fbpx

6 יקבים בבורדו – החוויה

המטוס מתחיל להנמיך לקראת נחיתה בנמל התעופה של בורדו. לעין מתגלים מרבדים ירוקים של שטחים עצומים. ברוכים הבאים אל כרמי בורדו. זו ההתחלה של מסע ברחבי בורדו וביקור מעורר קינאה בשישה יקבים
Share on facebook
Share on twitter
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email

מטוס אייר פראנס שהמריא מנמל תעופה שרל דה גול מתחיל להנמיך לקראת נחיתה בנמל התעופה מריניאק של העיר בורדו. לעין מתגלים מרבדים ירוקים של שטחים עצומים. ברוכים הבאים אל כרמי בורדו.

כשהפיג'ו 805 השכורה עם ה-GPS המרדן, שגרם לנו להקיף את שדה התעופה מספר פעמים בטענה שהגענו אל היעד, שכמובן לא היה היעד אלא נקודת היציאה, נכנסה לדרך המובילה אל יעדנו: אחוזת Les Sources de Caudalie; הצבע של הגפנים והכרמים עושה ירוק בעיניים.

זהו ירוק שאיננו מכירים: עמוק, עז, ממש מרגש. והגזעים של הגפנים עבים, חזקים ונמוכים. ברוכים הבאים אל בורדו – מרכז היין של צרפת, ויש האומרים של העולם. אנחנו מתחילים.

אנחנו ארבעה: דורית ואירי גלר – לא רק בני משפחה אלא גם חברים טובים דורית ואירי גלרטובים; ודורית ורני רוגל. מטרתנו: להגיע לשישה יקבים נבחרים בשלושת הימים הבאים, שניים ביום, באזורי בורדו השונים. כולם מסווגים בצמרת יקבי בורדו מ- 1855, כאשר לקראת התערוכה העולמית של פריז, ביקש הקיסר נפוליאון השלישי ליצור מערכת סיווג ליינות בורדו הטובים ביותר שהוצגו למבקרים מרחבי העולם. אולי קשה להאמין, אבל הסיווג מאמצע המאה ה- 19, המחלק את יקבי בורדו לחמש רמות (crus), שריר ותקף גם כיום.

אולי מקומן של התובנות בסוף, אבל כמה הרהורים בעקבות ביקור זה:
ביקבי העילית בהם ביקרנו אין "חנות יקב" ולא קונים יין. הם מוכרים את כל היין דורית רוגל, סמית הו לאפיטשלהם בכל שנה ל- Negocians – סוחרי-על, שנראה כי הם בעלי הבית האמיתיים של יינות בורדו, הקובעים למי למכור ובכמה, וכמה מהיין לדחוף לסין, לקוריאה ולהודו המביאות היום את המחירים הגבוהים ביותר.
בסקירה גם לא נכנסנו לרשמים מפורטים של טעימת היינות עצמם. ברור שהטעימה חשובה ומשלימה את החוויה, אבל כאן עצם הביקור במקדשי היין היה העיקר.
ובכלל, יש משהו מתסכל ביותר בידיעה שהרגע טעמת Cheval Blanc מדהים מדהים, שמחיר בקבוק ממנו בשער היקב 800 יורו וצפונה, אם ניתן היה לקנות כאן, וזהו. אין מצב שבארוחת הערב במסעדה תזמין יין במחיר שהוא אפילו עשירית מכך.

שאטו לאטור – Chateau Latour
Premier Cru
נוסעים ליקב הראשון שלנו. ה- GPS בוחר להוביל אותנו אליו דווקא בדרך הארוכה ביותר. אנחנו גם מגלים כי למרות מה שאמרו לנו, ש"בבורדו הכול קרוב כול כך", מדובר במרחקים ובזמן נסיעה שיש לקחת בחשבון.

המארחת שלנו היא סוניה גרלו (Sonia Guerlou), מנהלת קשרי אורחים של שאטו לאטור, איתה תיאמנו את הביקור מבעוד מועד, כפי שעשינו גם ביקבים האחרים, אך גם איחרנו ברבע שעה והגענו ב- 11:15 במקום ב- 11:00. זה עלה לנו ביוקר, כי סוניה הייתה צריכה לצאת לפגישה; מה שהביא אותנו למרוץ מהיר דרך אולמות הייצור ומרתפי היקב. לא החמצנו את החוויה שהסתיימה באולם הטעימות, ובטעימה בה אמנם ה- Grand Vin 2002 ניצח, אבל דווקא היינות הצעירים מ- 2009 בטעימת חבית היו ערבים יותר לחך הישראלי המקולקל שלנו, שוחר המתוק והאלכוהול הגבוה. עיטוף בקבוקים, שאטו לאטור

הגפנים סביב היקב בנות 50 שנה, והצעירות יותר בכרמים המרוחקים יותר – גם כן באזור היקב, בנות 35, והצעירות בנות 20 שנה.

סוניה מספרת לנו כי היקב מבקבק בשנה 320,000 בקבוקים משלושת סוגי היין שלו, תמיד ביוני-יולי, ובסים הביקבוק עוטפים ידנית את הבקבוקים בנייר מיוחד, עליו לוגו היקב, כשהעובדות מקפידות למקם את הדפס הלוגו על נייר העטיפה בדיוק על הלוגו של על התווית.

הערת הבנות המבקרות: חדר הטעימות מעוצב להפליא בצבעי אפור לבן, מעט סוניה ומערכת הבקרה, שאטו לאטורהיי-טקים, שהיו ניגוד מעניין לאווירת היקב הוותיק. אפילו המרקקה שונה ממה שאנו מכירים – מעין שוקת נירוסטה צרה, ארוכה ואלגנטית, צמודה לאורך הקיר הצבוע אפור מט.
כמובן שלא רקקנו את היין הנהדר; תופעה שבהמשך השתנתה מסיבות ברורות. כוסות היין לטעימה היו ערוכות מראש על גבי "פלייסמנט" מנייר כרומו עליו מצוירים עיגולים לסימון הנחת הכוסות, ומתחתם כדי שלא נתבלבל שמות היינות והסדר הנכון לטעימה. סוניה המדריכה הייתה לבושה בצבעי ירוק פסטליים, וריחפה בדקיקות צרפתית (מעצבנת) לאורך כל המסלול.

היינות שטעמנו: מבקבוק – Les Forts de Latour 2007 , ו- Grand Vin de Chateau Latour 2002 שהנו יין עוצמתי מאוד ועם זאת צעיר, עם עתיד מבטיח למשך שנים רבות. מאחר שחמדתי עוד לגימה מיין זה וסוניה לא ממש רצתה להיפרד מהיין בבקבוק שבידיה, ביקשתי סליחה ונהניתי לסיים את היין שנותר בכוסית של דורית רעייתי. בשביל זה טסתי לצרפת…
טעימת חבית: Pauillac 2009 (לכבודו הזמנו בארוחת ערב פויאק בוגר יותר מיקב אחר), Les Forts de Latour 2009, ו- Grand Vin Chateau Latour 2009.

אתר היקב
Wine Doctor על שאטו לאטור

שאטו סמית הו לאפיט –Chateau Smith Haut Laffite
Grand Cru Classé de Gravesלוגו סמית הו לאפיט
היקב השני שלנו, אליו הגענו בשעת אחרי צהרים לוהטת (שבוע שלם בצרפת במזג אויר קיצי נוסח ישראל סביב 30 מעלות ואף יותר מכך), היה היחיד שאליו לא היינו צריכים לנסוע. פשוט, היקב וכרמיו הם חלק אינטגרלי מהאחוזה המדהימה בה התגוררנו, מלון עם שתי מסעדות מעולות ומרכז טיפולי גוף מבוססים על מוצרים קוסמטיים מתוצרת האחוזה, המבוססים כמובן על ענבים.

המארחת שלנו, וירג'יני ברטו-פלטשר (Virginie Bertot-Fletcher), סיפרה לנו כי היקב מעסיק 100 בוצרים בתקופת הבציר השנתי הנמשך חודש וחצי. כל יינות שאטו סמית הו לאפיט הם בלנדים, כאשר היינות נשארים זניים בחביות, והבלנד נעשה לפני הביקבוק.

בשאטו סמית הו לאפיט משתמשים ב- 50% חביות חדשות ו- 50% חביות בנות שנה. זאת לעומת שאטו לאטור, בו יש שני מחזורי חבית, ובסך הכול לא יותר משלוש שנים.
המיוחד בסמית הו לאפיט, הוא שהמיכלים עשויים מעץ ולא מנירוסטה, מאחר שביקב מאמינים כי זה טוב יותר ליין.
ועוד דבר מעניין בנושא החביות: שאטו סמית הו לאפיט מייצר לעצמו את החביות שלו, טוב – לפחות את חלקן, ואם שאלתם עצמכם מהיכן הצבע האדום העוטף את מרכז החבית מסביבה, הרי התשובה פשוטה. כאן לא מחכים שיין יטפטף מאזור הפקק, אלא צובעים את החבית ביין אדום.

החבתן מייצר 150-200 חביות לשנה מעץ אלון אותו הוא בוחר וגם קולה למידה הרצויה ליקב (medium toast), אך מאחר והיקב משתמש ב- 700 חביות בשנה, המשמעות היא שבכל זאת קונים את מרבית החביות.
מרתף החביות חצוב בעומק 62 מטרים, ובנקודה אחת שלו רואים את שכבת ה- Grave – החצץ, ואת שורשי הגפנים המעמיקים עד 10 מטרים.

אתר שאטו סמית הו לאפיט
Wine Doctor על שאטו סמית הו לאפיט

שאטו לה מיסיון הו בריון – Chateau La Mission Haut-Brion
Grand Crus, Graves
מה לעשות; מאחר שיקב שטו הו בריון – Chateau Haut-Brion –  המדורג והנחשב ביותר, נמצא בשיפוצים מאז חודש אוקטובר האחרון כדי להביא אותו לרמה הטכנולוגית וההיי-טקיות הנדרשת ע"י הבעלים האמריקאים, נענינו בשמחה להזמנה של לטיסיה דובו (Laetitia Dubos) מנהלת יחסי הציבור, לבקר ביקב האח השוכן ממש ממול בכניסה לעיירה פסאק (Pesac), שאנחנו קראנו לה מייד "פסח".

שאטו לה מיסיון הו בריון היה בעבר מנזר, כפי ששמו (לה מיסיון) מרמז, שנרכש ע"י שאטו הו בריון ומשלים את מבחר ומגוון יינות. זהו אחד היקבים הוותיקים בבורדו והיים מ- 1620. לפני שלוש שנים נסגר לשיפוץ ונפתח לאחרונה.
הבעלים הם משפחת דילון מארה"ב, שקנו בתחילה את שאטו הו בריון, ובשנות ה- 80 רכשו את שאטו מיסיון הו בריון.

הצלבים על כל מתקני היקב ותוויותיו עוצבו ע"י הבעלים האמריקאי מניו אורלינס, שקנה את היקב במאה ה- 19 לפני הדילנים, כהערכה והוקרה לכמרים ולנזירים הלזרוסים שהיו במנזר במקור.

היקב גאה בתלולית עליה הוא מתנשא, שלנו נראית מישורית לגמרי. 25 הקטר כרמים נטועים מסביב ליקב (1 הקטר = 10 דונם), : 47% מרלו, 42% קברנה סוביניון, והיתרה קברנה פרנק, מהם מייצרים שני מותגים: מיסיון הו בריון, לה שאפל הו בריון (יין שני), ויין לבן מיסיון הו בריון אותו מייצרים מזני סוביניון בלאן וסמיון.

בשני היקבים פועל אותו יינן ועובד אותו צוות, כאשר ההבדל הוא בסוגי הקרקע בין שני הכרמים ובין חלקיהם.
כאן מקפידים על דברים שאנחנו עושים הפוך בארץ: כלומר שהענבים לא יהיו בשלים מדי, והיין לא יהיה אלכוהולי מדי.

אנחנו באולם המיכלים, ורואים מיכלים מיוחדים שתוכננו ע"י הבעלים הקודם – מסיה דלמאס, כאשר אותם מיכלים קיימים בשני היקבים.
מתחת לאולם המיכלים מתבצעת המעיכה, ואז התירוש עולה למעלה למיכלים כשהתסיסה מתבצעת בחלקם העליון, ובהמשך התסיסה מלולקטית בחלק התחתון.
את הבלנד עושים בין המיכלים, לפני האחסון בחביות, אחרי טעימות פנימיות של צוות טכני בראשות היינן הראשי ושני מנהלים, שמתבצעות במשך חודש וחצי.
רק 1-3% מהיין משמש את היקב והשאר, כלומר הרוב, נמכר לנגוסיאן (סוחר-על) שעושה ממנו ומיינות נוספים מהאזור, בלנד שלו.

מרתף החביות החדש, תוצר השיפוץ המסיבי, בנוי כמו אולם כנסיה, ומחליף שלושה מרתפים קטנים שהיו בעבר. 80-70% מהיין מיושן בחביות חדשות, כאשר ההחלטה על כך מתקבלת לפי היינות.
בשאטו מיסיון הו בריון עובדים עם שלושה יצרני חביות – סגין מורו הוא היצרן העיקרי לשני היקבים, עם חביות בקלייה בינונית, ועובד של סגין מורו מגיע בכל יום אל היקבים לטיפול בצרכיהם, כיאות ליקבי צמרת עולמיים מהשורה הראשונה.
במרתף נחות להן 800 חביות, עם מקום ליותר מ- 1000, וביקב יש מרתף נוסף עבור היין הלבן השוהה 9-10 חודשים בחבית.

אנחנו טועמים מיסיון הו בריון ושאטו הו בריון – שניהם מבציר 2009.
בלנד המיסיון מורכב מ- 55% מרלו, 42% קברנה סוביניון, ו- 3% קברנה פרנק. ה-הו בריון: 61% מרלו, 20% קברנה סוביניון, 19% קברנה פרנק.
המיסיון קל יותר לשתייה. טעים יותר לנו כי מתאים לחך הישראלי, אבל ה-הו בריון מוכיח עצמו כבעל רמה גבוהה יותר, ושניהם בהחלט מענגים ומהנים. הוספנו WOW לשרשרת החוויה ההולכת ומתעצמת.

אתר שאטו לה מיסיון הו בריון
Wine Doctor על שאטו לה מיסיון הו בריון

שאטו דיקאם – Chateau d'Yquem
Premier Cru Supérieur, Sauternes
לחמישה כפרים בבורדו מותר להיקרא "סוטרן", ושאטו דיקאם שבראשם הוא גם הגבוה ביותר: 80 מ' מעל פני הים. הקרקע מורכבת מארבעה סוגי אדמה, כשהשכבה התחתונה עשויה מצדפות של אויסטרים.

היקב היה שייך לאותה משפחה במשך 450 שנים. היום 65% בבעלות תאגיד העל LVMH, ו- 35% בידי יורשי המשפחה, כשהאיש המקצועי מס' 1 כאן הוא פייר לורטון, שעושה זאת גם בשאטו שבאל בלאן, שיהיה היקב השישי והאחרון במסענו המדהים במרחבי בורדו.

המדריכה שלנו כאן היא אנה, שמוליכה אותנו תחילה אל הכרמים מסביב ליקב.
שטח הכרמים הכולל 189 הקטר (1890 דונם), מהם רק 115 הקטר נטועים (כמות הייצור: כוס יין אחת לגפן אחת). הענבים כאן הם 80% סמיון ו- 20% סוביניון בלאן.

בבציר משתתפים 200 עובדים הבוצרים תוך מיון ידני של הענבים (ענב ענב..) כדי לקחת את ענבי הבוטריטיס – אותו ריקבון אציל שהוא עצם מהותו של הזהב הנוזלי שמייצרים כאן.אנה והבוטריטיס, שאטו דיקאם
מתוך הבוצרים, 40 מהם עובדים קבועים של היקב – 20 גברים ו- 20 נשים, שמטפלות בגפנים כל השנה בסדרה של פעולות חוזרות על עצמן ומתפתחות, כאשר האתגר הוא בציר טוב יותר משנה לשנה. אם אין ענבים מתאימים – אין באותה שנה יין. ואם היין לא עומד בקריטריונים, הוא לא ימותג כשאטו דיקאם, אלא כאפלסיון סוטרן.
בוצרים רק את ענבי הבוטריטיס שמתפתחים על הגפן, ומאחר שאלה אינם מוכנים לבציר בבת אחת, הרי שיש לחזור שוב ושוב אל אותה גפן.
בחינת הענבים הנבצרים בשאטו דיקאם מתבצעת בכרמים, ולא על שולחן ביקב כמו ביקבים אחרים בהם ביקרנו.

בתהליך הייצור ביקב מועכים את הענבים ארבע פעמים, תחילה עם השדרות, ובמעיכה השלישית מפרידים, ומערבבים את הענבים מכל החלקות ומכל סוגי הקרקע. התסיסה מתבצעת בחבית ולא במיכלי נירוסטה.

מרתף התסיסה האלכוהולית מאוחסן היין הצעיר במשך שלושה שבועות בחביות. עוצרים ב 14% אלכוהול וברמת סוכר שיורי הדרושה, מייצבים את היין ומיישנים אותו במשך שנתיים וחצי.
בטעימות עיוורות במהלך התקופה בודקים עם היין מתאים להיקרא שאטו דיקאם, ואם לא, פשוט נמכרים 110,000 הבקבוקים המיוצרים בשנה תחת אפלסיון סוטרן הנמוך והזול יותר. 10,000 בקבוקי יין לבן יבש המיוצרים כאן נמכרים תחת השם Y.

הבלנדינג הראשון נעשה בחודש יוני שלאחר הבציר, והיין מוחזר לחביות במרתף התת קרקעי שהטמפרטורה בו היא 16 מעלות כל השנה.
במרתף ההתיישנות ממלאים את החביות להשלמת היין פעם בשבועיים, ובהמשך בתדירות יורדת, כשאחרי שנתיים וחצי משלימים את הבלנד כדי להגיע להרכב המושלם, ומבצעים את "ניקוי" היין הסופי עם ג'לטין שסופח אליו את כל החומרים שנשארו.

הביקבוק בשאטו דיקאם מתבצע תוך ידיעה מלאה מי עשה כל שלב בתהליך.
80% מהיין ליצוא לרחבי העולם, והמכירה רק דרך סוחרי יין גדולים.
אנה המדריכה אומרת: "מקובל שסוטרן שותים רק כיין קינוח, אבל זה לא הכרחי. היין מתאים לשתייה עם פירות ים, פואה גרא, גבינות רוקפור".
מחיר בקבוק: 340 יורו לשאטו דיקאם מ- 2006, ואילו מחיר בקבוק משנת השיא של בורדו – 2005 (שיא שיינות 2009 צפויים לשבור, ובגדול), הוא 700 יורו.

בטעימה שתינו בקבוק מ- 2007 שבוקבק בפברואר השנה, ועם זאת האף מתמלא בניחוחות עשירים של פירות, ובטעם יש הכול. גם חמיצות נכונה, גם טעמי פירות אקזוטיים ברקע ובחזית, פירות יבשים, תבלינים ומה לא, עם סיומת ארוכה שלא רוצה להיפרד מהחך.
אנה אומרת שהיין יהיה מושלם לשתייה בעוד 10 שנים. אנחנו מאמינים לה ומוכנים להגיע אז לטעימה חוזרת.

אתר שאטו דיקאם
Wine Doctor על שאטו דיקאם

שאטו טרולון מונדו – Chateau Troplong Mondot
Premier Grand Cru Classé, St Emilion
אנחנו בסנט אמיליון, ביקב שממוקם בנקודה הגבוהה ביותר באזור עם תצפית גם אל עמק דורדון וגם אל סנט אמיליון. את פנינו מקבלת מרגו פריינטה, בתו הבכורה של בעל האחוזה (פריינטה הוא שם יהודי, וכך גם אביה של מרגו) הכוללת את הכרמים, את טירת המגורים של המשפחה, ואת היקב, הגאה ביותר על כך שלאחר מהלך שנמשך 20 שנה שדרג עצמו ב- 2006 לסטטוס של Premier Grand Cru Classé. אלה היו 20 שנות מאמץ שכללו שיפור איכות היין, שיפור דרכי העבודה בכרמים, ועקביות ביין בין השנים. עכשיו המאמץ לשמור על ההישג, ולכן ממשיכים ומקדמים.

בבעלות המשפחה אחת האחוזות הגדולות בסנט אמיליון – 30 הקטר, מהם 22 מרגו פריינטה, טרולון מונדוהקטר כרמים לייצור יין, ביחידה אחת מסביב לגבעת היקב, אשר מחדש כרמים ב- 15 השנים האחרונות, לכן לא הכול מנוצל. מכול מקום, עד 2015 כל שטחים ייצרו יין – העיקר מרלו, 90%; 5% קברנה פרנק, ו- 5% קברנה סוביניון.
בעת נטיעת כרם החדש הביאו צוות ייחודי ממקסיקו כדי להרכיב כנות של קברנה על גזעי מרלו.

בגלל נזקי מזג אוויר הניבו הכרמים ב- 2009 כמות של 34 הקטוליטר יין להקטר, לעומת כמות רגילה של 37-45 הקטוליטר להקטר, אך מרגו פריינטה מתנחמת בכך שהשכנים משאטו טרוטוניה איבדו 50% מהיין שלהם.

בכרם שאטו טרולון מונדו עובדים בדרך מיוחדת של מעקב אחרי כל חלקה, כשהבלנד נעשה בסוף התהליך ביקב, ואז קובעים אם התוצר יסווג כיין ראשון גבוה או יין שני. כבר 15 שנים לא משתמשים כאן בחומרי ריסוס כימיים – שומרים על הסביבה. מרגו פריאנטה אומרת כי הכרמים עדיין לא אורגניים – קשה לקבל אישור לכך בבורדו בגלל מזג אוויר וקרבת כרמים אחרים. "יש מחלוקת סביב המונח 'אורגני'", היא אומרת. "לא ברור מה רע יותר: 50 גרם של חומר חזק יותר, או 50 ק"ג של נחושת לטיהור הקרקע אחרי גשם חזק".

מרבית הפעולות בכרם הן ידניות, והבציר מתבצע ע"י צוענים צרפתיים מהאזור; אותן משפחות שבאות כבר 60 שנה, כ– 120 איש ואישה המגיעים עם הקראוונים ומתנחלים במקום, מתחברים למים וחשמל, וקבלים ארוחות צהרים באווירה שהופכת חיש קל לפיאסטה עליזה.

ב- 2006, כאשר שאטו טרולון מונדו עלה כיתה, חידשו ביקב את מרתף המיכלים.
משתמשים כאן במיכלי נירוסטה שהיין חוזר אליהם מהחביות לבלנד הסופי ולביקבוק, אחרי שהיה בהם גם בתסיסה המלולקטית, כך שכל השימוש במיכלים הוא 6-8 שבועות בשנה. במיכלים יודעים לשייך כל אחד מהם לחלקת הכרם ממנה הגיעו הענבים.

במרתף יש 280 חביות בהן מתיישנים עתה יינות 2009. יינות הפרמיום מתיישנים רק בחביות חדשות, בעוד היין השני מתיישן בחביות בנות שנה. "היין השני" עשוי מראש ככזה, שכן הוא מגיע מגפנים צעירות, בעוד שבסוף ההתיישנות בוררים בחביות החדשות בין היינות שיוגדרו כפרמיום ואלה שיהיו יין שני.
ההתיישנות בחבית נמשכת 15-18 חודש, וביקב עובדים עם חמישה מותגי חביות, כאשר QUINTESSENCE הוא ספק החביות המובחר.

אנחנו טועמים את היין מ- 2007: שנה קשה עם יותר מדי גשם ומכות חום, שדרש הרבה עבודה ביקב לשמירה על הענבים. זאת לעומת 2009 שהייתה "שנת חלומות". למרות ש- 2007 נחשבת כבעלת מוניטין גרוע, השאטו טרולון מונדו הצליח.

איך מוכרים את היין של שאטו טרולון מונדו? 98% מוכרים לסוחרי-על (negocians) ו- 2% ביקב. את כל התוצרת של 2009 מכרו לנגוסיאן במכירה הגדולה שהתקיימה במקביל לביקורנו בבורדו, ב-65 יורו לבקבוק (ללא מס), ועכשיו הם פנויים לעבודה.
אני שואל את מרגו על תופעת הנגוסיאן; האם היא טובה או רעה. מסתבר שביקבים רואים בהם חלק טבעי והכרחי בשרשרת היין – לא רוצים להתעסק בזה ושמחים שהכסף נכנס לקופה.

לידיעתכם, עבור הביקור תשלמו 6 יורו לאדם (היקב היחד מבין השישה בהם ביקרנו, שגובה תשלום). מחירי היין ביקב מ- 65 יורו צפונה.

הערת הבנות המבקרות: בכניסה ליקב תלויים על הקירות צילומים מוגדלים של הצוענים הבוצרים. בולטת תמונת זוג צוענים קשישים שעומדים מחויכים וחסרי שיניים. לשאלתנו גילתה לנו מרגו שבני הזוג, שכבר אינם בין החיים, התגרשו בהגיעם לגיל 83 (היא) ו- 87 (הוא); מה שמוכיח שלפעמים הזמן משפיע לא רק על יין…

אתר שאטו טרולון מונדו
wine Doctor על שאטו טרולון מונדו

שאטו שבאל בלאן (הסוס הלבן) – Chateau Cheval Blanc 
Premier Grand Cru Classé
כשמגיעים ליקב שאטו שבאל בלאן, אף הוא בסנט אמיליון, במיקום נמוך משמעותית בהשוואה לזה של שאטו טרולון מונדו, בולטים לעין העגורנים שלצדו; עגורני ענק שבונים יקב חדש, ומהווים מראה חריג על רקע הגפנים והשאטו. עוד שנה וחצי תסתיים הבנייה.

סטפני דוהאר (Stephanie Duhar), המארחת והמדריכה שלנו בסיור, מספרת כי ב-1832 היו במקום חווה קטנה, 7 הקטאר כרמים, ומספר אורוות – מכאן כנראה השם, שהוליד ברבות השנים גם יין של יקב אחר הנושא את השם Cheval Noir, אך הסוס לא אותו סוס, הצבע לא אותו צבע, היין לא אותו יין, והמחיר לא אותו מחיר..

נחזור לאחור: משפחת לוסאק-פורקו קנתה את החווה ב- 1832, והקימה מה שהפכו ל- 37 הקטאר כרמים – שטח הנחשב גדול לסנט אמיליון איכותי.
ב– 1855 דורג היקב כ- Premier Grand Cru Classe' A – הדירוג העילאי שאין גבוה ממנו, ומאז נשאר בו. נדיר ביותר.

הבעלים החדשים – ברנר ארנו, יו"ר קונצרן LVMH, ואיש העסקים הבלגי אלבר פראר, שמרו על האיכות. הם גם שמרו על הצוות המקצועי שבראשו פייר לורטון – היינן הראשי גם ביקב שאטו דיקאם, מקדש הסוטרן. הבעלים החדשים ביצעו מספר שיפורים ביקב, אך שמרו על המראה הצנוע של השאטו.

אנחנו בכרמים. לפנינו משתרעים 33 הקטאר כרמים – כאמור מרחב נטוע נדיר ליקב בדירוג כה גבוה, ומה שעוד נדיר כאן הוא הבלנד של קברנה פרנק ומרלו, עקב החלטה לנטוע הרבה קברנה פראנק על חשבון המרלו המזוהה עם סנט אמיליון.
הגיל הממוצע של הכרמים 42 שנים, אך לחלקת הקברנה פרנק מול השאטו מלאו כבר 90 שנה.

סטפני אומרת כי הקברנה פרנק הדומיננטי עושה את כל ההבדל ונותן את ליין של שבאל בלאן את האלגנטיות והרעננות, כמו ביין מ- 2004, שהמרלו תרם לו.
היא גם משמיעה אמיתה הנשמעת מוכרת לאוזנינו גם מיקבי ישראל המובילים: עבור הייננים – הטרואר הוא 80% מהיין.
במילה טרואר שולטת המילה 'אדמה' –terre, שכאן היא שונה מהגיר והחצץ שפגשנו ביקבים אחרים בבורדו. כאן זו אדמת צפחה עם צבע כחול, המעיד על הרבה ברזל בקרקע.
מיכלי בטון, שאטו שבאל בלאן
הנטיעה מתבצעת במיקרו חלקות לפי סוגי הקרקע. הבציר מתחיל במרלו, ואחרי 10 ימים מתחילים לבצור את הקברנה פרנק, חלקה אחרי חלקה לפי הבשלות. ביקב מצרפים יחד חלקות מסוימות לאותו מיכל.

15 אנשים עובדים בכרמים כל השנה, ולבציר מגייסים 40 בוצרים לכ- 4 שבועות המתחילים באמצע ספטמבר. התפוקה הממוצעת היא 35 הקטוליטר יין מהקטאר כרם, אך ב- 2009 קיבלו 29 הקטוליטר להקטאר.

בבניין היקב יש מיכלי בטון לתסיסת הקברנה פרנק, ומיכל נירוסטה לתסיסת המרלו. תסיסה מלולקטית מתבצעת במיכלים ולא בחביות, כדי לשמור על רעננות ולמנוע קבלת את טעם החבית.
ביקב החדש שבבנייה, כל המיכלים יהיו מבטון. מעניין: בשבאל בלאן יפסיקו לעבוד עם נירוסטה.

היין מתיישן בחביות, כאשר השבאל בלאן נמצא בהן 18 חודש, והבלנדינג מתבצע בשלב מוקדם דרך טעימות עיוורות. היין השני של היקב, פטי שבאל (Petit Cheval) שוהה בחביות 12 חודש, ויין שבאל בלאן שנפסל בטעימה העיוורת, עובר למיתוג פטי שבאל.

בשנה מייצרים 80,000 בקבוקי שבאל בלאן, ו- 40,000 בקבוקי פטי שבאל.
מדי שנה רוכשים ביקב 100 חביות חדשות לשבאל בלאן, ו- 40-70 חביות לפטי שבאל. סטפני שלנו התפלאה כששאלתי אותה כמה מחזורים משתמשים בכל חבית.בשאטו שבאל בלאן החביות משמשות מחזור יין אחד, ובזה מסיימות את תפקידן ביקב.

תוך הכנת הכוסות לטעימה ומזיגת היין, אנו שאלים מה אומרים הייננים על היין של 2009. "הם אומרים שהיין מדהים, אבל אלה הייננים", אומרת סטפני. "האמת שהכול הלך כמו שצריך; לא כמו ב- 2008 שהייתה שנה קשה מבחינת מזג האוויר".

היין שנמזג לכוסות הוא שבאל בלאן 2004 – 60% קברנה פרנק, 40% מרלו – שנה קלאסית של היין ביקב. לעומת זאת, ב- 2009 יש יותר מרלו בבלנד (65% מרלו ו- 35% קברנה פרנק).
אין ספק: זה היין הטוב ביותר ששתינו ביקבים בהם ביקרנו. כבר לגימה ראשונה משאירה בפה תבלינים וסיומת ארוכה עם מעט מנטה. אפשר לשתות את היין עכשיו, ואפשר לחכות כמה שנים נוספות.

ובחזרה לשבאל בלאן 2009, שביום ביקורנו עדיין לא הגיע תורו במכירה העתידית של יינות בורדו לסוחרים, אך סטפני הייתה אופטימית, מאחר שהיינות הגבוהים קיבלו מחירים סביב 500 יורו לבקבוק (לשוק 750 יורו ומעלה).
האופטימיות שלה נבעה גם מכך שמבציר 2009 יהיו ליקב כ-110,000 בקבוקים, עם כמות גדולה יותר של שבאל בלאן מאשר פטי שבאל בגלל האיכות הגבוהה, ואנחנו מדברים על יין שיוצא את שער היקב עם תווית מחיר המתחילה ב- 800 יורו.
ועוד סיבה לאופטימיות: השוק הסיני הוא שוק היעד העיקרי לציפיות הסוחרים, והוא מגיב מעולה לבורדו של 2009.
רני רוגל, סמית הו לאפיט
אתר שאטו שבאל בלאן
Wine Doctor על שאטו שבאל בלאן

סוף דבר: אנחנו אורזים, מעמיסים על הפיז'ו וממשיכים את מסענו ליעד הבא: דורדון/פריגור, עם כבד הברווז/אווז והאוכל הטוב, המערות הפרה-היסטוריות והנופים המרהיבים. יש כאן גם יין: ברז'ראק, והשכן הגובל מדרום – קאהור; אבל זה כבר לטיול הבא.

Share on facebook
Share on twitter
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email

כתבו תגובה