אדוני ובן אודיס – שף ומסעדן יוצאים למלחמה

מלחמת עולם מתנהלת ברשת בעקבות הראיון שנתן שף מאיר אדוני ממסעדות כתית ומהמזללה, לעיתונאית של גלובס.
בכמה משפטים הצליח מאיר להביע את דעתו על תחום הקולינריה בארץ, על המסעדות והשפים שמפשקים רגליים לכל לקוח ולא ממש הולכים עם החלום שלהם או הכישרון שלהם, ומעדיפים להיכנע לבינוניות שנהפכה למקובלת בישראל.
המילים של מאיר אדוני יצאו מתוך תסכול וכאב נוראי על היותנו מדינת עולם שלישי, בעוד אנו משחקים אותה כאילו אנחנו מדינה נאורה.

כמעט באותה נשימה, יוסי בן אודיס – סומלייה ובעלים של מסעדת הטרקלין, אומר בכתבתו
את אותם דברים על המסעדנים מלחכי הפנכה לחברות האלכוהול הגדולות והעשירות, ולאותם בעלי מסעדות מתכופפים, המשומנים על מנת לקבל הטבות ומחירי רצפה ליינות שחברות האלכוהול מייצגות ומייבאות.
אז בעצם יוסי מדבר על הספקים הגדולים ושותפיהם בעלי המסעדות, ואדוני מדבר על הלקוחות שאין להם בעיה לנסוע לחו"ל ולשלם במיטב כספם במסעדות יוקרה, אבל בארץ יעדיפו המבורגר נוטף שומן מאשר מסעדה מושקעת המביאה את המיטב שבמיטב לצלחת.

'תרבות' זו המילה שכולם אוהבים להשתמש בה, וחושבים שאם יגידו אותה אין ספור פעמים, היא תעשה את זה נכון ואמיתי.
תרבות היין, תרבות האוכל. איזה קשקוש, איזה שקר, איזו אחיזת עיניים. תרבות בתחת שלי יש פה.
כולם גנבים, מעמידי פנים, מנסים לדפוק ולנצל אחד את השני. כולם שונאים משהו או מישהו. הפכנו באמת לארץ אוכלת יושביה. אנחנו לא צריכים אחרים שישמידו אותנו; אנחנו עושים זאת לאט ובטוח.

אז על מה יצא קצפן של מאות התגובות הקשות והרדודות של האנשים בתגובתם על הכתבה של מאיר אדוני?
האם זה מפני שמאיר שם לפניהם מראה, ופתאום אנשים ראו כמה הם מכוערים במערומיהם? האם זו הסיבה להתקפות שלוחות הרסן? האם כבר אי אפשר לומר לאנשים את האמת בפנים, קשה ככל שתהיה?

ניטשה כתב איפה שהוא שהאמת משחררת. אז כן, האמת משחררת, והגיע הזמן שנבין שאנו לא באמת עם תרבותי. אנחנו עם שיש בו קבוצות מיעוט ששולטות ברוב, ויש כמובן הקבוצה הגדולה שחיה על חשבון משלם המיסים, שאנשיה עושקים וממררים לנו את החיים. ויש כמובן 120 היושבים במגדל השן ומנווטים אותנו לאבדון. כן, יש גם מחאות חברתיות שלא הועילו דבר ולא יועילו דבר, עד שלא תהיה כאן מהפכה אמיתית.

יוסי בן אודיס מציעה מהפכה קטנה בתחום תעשיית היין הישראלית. הוא מציע לשתות ולדרוש מבעלי מסעדות יין ישראלי במחיר שפוי. נשאלת השאלה: למה?
אני, כשף מסעדה, רואה את כל השחיתות סביבי וכל הגנבים עם הרישיון. למה אני צריך להיות שונה? למה אני לא צריך להרוויח מהר ועכשיו על חשבון אותם יקבים קטנים? האם לא כדאי לי לבוא (הם באים בכל מקרה) לחברת הכרם למשל, ולקבל מהם את כל הסל האלכוהולי תמורת הטבות כאלו ואחרות?

האם לא הגיע הזמן להפסיק עם המושג הזה "ציוני " או "כחול לבן" ולהילחם באספסוף שרוצה לשתות וודקה זולה או יין צ'יליאני ב- 14 שקל לבקבוק? או כמו שמאיר אדוני אומר: תרבות הפרגית והחומוס המעוצב על הצלחת.
מאיר, תן להם חומוס ושייחנקו. יוסי, תשקה אותם ביין צ'יליאני או איטלקי, ושישלמו כפול.
מה שניכם פתאום רוצים לשנות ולחנך את העם הזה שלא מגיע לו, ולא בגלל שאינו ראוי, אלא מפני שאנחנו טיפשים ומפגרים, המרשים שידרכו עלינו ככה מלמעלה, ואותם נבחרים עושים בנו מעשי מריונטה.

עד שהעם הזה לא יעמוד ויילחם בהם עד חורמה, ראויים אנו להמשיך לשחות בחומוס אשכרה או צבר עמוס בשמן ובחומרים משמרים.

אומץ רב יש לך ידידי שף מאיר אדוני. אתה אותו ילד שתוקע אצבע קטנה בחור הסכר, ורואה את הלחץ שעומד לפרוץ ולהטביע הכל. מי שלא מבין זאת בצורה הזו פשוט מתנהג כבת יענה.

מאיר אדוני פתח את מסעדת כתית לא רק כדי להגיש בה אוכל משובח. כתית היא הרבה יותר מאשר מסעדה. היא משמשת גם כבית ספר לקולינריה עילית. אין ספור הטבחים שמאיר קיבל לעבודה מקבלים פרספקטיבה אחרת על אוכל, על עיצוב, על אומנות. לחשוב שטבח צעיר יכול להגיע למקום כזה וליהנות מכל העושר הקולינרי הזה, מדהים כשלעצמו. פה מתחיל החינוך האמיתי, במקום שמאפשר לך לראות דברים שונים; לגעת, לחוות, לטעום ולהבין.

מאיר הוא לא רק טבח. הוא מחנך, ואסור לשכוח את זה. אין מקום כזה בארץ, והאמת שאין הרבה מקומות כאלה בעולם. אותם טבחים שפורצים החוצה לעולם מייצגים את ישראל כשגרירים שמעריכים אותם ומתפלאים על כישרונם הקולינרי, וזה רק בזכות מקום כמו כתית ואדם כמו שף מאיר אדוני.

יוסי ידידי, תעשיית היין הישראלית גוועת; זה נכון. אבל האשם הוא לא רק בחברות הגדולות. האשם הוא קודם כל בלקוחות. אין מה לעשות, הם מעדיפים זול. יין בוטיק ישראלי לפעמים לא שווה את המחיר שמבקשים עבורו, וכמו שכבר כתבתי, אי אפשר לבקש מאיתנו להיות ציוניים ולהידפק מזה שנים.

הפתרון הוא להפסיק לייצר יינות זולים בארץ. צריך להתמקד רק בפרימיום. אי אפשר להתחרות עם היבוא, ולא צריך להתחרות עם היבוא הזול.
כמו שאנחנו טובים ומובילים בתחומי המחשוב, ההשקיה הנשק בעולם, נוביל גם ביינות הפרימיום.
יקבים שמייצרים מיליוני בקבוקים בשנה יעברו לייצר מאות אלפים. כל הנטיעות המטורפות של גפני יין בשנים האחרונות, היו חסרות אחריות לחלוטין, עם בזבוז משאבים כמו מים וקרקע בצורה מחפירה, ושמישהו עוד ייתן את הדין על כך בעוד עשור.

מה ההיגיון בכך שמדינה של 5 ליטר בשנה בממוצע לשותה, מייצרת 30 ליטר לשוטה (לא, זו לא טעות כתיב)?
כן, סומכים על הייצוא. נו באמת, איזה יצוא? מי יקנה בעולם מיליוני בקבוקי יין ישראלי? מתגאים בזה שנשלח משטח לקנדה או לווייטנאם. הצחקתם אותי .

קשה לסיים כתבה כזו בנימה אופטימית, אבל עם כל התחושה הרעה שיש לנו כאן במדינה, יש עדיין אנשים טובים; הרבה אנשים טובים שעוסקים במלאכה היום יומית הקשה במקצוע הטבחות.
יש עשרות ייננים מוכשרים שעושים יינות טובים, וראוי שתוצרתם הישראלית תהיה בכל מסעדה.
ויש לנו עם שראוי לחיות באופן נורמלי, ליהנות גם ממנת שווארמה עסיסית, ומדי פעם ליהנות מאוכל מושקע ומעוצב. בדיוק כפי שאפשר ליהנות מיין יבוא זול, ומדי פעם לפתוח בקבוק פרימיום ישראלי טוב.
שיהיה לכולנו רק אוכל טוב ויין משובח.