הלך רוח ספקני תקף אותי עת ששמעתי כי אנו נשלחים ל- Bariba, מסעדה שמעבר לעמידה בתקני הכשרות, אותם תקנים שדי בהם בכדי להבהיל כל שף מדופלם, מתהדרת במנות על טהרת הבריאות. אך אותו הלך רוח לא עשה בי שמות, משום ההבנה כי עולם המסעדנות כיום עומד בקריטריונים קשוחים של אנינות, בטח זה הממוקם בנמל תל אביב. ניקינו היטב מאחורי האוזניים (אני ויתרתי), התלבשנו במיטב מחלצותינו (מישהו אמר ג'ינס?) ויצאנו אל היעד, מסעדת Bariba הממוקמת בנמל תל אביב.
המקום, שגילה לנו עולם של ניגודים, היה כמעט ריק, מה שהותיר לי ובת זוגתי שתחיה את זכות הבחירה. התמקמנו בשולחן זוגי צמוד לקיר. את התפריטים קראנו במהרה מטעמי יצר סקרנות ורעב מקרקר. פסחנו על הדפים המיותרים עבורנו, כמו ארוחת הבוקר (שעל הנייר נראית מבטיחה) והתפריט העסקי (שאימץ את המודל הפושה ברחבי העיר בו נקבע מחיר הארוחה לפי המנה העיקרית). די מהר היה לנו ברור מה אנו מזמינים.
ב- Bariba החליטו לא לוותר על החלב והחמאה, מה שאומר שאת החלבונים שלכם תקבלו בעיקר מדגים. עבורי זו הייתה הדלעת הצלויה שהוגשה על תבשיל קינואה ויוגורט (36 ש"ח), בעוד שהחצי השני החליט להתמסר לסלט אנדיב וגבינה כחולה (35 ש"ח). למנות עיקריות שידכנו עצמנו לטונה צרובה ותפוחי אדמה (הוא) ומוסר ים אפוי בסומאק (היא).
עודנו ממתינים, הרהרנו לעצמנו בקול רם תוך כדי נשנוש מקלות גזר וקולורבי המוגשים לצד ויניגרט, כי המקום נראה במבט ראשון מאוד היי-טקי, אך לאחר שהעין והנפש מתרגלות שתיהן לצבעים ולחלל, סקירה שנייה מגלה כי הריהוט הממוקם בפינות המסעדה מסגיר איזו נהייה לביתיות, המגולמת בספות נינוחות ושידות קלאסיות.
די לפיוטיות. המנות הראשונות הגיעו ועימן שלל ריחות מפתיעים ופרזנטציה נאה. הדלעת הייתה מתקתקה, רכה אך לא נימוחה, וזו נחה על תבשיל קינואה שחורה מתקתק עשיר בטעמים ואגוזי מלך כתושים. מתקתקות המנה הייתה במידה הנכונה, וטעם התבשיל המיוחד נצרב בחך. היוגורט החמצמץ נותן ניגודיות עדינה והשלים את המנה בצורה נהדרת. היא, שכל ביס שלה לווה בטקס מורכב שכלל המיה רוויות עונג ותחינת "אתה חייב לטעום", התענגה מעלי האנדיב שלה שהוגשו בלוית גבינת רוקפור, אגסים ואגוזים.
סיימנו את הראשונות מרוצים מהבחירות הנאות שלנו.יש לציין ש- Bariba מיטיבה עם אלו שאוכלים עם העיניים, מאחר והמנות נדיבות ביותר. העובדה שהפחמימות הנבחרות פה הן דגנים מלאים, מבטיחה עבודה איטית של מערכת העיכול, שתורמת גם היא לתחושת השובע.
בין המנה הראשונה לשנייה הוגש לנו מרענן חך – סורבה סלק על יוגורט עיזים, שאכן עשה עבודתו נאמנה. עודנו מנשנשים את הסורבה שמנו לב כי המסעדה כעת בתפוסה של 80 אחוז (מתי זה קרה?). מעט אחר כך הגיעו המנות העיקריות.
לפני הונחו שני נתחים נאים ביותר של פילה טונה, בתחתית המנה פלחי תפוחי אדמה ובצידיה ביצי שלו (99 ש"ח). לפני זוגתי הונח פילה יפה מאוד של מוסר ים, מעוטר בשכבה של סומאק ותחתיו קינואה שחורה ושאר ירקות (98 ש"ח). הטונה נצרבה בדיוק במידה הנכונה, מה שאומר שבפנים היא הייתה אדומה לחלוטין, על גבול הנא, בטמפרטורה פושרת.
תפוחי האדמה מעט הכבידו על מערכת העיכול שלי שעוד ניקתה מבין שיניה שאריות קינואה, אך הרוטב, הלימון הכבוש והזיתים השחורים, שכנעו אותי לסיים גם אותם. מוסר הים היה טעים במיוחד, וגבינת הפטה שליוותה את תבשיל הקינואה, כך ההיא דורשת להוסיף, הייתה פשוט אגדית.
אחרי המתנה טקטית הרשינו לעצמנו לנסות גם את הקינוחים. סלט הפירות (אל תסתכלו עלי) היה טרי, טעים ומרענן, ובכל זאת, סלט פירות. המלצרית, שנתבקשה להפתיע אותנו בקינוח נוסף, הגישה לנו חבוש צלוי המוגש עם קרם מסקרפונה נגוע בארומה ונילית ונתח גבינת קממבר, צלוי גם הוא. השף השכיל לא לשחק יותר מדי עם החבוש, שעושה את העבודה פשוט כי הוא חבוש. קרם המסקרפונה, במינון הנכון, משלים את המנה. לקממבר לא כל כך התחברנו.
השירות, כך נקבע מהרגע הראשון בו נכנסנו למסעדה, מאוד נעים וידידותי. ראוי לציין את אחראי המשמרת שהניב מחמאות מדאיגות משהו מההיא גם בדרך אל האוטו.
לסיכום, גילינו מסעדה נעימה וידידותית למשתמש במתחם הומה ומשגשג, שמגישה אוכל בריא וטעים. עוד גילינו שמסעדה כשרה טובה משכיחה לעתים מלב סועדיה את היותה כשרה.
Bariba
בית דרך חיים, צפון נמל תל-אביב
טל. 6025026-03
פתוח: ימים א'-ה' 8:30-22:00, יום ו' 8:30-15:00.
ארוחות עסקיות הכוללות מנה ראשונה או אחרונה ושתייה במחיר המנה העיקרית מוגשות בימים א'-ה' בין השעות 12:30-17:00 וביום ו' בין 13:00 ל- 15:00.
