בימים אלה עלה לאקרנים סרטו של הבמאי הצרפתי עמנואל קארר – 'בין שני עולמות' (Ouistreham) המבוסס על סיפור אמיתי, בכיכובה של האחת והיחידה – ז'ולייט בינוש.
בינוש מגלמת בסרט את מריאן, סופרת מצליחה, שכחלק מתחקיר לספרה החדש ומבלי לחשוף את זהותה האמיתית, נוסעת לגור בצפון צרפת ומתקבלת לעבודה כמנקה. בתפקידה החדש היא חווה על בשרה חוסר יציבות פיננסית וחוסר נראות חברתית, אך מגלה במקביל מהם ערבות הדדית, סולידריות וקשרים חזקים, המשותפים לנשים עובדות.
זהו עיבוד חופשי לספרה של העיתונאית פלורנס אובנה, "מנקות יום" או בשמו הצרפתי – וויסטרהאם, כשעל משחקה בסרט מועמדת בינוש לפרס הסזאר לשחקנית ראשית. כל יתר חברותיה בסרט הן נשים "רגילות", ולא שחקניות.
הסרט מרתק ומרגש בעת ובעונה אחת. הוא מכניס אותנו, הצופים, לנבכי שגרת היומיום המפרכת והמייאשת של נשים קשות יום, ויורד לפרטי פרטים בכל הקשור למטלות שלהן בעבודתן כמנקות בחברות שונות, ובעיקר על מעבורת בה נדרשת עבודה מהירה במיוחד, כמעט בלתי אפשרית, על מנת להספיק לסיים את הניקיון לפני שמתחלפים הנוסעים להפלגה הבאה. לא בכדי הן מכנות את העבודה שם "מבצע קומנדו".
ז'ולייט בינוש משחקת נהדר כרגיל. משחקה טבעי, אנושי ונוגע ללב ודמותה נחשפת בפנינו במהלך הסרט בסוג של Zoom out שהבמאי משתמש בו בסצנות רבות בסרט.
הסרט מתחיל כשהיא ניצבת בתור לקבלת עבודה כמנקה, מבלי שאנחנו יודעים עליה דבר, תוך שהיא נטמעת בקהל שמצטופף על הדלפקים בחיפוש עבודה בשכר מינימום. לאט לאט מתגלים הפרטים על חייה, ומסתבר שהיא לא שייכת לשם אלא כותבת ספר על עובדות ניקיון. עובדה זו ידועה לצופים אבל לא לחברותיה לעבודה, איתן היא מתחברת באמת תוך יצירת מערכות יחסים קרובות. כשמתגלה האמת בסוף הסרט, יש כאלה שמבינות אותה, אך דווקא חברתה הטובה והקרובה ביותר רואה בה בוגדת וכועסת עליה מאוד. היא מציעה לה לעלות בפעם האחרונה למעבורת בתור מנקה, אך את החלטתה אשאיר כאן פתוחה…
סרט מומלץ ביותר, אשר מעורר מחשבה רבה על מעמדות שונים בחברה, חברות אמיצה, שקר מול אמת, ודילמות אתיות מורכבות.
בראיון איתה על הסרט סיפרה ז'ולייט בינוש: "ב- 2010 קראתי את הספר, ומיד חשבתי להפוך אותו לסרט. לא רציתי רק לשחק בסרט, אלא התעקשתי להיות שותפה להפקה. כשניסו למנוע זאת ממני, חוויתי את הדחייה כמשהו משפיל ולא צודק, במיוחד כשמדובר בסרט שעוסק בהשפלתן של נשים וחוסר הצדק כלפיהן. בזמן הצילומים אבא שלי גסס, כך שהגעתי לסרט שבורה ועייפה מאוד, כך שמיד הייתי במצב פיזי ומנטלי שהייתי צריכה להיות בו בסרט. תמיד רציתי להיכנס לעולמות שאני לא מכירה. כשסבתי הפולניה הגיעה לצרפת בימי מלחמת העולם השנייה היא עסקה בכל מיני עבודות מזדמנות, כולל משק בית, כדי לשרוד. כשאמי הייתה סטודנטית היא עבדה פה ושם במשק בית, וגם אני כסטודנטית עבדתי בעבודות משונות. אז באיזה שהוא אופן, זה חלק מההיסטוריה המשפחתית שלי. כולנו עשינו כל דבר אפשרי כדי להתקיים ולשרוד. המטרה של הסרט היא להבין את חייהן של הנשים שהן כמו שפחות של עבודות בית, ואם זה מאפשר לשנות את המודעות לחייהן הקשים ולתנאי העבודה שלהן – זה חשוב; בדיוק כמו שהספר של פלורנס היה להצלחה גדולה והפך את הנשים השקופות לנוכחות.
רוב התפקידים בסרט מגולמים על ידי אנשים שהם לא שחקנים ומגלמים את מה שהם עושים בחיי היום יום שלהם, בעיקר הנשים. שוחחתי איתן שעות רבות, והן נפתחו וסיפרו על החיים שלהן. היינו חייבים לתת להן את הביטחון שהן בטוחות בידיים שלנו. אני יודעת מה המשמעות של עבודה, אבל לא תיארתי לי איך זה מרגיש להרוויח כמעט כלום על העבודה שלך. איך זה מרגיש כשהחיים שלך בחרא, תרתי משמע. חלקן הולכות לעבודה מספר קילומטרים השכם בבוקר או מאוחר בלילה כשכולם נמצאים בבתים שלהם. הנשים הללו לימדו אותי שגם כשאתה עמוק בסבל יש לך צורך בחברות, להשתולל קצת ולבלות. צחקנו הרבה ביחד".
צרפת 2021, צרפתית, תרגום לעברית ולאנגלית. 106 דקות. הפצה בישראל סרטי נחשון ורד קייפ. מוקרן מ- 16.2.23 בסינמטק תל אביב וברחבי הארץ
