יקבי בנימינה לא נחים לרגע

כאשר רשת חצי חינם רכשה את יקבי בנימינה, היו שאמרו כי היקב לא ממש מעניין את הבעלים החדשים, אלא הערך הנדלני של היקב.
מביקור ביקב נראה כי באמת יש כאן היבט נדלני מסוים, אם מתייחסים למשרדים ששופצו ולהשקעות באולמות הייצור והמרתף. אבל מכאן עד להפיכת שטח יקבי בנימינה לנווה גפנים או לקריית סוביניון, המרחק גדול ביותר.

תתפלאו, המראה בחצר התוססת, תרתי משמע, של יקבי בנימינה בעיצומה של קליטת הענבים מבציר 2009, הזכיר לי דווקא את מרכז החלל ביוסטון, וזה בלי שלגמתי טיפת יין (כשנוהגים לא שותים), במהלך ביקור בו ארחו אותי היינן הראשי ששון בן אהרון וסמנכ"לית השיווק והמכירות תמנע שטרית, בסוף עוד יום ושבוע עמוסים, עדיין בעיצומו של הבציר ולקראת סוף עונת חגי תשרי תש"ע.

זמן לסיכומים? כאן לא מסכמים, ואם נחזור לדימוי של יוסטון, שההסבר לו יבוא בהמשך, הרי נראה כי יקבי בנימינה נמצאים על כן השיגור, מוכנים להמראה נוספת.

קוצרים בשלבים את פירות המהפכה
"יש אצלנו מהפכה שאנו קוצרים פירותיה בשלבים – בבציר הנוכחי ובבצירים הבאים", אומר ששון בן אהרון.
היקב נטע השנה קרוב ל- 800 דונם באזורים שונים בארץ. מאזור שומרה בדרום, בו ניטעו 200 דונם השנה, ובשנה הבאה צפויה נטיעת עוד 200 דונם; קיבוץ מירב בגלבוע – 200 דונם השנה וכנ"ל בשנה הבאה; במושב לכיש – 60 דונם; בכפר קיש ליד כפר תבור – 60 דונם; באזור עמק קדש בגליל העליון כ– 85 דונם; ובמושב עלמה וכפר שמאי כ- 70 דונם. ניטעו כמובן גפנים מזנים קלאסיים כמו מרלו, קברנה סוביניון, שרדונה, וזנים חדשים כמו גרנאש נואר, אליקנט ואחרים החסויים כרגע.
בשנה הבאה צפויות נטיעות של כ-1000 דונם נוספים, מה שיביא את שטח כרמי יקבי בנימינה לכ-3000 דונם, ולפוטנציאל של 6000 טון ענבים.

בחצר היקב בולטת המהפכה בלוגיסטיקה ובמחסנים – הכול ממוזג, ובתהליך אישורים למחסנים נוספים.
עבור הייצור נרכשו מיכלים בנפח של כמיליון ליטר העונים לצרכים השנה ובשנה הבאה. כול המיכלים מאיטליה, ובסך הכול נפח 3 מיליון ליטר יין ביקב.
על הרמפה שני מיכלים עם מערבלים לתסיסת יין אדום תוך זמן קצר ומיצוי מקסימלי לינות הביניים, לא פרימיום.
בור קבלת הענבים לא השתנה, למעט בקרות טמפרטורה, אך הוחלפה כל צנרת ענבים ויין ביקב, עם ברזים חשמליים ובקרה למניעת תקלות מכניות בעבודה.

המיכלים החדשים מתוחכמים, עם בקרה לכל מיכל ומיכל. התקנת המיכלים נעשתה תוך כדי הבציר, ומה שעזר היה העיכוב בבציר השנה.
"הבציר השנה החל באיחור של כ- 10 ימים לעומת שנה שעברה, ב- 5 באוגוסט, ואנו צופים את סיומו לפחות שבועיים אחרי סוכות", אומר ששון. "בכרמים מסוימים רואים ירידות יבול משמעותיות, ובאחרים גידול בהתאם לאזורים. בסך הכול היבולים הממוצעים דומים לאלה של השנה שעברה. אנחנו מעריכים שהפוטנציאל טוב מאוד, הודות לשילוב טכנולוגית היקב ועבודה רבה שהושקעה עם הכורמים".

אנחנו נכנסים למחלקה החדשה שהוקמה השנה בלחץ זמן אדיר – חוות מיכלים באולם בו היו בריכות בטון שנהרסו, והאולם הוכשר ל"בוטיק" של היקב, עם מיכלים מנפח 1000 ליטר לתסיסת יין לבן ואדום.
באולם יש קרוב ל- 100 מיכלים, ובתהליך התקנת בקרת טמפרטורה ממוחשבת עם אפשרות לקבל את כול החיוויים וההתראות דרך הטלפון הסלולרי, ויכולת שליטה מהמחשב בבית על טמפרטורת קירור – עם מערכת קירור חדשה לחלוטין שירשה את מקומה של הקודמת.
מחלקת תסיסות יין לבן ויין מאוחר תיכנס לפעולות של 30 אחוז השנה – כשהמיכלים החדשים מחליפים מיכלים גדולים ישנים.

תוך כדי הסיור אנחנו רואים מיכלים בהתקנה, הסיפור טרם נגמר, וחוות המיכלים החיצונית והפנימית מזכירה לי מראות ממרכז החלל ביוסטון – כל אחד והאסוציאציות שלו.
ששון מודה: "כול הציוד החדש נותן תחושה טובה, אבל גם מלחיץ. כשיינן מקבל כלים לעבודה זה כמו שף במטבח. היינו בלחץ של זמן, הכול הגיע תוך כדי בציר, ומיכלים הוכנסו לשימוש אפילו עדיין בלי קירור".

מרתף החביות
מרתף החביות של יקבי בנימינה הוגדל בשלושה החודשים האחרונים על חשבון בריכות בטון משנות ה- 60 בהן לא נעשה שימוש. הבעלים החדש הציץ ואמר: לעבודה.
היום יש במרתפים קרוב ל- 1500 חביות, ותוך חודשיים יהיו עוד כ- 400 חדשות. החביות יועברו לאגף החדש של המרתף מהישן, אשר יעבור שיפוץ, כך שייווצר מרתף גדול אחד, בו יוקם חדר טעימות עם חלונות זכוכית בתוך המרתף.
בבנימינה עובדים עם שישה יצרני חביות שונים. "אנחנו לא מתפשרים, כדי לעשות את היין הטוב ביותר שאפשר", אומר ששון בן אהרון. כך, השרדונה מאוכסן בחביות של מרסני מבורגון – מומחה לחביות שרדונה.

ולפני פרידה מששון, מהם להיטי היקב מנקודת המבט של היינן הראשי? "סדרת יוגב היא הצלחה של היקב – בהיבט טכנולוגי, איכותי ושיווקי. הסדרה בצמיחה ואנו מתכננים להרחיב אותה. שרדונה רזרב נחטף כמו לחמניות – כבר שלושה חודשים אין יין בשוק, ולפעמים ישמאבקים בין ייננים לשיווק על שחרור יין. גם יין המערה הוא הצלחה גדולה.

בעלים חדשים ומעבר להפצה עצמית
אני ממשיך את המפגש, ועובר לחדרה של תמנע שטרית, סמנכ"ל שיווק ומכירות של יקבי בנימינה.

תמנע, בשנה האחרונה עברתם שינויים גדולים, בבעלות ובהפצה. מה קרה בפועל?
רכישת היקב ע"י קבוצת חצי חינם, היא שינוי מאוד משמעותי המורגש ביקב. אמנם הבעלים הקודמים השקיעו כסף רב במהלך השנים, אך היו רחוקים פיזית ולא היו אנשי יין.
הבעלים החדשים אמנם לא מתערבים, אך מאוד מעורבים, ומאוד מתעניינים בעבודה ובמוצר הסופי. הם לא קנו את היקב בשביל הנדלן, כפי שאמרו בתחילה עליהם. זה יוצר ביקב אוירה אחרת.
בתקופה של משבר כלכלי עולמי ושיא השפל גם בארץ, הם השקיעו בנו, ביקב ובאנשים, מה שהזרים אוירה ואנרגיות טובות מאוד, התחבר עם הסיסמה שלנו "אנשים שאוהבים יין", ונסך הרבה בטחון ביחס לעתיד, עם המשכיות ואמונה במוצרים ובאנשים של היקב.
הבעלים החדשים לא החליפו אנשים ביקב, וחיזקו את הצוות.

השינוי המשמעותי השני הוא המעבר להפצה עצמית. השיווק היה בידי היקב כבר מספר שנים ונבנתה מחלקת שיווק להגעה ללקוח ולקידום המוצר, אך ההפצה והמכירה בשטח בוצעו ע"י "המגש שקד", שעשו עבודה מאד טובה שהייתה נכונה לבנימינה באותה התקופה. שבע שנים חלפו, והיקב הגיע למקום שהרגיש שיכול ללכת לבד.

השינוי הגדול הוא בראש. מעבר מחברת הפצה להפצה עצמית הוא שינוי מאוד מהותי, הבא לידי ביטוי בכל דבר שהיקב עושה. זה אומר איוש תפקידים שלא היו קיימים ביקב במכירות, לוגיסטיקה, ואפילו הנהלת חשבונות שקודם טיפלה בלקוח אחד – שקד – ועכשיו צריכה לטפל בלקוחות רבים.
מה שחברות עושות במשך שנה-שנתיים נעשה ביקב תוך חודש-חודשיים, ובתקופת משבר כלכלי ורוח שפופה במשק הכפלנו כוח אדם: מ- 45 לכ-100 עובדים תוך זמן קצר.
גייסנו צוות מלא: אנשי ומנהלי מכירות, אנשי לוגיסטיקה ומחסן, נהגים ועוזרי נהגים, וכול הנלווה לכך: מכוניות ומשאיות, מלגזות, בניית שני מחסנים חדשים ושלישי בדרך – תוך שנה וחצי יהיה מחסן אוטומטי עבור 6000 משטחים.
במקביל לכך מתבצע פיתוח היקב. הבעלים החדשים לא נחים לרגע, ורואים קדימה.

התחושה היא שכמו יין, אנחנו עברנו דיקנטינג – אפשרות להיפתח עכשיו ולא בתהליך של כמה שנים. המטרה היא להיות שחקן מוביל בטווח של חמש השנים הבאות – קל לומר אבל לא פשוט לעשות. חלק מכך הוא נטיעת 1000 דונם כרמים להגדלת פוטנציאל הייצור בכ-40 אחוז.

איך היו החגים השנה?
הייתה תקופה נהדרת מכמה סיבות. ב- 18 החודשים אחרונים, אינטנסיביות העשייה הייתה מעל ומעבר ותובענית. התחושה הטובה נובעת מכך שבחג התחלנו לראות את התוצאות: הצרכן הסופי נהנה מהיין שלנו, והמכירה הרבה יותר גדולה מאשר בראש השנה שעברה, אפילו מעבר לתחזיות. אי אפשר לקחת מההרגשה שאתה שולט במוצר שלך; ושוב בלי להוריד מאומה מערך העבודה של שקד.

איזה יינות בלטו?
בכל סדרה היה לנו כוכב. בגדול, היה חג נהדר עם סדרת הפרימיום אבני החושן – הצלחנו לשבור את המחסום התדמיתי הראשוני שהיה למוצר. מה שכן, המקום על המדף צפוף מאוד.

אז איך כובשים מקום על המדף?
עם הרבה סבלנות ואמונה. והשינוי הגדול הוא ההתעקשות שלנו על חשיפת המוצר ללקוח הסופי, דרך גיוס קמעונאים שהנם קריטיים להצלחת מוצר.
בסדרות נמוכות יותר, מה שעומד מול ההצלחה זה רווחיות הקמעונאי. במוצרי פרימיום זה קצת מעבר לזה.

היו הפתעות?
ההצלחה של היוגב קברנה פטי ורדו, נוכח דילמה של האם לעשות יין עם זן חדש ולא מוכר לצרכן, או ללכת על בטוח קברנה ומרלו שיראז. הקברנה פטי ורדו הוכיח שעם איזון נכון של מוצר/מחיר וחשיפה נכונה, אפשר לחנך את הצרכן.

מה עם מוצרים חדשים?
עקרונית, בשנה הקרובה המטרה היא לחזק הסדרות הקיימות, גם בתמיכה שיווקית וגם בהגדלת המגוון בכל סדרה, ופחות לפתח סדרות חדשות.
אנחנו מזהים נישות בשוק שלא נוצלו עדיין גם בתוך פלחי שוק קיימים, עם מוצרים חסרים בטווח מחיר מסוימים.
כל בעיה היא הזדמנות. לדוגמא: אחד הדברים שקרו לבנימינה בשנה האחרונה זה שאחרי המעבר לבעלות חדשה, רשת שופרסל החליטה לא לעבוד יותר עם היקב, מה שהוביל למקומות טובים כי אילץ אותנו לחפש פתרונות ולהיות יצירתיים .
אנחנו מגלים שיין זה מוצר שהענף מתנהל איתו בצורה מאוד שמרנית. כולם מתדפקים כול הזמן על אותן דלתות, ויש חיים מעבר לקניות יין בסופרמרקט.
יש עוד פלחי שוק וקהלי יעד, ופתרונות יצירתיים למכור יין, שלפעמים מחמיצים אותם בגלל חשיבה מקובעת.

את ידועה כמי שמקדמת נושא יין ונשים
זו דוגמא לפלח שוק שאנחנו נהנים לקחת עליו חסות ולקדם אותו, בין השאר עם מפגשי "נשים תואמות טועמות", בהם אנו מביאים נשים ליקב, מציגות להן את נושא היין בכלל ויינות בינימינה בפרט, וכמובן מקיימים טעימה כדת וכדין.
אני חושבת שצריכת יין עדיין נחשבת לגברית, למרות שיין נתפס כנשי לעומת אלכוהול אחר.
נשים הן שגרירות טובות למשהו שהן אוהבות ומתחברות אליו, ומרגישות בטוחות בו.
ברמה האישית, המטרה שלי כחובבת יין ובתפקידי היא להגביר את צריכת היין בישראל. אנחנו תקועים על אותו ממוצע שבין 4 ל- 7 ליטר לשנה לפי הערכות שונות. מהניסיון שלי כבר תשע שנים בתחום, כול החוויה במפגש של יין ונשים התחילה והסתיימה בהצלחה. נשים הן טועמות מצוינות – יודעות לזהות ריחות וטעמים. עד היום במסעדה מגישים תפריט יין לגבר, ובמקרה הטוב שואלים מי טועם, אך הגבר הוא המחליט. צריך לשנות את זה. ואני רוצה להיות חלק מהתנועה שתשנה.

נשים מעדיפות יין לבן?
דווקא לא. מסקר שוק שעשינו, נשים מעדיפות יין אדום, למרות שאני בעד לבן.

ומה הייתה דרך היין הפרטית שלך?
אני חובבת יין והפכתי יין למקצוע. תמיד היה יין בבית. אחרי תואר ראשון בבאר שבע נסעתי לאיטליה לתשעה חודשים, למדתי איטלקית ועשיתי קורס טעימות יין מקצועיות במילנו.
כשחזרתי לארץ ראיתי שמחפשים עובדת בדרך היין. נמשכתי לכך ואני כול כך אוהבת את התחום.
יין זה מוצר שמחבר בין אנשים. יין זה פשוט תרבות. נהניתי גם בעבודה בחנות להעניק מהידע והאהבה. חנות יין זה לא חנות בגדים. אנשים באים ורוצים חוויה, ומוכנים לשמוע כול סיפור שקשור ליין וליצורו, מה שהופך את היין לטעים יותר. התאהבתי בתחום. זה כמו "חלונות" של מיקרוסופט: פותחים חלון ועוד אחד ועוד אחד.
התמזל מזלי שהצלחתי להפוך את התחביב שלי למקצוע שלי.

צילום במפגש נשים תואמות טועמות: אתר 2live