ארמניאק – האלכוהול של המוסקטרים

אטוס, פורטס וארמיס, שלושת המוסקטרים שיחד עם דארטניאן היו לארבעה, נלחמו ולגמו יחדיו ארמניאק עם כבד אווז.
יש אומרים שכוחם בא להם מהשילוב האידיאלי המסמל במיטבה את גאסקון (Gascogne) , המדינה שבתוך מדינת צרפת, שחוקיה מעוגנים בין הכבד לארמניאק. המוסקטרים ידעו את אומנות החיים הטובים (l'art de vivre), ידעו לשמור על הערכים המשותפים של האזור, ידעו לחיות נכון.
"בכל כוס של ארמניאק מוצאים את כל גאסקון", אמר אלכסנדר דומא, הסופר שהמציא את סיפור המוסקטרים. כל לגימה מחזירה את זיכרון האנשים, המאכלים, והשילוב בין השניים.

הם, הגאסקונים, לא שמעו על כבד עם יין לבן מתוק. בגאסקון, מגישים כבד אווז חם עם ארמניאק בעל ייחוס, והנוסח שלהם היה טעים לי יותר מהנוסחה הקלאסית עם יין לבן מתוק. לא, אני לא פוסל את הכבד אווז עם יין לבן מתוק, טעמו של כל אחד ינצח.

האלכוהול היה, נשאר ויהיה חלק מתרבות העולם הנאור. תרבות מתורגמת לאוכל, אוכל לדרגת אומנות, ולאוכל מיוחד נדרש משקה שיתאים על מנת לעלות אותו מדרגת ארוחה לדרגת חגיגה.
נכון, אין ארוחה שלאורכה לוגמים ארמניאק, אך לארוחה מיוחדת, לה מבקשים סיומת מתאימה, הארמניאק הוא חובה. 

חלק מחינוך של כל אוהב יין או משקאות שמקורם ביין, דורש ידע בסיסי על משקה מיוחד זה בשם ארמניאק; משקה עם היסטוריה ארוכת שנים, הקשור ישירות למלחמות שבין צרפת ואנגליה, עם דגש על הסוחרים ההולנדים; הימאים הידועים של אותם הימים.

ארמניאק הוא ברנדי מאזור גאסקון שבדרום מערב צרפת. רק 130 קילומטר מפרידים בין העיר קוניאק ואזור ארמניאק, אך ההבדלים בין השניים משמעותיים.
זני הענבים דומים – אך לא בדיוק אותם הזנים, תהליך הייצור דומה, תהליך היישון דומה – אך החביות שונות. מקור העץ וגודל החבית מבדילים. ארמניאק דומה לקוניאק כיין מזוקק, וזה המשותף בלבד.

מעט היסטוריה וגיאוגרפיה: החומרים הכתובים הראשונים מלמדים שעוד במאה ה- 17, סוחרים הולנדיים רכשו את כל היינות של צרפת, פרט ליינות בורדו שנרכשו על ידי האנגלים. הימאים ההולנדיים החכמים, קשרו חוזים של אספקת יינות מאזור Gers הדרומי, אך יצרני היין של בורדו, שפחדו מתחרות, התחילו לעצור את האוניות ההולנדיות לאורך נהר הגרון ששימש את כל מעבר היינות מצרפת של אותם הימים.
לפי החוק שלהם, רק יינות בורדו הורשו לעבור דרך הגרון, ולא כל יין אחר. אנשי ארמניאק נלחמו בחוק, והוכיחו כי הוא קיים אך ורק ליין, ולא ליין מזוקק.
כך הם החלו לזקק את היין שלהם, וכך נולד הארמניאק. רק בשנת 1909 הוגדר אזור ארמניאק כמוכר לפני החוק.

שלושה אזורים מוכרים בארמניאק, לכל אחד מאפיינים משלו, עם דגש על טיב הקרקע וקרבה ליערות של הסביבה.
Bas Armagnac – בשמו העממי Black Armagnac, בעל קרקע חולית, נחשב לאזור הטוב ביותר, המומלץ ביותר, ואולי המוכר ביותר. למרות המילה bas, שבצרפתית משמעותה 'נמוך', הארמניאק הטוב מיוצר באזור זה. 
Haut Armagnac – למרות שמו 'גבוה', הוא נמוך יותר בטיב מה- bas. זהו אזור יותר דרומי, הוא גם הגדול ביותר, והקרקע שלו גירית ומלאה סיד.
 Tenareze – האזור האמצעי, בעל קרקע של טיט, חמרה וגיר, מושפע מהיערות המלווים את גפני האזור.

הגפנים: Ugni Blanc לפחות 50% מהזן בכל בקבוק ארמניאק של מזקקת דארוז. ענב ראשי של הארמניאק, הדומה וקרוב לענב הקוניאק; Bacco (Folle Blanc + Noah) כ- 40%; ו- Folle Blanc עד 10%.

איך מייצרים ארמניאק? באותה שיטה של קוניאק, רק בתהליך זיקוק אחד ויחיד. היין הבסיסי בעל החמיצות הגבוהה והאלכוהול הנמוך, יחד עם ה –lees – השמרים המתים, עובר תהליך זיקוק.
המשקה שומר את תכונותיו הטבעיות, פחות עדינות אך יותר עם אופי מהקרקע והגפן. השיטה היא אלמביק (דוד זיקוק) מנחושת, בדרך כלל אלמביק נייד או נוסע, המגיע על משאית לכל יקב, מזקק ועובר ליקב הבא.
ראיתי את המערכת בעבודה: מסודרת, נקייה, ויותר מכל יעילה וחסכונית. זיקוק יחיד גם חסכוני, מפריש רק cap (ראש) וזנב ((tail אחד מכל זיקוק (אסור לשתייה).

לפי Marc Darroze האיש בעל התואר Artisan d'Excellence – כלומר בעל ידע בנושא, ומבעלי המזקקה, אין מוסיפים מים נקיים למשקה בכל שלב שהוא בתהליך הייצור והביקבוק. הארמניאק המוכן ישר מהזיקוק עובר תהליך ממושך של התבגרות והשתפרות במשך שנים, כך שהנוזל מאבד בין 2.5-3% כל שנה, כך שריכוזו הולך ויורד עם השנים.
למרות הנאמר, לפי חישוב פשוט, ארמניאק בן 8 שנים לא יכול להגיע לדרגת ה- 40% ריכוז ללא כל דילול.

החביות הן סיפור בפני עצמו: מקור העץ ביערות שמסביב לכרמים, יערות של אותו אזור (Monlezun oak) עם עצי אלון בעלי large grains, חביות בגודל של 400 ליטר. המשמעות הנה תהליך התאדות מזורז ומהיר יותר, ובו-זמנית כמות העץ ביחס ליין קטנה יותר. נכון, זו תורה בפני עצמה, בהחלט לא פשוטה, והניסיון מלמד באופן הטוב ביותר.

למה לשתות ארמניאק? נכון, המשקה אינו חיוני לחיים, אך במשך אלפי שנים, יין וכל המוצרים הנלווים אליו היו חלק מהתרבות האנושית. היוונים ייבאו יין, הרומאים בישלו איתו בכלי עופרת והרעילו את עצמם, הויקינגים שתו והשתכרו כשכבשו מקום עם יין. המצרים העתיקים, היהודים והנוצרים עשו מהיין סמל של קדושה, ובסין של לפני 3500 שנים היה משטר של איסור מכירת משקאות חריפים. ארה"ב ניסתה זאת ב- 1920 ללא הצלחה.

אם כך, מה יש במשקאות בעלי תכולת אלכוהול גבוהה ששולטים על רוב העולם המתקדם? משקאות אלכוהוליים בטעמים שונים ומשונים, באחוזים קטנים וגבוהים ובצבעי קשת בענן?
טכנולוגיה חדשה, תנאים ייצור מתקדמים, אמצעי תחבורה מהירים ובטוחים; כל אלה קידמו את עולם המשקאות לשיאים של מושלמות. תורת התאמת משקה לאוכל הגיעה כמעט לכל בית היכול להרשות לעצמו חגיגה, קרי ארוחה דשנה.

טעימת BAS ARMAGNAC DARROZE
שישה בקבוקים שעברו תהליכי התבגרות שבין 8 ועד 40 שנה, פרט לשנים של שנות בציר רשומות. ארבעת הראשונים במילוי בקבוקים לפי הרשום, שנים אחרונים בוקבקו בשנת 2013.

8 שנים – 219 שקל
12 שנים – 319 שקל
20 שנים – 419 שקל
40 שנים – 749 שקל
שנת 1990
שנת 1966
ככלל, ככל שארמניאק שוהה בחבית יותר שנים, הצבע של המשקה ענברי כהה יותר, למרות שישנם יוצאים מהכלל, כמו ההבדלים בין 12 שנה בצבע ענבר דבש, מול ה- 40 שנה שצבעו בהיר יותר.
יבואנים: אחים שקד