אחרי שעברתי ושרדתי עשרות תערוכות ופסטיבלי יין בארצנו על אזוריה השונים, הצטרפתי לקבוצת חברים חובבי יין שהחליטו לבקר בתערוכת היין החשובה והגדולה באיטליה: VinItali 2016. 

תערוכת היין הענקית הציגה בפנינו מספר אתגרים: לבחור מבין כ- 6000 יקבים שנרשמו להציג בתערוכה, מספר קטן של יקבים אותם נרצה להכיר ולטעום את היינות שלהם, שייצגו ככל האפשר אזורי יין שונים ומגוונים, ובמקביל ליצירת הקשר עם היקבים, להצטרף לכמה מסדנאות היין המתקיימות במקום. 

אמנון היה זה שהגה את רעיון הביקור בתערוכה, לאחר שחווה אותה גם בשנה שעברה, והוא זה שארגן את הטיסה, את השהייה באכסניה בכפר קרוב לעיר וורונה, ובכלל היה הרוח החיה בחבורה. 


אחרי שנקבעו פגישות עם כ- 15 יקבים (וגילינו שכולם משני אזורים: פיימונטה וטוסקנה), ונרשמנו לשמונה סדנאות, שחלקן היו באיטלקית בלבד, החלטנו שהזמן שנותר ינוצל לביקור אקראי בדוכני יקבים מאזורי יין אחרים. כל זה במשך ארבעה ימים.

 

כל אחד מאתנו קבע פגישות בתערוכה עם ייננים ובעלי יקבים, והשתדלנו לתאם לו"ז סביר לקבוצה של שבעה חברים חובבי יין במתחם ענק ובו פרוסים דוכנים של מעל 6000 יקבים, המסודרים ב- 14 מבנים גדולים לפי מחוזות היין מהם באו: Toscana, Umbria, Veneto, Piemonte, Friuli, וכן הלאה, וכמובן שאסור לשכוח את סדנאות טעימת היינות שנרשמנו אליהן. כל עבודת ההכנה נעשתה מראש, כך שכולנו היינו מצוידים בלוח זמנים מעודכן ובכרטיס כניסה לאורחים מחוץ לאיטליה לכל ימי התערוכה.

בסופו של דבר, ולאחר כל ההכנות והתכנונים, הגענו לאיטליה, התמקמנו באכסנייתנו בכפר, ולמחרת בבוקר ביום א' נסענו לוורונה, החנינו את המכונית בחניון ענק, ומשם הסעה באוטובוסים צפופים להפליא. הנסיעה בשאטל נמשכה קרוב לשעה במקום 15 דקות, ולאחר מכן נודע לנו כי סיבת הפקקים הייתה נוכחותו של נשיא איטליה ביומה הראשון של התערוכה. 

כבר באותו בוקר גילינו שלא כל הסדנאות אליהן נרשמנו התאימו לנו, ולכן ויתרנו על חלק מהן, וניצלנו את הזמן לשיטוטים בין יקבי איטליה. כל מי שסובל מכאבי גב, רגליים, קוצר נשימה או כל בעיה רפואית אחרת – כדאי לו לחשוב פעם נוספת על טיול כזה: הוא נועד למיטיבי לכת, ולכאלה שטעימה של 100 יינות ליום לא תגרום להם נזק בלתי הפיך.

אני נהניתי מכל רגע (גם מאלה בהם בקושי יכולתי ללכת), ולאט לאט הבנתי שאני נמשך ליינות ארץ המגף עוד יותר מאשר לפני התערוכה. גיליתי – לגמרי לא להפתעתי; שבחלק גדול מהמקרים יינות מסדרה "נמוכה" טובים לא פחות מהסדרות הגבוהות יותר, ולעתים אפילו יותר נגישים. 

נהניתי מאוד מיינות שלא הכרתי, כגון יינות לבנים מענבי Arneis הגדלים באזור Roero בחבל Piemonte. האזור מוערך הרבה פחות מאזור Lange בחבל, ולכן יינותיו הרבה יותר זולים, ולא בהכרח פחות טובים.
היינות הלבנים שטעמנו היו בהחלט מיוחדים וברמה בגבוהה ביותר, כולל יכולת התיישנות מרשימה. 

חבל Toscana סיפק לי כמה הפתעות, בעיקר משום ההבדלים הגדולים בין היקבים השונים. גם ביקבים שעושים את היינות באופן השמרני והקלאסי ביותר, מצאתי חדשנות ורעננות מחשבה. לא פגשתי בין יקבי טוסקנה שאת יינותיהם טעמנו, אפילו אחד שלא עושה יינות שמוגדרים כסופר טוסקאן (Super Toscan), שמיוצרים בשיטות ומזני ענבים שונים מהמקובל ביינות הקלאסיים של החבל, ולכן לא מורשים להשתמש בתיוג DOCG, המאשר שהיין קיבל זכות שימוש בשמות המוכרים של החבל, כגון Brunello Di Montalcino, Chianti Classico ועוד. התיוג שיינות אלה קיבלו הוא IGT, המאשר שהם אופייניים לאזור. 

חדשנות נוספת היא שימוש בתוויות לא שגרתיות, המושכות את העין ואת תשומת הלב.

אזור אחר לחלוטין הוא אומבריה (Umbria), הנמצא מזרחית לטוסקנה. יינות אומבריה כמעט ואינם מוכרים בארץ, למרות שיש שם לא מעט יקבים המייצרים יין מעולה, ובמחירים סבירים. הזנים הנפוצים הם Sangiovese ובעיקר Sagrantino. יינות אומבריה יותר עוצמתיים ומעט תוקפניים לעומת שכנתם ממערב. לטענת אנשי האזור, זה מאפיין גם את אוכלוסיית המקום.

תגלית אחרת שלי קשורה ליינות Veneto. עד עתה חשבתי ש- Amarone אינו לטעמי. נראה שיש גם אמרונה כאלה שאני יכול ליהנות מהם, למרות שאני מעדיף עדיין את יינות Valpolicella שהם פחות עוצמתיים ויותר מעודנים. אזור נוסף שגיליתי הוא Campania, חבל ארץ הכולל את נאפולי וסורנטו, בחלקו הדרומי של חצי האי האיטלקי. גם אזור זה מספק יינות מעולים במחירים סבירים.

אחרי ארבעה ימי פגישות עם ייננים ואנשי יין איטלקיים, וטעימת מאות יינות מרחבי איטליה גיליתי שדעתי לא השתנתה: איטליה היא מדינת היין המועדפת עלי מכל מדינות עולם היין הישן והחדש (פרט ליינות ישראל, כמובן).
בנוסף נתקלתי באנשי יין מכל הסוגים: איכרים, סוחרי יין, חובבי יין "משוגעים" כמוני, בעלי יקבים עתירי ממון. כולם, בלי יוצא מן הכלל, ידעו לתת לנו, טועמי היין, תחושה של אירוח מכל הלב. בין אם מדובר ביקב משפחתי קטן או יקב ענק, היחס תמיד היה אישי ולבבי. 

והיו גם הסדנאות: שלוש מהן הצליחו לרתק אותי:
עולם היין הסיני – בסין התחילו לנטוע כרמים של ענבי יין רק בעשרות השנים האחרונות. בשנים האחרונות חולקה סין ל- 10 אזורי יין שונים. לסדנת היין הסיני בתערוכת Vinitali 2016 הביא עורך עיתון היין בסין, 8 יינות שונים לחלוטין אחד מאחר, שייצגו את אזורי היין השונים בסין: יין לבן נעים מאוד לשתייה, 6 יינות אדומים, ויין קינוח Icewine לבן. רוב הזנים הם צרפתיים במקור, ורוב היקבים שיינותיהם השתתפו בסדנה, הם שיתוף פעולה סיני/צרפתי. כל היינות היו בהחלט ברמה גבוהה, ונראה כי סין הופכת לאט אבל בטוח למעצמה בעולם היין.

סדנה נוספת שנהניתי ממנה הייתה עולם של גרנאש – אחד מזני הענבים הוותיקים ביותר, ואחד החזקים והעמידים בתלאות הזמן.
כדי להגיע ליין באיכות טובה רצוי שהגפנים תהיינה בוגרות, ויש צורך לבקר את כמות הפרי על הגפן, משום שלגרנאש יש נטייה לשפע פרי ואיכות מיץ נמוכה. השימוש העיקרי בענבי הגרנאש השחור (Grenache Noir) הוא לבלנדים שונים וליינות רוזה, אבל בעמק הרון בצרפת זה הזן המוביל.
בסדנה טעמנו רוזה קליל ונעים מ- Tavel שבעמק הרון, יין אדום עגול ורך מאזור Navara בספרד, בלנד GSM מצ'ילה – בעל עוצמות לא שגרתיות לזן, יין מעמק הרון – צעיר, קליל וכייפי לשתייה, ויין קינוח מיקב Maury באזור Cote De Rousselion בצרפת.

סדנה שלישית בה השתתפנו הייתה היינות הגדולים של Jean-Claude Berrouet – מסייה ברואה משמש היום כאחד מיועצי היין המובילים בעולם. במשך 50 שנה היה היינן הראשי ביקב המפורסם שאטו פטרוס בבורדו שבצרפת. הוא גם משמש כיועץ ליקב צרעה הישראלי, ואחד מהיינות שהשתתפו בסדנת טעימת היינות היה מיסטי הילס 2012 של צרעה.
היינות שהביא ברואה לאירוע היו Chateau Monlot מאזור St. Emilion בבורדו, יקב בן 400 שנה שנרכש לפני כחמש שנים ע"י זוג שחקני קולנוע סינים. יין נוסף שייצג את בורדו הוא Chateau Lafon-Rochet מ- St. Estephe. מאזור Minervois בדרום צרפת היה יקב Clos d'Ora. היקבים הבאים היו Twomey מעמק נאפה בארה"ב, Bodega Tapiz מארגנטינה, יקב צרעה מישראל, Bon Vista מפורטוגל. היין האחרון, אותו קיבלנו כבונוס, היה יין לבן, Herri Mina מאזור Irouleguy בחבל הבסקים הצרפתי.
מטרת הסדנה הייתה להראות שבכל מקום בעולם עושים יין מעולה, וההבדלים באיכות כמעט לא קיימים.


התערוכה חידדה אצלי כמה תובנות:
אני אוהב יין איטלקי.
אין לי העדפה של אזור יין ספציפי. אני חייב לבחון כל יין לגופו.
אין חשיבות אמתית למחיר היין, יש לבחור לפי הטעם.
ביקור בתערוכת יין כה גדולה הוא מבצע שחייבים לתכנן מראש, אחרת הולכים לאיבוד.
לא נראה לי שבעתיד הקרוב אבקר באירוע בסדר גודל כזה. זה מתיש.