CIA: הישראלי הממוצע אוכל 134 ק"ג לחם בשנה

הישראלים מוציאים בשנה כ- 1.5 מיליארד ₪ על לחמים למיניהם, מתוכם כ- 600 מיליון ₪ על לחמים בפיקוח.
כך עולה מסקירה שערכה CIA קרדיט אינפורמיישן אסוסיאיישן מקבוצת גאון שוקי הון.

הישראלי חובב הפחמימות אוכל בשנה כ- 134 ק"ג לחם ודגנים, ומדורג במקום השביעי בעולם המערבי במדד צריכת הלחם לנפש. במקומות הראשונים בצריכת לחם לנפש נמצאות בדירוג גרמניה וצרפת.

מסקירת CIA, המתמחה בבדיקת מוסר תשלומים צרכני ועסקי, עולה עוד כי כשבועיים לפני חג הפסח ניכרת ירידה משמעותית במכירות הלחמים. במשך חג הפסח לא מייצרים לחמים, אך בדומה להסתערות על המופלטות בחגיגות המימונה, מסתערים הישראלים על 550 המאפיות וחנויות הלחם המפוזרות ברחבי הארץ, עם צאת החג. רוב המאפיות וחנויות הלחם ממוקמות באיזור תל אביב והמרכז: כ- 165 מאפיות וחנויות לחם, לאחריו נמצא איזור חיפה בו כ- 85 מאפיות וחנויות לחם. בשאר אזורי הארץ מספר המאפיות וחנויות הלחם נע בממוצע בין 60-64.

כ- 50% מהלחמים הנקנים בישראל מיוצרים ע"י שלוש המאפיות הגדולות, אנג'ל, ברמן ודוידוביץ. מאפיות אלה, כמו גם מרבית המאפיות בארץ, מייצרות תמהיל מוצרים דומה, הכולל: לחם אחיד, לחם לבן, חלות, לחמים פרוסים ולחמניות.

התחרות העיקרית בין המאפיות היא על איכות, מראה, טעם ואורך חיי המדף של הלחם האחיד הפרוס. תחרות נוספת של המאפיות היא דווקא בלחמים המיוחדים שהן מוציאות לשוק. בין הגמיקים שיצאו בשנה האחרונה: לחם נשים של מאפיית אנג'ל המיועד לנשים בגיל המעבר ומכיל חומצה פולית, לחמניות לילדים המועשרות בויטמינים שהוציאה מאפיית ברמן, ולחם "וינגייט" המיועד לספורטאים ומיוצר ע"י מאפיית לחם שי.

כ-40% ממכירות הלחם בארץ הן של הלחם האחיד המוגדר כ"לחם בפיקוח" תחת פיקוח מחירים של משרד התמ"ת, כאשר שינוי במחיר נעשה ע"י המדינה. מחירו הממוצע של לחם זה בשנים האחרונות נאמד בכ-4 ₪, כאשר עליית המחירים האחרונה הייתה בחודש אוקטובר 2005. שאר הלחמים שאינם בפיקוח מוגדרים כלחמים מיוחדים. בתחום זה מככב הלחם הקל דל הקלוריות, המהווה כ- 50%ממכירות לחמים מיוחדים.

על פי כלכלני CIA, בשנים האחרונות, עם כניסת מגמת הבריאות העולמית, יותר ויותר ישראלים רוכשים לחמי דגנים, לחם מקמח מלא, לחם שיפון ולחמים איכותיים הנאפים במאפיות בוטיק שונות. שוק הלחמים האיכותיים והיוקרתיים נאמד בכ-10 מיליון שקל בשנה והוא נשלט בידי כ- 10 אופי בוטיק שונים, המוכרים את לחמיהם במעדניות ובחנויות יעודיות מתמחות, בעיקר בערים הגדולות תוך כדי פנייה לפלחי אוכלוסיה מוגדרים. בין אופי הבוטיק: לחם ארז, לחם תושיה, ועוד.

מסתבר כי לא כל הלחם שנאפה נצרך בסופו של דבר. מהסקירה עולה כי המאפיות זורקות מדי חודש כ-2,000 טון לחם – כ- 4 מיליון כיכרות לחם מכל הסוגים, כולל לחמים מיוחדים. מדובר בכ-150 אלף כיכרות לחם ליום שלא נמכרו, ונאספות על ידי המאפיות, שמוכרות את רובן במחיר אפסי למאכל עגלים.







היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה