השבוע בענף היין 90: מה עובר על יקב כרמל? מה עם חובות מסעדות פושטות רגל ליקבים? מה ישתה ביבי בהונגריה?

גם את קאיומי לא לוקחת הערכת השווי של כרמל בחשבון
עוד שבוע של סיפורים שלא תמיד שומעים עליהם, קצת יינות שלא תמיד כותבים עליהם וגם קצת רכילות. השבוע: פיטורי סמנכ"ל המכירות של כרמל הם רק קצה הקרחון, איך יקבים נופלים בפח של מסעדות שלא משלמות, הונגריה-ישראל ויין, עשור ליקב אדיר, היינות של סלוקיה

1: יקב כרמל: יין יין תרדפו

הידיעה שעלתה אצלנו ביום רביעי, בעניין פיטורי סמנכ"ל המכירות אמיר בר, היתה לכאורה ידיעה קטנה,  די לא רלוונטית לחובבי היין ועניינה בעיקר את עובדי היקבים. אולם לצד הידיעה מסרנו גם נתון סנסציוני על ירידה של 25% בקירוב במכירות של מותגי כרמל. זו בעצם הידיעה המרעישה, ולא איוש תפקיד כזה או אחר.  חשבו רגע מה המשמעות של  25% או אפילו 20% ירידת מכירות. מדובר בכמה מיליוני בקבוקי יין, מדובר בהפסד של עשרות מיליוני שקלים,  בנתח שוק שהלך ליקבים אחרים. מדובר בעצם  על מדרון חלקלק, שמחייב את היקב לבנות אסטרטגיה להצלת המצב.

שאלו כל כלכלן מתחיל או רואה חשבון שסיים כעת את לימודיו, והם  יגידו לכם איך מגיעים למצב כזה. באכול ושאטו כתבנו רבות על ייחודיות ענף היין בכל  הקשור לניהול יקב ושיווק יין בארץ ובחו"ל. אמרנו שיין אינו דומה לשום מותג או מוצר אחר, ושגם אם מנסים להגיד לנו שניהול הוא ניהול, זה פשוט לא נכון. המציאות מוכיחה  לנו את זה שוב ושוב.

ההיסטוריה נמחקה במחי יד והעתיד נשאר לוט בערפל - ללא אסטרטגיה וללא חזון
ההיסטוריה נמחקה במחי יד והעתיד נשאר לוט בערפל – ללא אסטרטגיה וללא חזון

בניסיון לשים את האצבע על הטעות המרכזית שעשו בעלי יקב כרמל בארבע השנים האחרונות, התשובה מאוד פשוטה: הם לקחו מועמדים שלא  באו מתחום היין. הדבר נכון לגבי המנכ"ל הנוכחי וגם לגבי המנכ"לית הקודמת. אלא בעוד שהיא הבינה שאינה  מסוגלת לנהל את היקב כפי שהיא רואה לנכון, ולאור התנגדות המשקיעים למהלכי השיקום שהיא הציעה, החליטה לפרוש; המנכ"ל הנוכחי, ארז פז, לא רק שנכנס לעולם חדש שהוא לא מכיר. הוא היה צריך להתנהל מול משקיעים שסברו שעל מנת להציל את היקב ולהחזיר חובות של מאות מיליוני שקלים, צריך תחילה למכור נכסים ונדל"ן על מנת לשרוד, וגם כדי לנסות להחזיר את ההשקעות האדירות של המשקיעים. הדרך לכך: פיטורי עשרות עובדים, ובניית יקב חדש ממוכן על מנת לחסוך בכוח אדם.

בתקופתו נמחקה ההיסטוריה במחי יד והעתיד נשאר לוט בערפל – ללא אסטרטגיה וללא חזון, עם מכירת נדל"ן על מנת להשביע את רעבונם של המשקיעים החדשים, וללא אומץ ומנהיגות שתגיד להם את האמת. במקום לחפות על חוסר ניסיונו באמצעות גיוס סמנכ"ל מכירות שצמח בענף, הוא השאיר בתפקיד רכש שלא בא מתחום היין. הוא לא הבין שזו הבעיה האמיתית של היקב. היה לו נוח לראות סביבו אנשים שעבדו במקומות המוכרים לו כמו חברת שטראוס, והוא לא הצליח להבין שבגלל חוסר ניסיונו בתחום היין, הוא חייב להביא אנשים שיודעים להתאים את האסטרטגיה של יקב כרמל לשינויים שעבר השוק בשנים האחרונות (יקב טפרברג עם מיתוג חדש, השותפות של יקב רמת הגולן עם  משפחת שקד/דרך היין, יקב בנימינה עם יינות ומיתוג שהפך אותו ליקב פעיל ותוסס, יקב ברקן/סגל ואחרים).

חשבו שמכירת הנכסים של היקב והמעבר ליקב החדש בצפון (בתמונה מרתף החביות), יביאו את היקב לגדולה ולחזרתו לשלוט בענף היין

בפועל לא נעשה דבר, מלבד מכירת נדל"ן לקבלת תזרים מזומנים, ומעבר היקב לצפון  – שעדיין לא הוכיח את יעילותו. יקב כרמל לא ידע איך להתמודד עם ההאטה שהשוק חווה בשנים האחרונות. נטול ידע, וחמוש במנהלים חסרי ניסיון בתחום היין, יצא פז לקרב להצלת מה  שהיה עד לפני כמה שנים היקב המוביל  בארץ, עם הכנסות של  200 מיליון שקל בקרוב. אחרי פחות משנתיים של פז בתפקיד (מאז נובמבר 2015), הגיע היקב השנה להכנסות של 150 מיליון שקל.  עשרות מיליוני שקל הפסד משלימים את התמונה העגומה שמתגלה לנו עתה.

פז אמנם קיבל את יקב כרמל במצב בעייתי וכמעט קטסטרופלי, אבל כזה שניתן לייצב ולשפר. במגירה כבר הייתה תוכנית סדורה שהכינה קודמתו בתפקיד, אבל תוכנית זו, שרק היה צריך ליישם אותה, לא הייתה מקובלת על המשקיעים שרצו להחזיר את ההשקעה שלהם, ולא עניינו אותם תוכניות ארוכות טווח. הוא העדיף שקט תעשייתי מצד המשקיעים. הצורך לסגור את היקב בראשון לציון בגלל עודף כוח אדם, היותו מיושן ומיקומו הנדל"ני המפתה במרכז העיר, אילצו את היקב להשקיע יותר מ- 100 מיליון שקלים במיכון חדש ובתשלומי פיצויים. רק העתיד יגיד האם המעבר למקום החדש יחזיר את ההשקעה.

היקב אומנם סיפק הרבה יין לרשתות השיווק, אבל במחירים מאוד נמוכים, שהרווח בהם מועט מאוד
היקב אומנם סיפק הרבה יין לרשתות השיווק, אבל במחירים מאוד נמוכים, שהרווח בהם מועט מאוד

הירידות החדות בהכנסות  של כרמל, כפי שעולה בדו"חות חברת סטורנקס הסוקרת מכירות בשוק המבורקד (רשתות השיווק), מראות לנו כי היקב אומנם סיפק הרבה יין לרשתות השיווק, אבל במחירים מאוד נמוכים, שהרווח בהם מועט מאוד. הצפת רשתות הסופרים הגדולות ביינות זולים, לא תמיד מביאה רווח ולא תמיד שומרת על מיתוג היקב. רוב ההכנסות של כרמל הן מתירוש ויינות קידוש (הנכללים בתחשיבי צריכת יין לנפש). אחת הבעיות ביקב הייתה שהם נתקעו ללא היינות הללו במלאי בגלל המעבר למקום החדש ואי יכולת ביקבוק בזמן, מה שהביא את רשתות השיווק לקנות אותם ממתחרים אחרים. מוצרים אלה מכניסים  ליקב מיליוני שקלים כל שנה, וגם בגלל נתון זה נקלע היקב לקשיים.

המהלך האסטרטגי של יקב רמת הגולן, שחתם על הסכם הפצה ושיתוף פעולה במכירות עם משפחת שקד/דרך היין,  טלטל במשהו את יקב כרמל, והכניס את ראשיו  ללחץ. הם ניצבים בפני בעיה קשה, בעיקר בתחום המכירה הישירה לקמעוניים, מסעדות וקהל לקוחות, בהם מחזיקות חנויות דרך היין ומשפחת שקד. הלחץ על כרמל הביא את היקב  לחתום על הסכם במסגרתו יקימו חברה משותפת לייבוא משקאות אלכוהוליים, במבנה בעלות של 60% ליקבי כרמל  ו- 40% לחברת מיקי יינות. לתוך החברה החדשה תצורף פעילות הייבוא הקיימת של חברת מיקי יינות. היא תיקרא "משקאות הברון", ושותפה בה  חברת "יין בעיר" שמחזיקה  רשת של 50 סניפים ברחבי הארץ. מהלך אסטרטגי כזה היה אמור למנף את מכירות היקב בהיקפים גדולים, אולם משהו כנראה השתבש בדרך, ועושה הרושם כי היקב סירב להתחדש או להבין את שוק הלקוחות החדש שנפתח בפניו.

משבר אמון חמור שנוצר עקב פרשת מכירת נכסי צאן הברזל של היקב (היקב הוותיק בראשון לציון), ועשרות כתבות לא מחמיאות שנכתבו בתקשורת על הפרשה
משבר אמון חמור שנוצר עקב פרשת מכירת נכסי צאן הברזל של היקב (היקב הוותיק בראשון לציון), ועשרות כתבות לא מחמיאות שנכתבו בתקשורת על הפרשה

סיבה נוספת לצניחת המכירות בחנויות  ושחיקת מותג כרמל, היא משבר האמון החמור שנוצר עקב פרשת מכירת נכסי צאן הברזל של היקב (היקב הוותיק בראשון לציון), ועשרות כתבות לא מחמיאות שנכתבו בתקשורת על הפרשה.  ראוי לציין שבקשות להבהרות ולתשובות על מהלך מכירת מה שהיה  בעצם המיתוג של היקב, ההיסטוריה והעתיד שלו, לא נענו. ההתייחסות של כרמל בבוז לשאלות רלוונטיות של עיתונאים ושל חובבי יין רבים, שהיה להם קשה לראות את המהלכים הללו, ללא הסבר מלבד בצע כסף, הייתה עוד מסמר שנדפק בארון הנוכחי.  יש שצפו כבר אז את קריסת היקב, אולם שוב הנהלת היקב לא תפסה את חומרת אי שיתוף הפעולה עם חובבי היין, ולא הבינה כמה חשוב לצאת עם קמפיין – ולו קטן, על מנת להסביר את המהלך. בדיוק כפי שפוטרו במחי יד עובדים שזוהו עם היקב, והיו מבחינת צרכנים הסמל של יינות כרמל, מי  שבזכותם היקב היה מספר אחת.

יקב כרמל יכול לחזור לגדולתו ולכבוש מחדש את המסעדות וחנויות היין. חומרי גלם טובים יש להם, יקב ממוכן יש, צוות עובדים נאמן ומסור גם כן יש. מי שצריך לאחד ולגבש את כל הטוב הזה צריך לחשוב יין.

יניב גרוסמן ("להוציא את השד מהבקבוק") הגיב

עם יקב כרמל ההרגשה היא שתמיד הוא נמצא 10 שנים מאחור, מתקשה להסתגל מול השוק בעיקר בתחום השיווק. יש הרגשה שאין יד מכוונת או חשיבה אסטרטגית לטווח ארוך. הסדרות הנמוכות בעיקר מנצלות את מסורת העבר והיחסים עם רשתות השיווק, כדי לקבל חשיפה בעיקר שלילית במבצעי דרופינג של החגים. היינות היקרים סובלים ממיתוג בעייתי וחשיפה נמוכה . החיבור הרע שלהם עם מיקי יינות רק ממחיש חוסר הבנה וידע מוגבל בשוק . כנראה ראו למולם את החשיפה בסניפי יין בעיר יותר מכניסה למיטה חולה, שחסרונותיה עולים על יתרונותיה .

בינדלה – פשוט פשטו רגל. תמונה מהימים בהם הכוסות חיכו ליין שלא שילמו עבורו

בינדלה – פשוט פשטו רגל. תמונה מהימים בהם הכוסות חיכו ליין שלא שילמו עבורו

2: חובות אבודים – בוכים ועוד איך על יין שנשפך

לאחרונה החלו בעלי יקבים לפרסם ברשת כי מסעדות רבות סגרו את הדלתות ופשטו את הרגל, והם נותרו ללא תשלום עבור היין שסיפקו למסעדה. לכאורה שום דבר לא חדש ולא מזיז, אבל זה בדיוק העניין שעיצבן אותי. לאו דווקא אותן מסעדות שסגרו, הרי עסקי המסעדות בארץ ידועים לכל, ואין חכם כבעל הניסיון. מעטות המסעדות שמחזיקות מעמד יותר משנה וחצי, גג שנתיים, רוב המסעדות מנוהלות באופן חובבני, תקציב הקמת מסעדה, ובעיקר העיצוב, הוא עצום, ואין חשיבה לאורך זמן. דמי השכירות מרקיעי שחקים, המיסים, המשכורות, הקנסות, שום דבר לא מאפשר באמת למסעדה לשרוד בארץ.

איך יכול להיות שיקב קטן כמו סוסון ים, מוצא את עצמו רץ אחרי מסעדות שפשטו רגל וכל אחת מהם חייבת לו אלפי שקלים?
איך יכול להיות שיקב קטן כמו סוסון ים, מוצא את עצמו רץ אחרי מסעדות שפשטו רגל וכל אחת מהם חייבת לו אלפי שקלים? צילום דוד סילברמן dpsimages

בעלי יקבים גדולים וקטנים בעצם מודעים לתופעה הזו כבר שנים, ופשוט לא מבינים שלספק יין למסעדה זה לשים את כספם על קרן הצבי. אין יקב אחד שמרוויח כסף ממכירת יין במסעדה. כמות היין שנותנים חינם לטעימות, להדרכות, כמות הכספים שמוציאים על זמן בהדרכות ועל צ'ופרים למלצרים, התחרות עם היבוא ועם חברות השיווק הגדולות – כל אלה פשוט לא מאפשרים להרוויח ממכירת יין למסעדה.

יין במסעדה זה סוג של פרסום, סוג של מיתוג, וככה צריך להתייחס למכירת בקבוקי יין למסעדה
יין במסעדה זה סוג של פרסום, סוג של מיתוג, וככה צריך להתייחס למכירת בקבוקי יין למסעדה

יין במסעדה זה סוג של פרסום, סוג של מיתוג, וככה צריך להתייחס למכירת בקבוקי יין למסעדה. אתם תהיו בתפריט – זאת ההשקעה שלכם. בדיוק כפי שאתם עושים השקה ליין ביקב או במיקום חיצוני, בדיוק כפי שאתם שולחים עשרות בקבוקים למבקרי יין, ככה אתם שולחים יין למסעדה. ככה אתם צרכים להתייחס לזה. מי שלא מבין את העניין, פשוט שלא יהיה במשחק הזה. חברות השיווק הגדולות כמו שקד והכרם, מחתימות בעלי מסעדות על ערבות אישית. הם מושקעים במסעדה במאות אלפי שקלים. אלכוהול, יין, כוסות, מקררים, ומה לא. החברות הללו יודעות לשמור על עצמן, ומגובות עם המחאות בטחון, ערבות אישית, וסוללת עורכי דין במידה ויש צורך לתבוע. אתם, הקטנים שמשווקים יין במאות שקלים או גג אלפי שקלים, אל לכם להלין אם לא שילמו לכם. ידעתם מראש לאן אתם נכנסים. ידעתם בדיוק שחשוב לכם להיות בתפריט המסעדה, כי זה יקדם את היין שלכם, ואתם תוכלו להתפאר ולהתהדר ולמכור יין יקב בזכות זה. עצם העובדה שלא שילמו לכם חודש-חודשיים והמשכתם לספק יין, אומרת את הכל. או שאתם פשוט פתאים, או שידעתם בדיוק שאתם מקבלים מהמסעדה פרסום. הרי הדבר הכי פשוט לעשות, זה לדרוש מהמסעדה ערבות בנקאית של X כסף, ולא לספק מעבר לזה. מה הבעיה. חתם לכם על 2,000 שקלים? ספקו לו יין בסכום הזה, או בסכום שיהווה עבורכם סיכון מחושב.

נציג בינדלה: יקב טורא (בתמונה ורד בן סעדון) קיבל הצעה להוריד את סכום החוב ב- 50%
נציג בינדלה: יקב טורא (בתמונה ורד בן סעדון) קיבל הצעה להוריד את סכום החוב ב- 50%

איך יכול להיות שיקב קטן כמו סוסון ים, מוצא את עצמו רץ אחרי 4-5 מסעדות שפשטו רגל וכל אחת מהם חייבת לו  אלפי שקלים, שיחד זה עשרות אלפי שקלים? למה להגיע למצב הזה? למה יקב טורא נתקל במסעדה שפשטה את הרגל, והמפרק הפרטי של היקב מנסה להגיע להסדר חובות מגוחך על מנת להימנע מתביעה? הרי תביעה בבית המשפט לא תחזיר את החוב – כולם יודעים זאת, וליקב אין ברירה אלא להסכים לקבל חצי או רבע מהסכום. הכל יכול להיות פשוט יותר אם הייתם נוהגים כפי שצריך, ועם מסעדה שלא נותנת לכם ערבות – אל תעבדו. אם החלטתם שכן, זו בעיה שלכם. אל תבכו על חוב אבוד. אם אתם לא מבקרים במסעדה, ולא חשים ומריחים שמשהו לא תקין, אז גם פה הבעיה היא שלכם. אם אתם רואים ושומעים שהמסעדה בבעיות, גשו ואספו את היין מהמדפים, והפסיקו לעבוד איתה. בדיעבד כולם ידעו שהמסעדה בקשיים, אז למה להגיע לרגע בו כולם נעלמים ואתם נשארים עם חוב, ואפילו היין לא קיים יותר ואי אפשר לאסוף אותו.

לצערי, כשמדובר במסעדות רבות בארץ, מוסר התשלומים בעייתי, וימשיך להיות כזה. לצערי בעלי יקבים רק רוצים למכור יין למסעדות, ולא משנה מה מצבן הכלכלי. נכון שמסעדות רבות לא יראו בעין יפה את הדרישה של היקב למתן ערבות בנקאית, אבל פה זו כבר החלטה שלכם. אם ויתרתם על העיקרון הזה – הבעיה היא שלכם. חוב אבוד. קחו בחשבון שקיבלתם חשיפה ומיתוג, ותבלעו את הצפרדע. איך אומרים? לעשות יין זו אומנות. למכור יין זה מקצוע.

החוצפה של מנהל המסעדה שמבלה בחופשה ושל הקונסיליירי שמנחית גרזן על היקבים שלא קיבלו כסף

החוצפה של מנהל המסעדה שמבלה בחופשה ושל הקונסיליירי שמנחית גרזן על היקבים שלא קיבלו כסף

ספי לובלסקי שמייצג את מסעדת בינדלה שנסגרה מול ספקים שחייבים להם כספים, אומר: "אני עוסק בליווי עסקי לחברות ועסקים, ובשנים האחרונות מתמחה בניהול משאים ומתנים עם בעלי חוב לעסקים שנסגרו. התפקיד שלי קשה. מצד אחד אני רואה מסעדה שפשטה רגל וחייבת מאות אלפי שקלים, ומצד שני בעלי עסקים קטנים שצריך להגיע איתם לפשרות כואבות, אבל הם צריכים לדעת שיש מצב שהם לא יקבלו אפילו שקל אם הם לא יגיעו לפשרה, האיום בתביעה לא מפחיד אף אחד. יקב טורא ויקב סוסון ים שניהלו איתי משא ומתן, קיבלו הצעה להוריד את סכום החוב ב- 50%. אני יושב עם הספקים שנפגעו, ופשוט מסביר להם את המצב. אם הצד השני מוכן להקשיב ולהבין שמאבקים ותביעות לא יחזירו לו את הכסף, אז לפחות את הכבוד אפשר להחזיר ומעט כסף עם זה". כפי שהוא אומר, הבעיה היא שהוא יפגוש את אותם אנשים שוב בעוד כמה שנים עם מסעדה אחרת שפשטה את הרגל. "הם לא לומדים", אומר לובלסקי.

תגובת מסעדת בינדלה באמצעות צביקה שקד שניהל את המסעדה: אני בחופשה מכל עיסוק כרגע, ולא מוכן להגיב.

תגובת זאב דוניא מיקב סוסון ים: רשימת המסעדות שסגרו והשאירו חובות אצלי ארוכה. מלבד בינדלה יש את סינדרלה, מתושלח, שקוף, פפיטו, חוות הסוסים ועוד.

תגובה שכתב זאב אצלו בדף הפייסבוק: מסעדת בינדלה, הסניף התל-אביבי, נסגרה לאחרונה. חובה של המסעדה ליקב בגין בקבוקי יין שרכשה עמד על סך 3,178 ש"ח. לבקשת המנהל/הסומלייה, קיבלנו בחזרה את הבקבוקים שלא נמכרו, והוצאנו זיכוי בסכום של 1027 ש"ח. יתרת החוב עומדת על 2151 ₪.  הבוקר התקיימה שיחת טלפון עם נציג הבעלים, וזאת הצעתם: יקב סוסון ים ימציא זיכוי על מלוא החוב, ויקבל תשלום על מחצית החוב. לומר זאת שוב? זיכוי על כל סכום החוב ותשלום סופי של 50% מהחוב. תודה, לא מעוניין. לא קונים את זאב באלף שקלים. גם לא במאה אלף.

היקב ממוקם באזור התעשייה של קצרין ומייצר כ- 10,000 בקבוקים בשנה

היקב ממוקם באזור התעשייה של קצרין ומייצר כ- 10,000 בקבוקים בשנה

3: יקב סלוקיה – ביקורת יין

סוביניון בלאן 2015: הענבים נבצרו מכרם בן זמרה. 12% אלכוהול. צבע היין קש צהבהב, ארומות של מעט אפרסק, מעט משמש, קצת דשא קצוץ ומאוד פרחוני. בפה יש תחושה נעימה של פרי ומתיקות קלילה. לא מהסוביניונים שמשאירים רושם ורצון למזוג עוד כוס, ובטח לא במחיר שגובים עליו: 89 ₪. VFM (תל"כ – תמורה לכסף) יקר מאוד.

שרדונה 2015: גם כן מכרם בן זמרה, 8 חודשי חבית, 13.5% אלכוהול. יין שצריך לתת לו הרבה זמן להיפתח, על מנת לחוות את עוצמת הפרי שיש בו. שרדונה שיש בו הכל ובגדול: ארומות, פרי, חמיצות, מינרליות. חייבים לתת לו לנשום ולא להתפתות לדקנטר – הוא גמר אותו. תנו לו לנשום לבד בבקבוק חצי שעה, והחוויה תהיה מדהימה. מחירו 89 ₪ – VFM לחלוטין. יין מהליגה של הגדולים.

קברנה סוביניון 2014: כרם בן זמרה מככב שוב. 12 חודשי חבית, 14.5% אלכוהול. אם  הסוביניון בלאן לא השאיר רושם, אז הקברנה סוביניון היה בומבסטי, דחוס, אלכוהולי, עץ שנמצא בכל לגימה ומעיק מאוד. היין לא הצליח להירגע ולהגיע לאיזון כלשהו. מחירו 109 ₪ – VFM? לצערי לא.

מחזיקים תעודות מימין לשמאל: עפר בר און, אישטון פטרני מיקב Petranyi ההונגרי, שגריר הונגריה בישראל (דאז) ד"ר אנדור נאג', זורי ארקין מיקב ברבדו - בטקס החתימה על האמנה ליקבים תאומים בין ברבדו לפטרני
מחזיקים תעודות מימין לשמאל: עפר בר און, אישטון פטרני מיקב Petranyi ההונגרי, שגריר הונגריה בישראל (דאז) ד"ר אנדור נאג', זורי ארקין מיקב ברבדו – בטקס החתימה על האמנה ליקבים תאומים בין ברבדו לפטרני

4: איזה יין ישתה נתניהו בביקורו בהונגריה?

עו"ד עפר בר-און שלח לנו את הדברים הבאים: ב- 18 ביולי ייפגש ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו עם מקבילו ההונגרי, ויקטור אורבן. במסגרת הפסגה המדינית צפויים השניים לדון בהידוק שיתופי הפעולה הכלכליים בין המדינות ובשאר מהלכים מדיניים כאלו ואחרים. אולם בזמן שמשלחות שלמות עמלות על קידום הקשרים הפורמליים בין המדינות, הרחק מאור הזרקורים הושק כבר לפני כשנה מיזם אחר ומעט שונה בנוף הקשרים העסקיים שבין מדינות.

שם המיזם הוא "יקבים תאומים – ישראל הונגריה". מדובר בפרויקט שמבקש ליצור גשר בין תעשיית היין בישראל עם רעותה בהונגריה, ולחזק את קשרי התרבות והמסחר בין שתי המדינות המייצרות יינות מסורתיים כמו גם יינות 'עולם חדש' הזוכים לביקורות חיוביות בעולם. המיזם ממוקד בקידום הקשר העסקי-המקצועי-התרבותי-והאישי בין היקבים בשתי המדינות, תוך התבססות על מודל "הערים התאומות" המוכר יותר בציבור. לשם הזנקת הפרויקט נערך בקיץ 2016 סיור מקצועי ראשון מסוגו של ייננים מישראל ביקבי הונגריה, לצורך איתור "תאומיהם" ההונגרים.

במסגרת הביקור ביקרו ייננים מהיקבים תבור, ברבדו, פסגות, שדה בוקר, וורטמן, צפרירים ובן נון, וכן נציגי קבוצת 'הכרם', בשורה ארוכה של יקבים בהונגריה, ערכו ביקור ביקבים בולטים בחבלי היין Tokaj שבמזרח הונגריה, וכן ב-  Villany וב-Balaton בדרום המדינה ובמערבה, ערכו טעימות מהיינות ההונגריים, ואף הציגו יינות ייחודיים שהביאו עימם מישראל. שגריר הונגריה בישראל דאז, ד"ר אנדור נאג', הצטרף לביקור ופרש עליו את חסותו. באירוע המרכזי  השתתף שגריר ישראל בהונגריה דאז, אילן מור.

שגריר הונגריה אנדור נאג'י עם שף אלון גונן
שגריר הונגריה אנדור נאג'י עם שף אלון גונן. צילום איל גוטמן

בעקבות הצלחת הביקור צפויה לנחות בארץ בתחילת 2018 משלחת של ייננים הונגריים. בימים אלה מתחילים הגורמים המעורבים בפרויקט לחבר את הנקודות ולמצוא "זיווגים" ראויים בין היקבים ההונגרים לישראליים. הגיעה העת שגם משרדי הממשלה, כגון משרדי החקלאות והתיירות, ישתתפו בפרויקט לפחות כיוזמים ונותני חסות, לקידומו.

מדוע דווקא הונגריה? בדומה לישראל, במהלך 20 השנים האחרונות גם בהונגריה התפתחה תעשיית יין מרשימה. בשתי המדינות נטועים שורשיה של תעשיה זו בעברן הרחוק: בישראל בתקופת האבות ובהונגריה בתקופת הרומאים, ושיקומה הצריך מאמץ והשקעה. ובדומה לסיטואציה המקומית, גם ענף היין ההונגרי מחפש את הגדרתו העדכנית ודרכי ביטוי לבידולו ולייחודו בשוק העולמי הרווי והתחרותי.

היקף הייצור הכולל של ענף היין בהונגריה למעלה מ-260 מיליון ליטר בשנה, לעומת כעשירית מכמות זו בישראל

היקף הייצור הכולל של ענף היין בהונגריה למעלה מ-260 מיליון ליטר בשנה, לעומת כעשירית מכמות זו בישראל

לעומת זאת ישנם מספר הבדלים בין השווקים בשתי המדינות: היקף הייצור הכולל של ענף היין בהונגריה, גדול באופן ניכר מאשר בישראל (למעלה מ-260 מיליון ליטר בשנה, לעומת כעשירית מכמות זו בישראל), ומספר אזורי היין והיקבים גדול בהונגריה בהתאמה. גם בצריכת היין הפערים גדולים (כ-25 ליטר יין לנפש בשנה בהונגריה, לעומת כחמישית מצריכה זו לנפש בישראל). יחד עם זאת, תעשיות היין בשתי המדינות פעילות ותוססות, מקיימות פעילויות נמרצות, תופסות תשומת-לב חברתית ותרבותית, וזוכות אט-אט למקום של כבוד בדירוגים בינלאומיים המוענקים לאיכות היינות. שיתוף פעולה מקצועי בין יקבים בשתי המדינות עשוי הניב הישגים כלכליים ותרבותיים לכל שותפיו, כמו חילופי ידע מקצועי, שיתוף פעולה שיווקי, וייצור יין משותף מזני ענבים ייחודיים. זהו ממין העניינים בהם יש רק זוכים, אין מפסידים.

בעת פגישתם הצפויה של ראש ממשלת ישראל נתניהו עם ראש ממשלת הונגריה אורבן בשבוע הבא בבירת הונגריה, יש לקוות שמעבר לנושאים הכלכליים החשובים, אם כי המעט 'צפויים', ידונו השניים גם בקידום קשרים תרבותיים ייחודים אלו. לחיים!

עו"ד עפר בר-און שותף במשרד עורכי דין שביט בר-און גלאון צין ויתקון, חבר בלשכת המסחר ישראל-הונגריה, בעל חברת "החבית ההונגרית", ויוזם פרויקט יקבים תאומים – ישראל הונגריה יחד עם עופר יוכלמן.

בני הדור השני של משפחת רוזנברג – יוסי המנכ"ל (נשמאל) על הצד העסקי והיצוא, ואבי - כרמים, ייננות ויקב

בני הדור השני של משפחת רוזנברג – יוסי המנכ"ל (משמאל) על הצד העסקי והיצוא, ואבי – כרמים, ייננות ויקב. צילום דוד סילברמן dpsimages

5: עשור ליקב אדיר

רני רוגל מדווח:  יקב אדיר חוגג עשור – והטריק הוא בכך שזה הרבה יותר מיקב. מה שהתחיל כחוות גידול לעיזים ומחלבה, והתרחב למטעים, מחלבה, כרמים,ויקב, מרכז מבקרים ומרכז סדנאות, הוא היום קונגלומרט של Agro-Turismo – תיירות חקלאות במיטבה, למעט החלק של הלינה, שמן הסתם יטפלו גם בו. מגיעות לכאן קבוצות של ישראלים ותיירים מחו"ל, ואחרי יום מיוחד כזה, בו הם נהנים מארוחת בוקר עשירה, לוקחים אותם לכרם, עוברים ליקב וצופים במצגת משעשעת למדי, טועמים יינות ועוברים למרכז הסדנאות של אפייה, פסטה, שוקולדת, יין, גבינות – ברור שהמשתתפים הופכים ליעד טוב למכירות של יין בלי ההנחות שנותנים לחנויות ומפיצים – מבינים את החוכמה שמאחורי המהלך של הדור השני של משפחת רוזנברג – יוסי המנכ"ל אשר על הצד העסקי והיצוא,  ואבי – כרמים, ייננות ויקב.

אבי רוזנברג מול הפלאטו של כרם בן זמרה
אבי רוזנברג מול הפלאטו של כרם בן זמרה. צילום איל גוטמן

לרגל חגיגת העשור של היקב, הגענו בחמישי שעבר לביקור ולמפגש עם יוסי ואבי. למשפחה יש 700 דונם נטיעות חקלאיות, מתוכן היום 300 דונם כרמים, כשהמגמה להפוך הכל לכרמים. 100 דונם בדישון הם כרם חדש – באזור חם, בו נעקרו גידולים קודמים. מדובר במשפחה חקלאית שורשית, כשהבנים יוסי ואבי הם דור שני. פעילות הסדנאות שלהם תורמת הרבה למכירות היין ומארזי שי – בעקבות סדנה וצלחת הרבה יותר קל לעשות זאת, הם אומרים. מדובר בחלק מרכזי בשיווק – לעומת  חנויות יין (יתרון שאין להם בחנויות יין), או היצוא.

המיצג בחדר החביות: לדבר יין אל מי שלא מבין יין
המיצג בחדר החביות: לדבר יין אל מי שלא מבין יין. צילום דוד סילברמן dpsimages

היקב שקולט 200 טון ענבים בבציר – אדומים ולבנים, מייצר 150,000 בקבוקים בשנה, ואין להם כוונה לגדול משמעותית בכמות. 40% מהיין מיועד לשווקי יצוא – בעיקר שוק כשר בארה"ב, והם אומרים שהם משקיעים המון כדי להיכנס לשוק הלא כשר במזרח הרחוק ואירופה (אני מאחל הצלחה, אך ספקן לגבי תוצאות אמיתיות מול ההוצאה על כך). הם כשרים  מתחילת פעילות היקב, "עניין שיווקי נטו", אומר יוסי, שמספר כי יש להם כשרות של קהילה ספציפית בארה"ב, כי שם קונים מהם הרבה יין. בשיווק המקומי: שימרית נחמיאס. יצוא: יוסי.

10 - יין העשור מבציר 2013, שבא להראות את התקדמות היקב בין השנים 2003 ל- 2013
10 – יין העשור מבציר 2013, שבא להראות את התקדמות היקב בין השנים 2003 ל- 2013. צילום איל גוטמן

אבי רוזנברג, שלמד בקורס היין בתל חי ב- 2005, נוגע מיד בבעיה הכאובה של כורמי ויקבי ישראל: "יש גם אצלנו הרבה וירוסים. אנחנו עוקרים חלקות נגועות, זורעים חיטה, ואחרי שנתיים מנסים שוב". אבי מאמין שעוד 10 שנים יהיו כרמי  קברנה סוביניון איכותיים בגליל העליון, אך לצערו בינתיים יש להם כמה כרמים בנגב עם איכות יותר טובה. יוסי מתייחס לנושא כרמים אורגניים-ביולוגיים: "כמגמה בשוק בעולם רוצים מוצרים אורגניים – לא רק יין. בישראל מאוד קשה לגדל מטעים או כרמים אורגניים, כשבמרחק אפס מישהו מרסס. זה לא אמיתי. לא שאי אפשר – אבל אם כן, זה לא בסטנדרטים של ביו או אורגני, אז לכן אנחנו לא משקיעים בזה".

ליקב אדיר יש שתי סדרות של יינות: כרם בן זמרה – יינות זניים,  A – בלנדים. בנוסף: פלאטו – יין הדגל, ואליו הצטרף עתה 10 – יין העשור מבציר 2013, שבא להראות את התקדמות היקב בין השנים 2003 ל- 2013. עשוי 63% ענבי קברנה סוביניון, 25% שיראז, 12% קברנה פרנק, עם חביות שונות ושמרים שונים. שנתיים בחביות, 14.5% אלכוהול. נעשו ממנו 10,000 בקבוקים. מחירו 280 ₪. אני אהבתי. חברי מימי בן יוסף קורא לו קומפוט – לפתן.

את כל הפרטים על היקב והיינות תמצאו כאן

 

מערכת אכול ושאטו משתתפת בצערו הבלתי נתפס של שף גולן גורפינקל ממסעדת דלאל, על מות בתו מאי לאחר מאבק ארוך ועיקש במחלת הסרטן.  אין מילים. רק חיבוק חזק

 

 

 

 

 

2 תגובות

  1. יקבי כרמל – פאסה
    כך גם יקבי בנימינה אם כל הרצון שלהם לנסות ולהציג משהו אחר
    צדקה מירה איתן שהעירה לגברת קרבצקי על תגובותיה לעניין יקבי כרמל

  2. יש אחד שמביא מינויים כושלים, שחושב שהוא יודע לנהל ולעבוד, וזה המנהל שמנהל את המנכל של היקב… הנציג מהקרן שרכשה אותם.
    גילעד הלוי, שמנהל אותם בלי ידע מספיק ושצריך לשים מפתחות וללכת הבייתה וזה לפני שהוזכר מה שעשה שם במסגרת יחסי מרות תחת עיני כל הצוות הבכיר.
    לא רק ביבי וכל המקיפים אותו מחשפים. גם אנשח העסקים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר