באחד השבועות האחרונים הגעתי לאילת. לא, לא לחופשה. כנס שהתקיים בעיר הדרומית וחייב את נוכחותי, שלח אותי באמצע החורף, באמצע השבוע, לבדי, דרומה לאילת.

באחד הימים בהם שהיתי בעיר יצאתי לאכול צהרים בסניף המקומי של אל גאוצ'ו. עד היום, מעולם לא אכלתי באחד מסניפי הרשת הידועה, המתמחה בבשר בסגנון ארגנטינאי. לפיכך הביקור בסניף הדרומי של הרשת הוא הבקיור הראשון שלי ברשת כולה. עד כמה מעיד הסניף על כלל הרשת? איני יודע לשפוט.

הגעתי אל המקום, השוכן סמוך לכניסה אל העיר אילת, באמצע היום. בחוץ נשבו רוחות עזות ובפנים היו מספר אורחים ליד כמה שולחנות, לא יותר.
המקום עצמו מעוצב באופן המזכיר את מה שמצפים לו מערבות מקסיקו/טקסס/המערב הפרוע, ואולי גם ארגנטינה. אני לא באמת יודע עד כמה המקומות הללו עדיין נראים כך, אבל זה בהחלט עונה על הציפייה של ישראלי בור כמוני. המוזיקה הארגנטינאית (?) ניגנה ברקע להשלמת החוויה.

לפני המנה הראשונה הגיעה לשולחן הגרסה ללחם וחמאה. זה אומר לחמניית פוקאצ'ה חמה וטובה עם חמאת שום תעשייתית, ממרח אבוקדו טרי וסלט טונה, ומיונז שהיה לו טעם לא מזוהה ובעיקר מוזר. במהרה קיבלתי את המנה הראשונה עצמה – מרק אסאדו (25 ₪). מנה גדולה וטעימה שכללה חתיכות של בשר רך, תפוחי אדמה, גזר, סלרי וקישואים. ללקק את הכף עד תום, לא פחות.

המשכתי – כמתבקש – את הקו הקרניבורי, והזמנתי כמנה עיקרית אנטריקוט אנגוס (בשר שמקורו בארגנטינה), מנה הקיימת רק בסניף הדרומי (135 ₪).
300 גרם הבשר הגיעו מדממים בדיוק כפי שביקשתי, על גריל פחמים קט, ולצדו ירקות צלויים מסוגים שונים. הבשר היה עסיסי, מלא טעם, רך במידה הנכונה ועם כמות שומן סבירה יחסית לאנטריקוט. לצד הבשר הגיע גם סלט ירקות טרי, שכלל חסה, מלפפון, עגבניות שרי שלמות עם רוטב ויניגרט הדרים מצוין.

את הבשר ליווה דואט סלטניה פרובינציאל (18 ₪) – מנה הכוללת פרוסות תפוחי אדמה ובטטה בתיבול של פטרוזיליה, שום ואורגנו. אלו נחתכו במקום וטוגנו, והיו חביבים בטעם, אך לא מלהיבים.

אחרי כמות כה גדולה של בשר, לא נותר מקום לקינוח, רק למסקנות: למרות הפתיח הבינוני והדואט הסתמי, באל גאוצ'ו באילת יודעים לעשות טוב את מה שהם מתמחים בו: בשר. בין אם הוא במרק ובין אם כנתח צלוי, הוא מטופל במקצועיות ובתשומת לב רבה, ומצדיק כל שקל שמבקשים עבורו.

אל גאוצ'ו
דרך הערבה בכניסה לאילת
טל. 08-6331549
א'-שבת, 12:00-23:00