טיול אביבי ארבעה-גלגלי בעמק האלה

יצאתי עם רכב סאנגיונג רקסטון 4X4 החדש לבחינת נהיגת שטח. כנהג שהשטח הכי אתגרי עבורו זה בערך חניון הכורכר שעל יד ביתי, ביקשתי מעמית לוי, בראש ובראשונה חבר אבל לענייננו נהג שטח אתגרי כבר יותר מעשרים שנה, להצטרף אלי ולצלם דן בר-דב, שיוכל להנציח המראות וליהנות מנסיעת שטח כחובב נהיגה ושטח.

הרקסטון החדש הוא רכב גדול ומפנק שמחירו בישראל 225,000 ₪, ומגיע בגרסה אחת עם תיבת חמישה הילוכים אוטומטית E-Tronic ומנוע דיזל בנפח 2000 סמ"ק שמפיק 155 כוחות סוס.

התחלנו בנסיעה על כביש 6, שם ניתן היה לחוש ביציבות, המהירות ונוחות הנהיגה והנסיעה גם ליושב מאחור. משם ירדנו לשטח באזור בן שמן, והתחלנו לבחון עליות המתאימות רק לרכבי 4X4 ולנהגים מיומנים.
הרקסון ביצע את כל העליות, כולל טיפוס על סלעים היוצרים הצלבות ואיבוד אחיזה בגלגל אחד. בעזרת הפונקציות האלקטרוניות הקלות לתפעול, הרכב התגבר בקלות על כל עליה, למרות המנוע הקטן שלו שאינו אופייני כל כך לרכב 4X4.

לאחר כמה עליות בעומק שמורת בן שמן המשכנו למודיעין ומשם לכיוון בית שמש וליקב מוני, שם התמקמנו במרפסת הצופה על הכרמים המתעוררים בעמק הפרוש מתחתינו.
משם שמנו פעמינו לעמק האלה, ליקב יפו, שם חיכה לנו היינן של היקב, סטפן צלניקר (33). התיישבנו תחת צילו של עץ החרוב של היקב, בלוויית כוס שרדונה 2013 מסדרת HOMMAGE.
מספר סטפן:"היקב התחיל בשנת 1998 כיקב בוטיק משפחתי במרתף בית ביפו, עם 4 חביות יין. כבר בשנת 2000 יוצרו 4000 חביות, כאשר אבא, משה צלניקר, התחיל הכל ועשה הכל".

סטפן למד בפקולטה לחקלאות ברחובות, ולאחר התואר יצא לשנתיים לימוד באקדמיה של בון שבחבל בורגון, ומשם להשלמת עבודה מעשית בבורדו.
כיום היקב מייצר כבר 40,000 בקבוקים, ואף זכה בתחרות טרה-וינו 2013 במדליות על היין שסטפן כבר אמון על יצירתו, כמיטב המסורת הצרפתית עם זוויות ישראליות.

השרדונה בעל צבע זהוב שקוף עם דמעות שומניות נאות. ארומה פרחונית נעימה עם מתיקות טובה. בטעימה, מתיקות מהולה בחמיצות מתעתעות בחלל הפה. סיומת ארוכה. המחיר 80 ש"ח.
תוך שהייתנו ביקב, פקדו את המרפסת הפרושה בחזיתו מבקרים רבים שבאו לבלות באזור במסגרת פסטיבל האוכל של מטה יהודה.

היין הבא שטעמנו היה Sauvage 2012, בלנד המורכב מ- 45% מרלו, 35% שיראז ו- 20% קברנה סוביניון.
הענבים מגיעים מכרמים צמודים ליקב בעמק האלה, והיין התיישן 8 חדשים בחבית. צבע מעט בהיר, ארומה נעימה של פרי יער ומעט מנטה. בטעם פרי יער דומיננטי עם מעט שזיף יבש. 13.8% אלכוהול. המחיר 70 ש"ח.

בשיחה עם סטפן, בין מזיגת יין זה או אחר לאורחים, סיפר סטפן שהשקפת עולמו היא "לא לעשות יין שמתיישן הרבה זמן בחבית, ולא לעשות יין עם אלכוהול גבוה".

יוצא הדופן בין יינות היקב הוא הריטג' 2009 – בלנד של 70% קברנה סוביניון, 15% מרלו ו- 15% שירז. 24 חודשים בחבית, ורק 13.8% אלכוהול.
לדברי סטפן, הריטג' מיוצר רק כאשר יש פרי מתאים, והבלנד שונה בין בציר לבציר. בשנת 2010 לא עשו היקב יפו יין הריטג', ואילו ב- 2011 הבלנד הורכב מקברנה סוביניון וקברנה פרנק.
צבע היין אדום אטום, ארומה עשירה בפרי יער בשל, ושזיף בשל עוד יותר. בטעימה היין מיד תופס בעדינות, ולא מרפה לאורך זמן. למרות הדומיננטיות של הקברנה סוביניון בבלנד, המרלו והשירז מרככים את היין ומעדנים אותו. המחיר 150 ש"ח.

בתום הביקור ביקב נפרדנו מסטפן ומיקב יפו שבעמק האלה, ושמנו פעמינו

למושב צפרירים הסמוך למבשלת שריגים. רחבת המבשלה המתה במטיילים, לא ניתן היה למצוא מקום חניה, ולרקסטון שלנו לא הייתה בעיה לפתור עניין זה עם חניה לא קונבנציונלית.

דוכני אוכל רבים הציעו למטיילים מגוון מאכלים ומטעמים, ואילו במבשלה עצמה שם קידם את פנינו במאור פנים ידידי עופר רונן, שהיה עסוק ללא הרף במזיגת כוסות בירה ממגוון הבירות של המבשלה.

כמובן שלא סירבנו להצעת כוס בירה, כל אחד מאתנו לפי טעמו, כאשר אני לא מוותר על החיטה המחוצפת – בירת חיטה עכורה ובסגנון מאד בווארי.

עופר סיפר לנו על השגשוג התיירותי שחווה האזור, עם הפסטיבלים ותנועת המטיילים הישראליים שפוקדים אותו בסופי שבוע, וגם נהנים מבירה טרייה ומרווה, שיכולה גם להיות מלווה בלחמנייה עם נקניקיה וחרדל.

בתום מנוחה ושיחה נעימה נפרדנו ויצאנו בדרכי יהודה לכיוון המרכז. גם כאן עזר לנו הרקסטון לעבור את הדרך במהירות חוקית, תודות לבקרת המהירות הנוחה והמקלה על נסיעות ארוכות אחרי יום מעייף ומהנה.

יקב יפו

מבשלת שריגים

צילום דן בר-דוב