השבוע בענף היין 109: סיכום השנה של תא עיתונאי היין וטעימת יינות בדיוטי פרי

1: רגע לפני סוף השנה והכתבה שמסכמת את 2017 בתעשיית היין

בשנים עברו ביקשתי מייננים לסכם את שנת הבציר מבחינתם, ואף לבחור את היין שהם מאוד אהבו לשתות (לאו דווקא שלהם), ביקשתי מצחי דותן מנכ"ל מועצת גפן יין לסכם, ניסיתי גם לבקש ממכון היצוא לסכם את השנה מבחינתם – אבל הם לא אוהבים ולא ממהרים להגיב, כפי שעשו כשביקשתי את דוחות ההוצאות שלהם לגבי ענף היין (מישהו שם מפחד). היו מעט כורמים ששלחו חוות דעת לגבי מצב הכרמים, והמלצות היינות, והיקבים שעשו לי את השנה  – גם השנה אני אעלה מדור כזה, אבל לפני כן משהו קטן שהתגבש השנה וקרם עור וגידים, ואני שמח שסוף סוף ניתן לזה אישור והכרה.

מבחינתי, 2017 הייתה שנה מרתקת. זו הייתה שנה של מאבק לא פשוט עם לשכת העיתונות הממשלתית, על מנת לקבל הכרה ולהקים את תא עיתונאי היין הישראלי. ראיתי לנכון לנסות להתחיל לעשות סדר לפני שיהיה מאוחר מדי. לגבש חבורה של כותבים מקצועיים, שמוכנים לחתום על קוד אתי בכל נושא הקשור ליחסי יקב,  משרד יחסי ציבור וכתיבה עיתונאית. לא עוד כותבים שמקבלים המחאות מיקבים, לא עוד כותבים שלא מציינים 'גילוי נאות' במידה וצריך, בכתבות שלהם. לא עוד כתבים שדורשים שישלחו להם יין חינם. אתיקה מקצועית בסיסית, שאם אתה רוצה שיעריכו אותך כעיתונאי, אתה צריך לעמוד בכללים הללו.

ישבנו כמעט שנה והסכמנו על מספר כללים בסיסיים, שעברו בדיקה  של היועץ המשפטי של תא עיתונאי היין – עו"ד יונתן לבני, ולאחר מכן נשלח ליועץ המשפטי של איגוד העיתונאים. ואכן קיבלנו אישור להקים תא עיתונאי יין, עם עיתונאים שיקבלו תעודת עיתונאי רשמית אשר מחויבים  לכללי אתיקה. אנחנו לא קליקה סגורה. נקבל בברכה כל אחד שעומד בקריטריונים שאיגוד העיתונאים הארצי קבע, וקריטריונים שאנחנו כתא קבענו.

אנחנו קוראים לכל מי שכותב על יין וכל מי שעומד בתנאים, להצטרף לתא עיתונאי היין, ויחד לנסות לשמור על התעשייה מפני כאלה (יש רבים: בלוגרים, בעל דף בפייסבוק, בעלי אתר אישי),  שרואים קודם כל את עצמם ואת היין שיקבלו ולא את ענף היין הישראלי. לא יכול להיות מי שיכתיר את עצמו כ"שגריר היין הישראלי" ואין פוצה פה. בכל מקום אחר היה מובהר לאדם כזה  כי הוא מבצע עבירה פלילית של התחזות ועוד כמה סעיפים. אף אחד במשרד החוץ לא העניק לו תואר כזה, וגם לא יעניק לו.

הדוגמאות רבות. כתיבה על יין היא לא רק ביקורת יין, סיורי יקבים, העלאת דפי קומוניקטים שמשרדי יח"צ שולחים, או העתקת כתבות של כותבים לאתר אישי. ברור שיש גם מקום לזה, אבל יש מקום וחובה שתהיה גם עיתונות אחרת; חוקרת, שואלת שאלות, מתעניינת גם בפוליטיקה שיש בענף.

נכון, לא לכל אחד זה מתאים. נכון, לא כולם אוהבים לראות ולהריח את הכביסה המלוכלכת. יותר נעים להיפגש באירועים ראוותניים ולהשיק כוסות יין זה עם זה. יש מקום לכולם, אין לנו כוונה  להיות שוטרים של תעשיית היין, אבל כן להיות "כלבי השמירה" ולהתריע, לברר, לחקור, להיות ענייניים, ולהיות אמינים וחפים מאינטריגות.

בקשות לקבלת תעודת עיתונאי ידונו  בישיבות שקבענו אחת לחודשיים, ולאחר הצבעה וקבלת רוב תאושר המועמדות של החבר החדש. במקביל יעלה אתר אינטרנט של תא עיתונאי היין שיפורסמו בו כללי האתיקה, וחברים בתא יוכלו לפרסם בו כתבות וביקורות. באתר זה גם יהיה גילוי נאות שלנו לגבי מי חורג מהכללים. משרדי יחסי ציבור, יקבים, בעלי חנויות וכל מי שקשור לתעשייה, יוכלו לפנות ולהלין על מחדלים בענף – גם בצורה אנונימית.

ענף היין פרוץ, ואין באמת מי שמשמש כלב השמירה של התעשייה. אם יקב מוסיף סוכר ליין, כולם צריכים לדעת. אם תקציבי מדינה שמיועדים לענף היין מגיעים למשרד החקלאות או למכון היצוא, ואין הם מוכנים לפרסם מה הם עושים עם הכסף הזה – אז כאן בדיוק זה המקום של העיתונות החוקרת לבוא ולבקש, או אפילו לפנות לערכאות משפטיות כדי לדרוש סעד ולקבל את החומר. זכות הציבור לדעת. אם ענף היין נפגע מרשלנות פושעת לכאורה של משרד החקלאות כאשר הביא לארץ גפנים נגועות בווירוסים קטלניים, שוב זכות הציבור לדעת.

יין זה לא רק נוזל שרובם מגדירים אותו כטעים או לא טעים. יין זו תעשיה שמכלכלת אלפי משפחות. יין זה הנציג שלנו בעולם. יין זה חקלאות. זו פוליטיקה קטנה בתוך יקבים (יינן התחלף, מנכ"ל או מנכ"לית שפרשו או הופרשו), וכמובן פוליטיקה גדולה: שטחים חקלאיים שמופשרים לבנייה, אזורי גידול בתוך הקו הירוק ומעבר לו, זני ענבים, תקציבי מדינה, ועוד.

יש הרבה על מה לכתוב והרבה עניין בתעשייה הקטנה הזו. כדי לשמור על העניין, כדי לשמור על תעשיית היין, צרכים אנשים טובים בתוך התעשייה. יש רבים כאלה, ולצערי כמו בכל ענף במדינה, יש גם את האחרים. תפקידנו להתריע, לחשוף, לספק מידע רחב וחף מכל אינטרסים. אני מניח שמי שלא יעמדו בקריטריונים, כאלה שאתיקה רחוקה מהם, וכאלה שמנצלים את התעשייה, יביעו מחאתם ואפילו יצעקו תחת כל גפן רעננה, אך ערוותם תיחשף במוקדם או במאוחר. אני מניח שיהיו גם משרדי יחסי ציבור שלא יאהבו את הרעיון, כי מה קל יותר לשלוט בכתב או בלוגר שמסתפק בבקבוק יין (ולפעמים דורש שישייה) כדי לאהוב ולהעריץ את היקב. יש מספר משרדי יחסי ציבור שנמדדים על פי כמות הכתבות שמתפרסמות על היקב, ולא על פי תוכנן או מהימנותם של הכותבים.

יש כרגע הזדמנות להביא לשינוי, לתת לתעשייה את הכבוד שמגיע לה, לתת לייננים את הערכה שהם הרוויחו בהרבה זיעה, לתת לתעשייה סוג של לובי שייצג אותם, וייתן לתעשייה הרדומה הזו אפשרות לפרוץ קדימה. כן, עיתונאים שיהיו מעורבים. כן, עיתונאים שיספקו מידע רחב ומהימן לכולם; מידע מוועדות הכנסת שדנות מדי פעם בענף, מידע לגבי תערוכות בארץ ובעולם, מידע על טרנדים חדשים. מידע, זו מילת המפתח. מידע מהימן, מידע עכשווי. שיתוף פעולה של כולם יכול להביא לשינוי בכתיבה על ענף היין, שתוביל את הענף ותנגיש אותו לקהלים חדשים.

שנת 2017 הסתיימה עם הרבה רצון לשינוי. עם אנשים שרוצים להביא לשינוי בכתיבה על יין. אתיקה היא לא מילה גסה. גילוי נאות הוא האמינות שיש לנו מול קהל הקוראים שלנו. והקהל חכם. הוא יודע למי להאמין ומי בעל אינטרסים. מי שחתום על הקוד האתי מופקד על שמירת ערכי עיתונות חופשית וטובה, ובכללם חופש המידע, חופש הביטוי וחופש הבעת הדעה בישראל, ומייצגים  את הציבור במאבק למען ערכים אלה.

כחלק ממועצת העיתונות, אנו מחויבים לפעול להבטחת נאמנות לעקרונות האתיקה העיתונאית מצד כל העוסקים בעיתונות, ואף נשקוד על קביעתן ואכיפתן של אמות מידה מקצועיות המושתתות על מחויבות מוחלטת לאמת, לדיוק, להגינות, להגנה על כבוד האדם ויצירתו, ולכיבוד צנעת הפרט.

בעלי תפקידים כפי שנבחרו על ידי מקימי תא עיתונאי היין: נשיא כבוד –  מיכאל בן יוסף, יו"ר איגוד עיתונאי היין – עו"ד יונתן לבני (יעוץ משפטי, אתיקה עיתונאית), מזכירת האיגוד – אודליה בנאי (רישום חברים, אדמיניסטרציה, הפעלת האתר).

2: טעימת יינות בדיוטי פרי – הרופאים המליצו

"עת השתחררתי הרופאים המליצו לי ביקור חודשי בנמל התעופה. זה באמת עושה לי טוב לראות מטוס גדול ממריא דרך דמעה שקופה. אחר כך כבר יותר קל הלחץ על העין השטופה" (מאיר אריאל, טרמינל לומינלט).

ביקור קצר בשדה התעופה; זה האני מאמין שלי שקיבלתי בירושה ממאיר אריאל, זכר צדיק לברכה. אז קפצתי לדיוטי פרי, ובין עשרות מדפי היין הייתה עמדת טעימה מרתקת במיוחד, שנפתחה בצמוד לחדר הסיגרים היוקרתי, ורק בעלי חליפה ועניבה הוכנסו פנימה. בין היינות שנטעמו שם הספקתי לטעום שלושה, עד שקראו בשמי לעלות למטוס.

סגל קברנה סוביניון לא מסונן 2012 –  אף עוצמתי עם הרבה פרי שחור. דובדבן בשל, קוקוס ושוקולד. מעט אלכוהולי אבל נפלא. אף מודרני. בפה היין מאוזן ושרירי מאוד. אפשר ללעוס ולהרגיש את עוצמת הפרי. חמש שנים ואפשר להרגיש את  המורכבות שלו. קצת מנסה להתנהג כמו עולם ישן, אבל ללא ספק עולם חדש במיטבו. אפטר טייסט קריר ומדהים. מחירו 39 דולר (בקניית 3 בקבוקים רביעי חינם).

פלדשטיין דבוקי סוביניון בלאן 2015 – לשמחתי היין השתנה מהטעימה הראשונה לפני חצי שנה בערך. אם היין נשלט אז על ידי הדבוקי המתקתק וחסר המעוף, אז בטעימה הנוכחית הסוביניון בלאן פיתח שרירים, ופשוט מתעלה על עצמו בארומות נפלאות ומרשימות. יין מדויק בעל בעל מבנה טאניני רגוע. אלכוהול מינורי, והשליטה המוחלטת היא של הפרי. יופי של יין. 39 דולר (בקניית 3 בקבוקים רביעי חינם).

זאוברמן 2011 לימיטד אדישן – מדובר ביין עתיר אלכוהול. עתיר פרי בשל וריבתי. יין מוחצן מאוד, קשה מאוד לשתייה. גם שהייתו בדקנטר כחצי שעה לא שחררה אותו. לא יין שמתאים לאוכל, ולא יין שמתאים סתם ככה ללגום ממנו כוס, ובטח לא את השנייה. יין שקונים אותו כדי להגיד ש'יש לי יין יקר בבית'. מחירו  250 דולר. מדובר בבדיחה. הכוונה ליין, ולא למחיר הנקוב (בקניית 3 בקבוקים רביעי חינם).