לה רג'נס במלון המלך דוד ירושלים – אגדה שהיא סוד כמוס

עד לפני שנים מעטות היה המושג "אוכל של בית מלון", תיאור גנאי של מציאות ישראלית. האוכל בבתי המלון, אפילו המשובחים שבהם, היה גרוע – לשון המעטה. ואז הגיעו מלונות הבוטיק בתל אביב, ועוד שפים מהטובים בארץ שהחליטו לבשל כשר במלונות הגדולים, והופה נוצר שינוי תרבותי.
לירושלים תמיד לוקח זמן עד שהטרנד התל אביבי תופס אותה בגרוגרת, ראו מקרה מחנהיודה – מסעדה תל אביבית בירושלים.

"לה רג'נס", מסעדת ה"גריל רום" של מלון המלך דוד האגדי, לא הייתה יוצאת מן הכלל. מסעדה עייפה, עם ריהוט משנות טיכו ואוכל מעצבן.
הבלחה קצרה של רפי כהן הצעיר, שעבר לתל אביב ויצר את מסעדת רפאל שם, הוציא את לה רג'נס מתרדמתה לתקופה קצרה, לפני זמן כל כך רב.

לא עוד! שף המלון, דודו ביטון (בתמונה) – צעיר בן שלושים ואחת, הפיח חיים בלה רג'נס, ועוד איזה חיים…
זכיתי, ואיני אומר זאת בציניות שמאפיינת אותי בגילי, לאכול ארוחת טעימות בלה רג'נס, יחד עם חבר שהוא שף בכיר ביותר בצבא, ויצאנו המומים מהנאה והערכה.
אגב כך גילינו דבר נוסף: זו מסעדה שהיא סוד כמוס ביותר. משום מה איש לא יודע, ולא מספיק שמעו עליה, ואני נשבעתי שצריך לשנות את הדיסקט ולגלות לעולם על מסעדה מדהימה, במלון שיש בו משהו מפחיד כנראה..

טוב, אז הדקור של שנות השישים לא השתנה. התלבושות האחידות של המלצרים ושאר העובדים נשארה לא אופנתית כמו פעם, ומוריס, מנהל המסעדה מזה חמישים שנה, עדיין מקפץ בין השולחנות.

אפילו בימים אלה של תפוסה נמוכה במלון, שמועות מבוססות מדברות על כ- 35% בלבד, המסעדה עדיין מלאה בחובשי כיפות שחורות, תיירים מזדמנים וארכיהגמון ירושלמי של אחת הכנסיות הראשיות בעיר, שמעריך אוכל טוב. הוא יושב כאן עם שני הקונסליירים היהודים החרדים שלו, וכולם נהנים מהאוכל.

השף דודו ביטון מצטרף אלינו לשולחן, ומסביר כי מהרגע שהיה ילד קטן הוא עבד במטבח, וחוץ ממשפחתו זו אהבתו הגדולה. באמת מורגשת יד אוהבת בכל מנה ומנה. אבל אהבה לא מספיקה. מיומנות חשובה גם כן, וביטון לוקח את האוכל הכשר למקומות עילאיים מבחינת החך שלי, שמורגל בדרך כלל בטעמי טרפות למהדרין.
"את החמאה לא מחליפים אצלי במרגרינה או בתחליפי חלב למיניהם, אלא בשמן זית איכותי", הוא אומר, ואכן חלק מהמנות מלוות באמולסיות שמן זית או בסוכריות שבתוכן יש שמן זית משובח, שממלא את הפה בטעם מעודן להפליא.

אצל ביטון גם אין בצלחת געגועים לאמא המרוקאית או לסבתא מאותה פזורה, כנהוג היום אצל השפים יוצאי הפזורה. פשוט אוכל מדהים עם עכשוויות נהדרת, ללא התחכמויות.

כשהתיישבנו לשולחן קיבלנו במקום את סלסלת הלחם הרגילה "עם לחם שנאפה אצלנו", סלסלה עם שלושה סוגי קרקרים: טפיוקה, קרקר אורז בר, וקרקר בקר…
וואו, זה היה טעים וסימן לבאות. את טארט כבד אווז עם ג'לי על קרקר קקאו ושומשום, לא אהבנו כל כך, למרות שהרעיון של משהו מתוק עם כבד האווז בהחלט מתאים.
אחר כך הגיע קונפי ברבוניה על קרם שומר, עם פרחי ברוקולי וצ'יפס תפוחי אדמה מעושנים מדהימים בטעמם.
שקדי העגל שהוגשו לשולחן עשויים בגריל פחמים עם פול ירוק ושערות בקר קריספי, היו הטובים שאכלתי מעודי; ולא רק כי אני אוהב שקדי עגל, אלא משום שהביצוע היה יותר מאשר מושלם.

מצעד המנות הראשונות ומנות הביניים המשיך להגיע לשולחן, וכל מנה הייתה טובה כמו רעותה, או אף טובה ממנה.
במנות העיקריות קיבלנו סירלוין טלה רך, אדמדם וללא טיפת שומן, על מצע קרם כרובית עם קונפי כרישה ועלי מנגולד. הטלה היה מלאכת מחשבת של טעמים וטקסטורה, וכמו יין טוב, הייתה לו סיומת ארוכה…
המנות האחרונות לוו כאמור בסוכריות שמן זית, ולמרות היותן פרווה היו מהטובות שאכלנו במקום כלשהו.

עבור ארוחת טעימות שלא נגמרת תשלמו 390 ₪ – מציאה מכל הבחינות והשיקולים. אגב, השירות היה מצוין, אך זה מה שניתן לצפות ממלון המלך דוד – לא פחות.

כשיצאנו מהמסעדה וחזרנו ללובי, בו עדיין ישבו זוגות חרדים צעירים לפגישת היכרות ראשונה, חשנו שאנו נמצאים על פלנטה אחרת. ירושלים של מטה ומעלה.
חלקנו את הסוד הכמוס ביותר בירושלים: מסעדת איכות כשרה במלון שהוא אגדה. אסור להחמיץ, לפני שהשף ביטון המוכשר תרתי משמע, יתעופף לו למחוזות אחרים…

ארוחת הטעימות המיוחדת לחורף תוצע עד סוף חודש מרץ, והיא כוללת 12 מנות לכל סועד ומים מינרלים.

מסעדת La Regence במלון המלך דוד
רח' דוד המלך 23 ירושלים
טל. 02-6208795
א'-ה' החל מ- 19:00