השבוע שהיה בענף היין 32

עוד שבוע של סיפורים שלא תמיד שומעים עליהם, קצת יינות שלא תמיד כותבים עליהם, קצת רכילות מעניינת. מי עשה, מי אמר, מי כיכב. השבוע: מי שופט בתחרויות יין, ביקורת יינות שנטעמו, ועוד תובנות מהמפגש עם עורך ה-WINE SPECTATOR

עוד שבוע של סיפורים שלא תמיד שומעים עליהם, קצת יינות שלא תמיד כותבים עליהם, קצת רכילות מעניינת. מי עשה, מי אמר, מי כיכב. השבוע: מי שופט בתחרויות יין, ביקורת יינות שנטעמו, ועוד תובנות מהמפגש עם עורך ה-WINE SPECTATOR.

1: כל אחד רוצה להיות שופט (בתחרויות יין)
בפוסט שפרסמה אוצרת היין והפעילה בענף, רותי בן ישראל, היא העלתה סוג של שאלה או טענה, סביב שימוש חוזר באותם שופטים בתחרויות היין שמתקיימות בישראל, והאם בגלל זה אין באמת דעות אחרות לגבי היינות שנטעמים והתוצאות שמקבלים ידועות מראש.
בישראל יש שלוש תחרויות יין גדולות:
טרהוינו בניהול חיים גן איש הענבים – שאומר כי צוות השופטים מנה כ-30 טועמי יין , בהם דמויות מפתח בתעשיית היין, "לייף סטייל", עיתונאי יין גורמה ותיירות מהעולם. אליהם מצטרפים מדי שנה, שימו לב להגדרה: בכירי טועמי היין והכהלים בישראל (ייננים מובילים, עיתונאים – לא מאכול ושאטו אבל לא נקטר, ועוד – מי זה עוד?). "התחרות עומדת בסטנדרטים הקפדניים ביותר המקובלים בענף, ומנוהלת בפיקוח מלא של ארגון היין הבינלאומי המשפיע ביותר ה- OIV".

אתר היין SOMMELIER, אותו מנהל אבי בן עמי/ סטודיו בן עמי – מקיים פעם בשנה לפני חג הפסח את תחרות BEST VALUE השנתית, המדגישה את התמורה למחיר.
בתחרות נבדקים יינות ישראלים בעלי תג מחיר מוגדר – לבנים ואדומים עד 79 ₪, ושתי קטגוריות כלליות עד 50 ₪. בפאנל שיושב בטעימות היין משתתפים: ייננים, עיתונאי יין – לא מאכול ושאטו אבל לא נקטר, בעלי מסעדות, מלצרי יין. בטועמים אפשר למצוא נשים וגברים בגילאים שונים. והטעימה עיוורת לחלוטין, דברי בן עמי, שמארגן גם את תחרות אשכול הזהב.
הטעימה של מגזין יין וגורמה של עדי אבישר – נקראת "טעימת יינות ישראל הגדולה". השופטים בטעימה מוגדרים על ידי המגזין כ"תריסר מבכירי טועמי היין בישראל", והיא מנוהלת ע"י יאיר היידו, כשמיוצגים בה מרבית היקבים בישראל, החל מהגדולים ביותר עד ליקבי בוטיק קטנים.

מארגני התחרויות לא מבינים על מה מלינה רותי, ועיקר תשובתם שמדובר בשופטים שנחשבים למובילי תעשיית היין בכל הרמות החל מייננים, עיתונאים (לא מאכול ושאטו, אבל לא נקטר), צרכני יין וחובבי יין ברמות שונות, וכמובן שכל התחרויות מנוהלות באופן מקצועי ותחת פיקוח של רואה חשבון או עורכי דין. לדבריהם, גם הטענה שצריך להוסיף שופטים ולרענן את השורות, משוללת כל יסוד, כי תמיד יש פרצופים חדשים בשולחן השיפוט, ובדרך כלל שמות השופטים לא מתפרסמים. היינות שנטעמים בתחרויות הללו נטעמים בצורה עיוורת, ולאף אחד אין מושג מי ייצר את היין שנטעם. קרו מקרים שיינן טעם את היין שלו, והעניק לו ציון נמוך.

אם נראה כי רותי מנסה לצייר בפוסט שלה סוג של כת סגורה, אומר על כך אחד ממארגני התחרויות"זה לגמרי לא נכון. כל שנה יש שופטים חדשים שהתחרות מצרפת על מנת לגוון את הדעות, ותמיד יש כאלה שנפגעים ולא מבינים מדוע הם לא מוזמנים ויושבים בפאנל השיפוט. לי, כמארגן, יש הזכות לבחור את האנשים שאני מעריך וחושב שיש להם ערך מוסף בטעימת היין, כאלה שלא חושבים על האגו שלהם; כאלה שבאים, טועמים, מחווים דעתם והולכים". 

רותי היקרה, כשהעורך הפנה את תשומת לבי למה שכתבת, וביקש ממני לבדוק תגובות של המארגנים, ניסיתי לחפש בין השורות שכתבת מה באמת מפריע לך, והאם באמת הבעיה היחידה של תחרויות היין היא "גיוון שופטים", כפי שקבעת. האם צרוף אדם כזה או אחר לפאנל השופטים ישנה משהו? 

הייתי מבין אם היית שואלת, למשל: למה נטעמים רק יינות שהיקבים שולחים חינם? למה לשופטים יש אותו טעם שמוביל לאותן תוצאות? למה אין בדיקות מעבדה אקראיות לבקבוקים שנשלחים מהיקבים? איזה אינטרסים כלכליים עומדים מאחורי התחרויות, ומי מרוויח מהן באמת? מי מושך בחוטים בתחרויות – האם המארגנים או אולי היקבים הגדולים או חברות השיווק הגדולות?. 

מה שבאמת מטריד, זה איזה שופטים נמצאים בפאנל, ומה קורה לציון של שופט בטעימה עיוורת, במהלך גיבוש התוצאות. הציונים בתחרויות הללו ניתנים רק ליינות שנטעמים ונשלחו חינם לטעימה. על המדפים יש מאות יינות שלא נטעמו על ידי פאנלי השופטים, אבל זה לא אומר שהם אינם ראויים.
רותי, איך כתב חיים חפר: רותי רותי שאי עינייך, הבחורים צופים אל פתח אהלך, רותי רותי אחרייך באשר תלכי שמה נלך.

הקורא אריק הנדלסמן סדן הגיב:

חג חירות אדום /לבן שמח. אני "הדיוט" בתחום נהלי תחרויות היין אך באם זה לא נהוג עד כה, הייתי מצרף גם חובבי יין מן השורה שאינם קשורים באופן מקצועי לענף, כדי שיהיו בצוות השיפוט.

 

הקורא דן ססלר, שבעצמו מקבל יינות מיקבים לדיווח עליהם, שאל את אלון גונן:

גונן, האם את כל היינות שאתה טועם ומבקר, אתה קונה בעצמך, מכספך שלך?

 

תשובתו של אלון גונן:

אני טועם באירועי יין, טועם בטייסטינג רום במכונות שאפשר לרכוש בהן טעימה, טועם בדרך היין במכונות החדשות להם, טועם אצל חברים, קונה יינות על חשבוני, ומקבל יינות דרך מערכת אכול ושאטו שהיקבים שולחים. חלק מהיינות מגיעים גם אלי דרך משרדי יחסי ציבור.

2: ביקורות יין: דלתון, אליגוטה, אסף, ויתקין
יקב דלתון: קברנה סוביניון 2012 כרם מירון – מגנום
מגנום מפתיע, שטומן בתוכו אושר צרוף. דלתון קברנה סוביניון 2012 הוא יין יוצא מן הכלל, עשיר בהמון טעמי קרם דה קסיס, פלפל שחור, אניס ואלון קלוי. זהו קברנה סוביניון בעל מרקם עדין, עם טעם וסגנון מאוד ייחודי. שאפו.

יקב אליגוטה: סנג'ובזה 2013
צבע אדום בוהק, בפה טאנינים טובים ומאוזנים להפליא. מדובר בסנג'ובזה בעל סגנון עשיר, עם כל המאפיינים מאזור קיאנטי. אליגוטה הצליחו לקחת זן שקשה מאוד להפיק ממנו יין טוב בארץ, וייצרו יין ידידותי מאוד, עם ניחוחות של עשבי תיבול לצד אוכמניות בשלות. בפה דובדבן ושזיף, עם עקצוצי מרווה. רך ועגול. מעלה חיוך על הפנים. יופי של יין.

יקב אליגוטה: שיראז 2013
צבע כהה של פרי שחור צפוף, ריחות של אניס ופלפל, בפה היין חלק ונעים מאוד. פרי בשל, כשהטאץ' מגיע באפטר טייסט עם רעננות וקרירות וכתוצאה מכך האיזון מרשים. מעט עץ אלון מעט עור וטעמי פרי אינטנסיביים שמתפתחים בכוס כל הזמן. שיראז עם קווים של עולם חדש מאוד ברורים. מאוד קשה להתעלם ממנו. יופי.

יקב אסף: פינו גרי 2015
יין פרחוני עם ניחוחות עדינים של אגס, תפוח ירוק, אפרסק לבן, ומדי פעם מורגשת עקיצה של ליצ'י. בפה היין מאוד מפתיע, ואם ציפיתי לין קליל מאוד, אז החייך התמלא בחמאתיות ומינרליות לימונית נפלאה (חומציות נקייה). יין אביבי מקסים.

יקב ויתקין: גרנאש 2014.
ריחות של פטל בשל עם קקאו. בפה טעמי שזיף פיקנטי, מעט מלוח, ובקצוות אפשר להרגיש אגוז מוסקט. טאנינים עבים ומגובשים. לאחר כמה דקות היין נותן תחושה של יין פרא. יין שובב. מקסים בעיניי. 

צילום ישראל פרקר, אלון גונן

3: עוד תובנות מהמפגש עם עורך ה-WINE SPECTATOR במלון כרמים: יצוא יין ישראלי
קים מרקוס (בתמונה מימין) – העורך בפועל של WINE SPECTATOR, וג'יי

 בוקסבאום (משמאל), סגן נשיא לשיווק של יבואנית יינות ישראלים הגדולה בארה"ב ROYAL WINE, הגיעו לארץ לסיור יקבים, ונפגשו עם ייננים על מנת להכיר ולנסות להבין את הטרואר הישראלי.
בפאנל שהתקיים באירוח מלון כרמים, שחלקו הראשון התפרסם שבשבוע שעבר (השבוע שהיה בענף היין 31), עלה גם הנושא המעניין של קידום יצוא יין ישראלי.

מה מעניין היום את האמריקאים בתחום היין?
קים מרקוס: מה שמעניין היום זה יינות שונים ויינות עם סיפור. בארה"ב, רוב הצריכה היא של יינות אמריקאים, ורובם מקליפורניה, אך יש מקום להתנסות בערים הגדולות.
ג'יי בוקסבאום: הבעיה היא שאין זהות ישראלית. היינות שלכם עשויים מזנים מוכרים מארצות אחרות: שרדונה, קברנה סוביניון, מרלו וכו'.
מרקוס: מבחינת טרוארים, תמשיכו לעשות דברים מיוחדים, שישימו לב אליכם וירצו אתכם.

מי קונה יינות ישראליים בארה"ב?
בוקסבאום: נמכרים במיוחד לצרכנים הכשרים ולמי שאוהבים לקנות יינות ישראל. יש היום 200 מסעדות לא כשרות שמוכרות יינות ישראלים, מטפרברג, ירדן (רמת הגולן) וברקן זולים, דרך בזלת הגולן עד קסטל. היום יש טרנד, ואני צופה שכל מסעדה הגונה תחזיק בתפריט יין ישראלי, זה עדיין לא קורה – אבל זה הכיוון.

מה מפריע לכך?
בוקסבאום: אחת התלונות הגדולות של מבקרים היא, שישראל צריכה להציע יחס מחיר/תמורה גבוה יותר. היינות הישראליים יקרים מדי. למשל מול צ'ילי, ארגנטינה, אוסטרליה, יוון – מהן יש יינות טובים בטווח 8-15 דולר. מחיר יינות ישראליים מעל 25 דולר.
אולי הפוקוס צריך להיות בתחום הביניים של מחירים. אם תמשיכו לעשות יינות שזוכים מ- WINE SPECTATOR ודומיו לציון 90 – נצליח מול המחיר.

איך לגרום שאנשים רבים יותר יידעו שיש יינות בישראל?
מרקוס: צריך להיכנס דרך מסעדות ים תיכוניות – כמו שהיוונים נכנסו עם הרצינה. זה עניין של חינוך. אי אפשר לקבל ייחוד רק מעצם זה שישראל עושה יין. גם תורכיה ולבנון עושות יין – אתם לא יחידים מהמזרח התיכון.
בוקסבאום: אתם יכולים לעשות יין טוב, ועיתון יכול לתת לו ציון גבוה. אבל עד שצרכן יקנה אותו פעמיים–שלוש, לא יקרה כלום. זה הצרכן שקובע.
בכל ארץ יין משמעותית בעולם, יש תמיכה ממשלתית ביין ואוכל כייצור חקלאי. בישראל אין מחויבות לכך. אם נצליח לגרום שיותר צרכנים יתייחסו בארה"ב לישראל – כולנו נרוויח מכך.

איך אפשר לקדם תיירות יין לישראל?
מרקוס: יש לזה פוטנציאל גדול. אני מציע להקים דרכי יין, כפי שעשו לאורך כביש 9 באפסטייט ניו יורק. לא מדובר ביינות גדולים, אבל 12 יקבים התאחדו לקידום תיירות יין אצלם, ואם מצליחים שאנשים יבקשו אחר כך את חלק מהיינות במסעדות או בסופרמרקטים – זו הצלחה. 

צילום ישראל פרקר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר