עוד שבוע של סיפורים שלא תמיד שומעים עליהם, קצת יינות שלא תמיד כותבים עליהם, קצת רכילות מעניינת. השבוע: הסיפור המרתק על תביעת יקב נחל עמוד נגד כלל ביטוח ומה ניתן ללמוד ממנו, ביקור ביקב הרצברג, ירדן קצרין 2012 – למה עכשיו? להט אדום 2014, והזמנה לענות לשאלון על חובבי יין.
1. לקחים מתביעת יקב נחל עמוד נגד כלל ביטוח
הסיפור הבא ארוך, אך חשוב ומחכים כל העוסק בייצור יין, וגם חובבי יין שרוצים
להבין מה הם שותים.
בעקבות כתבה של עו"ד ג'ון גבע ב- E-food – עיתון כלכלי למקבלי החלטות בענף המזון והמשקאות, החלטנו לבדוק את העניין לעומק ולהוציא פרוטוקולים מבית המשפט בעניין תביעה כספית על סך חצי מיליון שקל כנגד חברת ביטוח כלל שתבע יקב נחל עמוד באמצעות עורך הדין אלי בן חיים (כן, מיקב בן חיים, אך בעיסוקו המקצועי). עד מומחה מטעם היקב: ד"ר ארקדי פפיקיאן.
מדובר בפוליסת ביטוח שכמעט כל היקבים בארץ חתומים עליה, ובעקבות פסק הדין של השופט עזריה אלקלעי ברור כי רצוי להציץ באותיות הקטנות ולראות על מה אתם חתומים. מאידך בסייפא של החלטת השופט ובין השורות, נכתב כי היקב לא ממש היה אחראי למעשיו.
התובע: יקב נחל עמוד הממוקם בכפר שמאי, ובין היתר עוסק בגידול ענבים, ייצור יין ושיווק יין. הנתבעת: חברת כלל ביטוח אשר ביטחה את היקב.
מהות התביעה : נזק שנגרם ליינות שהתקלקלו, מהשנים 2004, 2005 ו- 2006.
סיפור המעשה: בתחילת 2007 התגלה ליקב, לפתע, כי כל היינות ביקב מקולקלים. הן היינות שבתהליך היצור, אשר הוחזקו במכלים השונים, הן יינות מבוקבקים המהווים תוצרת גמורה שהוחזקו ביקב. מיד לאחר התגלות הנזק דיווח היקב לחברת הביטוח, ואף הזמין מומחה על מנת שיאמוד את היקף הנזק. הממצאים: אירוע הנזק גרם לנזק טוטאלי של כל המלאי, כך שהיקב נאלץ להשמיד את כל מלאי היין שברשותו, לחטא את היקב על ציודו, ולהשמיד את חביות העץ בהן שהה היין.
הטענה המרכזית של היקב היא שהתקלקלות היין הייתה עקב אירוע תאונתי, ולכן חברת הביטוח חייבת לפצות אותם על כך.
המומחה שנתן חוות דעת ליקב בהסכמת חברת הביטוח, ולאחר מכן
הגיש תצהיר לבית המשפט, הוא ד"ר ארקדי פפיקיאן (בתמונה – משמאל, עם יועץ היין הבינלאומי מישל רולאן. צילום שי גלבוע).
בתצהירו, לאחר שביקש לשלוח למעבדה דגימות של חלק מהיינות, הוא קבע כי היינות מקולקלים, וציין אי ביצוע טיפולי הגנה ליינות, טיפולים נגד התחמצנות כימית ומיקרוביאלית, מעקב מעבדתי לא מספק אחרי תהליכים טכנולוגיים ביקב, צפיפות המכלים והחביות, דבר המקשה באופן פיזי על ביצוע טיפולים. מסקנתו: כדי לחזור ולייצר יינות איכותיים, היקב צריך להקטין את התפוקה, להתכונן לבציר 2007 בצורה מקצועית, ולשפר באופן משמעותי את הניהול הטכנולוגי של תהליכי יצור היין.
היקב טען בפני חברת הביטוח, כי הנזק מהווה אירוע תאונתי על פי הפוליסה, בהיותו אירוע בלתי צפוי שלא כוון על ידו; אירוע שנבע באופן מקרי, שהינו בלתי רצוני ושמקורו בלתי ידוע. לטענת היקב, הסיבה הישירה לאירוע הנזק הינה כנראה התפתחות בקטריאלית שאירעה באופן תאונתי. זהו אחד הסיכונים האורבים ליצור היין, בכלל ונגדו מתגוננים יקבים בפרט, וזהו אחד הסיכונים שלמטרת כיסויו התקשרו הצדדים בפוליסת הביטוח.
בעצם השאלה שעמדה בפני בית המשפט, היא אם הנזק שנגרם ליינות היקב הוא כתוצאה מתאונה, ואז חברת הביטוח חייבת לשלם את סכום הנזק, או שיינן היקב ביצע טעויות שהביאו את היין להפוך לחומץ, ואז אינה צריכה לשפות על הנזק. פה יש משקל רב מאוד למומחה היין שנותן דעתו, ועל סמך תצהירו תקום או תיפול התביעה.
בחוות דעתו כתב ארקדי פפיקיאן, כי התבקש לבדוק את השאלה האם הפגמים שנמצאו ביינות נגרמו עקב אירוע תאונתי או אירוע מסוג אחר. ולדבריו, הוא אינו יודע מה ההגדרה המשפטית של "אירוע תאונתי", ולפיכך הוא נתן התייחסותו המקצועית לתופעות הקשורות לעניין.
הוא ציין כי הזדמן לו פעמים רבות לגלות פגמים ביינות שנגרמו עקב תסיסה אצטית שהתפתחה בהם, כמו ביינות של יקב נחל עמוד. תקלה מסוג זה הינה אחת הנפוצות בייצור יין בכל יקב בעולם.
וכך כתב פפיקיאן: הסכנה של הפיכת יין לחומץ אורבת לכל יין, כפי שסכנת התנגשות אורבת לכל נהג. עם זאת, כאשר מתרחש אירוע של החמצת היין, הוא מוגדר ככזה שלא צריך לקרות, למרות שבהרבה יקבים בארץ ובעולם, גם בטיפולם של הייננים המקצועיים והמנוסים ביותר, תופעה כזו מתרחשת והסכנה שהיא תתרחש מטרידה כל יינן מבציר לבציר. לכן, כל יינן משתדל לזהות את הפעלתה הבלתי רצויה של התסיסה האצטית כמה שיותר מוקדם, על ידי בדיקות קפדניות של תירוש ענבים ויינות, בייחוד כשהיינות מוגדרים צעירים. התרחשות התסיסה האצטית קורית על יסוד התופעות הבאות:
חוסר בהגנת תירוש ענבים והיין הצעיר נגד התחמצנות על ידי חמצן האוויר.טמפרטורה גבוהה של שמירת היין, הבשלה גבוהה של הענבים, היוצרת רמת סוכר גבוהה מאוד, דבר המהווה גם סימן לענבים איכותיים, התארכות איטית של תהליך התסיסה האלכוהולית, ובמיוחד בסיומה או בהפסקה פתאומית (שלא ניתן לצפותה מראש) שלה.
במסגרת תפקידו של היינן עליו לקיים את התסיסה האלכוהולית המלאה, על מנת לקבל יין איכותי ויבש בתהליך נורמלי. במקרה של עצירת התסיסה האלכוהולית, לפני סיומה המלא, ורצונו של היינן להמשיך את התסיסה עד היעדרותו של הסוכר, מסתכן היינן בהתפתחות אפשרית של התסיסה האצטית. במקרה שהתסיסה האלכוהולית מסרבת להמשיך ולהיגמר, נשאר ביין סוכר שאריתי בריכוז גבוה. מצב זה מעודד התפתחות מיקרוביאלית אשר במסגרתה מתפתחת התסיסה האצטית. מדובר בתהליך שלא ניתן לצפות מראש תוצאותיו תוך כדי עשייתו, אפשר רק לעשות הכל מבחינה מקצועית להצלחתו.
במקרה הנדון, מדובר ביקב בוטיק שיש לו את כל האמצעים לייצר יינות איכות בכמות קטנה. מדובר באזור גידול מהטובים בארץ, בענבים מעולים אשר טובי היקבים בארץ מבקשים לקנות, יינן עם השכלה מקצועית מספקת ליצור יינות איכותיים, ציוד סטנדרטי מקובל.
אמנם תהליכי הבקרה והמעקב דרושים שיפור , אך זו תופעה המאפיינת את כל היקבים הקטנים ואין בה כשלעצמה לשמש בסיס ליצירת תהליכים כימיים המקלקלים את היין .
ברור שעל ידי בקרה מעבדתית צמודה היה ניתן לגלות את תהליך הקלקול בשלב מוקדם יותר, ובכך לא לאפשר לריכוזים של חומצת חומץ להגיע לרמות כל כך גבוהות, ולא לתת לתסיסה אצטית להתפשט לאחוז ניכר ממלאי יינות היקב (יינות של שלושה בצירים, גם בתפזורת וגם מבוקבקים), ואז יתכן שניתן היה לרפא את הקלקול.
עוד הוסיף פפיקיאן, כשנשאל בחקירה נגדית על גילוי מוקדם של הקלקול, כי "הייננים היו יכולים לזהות את התהליך קודם לכן, אם היו דואגים לטעום את היין בתדירות גבוהה".
הדיון היה בפני השופט עזריה אלקלעי, לאחר שהוגש ערעור לבית המשפט המחוזי על פסיקתו של השופט רחמים כהן, שדחה את התביעה על הסף. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, והחזיר את הדיון לבחינה מחודשת בפני השופט אלקלעי.
פסק הדין של השופט אלקלעי מסתמך ברובו על עדות מומחה של ד"ר ארקדי פפיקיאן, וחשיבות דעתו המלומדת היא זו שהובילה את השופט למסקנה החד משמעית.
לעניין "התאונה", כפי שהיקב טען שקרה ליינות שלו שהתקלקלו, קבע השופט: "תאונה הינה אירוע בלתי מתוכנן, בלתי צפוי, ישיר, המתרחש בפתאומיות במקום מוגדר", וכפי שצוין בחוות דעת המומחה מטעם התובעת, ד"ר ארקדי פפיקיאן, הנזק שנגרם ליין של יקב עמוד הוא נזק צפוי, שיכול לקרות לכל יין מסוג זה, בכל יקב, לאור תכונותיו של היין.
השופט קבע כי מהבחינה הסובייקטיבית, הנזק במקרה זה הינו פרי מחדליה של התובעת באופן טיפולה ביין. ומהבחינה האובייקטיבית, הנזק שנגרם ליין הינו בגדר תוצאה של מהלך העניינים הטבעי והרגיל.
"הנזק שאירע ליין לא נגרם כתוצאה מאירוע פתאומי, חד פעמי, אלא שמדובר בתהליך הדרגתי שהתרחש ביין כתוצאה מהתנהלות לקויה של התובעת, כעולה מחוות דעתו של לא אחר מהמומחה מטעמה של התובעת עצמה. אילו הנזק היה נגרם עקב שינוי פתאומי בטמפרטורת היקב, או בלחות האוויר, כתוצאה מתקלה במקררים או במערכת מיזוג האוויר, ניתן היה לראות בנזק כנגרם עקב אירוע תאונתי"
עוד מוסיף השופט בפסק הדין, כי התובעת לא הוכיחה כי קלקול היין נגרם עקב חדירה בלתי צפויה של חומרים או גופים זרים או בלתי כשרים ליין, וטענת עו"ד בן חיים בסיכומיו לעניין זה, נטענה בלא כל תשתית ראייתית, ולפיכך גם היא נדחית.
השופט דחה את תביעת היקב, ופסק כי היקב ישלם לכלל ביטוח שכר טרחה בסכום כולל של 20,000 ₪ .
תגובת עורך הדין אלי בן חיים (שני מימין בתמונה משפחתית): החלטנו להגיש ערעור על החלטת השופט לבית 
המשפט המחוזי, מהטעם שהשופט לא הבין את עניין הקלקול ביין עקב התחמצנות, ולא לקח בחשבון שחברת הביטוח כלל ביטחה את היקב בסעיף ספציפי להתחמצנות יין. השופט העדיף לצטט את כל חוות הדעת של המומחה מבלי להתייחס לסעיפי הביטוח, ועל זה הערעור.
החלטת השופט ארוכה, וזה מזכיר לי את אחת האמרות של וולטר הצרפתי, שכתב לחברו: "אני עייף מדי לכתוב לך מכתב קצר, אז הפעם אכתוב לך מכתב ארוך".
המשך יבוא בערעור במחוזי. יהיה מעניין יהיה מרתק, אנחנו נהיה גם שם.
2: ביקור קצר ביקב הרצברג
יקב הרצברג הוא יקב משפחתי במושב סתריה. אשר מייצר יין בשיטות
מסורתיות, את הענבים מגדלים בכרם הצמוד ליקב. משפחת הרצברג עלתה מצרפת בשנת 1968, ותפיסת עולמם של בני המשפחה, היא שיין הוא מוצר שנמצא על השולחן באופן טבעי.
מקס הרצברג (בתמונה) הוא יינן היקב, אשר למד ייצור יין אצל ניר שחם, אבל היין זורם אצלו בדם עוד כשהיה ינוקא.
10 דונם של גפנים מחוץ לבית, שורות של מלבק, קברנה סוביניון ומרלו. יינות היקב מקבלים אכסניה בחביות עץ, ומוצעים לחברים רק כשהם מוכנים לשתייה.
מקס הרצברג הוא בעיקר איש שמחייך, יש לו ברק בעיניים כשהוא מדבר על יין, ולא צריך הרבה כדי להתאהב בו.
היינות על השולחן פשוט שרים. מצד אחד יש תחושה אצלו שהזמן עומד מלכת, ושום דבר לא חשוב מלבד לטעום עוד ועוד יין, ומצד שני יש תחושה שצריך לחטוף לפני שייגמר. הרצברג מבקבק בסביבות 4,000 בקבוקים בשנה.
האיש מרתק, שופע סיפורים, אינטליגנט, והיקב פשוט מעניק תחושה של רוגע.
הגעתי ליקב כאשר מכונת הביקבוק מילאה את יינות מלבק 2014. זו הייתה הזדמנות מצוינת לטעום את המלבק החדש, ולהשוות אותו ליינות המתיישנים של היקב.
מקור ענבי המלבק בצרפת, אולם הם מוכרים יותר כיינות של ארגנטינה. הטעמים והניחוחות של יינות מענבי מלבק כוללים פטל שחור, דובדבנים, שזיפים, ושוקולד. מאפיינים נוספים: צבע הדומה לדיו שחור, טאנינים רכים או גבוהים, וחומציות גבוהה.
יינות מלבק הם לא מהפופולריים בישראל כמו אלה העשויים מענבי קברנה סוביניון ומרלו אך הפופולריות שלהם הולכת וגדלה ככל שלשותי היין נמאס, והם מתחילים לחפש חוויות יין חדשות ושונות.
מלבק 2009 – הגיע לשיאו אצל הרצברג. פירות יער, דובדבנים, עשן, ואפילו אולי
משהו כמו סיגר. למרות שהמלבק 2009 מתון יחסית – עדיין יש לו כוח. הטעמים והניחוחות לא היו חזקים מדי, אבל מדויקים. פירות יער, דובדבנים שחורים, וקצת תות. באף התגלה קצת עשן חריף מקסים. חומציות נעימה. יין פריך וגוף בינוני. הטאנינים עגולים, ויוצרים תחושה מאוד נעימה בפה.
מלבק 2011 – זה מלבק שצריך לטעום אותו על מנת להבין מהו פרופיל פרי שחור ואינטנסיבי. שזיפים וקאסיס עם מבנה טוב, אורך מעולה ומורכבות של פרי שנבצר בול בזמן על מנת לקבל אלכוהול לא מעיק, חומציות נעימה ובשלות של פרי המשחררת אין ספור טעמים טובים. בקצוות חמאתיות וריחות טוסט עם מעט ווניל. כאילו בלי משים, זה מלבק של עולם חדש. שאפו על 2011, שאפו.
מלבק 2014 – טעימת בכורה, ממש שניה לפני שבוקבק. צבע אדום יפה, ניחוחות של דובדבנים שחורים, פירות כהים, שוקולד מריר ותבלינים רטובים. בפה טעמים של גרגרי יער ושזיפים כהים, יחד עם נגיעות קלות של עץ מרתק. יש רמז של סיגליות בגימור, ואשכרה סוף סוף זה באמת קיים ביין. חומציות מאוד רעננה, ובאפטר טייסט יש מעט מליחות שאומרת שזה הולך להיות יין לאוכל.
כבר עכשיו, ועוד לפני יישון היין בבקבוק, מצאתי את עצמי מוזג עוד ועוד מהבקבוק, נושם עמוקות מן הכוס שוב ושוב, והאף שלי אומר לי שהוא רוצה נתח רציני ועסיסי של בשר.
זה יין בעל גוף מלא שבנוי טוב. אם מותר לי להמר עכשיו, זה הולך להיות המלבק הטב ביותר בשוק מבציר 2014.
מחירי היינות ביקב בין 60-90 ₪ – ה- VFM מצוין.
3: ירדן קצרין 2012 – למה עכשיו?
לא טעמתי עדיין, אבל: יקב רמת הגולן, הכי גדול, הכי נחשב הכי עשיר, הכי משפיע. איך אתם משיקים ירדן קצרין 2012 עם 15.5% אלכוהול ויותר, עם פרי דחוס, עם מתיקות מטורפת (ככה כתבו אלה שטעמו). איך אתם משיקים אותו בחמסין של 34 מעלות בתל אביב. מה הבעיה שלכם לחכות עוד קצת לנובמבר דצמבר לא נראה מקצועי. אז ככה גם אתייחס ליין הזה.
4. ביקורת יין – להט אדום 2014
יין של איתי להט. 85% סירה, 15% קברנה סוביניון. 16 חודש בחבית, 14% אלכוהול.
יין אדום כהה עם גוון סגלגל עדין. באף המון פלפל, דומדמניות שחורות, ותבלינים עדינים, עם שכבות של תבלינים מפולפלים, קרמל קקאו. טאנינים קלילים ומאוד נעימים. זהו יין מצוי, שמתאים לכל מיני מאכלים, כמו גבינות בשלות, בשרים צלויים, מנות פסטה ועוד.
המחיר 120 ₪ – VFM יקר
5. השתתפו במחקר של דניאל רוזין על חובב היין הישראלי
הפנייה הבאה הגיעה אל מחשב המערכת:
שמי דניאל רוזין, מגיל צעיר אבי לימד אותי על עולם היין ולקח אותי לביקורים ביקבים, וכך הפכתי גם אני לחובבת יין, ולהנאתי התחלתי לעשות טעימות עבור יקב סוסון ים הייחודי והאהוב.
היום אני סטודנטית במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ומתעתדת להמשיך וללמוד לתארים מתקדמים. במסגרת סמינר בנושא "תרבות ואי שוויון" שניתן על ידי ד"ר ג'ושוע גצקו, בחרתי לחקור את חובבי היין בישראל. בעשר השנים האחרונות חל גידול חסר תקדים בענף היין, החל מכמות היקבים ועד היצע רחב של אירועים חברתיים סביב יין ויצירת תכנים בנושא, המאפשרים לחברה הישראלית להיחשף לענף.
בשנים האחרונות נחשפתי למגוון חובבי יין, אשר תופסים יין כנושא בעל ערך מהותי וחלק מן הזהות העצמית שלהם. במחקרי אבדוק כיצד אדם שמגדיר את עצמו כחובב יין מבין את בחירת ההעדפות שלו ביין. שאלה מנחה, לדוגמא, תהיה כיצד הוא מבין את האפיון "טעים" לעומת הביטוי "יש לו טעם".
במחקרי יצרתי שאלון שנועד לאפיין את פלח חובבי היין מתוך החברה הישראלית, כבעלי מאפיינים כלכליים או גיאוגרפיים למשל. כמו כן, שאלון זה יאפשר להבין כיצד הנשאל תופס את השייכות שלו ל"קהילת חובבי היין".
לאחר עריכת השאלון יתקיימו מספר ראיונות אישיים עם חובבי יין, ואולי תצפיות באירועים המנגישים תכנים לקהילת החובבים. מטרת המחקר היא לתאר באופן מקיף את חובבי היין בישראל באופן תיאורי פוזיטיביסטי.
לדעתי, מחקר זה יהיה חשוב על מנת להבין כיצד ההגדרה העצמית כחובב/ת יין חופפת למעמד כלכלי או תרבותי, וכיצד ההגדרה העצמית הזו מתקיימת במבנה של הענף. במחקרי איעזר בתיאוריות על מעמד הפנאי, מהות החובבן (amateur), גבולות סימבוליים והון תרבותי.
כדי לענות לשאלון
