמכירת היינות.
בעוד חברותיי צופות בסרטון על היקב ועל כישורית, סיפר דייוויס שמבחינתו היקב נמצא במקום טוב, הן מבחינת ייצור היין והן מבחינת המכירות. כיום מייצרים ביקב כ- 60,000 בקבוקים, והוא מאמין שיגיעו לייצור של 100,000-120.000 תוך 3-4 שנים, בשילוב עם הגדלת שטחי הכרמים. הם עובדים לאט אבל בטוח בכישור. יש להם תכניות סדורות, והם אוהבים את הקצב הזה. "חלק גדול מהיקב הזה נתרם. קיבלנו חכה, ועכשיו אנחנו צריכים לתפוס איתה דגים", אומר דייוויס. היקב קיים לרווחת החברים, הוא אינו פרטי אלא שייך לכפר, והעובדים הם שכירים של הכפר.
מה דייוויס חושב על הייננות בישראל? לדבריו הסיפור של היין הישראלי עדיין נכתב. אין לנו זן או כיוון ישראלי מובהק, ויעברו שנים לפני שיהיה כזה. "התחלנו עם זני בורדו, והיום אנחנו זזים לכיוון זני עמק הרון – סירה, גראנש מורבדר. זה הכיוון אליו אנחנו הולכים היום, וכך היה צריך להיות בישראל מהתחלה".
היות שבימים אלה היקב ממתג מחדש את היינות שיקבלו תוויות חדשות בעיצובו של איתמר גור, לא התחמקנו מדיון על התוויות האחוריות, וכמה מידע צריך להיות עליהן. נחכה ונראה מה יחליטו בכישור.
אז מה אני אומרת? סעו לבקר ביקב כישור. מזג האוויר עכשיו אידיאלי, אפשר לשבת באוויר הפתוח וליהנות מהנוף ומיין טוב.
תגובה אחת
אכן ליקב כישור יש יינות איכותיים טובים
שאפו לעוסקים במלאכה
חיבוק חזק לכם