עוד שבוע של סיפורים שלא תמיד שומעים עליהם, קצת יינות שלא תמיד כותבים עליהם, קצת רכילות מעניינת. מי עשה, מי אמר, מי כיכב. השבוע מפגש מרתק עם עורך ה-WINE SPECTATOR; יומולדת 23 לדרך היין; השקות יין: המערה 2012, רמת הגולן ירדן רום 2012, חבית החברים של נחמת שותים; וכמה יינות כרם יחידני יש ליקב יתיר.
1: מפגש מרתק עם העורך ה-WINE SPECTATOR במלון כרמים
קים מרקוס (בתמונה מימין) – העורך בפועל של WINE SPECTATOR, וג'יי בוקסבאום (בתמונה משמאל), סגן
נשיא לשיווק של יבואנית יינות ישראלים הגדולה בארה"ב ROYAL WINE, הגיעו לארץ לסיור יקבים, ונפגשו עם ייננים על מנת להכיר ולנסות להבין את הטרואר הישראלי.
בפאנל משותף במלון כרמים, נפגשנו מספר ייננים ועיתונאי יין, עם מרקוס ובוקסבאום, והתעניינו באופן הענקת ציוני יין ע"י המגזין/אתר, ובהשפעת הציון על מכירת היינות לקהל הרחב.
WINE SPECTATOR כותב רק על יינות שמשווקים בארה"ב, ו- ROYAL היא החברה הגדולה ביותר לשיווק יינות כשרים בארה"ב, ולכן הקשר שלה עם מבקרי היין השונים חשוב ליקבים שמשווקים את היינות שלהם שם.
הקשר בין יינן לכתב יין בישראל מאוד מורכב, גם מפני שאנחנו מדינה קטנה, בה כולם מכירים את כולם ולכולם יש חברים משותפים, וגם כי שיש תחושה שכתבי היין צריכים לשמור ולהגן על תעשיית היין הישראלית השברירית. לכן קונפליקט זה יוצר מדי פעם בעיות במידע שמגיע לצרכן היין.
יש תחושה של שת"פ הדוק מדי בין יינן לכתב יין; מצב שבארה"ב כמעט ולא קיים, בגלל הגודל ובגלל שמבקרי יין חו"ל לא נוסעים ליקבים או מבקרים בתערוכות רבות כל כך, אלא יותר מעדיפים לשבת ב"מעבדה" בחדרם, ולטעום בשקט את היין. אצלנו בכל תערוכה מסתובבים מבקרי היין ובאים במגע עם יוצרי היין (לטוב ולרע).
מה שמוביל את צוות ה- WINE SPECTATOR כשהוא כותב ביקורת יין, זה קודם כל ההגינות בכתיבה והאתיקה המקצועית שלהם כעיתונאים.
לא יעלה על דעתם, כך אומר מרקוס, לפרסם כתבות ממומנות; לא יעלה בדעתם לקבל תשלום עבור כתבות; לא יעלה בדעתם לפסול יין או יקב כזה או אחר שלא שולח יין לביקורת (אם כי את רוב היינות הם מקבלים – "אין לנו כסף לקנות כמות כזאת של יינות").
הכתיבה העיתונאית היא קודם כל לטובת ציבור הקוראים שלהם. "מבקר יין שיש לו אינטרסים אחרים מלבד כתיבה על יין, לא צריך לכתוב על יין", הוא אומר, אך אומר שגם אם יש טענות כאלה או אחרות לגבי כתבי יין שעושים זאת, הוא משוכנע שהציבור לא מטומטם ויודע לזהות כתיבה עיתונאית וביקורת אמיתית לעומת כזו שלא. לדעתו, מעבר לציבור שיודע ש"עובדים עליו", זה חוזר גם ליינן ולבעלי היקב כבומרנג. "הציבור בוחר לו מבקר, ומחליט למי להאמין ועל מי לגחך", סיכם קים מרקוס את הנושא.
עוד ממפגש מעניין זה – בשבוע הבא.
צילום ישראל פרקר
2: דרך היין חוגגת יומולדת 23 שנה
רשת דרך היין חוגגת בחודש מרץ 23 שנות יין, ואירחה השבוע בחנות הראשונה 
שלה ברחוב החשמונאים בתל אביב, שני ייננים מרתקים: ערן פיק (בתמונה משמאל) ה- Master of Wine מיקב צרעה, ואת דורון רב-הון (בתמונה מימין) מיקב ספרה; שני ייננים שעסוקים בשנים האחרונות, מעבר לעשיית יין, גם במחשבות פילוסופיות על הנושא. האחד בתחום האקדמי, והשני בדרך אוטודידקטית אמפירית, אם אפשר להגדיר זאת כך.
זה לצד זה הטעימו הייננים את היינות שלהם, כששניהם עסוקים בפינג-פונג של דו שיח האחד על יינות חברו, כשדורון רב-הון הטעים את יינותיו הלבנים, וערן פיק את האדומים של צרעה.
לא אכתוב על כל היינות שטעמנו, אך בחרתי שניים שמייצגים את שני הייננים באופי העשייה והמחשבה על היין.
יקב ספרה הטעים: סוביניון בלאן גליל עליון 2012, שרדונה גליל עליון והרי יהודה 2015, First Page גליל עליון והרי יהודה 2014, ריזלינג גליל עליון והרי יהודה 2013, ואת White Signature הרי יהודה 2014.
יקב צרעה הטעים: שורש צרעה הרי יהודה 2014, שורש הרי יהודה 2014, שורש הרי יהודה 2013, שורש הרי יהודה 2011, שורש הרי יהודה 2008, מיסטי הילס הרי יהודה 2013.
מהיינות של דורון רב-הון אתייחס לשרדונה White Concepts 2015.
למה דווקא יין זה? כי זה השרדונה הכי סוביניוני שהרחתי, ובו באה לידי ביטוי פילוסופיית היינן – בעיקר ככזה שעושה רק יינות לבנים.
דורון לא עושה יינות עם תסיסה מלולקטית. בנוסף כאן יש הקפדה על בציר די מוקדם, תסיסה מאוד נקייה ומאוד קרה בנירוסטה, והימנעות מיישון על משקעים.
אלה גורמים לשרדונה של ספרה להיות משהו אחר לחלוטין מהאופי המוכר של רוב השרדונה בארץ, שנובע במידה רבה מתסיסה ויישון בחביות.
שרדונה אחר, חד כתער, מרשים, ומאוד ישראלי.
ערן פיק: שורש צרעה הרי יהודה 2013
46% קברנה סוביניון, 43% סירה, 11% פטי וורדו. מבחינתי אני רואה באן "יין מודרני". זה יין רך, קצר וקולע. יין נקי רענן ומצוחצח, שופע דובדבנים שחורים וריחות פרחוניים. יין שיש בו הרבה עומק, אופי ואיזון.
לסיכום: שני ייננים שמובילים תפיסות ייחודיות, שלא מחפשים להמציא את הגלגל ולחפש זנים אחרים שייחדו את הענב הישראלי – בעיקר בתקשורת.
הם עובדים עם מה שיש, ומנצלים את הטרואר המקומי על מנת להשביח את הזנים שגדלים בארץ כבר עשרות שנים והתאקלמו מצוין.
לא צריך לחפש יינות בורדו ובורגון וקליפורניה בזנים הללו. לא צריך שיגידו שאתה עושה יין בסגנון בורדו – זו לא תמיד כזו מחמאה, דרך אגב.
יין ישראלי הוא קודם כל יין שנעשה בצורה טובה מהזנים שגדלים בטרואר הישראלי.
מפגש מרתק של שני ענקים.
צילום רן בירון
3: השקות יין: יקב בנימינה המערה 2012
נזכיר כי שנת 2012 הייתה טובה לכרמים ולכורמים: טמפרטורות טובות
במהלך השנה, כמות גשם רצויה, מנות קור שהגיעו בזמן, ורמת הבשלה אחידה.
היין מורכב מבלנד של קברנה סוביניון, מרלו ומעט פטי וורדו – שלושה זני ענבים שמרכיבים את בלנד בורדו הקלאסי.
המפגש הזה בין הזנים הוליד יין עוצמתי ומורכב.
חשוב לציין כי היין מוכן לשתייה, אבל זה יין שירוץ למרחקים ארוכים, וצריך לאפשר לו זאת.
כרגע, לחובבי המערה זה יין שצריך לטעום להבין את הפוטנציאל, ולהשכיב במקרר היין לשנתיים נוספות.
יש לו צבע ארגמן מרשים, שומני ומבריק. באף הפרי שולט, ורק בקצוות מורגשת החבית. הפטרוליות שצצה מדי פעם, מכניסה עוד ממד מרגש ליין, שאני מאוד אוהב. אלכוהול מאופק.
מי שמחפש איזון בין כל הדברים עדיין לא יימצא זאת, אבל רק מפני שהיין צעיר ונמרץ, ואוהב לשגע כמו נער מתבגר. בפה עוצמת קברנה, שמצליחה להיות מאופקת ולא לחשוף גוף שרירי ועוצמתי, אלא דווקא גוף בינוני
עם טאנינים רכים יחסית, שמאפשרים לפרי לבוא לידי ביטוי.
הפטי וורדו שנמצא ביין בכמות מאוד קטנה, מצליח לבוא לידי ביטוי, והעניק ליין את היחודיות שבו.
לדעתי 2012 הוא המערה שאליו פיללו בבנימינה, וימים יגידו. המחיר 220 ₪
המערה גפנים בוגרות 2011
קברנה סוביניון, 13%אלכוהול 24 חודשי חבית. זה משהו אחר. באף יש זר של 
פרחים טריים, מוקה, שזיפים וציפורן טרייה. בקצוות עולים הנענע והעור. בפה עומק הפרי חד במיוחד.
זה לא יין שקל לשתות אותו. הוא לא רך ולא מלטף, ולא רוצה שיקראו לו חביב או אלגנטי רחמנא לצלן. זה יין עם נוכחות, רציני ומרשים – אפילו סופר מרשים.
בפה היין משלב עוצמה עדינה, כשהפרי השחור דומיננטי בו (שזיפים, דובדבנים בשלים), לצד ליקריץ ואספרסו.
החבית העניקה קצוות קשים, כשאצלי זה העלה חיוך והעניק ליין עוד עניין. יין מדהים.
המחיר 380-400 ₪ – גם המחיר נקבע על מנת לשמור עליו.
4: השקות יין: יקב רמת הגולן ירדן רום 2012
47% קברנה סוביניון, 30% מרלו ו-23% סירה. סדרת רום היא סדרת הדגל של
היקב, הנעשית בשיתוף פעולה בין היינן הראשי ויקטור שונפלד לייננית האמריקאית זלמה לונג, בבצירים של 2006, 2007, 2008, ועתה במהדורת 2012.
באף היין עם הריחות הקלאסיים המוכרים של ירדן רום לדורותיו. דובדבנים בשלים, זפת, תה ארל גריי וסלמי מעושן. בפה יין עוצמתי, פרי בשל ובומבסטי, טבק וציפורן שעולה בקצוות. החבית מלטפת, והאלכוהול מאוד מאוזן.
עד כאן לכאורה יין, שכיין הדגל של היקב אי אפשר להגיד עליו מילה רעה, וגם אני לא אעשה זאת, כי היין עשוי נכון, עשוי מדויק, עשוי בצורה מושלמת.
וכאן הבעיה שלו. מדובר בעוד יין מספר המתכונים של היקב, שהכל בו נכון ומדויק, אבל אין בו ייחודיות וטאץ' שייתן לו את העניין שיין כזה צריך להביע.
היין טוב ועשוי נכון, אבל לא מרגש וחסר נשמה. המחיר 465 ₪
5: "נחמת שותים" בטעימת החבית החברתית
רני רוגל מדווח: ביום שישי התקבצו כ- 40 חברים מ״נחמת שותים״ – קבוצת 
רכישת היינות בהובלת צביקה אמיתי ובן-אחיו עמי ארליך, ב״יקב שירות״ משק ליבנה (מושב שדה משה), סביב מעשנת הדגים של בר ליבנה, וחגגו עם טעימת מיכל מרוזה גבעת ישעיהו (200 בקבוקים בסך הכול), טעימת חבית של קברנה סוביניון רמות נפתלי 2015 שלהם (הענבים מהכרם של איציק כהן – יקב רמות נפתלי) – פרי יצירתו של היינן יעקב אוריה – שלוש חביות, מהן אחת עדיין למכירה (מינימום 60 בקבוקים – אפשר להתאגד ולקנות כחבורה), לצד הכיבוד של ברוריה, הדגים המעושנים של בר ליבנה, ויינות ונשנושים אחרים שהחברים הביאו. היו גם טעימות ורכישות גראפה ושמן זית של יורם ליבנה, המפעיל יקב שירות מעניין זה, שאחד מיתרונותיו הוא הכשרות הניתנת ליינות המיוצרים ומתבגרים כאן.
אם אתם מתעניינים בחבית הקברנה סוביניון, ובכלל בנחמת שותים –
צילום צביקה אמיתי
6: כמה חביות כרם יחידני יש ביקב יתיר?
רני רוגל מדווח: ביקור ביקב יתיר הוא תמיד חוויה. העשייה הייננית המוקפדת של
ערן גולדווסר, החביבות האינסופית של אתי אדרי – אשר על השיווק ומרכז המבקרים, הידע של יעקב בן דור בהיבטי היסטוריה וארכיאולוגיה, החי והצומח באזור יער יתיר, וכמובן החקלאות באזור שיותר ויותר מפנה מקום לעוד ועוד חלקות כרם אותן נוטעים על חשבון גידולים אחרים ("הבנו שגפן, זית ושקד הם הגידולים שמתאימים כאן – כפי שכתוב בתנ"ך", אומר יעקב).
כך, הפיצול של חלקות כרם (סך הכל 500 דונם כרמים) מביא לכך שבחביות יש 70 סוגי יין מכרמים יחידניים (single vineyards), שאף אחד מהם לא מוצא עצמו בסוף כיין כרם יחידני אלא כולם משתלבים בבלנדים.
לדוגמא, הקפדנות מביאה לכך שהבציר בכרם קברנה סוביניון אחד משנת 2000, מתבצע בארבע פעמות: חלק עליון, חלק תחתון, חלק ימין וחלק שמאל – כל יין מותסס לחוד ומוכנס לחביות לחוד.
גם ביתיר מתנסים בזנים חדשים: טמפרניו, מלבק, מורבדר וטנאט (נפוץ בדרום צרפת ואורוגואי), אך לא שלמים איתם, ולא תמצאו אותם ביינות היקב. נטעו גם זנים לבנים חדשים: שנין בלאן ורוסאן, שעדיין לא מניבים.
ביקב ממשיכים להשקיע במחקר הכרמים, כמו בנושא עיתוי השקיה ולא רק כמויות מים. הכל תמיד בדגש של איכות ושמירת המותג.
(בתמונה יעקב בן דור ואתי אדרי בביקור קודם ביקב)
