השבוע בענף היין 234: יינן ראשי חדש ביקב ירושלים, והאלגוריתמים מגיעים גם לקניית יין

1: תזוזות ביקב ירושלים – ליאור לקסר במקום סם סורוקה  

ליאור לקסר הוא מעתה היינן הראשי של יקב ירושלים, וסם סורוקה עוזב את היקב אחרי חמש שנים וחצי מאוד מוצלחות בהן מילא את התפקיד. בתחילת  2018 עזב ליאור לקסר את יקב כרמל לאחר 12 שנות עבודה כיינן הראשי של היקב, ובדברי הפרידה שלו הצהיר כי הוא יוצא לחפש אתגרים חדשים בעולם היין. כנראה שעולם היין תנקז למרכז העולם, בואך ירושלים. בשנתיים האחרונות ייעץ לקסר לבעלים עופר גואטה ולארז וינר המנכ"ל הקודם של היקב, בכל הקשור לארגון מחדש והפיכתו ליקב שירות לעשרות מותגי יין ללא יקב.

עופר גואטה, הבעלים של יקב ירושלים, הוא איש עסקים וברשותו 400 דונמים של אדמה חקלאית. גואטה רכש את היקב ב- 2006, ומהר מאוד, מיקב נכשל ולא מוכר שייצר 300,000 בקבוקי יין בלתי שתיים ומיץ ענבים, ותוך השקעת משאבים גדולה הגיע לייצר יותר מ- 3 מיליון בקבוקי יין. היינן הראשי של היקב, סם סורוקה המוכשר והצנוע _גם הוא בעברו יינן ביקב כרמל), הוציא  מדי פעם לשוק חוץ מהיינות השולחנים גם כמה פנינים. המהפכה שהיקב עבר אומנם לא מצליחה עדיין למתג אותו כאחד היקבים המובילים, אבל הציוד החדיש וחומרי הגלם שמגיעים ליקב עוד יכולים להפוך אותו לכזה. הדבר נכון בעיקר כשמגיע איש מקצוע כליאור לקסר, שמכיר את תעשיית היין מהקרביים שלה ועבר מספיק מהפכות ביקב כרמל. הוא אף שרד יותר מ- 7 מנכ"לים שהוחלפו כמו גרביים ביקב בתקופת כהונתו, ורק הוא נשאר ביקב כבטון יצוק.

ההשערות עם עזיבתו את יקב כרמל היו שלקסר יקים לעצמו יקב בוטיק קטן, אשר יביא לידי ביטוי את כישרונו וימתג אותו בענף היין הישראלי כ"היינן". רק עכשיו, עם התבגרותם בבקבוקים, אפשר להתחיל להבין איזה יינות יצאו תחת ידיו מיקב כרמל. אפילו אני מבין שלפעמים לא עשיתי עם ליאור ויינותיו חסד כפי שהם ראויים לו. מעניין יהיה לראות איזה קו יתפוס היקב מעתה בייצור היינות. מאז עזיבת המנכ"ל ארז וינר את היקב לפני מספר חודשים כשעבר לתחום המזון, שאלתי לא פעם את גואטה מי מחליף אותו. התשובה הייתה שכרגע אף אחד. המעניין זה שיכול להיות כי יש ביקב דרך ניהול חדשה, שלא בטוח שמצריכה מנכ"ל. יש כאן צוות מוחות ניהולי שמורכב מסמנכ"ל המכירות גידי שטיין, סמנכ"לית שיווק ויצוא כרמית ארנרייך, יינן ראשי, וכמובן הבעלים שחותם על ההמחאות.

אנו מאחלים לליאור לקסר המון הצלחה בתפקיד החדש ובטוחים שסם סורוקה ימצא את המשך דרכו בענף היין

 עופר גואטה בעלי יקב ירושלים הגיב

בימים אלה מסיים סם סורוקה את תפקידו כיינן הראשי ביקב. אני  מודה  לו על חמש שנים וחצי של עשייה ויצירה מבורכת, על תרומתו להצלחת יקבי ירושלים, ומאחל לו בשמי ובשם צוות עובדי יקבי ירושלים אגודה חקלאית שיתופית, הצלחה רבה בהמשך הדרך. ליאור לקסר, המלווה את היקב בשנתיים האחרונות, ישמש כיינן הראשי של היקב. באשר למינוי מנכ"ל, נכון לעת הזו, טרם החלטתי על זהות המנכ"ל הבא. אני אעדכן כשהתפקיד יאויש. אני מאחל למערכת אכול ושאטו ולקוראים סוף שבוע נעים, ומרים  כוס יין משובח לכבוד יום ירושלים שחל היום, שישי 22.5.2020.

אליק איימוס הגיב

אחחח, לקסר לקסר. יד אומן! יש לי מחבוא, בו אני משיג את יינות סדרת ויניארדס. בציר 2010 – קריניאן ופטיט סירה. כל בקבוק עולם ומלואו. לא חושב שהיה יקב או יינן שהצליח לעשות כאלו פלאים, עם עמידה בגאון גם בגיל עשור ליינות שנותנים עודף מ- 80 ₪. כמה הבנאדם נחבא אל הכלים, ככה יינותיו עומדים בגאון ואיכותיים. יישר כוח לקסר! אולי עוד תביא אותי לרכוש בעוד מספר שנים בקבוק של יקבי ירושלים…

ובינתיים ברשתות החברתיות: ערן פיק

2: CHEERS משחקים לכם במוח

פרויקט חדש של יועץ היין יאיר היידו ואיתי גלייטמן – לשעבר מבקר היין של עיתון הארץ, מציע מהפכה בתחום שיווק יין. באמצעות אלגוריתם ייחודי שפיתחו, ישורטט פרופיל אינדיבידואלי של כל אחד, על פי העדפות והטעם האישי שלו. העיקרון מאוד פשוט. כמו עם נטפליקס וספוטיפיי, מעכשיו גם יין יוכל להיות מותאם באופן אישי, לפי הטעם וההעדפות של כל אחד ואחד, אומר היידו. זאת ללא צורך לעשות דוקטורט ביין, בלי הפתעות לא נעימות, ובעיקר עם הרבה תגליות משמחות של יינות שכאילו נעשו בדיוק עבור הלקוח. מילוי שאלון קצר עם שאלות נקודתיות של העדפת טעמים כללית וקצת שאלות מנחות לגבי אורח חיים ומעמד חברתי, והבינה המלאכותית של CHEERS תעשה את העבודה. היא לא תפסיק שם, ותמשיך לקבל מכם רשמים ותגובות לאחר שתטעמו את מארזי היין שישלחו אליכם הביתה, ותתחשב בכל המידע שהיא תקבל לטובת המארזים הבאים. מדובר בחנות אינטרנטית עם חשיבה אחרת, שרוצה להיות הכי מקצועית שיש. כזו שתדע לנתח את מה שמתרחש בתוך ראשינו כאשר אנחנו חושבים יין, או מפנטזים על רצוננו בסומלייה אישי שילווה אותנו בכל בחירה ובחירה – אבל שיהיה רק במוחנו ושאף אחד אחר לא יידע שאנחנו משתמשים ביועץ.

תקופת הקורונה החטיפה לענף היין המסורתי סטירה מצלצלת, ואין ספור יקבים, חנויות ויזמים חיפשו ומחפשים דרך להגיע ללקוח. ההבנה כי חיינו הם בעצם דיגיטליים, חדרה יותר ויותר למוחם של "מומחי היין", והגישה של חברות מדיה חברתית לחיים שלנו ולמה שמתרחש בתוך ראשינו, התחילה לעניין גופי שיווק רבים.  קחו לדוגמה את אפליקציית Wolt המאפשרת לגלות ולהזמין אוכל מכל מקום ובכל מקום בצורה די פשוטה. רבים לא יודעים שזו אפליקציה שלומדת להכיר אותך ולנתח את מנעד הטעמים שלך ואת התקציב שיש לך לאוכל, ועל פי זה מנווטת את המסעדות וסוג האוכל שמתאימים לך, וככה בעצם מצמצת את הבחירות שלך. נכון שהיא מונעת ממך לחשוב, או לדעת שבעצם מחליטים בשבילך, אבל כשרעבים לא בטוח שהמוח עובד, ואפשר לנצל זאת ולקדם את מי שאנחנו רוצים לקדם או משלם לנו יותר.

משחקים במוח שלנו כבר אמרתי.  אם אקרא לילד בשמו בלי לייפות את העניין, אז מדובר במניפולציות אפקטיביות על ההמונים. זה קיים בכל תחום; פייסבוק לומד אותנו, ספוטיפיי לומד אותנו וממליץ לנו על מוזיקה. מספיק שהקלדתם חיפוש נופש באתר מסוים, ומהר מאוד תקבלו אתרים ותתפלאו איך הוא ידע שאני אוהב אוכל גרוזיני וממליץ לי על מסעדות ויין ספרווי גרוזיני. פשוט  הוא יודע שהזמנתם כמה פעמים מ- Wolt אוכל גרוזיני. הגלגל כבר קיים גם בענף היין והאלכוהול, ולא מומצא על ידיCHEERS . חברת Paneco  עושה זאת, שופרסל יודעת לנווט אתכם בדיוק למוצרים שאתם רוצים. אתם חושבים שבחנויות 'דרך היין' עם אלפי לקוחות מרוצים כבר שנים, לא יודעים בדיוק מה כל אחד אוהב ומה יאהב בעתיד? ברור שכן. הכל בסופו של דבר מתועד באיזה שרת מרוחק. מה שיפה פה זה שהדבר לא קורה רק ברמת הפרט, כפי שמציעים בשלב זה יאיר היידו ואיתי גלייטמן. הפרופילים על קבוצות גדולות שאוהבות יין, למשל, מדייקים בחיזוי אפילו יותר, כי בקבוצות גדולות מתבטלת השפעת המקריות.

בסופו של דבר יש שני דברים שצריך לחרוט על דגלך כשאתה רוצה להגיע ללקוחות חדשים, בייחוד בענף היין הקטן שלנו, כאשר השאיפה המרכזית של המיזם היא להגדיל את תצרוכת היין בישראל ולפתוח אותה לעוד ועוד חובבי יין. האחד: להבין שהכל זה עניין של שירות והיכולת לשווק את המוצר ללקוח בצורה הכי מהירה והכי נכונה שאפשר – אריזה, קירור, שליח שלא מנותק מהענף, יחס אישי, עקביות ואמינות. הדבר השני, ואולי החשוב יותר, זה לא לנצל את הצד השני. לא לפעול בכוחניות, לא לאיים, לא לקבוע מחירים בשביל מישהו אחר (זה קורה בענף המזון, וכבר הזכרתי חברה אחת שעושה טוב ללקוח אבל סוחטת עד תום את המסעדנים, ומעלה ומפילה מסעדות שלא משחקות על פי רצונה – ואינה היחידה בתחום ההזמנות). קל ליפול למלכודת זו, בעיקר כשאתה מציג חבורה מכובדת של סומליירים כמו שירה צידון או אבירם כץ שמחוברים למיזם, יוסי בוזנח ומירה איתן מסנהדרינק – שיכתבו המלצות על יינות ישראלים ויינות יבוא מיוחדים שיהיו במארזים. צריך להקפיד על בחירת יינות ויקבים על פי איכות היין ולא על פי קרבה כזו או אחרת – אתיקה מקצועית.

נכנסתי לאתר שלCHEERS , והוא אכן נגיש ובגובה העיניים. מאוד מסקרן לאן הוא יתפתח. יאיר ואיתי מבטיחים שכל היינות שהם מספקים נבחרים אחד-אחד בהתאם למערכת ערכים שמושתתת על העיקרון שמאחורי כל יין עומד סיפור, מקום, יקב, בן- אדם וכוונה. הם לא עובדים עם יינות תעשייתיים וגנריים, וכן מזמינים לצאת למסע חובק עולם, של טעמים וסגנונות מרתקים. זה נראה כמו מיזם מרתק, עם אנשים שאוהבים יין ויכולים להוביל את תעשיית היין קדימה. בשביל יאיר היידו זה הרבה יותר מעסק של חנות אינטרנטית. מדובר בחזון, בהחלטה לחזור הביתה מפריז, ולהשקיע את רוב זמנו פה בניסיון להגדלת צריכת היין בישראל. בשיחה איתי הוא השתמש במילים "מפעל חיים". וזו הצהרה מחייבת. גם איתי גלייטמן מביא איתו ניסיון רב. הוא מגיע מהצד של הביקורת, וככזה תפקידו – כך אני מניח ומקווה, להיות השוטר הרע ולדעת להגיד לא, לא, לא, ועוד פעם לא, לכל מיני יינות הזויים וייננים שחושבים שהם ייננים ומקורבים של. בקיצור התפקיד הכי קשה בחברה, והוא האדם הנכון לעשות זאת.

את ברכת הדרך והרצון לשתף פעולה העניקו ל CHEERS -כל היבואנים הגדולים והקטנים, היקבים שנבחרו והייננים. ויחד עם יבוא אישי קפדני שלהם, נראה לי שהולך להיות מאוד מעניין. מה שבטוח, שזה עוד שירות חשוב לתעשיית היין הישראלית, שממשיך את הגל של משלוח אישי (באופניים, רחפן וכו׳), ועוקף את החנויות המסורתיות. אמזון המציאה את זה לפני יותר מ- 20 שנה, ולא סתם היא מהחברות הגדולות בעולם, אז ל CHEERS -יש לאן לשאוף. מהר מאוד נדע עד כמה הקשר האישי והנגיעה בבקבוקים לפני הרכישה, חשובים לקהל חובבי היין. ימים יגידו. כל שנותר זה לאחל בהצלחה, הציפייה גדולה – . Let the Game Begin

לאתר של CHEERS

ובינתיים ברשתות החברתיות: קובי ארביב

3: ראיון וירטואלי עם ויקטור שונפלד – יינן ראשי יקב רמת הגולן

הבהרה לשאלות שקיבלנו מקוראים: וירטואלי פירושו כאן יותר דמיוני ופחות אמיתי, אם כי יש בו אלמנטים אמיתיים. מסובך.

ספר לימי הקורונה:

News of the World, a Novel by Paulette Jiles – ספר מסע של 400 קילומטר בדרומה של ארצות הברית. בשטח, בחום, בזוהמה של מלחמת האזרחים, איש אחד מנסה להציל אישה אחת ולהחזירה למשפחתה שלא מכירה אותה. לאט לאט הם מתחילים לבטוח זה בזה, ויוצרים קשר המסמן את ההבדל בין חיים ומוות בארץ בוגדנית זו. כשהם מגיעים ליעד, המשפחה (הזרה) רואה בה נטל לא רצוי. אדם זה מתמודד עם בחירה איומה: לנטוש את הילדה לגורלה, או להפוך – בעיני החוק – לחוטף עצמו.

עוד ספר לימי קורונה:

'אל תיגע בזמיר' מאת נל הרפר לי. עלילת הספר מתרחשת בשנות השלושים של המאה העשרים במייקום, עיירה מנומנמת בדרום ארצות הברית, המתמודדת עם משבר מוסרי וערכי, כאשר אחד מתושביה, אפריקני־אמריקני, מואשם באונס של צעירה לבנה. גזענותם, אלימותם וצביעותם של תושבי העיירה לא נעלמות מעיניהם של סקאוט וג'ם פינץ', הילדים גיבורי הספר, שאביהם, עורך הדין אטיקוס פינץ', מתבקש להגן על הנאשם בבית המשפט.

מה שמעניין בספר, זה הפיכתו לסרט בכיכובו של השחקן גרגורי פק האגדי, שמגלם את אטיקוס פינץ' – עורך דין ללא סממני גבריות בסיסיים המקובלים בקהילתו ובתקופתו. הוא לא עוסק בדיג, לא  שותה אלכוהול, לא מעשן, ואינו להוט אחר משחקי פוקר או פעילות ספורטיבית. את שעות הפנאי הוא מעדיף לבלות בקריאה ולא בחברת גברים אחרים. בסביבת הנורמות הגבריות הוא מפגין עדינות וחמלה, ונמנע מענישה גופנית של ילדיו המקובלות בדרום האמריקני של אותה עת, דמותו מייצגת חלופה של גבריות מעודנת ורגישה יותר. ויקטור או אולי פינץ' התערבב לי פתאום.

משפט פילוסופי שמלווה אותך בחיים:

“When your values are clear to you, making decisions becomes easier” – "כאשר הערכים שלך ברורים לך, קבלת ההחלטות הופכת לקלה יותר." ובמשפט הזה של ויקטור יש את תמצית הפנטזיה שמגיעה עם סוס לבן ומצילה את הנערה המסכנה. סיפור על נערה צעירה שמפלרטטת עם המוות, סיפור על חברות אמיצה, על הקושי להיפרד מהאהובים, ועל הצורך לשלוח את המתים לעולמם ולהמשיך בחיינו עם כל הכאב. גם אם זאת לא הפרשנות הנכונה, זו עדיין הפרשנות הפיוטית והמרגשת ביותר. מדובר כמובן בסרט 'שלגיה' של וולט דיסני, ומדובר במשפט של ויקטור שדיסני כתב.

אוכל מנחם:

Marinated (Mexican carne asada style with lime juice, orange juice, garlic, cilantro…) grilled flank steak tacos with homemade corn tortillas. אוכל מקסיקני הוא הכי מאיר אריאל, ושים לב שטאקו תמיד בא בזוג יש את ה'קוס' בסוף, או כמו שהוא שר: שני מקסיקנים עם כח, נגד גובה קדומים נוראי. חואן כבר מתחיל את החבל לקרוע בלחץ שיניו הפראי. חוזה, כבר ידו מתרופפת. נגלים פני חואן המסכן 'הי חואן', צועק חוזה עם שפתו הנוטפת, 'תה חי?- עונה חואן: כ- – – -ועברה דקה. עוד דקה. עוד דקה, עד אשר שמע חוזה את הדפיקה. לפיכך מוסר השכל: מי שנדפק פעם אחת – כבר לא יכול להיגמל מזה.

יין מנחם:

Sparkling wine. If ours, then 2013 (or older vintage) Yarden Brut Rose would do nicely now. 2013  אכן הייתה שנה מצוינת לענף היין הישראלי, יש הרבה פנינים מאז, אפילו שלום בלייר, שהיה במשך 10 שנים מנכ"ל יקב רמת הגולן, קיבל את אות יקיר ענף גפן היין 2013  מידיו של צחי דותן, מנכ"ל מועצת גפן היין. בתוך כל השמחה של 2013 נפרדנו מאריק איינשטיין, ספי ריבלין, דבורה עומר, יורם קניוק, אמנון דנקנר והרב עובדיה יוסף. אז בחירת היין הייתה מדויקת. לחיי הנותרים ולכבודם של המתים, לחיים.

ובינתיים ברשתות החברתיות: זאב דוניה

4: על המוקד – יקב 70

כשפגשתי את היינן שמעון זוהר לפני שבועיים, לא ממש הכרתי את היקב ולא נחשפתי לעשייה של שמעון, הוא הגיע לגינת ביתי עם בקבוק יין אחד עם תווית שחורה מעוצבת למשעי שעליה המספר 70 בגדול, ובצפיפות גדולה המילה SHIVIM בתוך המספר, ופקק שעווה בצבע חמרה. התווית האחורית לא הסגירה את סוג הענבים ולא את סיפור היינן.  הבקבוק (מחירו 135 ₪) נפתח ונמזג, הצבע והריח העלו חיוך על פניי: פטי וורדו זני. אוקיי, יש פה מישהו אמיץ, אמרתי לעצמי.

קודם כל נתחיל בשאלה למה שבעים? 70 בגימטריה = יין = סוד (וליין שלי יש הרבה סודות). ביהדות יש המון ביטויים עם המספר 70: ״שבעים פנים לתורה״, 70 הם יעקב ובניו שירדו מצרימה. ובתהילים – מספר שנות האדם: "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה". אומרים גם שלירושלים יש 70 שמות, אז הנה עוד למה אחד. המון רבדים בשם, ממש כפי שיש ביין.

טעמתי את היין, ושוב החיוך עלה: פטי וורדו זני עם צבע שחור בוהק, ריחות עוצמתיים חדים, מעט מכל דבר, מאופקים, מתפתחים לאט, עוד רבדים צצים. אני שואל את עצמי: כן מוכן, לא מוכן, החבית קשה לו, אולי הוא היה צריך פחות מ- 13 חודשים, ואולי זה לא הספיק לו? הווניל שצץ אחרי כמה דקות מסגיר את החבית, ומרכך טיפה את עוצמתה. יין טוב, נקי, מדויק, מהליגה של הגדולים, עם לחלוטין יכולת השתבחות.

ואז לשאלה השנייה: למה פטי וורדו? ופה העסק התחיל להיות מעניין. שמעון זוהר למד והתמחה בייננות אצל יאיר ואסף מרגלית, וכנראה שלא רק ייננות לומדים שם. לומדים גם חשיבה אחרת, מחוץ לקופסה, תעוזה לנסות ומן הסתם לטעום הרבה יינות מהזן הזה. משנת 2011 מנסים ביקב מרגלית להוציא פטי וורדו זני, ועדיין הם לא חושבים שחומר הגלם מוכן להיות סוליסט אצלם. אם מה שיש ביקב שלהם מתקרב לעוצמה ולטעם של יקב 70 של תלמידם, אני מקווה שיבקבקו בקרוב.

ובינתיים ברשתות החברתיות: דן מובשוביץ

5: יינות לשבועות – לבנים מתיישנים

נכון שהמוח אומר יינות לבנים, כי נהגנו בילדותנו ללבוש חולצה לבנה לשבועות. היה מי שדאג לקרוא לו גם חג המים, ומפה הדרך הייתה הכי קלה לשלב את החולצה הלבנה עם השפרצות המים אחד על השנייה, וההדבקות של הטריקו הלבנה לגוף הפכו את החג הזה למאוד פופולרי.

הגבינות עם הקונוטציה של יין לבן עדיין מושרשות עמוק במוחנו, ורובנו עדיין מגישים פלטת גבינות משובחות עם יין לבן. למה, זו שאלה טובה, וניסיונות לומר שיש יינות אדומים שמתאימים יותר, לא ממש מצליחים לשנות את ההרגל הזה. אני דווקא כן חושב שהרבה יותר מתאים יין לבן לגבינות, בעיקר באזור כמו שלנו. החום עושה את שלו, וחג השבועות נופל כמעט תמיד בסוג של שרב.

אז כן מתאים או לא מתאים, צריך להגיש משהו צונן. אבל יש גם אפשרות נוספת, והיא למצוא יינות לבנים מתיישנים, כאלה עם אופי, סוליסטים שנותנים מלחמה טובה לעוצמת רוקפור בשלה או קממבר מיושן ,ובטח ובטח לכל מיני גבינות סנט מור נוזלות. אפשר ורצוי להגיש את היינות האלה לא ממש ממש קרים, אלא לתת להם צינון קל (או להוציא מהמקרר לא ברגע השתייה), כדי שהארומות יבואו יותר לידי ביטוי. הנה כמה יינות מתיישנים שאפשר עדיין למצוא למכירה ביקבים:

יקב קסטל  – שרדונה בלאן דה בלאן 2013

צבע זהוב, מרקם מעט שומני. ניחוחות מדהימים של פרי בשל לצד ירקרקות חדה. בפה טעמים קלאסים, מינרליות טובה. שילוב העץ והאלכוהול משובחים. הולך טוב עם כל גבינות הברי, קממבר, הסנט מורים. יין שכוחו במותניו לעוד הרבה שנים.

יקב בן חיים – שרדונה 2010

הפתעת הטעימה. צבע קש, מרקם שומני, ריחות נקיים עם נגיעות של וניל ומעט טרופיות. בפה עושר טעמים שנפתח עם הזמן, וחמיצות טובה. גם זה יין לעוד כמה שנים בלי שום בעיה. שאפו. לשתות לצד גבינות טאלג'ו, פרובלונה.

יקב בנימינה – ישפה אבני החושן 2015

בלנד בחלקים שווים של שרדונה ושאנין בלאן, 13% אלכוהול. בלנד מרתק ועוצמתי. המתיקות של השאנין בלאן משתלבת נפלא עם חמיצות השרדונה, והעץ בקצוות עושה עבודה נפלאה. יין מדהים. שתו לצד פיקורינו, תום עזים.

יקב גת שומרון – שאנין בלאן 2018.

נכון, צעיר מהאחרים אבל שווה. ניחוחות ארומטיים שממשיכים את הקו, וממלאים את חלל הפה בטעמים נפלאים מתקתקים, נקיים מאוד. חמיצות טובה, מינרליות באפטר טייסט. יין מפתיע, משובח. פוטנציאל התיישנות ארוך מאוד. שאפו ליינן. שתו לצד רוקפור, גורגונזולה.

יקב ספרה – FIRST PAGE 2015 מסדרת  WHITE CONCEPTS

מיצוי נפלא של זנים ארומטיים משנת 2015 המשובחת. יין עוצמתי, בשל, עם אין ספור של טעמים שמתגלים עם כל ערסול ולגימה. לאחר כמה דקות יוצאת המינרליות של הפינו גרי, ויחד עם טעמי הריזלינג והסמיון עושים שמות בפה. יין גאוני. שתו לצד קממבר קשיחה וצעירה.

יקב תבור – סוביניון בלאן 2016

כרם יוסף המשובח שוב מכה, ומפתיע עם סוביניון בלאן עשיר מאוד, חד ומינרלי, לצד מתיקות נעימה ומאוד לעיסה. ההתמכרות לבקבוק הזה הייתה טוטאלית. שתו לצד גבינות בורסאן.

לסיכום: טעמתי כמה יינות שהם פנינים, שגם מציגים את יכולת ההתיישנות של היינות הלבנים, בעיקר אצל הייננים הוותיקים שלנו. אכן המהפכה בעיצומה.

5: נעים להכיר – כרמי קיבוץ צבעון

רני רוגל מדווח: אם גם אתם, כמוני, לא ידעתם שיש קיבוץ בשם צבעון ושיש לו כרמים, אז הנה למדנו משהו חדש. בויקיפדיה כתוב: קיבוץ צבעון שנקרא על שם נחל צבעון הסמוך, שוכן בגליל העליון, מזרחית לסאסא וליד הגבול בין ישראל ללבנון, ושייך למועצה אזורית הגליל העליון. הקיבוץ ממוקם על הר קלען בתוך שטח יער טבעי, נתחם על ידי גן לאומי ברעם בצפון, נחל דישון ממערב, נחל צבעון ממזרח ושמורת הר מירון בדרום.

עידו סירקין, מנהל כרמי קיבוץ צבעון, צילם ומספר: כרמי קיבוץ צבעון ניטעו בשנת 2005 צפונית להר מירון על גדות יובלי הדישון. יש לנו 125 דונם כרם מעובד באופן אורגני (בפיקוח ואישור על פי התקן האירופאי), וכמו כן משולבות שיטות עיבוד ביו דינמיות. אנחנו מגדלים זנים אדומים: סירה, קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק, פטי וורדו ונביולו. זנים לבנים: שרדונה, סוביניון בלאן וריזלינג. את הענבים אנחנו משווקים ליקבים הר אודם, אליגוטה, בת שלמה, חרשים, לטם, מכמורת, קורן, קובננט ושורק.

וקצת על עידו סירקין מנהל כרם קיבוץ צבעון: הוא אגרונום בוגר הפקולטה לחקלאות, ולמד ייננות באוסטרליה. למדתי כמו כן הוא למד חקלאות ביו דינמית באופן עצמאי עם השתלמויות בארץ ובחו"ל. ובמקרה זה הסנדלר לא הולך יחף: עידו עושה קצת יין בעצמו, "כמה חביות בודדות", הוא אומר.

ייננית משתקפת בכוס ובבקבוק: הרוזה של קסטל

תמונה נוספת שפרסם השבוע צלם היין דיויד סילברמן. הפעם גיבורי התמונה הם בקבוק רוזה של קסטל, כוס היין והעלמה שמשתקפת בכוס היין. התמונה היא חלק מהמסע של סילברמן לדרום אפריקה בתקופת בציר 2020, ומימוש פרויקט צילומי על תרומת נשים לתעשיית היין במדינה זו, כשבעל הרעיון לנושא צילומי נשים ביין היה זאב דוניה מיקב סוסון ים.

הפעם המצולמת היא ג'וסלין הוגאן וילסון, שיחד עם אביה דנסטאן הם בעלי יקב  HOGAN WINES. בעת ביקורו של דיויד שם צילם תמונה זאת כאשר הגיע עם ג'וסלין ואביה לכרם ליד סטלנבוש, כדי לדגום ענבים לפני הבציר. דיויד חזר מדרום אפריקה עם 16,000 תמונות מהבציר שם ועם תמונות אווירה. הוא עדיין ממיין ועורך אותן, בדרך לכ- 350 תמונות שמהן ייבחרו תמונות שיפורסמו בשני מגזינים בצרפת: מגזין הייננים La Revue des Oenologues, ומגזין Wine & Business Club. כל התמונות יועלו לארכיון של גטי אימג'ס ויוצעו למכירה, כשכבר נמכרו תמונות למגזינים שכותבים על השפעת הקורונה על יין בדרום אפריקה.